אור ברסלב
משמרות כהונה על סדר נזיקין מסכת שבועות › פרק שלישי

משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת שבועות · פרק שלישי

פרק שני

בד"ה כאן וכו' ודוחק י"ל וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דאמאי לא משני הגם דלעולם ס"ל לר"י עשו ס' ידיעה כידיעה והיינו טעמא דמוקי בהן בחלב דלא כר"ל משום דא"כ תק' דרשב"י אדרשב"י ע"ש ול"ק דמ"מ שמעי' מדרבי לפום אוקמתא דר"י דידיעת. ס' אין מחלקות מדקאמר כשם שידיעות ודאי משמע דידיעות ס' אין מחלקות לחטאות וא"כ מנ"ל לר"י דאיכ' תנא דפליג עליה דר' בהאי ס' ולמימר כאן עשו ס' ידיעה וכו' ועכצ"ל כן דאי לה"כ תיק' נימא טעמא דר"י דלא מוקי לה לההיא דחלב כר"ל משום קו' חטאת באשם בעי למיקני כדפריך הגמ' בכריתות די"ח אר"ל ואסיק בקו' ע"ש אע"כ כמ"ש:

דף כ.

בד"ה איסר וכו' ואם לאו שלא הזכיר אכילה אלא אמר הרי עלי זה כזה פטור וכו' עכ"ל ר"ל פטור לגמרי דאפי' נדר לא הוי דהא לא אמר אלא זה כזה והככר הראשון שהתפיס בו מושבע הוא עליו ולא נדור אבל לאוקמתא דרבא דלא מיירי בהתפסה ואם לאו נדר מיהא הוי ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:

דף כ:

בד"ה כל וכו' איפכא דלחומרא מקשינן וכו' עכ"ל מק' מדאמרי' בסנהדרין דנ"א ע"ב כי תחל יכול אפי' חללה שבת ת"ל לזנות וא"כ מדאצט' לזנות ע"כ דמוזהרת על חלול שבת והיכי מ"ל איפכא וע"ש בגמרא דמוקי לה כר"ש דשריפה חמורה ולרבנן ע"כ דאתא לזנות לדרשה אחריתי:

בא"ד כל שישנו בהשחתה וכו' עכ"ל מק' דא"כ למ"ל היקש' כלל הא מצות ל"ת הן ונשים חייבות מדר"י ולק"מ דס"ד משום דכתיב פאת זקנך ולא זקן אשתך וכן מוכח בשמעתא דקידושין שם ע"ש:

בא"ד וכ"ת ה"נ א"כ בספ"ק דביצה וכו' עכ"ל אין להק' דילמא מדרבנן אסור די"ל דאין סברא דגזרו רבנן אלא בכלאים דאורייתא אבל בכלאים דאפי' לאנשים ליכא איסור אלא מדרבנן ודאי דל"ג בנשים וא"כ לוקמה התם בכלאים דרבנן כגון להכריעו תחתיו וכיוצא וע"ש בגמ':

דף כא.

גמ' ואבע"א כשם שמביא קרבן וכו' ק"ל דהשתא משמע דמדבור א' נאמרו נ"ל וא"כ למ"ל לקמן דכ"ו למדרש טעמא דרע"ק דמחייב לשעבר מרבויי ומיעוטי ולפ"ד הקו' שכ' בתי' קמא דהשתא חזר וכו' ניחא אבל לפ"ד הריטב"א ז"ל שכ' דאכתי קאי א"כ גם אבע"א אזל' כן וי"ל דבריית' דדבור א' פליג' אההיא ברייתא דדריש רבויי ומיעוטי וניחא לפ"ז מה שהק' התו' לקמן דכ"ה בד"ה רב די"ל דרב דריש כללי ופרטי והכא שאני דנ"ל מדבור א' נאמרו גם ניחא פסקי הר"מ דבעלמא פ' דמ"ד כללי ופרטי ופ' כרע"ק דמחייב לשעבר וכבר עמד ע"ז הפר"ח בי"ד סי' פ"ד והלח"מ בה' שבועות ע"ש ועפי"ה ניחא דאפ' דפ' כרבין גם לרבין אצט' ההיא דדבור א' כמ"ש התו' כאן והגמ' לעיל ד"ה ע"א דקאמר השתא דר' דריש כללי ופרטי ק' שבועות אזיל כתי' קמא דהכא אבל לפום אבע"א כיון דלא אתא היקישא אלא לקרבן בע"כ דלא דרשי' הכא כללי ופרטי אע"ג דבעלמ' דרשי' כללי ופרטי:

שם אימא נשבע ומחליף וכו' לפ"ז ברישא הו"ל למיתני שבועת שוא נשבע להחליף דהיינו אכלתי ולא אכלתי והריטב"א כ' דל"ג את הידוע לאדם בברייתא אלא נשבע לשנו' והיינו נשבע להחליף ע"ש וכ"נ מפירש"י שלא פי' לשנות את הידוע על איש שהוא אשה אלא לקמן במילתא דרבין ומתני' דלקמן דכ"ט דקתני איזהו שבועת שוא נשבע לשנות וכו' על העמוד של אבן וכו' ל"ק לר"ד מדלא קתני אכלתי ולא אכלתי די"ל משום סיפא דקתני זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור ואלו אכלתי ולא אכלתי חייב קרבן אפי' לר"ד דהא לקמן בסמוך מוקמי' לה כרע"ק דמחייב לשעבר:

שם אשכחן שבועת שוא שבועת שקר מנ"ל וכו' מכאן ק' אמ"ש הרדב"ז ח"א סי' קנ"ד שנשאל למה לא נכתבה שבועת שקר בעשרת הדברות והשיב דשוא כולל הכל וראיה מדאמרי' ר"פ שה"ד הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר לא תשא ע"ש ודבריו לא יכונו אלא לרבין דאמר אכלתי ולא אכלתי שוא אבל לרב דימי הרי הגמ' פריך שקר מנ"ל ודפרק שבועת הדיינין היינו משום דאמרי' לשוא ב"פ אא"ע וכו':

בתוס' בד"ה חוץ וכו' והא לא תיק' דהכא קאמר ר"י וכו' עכ"ל כן איתא בגמ' להדי' בפ"ג דמכות די"ו ע"א ע"ש:

דף כא:

גמ' ואי ס"ד בעלמא כר"ש ס"ל למ"ל לצרף וכו' מכאן ק' למ"ש התו' בע"א דס"ח דר"ש דוקא בעיניה הוא דכ"ש למכות וכבר דשו בו רבים ועיין מ"ש בחידושים שם בע"א בישוב קו' זו:

בתוס' בד"ה ומה ראית וכו' דטפי הו"ל לאוקמ' כולה כרי"ש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דהכי פריך נוקמה כולה כרע"ק ורישא לפטור אכלתי ולא אכלתי ממלקות וסיפא לחייב בקרבן ע"ש והוא תימה דאי רישא לפטור אכלתי ולא אכלתי ממלקות היינו משום דהוי לאו שאב"מ וא"כ אוכל ולא אכל פטור ממלקות והיינו פירש"י גופיה וכבר כ' דלשון מה ראית ל"מ הכי ומיהו בגמ' גופיה ק' אמאי ל"פ נימא לפטור אכלתי ולא אכלתי נמי ואמאי פריך ומה ראית וכו' אך מהרש"א לא הק' כן:

בד"ה והיכן מצינו במדבר וכו' כיון דחמיר וכו' עכ"ל עיין פירש"י במתני' ולפ"ד התו' הגמ' דקאמר א"ד ה"ט כיון דמפרש וכו' ומ"ל א"ד ה"ט משום דחמיר משום דמדבר ומביא קרבן וכו' ולפירש"י במתני' ניחא:

בד"ה ולא וכו' וזדונו בכרת לא הוי אלא בכזית וכו' עכ"ל עמ"ש בחידושי' בכריתות דכ"ב ע"א ע"ש:

דף כב.

גמ' רמ"א קונמות כשבועות וכו' דס"ל ב' קונמות אין מצטרפי' ק"ל הא ר"מ ס"ל בפ' השוכר את הפועל דס"ז ע"א דכל איסורין מצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה ואפילו ב' איסורין מחולקין מצטרפין כ"ש ב' קונמות דשם א' הן ולמאי דמוקי לה רבינא לקרבן י"ל דל"ק ר"מ התם אלא למלקות אבל לאוקמתא קמייתא דמוקי לה למלקות ק' וי"ל דדוקא באיסור הבא מאליו הוא דס"ל מצטרפין אבל הכא איסור הבא ע"י עצמו הוא וא"ש לפ"ז מ"ש המש"ל בפ"ד מה' שבועות במתני' דר"פ קדשי מזבח דקתני ק"מ וקב"ה מצטרפי' זע"ז ע"ש די"ל דשאני הקדש כיון דאסור לכ"ע מיקרי הבא מאליו כמ"ש התו' לקמן דכ"ד ריש ע"א ועי"ל דמ"ש שם מצטרפי' היינו ללקות משום לא תאכל כל תועבה ולא ללקות משום לאו דאיסורין גופייהו וכה"ג כ' התו' בפ' התערובת דע"ח ע"א בקרא דלא יאכל כי קדש הם ע"ש:

דף כב:

בתוס' בד"ה ואבע"א וכו' ותימה כיון דאיכא סברא למ"ל קרא וכו' עכ"ל אע"ג דהסברא אינה אלא מדאמרי אינשי והיינו בשבועות דאזלינן אחר לשון ב"א וא"כ איצטריך קרא לשאר איסורי תורה דלא אזלינן אחר לשון ב"א אלא אחר לשון תורה מ"מ כל שלא מצינו הוכח' דלשון תורה לחוד אזלינן אחר לשון ב"א ומסתמא אמרינן דשוין הן לשון ב"א ול"ת וראיה לזה דר"י לא נ"ל בכל איסורין שתיה בכלל אכילה אלא מסברא כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה גמר ועיין להריטב"א בחי':

דף כג.

גמ' ודילמא ע"י אניגרון וכו' אלא אמר ראב"י מהכא וכו' עיין להתוס' בחולין דק"כ ע"א שהק' למ"ל נפש לרבות הא שתיה בכלל אכילה כדנ"ל מואכלת לפני ה' וכו' ע"ש ומדבריהם יש להוכיח ספיקו של הקמ"ד בפ"ד מה' שבועות שנסתפק בכל מקום דאמרינן שתיה בכלל אכילה אי שיעור שתיה בכזית כשיעור אכילה כיון דמאכילה הוא דנ"ל א"ד כמו שאר שתיות דעלמ' דשיעורן ברביעית ע"ש ואם איתא דשיעורה בכזית נימא דאיצט' נפש לחלק שתיה בפ"ע כדי שיהא שיעו' כמו שאר שתיות דעלמא מיהו י"ל דקו' על הגמ' שם דפריך המחה את החלב מנ"ל דאסור דהו"ל לשנויי משום דשתיה בכלל אכילה והקמ"ר הוכיח מדאמרי' לקמן דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל דשתיה בכלל אכילה איתא אכילה בכלל שתיה ליתא דאי איתא דשיעור שתיה דבכלל אכילה בכזית אפילו אכילה בכלל שתיה נמי א"ש דבשבועה קמייתא דשלא אשתה לא מיתסר אלא באכל כדי רביעית דמאכיל' בכלל שתיה הוא דהוי ושיעורה בשתיה ובשבועה ב' דשלא אוכל מיתסר בכזית וחלה שפיר בתרייתא לאסור כזית וא"כ אי שתה רביעית ואכל כזית חייב ב' ע"ש ולדעת הר"מ דהנשבע שלא יאכל איסורא איכא בחצי שיעור כמו שאר איסורין ולחד תי' שכ' התו' ל' דשבועה אינה חלה על חצי שיעור כיון דאיכא איסורא מיהא יש לדחות ראיה זו דכיון דאמר שלא אשתה ואכילה בכלל שתיה מיתסר בח"ש וא"כ כשאמר אח"כ שלא אוכל לא חיילא כיון דכבר מושבע ועומד על ח"ש מיהו ב' הסברות הנז' לא יכונו יחד כמו שהוכיח המש"ל מדאמר רבא שבועה שלא אוכלנה ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל ככר זו חיילא ב' ואי איתא דח"ש אסור והשבועה לא חיילא על ח"ש אמאי חיילא שניה אלא ע"כ מ"ד ח"ש אסור ס"ל שבועה חיילא על חצי שיעור:

שם שתייה בכלל אכילה הריטב"א ז"ל בחי' נסתפק אי נשבע שיאכל ושתה אם יצא י"ח שבועתו ומסיק בשם הרא"ה ז"ל דיצא ע"ש וכנ"ל לפמ"ש התוס' לעיל באבע"א סברא דאמרי תא ונטעום ואכלי ושתו דל"ג ואכלי ושתו לחוד הרי דלשון טעימה דהיא בלשונם אכילה כמ"ש התו' אוקמוה אשתייה לחוד:

שם אמאי חייב אלא אמר שלא אשתה תרי זמני וכו' ה' הלק"ט סי' כ' כיון דשתייה בכלל אכילה נ"ל מקרא דמעשר לא מיתסר אלא בשאר משקין אבל מים לא כמו מעשר ושתיית מים ביוה"כ לא מחייב כרת ע"ש וליתא דא"כ מאי פריך אמאי חייב אלו אמר שלא אשתה תרי זמני וכו' הא שפיר חיילא בכולל דבשבועה א' שלא אוכל ל"מ במים ובשבועה ב' שלא אשתה מיתסר במים ושבועה חיילא בכולל וכן יש להוכיח מדברי התו' בד"ה כגון שהק' מאי אירייא אכל ושתה אפילו שתה לבד לחייב ב' וכן הק' כל הראשונים ואם איתא מאי קו' הא י"ל דלא בעי למינקט שתה משום דאז צריך לפרש שתה שאר משקים ולא מים ולכך נקט מילתא פסיקתא אכל ושתה אפי' שתה מים וכן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ן בחי' משם ה"ג שהק' כיון דאיכא קרא דשתייה בכלל אכילה למ"ל סברא ותירץ דאצט' סברא לאסור בשבועה דאזלי' אחר ל' ב"א ולא אחר ל' תורה ע"ש ואי איתא מאי קו' הא אצט' סברא לאסור אפי' מים דמקרא לא אסיר אלא שאר משקין אך לפמ"ש הרמב"ן דגריס לעיל דאמרי תא ונטעום ול"ג אכלי ושתו ע"ש י"ל דמסבר' נמי לא מיתסר מים דודאי על שתיית מים לחודיה לא אמרי תא ונטעום ואפי' להגי' דאכלי ושתו אין ראיה דשתייה בכלל אכילה אלא משאר משקין מדלא הזכירו שתייה כמ"ש התוספות בד"ה תא אבל בשתיית מים אין צריך להזכיר כיון שאין שותין מים אלא לעת הצורך וא"כ לפום אבע"א סברא נמי לא מיתסר במים באופן שאין ראיה מדברי בעל ה"ג אך מדברי הגמ' והתוס' הדבר מוכרע כמו שכתבתי ואין לדחות מה שהוכחתי מהגמ' דדוקא בשאר איסורין דלא נ"ל אלא מקרא הוא דאיכא לפלוגי בין מים לשאר משקין אבל בשבועה דאסיר נמי מלח הסברא אסיר אפי' מים דכבר כתבתי דגם לפי הסברא י"ל דוקא שאר משקים לכל הגירסאות:

שם ליתני שבועה שלא אוכל ושלא אשתה וכו' י"מ לישני דאמר תרתי שבועה שלא אוכל ושלא אשתה כדאמר לקמן אמילתיה דר"א דאמר מתני' נמי דייקא וי"ל דהכא ה"ק ליתני שלא אוכל ושלא אשתה א"ח אלא א' ולמ"ל למיתני ואכל ושתה דכך לי אכל ושתה כמו שתה לחוד מיהו זה לא יתכן אלא לתי' בתרא שכ' התו' בד"ה כגון אבל לתי' קמא ק' וי"ל דלקמן אינו מגיה המשנה אלא דהתנא סמך על המובן ושתה משקים וכו' אם אמר שלא אשתה אבל הכא הול"ל שלא אוכל ושלא אשתה לאשמועינן רבותא דלא הוה שמעינן לה השתא דלא קתני אלא שלא אוכל:

בתוס' בד"ה גמר וכו' לילף ממקדש וכו' עכ"ל פי' מהרש"א לילף ממקדש דאסו' בדבילה קעילית וכל שאר משכרים ואכילה דכתי' אדבילה קעילית כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אכילה דאל תשת אשאר משכרין אע"ג דדבילה נמי בכלל שכר ה"נ ואכלת אדבילה אע"פ דשאר משכרים בכלל שכר ע"ש ולא נהירא דלא כ"כ התוס' לקמן אלא משום דאכילה עיקר ואין סברא שתהיה בכלל שתייה כמו שמדוקדק בדבריהם להדיא אבל הכא כיון די"ל שתייה בכלל אכילה טפי עדיף למימר דקאי אכולהו גם לתי' הב' שכ' שם לא מיסתבר כלל לומר דקאי אשאר משכרים לכ"נ בכוונתם כאן להק' אמאי לא משוי הגמ' הכא דגמר ממקדש דאפילו שאר משכרים בכלל ונילף מינה דשתייה בכלל אכילה ואמאי לא נ"ל דשתייה בכלל אכילה אלא אי גמר מנזיר הא אפי' אי גמר ממקדש דאיירי ביה נ"ל שפיר שתייה בכלל אכיל':

בד"ה שכר וכו' ועוד היכי מ"ל היינו דבילה קעילית וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל כ' בכוונת דבריהם דמדרבי' לה מביתין משמע דהיא גריעא ואלו הכא בשמעתין מוקמי' עיקר קרא לדבילה משמע דהיא חשובה ע"ש ולדידי אין זה מן הקושי די"ל דלעולם היא גריעא אלא דבסוגיין כיון דלא קי"ל אכתי שתייה בכלל אכילה בע"כ לאוקומי בדבילה דהא כתיב ואכלת ושבקיה דדחיק ומוקי אנפשיה אבל גמרא שם י"ל דקי"ל שתייה בכלל אכילה מסברא כאבע"א קמא וע"ד שכ' התוס' בדבור הקודם לר"י ע"ש וא"כ טפי מוקמי' ליה במשקים כפשטא דשכר ולכך לא מרבה דבילה אלא מביתין ע"כ נ"ל בכוונתם דק"ל לפום סוגיין דשכר לדבילה ק' ביין למ"ל דהא ליכא לאוקומי בית דבשכר לדבילה דהא נ"ל משכר גופה וא"כ בית דבשכר ע"כ לתמד ולמ"ל ביין ועיין להתו' בעירובין וביומא ולמהרש"א ז"ל שם שדבריו תמוהים ע"ש:

דף כג:

בד"ה בכולל וכו' א"ל דלוקי כולה במפרש וכו' עכ"ל יש מי שתי' בזה דמדקתני אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ולא תני נבלה כמו בסיפא משמע דמיירי נמי בעפר לאשמועינן דלא שמה אכילה וא"כ ע"כ דליכא לאוקומה אלא בסתם וניחא גם קו' התוס' בדבור הקודם ואין נ"ל דע"כ מתניתין לא נחית לאשמועי' דין עפר לפום ס"ד דהשתא דא"כ קשיא רבא דאמר שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור מאי קמ"ל הא מתני' היא מדקתני שאין ראויין לאכילה אלא ע"כ די"ל דבנבילה הוא דאיירי מתני' ובמסקנא דאוקי לה בעפר וכדרבא ל"ק מאי קמ"ל דהא לאוקמתא דר"ל א"צ לאוקמה בעפר:

בד"ה דמוקי לה וכו' כיון דלא מיתנו במתני' וכו' עכ"ל ר"ל במתני' דידן אבל פלוגתא דרע"ק ורבנן מתניא במתני' דידן אבל ודאי איכא משניות במ"א באיסור כולל:

בא"ד דמשמע הא סתם פטור וכו' עכ"ל ה' שאגת אריה סי' כ' דיוה"כ אנבילה איסור מוסיף הוא מגו דאתוסף שלא כדרך אכילתו דלא נאמר לשון אכילה ביוה"כ ודמי לכלאי הכרם דלקי שלא כדר"ה משום דלא כתיב אכילה כדאיתא בפ' כ"ש ע"ש וק' לפי"ז לר"י דמוקי בכולל נמי לאו ד"ה היא דמשמע דדוקא בכולל אבל בשלא אמר אלא נבלה לא חייל ולרע"ק אפי' בלא כולל אסור דהוי איסור מוסיף מגו דאתוסף שלא כדר"ה דלרע"ק דאדם אוסר עצמו בכ"ש גם שלא כדר"ה לוקה גבי שבועה כמ"ש מהרש"ל בסה"ד וא"כ היכי קאמר דמוקי לה כד"ה ואפי' למ"ש מהרש"א דליכא אלא איסורא דאורייתא הוי איסור מוסיף איברא דהמש"ל בה' כ' דלא הוי א"מ אלא אי נתוסף בו איסור דלוקה עליו מיהו כבר ה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' הוכיח מגמ' דפ' אמ"ל די"ד ע"א דאפילו בלא מלקות הוי איסור מוסיף ע"ש:

בא"ד לאו מושבע ועומד חשיב ליה וכו' עכ"ל מדברי הריטב"א ז"ל בחי' מבואר דה"ט משום דאסור חמור חל על איסור קל ע"ש ואי איתא דהתו' ס"ל כן א"כ ע"כ דה"ט דאיסו' לאו לא חייל על איסו' עשה משום דאפ' דעשה חמור מלאו או כי הדדי נינהו ומה שהביאו ראיה מתרומה טמאה אע"ג דאיסור טומאת הגוף במיתה ותרומה טמאה בעשה מ"מ תרומה טמאה נמי אית בה חומרא דאין לה טהרה במקוה כדאיתא התם ובעיקר קו' התוס' כ' הרשב"א ז"ל בחי' דהגמרא סמיך ארב ושמואל דלא שמעי' להו דס"ל ח"ש אסור מ"ה עיין שם ועיין בכריתות דכ"ב גבי דם הלב דאמר רב לא שנו אלא בדם לב עוף דאין בו כזית וכו' ע"ש ולהתוספות שם:

בא"ד ועוד דמ"ל שלא כדר"ה וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל דלרע"ק ור"ש שלא כדר"ה לוקה כמו כ"ש ומהרש"א הק' דהרי לרבנן שלא כדר"ה קי"ל מכ"ש דכ"ש אסור מדאורייתא ושלא כדר"ה מדרבנן ע"ש ול"ק דלרע"ק כיון דטעמא דאוסר עצמו בכ"ש משום הואיל ומפרש חייב סתם נמי חייב האי טעמא שייך נמי בשלא כדר"ה וכן לר"ש כיון דטעמא דכ"ש למכות משום כיון דאכליה במזיד אחשביה כמ"ש הריטב"א בחי' במכו' די"ז ע"א ע"ש האי טעמא שייך נמי בשלא כדר"ה משא"כ לרבנן דבכ"ש אסור משום דחזי לאצטרופי ה"ט לא שייך בשלא כדר"ה ואפי' לטעמא דכתיב כל כדאיתא בר"פ יוה"כ מוקמי' לקרא במסתבר טפי:

בא"ד לא מ"ל הן ולאו וכו' עכ"ל לפי זה לענין מלקות לוקה דלא בעינן הן ולאו אלא לקרבן אבל אי שבועה לא חיילה על ח"ש אפי' למלקות לא לקי ול"ק מ"ש הנח"ל:

דף כד.

בד"ה באיסור וכו' וקחשיב מוקדשין וכו' עכ"ל לדעת הר"מ דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף ל"ק דבאיסור כולל דוקא הוא דקאמר באיסור הבא מעצמו לא אמרינן אך התוס' ס"ל דאיסור חמור הוא דהוי כמ"ש בחולין דק"א וה"נ שבועה על נבלה מקרי איסור חמור דכתיב בה לא ינקה הק' הרב אור חדש קדושין בסוף הספר מאי מק' התוספות נימא דר"ל מוקי להך מתני' משום דבקדשים אחע"א כדאמרי' בכריתות דכ"ג ע"ב ועמ"ש בחידושי' שם על דבריו:

בד"ה האוכל וכו' ומה"ט תיק' תיק' נמי למ"ד לאברים וכו' עכ"ל לכאורה מ"ש למ"ד לאברים שפת יתר דביה עסקי' בקו' שהק' קודם זה מפ' ג"ה וי"ל משום דכבר הקשה קו' זו בעצמה למ"ד לאו לאברים והשתא קאמר דהשתא דשאינה זבוחה חייל ממעי אמו קשיא הך קושיא בעצמה גם למ"ד לאברים עומדת:

בד"ה אלא וכו' אלמא דבאיסור כולל חלה שבועה לבטל וכו' עכ"ל מק' בשם ס' כתובה נימא דטעמא משום דאינו יוצא בה י"ח דבעי' ראויה לשבועה כדאמרי' בפ' כ"ש דל"ח גבי חלות תודה ע"ש וי"ל דמקרי ראויה לשבועה הואיל ואי בעי מתשיל אשבועה:

בא"ד לפי שהזכיר נבלה וכו' עכ"ל לפ"ז ל"ק מ"ש הפר"ח בא"ח סי' תפ"ה ובמ"א כתבתי ע"ד הפר"ח באורך:

בד"ה אלא כדרבא וכו' כדרבא דשייך לשון אכילה אפי' במסרחת וכו' עכ"ל אין להק' אמאי לא הוכיח הגמרא דשייך לשון אכילה אפילו במסרחת מדאצט' בפ' השוכר שהביאו מיעוטא למעוטי נבלה מסרחת ואי איתא דמסרחת לא הוי אכילה אמאי אצט' קרא הא כתיב לא תאכלו די"ל דנבילה דקרא בין מסרחת בין אינה מסרחת ולשון אכילה דכתיב אאינה מסרחת קאי וכה"ג כ' התוספות לעיל דכ"ג ע"א בד"ה אכילה דאע"ג דשכר כולל אפי' דבילה קעילית כתיב אל תשת משום שאר משכרים וכ"כ מהרש"א בד"ה גמר דאע"ג דשכר דגבי מעשר כולל אפי' שאר משקין כתיב אכילה משום דבילה קעילית ע"ש והכא נמי דכוותא:

בא"ד והא דקאמר אף אנן נמי תנינא מייתי ראיה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל הא דלא הוכיח הגמ' כן מרישא משום דהתם מזכיר בפי' שקצים ורמשים אבל בשמזכיר נבלה מנ"ל דמסרחת בכלל ע"ש וק' דקת"ל רישא דרישא אההיא דקונם דברישא דרישא קתני אבל אוכלין שאין ראויין פטור וכולל אפילו שקצים ורמשים דסיפ' וה"ט משום דאין נכללין בלשון אכילה סתם ובההיא דקונם נכלל הכל אפילו דלא חזו והתו' בסמוך הק' כן מנבלה לפי אוקמתא דגמ' ותק"ל בשקצים מרישא דרישא ונ"ל דס"ל דטעמא דרישא דרישא משום מושבע ועומד כנ"ל בדעת מהרש"א ועפ"ז הוכרח לפרש קושי' התוס' בסמוך היא מנבלה מסרחת דמנבלה גופה לא ק"ל מרישא דרישא ועפ"ז הוק"ל ג"כ אמאי מייתי הא דעפר ע"ש גם במה שהק' התו' מהתוס' כ' מהרש"א דקושי' מכולל סתם והיינו מרישא דרישא והיינו דאזיל לשי' דטעמא דרישא דרישא משום מושבע ועומד ולבבי לא כן ידמה דא"כ אמאי לא ק"ל אלא מהתוס' הול"ל מהירושלמי שהביאו לעיל ארישא דרישא דהוי סתמא אסתמא ותי' ריצב"א לא יתכן לקו' זו אלא ע"כ דהתו' ס"ל דטעמא דרישא דרישא משום דאינו נכלל בכלל לשון סתם אכילה דלא מקרי אכיל' נבלות ושקצים ורמשים וניחא מה שהביא הגמרא ההיא דעפר דנחית למיהב טעמא גם ארישא דרישא ומה שהק' התו' סתם אכילה על ההיא דקונם היינו נבלה ממש ולא מסרחת ומק' מרישא דרישא ונקטו נבלה וה"ה לשקצים ומה שהק' מהתוס' היינו במפרש גופיה ולא מסתם כולל ומ"ש ומהתוס' שהבאתי יש ראיה וכו' הוא תירוץ לקו' א' וכל עיקר כוונתם לאוכוחי דלא כר"י לעיל אלא כריצב"א ועיין לעיל בד"ה בכולל ודוק:

בא"ד אלא משום ר"ש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונתם ונר' מדברי התוספות הללו דלר"ש אה"נ דנאסר בדברים המותרים בשלא אוכל סתם ולא אמרי' נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו ועיין בדברי התוס' בר"פ המדיר ובמ"א כתבתי בזה:

בא"ד בתאנים השוערי' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דלפירש"י לא קי"ל ס' זו ע"ש וקצת נר' להוכיח דס"ל לרש"י ז"ל ס' זו מדלא הקשה אגירסת הספרים אמאי אצט' לדברים המותרים ולא אמרי' הכולל היינו המסרחת וכמו שהק' התוס' אלא ע"כ דס"ל כתי' התוספות:

ודע דבמה שהוכיחו דע"כ התוספתא איירי באין סרוחין מדחייב ר"ש הי"מ לאוכוחי מדלא מייתי הגמ' מינה אף אנן נמי תנינא וליכא לדחויי כדדחי הגמ' למאי דקאמר אף אנן נמי תנינא מההיא דקונם:

דף כד:

גמ' וא"א מ"ל חמש וכו' הא דלא קאמר מ"ל שבע או שמונה כגון בשבועה א' חלב וענבים ואח"כ חלב ותאנים וכן לעולם משום דלא מ"ל הן בשבועה שניה שהרי כ' התוס' דהן הוא קיבה ואלו כבר נאסרו בשבועה א' וא"כ שבועה ב' לא חלה דלא משכחת הן ולשי' רש"י ז"ל לעיל דבשלא אוכל סתם איירי ניחא שפיר בלאו הכי מקשים בלאו כולל נמי ק' אמאי לא חשיב מפרש שבועה שלא אוכל כ"ש מחלב שבועה חלה על חצי שיעור ול"ק די"ל מתני' ס"ל כר"ש דכ"ש למכות ואין שבועה חלה עליו ואע"ג דמתניתין דהתם ר"מ היא ושמעי' ליה לר"מ דאמר בע"ז פ' השוכר דס"ז מנין לכל האיסורין שמצטרפין זע"ז ח"ל לא תאכל כל תועבה וא"א למ"ל צירוף וי"ל דמעורב מיירי ור"ש לא אמר כ"ש למכות אלא בעיניה כמ"ש התוס' שם דס"ח ע"א ועיין בדברי ה' אור חדש שהבאתי בחי' בכריתות דכ"ג ע"ש ועי"ל דאי מוקי לה במפרש כ"ש דמשמע דבסתם לא ומתני' לא פסיק"ל בפלוגתא דרע"ק ורבנן הלכתא כמאן ועד"ז כ' התו' לעיל ד"ה דמוקי לה ולמ"ש התוס' לעיל בד"ה דמוקי לה בסוף הדבור י"ל בלא"ה משום דל"מ הן אבל לדעת הר"מ בפ"ה מה' שבועות דאפי' בנשבע שיאכל ח"ש נבילה שבועה חיילה עליו צ"ל כדכתיבנא. וכמ"ש השע"ה משם מהר"י יפה ליישב דברי התוס' דכריתות ניחא מה שהק' התוס' בשמעתין אמאי לא פריך לר"י דלא פריך אלא לרבא דס"ל אכלה כולה אין נשאל עליה:

בתוס' בד"ה שלא וכו' דאיתא בלאו והן דמשמ' דמי חלב קיבה וכו' אבל בלא"ה וכו' עכ"ל לעיל בד"ה כדרבא כ' ס' זו בנבילה ולפמ"ש מהרש"א ז"ל שם בסה"ד דרש"י לא קי"ל ס' זו ע"ש ק' דלרש"י היכי מ"ל הן בשמעתין מיהו לשי' רש"י בלא"ה ניחא דאי דאיירי בלא אוכל סתם ותמרים וחלב דקאמר ל"ד וכמ"ש התוס' לעיל בתאנים וענבים ובכן א"ש מ"ש התוס' בכריתות במתני' דיש אוכל אכילה א' דנקטו קו' בלא כולל דאזלי לשי' רש"י דבסתם הוי כולל אלא דלשון שלא אוכלנה דנקטו שם ק' להולמו דמה כולל יש בו הא לא נשבע אלא עליה:

בד"ה מגו וכו' חיילא שבועה אחלב דקיל וכו' עכ"ל ק"ק כיון דשבועה אחלב הוי חמור על קל משום דחלב הותר מכללו א"כ מוקדשין אחלב נמי הוי חמור על קל ואמאי אמרי' בגמ' דפ' אמרו לו אקדשיה מגו דאתוסף איסור הנאה דהוי איסור חמור לפמ"ש התוס' בד"ה יש אוכל הא בלא"ה הוי חמור על קי"ל וי"ל דהתו' הכא בדבור זה לא קאמרי דהוי חמור על קל אלא דכיון דשבועה אית בה קולא דלית בה אלא לאו וחלב אית ביה קולא דהותר מכללו הוי שוין וס"ל דבשוין חייל ודוקא קל על חמור הוא דלא חייל:

בד"ה הרי וכו' הומ"ל הא אוקי' בבכור וכו' עכ"ל התוס' לא מפ' כפירש"י אלא מפרשי הא בעי' שו"פ דר"ל דאין הקדש חל על פחות משו"פ כדעת רש"י בפ"ק דגיטין דף ע"ב אבל התוספות שם דחו פירש"י והוכיחו דהקדש חל על פחות משו"פ מדלא חשיב ליה בפ' הזהב בהדי ה' פרוטות ע"ש ומחלפא שיטתייהו ממה שכת' כאן:

דף כה.

גמ' והרי הקדש וכו' נר' דבקו זו ליכא לשנויי בבכור כדלעיל דכיון דאיירי באכילה ואפ"ה משני דלא חשיב שבועה משום דאיכא בעלמא דחיילא על מידי דלאו אכילה א"כ אף דאיירי בבכור לא הו"ל למחשביה כיון דאיכא הקדש בעלמא דחייל אעצים ואבנים דבכור קדשי' הוא משא"כ לעיל:

שם אילימא צדקה לעני מושבע ועומד וכו' התוס' לעיל דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי הוכיחו מכאן דאין שבועה חלה לקיים על עשה ע"ש וק' נימא דהגמרא פריך אשלא אתן דהוי נשבע לבטל ובכה"ג דהוי נשבע לבטל אפילו בח"ש דליכא אלא איסורא ואין בה אפילו עשה לא חיילא כמו שנר' מדבריהם שם שכ' דלפי' קמא אמאי לא אמר ר"י לא אמר כר"ל משום דל"מ הן ע"ש ועיין בתוס' בפ"ק דנדרים ד"ח דנראה מדבריהם דקו' הגמ' כאן אשלא אתן ע"ש ויש ליישב ועמ"ש לקמן דכ"ז ע"א בגמ':

שם התם דאמר ג' הכא דלא אמר ג' וכו' משמע דהכא בסתם מיירי וסתמא לאו לעולם וכ"כ הריטב"א לפי גירסא זו ע"ש מקשים דבגמרא בנדרים די"ו פריך ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקי' ליה וכו' מוכח דסתמא לעולם וע"כ דמתני' דהכא באמר בפי' היום וי"ל דהתם ה"פ ואי דלא יהיב שיעורא ר"ל דאמר בפי' לעולם ומאי דלא מוקי לה התם בסתמא משום דא"כ לא אצט' למיתני דממתני' דהכא שמעינן לההיא דינא וכה"ג כ' הר"ן שם דמאי דלא מוקי לה באמר היום משום דא"כ פשיטא ועיין מ"ש בחי' בנדרים ד"ד ע"ב:

בתוס' בד"ה מה וכו' ובפ"ב דנדרים מסיק רבינא וכו' עכ"ל דברי מהרש"א בזה אינם מחוורים כלל וכוונת דבריהם נ"ל דלפי' קמא דשבועה בלשון נדר דמיתסר חפצא עליה חיילא ע"ד מצוה כמו נדרים וה"ה דאין חלין על דבר שאין בו ממש כנדרים וא"כ וא"כ אין טעם למה שאסרו בנדרים מדרבנן אבל להאי פי' דאפי' בלשון נדר הוי אסר נפשיה אחפצא וא"כ אפי' בלשון נדר חיילא ע"ד שאין בו ממש ניחא שאסרו בנדרים מדרבנן גזירה אטו שבועות באיסור חפצא וכוונתם להוכיח כפי' זה מההיא דנדרים:

דף כה:

גמ' מי איתיה בלא אניח גם כאן שייכא קו' הפר"ח שהבאתי לעיל דכ"ד דאמאי לא חיילא בכולל שהרי אינו מחוייב בתפילין אלא פ"א ביום ונימא מגו דחיילא אפעם ב' חיילא נמי אפעם א' וכן י"ל במתני' דפ"ב דנדרים לולב שאני נוטל בשבועות מותר ובלא"ה ק' שם נימא מגו דחל אשאר ימים דאינן אלא מדרבנן חיילא איום א' ובזה לא שייך תי' הפר"ח שהרי ימים מחולקים וידועים הם ומיהו י"ל דתנא דהך מתני' ל"ל איסור כולל כדמשני הגמ' דמכות אמתניתין דיש חורש תלם א':

שם לא הנחתי למלקות וכו' נר' דמכאן פסיקא להו להתוס' לעיל דכ"ד דלמלקות לא בעינן לאו והן דיליף לה מלא הנחתי וכן י"ל מגמ' בפ"ק דנדרים די"ו דמצריך קרא למלקות דאין נשבעין לעבור ולא גמר מקרא דהרעה והטבה משום דלא כתיב אלא גבי קרבן וה"נ דכותה:

דף כו.

גמ' איהו נמי דריש ברבויי ומיעוטי ה' פר"ח בי"ד סי' פ"ד רמי ומק' פ' הר"מ בע"ז ועיין מ"ש בזה לעיל דכ"א ע"א ע"ש:

בתוס' בד"ה מיעט וכו' וצ"ל דשקולים הם וכו' עכ"ל ק"ק נימא דלא מיעט אלא דבר מצוה שמצינו שמיעטו הכתוב מן המלקות כדנ"ל בפ"ב דנדרים מלא יחל והביאו התו' בסמוך אבל לאו והן ולהבא דלא נתמעטו ממלקות כמ"ש התוס' לעיל דכ"ד וכמו שנר' מהגמ' לעיל דקאמר לא הנחתי למלקות דלמלקות לא בעי לאו והן ולהבא נמי איתיה במלקות אפי' לרי"ש כדאיתא בגמ' ריש מכילתין והיכי מסתברא להו דשקולים הן ויש ליישב:

דף כו:

גמ' ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין וכו' הא דלא אוקמה בגמר בלבו לחוד כדשמואל משום סיפא כמ"ש מהרש"א והנח"ל כ' דמסתבר טפי לחייב בהוציא פת שעורין מגמר בלבו ולא הוציא כלל כיון דמ"מ הוציא בפיו וא"כ אי אוקמה רישא בגמר בלבו לחוד הוה דייקינן מינה הא כיון לפת חטין והוציא שעורין חייב והוה ק' דיוקא דסיפא ע"ש וליתא דא"כ בקדשים ותרומה דמחייב בגמר בלבו לחוד כ"ש דחייב בנתכוון לדבר א' והוציא דבר אחר ובהדיא תנן בפ"ג בתרומות המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר עולה ואמר שלמים לא אמר כלום ע"ש הק' ה' שמחת יו"ט סי' נ"ח לדעת הרשב"א דשבועה בהרכנת הראש מהניא לוקמה לסיפא בהרכין בראשו ול"ק לשמואל ע"ש וי"ל דהרכנת הראש דבור מעליא הוא לדעת הרשב"א ולא קרי ליה תנא גמר בלבו:

בתוס' בד"ה צריך וכו' והשתא א"כ למ"ל קרא בשבועה וכו' עכ"ל ואין להק' נימא דאיצט' קרא כי היכי דלא נרבי ליה מרבויא דלכל אשר יבטא די"ל כיון דס"ל להתו' דב' כתובין הוו כמו מיעוטא דמיעט קרא דדוקא בהני א"כ טפי עדיף לאוקמי' רבוייא לרבות לשעבר כדלעיל כיון דאיכא מיעוטא דב' כתובים למעט גמר בלבו:

בד"ה גמר וכו' ואי הוה אמר דגבי אונסא אפילו מדירו על דעתה וכו' עכ"ל התו' לעיל דכ"ג בד"ה דילמא אזלי בשי' האי תי' אבל לשאר התי' שכתבו כאן ל"ק קו' לעיל ועיין לה' שמחת יו"ט ולפום האי תי' ההיא דנזיר שהביאו אח"ז שאני דאהא לא משמע כלל לשון נזירות ול"ד לפת חטים ושעורים והתו' דנקטו בסוף הדבור דסתם פת פת חטים לפום תי' אחרון נקטו כן ועיין למהרש"א:

דף כז.

גמ' אביא נשבע להרע לעצמו שהרשות בידו וכו' כ' הר"ן אע"פ דאין רשאי לחבול בעצמו מ"מ אינו מפורש בהדיא בתורה ולהכי שבועה חלה עליו והוא תימה דבגמ' בפ' החובל הוכיח מברייתא הלזו דרשאי לחבול בעצמו ונ"ל דהר"ן כונת דבריו דאפי' למ"ד אינו רשאי מודה בדבר זה דחלה שבועה דלא אשכחן דפליגי בשבועה אבל לישנ' דברייתא דקתני רשאי ודאי דס"ל דרשאי לחבול בעצמו:

שם הרעה גופה הטבה היא וכו' מה שהק' מהרש"א לריב"ב למ"ל הוא ע"ש ל"ק דאי לאו הוא הו"א בעינן לאו והן כרבנן כדקאמר הגמ' לקמן וריב"ב שפיר קאמרי ליה רבנן א"ל וכו' ע"ש ומשתי הוא ז"ל דחיק ואתי מרחיק גם מה שהביא ראיה מגמ' לעיל גבי אי מתנה לעני מושבע וכו' י"ל דפירכת הגמ' על חלוקת שלא אתן וא"ש לפ"ז מאי דלא משני ריב"ב היא ועיין להתו' במשנתנו ועיין מש"ל דכ"ד ע"א ע"ש:

שם הטבת אחרים מבעיא וכו' עיין מ"ש מהרש"א בשם הר"ן וכן נר' מדברי התוס' בד"ה מדאיצט' ועיין להרז"ה בס' המאור:

פירש"י בד"ה שאינה וכו' למ"ל דכתבא וכו' עכ"ל והא דלא פריך הרעה גופה הטבה היא ואיך קרי לה הרעה כמו מאי דקאמר מה הטבה וכו' י"ל דנהי דלישנא הכי משמע טפי מ"מ מכח היקישא דהרעה להטבה מפקי' ליה מפשטיה ומפרשינן לה דהרעה לגוף קאמר אף על פי שהיא הטבה לנפש:

בתוס' בד"ה מצוה וכו' אמאי אין אחע"א וכו' עכ"ל קושיית' היא לריב"ם בדבור הקודם דלפירש"י י"ל דריב"ב ס"ל אחע"א ורבנן דקאמרי לא אם אמרת וכו' לדברי ריב"ב קאמרי אבל לדידהו ל"ל קו' כלל:

דף כז:

בד"ה הכי השתא וכו' אמאי לא נשתרי בשניה וכו' עכ"ל עיין להר"ן בנדרים דכ"ז ע"א שכ' בשם הרמב"ן ז"ל דבנדר שהותר ע"י חרטה הותר מקצתו לא הותר כולו ע"ש ולפ"ז ניחא קו' התוס':

דף כח.

בד"ה אמר וכו' שהיה בדעתו לאכול באותה שעה גם התנאי וכו' עכ"ל משה"ק מהרש"א ז"ל דא"כ דומיא דידה בשגגת עצמה וזדון חברתה אמאי חייב אשנייה כיון שבשעה שאכל התנאי דעתו לאכול גם האיסור ע"ש ל"ק דדוקא בשעה שאוכל איסור ודעתו לאכול התנאי דוקא הוא שכ' התו' דלא הוי שב מידיעתו דבתנאה לא מיזדהר אבל איפכא אף דבשעה שאכל התנאי היה בדעתו לאכול האיסור כיון שאכל האיסור בשוגג הוי שב מידיעתו דבאיסורא מיזדהר כמ"ש התו' מההיא דנדרים ובהכי ניחא גם רישא דמילתיה דרבא לפיר"ת דהיינו הראשונה במזיד ושניה בשוגג ומה שתי' דגבי שגגת עצמה וזדון חברתה ל"ל דבהכי מיירי משום דדכותה בראשונה ל"ל הכי משום דכבר נאכל האיסור ע"ש הוא תימה דהא זדון עצמה ושגגת חברתה גבי שניה ליכא למי' הכי דהא כבר נאכל התנאי ואפ"ה כ' הקו' דגבי ראשונה אמרינן שפיר דבכה"ג מיירי וצ"ע. ודע דלפיר"ת צ"ל נמי דחייב דקתני גבי שגגת עצמה וזדון חברתה הוא אשניה דוקא ולא על הא' כמו לפירש"י:

דף כח:

בד"ה שבועה וכו' וצריך לחלק בין הך לההיא וכו' עכ"ל עיין להפר"ח א"ח סימן קפ"ה במ"ש לתרץ מה שהק' בשבועה שלא אוכל מצה ליל פסח אמאי לא אמרינן מיגו דחל אכזית בתרא חל אכזית קמא ע"ש:

דף כט.

בד"ה באומר וכו' וגבי שבועה חמור' וכו' עכ"ל ודשמעתין דחשיב ליה שבועת שוא ולוקה מדאורייתא ולא משוי לה בשבועת הבאי דלא אסירא אלא מדרבנן מיירי במעמיד דבריו דאמר שאין כונתו להבאי ודרך גוזמא כמ"ש הרשב"א בחי' שם בנדרים לחלק בהכי ע"ש ומ"ש שם בשם ר"י לחלק בין אמר כל פירות לאמר פרי א' וכ"כ הרא"ש בפסקיו לשם ק' דלאביי דמוקי לה באומר שראיתי אמאי לא חשיב לה הבאי ודרך גוזמא:

דף כט:

גמ' השתא משום שבועת ביטוי מחייב וכו' הרא"ש בתו' הק' אמאי לא פריך הכי ארישא דקתני אכלה חייב משום ש"ש מאי איריא אכלה אפי' לא אכלה חייב דיצתה ש"ש מפיו ע"ש מה שתי' והיה נ"ל לתרץ והיה בהניח דאי נשאל על הראשונה לא הוי שניה ש"ש כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו והו"ל כאילו לא היתה שבועה א' מעיקרא כלל ולפ"ז לא ניחא ליה לתנא למינקט חייב משום ש"ש בלא אכלה דהא מל"ל דלא הוי ש"ש אם נשאל על הא' אבל אכלה תו ליתיה בשאלה ואפי' לאמימר דאמר אכלה כולה נשאל עליה דוקא התם דמחוסר קרבן אבל הכא לא מיחסר מידי אבל מסיפא דייק שפיר דקתני לא אכלה חייב בביטוי ואע"פ דמ"ל דאינו חייב בביטוי ע"י שאלה ה"נ הול"ל חייב משום ש"ש אך ראיתי להרדב"ז ח"ב סימן קמ"ח דפשיט"ל דבכה"ג אפי' נשאל על הראשונה לעולם חייב משום ש"ש ע"ש ומדברי הרא"ש שכתבתי נראה כן אח"כ ראיתי שהרשב"א כ' בתשו' בד"ז ופס' מרן בש"ע בי"ד סי' רל"ח דין טו"ב והש"ך שם הוכיח מתשו' הרא"ש פ' מרן בח"מ סי' ע"ג דפשיט"ל דאם תשאל על הראשונה לא הוי הב' ש"ש ע"ש ולפ"ז דברי הרא"ש סתראי נינהו דלפ"ד בתשו' ל"ק מ"ש בתוספותיו בשמעתין לכ"נ עיקר כמ"ש ה' תומים בח"מ שם דשניא ההיא דתשו' הרא"ש דמעיקרא לא יצתה מפיו לשוא דאפשר שיהיו לו מעות ויקיים שניהם וק' על הרדב"ז דפשיט"ל מאי דמספק"ל להרשב"א בתשו':

בתוס' בד"ה שבועה וכו' ושמא י"ל בין אוכל לשלא אוכל וכו' עכ"ל הריטב"א בחי' לעיל דכ"ז כת' י"א דבשבועה שאוכל באכל כזית ממנה יוצא ידי שבועתו ול"ד לשלא אוכלנה ע"ש וצ"ל דבנשרף ולא נשתייר ממנה אלא כזית קאמר דיוצא ידי שבועתו בכזית הנשאר וכמ"ש הרא"ש בשמעתין ע"ש דאל"ה ק' קו' התו':

תוכן העניינים

משמרות כהונה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה