משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבועות · פרק רביעי
דף ל.
בד"ה כל וכו' דילמא הא דנקט אנשים משום דכל כבודה וכו' עכ"ל אין להק' א"כ ג"ש למ"ל די"ל דאיצט' לאשמעי' דבעי' עמידה דאפי' ר"י מודה בעדים דבעי עמידה כמ"ש התו' בסמוך:
בא"ד דגבי עדות ע"כ צריכים לבא וכו' עכ"ל ק"ל לפמ"ש התו' ביבמות דל"א ע"ב בד"ה דחזו דלא דרשי' מפיהם ולא מפי כתבם אלא באלם דאין ראוי להגיד אבל העדים שזוכרים עדותם יכולים לשלוח עדותן בכתב דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ע"ש א"כ הדרא קו' דהכא לדוכתה וי"ל: בד"ה למשרי וכו' כדאמרי' בסנהדרין כקטון כגדול וכו' עכ"ל לפי תי' זה דאפילו איכא עשה דכבוד תורה צריך להקדים הדין שבא לפניו ראשון משום דכתי' כקטון כגדול תשמעון צ"ל הא דהקדים ר"נ בההיא דכתובות שהביאו בתי' הב' טועה היה בד"ז כיון דבלא"ה טעה בההיא דמסתמן טענתיה ע"ש בגמרא אבל לתי' הב' ס"ל דלא איתמר שם אלא הך טעמ' דמסתמן טענתיה אבל לא אימא שטעה בד"ז דכקטון כגדול:
דף ל:
בד"ה והאמר וכו' אף על גב דהיה יכול להושיבה וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דלענין דיינים בישיבה דמצוה לדיינים לא דחי ליה משום עשה דכבוד תורה דאדם אחר ע"ש ק' דהרי בההיא עובדא דכתובות שהביאו התוספות לעיל בד"ה למישרי קאמר דעשה דכ"ת דחי לעשה דדיינים דכקטון כגדול וי"ל דלתי' התוס' זו ס"ל כתי' קמא שכ' התוס' בד"ה למישרי דלפום ההוא תי' צ"ל דר"נ טועה בד"ז כמ"ש לעיל ולתי' בתרא דלעיל ס"ל כתי' בתרא דהכא דלאחר מיתה ליכא עשה:
דף לא:
גמ' מפני שאינם יכולים לחזור ולהודות וכו' מהראנ"ח בא"ח סי' ל"ז כ' דאין העדים יכולים לחזור ולהגיד אפי' נותנים אמתלא לדבריהם דמאי דאמרו בתחי' א"י עדות הוא מפני שהיו מכעיסין אותם הבאין עליהם בחזקה להעיד וע"ז חרה אפם ולא רצו להעיד וכ' שכן משמע ממשנתנו זאת דבכל ענין א"י לחזור ולהודות ול"ד למאי דאמרי' בגמ' אמרה נתקדשתי ואח"כ אמרה פנויה אני דאם נתנה אמתלא דנאמנת דשאני התם דלפי דבריה לא עבדא איסורא במה שאמרה בתחילה אבל הכא איכא איסורה ע"ש ולפמ"ש הר"ן כאן בהלכות דמאין יודעין ליודעין לא מקרי חוזר ומגיד וטעם משנתנו משום דלא משוו נפשייהו רשיעי דלפ"ד האחרונים עשו רשע במה שנשבעו תחי' שאין להם עדות ולאו משום דאין חוזר ומגיד ע"ש ליכא שום הוכחה מכאן דדוקא הכא שנשבעו תחי' אבל אמרו אין אנו יודעים בלא שבועה חוזרין ומגידין וי"ל על מהראנ"ח דבנדונו שם אמרו תחילה אין יודעים ופשיט"ל דאין חוזרין ומגידין ולא זכר דברי הר"ן דס"ל דמאין יודעין ליודעין לא מיקרי חוזר ומגיד:
בתוס' בד"ה משביע וכו' אליבא דר"מ אתי וכו' עכ"ל י"מ לפי"ז מאי פריך הגמ' בסמוך אמילתיה דשמואל בראוהו שרץ תנינא שה"ע כיצד וכו' אמר אין וכו' הא מתני' במושבע מפי עצמו מיירי ור"מ היא ואיהו נ"ל מפי עצמו בשה"ע משבועת הפקדון וס"ל דון מינה ומינה דאפי' חוץ לב"ד וכדאיתא בגמ' לעיל וא"כ ה"ה נמי דלדידיה במפי עצמו לא בעי' שישמע מפי התובע דילפי' מפקדון ודון מינה ומינה וקרא דאם לא יגיד דילפינן מניה דבעי' תובע במפי אחרים מיירי וא"כ איך ס"ד דאמר דוקא ונ"ל במ"ש התוס' בקמא דנ"ו ע"א דאם לא יגיד בעלמא קאי וה"ק דבר שאם לא יגיד ונשא עונו בשבועה מחייב קרבן שבועה והרשב"א בחי' שם כת' דמסתבר' דכיון דחייב קרבן שבועה איתיה בנשיאות עון בלא שבועה ואם כן אפי' לר"מ להאי מילתא לא אמרי' דון מינה ומינה כיון דליכא נשיאות עון אלא עד שיתבענו כמ"ש הר"מ בפ"א מה' עדות ואפשר שמכאן יצא לו דין זה דע"כ דאיכא שום לימוד דליכא נשיאות עון עד שיתבענו מדאשכחן דאפי' לר"מ אית ליה האי דינא ואף דמרן הכ"מ שם כ' דמשבועה למד ד"ז היינו להוכיח הדין שהוא כן דע"כ פסיק"ל לחז"ל דליכא עון בלא תביע' אבל מאי דפסיק"ל י"ל שהוא מילפותא אחריתי ואי ק' לדעת הר"מ מאי פריך שם בקמא דאורייתא היא נוקמה בלא תבעו די"ל דבלא תבעו אפי' בדי"ש ל"מ ואין להק' מאי פריך תנינא משלח ביד עבדו נימא דקמ"ל דאפי' ר"מ מודה בזה די"ל דהול"ל בהדיא כיון שזהו עיקר חידושא:
בא"ד ואמרו אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו וכו' עכ"ל היינו אחר דמסיק לעיל דכשאומר אמן הוי כמוציא שבועה מפיו אבל אי לאו כמוציא שבוע' מפיו ודאי דאמרי' דנקט אמן ל"ד אלא דאורחא דמילת' נקט ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש גם מ"ש בדברי התו' שכ' וסיפא וכו' אתיא נמי כרבנן ע"ש ממ"ש התו' אח"כ והשתא ניחא דבגמרא משמע וכו' אין נראה כן אלא הדברים כפשוטן:
דף לב.
גמ' ואי ס"ד בב"ד מי מחייב וכו' אין להק' לר"מ דס"ל מפי עצמו שלא בפני ב"ד מנ"ל דמפי אחרים שבועה שלא בפני ב"ד הא איכא לאוקמא קרא דמאחת מאלה במפי עצמו די"ל דר"מ מפי עצמו יליף משבוע' הפקדון אבל עיקר קרא דשבועת העדות לא מיירי אלא במפי אחרים וקרא דמאחת מאלה אמאי דכתי' בקרא קאי:
שם ראב"ש מחייב וכו' אין להק' לראב"ש הא קרא כתיב והוא עד דמשמע שנים דכה"ג הק' התו' בריש סוטה מהודה א' וכפר א' ובתירוצ' יתורץ לראב"ש:
שם ומ"ס לאו כממון דמי וכו' שמעתי אומרים שיש להוכיח מכאן ס' הר"מ דאף דקי"ל ר"מ שהאמינה תורה ע"א אפי' קרוב ואשה מ"מ לענין שבוע' קרוב ואשה אין זוקקין לשבועה דאי איתא דזוקקין לשבו' א"כ לראב"ש שבועת העדות נוהגת בנשים ובקרובים וא"כ אמאי לא קאמר הגמ' מתני' דלא כראב"ש ארישא דפרקין דקתני אינה נוהגת בנשים ובקרובים ונ"ל דאין ראיה מכאן די"ל כיון דלפום מאי דס"ד דגמרא דטעמא דראב"ש משום דס"ל עד א' קם לממון ע"כ דאין אשה וקרוב בכלל דהא פסלינהו בהדיא קרא לעדות מדכתי' ב' האנשים ומלא יומתו אבות על בנים לכך ל"ק מתני' דלא כראב"ש ארישא אבל אה"נ דלפום מאי דמסיק משום גורם לממון ולשבועה הוא דקם אפי' קרוב ואשה וגם רישא לא אתיא כראב"ש:
שם דכתי' ועד אין בה וכו' כ' הריטב"א בחי' דאע"ג דקי"ל כ"מ שנא' עד הרי כאן ב' הכא שאני דכתי' אין בה ע"ש ודבריו הם נגד הסוגיא בריש סוטה מבני הישיבה:
דף לב:
ולימא ליה מי יימר דמשתבעת וכו' קשה הא מדאורייתא חשוד על השבועה משאיל"מ ורבנן הוא דעבוד תקנתא להפכה אשכנגדו כמתבאר מההיא סוגיא דההוא רעיא בריש מציעא ע"ש בתו' וא"כ נימא דאפי' ס"ל כר"פ לעיל דאמר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא חייב כיון דמדאורייתא חזי ה"נ מדאורייתא הפסידוהו ממון ולפמ"ש הרשב"א בחי' לעיל דה"ט דר"פ דאזיל בתר דאורייתא משום דאי תפיס מהניא ליה עדותו כיון דמדאורייתא הוי תפיסתו תפיסה ע"ש ניחא שפיר מיהו התוס' לעיל שהק' מעדי מיתה לא ס"ל כן אח"ז ראיתי לה' ד"א קונט' ה' דל"א שהק' כדאקשי' והוכיח מזה כדעת התוס' בקמא דק"ח דחשוד לא פסיל לשבוע' אלא מדרבנן ע"ש:
שם ש"מ משביע עדי קרקע חייב וכו' שמעתי אומרים שה' קצות החשן הקשה מכאן לדעת הרשב"א דס"ל דכיון דקי"ל שעבודא דאורייתא מטלטלי משתעבדי לכתובה מן התור' ומדרבנן הוא דלא משעבדי א"כ מאי קאמר וכו' הא אליבא דר"פ קיימי' ור"פ ס"ל לעיל דמשחק בקוביא חייב משום דמדאורייתא חזי וא"כ ה"נ מדאורייתא גובה ממטלטלי וגבי שה"ע בתר דאורייתא אזלי' לר"פ ע"כ ונראה דל"ק דלגבי כתובה אמרי' מי יימר דמשתבעת והוי גורם לממון כדאמרינן לעיל גבי חשיד לוה דלא גביא כתובה אלא בשבועה ומאי דקא' ש"מ משביע עדי קרקע חייב ומשני בתפסה למזוני הוא דקאמר דתנאי כתובה ככתובה ומדאוריית' ליכא מזוני לאלמנה אלא תקנתא דרבנן היא וכן ראיתי להרא"ש בתוס' שהק' הא אפי' תפסה לא הוי אלא גורם לממון דמי יימר דמשתבעת ותירץ דבמזוני מיירי דגביא בלא שבועה ע"ש שו"ר דהא ליתא דשבועת אלמנה אינה אלא מדרבנן ומדאורייתא גביא בלא שבועה ור"פ ס"ל דאזלי' בתר דאורייתא וא"כ מדאורייתא הפסידוה ממון ול"ק כלל קו' הרא"ש מיהו למ"ד כתוב' דרבנן לא הפסידו' כלום מדאורייתא וי"ל דסוגיא דשמעתין ס"ל כתובה דרבנן וניחא קו' הקצה"ח:
שם אלא ראשונה אמאי וכו' ה' שמחת יו"ט דר"ט ע"ג הוכיח מכאן דל"מ בשה"ע אלא באומר א"י לך עדות אבל במעיד שקר ל"מ דאי איתא אמאי לא מוקי הגמ' דמיירי באחד שנתן מטלטלין לחבירו על תנאי ולא נתקיים התנאי וכת א' אומרת דהיתה מתנה חלוטה דהשתא אפי' הב' תעיד שהיה תנאי ל"מ דהו"ל תרי ותרי ומוקמי' המתנה ביד המקבל שמוחזק בה ע"ש והוא תימה דא"כ שניה אמאי חייבת הא אפילו העידו שהיה תנאי ל"מ מידי ואפשר לומר דנ"מ בעדותן לענין התפיסה דאם יתפוס הנותן את המטלטלין שנתן היתה תפיסתו תפיסה אם העידו הב' שהיה תנאי ולענין שה"ע אה"נ דמחייב בכה"ג ולא אמרי' מי יימר דתפיסת ול"ד למי יימר דמשתבע' ועיין להרשב"א לעיל דל"א ע"א שצדד בזה ע"ש איברא דכ"ז אינו אלא להסוברים דתפיס' לאחר שנולד הספק מהניא בטוען טענת בריא ועיין להכנה"ג ח"מ סי' ד' ע"ש:
בתוס' בד"ה הו"ל וכו' מיהו צריכא לטעמא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ועיין להתוס' בבתרא שם בעובדא דרבא בר שרשום ע"ש:
דף לג.
גמ' ונשותיהן גוססו' וכו' לדעת הר"מ בה' עדות דקורבה שהיא מצד הנשים לא פסילי אלא מדרבנן צ"ל דלמ"ד לעיל למעוטי מלך דס"ל דאזלי' בתר דאורייתא לחיוב אצ"ל הכא בנשותייהו גוססות אלא בקרובות בנשותייהו סגי וקמ"ל דאזלי' בתר דרבנן לחיוב ולא קאמר בגמ' נשותיהן גוססות אלא למ"ד למעוטי משחק בקוביא דהשתא כבר אשמועינן דאזלינן בתר דרבנן אפילו לפיטוח לעיל:
פירש"י בד"ה משום וכו' וכן פגם בתולה כתובתה מאתים וכו' עכ"ל התי"ט הק' דבכתובות תנן איזהו פגם רואין אותה כאלו היא שפחה וכו' ע"ש ועוד י"מ דלקמן ס"פ שבועת הפקדון אמרי' טעמא דר"ש דלא שביק איניש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ ולפירש"י הרי גם פגם מידי דקייץ והוא ממונא ואפ"ל דהא מילתא תליא בפלוגתא דתנאי בפ' אע"פ דאיכא מ"ד כתובה דאורייתא מ"ד כתובה דרבנן ולמ"ד דרבנן מדאורייתא אין לה כתובה וא"כ מה הוא הפגם דכתיב בתורה ע"כ היינו דרואין אותה כאלו היא שפחה אבל למ"ד דאורייתא כיון דהתורה אמרה בתולה כתובתה מאתים משא"כ אלמנה הרי התורה שיערה השיעור שיש בין בתולה לאלמנה וא"כ זהו שיעור הפגם ומתני' דכתובות כמ"ד דרבנן וכן ר"ש דלקמן ודברי רש"י הם למ"ד דאורייתא ואע"ג דקצוב הוא הפגם מן התורה אינו חשוב קנס ול"ד לקנס דגבי פגם דמי היזק הוא נותן והתורה קצבה כך שיעור היזיקו ול"ד לקנס דקנס הוא דקנסתו תורה ולא דמי היזיקו ולכך כ' רש"י כיון דקצוב הוא הוי קנס:
דף לג:
מתני' שאיני בן גרושה מכאן ק"ל למ"ש הרמב"ם בפ"י מה' תרומות דין י"ב דאם אכל תרומה ואח"כ נודע שהוא בן גרושה משלם תרומה שאכל ע"ש והכא קא פסיק ותני דתביעה זו אין בה חיוב ממון והא מ"ל דאתו בי תרי והעידו שהוא בן גרושה וכי מסהדי אלו שאינו בן גרושה לא מפקי' מניה ועיין להשע"ה בפ"ו מהל' ביאת מקדש ע"ש ובמ"ש הריטב"א בחי' כאן גבי א"ש בבא בהרשאה עיין שם מתיישב שפיר:
שם גמ' מנה מניתי לך וכו' יבא פ' ופ' ויעידו וכו' מפירש"י ז"ל דאף דלא ראו אלא המנין ואינם יודעים אם מתנה או הלואה כיון דאמר אם יעידו אני פורע לך הוי תביעת ממון ומכאן נ"ל להוכיח דאם קבל עליו קרוב ופסול מחוייב הקרוב והפסול להעיד וקיימי באם לא יגיד ומחוייבים בשבועת העדות ועיין להריטב"א והרשב"א ז"ל בחי' בשמעתין ועיין לה' ברכ"י ח"מ סי' כ"ח אות ב' עש"ב:
בתוס' בד"ה ושאנס וכו' ושמא איכא לאוקמ' בקטנה וכו' עכ"ל והך מתניתין דפ' א"נ דהבא על בתו ע"כ באונס מיירי דבמפותה וקטנה ליכא לאוקומה דהא שם בר"פ א"נ מוקי הגמ' מתני' כד"מ דקטנה אין לה קנס מיהו ק' דהגמ' בס"פ בן סורר מוקי לה במפותה וא"כ ע"כ ל"ל אלא בבא עליה עד שלא בגרה ובגרה כמ"ש התוס' שם בר"פ א"נ בד"ה ועל ע"ש ולדברי התוס' כאן ק'. כתב מהרש"א דלפירש"י שפי' דטעמא דאנס את בתו משום דליכא תביעת ממון הא דלא פריך משנתנו גופה רישא אסיפא משום די"ל בין ממון דאתא לידיה ללא אתי לידיה ואצ"ל בבא בהרשאה ע"ש וכונתו די"ל דמיירי בשליח ולא בבא בהרשאה דבלא שליח כלל אין סברא לחלק בין אתא לידיה ועוד דא"כ התוס' בסה"ד לא היו צריכים למי' דסיפא אתא לאשמועי' שליח אלא הול"ל אתא לאשמועי' אפי' מטא לידיה אלא ע"כ כדכתי' דבשליח קאמר ודע דמ"ש התוס' וקנסה לעצמה כרע"ק:
דף לד.
בד"ה על וכו' ומיהו מכאן י"ל ולאוקומיה כגון דמאייה בביתא דשישא וכו' עכ"ל כונתם לדחות התדע שכ' ודלא כמהרש"א:
בד"ה אי טריפה וכו' תימה הא אזלי' בתר רובא וכו' עכ"ל י"ל דריה"ג ס"ל כרע"ק דחייש למיעוטא ורוצח דקרא מיירי שהיה קרום של מוח מגולה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין די"א ע"ב ע"ש:
דף לד:
גמ' ותהדר עדות ותגמר לה מפקדון וכו' כ' מהרש"א ז"ל ועדות גופה פסיקא להו בשום דוכתא וכו' ע"ש ונעלם ממנו דעיקר מימרא דרבא כד איתי היא לקמן דל"ז וקאי אחומר דשבועת הפקדון מעדות דשבועת עדות ניתן זדונה לכפרה ע"ש ומה שהק' מהרש"א א"כ ג"ש למ"ל ומדאצט' ג"ש ש"מ דבעדות מזיד כשוגג ולכך אצט' ג"ש דבמה מצינו איכא למיפרך ע"ש מ"ש ונ"ל דל"ק דנימא איפכא דמדאצט' ג"ש ש"מ שאין מושבע כנשבע בפקדון ולעולם לא עשו מזיד כשוגג בעדות והוי לחומרא דלא ניתן זדונה לכפרה וגם מספק לא יביא חולין בעזרה:
פירש"י בד"ה מחכו וכו' אהא דר"ש הס"ד ואח"כ מ"ה דגמר וכו' כצ"ל ואיכא למידק כיון דמ"ש ר"ש מושבע כנשבע ע"כ דגמר מפקדון בג"ש לתביעת ממון נמי נגמר ג"ש ובתחילת דינו של ר"ש לא מייתי מג"ש ונ"ל דכי אמרי' מופנה למידין ואין משיבין היינו כי ליכא ללמוד מג"ש דבר אחר אבל כי לא אייתר ג"ש דאתיא לד"א משיבין וא"כ אין ללמוד עדות מפקדון לתביעת ממון דאיכא למיפרך והג"ש אתיא ללמוד עדות מפקדון לנשבע כמושבע ואף דלקמן פרכי' אף כי אתיא ללמוד נמי פקדון מעדות עדות מפקדון לא ילפי' אלא להך מילתא אבל הכא הא ילפי' עדות גופה מפקדון לנשבע כמושבע:
דף לה.
מתני' שלח ביד עבדו וכו' עיין להתי"ט ועיין לה' שמחת יו"ט ד"ד ע"ג:
בתוס' בד"ה או שהיה וכו' דכבר שמענו וכו' עכ"ל בעד מפי עד לא הוק"ל די"ל דקמ"ל אפי' קבלו עלייהו עד מפי עד ל"מ בשה"ע אבל גבי קרוב ופסול הוק"ל שפיר כיון דהא מילתא דקיבלו עלייהו כבר שמענו מחלוקת עד מפי עד ותי' שפיר ועיין להרשב"א בחי' ועמ"ש לעיל דף ל"ג ע"ב עיין שם:
דף לה:
גמ' מה השבע בשם אף אל תשבע וכו' ר"ל ץ וכשם דגמר שבועת שקר משבועת הפקדון ה"נ ע"כ דגמר שה"ע משם דמ"ש וא"כ לרחב"א אף בלא ג"ש אית לן למימר. הכי ועיקר ג"ש אצטריך לאלה דשבועה כיון דאצט' עיקר ג"ש לשבועה ה"נ ילפי' מינה לשם המיוחד דג"ש עדיפא וה"ט דלא מו' רש"י ז"ל אלא תשבע היא שה"ע דלפי"ה מג"ש גמרי' לה אלא דק' לזה מנ"ל דרבנן דפליגי ארחב"א ל"ל ג"ש אימא דאית להו ומודו דשבועת העדות בשם המיוחד אלא דל"ל ילפותא דרחב"א ומנ"ל לאפושי פלוגתא כיון דלאו הא בהא תליא וע"כ צ"ל כדברי מהרש"א ז"ל דהא בהא תליא ע"ש:
בתוס' בד"ה מה וכו' וכ"ת דעיקר ילפותא מה כאן בשם וכו' עכ"ל לפ"ד רש"י ז"ל דהשבע היא שבועת ה' וא"כ שבועת הפקדון גופה היא בשם ועכ"ל דהתו' מפ' דהשבע היא סוטה ושבוע' הפקדון גופה דבשם לרחב"א יליף משה"ע בג"ש תחטא תחטא וא"כ אצט' ג"ש דברייתא ללמוד שבועת העדות דבשם המיוחד היא:
דף לו.
פירש"י בד"ה בו קבלת דברי' ובו קיבל דבריו וחייב לקיים תנאו עכ"ל לא ידענא למאי נ"מ בקבלתו התנאי הא לא נתן ומכר אלא ע"ת ואם לא קיים תנאו הכל בטל אפי' לא ענה אמן ואילולי פי' י"ל בתנאי שהוא לטובת המוכר והתנה הלוקח דאמרי' במציעא דס"ו דפטומי מילי הוא ואי חזר המוכר וחזקו הוי תנאי כמ"ש הרשב"א והביאו הב"י סי' וכי ענה אמן הוי כמו חזקו המוכר והוי תנאי ולא הביאו הפו' ד"ז שסמכו על דין דחזתו ועיין להמח"א:
בד"ה איש וכו' ונשא חטאת וימות וכו' עכ"ל ואין להק' א"כ כי דרשי' נמי לרבות הכנויים לכתוב כי יקלל אלהיו ונשא חטאי וימות די"ל דאצט' לנוקב שם בשם ור"מ ברבי יוסי דבסמוך ל"ל דדשא דשם בשם כמ"ש רש"י בפ' ד"מ ע"ש:
דף לו:
בד"ה ה"ג וכו' והוא השבעת ע"א וכו' עכ"ל מהרש"ל מחקו וכ' מהרש"א דטעמו משום דמתני' דח"נ לעיל לא בעי הגמ' לאוקמ' כרשב"א ע"ש ובפשיטות הומ"ל מרישא דמתני' דכפר א' דמוקי לה לעיל דלא כרשב"א אלא משום די"ל רישא רבנן וסיפא רשב"א ע"כ הוכיח מהגמ' גבי ח"נ דלא מוקי לה כרשב"א משום דרישא לאו רשב"א ש"מ דלא ניחא למימר רישא רבנן וסיפא רשב"א ועי"ל טעמו של מהרש"ל דאי בע"א מאי דחי רש"י דא"כ מ"ט דרבנן נימא דטעמייהו משום דס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דאי גם התוספות אמאי לא יישבו הגירסא כן בפשי':
תוס' בד"ה ה"ג וכו' אע"ג דכבר איפליגו וכו' עכ"ל נ"ל דס"ל להתוספות דמאי דמסיק לעיל דאיכא תנא דס"ל שה"ע בעי שם המיוחד אז יתפרש דרישא דמתני' כולה ר"מ ורבנן דפטרי במברך את השם קאי נמי ארישא דשה"ע וס"ל כרחב"א דבעי שם המיוחד ובס"ד דגמ' לעיל לא שמיע ליה ענין דאיכא פלוג' בהכי דחיקא ליה למימר דרבנן קאי ארישא אבל כי חדית ליה דפליגי רחב"א ורבנן בהכי י"ל דרבנן ארישא קאי וניחא דברי התוספות בפשיטות דלא כמהרש"א ז"ל: