משמרות כהונה על סדר נזיקין· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בבא בתרא · פרק שני
דף יז.
תוס' בד"ה לא שיח וכו' דבור ושיח דעמוקין וכו' עכ"ל הא דלא סגי בצריכותא דלקמן דבור קביע וקאי משא"כ אמת כובסין ונברכ' דכל חד חדא הוא דאית ביה משום דאי הכי לס"ד דגמ' לקמן דלא ס"ד צריכותא הלזו ומוכיח מאמה ונברכת אמאי לא הוכיח מבור והנך תרתי אלא ע"כ דאית בהו צריכותא אחריתי ופשוטה היא ועיין למהר"ם ז"ל:
דף יז:
גמ' כל מרא ומרא וכו' עיין למרן בב"י סי' קנ"ד שכ' שמ"ש הטור דהבור בלא מים הוציאו מכאן ועוד הוכיח מצריכותא דאמת המים ונברכת ע"ש וכבר תמה בדרישה מדברי התוס' לעיל בד"ה לא יחפור וד"ה לא שיח ע"ש ועוד י"ל ע"ד דא"כ בצריכותא דאמה ונברכת בחד צד סגי וכמו שהקשה מהרש"א' בד"ה לא שיח ובתי' לא יתורץ דהא בור לית ביה מים:
שם גמ' אלא לרבא קשיא מכאן ק"ל למ"ש הרמ"ה דבסמוכה למצר הרחקת ג"ט סגי ולא בעי סיד או סיד לחודיה סגי וכ"כ הר"מ בפ"ט מה' שכנים ובב"ה בסי' קנ"ה ע"ש דא"כ מאי פריך נימא דסמוך לבור בעי סיד והרחקה אבל סמוך למצר סגי בחד מנייהו ולכך נקיט במתני' סמוך לבור וי"ל דמ"מ הו"ל לאשמועי' דינא דמצר ועי"ל דלא בעי לשנויי הכי משום דבעיא היא לקמן אפי' גבי סמוך לבור אי סגי בחד מנייהו ואע"ג דלדעת הר"מ נפשטא הבעיא מ"מ הגמרא הכא ספוקי מספק"ל וניחא נמי דפריך לקמן מסלע הבא בידים וס"ד דה"ה לא בא בידים וקתני הרחקה וסיד משמע דבמצד נמי בעי תרוייהו די"ל דבההיא ברייתא גופה איכא למבעי אי תרתי קתני או חדא אדא:
עוד שם גמ' הא איתמר עלה וכו' יל"ד להאי לישנא אמאי לא הדר פריך לאביי דכיון דקתני כותל מוכח דבעי הרחקה וכדפריך בלישנ' בתרא וי"ל דהא דקתני כותל לאפוקי חלל הבור וכיון דמכותל מרחיק הג"ט והראשון סמך למצר ממש א"כ הכותל בתוך של השני נעשה ומרחיק בשלו יותר מג"ט א"כ ע"כ דחייבוהו חכמים להרחיק כל ההרחקה דב' הבורות שהיא ששה טפחים וקמ"ל דסתם כותל ג"ט ולעולם סומך למצר ודקתני סמוך לכותל לאשמועינן שחייב בכל ההרחקה וממילא שמעי' סתם כותל ג"ט וכדלעיל ועי"ל במ"ש במקובצת בלישנא בתרא ע"ש:
רש"י ד"ה ונ"מ וכו' וא"ת מנ"ל וכו' עכ"ל לכאורה קושי' ותי' הם דברי הגמ' לקמן וכבר עמד בזה מהר"ם ז"ל ע"ש ונ"ל דקושיתו היא כיון דבבא לסמוך על המצר פלוגתא היא וא"כ לאו מילתא דפשי' היא וא"כ מאי קאמר דנקט כותל לאשמועי' שיעור כותל והיכן אשמועינן דצריך הרחקה ג"ט כדי דנשמע מינה האי חידושא דשיעור כותל והו"ל להתנא לאשמועי' תחילה דצריך הרחקה ותי' דלאביי מיירי בבאו לחפור בב"א ובכה"ג מילתא דפשי' היא דמ"ש האי מהאי וס"ל לרש"י דלרבא י"ל כדברי התוס' דנקט כותל לאשמועי' הרחקה:
תוס' בד"ה מכותל וכו' ולאביי שצריך הרחקה וכו' עכ"ל לא הוו צריכי לזה דלאביי י"ל דמילתא דפשי' היא ולא קמ"ל התנא אלא שיעור כותל אלא דמסתברא להו להתוספות דהרחקה נמי ך חידושא הוא:
ד"ה מרחיקין וכו' וא"ת אכתי מאי פריך וכו' עכ"ל דאין לו' לל"ק פריך דא"כ הול"ל הניחא וכו' וכדלעיל אלא ע"כ לכולהו לישני פריך וצ"ל דסתמו לעשות כותל דאל"ה מאי פריך הגמ' הא לל"ב בשדה שאינה עשויה לבורות סומך אפי' להבא אלא ע"כ דכותל דמי לעשויה לבורות ולפ"ז לל"ק קשיא אפי' לאביי מהא דמרחיקין דגפת וט' ומ"ש התוס' בתחי' הדיבור דלרבא פריך נקטו רבא משום דבין לל"ב בין לל"ק קשיא לרבא אבל אה"נ דלל"ק קשיא גם לאביי:
דף יח.
תוס' ד"ה דטירייא וכו' ולספרי' דל"ג אלא וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דיתכן למגרס אלא אפי' דלא הוזכר שם אמורא ומ"ש התוס' בכ"מ דהיכא דלא הוזכר אמורא אין אומר אלא היינו דאין מוכרח לו' אלא מיהו התוס' בשבת דצ"ח ע"א כ' אין דרך לו' אלא היכא דלא הוזכר אמורא ע"ש:
דף יח:
תוס' ד"ה ואי לא סמיך וכו' ולר"י לא ירחיק כלל דכיון דתרוייהו מזיקי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דא"ל דטעמא דרבא משום דכל מרא וכו' דאכתי לא ס"ד ברייתא דאילן וכו' ע"ש ולמסקנא דידע לההיא ברייתא מ"מ אכתי אצטריך לאוקמה בלוקח משום דברייתא בחרדל לדבריהם דרבנן קאמר ורבנן לא ס"ל טעמא דכל מרא כדמוכח מבריית' דאילן ומ"מ אינו מוכרח לו' דלא ידע לההיא ברייתא די"ל דידע לה וכי היכי דלא תקשה אברייתא דחרדל עכ"ל לדבריהם קאמר ופריך הגמ' שפיר לרבא מר"י דברייתא דחרדל דל"ל מטעמא דכל מרא וכו' כיון דלדבריהם דרבנן קאמר:
בא"ד לא בעי לאוקמה כשסמך בעל דבורים וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א בשעשה המוכר שניהם דבורים וחרדל ומכר אחד מהם ע"ש ל"ק דאי מכר חרדל ושייר דבורים מ"ט דרבנן כיון דמכר לו חרדל לא מקרי הב' מזיק דאדעתא דהכי מכר לו וכן כשמכר דבורים דבורים מוזקין מכר לו ומ"ט דרבנן ול"ד למכר לו חצי שדהו והב' זרע חרדל או העמיד דבורים ושו"ר להרמ"ה דמפ' השמועה כן דעשה המוכר שניהם ומכר אחד מהן ועלה פריך הגמ' מ"ט דרבנן עיין שם בדבריו:
בד"ה וסבר וכו' דפי' באדם שלוקח משדה וטוענין ללוקח וכו' עכ"ל פי' דבריהם נראה דלפי' ר"ח הגמ' מעיקרא פריך לרבא מר"י דאי לא סמיך אמאי בעל החרדל סמיך הו"ל שניהם להרחיק ומשני בלוקח דהיינו שהלוקח לקח שדה חרדל וטוענין ללוקח ומש"ה אמר ר"י בעל החרדל סומך ופריך א"כ מ"ט דרבנן ועוד לר"י אפי' משרה ר"ל דאם הלוקח לקח משרה אינו מרחיק וזהו שכ' התוס' באדם שלוקח משרה וכו' דהיינו קושי' הגמ' לר"י אפי' משרה וכו' והשתא מק' התוס' מה משני רבינא קסברי רבנן על המזיק וכו' הא מ"מ טוענין ללוקח ובודאי דפי' ר"ח א"ש לשי' הפי' דלרבינא בלא לוקח מיתוקמא אלא דהתוס' קאמרי דלפי שי' רש"י ור"י בסוגיא דשמעתא א"א לפ' לוקח כפי' ר"ח:
דף יט.
גמ' ת"ש רי"א סלע הבא בידי' וכו' מכאן קשה לדעת הרמב"ם והרמ"ה שהבאתי לעיל דאפי' לרבא דאמר אינו סומך בהרחבת ג"ט דיו ולא בעי סד בסיד ול"ד לחופר בצד הבור ע"ש דלפ"ז מאי פשיט מההיא ברייתא נימא דבא בידים צריך אפילו הראשון ג"ט וסיד אבל לא בא בידים בחד מנייהו סגי ולעולם בדינא דמשנתנו בעי תרוייהו וי"ל לדעת הר"מ דגריס כגירסת הספרים שכ' התוס' כאן:
שם גמ' ואיכא דרמי להו מרמא וכו' אר"נ ל"ק וכו' צ"ל דר"נ גופיה מבעיא ליה אי וסד בסיד תנן א"ד או סד בסיד תנן כדמבע"ל הגמ' בסמוך וכדי שלא נפשוט הבעיא משני הכי אבל לפי' הצד דסד בסיד תנן לא קשיא די"ל דהרחקת ד' אמות שוה להרחקת ג"ט וסד בסיד:
שם גמ' אר"י לפי שאין דרכן של בני אדם וכו' ץ והא דלא תני הכא חול ס"ל דיגיד עליו ריעו דדוקא בשניהם לא אמרי' יגיד עליו ריעו אבל אי לא שיירא כלל בחדא מנייהו אמרי' באידך יגיד עליו ריעו ואפי' לא שיירא בשנייה אלא חדא:
תוס' בד"ה בא בידים וכו' ויש ספרים דל"ג וכו' עכ"ל ק' כיון דהפשטן גופיה ידע לה דיש לחלק דין בא בידים ללא בא בידים. מאי פשיט נימא דבא בידים שאני וי"ל דמ"מ לא מסתברא ליה לפלוגי הכי לקושטא דמילתא ועיין למהרש"א ז"ל לעיל די"ז ע"ב בד"ה ה"נ ע"ש:
דף יט:
תוס' בד"ה התם וכו' הא תנא ליה אמת המים וכו' עכ"ל נקטו כן לפי הצד דלעיל דאו סד בסיד תנן דכיון דבחדא מינייהו סגי והכא לא שייך סד בסיד דהא ההיזק מתחת הקרקע הוא שמעי' שפיר הרחקת ג"ט מאמת המים אבל לפי הצד דבעי' תרוייהו ג"ט וסיד עדיפא מינה תקשה להו אמאי סגי הכא בג"ט לפי' ס"ד דהשתא ובתי' יתורץ הכל וכן צ"ל בקושי' הגמ' ות"ל משום מיא וכו':
ד"ה שנילושה וכו' חשיב פחות מכביצה וכו' עכ"ל ומיירי התם בסריא כדאמרי' הכא גבי תבן ובנפסל לאדם ועדיין ראוי לאכילת כלב דמקבל טומאה אי לאו דפחות מכביצה וכדעת הראב"ד בפ"ב מה' ט"א דכה"ג מקבל טומאה ואע"ג דחזי לכלב כיון דסריא מבטיל ליה ול"ד לחזי לבהמתו דשמעתין:
ד"ה רקיק וכו' כדאמרי' בבכורות וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' ועמ"ש בזה בי"ד סי' מ"ח דין ד' ע"ש:
דף כ.
גמ' שחיט לה וכו' ר"ל וההוא אבר המדולדל מזבין לנכרי או לכלבים אבל איהו לא מצי אכיל כדאי' בחולין דע"ג ע"ב ואפי' לדעת רש"י שם דמצות פרוש מדרבנן הוא ש"מ כיון דאסור אע"פי שהוא מדרבנן מבטיל ליה כדאמרי' בבן ח' דמשום דאסור לטלטלו מבטיל ליה וכ"ש לדעת הר"מ דמצות פרוש מדאורייתא הוא והר"ב במקובצת כ' שחיט לה ואכיל ההוא אבר בהדה ע"ש והוא תימה:
תוס' בד"ה היא גופא וכו' ועוד אומר הר"ש דכלי עץ וכו' עכ"ל היינו לענין סתימת כולה אבל למיעוט בעי ביטול כמ"ש מהרש"א וכ"מ להדיא בתוס' בשבת דמ"ד ע"ב גבי מוכני ע"ש ודלא כמרן בב"י בי"ד סי' שע"א ע"ש וכל זה בכלים אבל באוכלין בעי ביטול אפי' סתימת כולה כמ"ש מהרש"א וכמ"ש התוס' שם בשבת ע"ש אבל דעת הראב"ד בפט"ו מה' ט"מ דאפי' באוכלין לא בעי ביטול בסתימת כולה ומ"ש מרן בכ"מ שם שכ"כ התוס' היינו דיש חילוק זה בין סתימה למיעוט לאפוקי מסברת הר"מ דלא מחלק כלל אבל מ"מ הראב"ד והתוס' חלוקים בעיסתם:
בד"ה בחבית וכו' ודייק ר"ת מדנקט גרוגרות וכו' עכ"ל עיין להת"ח שנר' מדבריו שהבין בכוונתם דדיוק ר"ת היינו מדנקט גרוגרות ע"כ דאתא לאורויי דמיירי במדובקות ובולטות ע"ש ולפ"ד לפי' ר"י שכ' אח"כ דלא מיירי בבולטות הי"ל ליישב דיוקו של ר"ת ולכן נר' דדיוקו של ר"ת אינו אלא למדובקות לחוד ומאי דאיכפל תנא למתני מדובקות היינו כדי שיוכל לעמוד בפ"ע כשינטלו הקופה והחבית וקאמר ר"ת כיון דבמדובקות מיירי נוכל לו' דבולטות הם:
בד"ה ונכרי וכו' דלא אקרי אדם עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דהא לא כתיב אדם אלא איש ומנפש היא דנפ"ל דאפי' בין יום אחד מטמא כדאי' בנדה דמ"ד ע"א ע"ש ומינה שמעי' דדוקא בין יום אחד אבל נפל לא אקרי נפש ורצונם לו' דלא אקרי נפש אדם:
בד"ה והמלח וכו' שלא חשב עליו לאכילה וכו' עכ"ל בהגהות מהר"י וילנא ז"ל כ' דט"ס וצ"ל שלא חשב למשקין כדאי' בנדה ע"ש ולפ"ז ק' נוקמ' אפילו חשב למשקין וכמ"ד בספ"ק דפסחים דמשקין אין להם טומאה כל עיקר מן התורה וכיון דמדאורייתא טהור חוצץ כמ"ש התוס' בסמוך גבי נכרי:
דף כא.
תוס' בד"ה וגרדי וכו' ולקמן נמי תניא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד מה שהקשו התוס' בד"ה אחד מברייתא דהחנות אזלי לפום תי' קמא שכ' כאן אבל לתי' בתרא דגרדי שאני י"ל דההיא ברייתא דחנות בחנות של אומן כמו ריחיים וכיוצא ולאו בגרדי ושרי אפי' באותה חצר:
בד"ה ולא וכו' וא"ת דאמרי' בהגוזל וכו' עכ"ל אין להק' דנימא דמיירי הכא בקבל עליו כל אונסא דה"ד לענין שמותי אבל לכתחי' אין למכור לו כלל אפי' בקיבל עליו:
דף כא:
גמ' דאמר מר עזרא תיקן וכו' ולר"ה בריה דר"י הא דהוצרך עזרא לתקן היינו דלא נימא אתי לאתרשולי כדפריך הגמ' א"נ לבני מבוי אחר דאיירי ביה ברייתא דרשב"ג ורבנן ועיין במקובצת: תוס' בד"ה מרחיקין וכו' ראה את המציאה וכו' עכ"ל נר' מזה דס"ל דהא בהא תליא דאי מקרי רשע מוציאין מידו וכ"כ הרמב"ן בחי' בשם ר"ת ע"ש ובזה ל"ק מ"ש הת"ח בתי' ראשון ומ"ש התוס' ההיא דאז"ל שהביאו בסמוך ואי מקרי רשע א"ש דלא היה רוצה לזכות בה וכו' דמשמע דאי רוצה לזכות בה אין מוציאין מידו היינו להלחולקין על ר"ת דכיון דס"ל דמקרי רשע בכל גוונא עכ"ל דאע"ג דמקרי רשע אין מוציאין כדי ליישב ההיא דראה את המציאה:
בד"ה תנאי וכו' תימה לרשב"א וכו' עכ"ל לדעת האומרים דהלכה כרשב"ג אפי' בברייתא ניחא קושיתם דאי הוה אמר כר"י הוה ק' אמאי פס' כיחידאה דודאי רבנן דר"י בברייתא דפריך מינה דלא מפשי' בפלוגתא לו' ג' מחלוקות בדבר ולכך מייתי מדרשב"ג דהלכה כמותו אפי' בברייתא:
דף כב.
גמ' וקמא היכי סמיך וכו' מוכח מכאן דאי סמיך קמא ברשות דהיינו שמחל לו בעל הכותל הראשון אז אפי' נפל חוזר ובונהו בלא הרחקת ד"א ולא אמרי' פנים חדשות באו לכאן וכ"כ בתשו' הרא"ש הביאו הטור בסי' קנ"ד ופ' מרן בש"ע שם ומהר"ם גאלנטי ז"ל סימן ס"ב הוכיח ד"ז מתשו' הרשב"א ע"ש והוא מבואר מסוגיין ועפי"ז י"ל קצת קושי' התוס' בד"ה אלא וכו' די"ל דנקט הכי לדיוקי דדוקא בהיה רחוק מעיקרא ד"א אבל היה סמוך חוזר ובונהו בלא הרחקה אלא שאין נראה דרבא מגיה המשנה אלא פרושי הוא דמפרש לה וא"כ אי נחית תנא להכי הול"ל ד"א בהדיא:
דף כב:
גמ' טעמא שלא יאפיל וכו' אין להק' דנימא שלא יאפיל צריך יותר מד"א דהא ליתא דא"ה אמאי סגי ליה לתנא דמתני' בר"א דאין סברא דפליג בזה אתנא דברייתא ועיין להת"ח ע"ש:
רש"י ד"ה גרמא וכו' ואפי' למ"ד וכו' עכ"ל מפי' נר' דהאי שמעתין דינא דגרמי הוא ולא גרמא בניזקין כמ"ש התוס' ואע"ג דפלוגתא דר"מ ורבנן היא בדינא דגרמי מ"מ פריך שפיר דלא ניחא למי' דמתני' דלא כרבנן אבל עובדא דר"י דלקמן גרמא לבד היא ולכך פריך ליה אביי והא גרמא וכו' ודאי דינא דגרמי הוא מאי פריך נימא דר"י ס"ל הלכה כר"מ כהנך אמוראי דבקמא דצ"ח דס"ל הלכה כר"מ ועיין להת"ח לקמן בעובדא דר"י ע"ש: .
תוס' ד"ה לימא וכו' והוי כולהו גירי דידיה וכו' עכ"ל הת"ח די"ח ע"א תי' עפי"ד הללו קושי' התוס' בד"ה דייקא שהק' נימא דנקט הכי לאשמועי' רבותא לר"י וכו' די"ל דגם גבי בור גירי דידיה וא"כ הו"ל לאשמועי' התם והוי נמי רבותא לר"י ע"ש ולא היא דכבר כ' מהרש"א שם דלאביי קאמרי אבל לרבא ס"ל גבי בור גירי דידיה כדאי' לעיל בגמ' וא"כ סוגיא דשמעתין דאמרי' נימא דלא כר"י דמינה שמעי' דכולהו אתו כר"י כדדייקי התוס' אזלתברבא אבל לאביי ע"כ דכולהו דלא כר"י דכיון דגבי בור לאו גירי דידיה ואתיא מתני' דבור דלא כר"י כולהו נמי דמו לבור ועיין להתוס' לקמן דכ"ו ע"א בד"ה זיקא ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש וניחא טפי לפ"ז דאביי לקמן בעובדא דר"י דפריך והא גרמא בניזקין דפריך אר"י ולא פריך אמתני' כדפריך הגמ' משום דאביי לשיטתו דמתני' דלא כר"י וא"כ אין החיוב משום זמנין וכו' אלא כל שעה רגיל ההיזק ולא הוי גרמא בניזקין אלא דינא דגרמי וכמ"ש הת"ח שם בעובדא דר"י ע"ש ועי"ל דדוקא בקדם הכותל אז אח"כ כשעוש' הבור הוו גירי דידיה דע"י חפיר' הבור מתרועע הכותל אבל התוס' לעיל דכ' דלא הוי גירי דידיה גבי בור היינו בעושה בור קודם עשיית חבירו הכותל:
בד"ה זאת וכו' ומעיקרא ס"ד כי היכי דפטור ה"נ מותר וכו' עכ"ל אע"ג דבכל הנך גרמא בניזקין שהביאו התוס' תנן בהו חייב בדי"ש כדאיתא בקמא דנ"ו ע"א ע"ש היינו כשנעשה ההיזק חייב בדי"ש אבל להזמין ההיזק ס"ד דשרי:
בא"ד דדינא דגרמי הוי מטעם קנס וכו' עכ"ל ולא ס"ל לרצב"א כמ"ש התוס' בריש מכילתין בד"ה וחייב וכו' כיון דבעל הכרם מפסיד לא קנסו ע"ש ועפי"ד רצב"א הללו ניחא לי מה שהקשה העה"ש ח"מ סי' א' עמ"ש הרדב"ז סי' תר"ז מגמ' דפ' שבועת העדות דל"ב ע"ש די"ל דאפי' דמ"ל מי יימר דמשתבעי היינו בשה"ע שהיא דין תורה ומ"מ הוי דינא דגרמי ומחוייב מדרבנן גם י"ל דל"ד שה"ע לדעלמא כמ"ש הריטב"א בחי' שם גבי הנך תנאי דפליגי בדבר הגורם לממון גבי משביע ע"א דאפשר דבעלמא ס"ל איפכא ע"ש אבל ק' לפי' רצב"א כיון דקנס הוא איך דנין בזה"ז דין דינא דגרמי כגון מסור וכיוצא כמ"ש בב"ק בכ"מ הא אין דנין דיני קנסות בזה"ז דליכא סמוכים וכדאי' בספ"ק דבב"ק ובפ' החובל ע"ש ועיין בח"מ סימן א' ויש ליישב:
בא"ד כי היכי דקניס במטמא וכו' עכ"ל בגמרא בפ' הניזקין דנ"ג אמרי' כי קניס ר"מ בדרבנן והיינו כיון דלא שמיה היזק לא הוי אלא איסור דרבנן ע"ש בפי' דש"י והשתא יש להוכיח מדברי התוס' דדינא דגרמי כיון דמדאורייתא לאו בר תשלומין גם לענין איסור לא אסיר מדאורייתא דאי אסור מדאורייתא לא קניס ר"מ שוגג או מזיד וכ"פ הרב פנים מאירות ח"ב סי' צ' בפשי' מסברא דנפשיה ועפי"ז דן דבמוסר לא מיפסל לעדות אלא אחר הכרזה ככל איסורי דרבנן ע"ש:
דף כג.
בד"ה מרחיקין וכו' אין עושין מגרש שדה עכ"ל ולפי' י"ל דדוקא שדה אין עושין אבל גינה עושין ולכך דקדק וכ' זרעוני גינה אבל הרמ"ה פי' כפירש"י ונקט שדה בדבריו ולדבריו ק' מההיא דאין עושין מגרש שדה ואין לו' דדוקא בא"י אין עושין משום ישוב א"י והכא בח"ל מיירי דהגמ' לעיל די"ט קאמר תנא בא"י קאי ברישא דמתני' ע"ש ולפירש"י לא יתכן הצריכיות שכ' התוס' בדבור שאח"ז וצ"ל לפי' דאי תנא רישא הו"א ה"מ משום דליכא זרעים דידיה אבל סיפא דמייתי בעושה שובך בשדה שלו דאיכא זרעים דידיה דאכלי מנייהו הו"א דשרי ואי תנא סיפא משום דשכיחי אבל רישא זרעוני גינה לא שכיחי:
בד"ה והתני וכו' אפי' מאה מיל ל"ד כמו שמשמע וכו' עכ"ל עיין בגמ' בפסחים דף מ"ו ע"א דאמרי' ומינה מיל הוא ואינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ויש לחלק:
דף כג:
בד"ה ביושבת וכו' וי"ל שהיו מקומו' וכו' עכ"ל שמעתי אומרים שעפי"ד אלו ניחא מה שהק' התוס' ביומא דכ"ג נוקמה כרבנן דנתחלקה ירוש' לשבטי' ע"ש די"ל דמ"מ נזיל בתר רובא דעלמא ולא היא דמ"מ מברייתא דמייתי לא פריך מידי והו"ל להגמ' למיפרך ניזיל בתר רובא דברייתא. לא משתמע אלא דאין ירוש' מביאה ע"ע בשום זמן והיינו משום דלא נתחלקה ירוש' לשבטים:
ד"ה מצאו וכו' הומ"ל אמתני' דט' חנויות וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וי"ל קושיתו דקורכה דמוכחא עדיפא מרובא וחזקה וקורבה שאינה מוכחא עדיפא מרובא אבל כי איכא חזקה ורובא גריעא ולכך רישא בתוך חמשים אמה קורבה דמוכחא שאני אבל חוץ מחמשים אמה הוי של מוצאו דאיכא רובא וחזקה דהא המוצאו תפוס בו אבל סיפא דנמצא בין ב' שובכות דהמוצאו ממ"נ אינו זוכה בו אז אזלי' בתר קרוב ולפ"ז התוס' לעיל בד"ה חוץ הומ"ל דהכא לכ"ע הולכין אחר הרוב משום דתפוס ואיכא חזקה דמסייע ליה:
דף כד.
גמ' אבל עינבי מצנעא וכו' משמ' דלמאי דקי"ל כר"ח אפי' עינבי שרי דאזלי' בתר רובא והר"מ בפ"י מה' מ"א דין י"ג פ' עינבי אסירי אפי' רפ' כר"ח ועיין להלח"מ שם דלפ"ד עדיין לא נתיישב אמאי עינבי אסירי כיון דלית בהו לתא דיין ועיין להרמב"ן בחי' שכ' דאפי' לר"ח צריכי לה"ט דאצנועי כגוויה לא מצנעי ידאל"ה אסיר משום דכאן נמצא וכאן היה ע"ש ועל פי זה ניחא פסקי הר"מ שפיר:
תוס' בד"ה לימא וכו' א"כ הוי ודאי ערלה עכ"ל ק"ק נימא דמספק"ל אי אזלי' בתר רובא או בתר קורבה וכמ"ש בד"ה והני ע"ש וי"ל ובעיקר קושיתם י"ל דאי לאו דס"ל כר"ח הוה ס"ס להחמיר ס' אי אזלי' בתר רובא או בתר קורבה ואת"ל דמעלמא הוא שמא דיין הוא ואסיר ואע"ג דרוב גנבי ישראל כיון דאיכא מיעוט דגנבי עכו"ם מצטרף לס"ס היכא דלאו רוב גמור כמ"ש התוס' בכתובות ד"ט ע"א ואפי' ברוב גמור י"א דמצטרף המיעוט לס"ס כמ"ש במ"א והוכחתי מדברי הרוקח שכ' אשת כהן מעוברת מותרת ליכנס לאהל המת משום דהוי ס"ס ס' נקבה ואת"ל זכר שמא נפל אע"ג דאמרי' בגמ' מיעוט נפלים ע"ש וכיון דהוי ס"ס להחמיר אסור אפי' גבי ערלה:
דף כד:
גמ' ות"ל דאין עושין שדה מגרש וכו' אמתני' גופה לא ק"ל די"ל בח"ל מיירי אבל עולא דיהיב טעמא משום נוי מוכח דמוקי לה בא"י ופריך שפיר ועיין להלח"מ בפ"י מה' שכנים:
דף כה.
גמ' וכה"א הזלים זהב מכיס פירש"י דמצינו לשון זלות אזהב מייתי להאי קרא והכא א"ש פי' דקאי אקרא דלשון כטל אמרתי אבל לקמן במימרא דר"ח דקאמר נמי וכה"א הולים וכו' לא יתכן לפ' כן דלא קאי אקרא דלשון זלות ונ"ל דקרא דהזלים זהב מכיס מפורש שם בקרא דאעובדי ע"ז קאי וכבר ידוע דע"י עע"ז הגשמים נעצרין כדכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים וכו' ורזון דהגשמים נעצרין ויהיה רעב בעולם אז יזול הזהב ושפיר מייתי ליה הכא ולקמן דכן מצינו כיוצא בזה ממש:
דף כו.
מתני' אא"כ הרחיק וכו' פי' רש"י משום מחרישה אבל הר"מ בפי' המשנה פי' משום דארצות השמנים השרשים מתפשטים יותר ע"ש והוא תימה דבגמ' לעיל די"ח מוכח בהדיא דלאו משום שרשים:
דף כו:
תוס' בד"ה עד וכו' אבל אי איכא רווח' י"ו אמות מודה ר"י וכו' עכ"ל ובפ' חזקת דמהרך לה לדר"י ולא קאמר דר"י הוא המתיר ובי"ו אמה מיירי ולא פליג אדר' יהודה ע"ש בפירשב"ם י"ל דא"כ לא הוה פליג ר"ל בהא ואף על גב דהכא ר"פ פריך והא אחזיקו אפי' בי"ו אמה י"ל דבתר דשני ליה קבלה מניה וסובר הגמ' דבהא מילתא ליכא מאן דפליג:
דף כז.
בד"ה לחומרא וכו' אבל חוץ לי"ו פעמי' וכו' עכ"ל ומאי דקאמר הגמ' ולחומרא לא דק היינו דאיכא צד חומרא דמביא בכורים אע"ג דאיכא צד קולא דפטור מתרומה מ"מ כיון דאיכא צד חומרא לא דק דדוקא בקולא לגמרי לא אמרינן לא דק ומ"מ אי משתמע ממילתיה דעולא דיותר מי"ו מביא בכורים לא הוה א"ש כיון דקושט' הוא דאינו מביא משום קולא דפיטו' תרומה ועיין למהר"ם לובלין כאן ובמה שהק' עוד בגמ' לשי' ר"ח לעיל דמשום גזל אינו מביא ע"ש:
ד"ה לא וכו' וי"ל שאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן וכו' למשטח ביד פירי וכו' עכ"ל עפי"ד תוס' הללו ניחא לי מה שהק' מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ג עמ"ש הרשב"א בההיא דלקמן דף קל"ו דמוכר שדהו לפירות דס"ל לר"ל מביא ואינו קורא משום דקנין פירות לאו כקה"ג דמי דה"ט דמ"מ מביא אטום דמספק"ל אי מקריא אע"ג דלאו כקה"ג דמי והק' מהראנ"ח דא"כ בפ' הספינה דפ"א דפריך הגמ' בב' אילנות לרבנן ואילן א' לר"מ אמאי מביא ומאי פריך נימא דמספק"ל אי מקריא אדמתך אע"ג דלא קנה קרקע דומיא דמוכר שדהו לפירות ע"ש ועפי"ד התוספות הללו ניחא שפיר דדוקא במוכר שדהו לפירות שהקרקע קנוי לו על זמן קבוע דאפילו יבשו הפירות חוזר וזורע וגם קנוי לו למשטח פירי הוא דמספק"ל אי מקריא אדמתך אבל בקונה ב' אילנות לרבנן ואילן א' לר"מ אי לא קנה קרקע פשיטא דלא מקרי אדמתך ובעיקר קושי' התוס' שהק' לר"מ דס"ל כקה"ג דמי לפי מ"ש התוס' לקמן ד"נ ע"א בד"ה קסבר דדוקא במוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל"י שהיה לו בו קנה"ג מקודם הוא דס"ל לר"מ קנין פירות כקה"ג ע"ש ניחא שפיר דקונה אילן דלא הי"ל מעולם קה"ג מודה ר"מ דלאו כקה"ג דמי: