משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
תורת כהנים · פרשת קדושים
פרשתא א
יכול אחרים יעשו לו ת"ל לכם וכו' הק"א פי' ברייתא הלזו לענין משהה אבל הזר"ע פי' דעובר אשעת עשיה כשעשו לו אחרים וכשעשה הוא לעצמו עובר ב' משעת עשיה ור"י ס"ל ג' משעת עשיה אפי' לא עיכבה אצלו ע"ש וכ"נ פשטא דברייתא דבעשיה איירי ועוד אי במשהה אמאי לא חשיב קרא דלא תביא תועבה אל ביתך וכדאי' במכות דכ"ב ע"ש. ולדברי הק"א צ"ל דדוקא בעצי אשרה דכבר הם ע"א עובר משום לא תביא אבל הכא עדיין לא נעבדו ולדברי הזר"ע צ"ל דכשאחרים עשו לו דעובר הוא משום דעשו לו בשליחותי וס"ל כשמאי ברפ"ב דקידושין דיש שליח לד"ע דאל"ה במאי מתחייב. וראיתי להר"מ בפ"ג מה' עכו"ם דין ט' כ' העושה לעצמו לוקה משום ל"ת לכם וכשאחרים עשו לו לוקה משום ל"ת לך פסל והוא דלא כברייתא הלזו ומ"מ שמעי' מדבריו דבעשייה לחוד' איירי וק"ק אמאי עובר כשאחרים עשו לו הא קי"ל אין שליח לד"ע וצ"ל דס"ל כמ"ש התוספות שם בקדושין דכשהשליח שוגג מתחייב שולחו ע"ש ואיירי בכ"הג. ומצאתי להתוס' ביומא דנ"ד בד"ה כרובים בס"הד שכ' לכם לאסור כשאחרים עשו לו דמשמע לכם לא ימצא לכם והביאו ברייתא הלזו משמע דבשהוה איירי בדברי הק"א ועיין עור מ"ש שם דמשעת עשייה עובר ומהרימ"ט תי"ד סי' ל"ה תמה ע"ד הא אין שליח לר"ע ע"ש וכבר כתבתי בזה:
וראיתי להר"מ במנין המצות לאוין ג' שכ' בשם הספרי העושה ע"א לעצמו לוקה ב' ר"ל עובר על עשותה בידו ואפי' עשאה לאחרים ועובר משום שקנה ע"ז ושבה אצלו וכו' ע"ש הרי כדברי הק"א וראיתי להלח"מ שם בה' עכו"ם שהק' כשעשו לו אחרים הוי לאו שאין בו מעשה ואמאי לוקה ותי' כיון שעשו אחרים מעשה בשליחותו הוי כאלו עשה הוא עיין שם והפר"ח במ"ח תמה ע"ר מגמ' בפ"ג דמכות דאמרי' אחר המקיף ואחר הניקף לוקה ופריך לאו שאב"מ הוא ומשני בסייע ולא משני כשעשו לו בשליחותו ע"ש ועפי"ה י"ל דהתם כיון דקתני לוקה הרי השליח מזיד ואין שליח לד"ע ולכך לא הוי כאלו עשה הוא אבל הכא בשוגג איירי כמ"ש וכיון דכה"ג שלוחו כמותו הו"ל כאלו עשה אותו המעשה שעשה שלוחו ועיין לה' ספר ד"ג ע"ד שהביא משם ה' החינוך פ' יתרו שהקשה על הר"מ אמאי עשו לו לוקה הא אין שליח לד"ע וע"ש שהאריך בזה:
פרק א
שדך ולא שותף גוי פלוגתא דתנאי בתוס' כמ"ש הק"א והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מתנות עניים גבי עוללות דחלק ישראל חייב והיינו דפ' כת"ק דתוספתא דלא כברייתא הלזו ומרן הכ"מ הראה מקומו בר"פ ראשית הגז דאמרי' פאה דכתיב שדך למעוטי שותפות גוי וסובר רבינו דהמיעוט הוא דלא מתחייב על חלקו של גוי אבל חלק ישראל מחייב ע"ש והוא תימא דבגמ' שם לעיל אמרי' דרבנן לא דרשי' דגנך דגבי תרומה ומחייבי חלק ישראל ולכך אצטריך צאנך דראשית הגז ובי איתא הא אצט' לפטור חלק הגוי וע"ש בפירש"י וכ"מ כל הסוגיא שם דאי מחייב חלק ישראל לבד לא אצט' קרא לפטור חלק הגוי והגמרא שם נקט שדך למעוטי שותפות הגוי לתנא דברייתא הלזו אבל לת"ק דתוספתא דקי"ל כוותיה אתא שדך לשאר דרשות דדרשי' הכא בברייתא הלזו ועיין להפר"ח בספר מ"ח בפ"ב מה' מתנות עניים ע"ש:
פרשה ב
אזהרה מנין ת"ל לא תשבעו התוס' בקמא דק"ה ע"ב הק' למ"ל אזהרה לממון דבשלמא בקרבן אצטריך דהא פסח ומילה דל"ל בהו לאו לא מייתי קרבן ושמעתי כשם המפ' שתי' דכיון דאי הודה מייתי קרבן צריך אזהרה כדין קרבן דבחד דינא איירי ע"כ ולא ראו רישא דברייתא הלזו דצריך לא תגנובו לאזהרה לכפל דאיירי בלא שבועה דליכא קרבן בהודאתו:
פרק ד
יכול מי שיודע לחבירו עדות וכו' ת"ל לא תעמוד על דם רעך ק' דהא נ"ל מלא יגיד וכה"ג פריך בקמא דנ"ו ע"א אילימא בתרי דאוריית' הוא אם לא יגיד וכו' ע"ש וי"ל:
אין לי אלא בהמתך על בהמתך וכו' ת"ל את חקתי כ' הק"א ומאי דכתיב בהמתך אורחא דמילתא וכו' ע"ש וא"ל דבהמתך אצט' למילף בהמתך בהמתך משבת לחיה ועוף כיוצא בהן כדאי' בקמא דנ"ד ע"ב ע"ש ואף דאמרי' זו היא שיבה זו היא ביאה מ"מ ג"ש השיה ממש עדיפא דבלא"ה את חקתי אצטריך לשאר דרשות שהובאו בברייתא הלזו ועיין למהר"ח בן עטר ז"ל בס' אור החיים ע"ש:
טהורה על טמאה וכו' ת"ל את חקתי ק"ל למ"ד בסנהדרין ד"ס דב"נ מוזהרין על הכלאים מנ"ל נימא דבסיני יצאו ב"נ דהו"ל כמו נאמרה ולא נשנית דלישראל נאמרה ולא לב"נ כיון דנשנית לשום חידוש דאפי' טמאה עם טהורה דב"נ ל"ל כה"ג והו"ל כמו מילה דחשבי' לה שם בדנ"ט ע"ב כלא נשנית כיון דנשנית לחרותי ביום אפי' בשבת ואף דשם פרכי' א"ה כל התורה וכו' ומשני אזהרה למ"ל לאהדורי היינו גבי ע"א ושבת דאהדר אזהרה ואהדר הדינין המחודשים ולכך אמרי' למ"ל לאהדורי אזהרה אבל הכא דלא יש אלא קרא אחד מ"ל לאהדורי בלשון אזהרה מ"ל בלאו לשון אזהרה וע"ש בתוס' בדף ס' וי"ל:
יכול אפי' גיזי צמר ואניצי פשתן וכו' אע"ג דכתיב לא תלבש שעטנז ודרשי' שוע טווי ונוז ס"ל לתנא דברייתא דלא דרשי' שוע טוי ונוז אלא דמשעטנז דמייתר בקרא דבגד אבל מחד שעטנז לא שמעי' כיון דלשון שעטנז הוא לשון תערובת כמ"ש התוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ע"ש ועיין להק"א:
פרק ח
היא לוקה והוא אינו לוקה כגמרא בפ' שבועת הפקדון דל"ז מבע"ל בשבועת הפקדון במזיד ואתרו ביה אי מייתי קרבן ולא לקי או מלקא לקי קרבן. לא מייתי או תרוייהו ופשיט דמייתי קרבן ולא לקי וכ' התוס' בצד דמלקא לקי ולא מייתי קרבן והא דכתיב בשפחה בקורת תהיה והביא את אשמו הא אוקמי' דמלקות לאשה וקרבן לאיש ע"ש נראה דס"ל דכיון דלא חייבה תורה מלקות לאיש בשפח' לא תק"ל הו"ל להתחייב מלקות ולא לייתי קרבן כיון דלא חייבה מלקו' ל"ד לשבו' דאיכא חיובא ומ"מ ק' דהא בשפחה איכא מלקות דלא יהיה קדש דאפי' אינה חרופה חייב מלקות וא"כ אכתי ק' כיון דאיכא מלקות לא לייתי קרבן כמו שבועה וצ"ל דס"ל דשפחה לבן חורין מדרבנן הוא דאסירא וכ"ה דעת הד"מ בפי"ב מה' א"ב דשפחה לב"ח מד"ס הוא והוכיח מדלא לקי בש"ח ואינו חייב אלא קרבן ע"ש וה"המ ואי אמרי' דלא לקי אלא יהיה קדש דלאו שבכללות הוא ניחא שפיר ועיין לה' עדות ביהוסף ח"ב סי"ב ע"ש:
פרשה ג
משבאו לארץ וכו' מוכח דמשבאו לארץ נוהג אפי' בשל נכרים ובמתני' הנכרי שנטע חייב וכתב הר"מ בפי' המשנה דדוקא אם נטע לצורך ישראל אבל אם נטע לצורך עצמו פטור ועיין להתוס' במס' קדושין רל"ו שהוכיחו מהירושלמי דערלה נוהגת בשל גוי וכ"פ הר"מ בחבורו ע"ש:
ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכו' התוס' בפ"ק דר"ה ד"ט ע"ב הק' מהכא על הא דמשמע מהתם דמבריך ומרכיב חייב בערלה ותי' דהכא דפטור מיירי בשלא הפסיקו מאביו והתם בשהפסיקו ע"ש נר' דמפרשי להא דהכא בזקינה שהרכיבה בילדה ולכך כי לא הפסיקה עדיין שם זקינה עליה והא דלא ניחא להו למי' דהכא בהפסיקו ובילדה שסיבכה בזקינה איירי דכיון דהפסיקו בטלה בזקנה משום דקתני בסיפא דמ"א מקום שכחה יפה וכו' דמשמע בלא הפסיקו איירי וע"ש מ"ש בס"ד דהומ"ל הכי בפ' משוח מלחמה ע"ש וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושים שתי' דההיא דקתני מרכיב חייב בערלה בהרכיבו בילדה שנטעה לסייג ולקורות דלאו בת ערלה היא וכן אם הרכיבו באילן סרק דכיון דלאו בת ערלה היא לא בטלה לגבה ודוקא בילדה שסיבכה בזקינה דהוקינה בת ערלה הוא דבטלה לגבה והכי מוכח בירוש' דנכרי שהרכיב באילן סרק חייב בערלה וכן ראיתי להב"ש שם בפ' משוח מלחמה דמ"ג שכ"כ בשם הר"ן ע"ש ותמהני דהגמרא שם בסוטה מוקי לה בהרכיבה בילדה שנטעה לסייג ולקורות ופריך מ"ש ילדה שביטלה בזקינה ומ"ש ילדה דלא בטלה בילדה שנטעה לסייג ולקורות ומשני ילדה שסיבכה בזקינה לאו בת מהדר היא אבל נטעה לסייג ולקורות בת מהדר היא ע"ש ואי איתא הו"ל לשנויי שאני נטעה לסייג ולקורות דלאו בת ערלה היא ואדרבה לפום מאי דמשני תורה יוצאה דדוקא לסייג ולקורות דבת מהדר אבל בהרכיב' באילן סרק דלאו בת מהדר בטלה כמו ילדה שסיבכה בזקינה ומעתה ההיא דירוש' ע"כ לאוקומא בלא הפסיקה מאביה ולכך חייב כדי להשוות הירוש' והבבלי וראיתי להר"מ ז"ל בפ' יו"ד מה' מע"ב שכ' במרכיב לחלק בין הפסיקו ללא הפסיקו וכ' ילדה שסבכה בזקינה בטלה וגוי שהרכיב באילן סרק חייב והוא תימה דההיא דילדה שסבכה בזקינה ע"כ לאוקומא בהפסיקו ודכותה באילן סרק אמאי חייב הרי הפסיקו ובטלה כיון דלאו בת מהדר לפום מאי דמוכח מגמרין בסוטה וצ"ל דס"ל להר"מ דבעי' לפטור ב' סוגים בת ערלה ולאו בת מהדר אבל אי לאו בת ערלה כגון סרק לא מבטלה לגבה וכן אפי' בת ערלה כגון לסייג ולקורות כיון דבת מהדר לא בטלה לגבה והגמ' בסוטה לא משני בסייג וקורות מטעם לאו בת ערלה משום דפשיט"ל דבת ערלה היא כיון דאי ממליך עלה וכו' ומעתה מתיישב שפיר דין דאילן סרק להרשב"א והר"ן אך מ"ש דלא בטלה בנטעי לסייג ולקורות מטעם דלאו בת ערלה עדיין ק' מגמ' דפ' משוח מלחמה וצ"ע:
מנין שלא יצבע בו' וכו' התוס' בקמא דק"א הקשו ת"ל מדדרשי' את פריו את הטפל לפריו דהיינו שומר לפרי דלא חזי לאכילה אלא להנאה ע"ש ונ"ל במ"ש ה"ק דטעמא דלא לקי על חצי שיעור משום דאתי מרבויא דכל וכל דבר דאתי מרבויא לא לקי ועמ"ש הפר"ח בי"ד סי' ס"ב ע"ד ע"ש ה"נ הטפל לפריו דנ"ל מרבויא דאת לא לקי עליו ואצט' ערלים למלקות דלא יאכל קאי אמאי דכתיב בקרא כמ"ש התוס' שם ואף למ"ד לא לקי אהנאה היינו היכא דנ"ל הנאה ואכילה מלא יאכל אבל היכא דכתיב קרא להנאה לחודא לקי שפיר כמו שהוכיחו המפ' מגמ' בקמא דמ"א ע"א ע"ש ואע"ג דברייתא קתני מנין שלא יהנה דנראה דעיקר איסור הנאה אצט' לערלים אין לחוש בזה כיון דליכא יתורא בקראי:
כך שנה רביעית לבעלים עיין להק"א ולהז"ר מה שפי' ע"ש ויש מי שפי' דבא לומר דניתר לבעלים ע"י פדיה דסד"א כיון דכתיב קדש ילפינן קדש קדש משביעית קמ"ל ול"ל דרשא דהלולים אחליה והדר אכליה וליתא דמהגמ' ר"פ כיצד מברכין נר' דליכא מאן דפליג אדרשא דאחליה והדר אכליה וע"ש בתוס':
פרק ו
לא תאכלו על הדם וכו' בסנהדרין דס"ג ע"א איתמר עלה אמר ר"א על כולן אין לוקין משום דהוי לאו שבכללות ע"ש והק' התוס' ת"ל דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע"ש וק' כיון דפלוגתא דתנאי בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדאי' בר"פ הלוקין לכך קאמר לאו שבכללות דליכא מאן דפליג עוד הק' כיון דבן סורר גלי קרא דלוקה וכו' ונילף מהכא לדעלמא ע"ש גם לזה ק' כיון דגלי קרא דלאו שבכללות אין לוקין דבעי' דומיא דלאו דחסימה וכדאמרי' שם בפ' הלוקין לענין לאו שאב"מ ולאו הניתק לעשה ע"ש א"כ ע"כ דבן סורר ומורה גזירת הכתוב הוא וכה"ג כ' התוס' בפ' מרובה גבי עדים ועמ"ש התוס' בסוף פרקא קמא דעירובין ע"ש:
פרק ז
ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו וכו' מבאר להדיא דהיינו מדהקדים שבת למקדש וכה"ג תנן בסוף כריתות ע"ש וכ"כ הק"א אבל מדברי התוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"ב בד"ה כולכם נר' דמפרשי מדכתיב אני ה' דלפי"ה דמדהקדימה הוא דילפי' ל"ק מה שהק' גבי מקדש גם מה שהק' גבי כיבוד י"ל מדכתיב אני ה' ולא סגי בקדימה:
יכול אף על מעשה יחידי עיין להק"א והז"ר ועיין להרא"ם בפ' חיי שרה בפ' ולבני הפילגשים ולהלח"מ בפ"ד מה' מלכים ע"ש:
פרק ט
בין חציו לרובו וכמה בין חציו לרובו כמלא שיער מכאן הוכיחו הראשונים דלא בעי' רוב הנראה לעינים והפר"ח ביו"ד סי' כ"א דחי דהכא אדין תורה קאי אבל מדרבנן בעי רוב הנראה לעינים עש"ב ובגמ' ברפ"ב דחולין דכ"ט איפליגו אמוראי ואיכא מ"ד מחצה על מחצה כרוב דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא ע"ש בגמ' וק' אמאי לא פריך מברייתא הלזו דמוכח מינה דמדאוריי' בעי רובא ולא סגי במחצה:
פרק י
ר"ח בר אידי וכו' קלל ואל תקלל עיין בק"א ועפירש"י בסו"פ שבועת העדו' דל"ו ובמהרש"א שם והנה המתבאר מכאן דלרחב"א נ"ל במקלל אביו ואמו דבעי' שם מדרשא זו דקלל ואל תקלל ובגמ' שם אמתני' דמקלל אביו בעי שם לחכמים קאמר מאן חכמים ר"מ ברבי יוסי דנ"ל שם באא"ע וכ' רש"י בסנהדרין דס"ו ע"א דל"ל לדרשא דבעי שם בשם ע"ש והרמב"ם פ' לתרווייהו וכבר עמד בזה מרן בכ"מ בפ"ה מה' ממרים ע"ש להלח"מ ולפי המתבאר מכאן ניחא שפיר פסקי הר"מ דמפיק דבעי' שם בשם מבנקבו שם ומקלל אביו ואמו דבעי' שם מקלל ואל תקלל כר"ח בר אידי והגמרא דקאמר מאן חכמים רמב"י הומ"ל מאן חכמים רחב"א: