משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
ספרי · פרשת מטות
פי' א' להוציא את הקטן ואת בן י"ג שנה ויום א' כ"ה הגי' בכל הספרים ישנים והז"א תמה דהיכי ס"ד למעטו הא גדול לכל התורה כולה ע"ש. ולפי מ"ש הרמב"ם בפ' י"א מה' נדרים דבן י"ג ויום א' אפילו לא הביא ב' שערות נדריו קיימין אע"פ שאמר אינו יודע לשם מי נדר ע"ש א"ש דבבן י"ג ויום א' ולא הביא ב"ש איירי וס"ד למעוטי משום דבכל התורה כקטן חשבינן ליה כיון שלא הביא ב"ש ולכך אצט' למילף מנזיר דנדריו קיימין הן אמת שדברי הר"מ תמוהים מסוגיא דנדה דמ"ה דפריך אי לא הביא ב"ש קטן הוא וכן בדמ"ו ע"א ע"ש וכבר תמה עליו המש"ל ועיין למהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב באות מ' מופלא הסמוך לאיש מ"מ גירסת הספרים דספרי מסייעא ליה להרמב"ם ז"ל ע"ש:
את שהסמיך נדרו וכו' מה שפי' הז"ר דהיינו דתלי ליה בדבר הנדור נראה עיקר ומה שהק' הז"א דלאסור איסר כיון דקאי אשבועות כדקתני סיפא מנ"ל נדרים ע"ש ל"ק דקאי על שניהם כדמו' ברפ"ג דשבועו' דאיסר שייך בין בנדרים בין בשבועות ועיין בנדרים דף י"ד ע"א:
קבל עליו בנדר ובשבועה וכו' פי' הז"ר דהיינו שקבל עליו בלב ולא הוציא בשפתיו ולפי זה מכאן תיובתא לשמואל בפ"ג דשבועות דכ"ו ע"ב דאמר גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ועיין להסד"ר ולהרב שמחת יו"ט סי' ומ"מ עפי"ד ספרי ניחא מה שהק' התוס' שם דלמסקנא דב' כתובין הבאין כא' א"צ לקרא דלבטא בשפתים ע"ש דאי לאו קרא דלבטא בשפתים הוה מפקי' מלאסור איסר ע"נ דספרי:
הרי שהיה חכם וכו' וכן איתא דרשא זו בנדרים דף פ"א ומכאן י"ל על רש"י ז"ל שם דס"ה ע"א שכ' וא"ר דת"ח מפר לעצמו:
בבל יחל ובל תאחר נר' דמ"ל תרוייהו בנדרי הקדש כגון שאמר הרי עלי להביא קרבן בתוך ג' רגלים ועיין בנדרים דף ג' ובדברי הר"ן ז"ל שם ע"ש ועיין להסד"ר:
מקיש אשה לאיש עיין בד"ה ד"ו דמבע"ל אי אשה איתא בבל תאחר מי אמרי' הא ליתא בראיה א"ד הא איתא בשמחה וא"ל אביי ות"ל דאיתא בשמחה ומסיק דאביי לדבריו דר"ז קאמר הרי דר"ז מבע"ל ולאביי מסיק כיון דליתא בשמחה ליתא בב"ת והוא תימה מברייתא דספרי ועיין להסד"ר ונ"ל דהנה איתא לעיל שם כיון שעברו עליו שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בב"ת וכ' התוס' דשנה בלא דגלים בעלייה לרגל אבל בב"ת דשנה בלא רגלים מיפשט פשיט"ל דעובר בב"ת מהיקשא דספרי דכיון דאינם תלויין בעלייה לרגל מוקמי' היקשא בהו כנ"ל:
ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה אינו אלא שבועה וכו' לאביי בריש פרק ג' דשבועות דאיסר מתפיס מפ"ל נמי לספרי במתפיס ומכאן קשה למ"ש התוס' שם בד"ה ואלו דואסרה איסר בנדר איירי דבספרי מוכח דהוא בשבועה וכ"נ מפשטיה דקרא דכל מילי דכתיבי גבי אב כתיבי גבי בעל וכיון דגבי בעל כתיב איסר בשבועה גבי אב נמי איסר דכתיב היינו שבועה ובהכי ניחא דל"ד למבטא דכיון דכתיבי בענינים חלוקין כיון דבחד כתיב בשבועה ובחד לא כתי' בשבוע' הו"א תרוייהו פעמים מתפיס ופעמים שבועה בפ"ע ול"ד לאיסר וניחא קושי' התוס':
ה"ג ובטל בלבו וכו' מכאן ראיה למ"ש הרא"ש דביטול בלב מועיל ואצ"ל טלי ואכלי אלא כדי להודיעה ומ"ש הז"א דמכאן ראיה להר"מ בפ"ג דין ז' ע"ש ליתא דהרי מסיים הר"מ וכופה אותה וכו' וע"כ כמ"ש הלח"מ וצ"ל לדעת הר"מ דהכא באומר בשפתיו בלחש ובלבו ל"ד:
ונדריה עליה שבאו עמה וכו' אמרת ק"ו וכו' נר' לי עיקר דה"ק דלנשואה לא צריך קרא דאתיא מק"ו דארוס' וע"כ דמוקמי' ליה בארוסה שבאו עמה ועיין בז"ר וצ"ל לפ"ז דרישא דקרא דאם היו תהיה לעולם מוקמי' ליה בארוסה ולא דרשי' לנדרים שבאו עמה אלא לסיפא דקרא ונדריה עליה דעליה הוא דקיימי' גם לפי"ז דלנשואה ל"צ קרא דאתי מק"ו ע"כ קרא דואם בית אישה נדרה מוקמי' ליה ליתומה בחיי האב כר"עק לקמן בפי' ב':
פיסקא ב
ר"עק אומר זו יתומה בחיי האב נר' דהיינו יתומה בחיי האב ונתארסה דמפר הבעל לחודיה דלא אמרי' מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל אלא בנתארסה ברשות האב דבשעת אירוסין חל על נדרים שלה כח שניהם אע"פי שעדיין לא נדרה אבל אם בשעת אירוסין כבר בגרה או שנעשית כבר יתומה בחיי האב מפר הבעל לחודיה אע"פ שעדיין היא ארוסה וס"ל לר"עק דלנשואה לא צריך קרא דאתיא מק"ו כדאיתא לעיל מיהו הר"מ ז"ל לא הביא דין זה דאם נתקדשה אחר שיצאה מרשות האב מפר הבעל לחודיה ונר' טעמו דמהגמ' משמע דלא ס"ל כן דבפ' נערה ד"ע פריך אמתני' דהבעל מפר בבגר תנינא וכו' משום דמשמע ליה דמתני' דהבוגרת וששהתה מדקתני בוגרת סתם ול"ק שיעור שהייתה משמע דאיירי גם כגוונא דשיעורה חדש והיינו בנתקדשה אחר הבוגרת ואי לאו דהגיע זמן לכ"ע אינו מפר הבעל וא"כ ע"כ דלא ס"ל כר"עק גם בר"פ נערה דפריך ואימא תרווייהו בנשואה א"כ בית אישה למ"ל ע"ש נר' דס"ל דאין לחלק בכה"ג ומ"מ ממתני' אין שום הכרח די"ל דאיירי בבוגרת דשיעורה י"ב חדש וע"ש בהר"ן ז"ל גם ממתני' דט' נערו' ומדברי הר"מ דספי"א אין שום סתירה לזה דהתם בנתארסה קודם שיצת' מרשו' האב ודברי מהרא"ן שהביא הסד"ר נוטין לדברינו אלה ודברי הסד"ר שם תמוהים:.
והחריש לה חריש' למינקט או אינו לא חריש' לקיי' וכו' כצ"ל וכ"ה בגמ' דע"ט ומברייתא זו הוכיחו בגמ' דחרישה למינקט א"י להפר אחר יום שמעו דלא כר"ח וכ' הר"ן ז"ל דמ"מ חרישה למינקט חלוק דינה מחרישה לקיים דחרישה למינקט יפר בכל יום שמעו אבל חרישה לקיים דהיינו שקיים בלבו א"י לחזור ולהפר אחר הקיום אפי' ביום שמעו ע"ש ולפ"ז לעיל כי פריך בגמרא בברייתא דשמע וקיים שמע ושתק ומת ביום שאחריו אי שתק לקיים היינו שמע וקיים ר"ל ואמאי קתני במת ביום שלאחריו אפי' בו ביום כמו שמע וקיים וה"ה דהומ"ל בשתק ע"מ לקיים לאחר זמן אלא דהיינו כמו שתק סתם וכדמוקי לה שם בגמ' וע"ש בהר"ן ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' היינו שמע וקיים ותרתי למ"ל ע"ש ולכאורה נר' לדעתו דביום שלאחריו דקתני קאי גם אשמע וקיים מיהו רש"י ז"ל גופיה לעיל דס"ח ע"ב פי' שמע וקיים אפי' בו ביום וביום שלאחריו דקתני אשמע ושתק לחוד קאי וצ"ל דמ"ש רש"י ותרתי למ"ל היינו ר"ל למ"ל דקתני תרי גווני כיון דכל עצמו של התנא בא להשמיענו דכי קיים הבעל לא נתרוקנה רשות לאב א"כ בשמע וקיים סגי וממילא שמעינן דכי שתק ע"מ לקיים ומת ביום שלאחריו דפשיט"ל דהוי קיום א"כ האב אינו יכול להפר אבל אי שתק דקתני היינו ע"מ למינקט טובא אשמועי' דהוי קיום וכן למסקנא בשתק סתם ומ"מ יש להכריח מדברי רש"י דס"ל ע"מ לקיים אפילו לאלתר צריך יום שלאחריו דלא כהר"ן ז"ל דע"כ שותק ע"מ לקיי' דפשיט"ל דהוי קיום הוא ע"מ לקיים לאלתר דבע"מ לקיים לאחר זמן ודאי טובא אשמועי' ולא מצי למפרך תרתי למ"ל:
והנה בגמ' שם אמרי' תלתא קראי חד לשותק ע"מ למינקט וחד לשותק סתם וחד לשותק ע"מ לקיים ע"ש ומזה י"ל עמ"ש הר"ן ר"פ נערה אמאי דפריך ואימא אב לחודיה מפר דר"ל דהפרה דבעל לא כתיב אלא לאשמועי' דאם לא הפר הבעל הוי קיום ואינו יכול להפר ע"ש דא"כ אמאי אצטריך תלתא קראי הא מהאי קרא שמעי' דכי לא הפר הוי קיום וי"ל. ודרך אגב הוק"ל במאי דפריך שם בגמ' ואימא ארוס לחודיה מפר ואב לבעי ארוס א"כ וכו' ע"ש דלמאי דמסיק הגמ' שם לקמן דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דבעל מיגז גייז וב"ה ס"ל מיקלש קליש וכ' הר"ן ז"ל דה"ה גבי הפרת אב אמרינן כן ע"ש א"כ נימא דמאי דכתיבה הפרת אב לאשמועינן דאי הפר האב לחודיה מיגז גייז או מקלש קליש ולא לקיא למר כדא"ל ולמר כדא"ל וי"ל:
פיסקא ג
אסר לה לתאנים ולא לענבים לענבים ולא לתאנים אסור כצ"ל ומה שאסר אסר ומה שהפר הפר ואזלא כס' הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן בדכ"ז ע"א ע"ש ולכך לא חשיב לה בסמוך בב' נדרים משום דבזה שוה חד נדר לב' נדרים ועיין לה' סד"ר שכ' דגרסי' כולו אסור ופי' לה ע"פי ס' הרמב"ן ז"ל מה שאסר אסר ומה שהפר הפר וכמבואר בדברי הר"ן ז"ל שם: