משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
ספרי · פרשת בלק
מלכות זו מתגאה וכו' פי' על המלכות של זמן תנא דספרין קאמר ומשום דבעי לומר שישראל נתגאו כשכבשו ששים עיר דעוג לזה נתכוון התנא למעט בגנותן של ישראל ואמר הרי מלכות זו של זמנינו לא יש לה אלא ד' עיירות ואע"פכ מתגאה וכו' כ"ש ישראל שכבשו ששים עיר שודאי מקום יש להם לטעות ולהתגאות:
וכי מה איכפת לך אינו אלא שתגלה עצמך וכו' משמע הכא דאפי' לא נתכוין אלא לבזותה הויה עבודה ומכאן תמה הסד"ר ע"ד התוס' בפ' ד' מיתות ד"ס שכ' דדוקא בנתכוון לעובדה בבזיון אבל נתכוון לבזות לחוד פטור וכבר כ' מהרש"א ז"ל שם דדוקא לענין מיתה הוא דכ' התוס' דפטור אבל מביא חטאת ושכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"ש ובודאי שחייב כרת דכל דבר שזדונו כרת שגגתו חטאת:
על פינחס שלא יטמא כ' רבינו בחיי ז"ל דמה שלא נטמא מחמת הרומח דחרב הרי הוא כחלל משום דהוי פשוטי כלי עץ ע"ש והיינו ודאי על היד של הרומח דהוי של עץ ואף דיש לו בית קבול ברזל הרומח הו"ל בית קבול העשוי למלאות וכד' הרמב"ם וכמ"ש ה' אהלי יהודה אבל דעת התוס' בסוכה די"ב ע"ב והרשב"א בתשו' סי' קצ"ה כלי עץ העשוי למלאות הוי בית קבול ע"ש וה' נודע ביהודה חי"ד סי' צ"ו הכריע דמדרבנן מיהא מקבל טומאה ע"ש ומ"מ תמהני על הבחיי דאף דהוי פשוטי כלי עץ מ"מ מקבל טומאה משום דהוי לברזל של הרומח ואיתרבו ידות דכלים מקראי כמ"ש התוס' בגמ' בר"פ העור והרוטב ע"ש ותנן בפ"ך דכלים מקל שעשהו יד לקדרום וע"ש בהר"ש ז"ל ואפשר דס"ל לרבי' בחיי דלא איתרבו ידות אלא לכלי חרס ולא לכלי עץ וכקושי' התוס' בר"פ העור והרוטב ומתני' דכלים דקתני מקל שעשאו בית יד וכו' מדרבנן הוא דטמא ועיין בשבת דמ"ח ע"ב ובתוס' שם בהסוגיא ע"ש: