משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת תמורה · דף יא:
תוס' בד"ה ר"ח וכו' דר"ח סבר וכולי עכ"ל עיין להבה"ז ועיין להתוס' בנדה דכ"ג ע"ב בד"ה אמר רבא ע"ש:
בא"ד דבפ' החולץ אמר רבא וכו' עכ"ל הנה הר"מ ז"ל בפט"ו מה' מעה"ק פ' כמ"ד בדבר שהיא מתה ותמהו עליו כיון דפ' טריפה אינה חיה וכר"א דניטל ירך נבילה אמאי פ' בדבר שהיא מתה וע"ש לה' לח"מ וכיוצא בזה איתא במסכת נדה דף כ"ד ע"א גבי המפלת גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות ופליגי כמה שיעור זה ח"א טריפה וחד נבילה וח"א בדבר שהיא מתה ופ' הר"מ בפ"י מה' א"כ דין י"א במ"ד בדבר שהיא מתה ותמה מרן כ"מ דהא פ' טריפה א"ח וכר"א דניטלה ירך נבילה ע"ש ונ"ל הכל במ"ש הרשב"א בת"ה בדיני יולדת שער ו' דטעמא דמפלת ושטו נקוב אמו טמאה אע"ג דטריפה א"ח מ"מ חיה זמן מועט עד יב"ח וכיון שיש לה חיות זמן מה אמו טמאה ע"ש וא"כ גבי גוף אטום דאמרי' רי' למ"ד טריפה א"ח אין אמו טמאה ע"כ צ"ל דהך מ"ד ס"ל טריפה א"ח כלל ועיין בפ' א"ט דנ"ז ע"ב ע"ש דאי חיה יב"ח היתה אמו טמאה לפ"ד הרשב"א והשתא י"ל דמ"ד התם בדבר שהיא נבילה דאמרי' טריפה חיה ס"ל היינו חיה יב"ח סגי ואצ"ל דס"ל חיה לעולם גם למ"ד בדבר שהיא מתה דאמרי' דלא ס"ל כר"א היינו דלא ס"ל כר"א דאמר נבילה דמשמע נבילה מהשתא ואין לה חיות כלל אלא ס"ל נבילה לענין דלא מהניא לה שחי' אבל אינה נבילה מהשתא וכ"פ הר"מ דניטלה ירך נבילה לענין דלא מהניא לה שחי' וניחא הכל ובהכי יתיישב גם פ' הר"מ כאן דסובר דבעי' דבר שהנשמה תלויה בו ואין לה חיות כלל ומאי דאמרי' דס"ל טריפה א"ח היינו א"ח כלל ואידך מ"ד ס"ל חיה מיהא יב"ח וכן נמי לענין ניטלה ירך וניחא הכל שפיר ובהכי ניחא קושי' התוספות הלזו דנהי ס"ל א"ח יב"ח מ"מ חיה מיהא מקריא כאמור:
שם גמ' והא נמי קרבן הוא וכו' מק' דלקמן די"ד ממעטי' גבי תמורה עופות מבהמה וקב"ה מקרבן הרי אע"ג דכתיב קרבן ממעטי' עופות מבהמה וה"נ נימא הכי ול"ק דהתם דקרבן אתא למעט קב"ה שפיר ממעט עופות מבהמה כיון דאתא קרבן לדרשא אבל הכא מייתורא דקרבן מרבי' עופות וזהו בעייתו אי ממעטי' עופות מבהמה וקרבן אתי לדרשא אחריתי אי לא אתי קרבן אלא לרבויי עופות ובהמה אתא לדרשא אחריתי:
שם תרי מגו לא אמרי' תפשוט וכו' צ"ל דס"ד דמאי דאמרי' תרי מגו לא אמר היינו דלא אמרי' המגו הב' כלל אפי' לחודיה דדוקא מגו דחל אחד אבר חל אכולה בהמה אמרי' דמבואר הוא בברייתא דלעיל אבל מגו דחלה ק"ד חלה קה"ג לא אמרי' ליה כלל אפי' לחודיה ולכר פריך תפשוט ממימרא דהקדיש זכר לדמיו דאמרי' מגו דחל ק"ד חלה קה"ג ומשני דהבעיא היא אי אמרי' תרי מגו אבל חד מגו אמרי' אפי' מגו זה הב' וניחא לפ"ז דרש"י מהפך המגו ממאי דאתמר בגמ' דב' מגו הא' מגו דחל אחד אבר וכו' וכ"מ מדנקט רבא בבעייתו מהו דתיחו' ליה קה"ג משמ' דזהו המגו הב' דמבעי' ליה: