משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת תמורה · דף י.
גמ' כגון דשוו שליח לאקדושי ק"ק דהול"ל כגון דאקדיש אחד קרבן להתכפר בו הציבור כמו הבעיא וי"ל דה"נ קאמר דשוו שליח ר"ל גילו דעתם דניחא להו אם יקדיש אחד קרבן משלו לכפרתן דצריך ג"ד דלקמן קריא ליה הגמ' מתנה ואי לא דגילן דעתם אפשר דלא ניחא להו במתנה:
שם גמ' ת"ש דאמ"ר אבהו וכו' כ' הר"ן בנדרים דל"ו מתכפר עושה תמורה בתמורה נ"ל מקראי ע"ש נראה מדבריו דלמסקנא דפשיט מדר"א דמתכפר עושה תמורה קיימא הך דרשא דנזיר ואזלא לה הך דחייה דדחי לעולם לענין כפרה וכו' וכ"נ מדברי התוס' בזבחים ד"ו ע"א בד"ה מקופיא שהק' הא מתכפר עושה תמורה נ"ל מנזיר והתם מקיבעא ע"ש ומה שתי' שם דקרא לא אתי אלא למעוטי מקדיש לפמ"ש התוס' לעיל ד"ז ע"ב בד"ה שאין דאף מתכפר קאמר ליתא להך תי' ואכתי קשיא קושיתם שם בזבחים וצ"ל דהתוס' לעיל ס"ל דגם למסקנא קיימא הך דחייה דקרא דנזיר לענין כפרה ומתכפר עושה תמורה לאו מהך קרא דנזיר נפקא לן:
רש"י בד"ה אין קדושה וכו' מכח אמיה הוא דקדיש וכו' עכ"ל ק"ק מנ"ל לרש"י דלבר פדא הוי ולד חטאת אימא דבר פדא מודה לר"י בהא דרצה בולדה מתכפר משום מגו דנחית קדושה לאמיה וכו' כדעביד הגמ' צריכותא בסמוך וי"ל כיון דר"י אשמועי' דאין חילוק בדבר משמע ליה לרש"י גם לבר פדא אין סברא לחלק בכך ואין להקשות מנ"ל לרש"י דלמיתה אזיל נימא דס"ל אדם מתכפר בשבח הקדש די"ל דמ"מ אי מתכפר באמיה הולד למיתה אזיל ובהכי מיירי רש"י ולאפוקי מר"י דלעולם לא אזיל למיתה:
תוס' בד"ה ואזדא וכו' והא אפשר לומר וכו עכ"ל וא"ל דסמיך אמתניתין דפ' כיצד מערימין שהביאו בסמוך כמ"ש לבר פדא דאם כן טפי עדיף לפרושי ואזדא ר"י לטעמיה היינו דא"צ קדושה אחריתי לאוכוחי מדברי ר"י גופיה האי הוכחא גופה דמוכחי ממתני' דפ' כיצד: