אור ברסלב

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת שבת

מסכת טהרות

דף צא:

גמ' מדאפקי' חוץ לחומ' העזרה איפסיל וכו' הא דלא קאמר מדאפקיה לאויר ר"הר איפסיל דגבי יוצא לא בעי' הנחה אלא גבי פסח דכתיב ל' הוצאה כדאיתא בפסחים דפ"ו משום דבעי לדחויי אפי' איירי בנגררין ע"ש בפסחים:

דף צב.

גמ' וכיון דאיכא שנצין וכו' משמע ליה דמיירי בכל גוונא אפי' פומא לגוואי השתא דמוקי לה בנסכא:

דף צג ע"א

ור"ש מטהר לפי' קמא דפירש"י דמשו' דלא הוי אלא מסייע מטה' ר"ש ק' דכי דחי ש"ה דעקרה אכתי תיפשוט מדמטהר ר"ש ש"מ דמסייע אין בו ממש וי"ל דבזה אינו יכול וזה אינו יכול פשיט"ל דכה"ג מסייע אין בו ממש דכל אחד מהם אינו אלא מסייע ולא מייתי לאוכוחי אלא בזה יכול וזה אינו יכול דכיון דאיכא חד דעביד כוליה מעשה כי מסייע לזה אחר י"ל דיש בו ממש ועיין להריטב"א בחי' ועי"ל דלס"ד י"ל דטעמא דר"ש משום דבעי שיעור זיבה לכל אחד ואינו אפי' מסייע ולא כתב רש"י דטעמא דר"ש משום מסייע אלא למסקנא דמסיק הגמר' לקמן דשיעור אחד לכולן ומסייע אב"מ ולפי' בתרא שפירש"י דס"ל דבעי' שיעור זיבה לכל אחד ולא הוי אפי' מסייע הק' הרשב"א בחי' דא"ב מאי פשיט הגמ' לקמן מרישא דשיעור אחד לכולן הרי פליג ר"ש והול"ל תנאי היא ע"ש וי"ל דלא כתב רש"י כן אלא למאי דמשני דעקרה ולא הוכיח מר"ש דמסייע אב"מ משום דס"ל דצריך שיעור לכל אחד אבל למסקנא דמסייע אב"מ י"ל דאפילו ד"ש ס"ל שיעור אחד לכולן ומטהר משום דמסייע אב"מ מיהו מתני' דזבים שהביאו התוספות תנן בהדיא דר"ש ס"ל דבעי' שיעור לכל אחד. וי"ל על הרשב"א אדקשיא ליה אפירש"י ליקשי ממתני' דזבים אלא ע"כ דהגמ' לא נחית אלא לדינא דאין הלכה כר"ש:

דף צד.

תוס' בד"ה בסוס וכו' ורבנן אוסרין וכו' משום סוס המיוחד וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו דטעמא דרבנן משום כלי זיין כדאיתא שם בע"א בבריית' משום דמדקאמר דיב"ב משום שעושה מלאכה וכו' מכלל דשמעינהו לרבנן דטעמייהו משום מלאכה וע"ש בתוס'. ולהשע"ה:

גמ' שרא רנב"י לאפוקה לכרמלית מכאן מוכח דיש לנו ר"הר בז"הז ולא בעינן ס"ר כדגלי מדבר ועיין בש"ע סי' שמ"ה:

דף צד:

גמ' והתניא חצי זית חייב עיין במהרש"א ז"ל דלפי דבריו בתי' הב' לא יתכן מ"ש ה"ה דהומ"ל וכו' אלא דפשיטא וכו' שהרי ע"ז הוא דמייתי הגמ' בריית' הלזו:

פירש"י בד"ה חייב וכו' לר"א אף ביד וכו' עכ"ל משמע דגם לר"א אית ליה מלא פי הזוג וזה סותר מ"ש בד"ה ר"א וכו' ולא בעי' מלא פי הזוג וכו' וצ"ל דגריס בברייתא דמלא פי הזוג רבי אלעזר ולא רבי אליעזר ביו"ד ובהכי ניחא מאי דתניא בתוספת' הנוטל שערו מלא פי הזוג חייב משמע דוקא שערו אבל לחבירו פטור ואי בכלי אפילו לחבירו חייב דלא אמרי' לעיל דוקא לעצמו אלא משום דמתני' מיירי ביד אלא ע"כ דברייתא זו לר"א נמי אתיא ולר"א מיירי ביד כדפירש"י ולכך קתני שערו משום ר"א:

תוס' בד"ה אבל וכו' היינו כר"י וכו' עכ"ל לפ"ז ע"כ דר"א ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב כר"י וק"ל דלקמן דק"ו ע"א בשמעתא דחובל ומבעיר מתבאר דלמ"ד מלאכה שאצ"ל חייב פוטר מקלקל בחובל ומבעיר ע"ש בפירש"י והתוס' ובתוס' בסנהדרין דע"ה ובכריתות די"ט אמרי' אר"א ור"י הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בהבערה חייב מתעסק בהבערה חייב ע"ש:

דף צה.

בד"ה המכבד וכו' עיין מהרש"א ז"ל ובתוס' בפסחים דס"ה ע"א ע"ש:

דף צו:

גמ' וממאי דבשבת קאי וכו' גמר העברה העברה וכו' ראיתי בס' יראים עמוד זמנים סי' ק"ב שכ' וז"ל האי היקישא דהעברה העברה צריך להעביר עליו קולמוס דלא אפשר למי' דביום אסור הואי דאמרי' במכילתא פ' ויקהל למה נאמר לא תבערו אש כשהזהיר על מלאכת המשכן שאין מלאכת המשכן דוחה שבת וכו' ואין הטעם משום היקישא דהעברה העברה אלא משום דכל מלאכו' של שבת ילפי' להו ממשכן וכ' ה' ווי העמודים דכונתו להקשות דאי ביום אסור הואי למ"ל קרא דלא תבערו ת"ל מויעבירו קול במחנה אלא ודאי לא מיירי בשבת ע"ש ולא נהירא דקרא ודאי בשלימא עבידתא מיירי כדכתיב והמלאכה היתה דים ויצו משה ויעבירו וכו' וא"כ אפי' היתה מלאכת המשכן דוחה שבת בכה"ג דא"צ עוד לאו מלאכת המשכן היא לכן נראה דכונתו דכיון דאין מלאכת המשכן דוחה שבת אי איתא דקר' דויעבירו בשבת מיירי מ"ש דלא צוה להעביר קול במחנה אלא עד דשלימא עבידתא אפי' קודם הי"ל להזהיר שלא יביאו בשבת אלא ע"כ דקרא בחול מיירי ולא להזהיר על השבת בא ולא מייתי הגמ' מינה אלא דמצינו דהיתה הוצאה במשכן וסגי בהכי דכל המלאכות ממשכן ילפי' להו וה"ה דהו"מ לאתויי דהיתה הוצאה במשכן כדתניא בפ' במה טומנין דמ"ט הם הוציאו קרשים מעגלה לקרקע אתם אל תוציאו מר"הי לר"הר אלא דקרא עדיפא ליה:

שם גמ' הוצאה גופה היכא כתיבה וכו' כ' הפנ"י דאי לאו דזריקה תולדה דהוצאה הוה סגי לן הוצאה גופה מאל יצא ע"ש ולא נהירא דמאל יצא לא שמעי' אלא לאו כמו הבערה למ"ד ללאו יצתה אבל חיובא דמיתה וחטאת לא שמעי' לה ובפ' כ"ג תנן לה להוצאה בהדי מ' חסר אחת והו"ל למיפרך התם הוצאה מנ"ל והתוס' בריש מכילתין שכ' ותדע מדאצט' תרי קראי וכו' היינו ר"ל דליכתוב קרא דויעביר קול ולא ליכתוב אל יצא ואחר דשמעי' מקרא דויעבירו קול דהוצאה מלאכה היא סגי לן בקרא דאל יצא דגילוי מילתא בעלמא הוא דבע"הב ועני כי הדדי נינהו:

שם גמ' ר"י פשיט"ל דמעביר חייב וכו' אע"ג דהעברה לא מתניא בהדי ט"ל מלאכות תולדה דהוצאה היא ור"ל דר"י פשיט"ל דהוצאה חייב ולפ"ד המאור בשמעתין שכ' דמעביר היינו הוצאה גופה דארבע אמות ש"א קונות לו והו"ל מוציא מר"הי לר"הר א"ש טפי דמעביר היינו מוציא מרשות לרשות דקתני בט"ל מלאכות מיהו ק' לדברי המאור מירושלמי והביאו הרשב"א בשמעתין דלמ"ד התם מעביר חייב פריך ליה דלא תנן ליה בהדי ט"ל מלאכות ע"ש ומאי קושיא הא בכלל מאי דתנן המוציא מרשות לרשות:

דף צח.

רש"י בד"ה כי קאמר רב תחתיהן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד צ"ל דצדיקי בכלל תחתיהן שכ' רש"י דכיון שהוא מבפנים דהאופנים מקרי שפיר תחתיהן ולא נקט רב צדיקי אלא אגב דנקט ביניהם:

דף צט:

גמ' בעא מיניה ר"מ מרבא עמוד בר"הר וכו' עיין להרשב"א בחי' שהק' מדתניא לקמן עמוד בר"הר ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בתוס' בד"ה א"ד דמאי דפשיט ממתני' משום דומיא דרישא דמיירי בכל ענין אפי' באלכסון ע"ש ניחא שפיר דההיא ברייתא איכא לאוקומה בכחו ממש:

דף ק.

תוס' בד"ה הא לא נח וכו' וא"נ לו' אתוך ד"א וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דלר"עק דס"ל קלוטה כמי שהונחה הא דלא אמרי' כן בתוך ד"א משום דהיתה הוה ע"ש לא זכר דברי התוס' דפ' ה' ע"ב בד"ה בשלמא שהקשו כן לר"עק ותי' הלכתא גמירי לה וכו' וע"ש במה שנסתפקו בסברת ר"עק:

דף קא:

גמ' והא איכא בקיעת דגים נר' דלפי' רבותיו של רש"י הכי פריך אמאי קאמר קל הוא שהקילו במים הא מדינא הוא כיון דאיכא בקיעת דגים אמרי' גוד אחית ומדקא' קל הוא משמע דמדינ' לא הוי מחיצה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל וחורבה דלא הוי מחיצה משום דלא שכיח בקיעת גדיים בחורבה:

דף קב.

בד"ה אלא וכו' וכן לרבא וכו' עכ"ל ודוק' לרב' דקיבל אתקפתא דוהא זה הכלל וכו' אבל לר"א י"ל דאי לא קתני חבורה הוה מוקמי' זה הכלל בחבורה אבל אחר דתני חבורה ל"ל זה הכלל במעביר דמ"ל חבורה מ"ל מעביר וע"כ בזורק ורישא בחזר ושכח ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל:

דף קב:

גמ' רב אמר משום בונה ודאי דרב מודה דאיכא מכה בפטיש דודאי גמר מלאכה אלא דמוסיף דאיכא נמי משום בונה וכ"כ הלח"מ לדעת הר"מ ע"ש ובהכי א"ש מ"ש התוס' בד"ה ועושה לרב די"ל דמסתת תנו לה קודם מכה בפטיש דלפעמים ליכא במסתת אלא בונה דדוקא בבזעיה בדמצא הוא דאיכא מכה בפטיש כדלקמן בגמרא אבל קודח תני לה בסוף משום דאית ביה תרתי בונה ומכה בפטיש:

דף קג.

בד"ה באגם וכו' בשלהי כל התדיר וכו' עכ"ל עיין בדברי הרא"ש בפ' שמנה שרצים שדבריו תמוהים וכבר עמד ע"ז הב"הז בפ' כל התדיר וע"ש להח"ן:

מתני' אלא משום רושם עיין להר"מ בפי' המשנה ומ"ש בחידושי' ריש כריתות:

דף קד:

בד"ה אמר וכו' אבל גבי גט וכו' עכ"ל מדברי מהרש"א מתבאר דמשום זה אלי ואנוהו מיפסל מיהא מדרבנן ולא מצוה לבד ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דאמרי' בפ' הניזקין דנ"ג ע"ב וליעבר עלייהו קולמוס נימא דלא כר"י משמע דברבנן אתיא דמיפסל מיהא מדרבנן ושמעתי שהרב מהר"ם סוזין זלה"ה הוכיח משם דיכול לו' מצוה מן המובחר בעינא למעבד דלא כמהר"ם מינץ והביאו המש"ל דנסתפק בזה ועפי"ד מהרש"א אין משם ראיה כלל דש"ה דפיסול נמי איכא מדרבנן מיהו התוס' בר"פ לולב הגזול הוכיחו דמשום זה אלי ואנוהו מצוה הוא דאיכא דלא כמהרש"א ז"ל:

דף קה.

בד"ה והתנן פטור מ"ש מהרש"א לוקמ' בא"צ לב' אותיות דהו"ל כנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' ע"ש לק"מ דפלוגתא דאביי ורבא היא לעיל בנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' ואיכא מאן דמחייב והגמ' פריך כאן למ"ד חייב והתו' במתני' לא מק' אלא למ"ד פטור וה"ה דהומ"ל לאביי מברייתא אלא דניחא ליה למירמי ברייתות אהדדי ועפי"ז י"ל מה שק' על הר"מ בפ' י"א מה' שבת דלא מחלק בין אותיות דבעו זיוני לאותיות דלא בעו זיוני ועיין להש"הג שדבריו מגומגמים ועפי"ה י"ל דס"ל דלא מחלק הגמ' בהכי אלא לאביי אבל לרבא דקי"ל כוותיה מוקמינן לברייתא דקתני חייב בצריך לב' אותיות ודקתני פטור בא"צ ומאי דנקט נתכוון לחית לרבותא קמ"ל כמ"ש מהרש"א לעיל במתניתין וא"כ לרבא אין לחלק בזיוני והר"מ אזיל לטעמיה שכ' בה' ס"ח אם לא זיין כשר ועיין להטור סי' רע"ג ואי קשיא ס"ס אמאי לא מחלק הר"מ בצריך לב' אותיות י"ל דהא מילתא פלוגתא דתנאי בכריתות ר"ך והלכה כמאן דפטר ע"ש ועפי"ז ניחא מאי דאיכא למידק בדברי התוס' במתני' דמוכח מדבריהם דרבא מודה דצריך לד' ונתכוון לב' וזרק ד' וא"כ מאי פריך הגמ' בפ' כ"ג לרבא ממתני' דמ' מלאכו' לאוקומה בכה"ג דמודה רבא דחייב ועפי"ה ניחא דפלוגתא דתנאי ולא ניחא ליה לאוקומה דלא כהלכתא ועיין למהרש"א בסנהדרין דס"ב בד"ה רישא ע"ש כ' התוספו' במנחות דכ"ט בד"ה דחטרי דמפ' הבונה מוכח כפיר"ת דחית היא כחטוטרת הגמל מדאמרינן דחטרי לגגה דחית ועבדיה ב' זיינין ע"ש ובס"הת בה' תפילין הביא הראיה בז"הל דהא הזיינין בעי זיין אלא ע"כ כחטוטרת הגמל וכשנטל הגג נעשו ב' זיינין ותגין שלהם ע"ש וי"ל דהא זיין בעי ג' זיינין וכשנוטל הגג לא יצוייר שנעשו ג' תגין וצ"ל דלמצוה בעלמא הוא דבעי ג' תגין וסמוכות לזה יש במרדכי בפ' הקומץ בשם ריב"א ע"ש ועפי"ז ניחא מה שק' בדברי ס"הת דדבריו דה' תפילין סתראי למ"ש כה' גיטין לדחות דברי ריב"א מהא דנטל גגו של חית ע"ש וכבר עמד בזה ה' טל אורות דפ"ג ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דבריו והיו לאחדים:

דף קה:

רש"י בד"ה לעולם וכו' שאין מאותן וכו' עכ"ל אבל במת בתוך שלשים יום ללידתה לא מיתוקמא דשמא כלו חדשיו והוי מתקן וא"כ ס' דאורייתא הוא ומתני' קתני פטור אבל אסור מדרבנן:

תוס' בד"ה הא וכו' שיוכל ללובשו כל שעה וכו' עכ"ל והגמ' דפריך אי חכם הוא וכו' היינו לר' יהודה דמוקמי' למתני' כוותיה לקמן אבל לר"ש ל"ק שהרי ליכא האי מילתא דיכול ללובשו כ"ש ועיין להרשב"א בחי':

בד"ה ל"צ וכו' השתא הומ"ל וכו' עכ"ל לשי' בדבור הקודם אזלי דלא משני הגמ' אלא חמתו אחמתו אבל לשי' רש"י דבהאי שינויא מיתרצא גם מתו אמתו לא הומ"ל תרוייהו כר"י:

דף קו.

בד"ה אמר וכו' אלא לר"ש וכו' מנ"ל דיצאת ללאו או לחלק וכו' עכ"ל עיקר קושייתם היא לחלק מנ"ל ומ"ש ללאו אשגרת לישנא הוא דאל"ה מאי מק' נימא דס"ל דלא אתא לא ללאו ולא לחלק אלא להבערה דבת כהן:

דף קו:

רש"י בד"ה אין צדין וכו' ש"מ דמכניסו וכו' עכ"ל משמע ליה דקו' הגמ' אמתני' נמי קאי ופריך הנך מתנייתא דביו"ט מיירי אהדדי ופריך נמי משנתינו מדברי חכמים אמתני' דא"צ וכ"מ נמי מפי' בד"ה בביבר וכו':

תוס' בד"ה ואין וכו' דבסמוך בעי לאוקומי וכו' עכ"ל הא דכ' דבעי לאוקומי היינו משום דלמאי דמשני הא בביבר קטן ניחא גם קושי' חיה אחיה ותרוייהו במקורה וא"צ לשינוייא קמא ועיין במהרש"א ז"ל:

בא"ד והרי אווזין וכו' עכ"ל הא דלא פריך ממתני' דחיה ועוף שברשותו הצדן פטור משום די"ל דמיירי שאינו אומר הכא מצודה ופטור ומותר ואע"ג דשמואל אמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור מ"מ היה צריך להביא דשמואל וניחא ליה למיפרך ממתניתא לחודה:

דף קט.

בד"ה רוחצין וכו' אבל מער' מכוסה היא וכו' עכ"ל עיין בתוס' פ' חבית שכ' דמערה תולדת האור אבל מי טבריה תולדת חמה ע"ש והתוס' כאן רצו ליישב גם לשיטת ר"י בפ' כירה דס"ל חמי טבריה חלפי אפיתחא דגיהנם:

דף קי:

בד"ה והתניא וכו' דליתסר משום פ"ור וכו' עכ"ל י"ל דלא פריך מפ"ור דאיכא לאוקמה בסריס לכך פריך מסירוס וסמיך אפירכת מסרס אחר מסרס וניחא גם גופא דברייתא דאצט"ל למיסר מטעם סירוס ולשי' התוס' הא דלא הוק"ל אגופא דברייתא די"ל דאצטריך לאשמועינן דעובר בלאו וס"ל דדרשא גמורה ולאו אסמכתא כמ"ש המאירי לדעת השאלתות:

בא"ד איכא למ"ד בפ' הבע"י וכו' עכ"ל מדבריהם נר' דסירוס לא תליא בפ"ור דלא כמו שנר' מפירוש רש"י גבי אלא באשה ועיין במהרש"א לקמן מ"ש בקושייתו שהק' כאן ע"ש:

דף קיא.

בד"ה לא ש'ר וכו' ורבא כמ"ד לאו מצוה וכו' עכ"ל הא דלא קאמרי רבא כמ"ד מצוה ומה"ט שרי ביו"הכ והדר ביה מטעמא דהואיל לחוד משום דא"כ מה"ט לישרי בשבת וא"צ לטעמא דעיקר וא"כ הדר ביה מתרתי מטעמא דעיקר ומטעמא דהואיל וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:

דף קיב.

רש"י בד"ה אי לימא וכו' ואי נפסקה חיצונה של סנדל שמאל וכו' עכ"ל. מפי' נר' דאי מוקמי' לה בנפסקה חיצונה של ימין לחוד הוה אתי שפיר אבל לא לחליצה אע"ג דמנא הוא דראויה לשמאל מ"מ לימין לאו מנא וחליצה לא הוי אלא בימין אלא משום דמשמע ליה דמיירי בכל גוונא הוא דפריך מיהו ממ"ש בסמוך בד"ה אימא כיון דלמילתיה מנא משמע דגם ברגל שנפסקה הוי מנא כיון דיכול להפכה כמ"ש מהרש"א שם וצ"ע:

דף קיב:

גמ' והאר"י הלכה כסתם משנה וכו' לא פריך א לפום ואי תימא רבב"ח אר"י דרבב"ח הוא דאמר משמיה דר"י הלכה כסהם משנה כדאי' בפ' א"ט דמ"ג ע"א אבל ללישנא דעולא הוא דאר"י לא פריך מידי די"ל אמוראי נינהו אליבא דר"י כדמשני בכוליה גמ' וכה"ג משני בסמוך:

תוס' בד"ה אבל וכו' ברגלו יחף וכו' עכ"ל לדברי מהרש"ל בד"ז הו"מ למי' בב"א דבשעה שדרס הזב בא לו מדרס הוב ומגע מדרס שנגע בעצמו בב"א אלא משום דלמסקנ' דבריהם הוי טו' בית הסחרים נקטו הכי וכ"מ בתוס' כמנחות בסוגיא הלזו דשבע ליה טומאה כדברי מהרש"ל דכה"ג הוו בב"א ע"ש במ"ש אמתניתין דסדין ומה שהוכיח מהרש"א דלא כמהרש"ל מקושייתם לא מכרעא כלל דבקושייתם ס"ל דע"כ דבא לו מגע מדרס אחר שנפסק' ונתקנה דאל"ה פנים חדשות באו לכאן וכמו שביארו ץ דבריהם אח"כ:

דף קיג.

בד"ה התם וכו' וכר"י וכו' עכ"ל לפ"ז הו"מ הגמ' לשנויי הא והא בחבל דגרדי וברייתא כרבנן ורב כר"י:

דף קיג:

רש"י בד"ה אתמוחי וכו' ולא עפר עכ"ל משמע רשקצים אפילו נעשו עפר אסורין ומכאן יש להוכיח דין המומיא ועיין להמש"ל והשע"ה בדין המומיא:

דף קיד.

גמ' ולא תהא מרדעת וכו' וכיון דלר"י ע"כ דמרדע' מב' צדדים אפי' ר"י לא אשכחן דפליגי אלא בבגדי ע"ה ורישא מתני' סתם ולא איפליגו בה משמע דלכ"ע מרדע' דגרועה היא בעי' מב' צדדים:

דף קיד:

תוס' בד"ה ליתקע וכו' ולהכי אמר בסמוך יו"ט וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דהמק' לא שמיע ליה ברייתא דבסמוך ע"ש נעלם ממנו שהיא משנה בספ"ק דחולין וי"מ מה ראיה מייתו התוס' מברייתא דיו"ט שח"ל בע"ש נוקמא כמ"ד נ"ונ קריבין ביום טוב ולהכי א"צ לתקוע ואפשר דפסיקא להו שהיא ג"כ ברייתא והיא סיפא דהך ברייתא דיו"הכ שח"ל בע"ש ומייתו ראיה שפיר דלפום המקשן הך ברייתא ר"עק היא דס"ל נ"ון א"ק ביו"ט וי"ל עפ"ז דברי מהרש"א ז"ל:

דף קטו:

גמ' א"ל אין מצילין כ' מהרש"א בתוס' הא דלא מסייע ליה מברייתא רי"ל בלה שאני ולפ"ד צ"ל דלא שמיע להו ברייתא דבסמוך ס"ת שנמחק וכו' והרשב"א בחי' כ' דהמבעי ידע ברייתא דתרגום שכתבו מקרא וברייתא דס"ת שבלה ובעי הי מנייהו עיקר ע"ש ולפ"ד צ"ל דלא שני לן באין בו פ"ה אותיות בין מכונסות למפוזרות ומבעיא ליה בתרוייהו ונקט ללקט לרבותא דאפילו מפוזרות י"ל דמצילין דמ"מ רבותא היא מיהו לקושטא דמילתא לא מסתבר לפלוגי בינייהו דאלת"ה ב' הברייתו' לאו סתראי נינהו ולכך פריך שפיר תבעי לך פ' ויהי בנסוע הארן וגם פריך שפיר מברייתא דיגר סהדותא ול"ק מ"ש מהרש"א בתוס' ע"ש:

דף קטז:

גמ' וחכ"א מפשיט את כולו הר"מ בריש ה' ק"פ פ' כרבנן ולא כ' דשקיל בברזי דס"ל כמ"ש התוס' לקמן בד"ה דשקיל דרבנן לדברי ר"יש קאמרי ועיין להלח"מ מיהו ק"ק דהיכא דמנח בפתורא דדהבא ויומא דאסתנ' דאיתנהו לתרוייהו לכ"ע אין מפשיט כולו ואמאי לא ביאר הר"מ ד"ז:

שם גמ' פליגי בטלטול לפירש"י דבמחובר פליגי אע"ג דלרבנן מפשיט כולו משכחת לה פלוגתייהו באיתנהו לתרוייהו יומא דאסתנא ופתורא דדהבא דאפי' לרבנן לא יפשיט אלא עד החזה ולזה כיוין מהרש"א בקושייתו בתוס' בד"ה דשקיל שהק' דהול"ל באינו מופשט אלא עד החזה דשרי לטלטל ע"ש דר"ל דאפי' לרבנן מ"ל דאינו מופשט אלא עד החזה היכא דאיתנהו לתרוייהו:

דף קיז:

רש"י בד"ה אבל וכו' ולאורתא ליטרח וליתי וכו' עכ"ל. והא דמשמע דביו"הך גופיה מצילין היינו מן המנחה ולמעלה והתירו להציל משום צער כמו שהתירו קניבת ירק כדאי' בס"פ אלו קשרים ע"ש בפירש"י ועיין להרשב"א בחי' כאן:

דף קכ:

תוס' בד"ה פותח וכו' מכבה ומבעיר וכו' עכ"ל. מה שהק' מהרש"א אמאי לא תני מבעיר ע"ש ל"ק דאפי' למ"ד דהבערה ביום טוב בעי' צורך היום קצת מדאורייתא מ"מ למ"ד הבערה ללאו יצתה ביו"ט שרי דלא אסר רחמנא אלא מלאכה כמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים ד"ה ע"ב ואם כן י"ל דברייתא כמ"ד הבערה ללאו יצתה ולא תני אלא מידי דשייך גם ביו"ט ומ"ש מהרש"א לחלק בין נר שע"ג טבלא לנר שאחורי הדלת ע"ש אינו מוכרח אלא די"ל דהתוספות בדבור הקודם נחתי לתת טעם למאי דלא לייט רב אנר שע"ג טבלא משום די"ל דיש בו שמן:

בד"ה והאמר וכו' וא"ת אמאי לא מפיק וכו' עכ"ל עמ"ש הריטב"א בחי' ובתוספות בדבור הקודם ודוק:

גמ' בהא אפילו ר"ש מודה עיין להמג"א סי' שי"ד ועיין מה שכתבתי שם:

דף קכא.

גמ' וסבר ר"י וכו' הא דלא פריך דרבנן אדרבנן כדלעיל די"ל דטעמייהו דרבנן דטובל כל היום משום נעילה ור"י ס"ל דתפלת נעילה בלילה כדפירש"י וניחא מה שהק' עליו התוס' דרש"י ס"ל דסוגיא דשמעתין ע"כ ס"ל דברייתא הלזו בדלא צלי מיהו רש"י בדבור הקודם פי' טעמא דת"ק משום דס"ל טבילה בזמנה וע"כ דלמסקנא פי' כן דכיון דר"י אחרינא הוא ממילא ל"ק דרבנן אדרבנן דרבנן אחריני נינהו וא"כ גם דיבור שלאחריו למסקנא מיירי ושפיר מק' התוס':

תוס' בד"ה אין וכו' כדאמרי' לקמן בפ' שואל וכו' עכ"ל. ק"ל מאי פריך הגמ' שם חבירו גוי אמירה לגוי שבות ופירש"י דכבר שמעי' לה ממתני' דאין אומרים לו כבה ע"ש נימא דאשמועינן מתני' דהתם דאפי' באיסורא דרבנן ומתני' דהכא איכא לאוקומא באיסורא דאורייתא כר"י או בצריך לפחמים כמ"ש התוס' בסמוך וי"ל דכונת התוס' דמהגמרא שם מוכח דמשמע ליה דמתני' דהכא אפי' בדרבנן מיירי ומה שהביאו מגמ' דעירובין נר' דגרסי כגי' הספרים שם דגרסי דהא לא אמר לנכרי זיל אחים דלהאי גי' מוכח דאי שבות דאית ביה מעשה אפי' באיסורא דרבנן אסור ודוקא באיסורא דרבנן דלית ביה מעשה כההיא דאייתי ליה מגו ביתאי אבל לגי' הרי"ף והיא גי' התוס' שם כמ"ש מהרש"א שם לא מוכח מינה מידי דכל אמירה לנכרי מקרי לית ביה מעשה ושרי ואע"ג דאיכא למילף דוקא לצורך מילה התירו כמ"ש התוס' בגיטין ר"ח ע"ש מ"מ ראיה ליתא:

בד"ה ש"מ וכו' דבהגיע לחינוך וכו' עכ"ל מתבא' מדבריהם דבהגיע לחינוך לכ"ע מצווין להפרישו וק"ל מדאמרי' ביבמות דקי"א ע"ב כי קאמר ר"מ בה"א גדולה וכו' אבל קטן וקטנה תרוייהו כי הדדי נינהו והיינו משום דאין ב"ד מ"ל כדפירש"י שם והתם בהגיע לחינוך מיירי דפחות מט' שנים ויום אחד אין ביאתו ביאה וקתני יגדלו זע"ז ויש ליישב:

דף קכב.

גמ' משום דנר לאחד וכו' ולא זו אף זו קתני אבל הר"מ בפי' המשנה כ' דאי תנא משקה הו"א בנר דהוא נר לא' נר למאה אפי' בשביל ישראל שרי ע"ש וי"ל עוד דהו"א דוקא שתייה אבל שאר תשמישי לא להכי תנא נר כמ"ש התוס' די"מ לקושטא דמילתא כן והתנא בתחילה לא תנא אלא נר ומשקה ואחר מעשה דר"ג תנא גם כבש דאל"ה לתני משקה וכבש ולא ליתני נר:

דף קכב:

גמ' אבל של נפחין לא הק' הרשב"א לר"י דס"ל דבר שמלאכתו לאיסור אפי' לצורך גופו אסור היכי מיתוקמא ליה ברייתא דלקמן דהתירו וחזרו והתירו ע"ש וי"ל דר"י מוקי לה התירו לצורך גופו וחזרו והתירו לצורך מקומו וחזרו והתירו מחמה לצל וחזרו והתירו אפי' בב' וכולן בכלי שמלאכתו להיתר גם לפמ"ש התוס' בד"ה רחת ניחא שפיר:

דף קכג.

רש"י בד"ה הני נמי עלי ומדוכה עכ"ל משום דגריס הני נמי ע"כ לפ' כן אבל ודאי היה אפשר דמדוכה לא קפיד כמו עלי שהרי ר"א דאמר לקמן קינין ומקלות וכו' קודם התרת כלים נשנו לא חשיב עלי והיינו משום דקפיד עליה וקחשיב מדוכה ועיין במהרש"א לקמן בד"ה איתיביה:

דף קכד.

גמ' הני קערות היכי מטלטלן מה שהק' מהרש"א לא זכר דברי התוס' לעיל בד"ה מקצוע ובד"ה הרי:

תוס' בד"ה הא וכו' לא דייק בפ' משלין וכו' עכ"ל עמ"ש בחי' במס' סופרים פרק יו"ד ה"ג ע"ש:

דף קכד:

גמ' תני חדא וכו' הו"מ לאוקומי תרי ברייתו' קמאי אליבא דחד תנא ובריית' דמסיקין בנשברו מעי"ט וברייתא דאין מסיקין בנשברו ביו"ט אלא משום דאי בנשברו מעי"ט פשיטא דעצים בעלמא הם וכדפריך לעיל ומאי קמ"ל ברייתא מיהו למ"ד בריש ביצה דאפי' מאן דל"ל מוקצה אית ליה נולד ע"כ דדחיק ומוקי ברייתא דמסיקין בנשברו מעי"ט:

תוס' בד"ה ורבא וכו' דרבא אית ליה מוקצה עכ"ל צ"ל דס"ל להתוס' כדעת ר' צמח שהביא הרא"ש דהלכה כר"י דאי הלכה כר"מ מיתוקמא שפיר אפילו בנשברו בשבת שהרי ר"מ ס"ל מוכן והיינו משום דחזי מיהא למלאכ' אחרת דהכי משמע לישנא דמ"ס מוכן הוא ואינו ר"ל דל"ל מוקצה וכ"מ מפלוגתא דר' צמח והרא"ש ע"ש:

דף קכה:

רש"י בד"ה ל"ש וכו' דקתני ואם היתה וכו' עכ"ל. סותר פי' לקמן דקמ"ב דמפ"ל ארישא וכבר עמד בזה מהרש"א ז"ל ונ"ל דהתם איכא תרי מימרי דרב חד אאבן וחד אמעות והק' התוס' תרתי ל"ל ע"ש וס"ל לרש"י מכח קושי' זו דתחילה אמר אאבן שהוא טלטול ממש ואח"כ סבר דאפי' ניעור מניח אסור ונקט לה אמעות דלית ביה אלא ניעור ומשום דבסוף אשמועי' אפי' ניעור מפ"ל גם מימרא ראשונה נמי הכי אבל הכא מימרא דר"י היא וכיון דלא אשמועי' אלא חד מימרא מסתבר לאוקומי אטלטול כיון דלא אשמועינן תרי מימרי כמו רב:

בד"ה צאו ולמדום וכו' שאין הזמנה וכו' עכ"ל כדברי מהרש"ל נר' עיקר דלפ"ד מהרש"א ישיבה ע"ד מוקצה שרי כמו נגיעה ואין נרא' כן ממ"ש מרן בש"ע דין כ"א דאסור ליישב עליהם כ"ז שלא למדו':

דף קכו.

גמ' אנא דאמרי כי האי תנא וכו' הא דלא קאמ' במתני' דמדבריהם למדנו שפוקקין דמייתי בסמוך משום כיון דהכא מיירי בטלטול כמ"ש התוס' י"ל דמצוה שאני ועיין בתוס' בסמוך בד"ה מדבריהם:

דף קכח:

גמ' סבר מבטל כלי מהיכנו וכו' ודאי דליכא מאן דסבר מבטל כלי מהיכנו דאורייתא ומה דנקט סבר וכו' אסיפא קאי אצער ב"ח ועיין להר"ב בש"מ במס' ביצה ד"ז ע"ב ע"ש גבי כיסוי ע"ש:

מתני' אין מילדין את הבהמה פירש"י משום טירחא והק' הרשב"א בחי' א"כ מאי קאמר הגמ' מחללין את השבת לאיתויי מאי הא בהולדה ותחומין ליכא איסורא דאורייתא ולכך תנא מחללין את השבת אפי' בא"ד אלא ע"כ בהולדה איכא איסורא דאורייתא ע"ש ונ"ל דברי רש"י במ"ש התוס' בע"א דכ"ו ע"א בד"ה סבר דדוקא ביושבת על המשבר או בכלו חדשיו הוא דליכא איסורא דאורייתא אבל לא כלו חדשיו או אינה יושבת על המשבר איכא איסורא דאורייתא וס"ל לרש"י דמתני' סתמא בכל גוונא מיירי אין מילדין את הבהמה אפי' ליכא איסורא דאורייתא משום טירחא ומילדין את האשה אפי' באיסורא דאורייתא ופריק מחללין לאיתויי מאי ומשני לאשמועי' אפי' סומה שאינה רואה:

דף קכט.

תוס' בד"ה רבא וכו' וקודם מילה איירי וכו' עכ"ל שיעור דבריהם דלאו בתוך ז' מיירי דלא הוו צריכי חמין אלא ביום ח' לצורך מילה ואגב השמיעונו דלאו לאחר המילה ומ"ש מהרש"א אי בעי' מע"לע עיין להת"הד שהוכיח מתוס' גיטין ד"ח דלא בעי' מע"לע ועיין מרן בש"ע סי' תרי"ז ע"ש:

דף קל.

בד"ה ר"א וכו' דהחי נושא את עצמו עכ"ל לפמ"ש התי' דצ"ד דבתינו' אינו נושא את עצמו ניחא שפיר:

דף קל:

בד"ה ברצון וכו' ה"ה דהומ"ל ברצון ר"מ וכו' עכ"ל נר' דל"ג בההוא עובדא דרך גגין וחצרות וקרפיפות דלגי' ספרינו ע"כ שהביאו דרך שניהם דהא חד עובדא הוא והול"ל דרך גגין ואמרי לה דרך חצרות וכו':

בד"ה ניתקו וכו' ומיהו חצר לא חשיב כליתא וכו' עכ"ל אעירבו קאי דקאמר בתים איתא וכו' ולא חשיב כסתום וליכא לא בתים ולא חצרות ול"ק מ"ש מהרש"א:

דף קלא.

תוס' בד"ה תאמר וכו' דאל"ה מ"ש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ועיין בגמרא במכות דף ח' ע"ב ורוק:

בד"ה ושוין וכו' חימה מה צריך טעם וכו' עכ"ל לפי' הר' פורת שכ' התוס' לקמן בד"ה אי מעומר דאתיא שפיר מבינייא ל"ק קושי' הלזו וקושיתם אינה אלא לפי' קמא שכ' שם דמשכח פירכא:

דף קלב.

רש"י בד"ה ביום וכו' אלא מקראי נ"ל וכו' עכ"ל ק' נימא דלר"א פקוח נפש ממכשירין נ"ל דנהי דמילה הלכה מ"מ מכשירין מקרא נ"ל:

דף קלב:

תוס' בד"ה הדר וכו' ומה"ט ליכא למילף וכו' עכ"ל דבריהם לא יכונו אלא בעלמא אבל בשמעתין קושיתם שניה אכתי קשיא דקאמר דילמא צרעת חמורא דדחיא עבודה דממ"נ צרעת קילא דאי משום גברא לא חזי ודאי צרעת קילא ואי גברא חזי נילף עבודה דוחה צרעת מק"ו והוי צרעת קילא ממ"נ:

דף קלג.

רש"י בד"ה דאתיא מק"ו וכו' ומה צרעת וכו' עכ"ל עיין להתוס' לעיל בפ' ב"מ שהק' הא רבא ל"ל ק"ו וכו' ע"ש והו"מ לאקשויי הא לכ"ע ק"ו פריכא הוא דקבורת מ"מ תוכיח כמ"ש התו' לעיל בד"ה ומה:

בד"ה וצריכה וכו' דקטן לאו בר עונשין וכו' עכ"ל אפי' למ"ש הר"מ בריש ה' מילה דאינו חייב כרת עד שימות בלא מילה ע"ש מ"מ צ"ל ה"ט דקטן לאו בר עונשין משום דפסח נמי איכא מ"ד בפסחים דכי עביד פסח ב' אינו חייב על הראשון:

דף קלד:

גמ' אורי ליה כשמעתיה עיין במהרש"א בפירש"י ועיין להר"מ והכ"מ בפ"ב מה' מילה כ' דרבא לא שמיע ליה הא דכי אתא ר"ה אמר הלכה כראב"ע ומה שנ"ל בפשטא דשמעתא דלאוקמתא דסבי י"ל דראב"ע איום ג' לחוד פליגי דס"ל דביום ג' מרחיצין אבל ביום ראשון ושני מודה דמזלפין אבל לאוקמתא דרבא כיון דת"ק חמיר יום א' מיום ג' אין סברא שיפלוג ראב"ע להיפך שיום ג' חמיר מיום א' וא"כ כי אורי ביום א' דמרחיצין א"ש אפי' לראב"ע דראב"ע אפילו ביום ג' קאמר אבל לסבי יום א' דוקא מזלפין אפי' לראב"ע דאיהו לא קאמר מרחיצין אלא ביום ג' וניחא דלא אמר ראב"ע אף ביום ג':

דף קלה.

תוס' בד"ה ולא וכו' מסברא ידעי' דא"צ להטיף דם ברית וכו' עכ"ל מלשונם כאן ובדיבור שאח"ז משמע דלא מפרשי כפירש"י דקרא אצט' לב"ש דאע"ג דצריך הטפה מ"מ אינו דוחה שבת אלא לב"ה קרא אצט' לו' דא"צ להטיף אפי' בחול דאי צריך הוה שרי אפי' בשבת והיינו למ"ד ודאי ערלה כבושה ורש"י ס"ל דאפי' ודאי ערלה כבושה גלי קרא דלא דחי שבת ועיין במהרש"א ז"ל:

דף קלו:

בד"ה ואם וכו' אם קדמו וכנסו וכו' עכ"ל נר' דפסיקא להו דאפי' קידשו לבד דינו כמו כינסו דהא עמדה ונתקדשה קאמר ואי איתא לא מק' מידי:

בד"ה דתניא וכו' לחומרא לחייבו על ביאת מקדש וכו' עכ"ל י"ל דחומרא דאתי לידי קולא היא דמייתי חולין לעזרה וי"ל דמאי דקי"ל לחומרא מקשי' לאו מכח ספק אלא מדה היא בתורה כמ"ש התוס' בריש קמא ולא הוי חולין בעזרה:

בד"ה הזכר וכו' כמו שמצינו בפסחים וכו' עכ"ל ע"ש בתוס':

דף קלז:

בד"ה אבי הבן וכו' ה"מ כשהמברך עצמו עוש' המצוה וכו' עכ"ל לפ"ז אם אבי הבן הוא עצמו מוהל בנו מברך להכניסו קודם ברכת המילה:

בד"ה אבל וכו' לא היה טוב כ"כ וכו' עכ"ל עיין בתוספות במגילה דף ה' ע"ב בד"ה כאן ובמהרש"א שם:

בד"ה דר"א וכו' ה"מ באהל עראי וכו' עכ"ל אף ע"ג דר"י אמר לקמן אם תלה חייב חטאת מ"מ לא קאי במסקנא וי"ל דר"י ס"ל דאפי' לר"י כן הוא דמתיר אפי' אפשר לעשותן וקרא לדרשא אחרינא דלא כסוגיא דמגילה:

גמ' דר"א עדיפא מדר"י מתבאר מכאן דבאפשר לעשותן באיסורי דרבנן לר"י אסור ולר"א שרי דתלה מדרבנן הוא דאסור כדלקמן והר"מ פ' כר"י במכשירין ופ' כרבנן דאין תולין דס"ל אפילו באיסור דרבנן אסור באפשר מע"ש ומכאן קשה במ"ש הלח"מ בפ"ד מה' יו"ט דין י"ב דסילוק תריסין שרי אע"ג דאפשר לעשותן מעי"ט משום דאיסורא דרבנן הוא ול"ד לשחיקת תבלין ע"ש דלפ"ד אמאי אין תולין המשמרות ועוד דר"י פליג אר"א בהאי מילתא ואיך פ' כר"א:

דף קלח.

גמ' מי איכא מידי וכו' והא דכובלת לעיל דף ס"ב דקאמר הגמ' כי קאי אדר"מ וכו' י"ל דהיכא דאיכא תנא ג' דס"ל פטור אבל אסור אין לחוש דדוקא הכא דליכא אלא תרי תנאי אחד מחייב חטאת ואחד מתיר לכתחי' הוא דפריך מי איכא מידי דכיון דחבירו מחייב חטאת הי"ל לחוש לדבריו לכתחי' מיהת אבל כי היכא מאן דפליג בחיוב חטאת ה"נ דמתיר לכתחי' ונר' שזהו עצמו מאי דמשני הגמ' בסמוך ועיין בתוס':

רש"י בד"ה נוטל וכו' ולרבה ה"ה וכו' עכ"ל אבל התוס' לעיל דע"ג ע"ב כ' דלרבה דוקא משום בורר ע"ש ונר' לפ"ד לר"ז אף משום מרקד קאמר וא"ש מאי דפריך הגמרא בפ' כ"ג היינו בורר היינו מרקד היינו זורה דאתיא כר"ז ולדברי רש"י אתיא כרבה:

דף קלט.

תוס' בד"ה וליתיב וכו' בכל שנה ושנה וכו' עכ"ל. ל"ד בכל שנה ושנה שהרי בט"ב שח"ל במ"ש לא יבדיל ויתן לתינוק דאתי למסרך אע"פ שאינו בכל שנה ושנה אלא דקבוע הוא ע"פ סדר השנים ועיין בי"ד סי' דס"ה בהגה:

דף קמא:

גמ' משום ר"א אם היה רפוי מותר לפום מאי דמייתי האי ברייתא דר"א שרי ברפוי א"כ לאביי דמוקי ברייתא דשרי ברפוי אתיא אפילו לר"א וברייתא דאסר בשאינו רפוי ואתיא אפי' כרבנן דהא אביי ס"ל לצורך מקומו אסור וא"כ ברייתות אתו ככ"ע והא ברפוי והא בשאינו רפוי ועיין למהרש"א לעיל בסמוך:

תוס' בד"ה תינוק וכו' והוי משאצ"ל וכו' זה הוא למסקנא אבל למאי דפריך וליחייב משום תינוק ולא פריך אכיס למאי דלא ס"ד משאצ"ל צ"ל כפי' הראשון:

דף קמב.

בד"ה הכא וכו' אבל אם מונחות זעג"ז וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א ועוד יש להק' מאי דר"ח נוקמה אפי' טהורה למעלה ובמונחות זעג"ז:

דף קמג.

בד"ה אבל וכו' דמאי אולמיה וכו' עכ"ל אע"ג דאמרי' בכולי גמ' משום דתנן בבחירתא כוותיה היינו במה שנשנה שם ולא מה שלא נשנה והגמ' בריש ביצה מייתי מדתנן מחתכין בצירוף ההיא דעדיות דהוו תרי סתמי ומ"ש בתוס':

דף קמד.

בד"ה לא לרצון וכו' דאת"ל דלא מזכיר מעין וכו' עכ"ל ר"ל דלעולם מדקתני שלא לרצון טמא ע"כ דמעין הוא אבל רבא לא נחית אלא לאוכוחי דהוי משקה דכיון דמעין הוא כ"ש דהוי משקה ובהוכחה דהוי משקה סגי ליה לרבא דלא ס"ל מה שבפי התינוק הוי אוכל ודחו דא"כ מרצון גופיה הו"ל לאוכוחי ול"ק מה שכתב מהרש"א ז"ל:

דף קמה.

בד"ה ור"י וכו' ויש שמעמידין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א בתי' קושיתו לא יכון בדברי התוס' שכ' אין לנו לאהדורי אפרכי לאפוקי שמעתא מדוכתא וקושיתו י"ל דבדג לצירו לא יש שום סברא לחלק בין יו"ט לשבת ול"ד לחולב תוך הקדירה:

דף קמו:

גמ' מאן דחזא סבר וכו' מתבאר מכאן דעל ידי הוצאה לכרמלית נאסר הדבר שהוציאו כדין המבשל בשבת מכאן ק"ל אמ"ש בר"פ מי שהוציאוהו שכ' דוקא מבשל דאיסורא דאורייתא הוא דאסור וכן ק' אמ"ש הריטב"א בחי' שם דדוקא מבשל דנעשה האיסור בגוף הדבר משא"כ בהוצאה והא הכא אפי' בהוצאה אסור ואין לו' מט"א אסור כאן משום דהוי דבר הכא מחוץ לתחום דאסור למי שהובא בשבילו ואפי' בשוגג אסור וה"נ הובא לכרמלית הא ליתא דדוקא בבא מחוץ לתחום דמינכר דמהני הבאתו אבל הכא לא מינכר ודמי לבא מחוץ לחומה דלא גזרו כמ"ש התוס' לקמן דקנ"א ע"א בד"ה אלא וגם כל הפו' כ' דינא דבא מחוץ לתחום גבי שבת משמע דוקא מחוץ לתחום אבל משום שהובאו מרשות הרבים לר"הי לא גזרו וע"ש בתוספות בר"פ מה שהוציאוהו:

דף קנ.

מתני' לא יאמר אדם לחבירו פירש"י דהמשלח עובר בלפני עור ועיין להתוס' בקמא דנ"ו ע"א במ"ש ממתני' דשלח ביר פקח ועמ"ש בחי' במכילת' פ' משפטים ע"ש:

גמ' אמרה לגוי שבות פירש"י וכבר תנא ליה בפרק כ"ב ועיין מה שכתבתי שם:

דף קנד.

בד"ה בלאו וכו' וק' לר"י למ"ל טעמא דרבנן וכו' עכ"ל ומאי דאמרי רבנן כל המשלם אינו לוקה דמשמע משום דאיכא תשלומין י"ל דר"ל כל עדות ששייך בה תשלומי ממון לאפוקי עדות בן גרושה דלקי משום דלא שייך ביה כאשר זמם:

בא"ד וקאמר תסתיים דר"א וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מימרא דר"א גובה דעדים שהוכחשו בנפש לוקה לחודא והוצרכו לסוגיית הגמ' משום די"ל דר"א כר"מ דנ"ל אזהרה מקרא אחרינא:

דף קנד:

גמ' בקרני דאומנא מכאן ק' להסו' דאסור להטביל חדשים בשבת אמאי לא משני בשלא הוטבלו דלא חזו ליה וי"ל דלא הוי מוקצה כיון דיכול ליתנו לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ובמאי דפריך והא קמבטל כלי מהיכנו הא דלא משני דקס' צער ב"ח דאורייתא דלא ניחא דפליג ר"ה אר"נ דבסמוך:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה