משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת ערכין · דף כב.
גמ' והא ר"מ שלשים קאמר הכי אמר ר"ח וכו' כצ"ל ונמחק תיבות אמר ליה והש"ס הוא דפריך והא ר"מ לי קאמר ולא רנב"י ומאי דשאל רנב"י כר"מ או כר"י ידע לה להא דר"ח והק' ששים דר"מ דהיינו מפוזרין או ששים דר"י דהוו רצופין:
גמ' אי הכי אזדקוקי נמי לא מזדקי' לה וכו' הב"ש בסי' צ"ג סקי"א כ' משם מהרש"ך ז"ל דאם אין להם לשלם או שאינם רוצים לפרוע לה אע"פ שתבעה כתובתה בב"ד לא הפסידה מזונותיה ומבואר שם בתשו' מהרש"ך דמאי דאמרי' תבעה הפסידה מזונותיה היינו תבעה ונפרעה ע"ש וק' לפי"ז מאי פריך הגמרא א"ה אזדקוקי וכו' הא אי לא מזדקי' לה לא הפסידה מזונותיה וי"ל:
תוס' בד"ה תנן וכו' שמא יפסידו באריכו' הזמן וכו' עכ"ל לפי"ז לא היו צריכין למ"ש דודאי דמדנחתי ב"ד לשום בדתבע להו מיירי וכנראה דכעין ב' תירוצים:
בד"ה ואם וכו' וה"נ משמע קצת דבמתנה קמיירי מדקאמר שדה זו וכו' עכ"ל ר"ל דאי בחוב אע"ג דאמר שדה זו יכולין היתומים לפורעו ממ"א כיון דלשם פירעון קאמר ולא לשם מתנה ואע"ג דאם התנה דבריו קיימין כמ"ש הטור סימן ק"י ה"ד התנה בשעת. הלואה ומ"מ ק' דממ"ש בסמוך בד"ה ואין מעמידין מוכח דשדה סתם לא מיירי אלא בחוב דבמתנה אין צריך להעמיד אפוטרופוס דליכא חשש פירעון ושובר וא"כ איך יתכן דתרי מילי דקאמר שדה זו ושדה סתם חדא בחוב וחדא במתנה וצ"ל דלפמ"ש בד"ה שאח"ז דבמתנה פשיטא והוצרכו להעמידה בחוב והא דנקט תנו משום דמסיים בה שדה זו וכו' ולהכי לא אמר חייב מודה אלא לשון תנו חזרו ממ"ש בדיבור זה דבחוב ומתנה מיירי אלא דבחוב לבד מיירי דדין המתנה פשוט ולא חשו להך דמוכח שכ' בד"ז ודוק: