משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נדה · דף עב.
בד"ה הרואה וכו' ומפיר"ח דהכי פי' וכו' משמע דבראיית יממא היא נעשית זבה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דע"כ לפיר"ת דסופו יממא לבד הוא דחזיא ולא גם בתחי' לילה דא"כ הא הו"ל זבה מכח ראיות דלילה נמי וא"כ אמאי לא הוי שימור תחי' יום ב' ע"ש ונ"ל דלעולם ראיית ביה"ש כפשטה דהיינו סוף יממא ותחילת לילה ועיקר מאי דפריך זבה דיממא המ"ל היינו מדאמרי' לקמן אימא זבה דיממא הוא דהוי זבה ומשני א"ק על נדתה ומדאצטריך ריבוייא משמע דמ"ל זבה דיממא אע"ג דראיית לילה אינה עושה זיבה ולר"י המ"ל ולדידיה אמאי אצטריך קרא דעל נדתה ומשני דמ"ל ביה"ש וא"כ אפי' שראתה גם בלילה לא נעשית זבה מראיית הלילה דאנן קיימינן השתא אי לאו קרא דעל נדתה וכן לפיר"י דבסמוך פי' ביה"ש היינו שראתה סוף היום ותחי' הלילה וג' ימים דנזיר לאו דוקא כמו לפירש"י מיהו התוס' בפ' כ"צ כ' דראיה ג' באיזה שעה מן הלילה ע"ש ולפ"ז ע"כ דביה"ש דקאמר היינו סוף היום לחוד דאי גם תחילת הלילה למ"ל דאיה ג' כלל והא דלא הוי שימור בתחילת יום ב' ע"כ משום דלא הפסיקה בטהרה כמ"ש מהרש"א מיהו יש להרגיש בדבריו דעל פר"י הביא דברי התוס' דפ' כ"צ ובדיבור הא' כ' דלפיר"י א"צ לכל זה משמע דקאי גם אמ"ש דבעי' הפסיקה בטהרה: