משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נדה · דף נה.
גמ' אמר ר"א בר אהבה דומיא דעצם לפירש"י והתוס' משמע דגם לר"ל אית ליה דרשא דעצם וק"ק דא"כ אמאי מטמא באפרוכי הא בעי' דומיא דעצם וי"ל משום דאייתר ליה קרא דכל טומאתו לרבויי אפרוכי ואין להק' מה ראית נימא איפכא דכל טומאתו לרבויי אפי' שינים ודרשא דעצם למעוטי אפרוכי די"ל דסברא הוא לטמויי באפרוכי טפי משום דהיה טמא קודם שיבש:
תוס' בד"ה שמא וכו' ועוד נראה דעור אינו בכלל בשר וכו' עכ"ל הרשב"א כתשו' בח"א סי' שס"ה דחה זה דלא גרע עור משער דאמרי' בספ"ק דערכין דאסור בהנאה ע"ש ודעת תוס' נראה דבערכין מדרבנן הוא דקאמר דאסור והתוס' שכ' דאינו אסור מדאורייתא קאמרי וכי גזור רבנן שמא יעשה שטיחין גזרו תרווייהו טומאה ואיסוד וכ"כ התוס' בזבחי' דע"א ע"ב בד"ה בטריפה דעור אסור בהנאה שמא יעשה שטיחין ע"ש ודלא כמ"ש ה' צמח צדק סי' י"ג ע"ש דנראה מדבריו שדעת התוס' כאן אפילו מדרבנן שרי מיהו ק"ק מ"ש בעור דגזרו טומאה ואיסור ומ"ש בשער דלא גזרו אלא איסור ולא גזרו טומאה כדתנן ומייתי לה בשמעתין כל שבמת טמא חוץ מהשער ומה שקשה בראיית התוס' דמקדשי' הוא דגמרי' הא מקרא דוערפו שם נמי נ"ל בפ"ק דכריתות כבר עמד ע"ז הרב צ"צ שם עיין שם:
בד"ה שעיר וכו' וא"ת לימא דם הנדה יוכיח וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' לעיל גבי הזב ולא אבן המנוגעת הוא ולא דמה דטעמא דמעטינהו קרא משום דלאו בני משכב ומושב נינהו ע"ש ניחא שפיר דליכא למי' דם הנדה יוכיח דשאני דם הנדה דלאו בר משכב ומושב הוא: