משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נגעים · פרק ד
משנה ד
שער לבן או שחור לגי' זו הא דקתני סיפ' אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור ול"ק לבן עיין בתי"ט ועי"ל משום דטעמא שאין בו ממש לא אצט' אלא א לשער שחור אבל שער לבן בלאו הכי לא ימעט משים דבר טומאה כמ"ש בת"כ:
משנה ה
מה שהק' התי"ט על ס' הראב"ד ז"ל דפיסיון רחוק כגריס גבי אדם טמא טמא מסיפא דמתני' דפ"ק דכיצד להחמיר לא הבינותי. דמהיכא שמעי' מינה דראויין לפיסיון דכי היה בשר שחין ובהק והיו מפסיקין וכשהלכו אחר השבת דשאר הפיסיון סמוך לבהרת כמו רישא דמתני':
משנה ז
כנסה ופשתה וכו' רע"ק מטמא אף לפי' הרע"ב ז"ל דלא יש בה אלא כגריס וכנסה ועמדה על פחות ואח"כ פשה הכנוס מ"מ מודה רע"ק בהלכה כולה שהיא בבא דרישא ולא פליג אלא בנתמעטה דהשאר מן האום קצת ועכ"ל כן דהא לא פליג רע"ק אבבא דהלכה:
הר"ש ז"ל פי' משנה זו לאחר הפיטור נמי וביותר מכגריס איירי ע"ש וקשה מה יענה לקושי' הראב"ד ז"ל בפ"ו ממתני' דפ"ט דאמ"ל ר"א שמא תכנוס ותפשה והראב"ד ז"ל משני לה ביותר מכגריס ולהר"ש ז"ל לא יגהה מזור למשנתנו ביותר מכגריס וצ"ל דס"ל להר"ש ז"ל כר"א דהשיב להו הכי כרע"ק ס"ל ולפי האמת לא אצט' לטעם זה דר"א אלא מטעמא דקאמר ר"י שם שמא יולד לו שאין אחר וכיון דלקושטא דמילתא הדין דין אמת וא"צ לטעם דר"א נוכל לומר דר"א כרע"ק ס"ל ועיין להרא"ש ז"ל בפי' משנתנו ולהרב ז"ל:
משנה ו
בהרת היא ומחיתה כגריס וכו' הלך שער לבן טמא מפני המחיה מכאן מבואר דהמחיה מצטרפת עם הבהרת לגריס וכמ"ש מרן בכ"מ ברפ"ג מה' ט"צ ע"ש אלא דרואה אני להר"מ ז"ל בפי' משנה זו שלא פי' בבבא זו חלוקת הלך שער לבן כנראה דל"ג לה ובחיבורו בפ"ד ה"י לא כתב בבא זאת דהיא ומחיתה כגריס מיהו הכ"מ שם נראה דגריס בדברי הר"מ ז"ל בבא זו ע"ש וכ"מ מפי' הר"מ ז"ל בפ"ו מ"א וב' ע"ש. ומה שקשה לפ"ז על פי' הר"ש ז"ל שם כבר מישבו התי"ט שם במשנה ב' ע"ש ועיין להתי"ט לקמן בפ"ה משנה ב' ע"ש:
משנה יא
ואם ספק טמא כ' רש"י ז"ל בפרק הנחנקין דפ"ז דלת"ק טמא בודאי ואם נכנס למקדש חייב כרת ע"ש אבל הר"מ ז"ל בפ"ב מה' ט"צ ה"י כ' יראה לי דטומאתו בספק וכ' המש"ל דמפ' לגמ' בפ' הנחנקין דנ"מ לענין קדושין דאי הורה הזקן שהוא טמא אם נגע בככר של תרומה טמא ואם קידש בו אשה אינה מקודשת ע"ש וקשה כיון דהר"מ ז"ל פ' כת"ק א"כ שפיר הורה הזקן ואי הורה דטהור א"כ לחומרא הוא וצ"ל דנ"מ דחי קיבלה קדושין מאחר והורה שהוא טהור דלפי הוראתו מקודשת לא' וקדושין שני לא תפסי ואם גירשה א' הו"ל פנויה ולפום קושטא אינו כן אלא דקדושי א' ליתנהו וקדושי ב' תפסי בה והו"ל א"א גמורה אפי' אחר גירושי א' ומ"מ צריך להתיישב בד"ז כיון דאינו טמא אלא מכח ס' אמאי לא הו"ל קדושי ס' ומנא הא מילתא למימר כיון דאינה יכולה ליהנות בהן יהיה מה שיהיה מס' או מודאי לא הו"ל קדושין כלל וצריך להתלמד ד"ז ממקום אחר: