אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת מקוואות › פרק ד

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת מקוואות · פרק ד

פרק ד

משנה ד

אימתי בזמן שמתערבין וכו' היו מקלחין וכו' לפי' הר"מ והר"ב ז"ל אימתי בזמן שמתערבין בא לאפוקי אם לא נתערבו וזה יורד בפ"ע וזה יורד בפ"ע דבעי' שיהיו רוב המ' סאה בתוך המקוה אבל כשהם מעורבין כשר והיו מקלחים היא בבא בפ"ע ולפיכך אם ירדו ג' לוגין מים שאובין במקוה ואח"כ ירדו רובא מים כשרים לא מהני וכ"כ מרן בב"י ופסקו מור"ם בהגה אבל הר"ש ס"ל דאפי' הרוב בסוף מהני ומפ' דמתני' חדא בבא היא וס"ל לתנא דמתני' דלא מהני רביה והמשכה וג' מחלוקה בדבר:

משנה ה

ואינה צריכה צ"פ. ק"ל מהא דאמרינן בבתר' דס"ו לעולם רבנן ושאני שאיב' דרבנן ע"ש דמבואר מסוגיא אשר שם דלרבנן בטומאה דהיא דאורייתא אפילו קבעו ולבסוף חקקו הוי כלי ובשאיבה דרבנן קבעו ולבסוף חקקו לא הוי כלי ולר"א אפי' בדאורייתא אפי' חקקו ולבסוף קבעו לא הוי כלי והשתא מתני' דלא כמאן דלר"א הוי חקקו ולבסוף קבעו ומתני' קתני היתה כלי וחברה הוי כלי וכרבנן לא אתיא דא"כ אפילו קבעו ואח"ך חקקו הוי כלי בדאורייתא ובשלמא כולהו לחיי דכולהו לחומר' ואיכא למי' דהחמירו בזה ושווינהו כשאיבה דרבנן לחומרא אלא דקתני ואינה צריכה צ"פ דהיא לקולא קשה כיון דבדאוריית' אפי' חקקו ולבסוף קבעו הוי כלי א"כ הו"ל לאצרוכי צ"פ וליכא למי' דהכא שהיתה מחוברת מעיקרו ולא תלוש ולבסוף חברו דהא הרב כ' דאפי' תלוש ולבסוף חברו וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל וכ"נ מפשטא דמתני' דקתני היתה כלי וחברה. וצ"ל דבבא דצ"פ במחובר מעיקרו ומ"ש הר"ב והר"ש ז"ל דה"ה בתלוש ולבסוף חברו אשארא קאי ומתני' דנקט היתה כלי וחברה משום שארא דהנהו לחומרא נקט הכי ועיין להט"ז בא"ח סי' קע"ו ס"ק ח' עיין שם:

עו"ש כמה יהא בנקב וכו' כ' הר"ש והרא"ש ז"ל דבגמ' דיבמות ס"ל כתנא דתוס' דנקב כ"ש סגי ולכן הוצרכו לומר לענין עירוב מקוואות ע"ש. וראיתי למהריב"ל ח"ג סי' ע' שדקדק דאף לההוא תנא י"ל דנקט כשפ"ה לנקב מן הצד דהא לא סגי ליה בכ"ש אלא בנקב למטה בשוליה ע"ש ונ"ל דס"ל דת"ק דתוסן דקאמר אפי' נקב כמלא מחט אפילו מן הצד ס"ל כ' וחביריו הוא דחלקו בין נקב למטה לנקב מן הצד וגמ' דיבמות כת"ק דתוספתא ס"ל:

הנה מדברי הר"ש והרא"ש נר' דס"ל להלכה דנקב בשוליה אפי' כ"ש ומן הצד כשפ"ה ואם מחזיק כ"ש אינו מועיל כשפ"ה ובמאי דסגי בנקב כ"ש אפילו לענין לטבול בתוכה איירי והנה מרן בש"ע בדין מ' לענין מים שאובין דפסול מקוה כ' בשוליה אפי' כ"ש ומן הצד כשפ"ה ובדין ז' לענין לטבול בתוכו כ' דבעי'. נקב המטהר מטומאה ומור"ם בהגה הגיה עליו וי"א דבעי' נקב כשפ"ה נר' דדעתו ז"ל דלענין לטבול בתוכ' יש להחמיר כדעת הר"מ ז"ל כיון שהוא פיסול דאוריית' אבל לענין מים שאובין דהוא פיסול דרבנן דאפי' כולו שאוב יש סוברים דרבנן בזה דעתם להקל כדעת הרא"ש והר"ש ז"ל ובזה ל"ק מה שהק' הש"ך ס"ק כ"ג גם מה שהק' הש"ך שם על מור"ם בהגה שהצריך כשפ"ה דאפי' לדעת הרא"ש מודה בנקבו ואח"ך קבעו ע"ש י"ל דהיש אומרים שכ' מור"ם הוא הראב"ד ז"ל דעמ"ש הר"מ נקב המטהרו והיינו בנקבו ואח"ך קבעו השיג דלענין לטבול בתוכה בעי' כשפ"ה:

ועפי"ה בדעת מרן ומור"ם ניחא גם מה שהק' הש"ך בס"ק פ' על מור"ם דבדין ז' כ' דבעי' כשפ"ה ובדין ל"ו העתיקו דברי המרדכי דאם נקב בדר' דלא הוי כלי אינו פוס' את המקו' ועפי"ה לק"מ דבדין ז' שכ' דבעי' כשפ"ה לענין לטבול בתוכה הוא שהחמיר באופן דדעת מרן ומורם לחלק בין לטבול בתוכה לפיסול מקוה כמו שמצינו שהראב"ד ז"ל חילק ביניהם אלא שלא נראה להם לפסוק כהראב"ד ז"ל לגמרי ועיין בב"י:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה