משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מעילה · דף טז.
תוס' בד"ה אמר וכו' דגלי קרא בנבילה וכו' עכ"ל ק"ל ללוי דס"ל דאע"ג דאין אחע"א נבילה חלה על טמאה מה יענה להך ברייתא דמייתי הגמרא בפ' ג"ה ד"ק ע"א דדריש נבלת עוף טמא אינה מטמאה מדכתיב נבילה מי שאיסורה בבל תאכל נבילה יצא זו שאין איסורו משים בל תאכל נבילה משום דאין אחע"א וללוי הא בנבילה גלי קרא וצ"ל דלוי מפרש הכי מי שאיסורה בב"ת נבילה בלבד יצאת זו שאין איסורה בב"ת נבילה בלבד וכה"ג איתא בגמ' בפ' כ"ש דל"ו ע"ש והגמ' שם בחולין דמוכיח מינה דאין אחע"א לר"י אליבא דרב אזלא הך סוגייא ע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל:
כתב מהרש"א במכות דף ט"ז ע"ב דלרב דאין איסור נבילה על טמאה הא דלא יליף מהא דהתורה אמרה וכו' משום דשאני נבילה אחלב דהוי איסור אבל נבילה על טמאה ליכא לא כולל ולא מוסיף ע"ת וק' מדאמרי' בפ' ג"ה דק"א ע"א אמרי' אמ"ר האוכל ג"ה של נבילה רמ"א חייב ב' וחכ"א אינו חייב אלא אחת משום דאין אחע"א והשתא הא רב גופיה מודה היכא דהוי כולל חל נבילה ונבילה על ג"ה הוי כולל ואמאי לא מחייבי רבנן אלא אחת אלא צ"ל דה"ט דלא יליף רב מנבילה אחלב משום דשאני חלב דקיל דהותר והכי איתא בפ' ג"ה דק"ג ע"א ע"ש וי"ל דברי מהרש"א ז"ל דדוקא בשניהם שוין דהא דס"ל לרב דחל נבילה בכולל דנבילה וחלב שוין בהדרגה דבנבילה אית בה קולא דלית בה אלא לאו וחומרא דלא הותר מכללא וחלב חמור דבכרת וקיל דהותרה מכללו וכן נבילה אטמאה שוין אבל נבילה אג"ה קל על חמור דג"ה חמור דנוהג איסורו מב"נ כדאיתא התם בפ' ג"ה ובקל על חמור לא יליף מנבילה אחלב דשוין הן:
בד"ה מתיבי וכו' ומ"מ קשיא היכי קדחי הא חיי שניהם וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הקשו מגופ' דברייתא דמיתת פרה וחיי גמל אין מצט' משמע הא חיי גמל לחודיה מחייב ואי לענין טומאה הא אבר שחלקו לא מטמא וי"ל דרב ס"ל כר"א דאמר בפ' ג"ה שם דאפי' חלקו מבחוץ הוי אבר ומיתוקמא ברייתא שפיר דחיי גמל לחודיה לענין טומאה אבל בדיוקא דחיי שניהם ק"ל שפיר דאפי' לר"א דחלקו מבחוץ הוי אבר היינו כשהם היו אבר אחד אבל ב' חצאי אבר מב' גופות ודאי לא הוו אבר ובהכי לק"מ מ"ש ה' צ"ק ע"ש ואכתי ק' מאי מק' נימא דלמאי דדחי הא חיי שניהם וכו' ברייתא מיירי באכלה ובבשר ולא באבר וי"ל דמאי דדייק המק' הא מיתת ב' וכו' היינו משום דאי מיתת ב' אין מצט' ליתני מיתת ב' וכדפריך בתר הכי מאי איריא דרהיט וכו' וא"כ גם להמק' נידוק נמי הא חיי ב' מצטרפין מדלא תני חיי שניהם ועיקר קושי' להמק' דברייתא בטומאה מיירי ולשונם אינו מדוקדק שפיר:
רש"י בד"ה מיתת וכו' ולא משום אבר מ"ה וכו' עכ"ל נקט כן לפי"ה דחיי שניהם מצט' ואתיא כר"י אבל השתא בס"ד לא ס"ד דאתיא כר"י כמו שנראה מהגמרא והשתא בס"ד חיי גמל היינו משום טומאה:
בד"ה א"ל וכו' דלא אתי איסור נבילה וחל על איסו' אבר ובו' עכ"ל ר"ל דלא מצט' נבילה עם אבר ומ"ש אח"ז והא דקתני סיפא וכו' היינו ר"ל דינא דסיפא לס' ר"א דאין אחע"א ולאו לתנא דברייתא קאמר ואין צריך להגיה כמ"ש הח"ן: