משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מעילה
דף ב.
מתני' חוץ לזמנו וחוץ למקומו מועלין בהן מכאן קשה עמ"ש מהרש"א ז"ל בפ' האיש מקדש דנ"ו ע"ב דכי נתפגל פקע קדש מניה ע"ש והכא תנן דמועלין בהן וי"ל דלא כ"כ מהרש"א אלא בקדשים קלים כיון דלית בהו מעילה אלא אחר זריקה כיון שלא נעשית זריקה כדינה לא חיילה מעילה אבל בקדשי קדשים כיון דאית בהו מעילה קודם זריקה ותו לא פקעא עד שנעשית זריקה כהלכתה ועי"ל דבריו לדעת הר"מ בפ"ב מה' מעילה דרבנן הוא דאיכא בכל הני דמתני' אע"ג דאם עלו לא ירדו ע"ש:
רש"י בד"ה שקיבלו וכו' בטמאין וכו' עכ"ל ובסמוך כ' בעלי מומין והוי כמו לישנא אחרינא ונ"ל דהוכרח לפ' בטמאין משום דמהגמ' בסמוך מוכח דבעי ראוי במקום אחר דשחטן בדרום ראוי בקדשים קלים ולילה משום דלאו מחוסר זמן כדפי' רש"י לקמן ובשלא בזמנו ושלא במקומו פריך הגמרא למאי חזו ולכך מפרש דפסולין היינו טמאים דראוי בק"צ וללישנא אחרינא ק' בע"מ למאי חזו וצ"ל דלל"א ס"ל דאחר דתנן לילה שמעי' אע"ג דלא חזו ומאי דפריך הגמ' בחוץ לזמנו ומאוקי גרים למ"ל ומפ' כפי' התוס' דפשי' דלא הוי כמאן דהנקינה וכל דכרי רא"י דלקמן אזלי' ללישנא קמא ועי"ל דמ"ש רש"י בע"מ היינו אליבא דרבא דמעילה דמתני' היא מדרבנן דאפי' קדשים שמתו מועלין מדרבנן ועיין לה' בה"ז ועי"ל דברי רש"י במ"ש התוס' בנדה ד"מ ע"ב ע"ש ודוק:
תוס' בד"ה ששחטן וכו' ואין זו. דרך התנאים וכו' עכ"ל אף ע"ג דבריש הוריות מצינו בכה"ג היינו בפ' בבות אבל הכא חד בבא:
בא"ד משום דשני בהו כ"כ וכו' עכ"ל אף על גב דלמ"ד לקמן מעילה מדרבנן בודאי אפילו שחט וזרק בדרום אית בהו מעילה מדרבנן דאפי' קדשים שמתו מועלין מדרבנן מ"מ מדאורייתא דמתניתין קתני כל הנהו דיש בהו חידושא אי איתא דגם בשחט וזרק בדרום מועלין בהם הו"ל למתני:
דף ב:
גמ' אלא לרבא קשיא וכו' ק"ל לפמ"ש התוס' בסוף זבחים דבמשלה בהם האור אפילו לרבה אם עלו לא ירדו ע"ש מאי פריך לרבה הא כיון דאם עלו לא ירדו במשלה בהם ע"כ דקדישין לכך אית בהו מעולה ול"ד לקדשים שמתו דאפי' משלא ירדו ודע דלפ"ד התוס' הללו בנשחטה בלילה אם עלו לא ירדו במשלה אפי' לר' יהודה וכ"ב המש"ל בפ"ג מה' פיסולי המוקדשין דין ו' ע"ש ועפי"ז י"ל מה שהק' התוס' בחולין דפ"א ע"א ובזבחים די"ג אמאי אצט' קרא גבי מח"ז דיום להרצאה ת"ל מיום צוותו ותי' דאצטריך לאם עלו ירדו והקשו ע"ז לר"י אפי' שחי' לילה אם עלו ירדו מאי א"ל ע"ש ועפי"ה י"ל דאצט' קרא למשלה דאפילו לר"י לא ירדו וגלי קרא במח"ז דאפי' משלה ירדו דהא במלק תורים שלא הגיע זמנם מטמאין בבית הבליעה דהוה כנבילה משא"כ בשחי' לילה כמ"ש הר"מ בריש פ"ז מה' פיסולי המוקדשין וע"ש להלח"מ:
כתב ה' בה"ז שם בזבחים דהר"מ גריס כגי' התוס' שם דפלוגתייהו באם ירדו אבל אם עלו לכ"ע לא ירדו ע"ש ואין כוונתו דגם כאן גריס הכי דא"כ מאי פריך ממתני' ואי לאן גריס כל הך שקלא וטריא אם כן למה פ' בכל הני דמתני' מעילה מדרבנן אלא דר"ל דהסוגיות מוחלפות והוי כמו איכא דאמרי ועיין להרב לח"מ במ"ש ביישוב דברי הר"מ:
תוס' בד"ה אליבא וכו' והשתא גבי נשחט בלילה וכו' עכ"ל ק"ל מאי ק"ו איכא משחי' לילה הא שחי' לילה גריעא מדרום כדקאמר הגמרא בצריכותא דעביד וליכא ק"ו אלא מניתנין למעלה שנתנם למטה וכדפירש"י ויש ליישב:
בד"ה ורבה וכו' וכ"ת מה ענין שינוי שחיטה לשינוי זריקה וכו' עכ"ל ק"ק נימא משחט בצפון וקבל בדרו' קאמר מ"ש מניתנין למעלה וכו' וי"ל מדקאמ' בשינוייא דגמ' אבל הכא כיון דשחטן בדרום וכו' מוכח דארישא דשחטן בדרום קאמר ואכתי ק' מאי קאמר אליבא דר"י כ"ע לא פליגי דירדו וכיון דטעמא דר"י משום שחי' דתחילת עבודה אמאי בשחטן בצפון וקבל בדרום ירדו ע"כ נר' דס"ל להתוס' דכולה סוגייא לא קאי אלא ארישא דשחטן בדרום אבל שחט בצפון וקבל דמן בדרום לכ"ע לא ירדו וא"ש הכל ושו"ר להתוס' בנדה ריש דמ"ה שצדדו כן ושוב כ' דפלוגתייהו בכל גוונא ולפ"ד מאי דמשני הגמ' אבל הכא דשחטן בדרום ל"ד אלא בקיבל בדרום נמי כמאן דחניקנהו דדוקא בשחי' וקבלה בהלכתו ולא עביד שינוי אלא בזריקה הוא דכר"ש לא ירדו אבל שי' התוס' דדוקא בשחט בדרום הוא דפליגי וכדכתי' ועפי"ז י"ל הגי' שבסוף זבחים דפליגי באם ירדו דההיא פלוגתא אסיפא דקיבל בדרום קאי ואינה סותרת לפלוגתייהו דשמעתין ואע"ג דנקיט שם לישנא דרישא דמתני' הוי כמו וכו' ואסיפא קאי:
גמ' לימא תנינא להא דעולא וכו' עכ"ל ק"ק נימא דעיקר חידושא דעולא הוא דאין בו מעילה מדאורייתא וי"ל דא"כ למה נקט דבר תורה לא הול"ל אלא יצאו מידי מעילה ואנא ידענא דאית בהו מעילה מדרבנן ממתני':
דף ג.
רש"י בד"ה וקתני וכו' בשינוי מקום מליקה כדמוקמי' התם וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דמוקי לה במצוי ולא במליק' וקושטא הוא דסיפא דעשה לעולה למטה כמעשה כולן דכולל נמי במעש' עולה וקתני עלה מועלין בהם אפי' במליקה מיירי דהא עשה עולה למטה כמעשה עולה ואפי' ר"י מודה דמועלין בה מיהו לשון כדמוקמי' התם שכ' רש"י קשה להולמו:
דף ג:
בד"ה אמר וכו' שחישב בשחי' לפגל הזבח ופגל נמי בזריקה וכו' עכ"ל הא דלא סגי בפגל בזריקה משום דס"ל כמ"ד לקמן היתר שחי' שנינו ואי שחי' כתקנה כבר יצתה מידי מעילה וע"כ דס"ל לר"ג היתר שחי' שנינו דאל"ה קשיא מתני' דקתני אי זהו שלא הי"ל שעת היתר שנשחטה חוץ לזמנה משמע דאי שחי' כתקנה אין מועלין ולמ"ד היתר זריקה פליג אר"ג וס"ל דאפי' פגל בשחי' לבד מועלין ומתני' קמ"ל אפי' לא פגל אלא בשחיטה אבל לר"ג דס"ל דבעי' פגל בזריקה ע"כ מתני' בפגל גם בזריקה ואי איתא דס"ל לר"ג פגל בזריקה לבד מועלין למ"ל דקתני מתני' נשחטה ועיין בפ' התכלת מיהו ק' לשי' רש"י דאינו פיגול עד שיפגל גם בזריקה הא תנן בזבחים דכ"ט שחט חוץ לזמנו וזרק בשתיקה דהוי פיגול וצ"ל דמתני' דהתם אתיא כר"מ דס"ל כל העושה ע"ד הא' עושה ואע"פי ששתק בזריקה הוי כמי שפיגל גם בזריקה ואכתי קשיא בין לשי' רש"י בין לשי' התוס' דכי פריך מברייתא דקדש הלחם ובעי' לאוכוחי דלא כר"ג תקשה ליה מתני' דקתני שחטה חוץ לזמנה מועלין ודוחק לחלק בין ק"ק לקדשים קלים וי"ל דלס"ד דגמ' מועלין דמתני' מדרבנן ובהכי ניחא לרבה לעיל דמוקמינן מתני' מדרבנן משום דעלו ירדו הרי בנשחטה חוץ לזמנה לכ"ע לא ירדו ומועלין מדאורייתא והיכי כייל להי במתני' בחדא מחתא ועפי"ה ניחא דלרבה גם חוץ לזמנו אע"ג דלא ירדו לית ביה מעילה דאורייתא דס"ל דשחי' פיגול מוציאה מידי מעילה כמאן דמותיב דהכא ולא ס"ל כר"ג ואפשר דאית ליה דר"ג ולשי' רש"י מתני' בפיגל בשחי' לבד ומדרבנן ולשי' התוס' בלא זרק כלל כדלקמן:
דף ד.
רש"י בד"ה אי דלא זריק לשם פיגול פשיט' וכו' עכ"ל נר' דלשם פיגול דקאמר ל"ד או ט"ס דאי לא זריק לשם פיגול אלא דזרק סתם ואפי"ה אינה מוציאתו מידי מעילה משום דשחט לשם פיגול כ"ש בזרק לשם פיגול דזריקה אינה מוציאתו ואכתי מסייע לר"ג ומאי דחי לה בדלא זריק אלא ע"כ דהכוונה היא דלא זריק כלל:
תוס' בד"ה אי דלא זריק וכו' וא"ת דילמא הא קמ"ל וכו' עכ"ל מה שהק' ה' ח"ן ממ"ש התוס' בריש מכילתין דכיון דאם עלו לא ירדו פשי' דלא הוי כמאן דחנקינהו ע"ש ל"ק דשם מיירי בזרק אבל הכא דלא זרק כלל דהיינו נשפך הדם אם עלו ירדו ושפיר מקשי' דנימא דקמ"ל דלא הוי כמאן דחנקינהו ובזה ניחא גם מה שהק' לתירוצם דאכתי תקשה מאי פריך אי בעולה פשיטא הא בעולה א"ש לישנא דלעולם ונימא דקמ"ל דלא הוי כחנקינהו ע"ש די"ל דבעולה ל"ק קושייתם כלל דכיון דנזרק הדם אם עלו לא ירדו ופשי' דלא הוי כחנקינהו כמ"ש התוס' לעיל:
דף ד:
רש"י בד"ה וא"ל וכו' הילכך קנסי' ליה וכו' עכ"ל משמע דקנסא מדרבנן היא וא"כ ע"כ מועלין דקתני מעילה דרבנן וכדמוקמי' למתני' לעיל והא ליתא דא"כ הו"ל לדחויי בפשי' דליכא סייעתא כלל מהאי ברייתא כלל לר"ג דמדרבנן היא ור"ג קאמר מדאורייתא אלא ע"כ מדאוריי' הוא דקתני מועלין ולשונו ל"ד:
תוס' בד"ה הפיגול וכו' מאי איריא פיגול וכו' עכ"ל הק' הצ"ק נימא דקמ"ל דלא אמרי' כמאן דחנקינהו וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה אי לא זרק ע"ש ול"ק דבפיגול דאם עלו לא ירדו פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו כמ"ש התוס' ריש מכילתין ולא כ' התוס' לעיל דנימא דקמ"ל דלא הוי כמאן דחנקינהו אלא בלא זרק ומשום דבלא זרק אם עלו ירדו וכמו שכתבתי שם וחידוש זה אפי' לא נקט פיגול שמעי' ליה שפיר:
בא"ד דאי בלא זרק מאי איריא פיגול וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דאי בלא זרק מאי למימרא דבשלמא רישא דבקדשים מיירי קמ"ל דלא אמרי' היתר שחי' שנינו אלא בסיפא דבקדשים קלים מיירי קשיא:
בא"ד ועוד מדלא מפליג בין זרק ללא זרק וכו' עכ"ל ק"ק א"כ היכי מוקי רישא בלא זרק הרי לא מפליג והגמ' לא פריך ליפלוג אלא מכח סיפא וי"ל דברישא י"ל דלא מצי ליפלוג משום דבעולה אפילו אחר זריקה ופריך הגמ' הא דקתני סיפא קדשים קלים ליתני וטלה ומשני דבקדשים קלים פסיקא ליה וזהו שחידש המתרץ אבל הא דבקדשי קרשים לא פסיקא ליה ידע לה גם המק' ויותר נר' להגיה למחות תיבת ועוד:
בד"ה היתר וכו' וי"ל דקודם זריקה נמי קרייה ליה וכו' עכ"ל ומ"ד היתר שחיטה ס"ל דאפילו לא נתקבל בכוס אמרי' כל העומד ליזרק ובהא פליגי א"נ למ"ד היתר שחיטה קרי היתר לכהנים היינו היתר לעבודת כהנים כמ"ש התוס' בסמוך אבל למ"ד היתר זריקה לא מ"ל היתר עבודת כהנים דשחי' הוא דהוי היתר עבודת כהנים ולא קבלה דמקבלה ואילך מצות כהנים ועבודה ראשונה דכהנים היא הקבלה ולכך הוצרכו לומר משום כל העומד ליזרק:
בא"ד וא"ת ליבעי אי הלכה וכו' עכ"ל ק"ק מאי קשיא דנימא כ"ע כר"ש ופליגי אי אמרינן כל העומד ליזרק כמו כל העומד ליפדות דבמנחות דף ק"ב ע"א אית ליה לר"א דלא אמר ר"ש כל העומד ליזרק ואע"ג דדחי לה התם מלישנא דמתני' מ"מ כי מוקמי' לן בשר א"ש וע"ש בפירש"י והתוס':
דף ה.
בא"ד וא"ת בשחט ביום וכו' עכ"ל קושי' זו גם למ"ד היתר זריקה קשיא כיון דהקבלה היתה ביום דזריקה הוא דהוי בלילה וכמ"ש התוס' בריש מכילתין דכי שחיט ע"כ גם הקבלה היתה ביום ודלא כהח"ן:
רש"י בד"ה שלן הדם או הבשר וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דאי נזרק הדם ואיכא היתר אכילה תו לא בעי כיבוס דכבר היזה וכבר עמד בזה הח"ן ע"ש וי"ל דהנה בגמ' בזבחים דנ"ו מפקי מקרא דדם נפסל בשקיעת החמה ופי' רש"י דאצט' לאשמועי' אפי' לן בראשו של מזבח והתוס' דחו פירש"י דלמ"ד לינה מועלת מאי א"ל ופי' דאצט' קרא לתחילת שקיעה ע"ש ולפ"ד אה"נ דלמ"ד אין לינה מועלת לא נפסל בלינה בראשו של מזבח דלא אייתר קרא להכי ובר"פ ב"ש תנן דבחטאת שנתנה במתנה אחת כיפר ואף עפ"י שכיפר דמה טעון כיבוס כדאיתא בגמ' שם הראוי לקרן טעון כיבוס ע"ש והשתא י"ל דמ"ש רש"י לן בשר היינו דמיירי בהזה מתנה אחת ואיכא היתר אכילה ורמה טעון כיבוס ומיירי בלן דמה בראשו של מזבח דאל"ה ת"ל משום דדם פסול הוא ומתני' חטאת פסולה קתני אלא דלן דמה במזבח ובשרה למטה דנפסל דאע"ג דרש"י בזבחים ס"ל דדם נפסל בראשו של מזבח כבר נודע דפי' דמכילתין אינו רש"י כמ"ש ה' יד מלאכי:
דף ו.
גמ' מאי איריא דתני לפני זריקה וכו' יל"ד נימא דתני לאחר זריקה לאשמועי' דזריקת לן מוציאה מידי מעילה וכולה בדליכא שהות וי"ל דהא מילתא שמעי' לה ממילתיה דר"ש דבסמוך בפיגול דזריקת פיגול מוציאה מידי מעיל' וה"ה לן מיהו זה לא יתכן לפמ"ש התוס' בד"ה ת"ש שנראה מדבריהם דלפי המסקנא דמשני קודם שיראה וכו' גם ממתני' דפיגול לא שמעי' דזריקת פיגול מוציאה ועוד דלעיל ד"ד ע"ב אמרי' הלנת דם דעביד מעשה לא תהני זריקה הרי דאין ללמוד לן מפיגול ע"כ י"ל דאי נחית לאשמועי' דזריקת לן מוציאה מידי מעילה הול"ל אחר שקיעה בלילה אין מועלין דשמעי' מינה דביום אין מועלין אעפ"י שנפסל בלינה משום דראוי לזריקה מקרי אעפ"י דלכתחילה אין זורקין וכ"נ מפירש"י בד"ה לא דקבליה וכו' דנקט בלילה ודלא כה' צ"ק שם:
רש"י בד"ה לאחר וכו' דהא ס"ל לר"ש וכו' עכ"ל תמהני דאפי' דס"ל לר"ש זריקה מוציאה מ"מ י"ל דקבלה אינה מוציאה דהא אינו עומד ליזרק לכתחיל' וכ"כ רש"י לעיל במאי דמייתי ת"ש הפיגול יכו' לאו דלא זריק ופירש"י דקבלה דפיגול לא מפקא בזריקה ודבריו מוכרחים שם לפי שטתו דכיון דמיירי בדלא זריקה משמע דאי זריקה אין מועלין משום דזריקה מוציאה ואפי"ה קבלה אין מוציאה וכן יש להוכיח מלקמן דמייתי ת"ש הפיגול בקדשי קדשים וכו' ואם כן אכתי קשיא מאי מוכיח הגמרא מדר"ש דהיתר אכילה נימא לעולם היתר זריקה שנינו והא דמועלין משום דקבלת פיגול לא מפקא וצ"ע ועיין להבה"ז בגמ' במ"ש בין פיגול ללינה דלעיל ועמ"ש בדיבור הקודם לזה:
בד"ה אלא וכו' איתותב ר"ג דהא סתמא ור"ש וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דהאי סתמא א"ש כר"ג ובהיתר אכילה והגמ' דחויי הוא דקמדחי די"ל בדלא הוה שהות וכו' ומ"מ י"ל כדעת הפשטן מדר"ש וי"ל דמ"ש האי סתמא ור"ש חדא מילתא היא דאי מוקמת להאי סתמא כדלא הוה שהות ע"כ דלא כר"ג כדמסיק ואי אמרת דר"ב מוקי לה כהפשטן ע"כ דס"ל היתר אכילה וא"כ לאחר זריקה דר"ש לאחר זריקה ממש ואם כן יש להוכיח מדר"ש דלא כר"ג אבל מדר"ש לחודיה אין להוכיח דלא כר"ג די"ל היתר זריקה ושאני קבלה מזריקה וכפי' התוס' ודברי רש"י לעיל כבר כתבתי בדבור הקודם דדבריו צ"ע:
תוס' בד"ה ת"ש וכו' דהא לעיל גבי מתני' וכו' דאי בלא זרק מאי איריא וכו' עכ"ל עיין לעיל ד"ד ע"א בתוס' בד"ה אי דלא זריק וכו' ובמה שכתבתי שם דלפמ"ש שם ק' בדברי התוס' דהכא דנימא דלא זריק וקמ"ל דלא אמרי' כמאן דחנקינהו אכן לפמ"ש. הח"ן שם א"ש דדבריהם דלעיל לשי' רש"י קאמרי ודברי התוס' דהכא לשיטתם אזלי:
דף ו:
רש"י בד"ה בשר וכו' ואח"כ נכנס וכו' אע"ג דבגמ' בזבחים ד"צ מוקי לה בלא חזרו אבל בחזרו לכ"ע כשר הוא היינו לר"י דס"ל גם באימורים שחזרו ונכנסו כשר כדאיתא התם אבל לר"ל דס"ל פסול ע"כ דלכ"ע פסול ופליגי אי זריקת פסול מוציאה מידי מעילה וכיון דפליגי בהא ולכ"ע פסול אפילו בלא חזרו ונכנסו נמי פליגי כיון דבכולהו פסול שוין הן כדינן דפלוגתייהו באי זריקה מוציאה מידי מעילה ועיין להבה"ז והצ"ק:
תוס' בד"ה א"ל וכו' דהא פי' במתניתין שאין לדמות וכו' עכ"ל י"ל דאדרבא לעיל כ' דשאר פסולים חמירי מיוצא ול"ד לענין מעילה קאמ' אלא גם לענין פיגול ונותר וטמא דאכולהו מתני' קיימי וי"ל דכוונתם דמה היא תשובה דתק"ל ההיא דמחשבין על האיבוד אשאר פסולין דאין מחשבה מועלת בהן וע"כ הא דמחשבין על האיבוד ראוי ליאבד קאמר כדבסמוך:
דף ז.
גמ' והרי דמן מונח בכוסו' מועלין וכו' למ"ד היתר זריקה שנינו י"ל דהב"ע בקיבל סמוך לשקיעת החמה כדלעיל מיהו לפמ"ש לעיל בדעת רש"י דדוקא באוכל בלילה ק' ועיין להרב בה"ז:
דף ז:
מתני' ע"ז וע"ז חייבין עליהם משום פיגול וכו' הר"מ בפי' המש' פי' ע"ז וע"ז בין קודם זריקה בין אחד זריקה חייבין משום פיגול בין פיגל בשחי' וכו' ע"ש וי"ל הא בעי' בהרצאת כשר דהיינו זריקה וכדאמרי' לעיל ד"ג ע"ב וצ"ל דהר"מ מפ"ל אליב' דמ"ד היתר שחיטה שנינו דאפי' לא נזרק נקבע בפיגול וכ"נ מדברי התו' בד"ה הא ממונא שכתבו דלמ"ד היתד זריקה לא פריך מידי דאחר זריקה היינו אחר שיהיה ראוי לזדיקה ואעפ"י שלא נזרק ע"ש ועלה קתני מתניתין חייבין עליה משום פיגול ואכתי ק' לפי' הר"מ דאם כן ברישא דמתני' לא תנא חומרא דזריקה ולא פי' התנא מאי דתני ברישא יש בק"ק להקל ולהחמיר ע"כ נראה דלעולם לא נקבע אלא אחר זריקה ממש והר"מ ר"ל בין שפיגל בשתי' וזרק בשתיקה בין שפיגל בזריקה ולעולם שנזרק הדם אח"כ מיירי אבל קודם זריקה ממש לא נקבע בפיגול והיינו החומרא וניחא בזה גם מאי דגרסי' בגמ' עלה אימא סיפא וכו' ואין חייבין עליהם משום פיגול וכו' והיינו קודם זריקה ממש:
תוס' בד"ה כי וכו' דאמר התם נטמא הפסח וכו' עכ"ל יל"ד נימא דהתם בנטמא או יצא כולו דל"מ זריקה כדאמרי' לעיל לא אמר רע"ק אלא במקצתו י"ל דא"כ הדקתני התם בדם ובבעלים תעובר צורתו ליפלח וליתני ביצא או נטמא בין כולו למקצתו ובהכי ניחא נמי מה שיל"ד דנימא דהתם בנטמא או יצא לאחר זריקה אלא ליפלוג וליתני בדידה בין קודם זריקה ובין לאחר זריקה:
דף ח.
בד"ה הוכשר וכו' דאל"כ נפסל בשקיעת החמה וכו' עכ"ל נר' דאזלי בשי' רש"י בזבחים דנ"ו דגלי קרא דל"מ לינה בראשו של מזבח אבל לפמ"ש התוס' דקרא איצט' לתחילת שקיעה י"ל דלמ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח כשמעלה על המזבח קודם שקיעת החמה אינו נפסל ובהכי מיירי מתני':
דף ח:
בד"ה אמר וכו' וחתך מה שיצא עם העצם וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל חתך עד העצם וכדמשני הגמ' שם אלא דרבותא קאמרי דבעוף אפי' עם העצם א"ש א"נ דנחתי לשינויי לס"ד דגמ' שם דלא ק"ל מהאי:
דף ט.
רש"י בד"ה מועלין וכו' עד שתשרף כולה ותנטל מאפרה תה"ד וכו' עכ"ל דבריו אזלי אליבא דרב דלר"י עד שיצא אפר הנשאר לבית הדשן ומ"ש בד"ה אבל וכו' ויצא האפר לבית הדשן נר' דמפ"ל אליבא דר"י:
בד"ה קרמו וכו' לחם הפנים נאכל לתשעה וכו' כצ"ל ותיבת לשמנה נמחק:
תוס' בד"ה הוכשרו וכו' קימא למאי הילכתא וכו' עכ"ל לפי המסקנא דמתני' אתיא כאבא שאול ורבנן הוא דגזרו י"ל דלא גזרו אלא אחר דמדאורייתא פוסל ולכך נקט במתני' ליפסל בט"י מדאורייתא דכ"מ לגזירת רבנן לטמויי:
דף ט:
רש"י בד"ה הנהנה וכו' שעדיין לא קנה וכו' עכ"ל נר' מפי' דאי כבר קנה אע"פי שעדיין לא קרבה ילכו לים המלח דכיון דכבר קנה לא אפשר להוסיף ולקנות ומאי דקתני קרבה חטאת היינו קנה וראויה ליקרב קא' אבל אם קרבה ממש ואח"כ נודע יפלו לנדבה כדאמרי' לקמן וכיון בזה לתרץ מ"ש התוס' ועיין להבה"ז:
דף י.
בד"ה קמ"ל אבל אימורי קדשים קלים דלא חמירי וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז אמאי איצט' להא דור שהיפך בצינורא הול"ל דהיא גופה קמ"ל דבקדשים קלים דלא חמירי לא אמרי' עדיין לא נעשית מצותו משום תה"ד וי"ל דא"כ הו"ל למינק' אפר ומדנקט אימורין ע"כ הא דקמ"ל דזר שהיפך ואכתי ק' אמאי פירש רש"י לעיל הא דגחלת שפקעה מחזירין בגחלת של עצים ואמאי לא פי' בגחלת של אימורי קדשים קלים דאפי' קודם תה"ד לית בהו מעילה ויש ליישב:
בד"ה אין חייבין וכו' וטמא יליף חילול וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לקמן בד"ה הא וכו' טמא נ"ל מאשר יקרב אבל רש"י מפרש דתרווייהו קראי דאשר יקדישו ואשר יקרב לדבר שאין לו מתירין דאי מאשר יקדישו הו"א אפי' בקדושת פה ואי מאשר יקרב הו"א דקרבה ממש אבל דבר שי"ל מתירין אתיא חילול חילול מנותר ודברי רש"י לקמן דנקט בדבריו י"ל מתירין קשים קצת:
תוס' בד"ה ה"מ וכו' אבל הכא נטמא כל הבשר וכו' עכ"ל ולפי"ז זריקה מועלת לנטמא כל הבשר משום רצוי ציץ ול"ד ליצא כל הבשר דלא מהניא זריקה כדאיתא לעיל דלא מרצה ציץ איוצא מיהו מה שהק' אח"כ אמאי לא נקטי יוצא דבריהם קשים להולמן וכבר עמד בזה הח"ן ע"ש:
דף י:
בד"ה ולד וכו' אע"ג דאיכא דחזי המום עם הדיחוי וכו' קמ"ל דתמות וכו' עכ"ל ול"ד לאבודת לילה דאמ"ר לא שמה אבודה דשאני הכא דחזי לדמי וכדמשני התם כי פריך אר"ל ע"ש ולס"ד דגמ' שם דלא פריך ממתני' ע"ש בתוס' ועיין להצ"ק שם:
בא"ד ואם משכיפרו קאי אתרווייהו וכו' עכ"ל דע"כ קאי אתרווייהו דאי בעברה שנתה ואבודה אפילו לא כיפרו א"כ ריבוי הריעותות גורם המיתה דהא אבודה לחוד קודם כפרה אינה מיתה ועברה שנתה אינה מיתה וכשנצטרפו שניהם מיתה וכבר הוכיחו דריבוי הריעותות אינו גורם המיתה אלא ע"כ בכיפרו מיירי:
דף יא.
וליתני נמי המפריש מעות לקינין וכו' המש"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח דין ח' תמה דכיון דאסור להקדיש מחוסר זמן כדנ"ל מקרבן ביומא דס"ג מאי פריך הא לאו ברשיעי עסקי' ע"ש ונ"ל דדוקא בבהמה אסור להקדיש מחוסר זמן ולא בעוף דהא קרא דנ"ל מניה מחוסר זמן שור או כשב או עז כתיב ובפ"ק דתמורה די"ג מבע"ל גבי מקדיש אבר אחד בעוף מהו שתיפשוט בכולה מי אמרי' בהמה כתיב א"ד קרבן כתיב ע"ש וה"נ י"ל דפריך את"ל בהמה כתיב:
דף יא:
גמ' אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למי' וכו' אין להקשו' דלמ"ד מלמדין נמי ניחא דאי איתא דהדרשא היא לאחר כפרה כלפני כפרה אמאי איצט' קרא דהוא הא הא ילפי' מהני ב' כתובים די"ל דאי לאו קרא הו"א כיון דמהניא זריקה להוציא הבשר מידי מעילה כ"ש דמהניא לדם גופיה וכה"ג איתא במתני' לעיל אם פיטר את בשר חבירתה וכו':
שם גמ' לימא מתני דלא כראב"ץ וכו' דס"ל להאי לישנא כיון דשריפה בקדש מועלין בהן אבל ללישנא בתרא א ס"ל דלאו הא בהא תליא וכמ"ש התוס' דלהאי לישנא האי דיוקא וכו' כמ"ש ה' צ"ק בכונתם וצ"ל דרבא לעיל ד' יו"ד ע"א דאמר ה"מ בנהנה מבשר ק"ק שנטמא דפטור אף על גב דבעי שריפה בקדש ס"ל כלישנא בתרא מיהו י"ל דלל"ב נמי הא בהא תליא ס"ל אלא דס"ל דראב"א מדרבנן קאמר כדלקמן ודברי התוס' י"ל כמ"ש הבה"ז ו בכוונתם ע"ש ודברי רבא לעיל ל"ק דיש לחלק בין הנושאין:
דף יב.
רש"י בד"ה אימא וכו' והא דכתיב ודשנו וכו' עכ"ל ר"ל דכיון דכתיב ודשנו ש"מ דמצוה לדשן וכיון דלא נעשית מצותו מועלין בו ואפילו אי דישון הפנימי לא בעי בגדי כהונה מ"מ לרב לעיל דפטר באפר התפוח ולא איכפת ליה בבגדי כהונה ועיין להתוס' ביומא דנ"ט ע"ש ומתרץ דלאו מצוה לדשן אלא משום מסעות והא דלא ק"ל במשנתינו גופה י"ל דהא דקתני לא מועלין היינו אחר שהוציא הדשן דנעשית מצותו אבל קידם שנעשית מצותו היינו דקתני המקדיש דישון בתחי' מועלין בו אבל כאן בגמרא מקשה שפיר והא דפירש"י בחומש דקרא דודשנו את המזבח בחיצון משתעי היינו למסקנא דשמעתין דנ"ל פנימי מהאי קרא דוהסיר את מוראתו וכו' אבל בס"ד דגמ' כיון דל"ל בפנימי מוקמי' קרא דודשנו בפנימי באא"ע כיון דחיצון כבר נ"ל מושמו ועיין להח"ן:
כתב הראב"ד בפי' למס' קינין ברפ"א דקרא דאל מקום הדשן לקבוע מקום למוראה ע"ש והוא הפך סוגיא דשמעתין ועיין להרז"ה בפי' שם ע"ש:
בד"ה אלא וכו' דקי"ל שנכנס לדיר להתעשר וכו' עכ"ל הקשה המש"ל בפ"ב מהלכות מעילה דלר"ש הוא דנכנסין לדיר אבל רבנן פליגי כדאי' התם ע"ש וי"ל דטעמא דרבנן דילפי תחת תחת מקדשים ואי איתא דלא קדיש כלל אמאי איצט' ג"ש דתחת תחת הא העשירי יהיה קדש אמ"ר ושיעור דברי רש"י דנכנסין לדיר להתעשר לר"ש ואפילו לרבנן היו נכנסין לדיר להתעשר אי לאו ג"ש דתחת תחת:
בד"ה וק"ל אתורין ר"ח קאמר לעולא וכו' עכ"ל כצ"ל כמ"ש הצ"ק ור"ל דעולא קאמר אבני יונה קדושה שבהם וכו' משמע דבזמנם הי"ל קדושה ובכל גוונא מיירי אפילו הקדישם קודם זמנם וא"כ גם בתורין שהקדישן קודם זמנם כשהגיע זמנם אית בהו מעילה ומי איכא מידי דבשעת הקדש לית בהו מעילה ולבתר הכי אית בהו מעילה וה"ה דהו"מ לאקשויי אבני יונה כשהקדישם קודם זמנם אלא משום דמתני' בתורין הוא דקתני שלא הגיע זמנם נקט תורין:
דף יב:
גמ' מתיב ר"ה חלב המוקדשין וכו' אע"ג החלב לא קרב דמה"ט תנן לקמן בד"א בגמ' ודם קרב מ"מ דם אי מטעמא דקרב הא מיעטיה רחמנא מלכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ועיין להתוס' בתמורה דל"ב ע"ב ע"ש:
תוס' בד"ה המקיז וכו' וא"ת הא כתיב לכפר וכו' עכ"ל הא דלא נקטו הנך דרשות דלכם וקרא הוא דלעיל משום דהאי דרשא דלכפר היא דתנא דבי רי"ש שהוא תנא:
בא"ד וי"ל בדשחוט וכו' עכ"ל עיין להתוס' ביומא בפ' הוציאו לו דנ"א ע"א בד"ה המקיז שהק' מדתנן נמכרין לגננין ותי' דדוקא לאחר זריקה ע"ש והוא תימה דדם אפילו לפני זריקה לית בהו מעילה והול"ל דהתם לאחר שחיטה וי"ל דהתוס' שם אזלי לפום הגי' שכ' לעיל די"א בד"ה מ"ט דלפום הך גי' ר"מ ור"ש ס"ל מועלין מדאורייתא לפני זריקה ונקטו שם ביומא לאחר זריקה ליישב אליבא דכ"ע:
דף יג.
תוס' בד"ה אתיא וכו' ואין נר' דאמר בפ' השוחט וכו' עכ"ל ואין לו' בזה אהדריה לאיסוריה הנאה דהא ואכלת כתיב דמשמע אכילה דוקא:
בא"ד תדע מדאצט' למכתב ולא תגוז וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דהא איצט' ללאו ופיסולי המוקדשין גופייהו לא לקי אלא משום דאהדריה ללאו דלא תגוז וכבר עמד בזה המש"ל והח"ן תי' דאפי' לא כתיב לא תגוז אמרי' דאהדריה ללאו דלא תעבוד דגיזה עבודה היא ע"ש ואין להקשו' ע"ז מדתניא בספרי אקרא דלא תגוז בכור צאנך ולא תעבוד בכור שורך מנין ליתן האמור של זה בזה וכו' ע"ש ומייתי לה הגמרא בחולין דקל"ז ואי איתא דגיזה עבודה היא אמאי אצט' ליתן את של זה בזה די"ל דדוקא השתא דכתיב לא תגוז ולא תעבוד דחילקה אותם התורה בתרי לישני ידעי' דגיזה לאו עבודה היא אבל אי לא כתיב אלא לא תעבוד אמרי' דגיזה עבודה היא מסברא ומ"מ לא מוקמי' תזבח ולא. גיזה אי לאו דאסרה התורה הגיזה בהדיא ולעיקר קושי' הר"ב מש"ל י"ל דבפ' הלוקין די"ח איתא אמר"ג אמ"ר כהן שאכל מחטאת לפני זריקה לוקה דכתיב ואכל אותם אשר כופר בהם דוקא לאחר זריקה ולאו הבא מכלל עשה לאו ופריך מברייתא דכל בהמה מפרסת פרסה וכו' והשתא הוכחת התוס' היא דאמאי לא הוכיח הגמ' דלאו הבא מכלל עשה לאו מדאיצט' לא תגוז אלא ע"כ לומר דלא הוה ידעי' וכו' ועיין בנימוקי לספרי שתי' עוד קושי' הרב מש"ל ע"פ ברייתא דספרי אשר שם ע"ש:
דף יג:
בא"ד אלא לענין דבר התלוי באם וכו' עכ"ל והא דלא ילפי' הכא מוקדשי' ממעשר מג"ש דתחת תחת ומעשר מבכור משום דאין דנין אפשר משאי אפשר ולא ילפי' מעשר מבכור אלא אחר דילפינן מוקדשין מבכור מג"ש דאמו דלא אתיא אלא להכי וכמ"ש התוס' בסמוך והך דנדה עיין להתוס' שם:
מתני' ראב"צ אומר נוהגין היו וכו' עיין להר"מ בפי' המשנ' וביאור דבריו נ"ל דודאי ראב"צ פליג את"ק וס"ל דמותר ליהנות והמעשה שהיו נהנין בה בלולביהן גם ת"ק מודה בו אלא דת"ק ס"ל מצות לאו ליהנות ניתנו ואע"ג דלא נהנין שפיר היו נותנין בלולביהן וראב"צ ס"ל מצות ליהנות ניתנו וע"כ מוכיח מהמעשה דמותר ליהנות ואין הלכה כראב"צ וגם לדברי התוס' י"ל כן וכוונתם לישב המעשה לת"ק ובהכי ניחא מה שהק' הרב טורי אבן במס' ר"ה דכ"ח לר"י דס"ל התם מצות ליהנות ניתנו ממתני' דהכא ע"ש ועפי"ה ניחא דר"י כראב"צ והדר אמ"ר דקי"ל כת"ק דמצות לאו. ליהנות ניתנו איברא דק' ממתני' הלזו עמ"ש מהר"ם די בוטון והביא דבריו ה' המגיה בס' מש"ל רפ"ה מה' אישות דמצות לאו ליהנות ניתנו דוקא דיעבד אבל לכתחי' אסור ולפ"ד איך היו נותנין לכתחילה בלולביהן:
דף יד.
תוס' בד"ה שבאשירה וכו' וי"ל דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקינין המחוברין וכו' עכ"ל ק' הא כבר כתבו במאי דקאמר ה"נ מסתברא וכו' דקנין דעלמא לא אתי לאחלופי וי"ל דלעיל דס"ד דהקנין גופייהו שרו ע"כ דלא גזרינן דאתי לאחלופי בקינין המחוברין דא"כ קינין גופייהו ליתסר אלא דאתי לאחלופי שמא ישבר מן האשירה ולכך לא שקיל בידו והאי חששא ליכא בקינין דעלמא משום דל"ד לאילן אבל השתא במסקנ' דהקנין גופייהו אסירי ומאי יתיז בקנ' באפרוחי' י"ל שפיר דחיישי' שמא אתי לאחלופי בקינין המחוברין כיון דהאי קן והאי קן אתי לאחלופי ולא כתב לעיל דבקינין דעלמא ל"ד לאילן וליכא למיחש לאחלופי אלא גבי חששא דישבר מן האשירה אבל השתא בחששא דקינין המחוברין חיישי' אפי' בקינין דעלמא ועיין לה' המגיה בס' מש"ל בפ"ז מה' עכו"ם מ"ש בזה ממתני' דפ' משילין דשלהבת של ע"א ע"ש ועפי"ה ישנו מן היישוב:
רש"י בד"ה מ"ט וכו' לפי שהמוכר היה מועל בהם וכו' עכ"ל ולפ"ז אחר שקנה ומשך היה יכול לחלל המעות על האבנים אפי' קודם בנין ומשום דס"ס בעי חילול אחר הבנין למלאכ' האומנין לכך קאמר שמואל בונין בחול כדי שלא יטרח לעשות ב' חילולין ולכך נקט הגמ' ויהיב להו לאומנין ולא נקט מוכר דמשום אומנים הוא דעושה חילול אחר הבנין ומ"מ אם ירצה לטרוח לעשות ב' חילולין הרשות בידו ולכך לא פריך הגמ' ממתני' אשמואל כדפריך אר"פ ולפי' התוס' צ"ל דיכול לחלל קודם הבנין הקורות ולשייר מקצת מהבנין כדי שיחלל עמו מלאכת האומנים כי היכי דלא קשיא אשמואל ממתני':
דף טו.
גמ' תנן ק"מ מצט' זע"ז למעילה וכו' ק' נוקמא בעולה והתוס' בזבחים דק"ט ע"א הקשו אמאי לא מוכיח הגמרא שם דפיגול מצט' בשר ואימורין בשלמים ממתני' הלזו ותי' דמוקמי' לה בעולה דהא תני נמי מעילה ע"ש ודבריהם תמוהים דא"כ מאי פריך אר"י ממתני' ועוד דמסקנא דשמעתין דמעילה איתא בכל ק"מ ונראה ליישב דודאי מתני' דקתני ק"מ לא מתוקמא בעולה לב"ר ומ"ש התוס' עולה ל"ד אלא עולה ודכוותה דהיינו אימורים ולא נחתי אלא לאפוקי בשר שלמים דלא מיירי מתני' בכל גוונא אפי' בבשר שלמים וע"ז הביאו ראיה דלא מיירי מתני' בכל גוונא דהא קתני מעילה וליתא בשלמים אחר זריקת דמים אלא ע"כ דלא מיירי בכל גוונא:
רש"י בד"ה אמר וכו' דכתיב ואיש כי יאכל קדש וכו' עכ"ל צ"ע דהאי קרא בתרומה כתיב ויש ליישב:
תוס' בד"ה ק"מ וכו' למ"ד לקמן וכו' עכ"ל ע"ש לקמן דבהנאה מיירי ובהנאה ליכא מאן דפליג דשיעורה בשו"פ ובאכילה פלוגתא דתנאי היא בפ' כ"ש דל"ג וע"ש בתוס':
בד"ה ואפי' וכו' וי"ל דשמא קסבר קב"ה לא היו בכלל העמדה וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דבתמורה דל"ב מבואר דלכ"ע לרבנן קב"ה היו בכלל העמדה והערכה ולר"ש הוא דקב"ה לא היו בכלל ומאי פריך הגמרא ממימרא דעולא נוקמה אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו:
בא"ד א"נ מי לא עסקי' דהעמדה מחיים וכו' עכ"ל נר' דדוקא היכא דמחיים בר פדייה הוא אבל היכא דלאו בר פדייה מחיים ל"מ דבעי' העמדה והערכה בשעה שראוי לפדייה וזהו מ"ש התוס' ר"פ ראשית הגז דבעי' העמדה בשעת פדייה ר"ל בשעה שראוי לפדייה ובהכי ל"ק מ"ש השע"ה ע"ד התוס' הללו דשמעתין מגמ' דבכורות דל"ב ע"ב ע"ש דשאני התם דמחיים לאו. בר פדייה הוא ובעי' העמדה בשעה שראוי לפדייה:
דף טו:
מתני' הבשר והחלב והיין וכו' התוספות בזבחים דק"ט ע"א כ' דאע"ג דחלב בכזית ויין ברביעית מ"מ אם שרה פתו ביין שיעורו בכזית ע"ש משמע דה"נ מיירי בשרה החלב ביין וחצי זית מן היין מובלע בהחלב וק"ל למ"ל איסור ואיסור הא בקדשים היתר מצט' לאיסור לכ"ע כדאי' בפסחים דמ"ה ע"א וכה"ג פריך התם אהא דקתני איסורי נזיר מצט' זע"ז ומשני כאן בב"א כאן בזאח"ז ע"ש והכא דבב"א מיירי לפ"ד התוס' אפי' איסור והיתר מצט' זע"ז לפיגול וי"ל דמיירי דאכל חצי זית בשר ואח"כ אכל רביע זית חלב מובלע בו רביע זית יין דהשתא הוי בזאח"ז דכה"ג איסור והיתר לא מצט' ועיין להמג"א סי' ר"ט שהוכיח מדברי התוס' דשיעור משקה מובלע בפת בכזית לענין ברכה אחרונה ועמ"ש בנימוקי שם ע"ש:
תוס' בד"ה כל הפיגולין וכו' כבר תנא ליה רישא ואיידי וכו' עכ"ל לפ"ז הגמ' לעיל דפריך שלמים לא מחייב והתנן כל הפיגולין וכו' ה"ה דהו"מ למיפרך מרישא ועיין להתוס' בזבחים דק"ט:
דף טז.
תוס' בד"ה אמר וכו' דגלי קרא בנבילה וכו' עכ"ל ק"ל ללוי דס"ל דאע"ג דאין אחע"א נבילה חלה על טמאה מה יענה להך ברייתא דמייתי הגמרא בפ' ג"ה ד"ק ע"א דדריש נבלת עוף טמא אינה מטמאה מדכתיב נבילה מי שאיסורה בבל תאכל נבילה יצא זו שאין איסורו משים בל תאכל נבילה משום דאין אחע"א וללוי הא בנבילה גלי קרא וצ"ל דלוי מפרש הכי מי שאיסורה בב"ת נבילה בלבד יצאת זו שאין איסורה בב"ת נבילה בלבד וכה"ג איתא בגמ' בפ' כ"ש דל"ו ע"ש והגמ' שם בחולין דמוכיח מינה דאין אחע"א לר"י אליבא דרב אזלא הך סוגייא ע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל:
כתב מהרש"א במכות דף ט"ז ע"ב דלרב דאין איסור נבילה על טמאה הא דלא יליף מהא דהתורה אמרה וכו' משום דשאני נבילה אחלב דהוי איסור אבל נבילה על טמאה ליכא לא כולל ולא מוסיף ע"ת וק' מדאמרי' בפ' ג"ה דק"א ע"א אמרי' אמ"ר האוכל ג"ה של נבילה רמ"א חייב ב' וחכ"א אינו חייב אלא אחת משום דאין אחע"א והשתא הא רב גופיה מודה היכא דהוי כולל חל נבילה ונבילה על ג"ה הוי כולל ואמאי לא מחייבי רבנן אלא אחת אלא צ"ל דה"ט דלא יליף רב מנבילה אחלב משום דשאני חלב דקיל דהותר והכי איתא בפ' ג"ה דק"ג ע"א ע"ש וי"ל דברי מהרש"א ז"ל דדוקא בשניהם שוין דהא דס"ל לרב דחל נבילה בכולל דנבילה וחלב שוין בהדרגה דבנבילה אית בה קולא דלית בה אלא לאו וחומרא דלא הותר מכללא וחלב חמור דבכרת וקיל דהותרה מכללו וכן נבילה אטמאה שוין אבל נבילה אג"ה קל על חמור דג"ה חמור דנוהג איסורו מב"נ כדאיתא התם בפ' ג"ה ובקל על חמור לא יליף מנבילה אחלב דשוין הן:
בד"ה מתיבי וכו' ומ"מ קשיא היכי קדחי הא חיי שניהם וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הקשו מגופ' דברייתא דמיתת פרה וחיי גמל אין מצט' משמע הא חיי גמל לחודיה מחייב ואי לענין טומאה הא אבר שחלקו לא מטמא וי"ל דרב ס"ל כר"א דאמר בפ' ג"ה שם דאפי' חלקו מבחוץ הוי אבר ומיתוקמא ברייתא שפיר דחיי גמל לחודיה לענין טומאה אבל בדיוקא דחיי שניהם ק"ל שפיר דאפי' לר"א דחלקו מבחוץ הוי אבר היינו כשהם היו אבר אחד אבל ב' חצאי אבר מב' גופות ודאי לא הוו אבר ובהכי לק"מ מ"ש ה' צ"ק ע"ש ואכתי ק' מאי מק' נימא דלמאי דדחי הא חיי שניהם וכו' ברייתא מיירי באכלה ובבשר ולא באבר וי"ל דמאי דדייק המק' הא מיתת ב' וכו' היינו משום דאי מיתת ב' אין מצט' ליתני מיתת ב' וכדפריך בתר הכי מאי איריא דרהיט וכו' וא"כ גם להמק' נידוק נמי הא חיי ב' מצטרפין מדלא תני חיי שניהם ועיקר קושי' להמק' דברייתא בטומאה מיירי ולשונם אינו מדוקדק שפיר:
רש"י בד"ה מיתת וכו' ולא משום אבר מ"ה וכו' עכ"ל נקט כן לפי"ה דחיי שניהם מצט' ואתיא כר"י אבל השתא בס"ד לא ס"ד דאתיא כר"י כמו שנראה מהגמרא והשתא בס"ד חיי גמל היינו משום טומאה:
בד"ה א"ל וכו' דלא אתי איסור נבילה וחל על איסו' אבר ובו' עכ"ל ר"ל דלא מצט' נבילה עם אבר ומ"ש אח"ז והא דקתני סיפא וכו' היינו ר"ל דינא דסיפא לס' ר"א דאין אחע"א ולאו לתנא דברייתא קאמר ואין צריך להגיה כמ"ש הח"ן:
דף טז:
רש"י בד"ה אמר רבא וכו' לא קאי אבריית' וכו' עכ"ל לפירושו קשיא כיון דלא קאי אברייתא הו"ל לשינויי גם לר"י כאן במיתתן כאן בחייהן וי"ל דמ"מ ע"כ קאי אמתני' דהכי משמע לישנא דר"י דקאמר אין לוקין עליהם וכו' ומתני' ע"כ במיתתן מיירי דהא קתני נבילה אבל רב מילתא באפי נפשה קאמר ובהכי ניחא מ"ש רש"י בד"ה ואמר ר"י דברייתא במיתתן מיירי מדקתני פחות מכזית נבילה דאמאי לא הוכיח משרצים גופייהו דקתני מטמאין וכמ"ש התוס' ואין לו' דגם שרצים י"ל דמטמא משום אבר מ"ה דגם בשרצי' מטמא כראי' בס"פ העור והרוטב דמדקתני האיברים אפי' פחות מכעדשה מוכח דבבשרן שיעורו בכעדשה ומטמא כעדשה וע"כ במיתתן מיירי ואולם עפי"ה ניחא דנקט כן משום דגם למסקנא דקאי אמתני' משום דקתני מתני' נבילה הוא ולכך נקט הכרח זה גם גבי ברייתא ואכתי קשיא לפירושו אמאי לא משני ארב במובדלין וכו' וי"ל דשינוייא דבמובדלין קאי גם אקושיא דרב והא דלא קאמר אלא משום דלא הוזכר שם אמורא באוקמתא דכאן במיתתן וכו' ודע דרש"י דק"ו ע"ב כ' דגם באין מובדלין שיעורן בכעדשה וכבר הקשו התוס' שם מסוגייא דשמעתין ועפ"י פי' התוס' בשמעתין י"ל קצת ועיין להה"מ בה' מ"א פ"ב:
דף יז.
גמ' דאמר קרא וזה לכם הטמא וכו' עיין בכריתות ד"ד ע"ב דנ"ל דם השרץ ובשרו מצט' מוזה לכם הטמא ולפי' התוס' דהכא מוי"ו קדריש ניחא אבל לפירש"י דהכא ודהתם קשיא ויש ליישב:
תוס' בד"ה והא וכו' לפי שא"א שלא בלע הקנה וכו' עכ"ל אע"ג דטומאה בלועה אינה מטמאה הכא שאני דיכול לצאת ע"י הגעל' על' ומקפיד עליו להגעילו כדי שיהא מותר להשתמש בו ובכה"ג לכ"ע מטמאה כדאיתא במס' נדה דס"ב ע"ב ע"ש:
דף יז:
גמ' אבל לענין אכילה מצט' בגמ' ביומא בפ' יו"הכ איתא יכול תענו מפיגול ונותר והקשה רש"ל על הסמ"ג הא בלא"ה חייב משום פיגול ונותר ותי' דנ"מ בחצי זית פיגול וחצי זית נותר ע"ש והוא תימה דהא לענין אכילה מצט' ולפמ"ש התוס' בזבחים דע"ח ע"א דאע"ג דמצט' לא לקי ניחא ועיין להתוס' דפ' אמרו לו:
רש"י בד"ה אבל וכו' ואמר לי רבי דאי הוי חצי וכו' עכ"ל היינו דאי התרו משום פיגול לקי ואי התרו משום נותר לקי אבל לא לקי תרתי וכמ"ש התיו"ט וכ"מ מגמ' בפרק אמרו לו די"ד ע"א דאמרי' בזית אחד קמיירי בב' זיתים לא קמיירי ואמרי' תו באכילה אחת קמיירי וכו' ע"ש ואי איתא הא בזית אחד מ"ל דחייב משום פיגול ונותר:
דף יח.
תוס' בד"ה תני וכו' י"ל דה"ר כשהאיסורו בעין וכו' עכ"ל ה' שע"ה ה' חמץ תמה ע"ד הללו מגמ' רפ"ג דשבועות ע"ש ועמ"ש בחי' במס' ע"א דס"ח ע"א ע"ש:
דף יט.
רש"י בד"ה עד שיצא וכו' וכיון שהביאו נפטר מאחריותו וכו' עכ"ל דבריו תמוהי' מגמ' במגילה ד"ח ע"א וע"ש לה' טורי אבן ועיין בגמ' בקמא דע"ו סע"א וכמ"א כתבתי בזה:
דף יט:
מתני' אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכ"ש וכו' הר"מ בפ"ו מה' מעילה כ' ויראה לי שהמנחות והעופות כמו בהמה וכ"ש ע"ש ונר' דאע"ג דבהמ' נ"ל מאיל האשם וכ"ש מק"ו מ"מ מדאמרי' בסמוך א"כ עצים ושמעינן דכל מידי דאקרי קרבן יש מועל אחר מועל דאפילו רבנן דפליגי בעצים משום דקרבן עצים אקרי קרבן סתמא לא אקרי אבל כל מידי דאקרי קרבן יש מועל ושמעי' דאחר דגלי קרא דאיל האשם דיש מועל ילפי' מנה כל מידי דאקרי קרבן ומכאן יצא להר"מ דין זה:
תוס' בד"ה אין וכו' דמה שהחזירו וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפ' השואל שדחו תי' זה ועיין להתוס' בקדושין דנ"ה ע"א ובמהרש"א שם ע"ש:
דף כא:
גמ' כגון דאייתי ליה שוה ששה בשלש משמע דהא דקאמ' שמעת מינה קאי אמתני' דנתן לו דינר זהב ויל"ד אמאי לא נקט לה ארישא דנתן לו ב' פרוטות וכו' וי"ל משום דבעי למימר הנ"מ מדקתני בברייתא מודה ר"י בקטנית ובברייתא קאי אנתן לו דינר זהב דאפשר דלא הוזכר בברייתא בבא דנתן לו ב' פרוטות:.
תוס' בד"ה פרוטה וכו' וליבטיל ההיא פרוטה של הקדש שנפלה וכו' עכ"ל מלשונם נראה דלא ק"ל בסיפא דהאומר פרוטה בכיס זה הקדש והיינו משום דתחילתו מעורב וכמ"ש המרדכי גבי רוק דיבמה ועיין לה' מש"ל בפ"ז מה' מעילה במ"ש ממתני דהמפריש מעות מנזירותו דפ"ג דמכילתין ע"ש:
תם ונשלם מסכת מעילה