משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מנחות · דף פא:
גמ' ת"ש האומר הרי עלי תודה בלא לחם וכו' הא דלא פריך מרישא דמשנתנו דקתני הרי עלי תודה יביא תודה ולחמה הא הרי עלי לחמי תודה לא יביא תודה ולחמה משום די"ל דרבותא אשמעי' דהרי עלי תודה יביא תודה ולחמה אע"ג דל"ל סוף מילתא נקט וכ"ש הרי עלי לחמי תודה די"ל סוף מילתא נקט ומאי דפריך מהאומר תודה בלא לחם עיין. מה שכתבתי בתוס'.
תוס' בד"ה תודה וכו' ול"מ מהדר דאמירתו לגבוה וכו' עכ"ל ודוקא באומר תודה מן החולין ולחמה מן המעשר דתרי מילי נינהו אמרי' הכי אבל בההיא דבסמוך בתודה בלא לחם חדא מילתא היא וסיים מילתא היא וליכא למי' מהדר קהדר ולכך לא מיתוקמא כב"ה:
בד"ה טעמא וכו' תימה מאי ק"ל וכו' עכ"ל נ"ל דהמק' ס"ל כחזקיה דבסיוך ז דטעמא משום תפוס לשון א' וא"כ מאי דאמר בלא לחם כמאן דליתיה ולא דיינינן אלא על דיבורו ה"א וכאלו לא אמר אלא הרי עלי תודה וא"כ בלחמי תודה נמי י"ל סוף מילתא נקט דמאי דאמר בלא לחם מהדר הוא דקהדר לב"ש ואינו יכול לחזור: