אור ברסלב

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת מנחות

מסכת זבחים

דף ב.

תוס' בד"ה כל וכו' ואין לתרץ דילפינן עופות מזבחים לענין לשמן וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז אמאי אצט' בפ"ק דחולין כמשפט לביום ובידו הימנית ולחולין נילף בבנין אב כדילפי' לענין לשמן וי"ל דעיקר קרא לבא מן החולין דביום ובידו הימנית כדי נסבה כדאמרי' שם בפ"ק דחולין ולבא מן החולין לא אתי בב"א מזבחים דהא איכא זבחים דאתו מן המעשר כגון נדבה ואפילו לשינוייא בתרא דס"פ דם חטאת דצריך קרא לידו הימנית מ"מ כיון דאצט' ללמוד מקרא דכמשפט לבא מן החולין אגב זה נקט ידו הימנית אע"ג דאתי בב"א ועי"ל מילת דאתי בב"א טרח וכתב לה קרא כמו מילת' דאתיא בק"ו:

דף ב:

בד"ה שחיטה וכו' לא אצט' לפלוגי בהילוך דמנחות וכו' עכ"ל ר"ל אמשנתנו דקתני נתן בכלי והלך וכו' ולא פליג ר"ש וא"צ למ"ש הצ"ק ע"ש:

דף ג.

בד"ה אמר וכו' דהאמר בתמור' וכו' עכ"ל הא דהוצרכו להביא מההיא דתמורה לאו לאפוקי דלא נימא דאם הביא בן שנה פסול וכיון דפסול לא אמרי' מעבר הוא דעבר דהא בקדשי קדשים ששחטן בדרום פסול הוא ואמרי' בשמעתין מעבר הוא דעבר לאפוקי דלא נימא דאינו קדוש כל עיקר והוי לשם חולין וכמ"ש בתירוצם:

דף ג:

גמ' לר"ש ה"נ לרבנן הא אמר רבא וכו' ר"ל דלרבנן ל"ל תורת ולכך לשם חטאת נזיר פסולה דעולות נינהו ולשם חטאת דם דמכשרי מסברא הוא אבל לר"ש דאית ליה תורת מרבי אפי' לשם חטאת נזיר ואע"ג דר"ש ס"ל דחטאת נזיר באה על חטא וא"כ לא הוה אצטריך תורת מ"מ אין זה באה על חטא כמ"ש התוס' ומתניתין דכל הזבחים דקתני חוץ מן החטאת דמשמע ליה דכוללת אפי' חטאת לשם חטאת נזיר וכרבנן והשתא אתיא מילתיה דרבא כרבנן דקי"ל כוותייהו וכ"מ מפירש"י בסמוך בד"ה זאת תורת לא משמע ליה שכתב דלא אשכחן דאכשר ר"ש לשם חטאת נזיר ועיין להח"ן:

דף ד.

גמ' אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות וכו' מנ"ל וכו' דכיון דכתיב מיעוטא דאותה לא ילפי' מחטאת קרייה רחמנא:

תוס' בד"ה לאחר וכו' והא דדריש בספרי וכו' נראה דאסמכתא וכו' עכ"ל הא ודאי דברייתא דספרי ר"א היא דס"ל אשם פסול שלא לשמו דלרבנן כשר הוא ולא שייך בזה אסמכתא לפסול אלא ודאי דר"א היא וטעמא דר"א משום היקישא דאשם לחטאת כדאיתא בפ"ק דזבחים ולא משום הוא וספרי דדריש לה מדכתיב הוא אסמכתא בעלמא היא ועיין להבה"ז ומ"מ דבריהם אין להם קשר למ"ש קודם זה ע"כ נראה דיש להגיה בדבריהם וכצ"ל והוא דבחטאת האשם הוא אצט' לדרשא אחריתי והא דדריש בספרי וכו' כנ"ל:

דף ד:

בד"ה אשה וכי' ואין לחוש אי קאי קרא אהילכתא דכה"ג אשכתן בפ' הלוקח וכו' עכ"ל ע"ש בפ' הלוקח ול"ד ממש לדהכא דהכא קרא גופיה לא מתפרש אלא ע"י אהילכתא דקרא קאמר בהוייתו יהא מה שבסופו ודין דסופו לא כתיב ולא ידעי' ליה אלא ע"י אהילכתא:

גמ' דתנן האשה שהביאה חטאתה וכו' לכאור' דלא מייתי מהאי מתני' אלא לאוכוחי דמכפרין אתו לאחד מיתה מדקתני יביאו יורשין עולתה אבל מדתנן יביאו יורשין חטאתה אין להוכיח דמכשירין לא אתו לאחר מיתה דהתם משום דהילכתא גמירי לה דחמש חטאות מתות שהרי גם שאר חטאות דמכפרין הן לא אתו לאחר מיתה מיהו מפירש"י נראה דגם מדקתני יביאו יורשין חטאתה מוכיח הגמ' דמכשירין לא אתו לאחר מיתה ונ"ל במ"ש רש"י במס' נזיר דכ"א דהילכתא דגמירי ה' חטאות מתות דוקא בבהמה גמירי ולא בעוף ע"ש. ולפ"ד צ"ל דהא דתנן לא יביאו יורשין חטאתה לאו מהל"מ הוא אלא דמכשירין לא אתו לאסר מיתה ומ"ש רש"י כאן דזו אחת מחמש חטאות המתות לאו מהל"מ קאמר אלא ממאי דקי"ל בעלמא הכי אפי' בעופות והיינו היכא דהוי מכשירין ובהכי א"צ למ"ש התוס' בד"ה לא וכו' דדרשא דת"כ אסמכתא אלא דרשא גמורה היא משום דבעוף מיירי ועיין בש"מ:

דף ה:

פירש"י בד"ה ובדבר וכו' דרחמנא קרייה חטאת עכ"ל לשונו אינו מדוקדק דבמנחת קנאו' לא כתיב חטאת אלא מהיא דנ"ל לעיל אלא כיון דכתיב היא כמו חטאת הוי כמו דקרייה רחמנא חטאת:

בד"ה ואפי' וכו' שאם נאכלו שיריה וכו' עכ"ל נקט כן משום לישנא דגמ' לאו שבתור' והא דלא קאמר הגמ' להתיר איסור חרש ממש שלא יתחייב האוכל חדש דעלמא אלא משום שביעית משום דליכא חדש כלל דהא נתבערו בשעת הביעור כמ"ש רש"י גבי ספיחים ולשי' התוס' לא יתיר אלא שביעית דשירים אבל לא יתיר איסור שביעית דעלמא:

תוס' בד"ה שכן וכו' וזה תימה אם לא יתיר עומר וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דקודם הקרבת העומר היה כו איסור שביעית וע"י העומר מתיר איסור שביעית שיש לו וק' הא עומר בא מן המופקר כמ"ש התוס' במציעא דנ"ח ע"א ע"ש ועיין להתוס' לקמן דפ"ד ע"א בד"ה שומרי וכו' עיין שם ודוק:

דף ו.

גמ' דומיא דמעשר אבל הקדישה וכו' אין להקשות לכתוב מן הבקר ולא ליכתוב כל אשר יעבור דהוה מוקמינן לה במסתבר בנטרפה ואח"כ הקדישה והגמ' דקאמ' דומיא דערלה וכו' דומיא דמעשר ל"ד ולרווחא דמילתא הוא דנקט כן אבל ק"ל לא ליכתוב לא מן הבקר ולא כל אשר יעבור ונילף טריפה דהי"ל שעת הכושר והקדיש' ולבסוף נטרפה מבע"מ ומטריפה דלא הי"ל שעת הכושר דנ"ל ממשקה ישראל דכי פרכת מה לבע"מ שכן מומו ניכר טריפה תוכיח מה לטריפה שכן לא הי"ל שעת הכושר בע"מ יוכיח דאפי' לא הי"ל שעת הכושר פסול להקרבה וי"ל דבע"מ גופיה לא כתיב אלא חד קרא ומוקמי' ליה במסתבר בלא הי"ל שעה"כ כדכתי' ולא ידעי' כבע"מ דאפי' הי"ל שעה"כ והקדישו ואחר כך נעשה בע"מ אלא אחר דכתי' טריפה דילפי' בע"מ דהי"ל שעה"כ והקדישו ועושה בע"מ מבע"מ דלא הי"ל שעה"כ ומטריפה מיהו קשה דא"כ למ"ל להגמ' להך פירכא דמומו ניכר בפשיטות הול"ל דאצט' מן הבקר להי"ל שעה"כ דבע"מ גופיה מטריפה הוא דיליף אלא ע"כ דפסיקא ליה להגמ' דאיכא שום ילפותא בבע"מ דבכל גוונא פסול והדק"ל וצ"ע וכ"מ בילקוט ר"פ שופטים וז"ל אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ ממעי אמו מנין ת"ל כל דבר רע ע"ש הרי דאדרבא פשטיה דקרא בתם ונעשה בע"מ והיינו מדכתיב אשר יהיה ועוד ק"ל בגמ' דקאמר דאצט' מן הבקר משום דא"ל שכן מומו ניכר דלמ"ל קרא נילף ממחוסר אבר מבפנים כגון בעל ג' כוליות דנ"ל בבכורות דט"ל ע"א דפסול מקרא דתמים וכי פרכת מה למח"א שכן עשה בו מקריבין כקריבין דגם כהן פסול כה"ג דהא נ"ל בקידושין דס"ו מדכתיב שלם דהוי כמו תמים נימא יוצא דופן יוכיח וילפי' מכיניי' ממח"א מבפנים דאין מומו ניכר ומיוצא דופן וצ"ל דגם מח"א מבפנים מקרי מומו ניכר דכי קרע לה לבהמה ניכר הוא לאפוקי טריפה דאפשר שניקב ועלה בו קרום דאינו ניכר מיהו לעיל בפירכת לא הותר מכללו ניחא דגם מח"א הותר מכללו גבי עוף דהא לא כתיב תמים גבי עופות ונ"ל שזה כוונת התוס' בד"ה בע"מ וא"צ למה שנדחקו בו כל המפרשי' אלא דמח"א שכתבו הוא מח"א מבפנים וא"ש:

דף ו:

גמ' אלמא כיון דתני ליה כל וכו' ק' הא קי"ל אין למדין מך הכללות אפילו במקום שנאמר חוץ ואפי' היכא דתני כל וכדאי' בפ"ק דקדושין דל"ד ע"א ע"ש ויש ליישב:

תוס' בד"ה שלא וכו' ולאו פירכא היא עכ"ל עיין לההוס' לקמן דק"ו ע"ב בד"ה כבש ועיין להבה"ז:

דף ח.

גמ' אלא מעתה תהוי כשירים שחסרו וכו' ר"ל דאי לאו ר"א דס"ל גמרינן מילתא ממילתא ניחא שפיר ברייתא דמשפירקה מקטיר הקומץ משום דלא גמרינן ממנחה ורישא דעד שלא פירקה היינו שלא הגיע זמנה לפרוק ובלא לימוד ממנחה אין מקטיר הקומץ אבל לר"א דגמר ממנחה קשיא ובהכי ניחא דרש"י פי' בבריית' דמשפירקה משום דלא גמר ממנחה דפי' כן כדי ליישב מאי דפריך אלא מעתה ולא פריך בברייתא גופה ואע"ג דדבור הקודם לו שהוא ד"ה משפירקה מפ"ל למאן דגמר ממנח' אין לחוש לזה שהרי בד"ה עד שלא פירקה דהוצרך להביא דרשא דלחם הפנים ע"כ למאן דלא גמר הוא אלא דרש"י נחית לפ' כל הברייתא לכ"ע ובהכי ניחא מ"ש התוס' בד"ה מקטיר אפירש"י ומ"ש התוס' גם שמועה זו א"א ליישב היינו מדהוצרך להביא דברי ר"א ופריך תהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה ולא פריך תהוי כמנחה שחסרה קודם הקטרה אלא ע"כ משום די"ל דר"א ס"ל כמ"ד מקטיר כדמשני לקמן ועיין להצ"ק:

גמ' כלומר שאינו קדוש וכו' עיין להח"ן ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה ואם וכו' דבדם נמי איכא מתוך ועיקר טעמו של ר"א משום מתוך י"ל גירסא זו ול"ק לר"א דשאני חביתין דאיכא מתוך:

תוס' בד"ה מ"ט וכו' א"נ כדפ"ל וכו' עכ"ל דלחד תי' שכ' לעיל דגם בדם איכא מתוך צ"ל בתי' קמא דקבלה בידו:

בד"ה ולר"ח וכו' וי"ל משום דבתחילה וכו' בביסא עם השמן וכו' עכ"ל ל"ד אלא עם השמן ולבונה דהא לר"ח בעי שלשתן:

בא"ד ועשרון המחוק למה נמשח וכו' עכ"ל אבל אין להקשות אמאי לא ימדוד בגדוש שהרי טעמא דלא ימדוד בגדוש משום דנשפך כשהוציהו כמ"ש התוס' ר"פ ב' מרות וכיון שהוא חוציהו מתוך הביסא אמאי לא ימדוד בגדוש די"ל דלר"מ אין נותנין הסולת בתוך הביסא משום דע"כ מתערב קצת עם השמן אפי' שנוחנו מצד אחד אלא דנותן העשרון מלא סולת בתוך הביסא ואח"כ חוציהו להעשרון בחצי עשרין:

דף ט.

בד"ה מקמיצה וכו' ומיהו בלא"ה ניחא וכו' עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דאכתי צריכין למ"ש בתחילה משום קושי' דהגשה דהול"ל מהגשה ואילך וכו' דאיכא מנחות דבעו הנשה ולא תנופה כדתנן לקמן ד"ס ע"ש:

בד"ה ומדכהונה וכו' ובעי פנים דכתיב ושחט וכו' עכ"ל ק"ק דהו"ל לאוכוחי רבעי פנים משום קרא דשחוטי חוץ ועוד קשה אמאי אצט' קרא דושחט את בן הבקר למדרש דבעי בן הבקר לפני ה' הא ידעי' לה מקרא דש"ח דאפי' צווארה בפנים והיא בחוץ חייב משום ש"ח כדאיתא בפ' השוחט והמעלה וצ"ל דמקרא דש"ח לא ידעי פיסולא דאע"ג דחייב כרת מ"מ לא מיפסל דכה"ג איתא בפ"ב דחולין דט"ל מידי דהוה אמשתחוה להר וכו' ועיין להח"ץ:

דף ט:

גמ' המנחה עד דאיתא לכולה וכו' ק"ל הא ר"א מכשיר בחסרה כילה כדקתני בריי' דלעיל כמדת ד"א כשרה וע"כ דלא דריש ר"א המנחה עד דאיתא כולה אלא מנסה שהיתה כבר וא"כ מנ"ל דר"י פליג בזה ודריש עד דאיתא כולה נימא דגם ר"י דריש לקרא כר"א ומכשיר בחסר מקצתה ובכולה יליף מזבחים וקשיא לר"ל מנ"ל דאיכא תנא דפליג אר"א מפירושא דקרא וצ"ע:

פירש"י בד"ה מי לא עסקי' וכו' כגון בזיכין דלחם הפנים עכ"ל צ"ל דל"ג כגירסתנו דגרסי' בגמ' מנחת העומר דציבור אלא גריה מנחה דציבור:

תוס' בד"ה אותן וכו' הא בכל זבחים קאמר ר"י וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא מייתו ממנחה גופה מברייתא דלעיל דנטמאו שיריה כמדת ר"י פסולה ואמאי הוצרכו לאתויי מדומיא דזבחים וי"ל:

דף י.

פירש"י בד"ה ל"ל וכו' בשלמ' חד כתביה לאשמועי' דיתן שמן על הדם וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דבלא"ה אצט' למכתב חד דהשתא אייתר על בוהן וכו' לצדדין וצידי צדדין דאי לא כתיב על דם האשם לא הוה מייתר קרא לצדדין וצידי צדדין ובפי' ס"ל לרש"י דילפי' עני מעשיר מ"מ חד מיהא אצט':

תוס' בד"ה אמר וכו' ובמילתיה דרבא גרסי' וכו' ץ ימנית דכתיב במצורע עני ל"ל ואיני יכול לישבו וכו' עכ"ל ר"ל אהא דגרסי' במצורע עני ל"ל א"י לישבו דהא במצורע עשיר הוא דק"ל אבל דעני משום דכל פרשה שנאמרה ונשנית:

גמ' אמר רבא או אצבע או כהונה וכו' הא דלא משני דקמיצה נ"ל מיד יד כדאמר רבא לעיל משום דקי"ל להגמ' דרבנן גם קידוש קומץ בעי ימין לרבנן ואם כן ע"כ דקמיצה נ"ל מכהונה דהשתא אייתר ג"ש דיד יד לקידוש וכדקאמר הגמ' בסמוך:

דף י:

פירש"י בד"ה בא לעובדה ביד שלא קידש וכו' עכ"ל מפ"ל הכי למ"ד דלא בעי קידוש כלי ובבא לעובדה בשמאל פי' אם קידש וכו' והיינו דאפי' למאן דלא בעי קידוש אם קידש בבלי עובדה בשמאל ולר"נ דבעי קידוש מפ' בא לעובדה ביד היינו קמיצה והקטרה כמ"ש התוס' מיהו קשה הא ר' ינאי דס"ל דלא בעי קידוש ס"ל דאפי' עובדה ביד עובדה בשמאל כמו שנראה מהגמ' לקמן דכ"ו ע"ב דקאמר לימא תיהוי תיובתא דר"י ע"ש בפירש"י וא"כ ר"י ע"כ דלא ס"ל הך דרשא דבא לעובדה דהא קידוש והקטרה ביד ובשמאל וקמיצה נ"ל מג"ש דיד יד וכמ"ש התוס' שם ע"ש וא"כ היכי מפ"ל רש"י אליבא דר"י דלא בעי קידוש וי"ל דרש"י מפ"ל אליבא דהך תנא שם דס"ל לא בעי קידוש ובעי ימין דקאמר יחזור ויתן בימין דפריך מינה הגמ' שם לר"י ול"ל להך תנא כר"י במאי דקאמר אפי' במקידה של חרס אבל ר"י ודאי דלא ס"ל הך דרשא והגמ' כאן דפריך לר"ש דלא בעי קידוש יד יד ל"ל היינו להך תנא ולא לר"י דלר"י ודאי מוקמי לג"ש דיד יד לקמיצה אלא להך תנא קאמר דלא בעי קידוש ואי קידשו בכלי בשמאל הוא והגמ' לא קאמר הכי דאי דאי לקידש בכלי בשמאל היא משום דמשתמע ממאי דפריך ולמ"ד דבעי קידוש וכו' דכמו דקשה למאן דבעי קידוש כלי הא בשמאל מכשר כמו כן ק' להך תנא דלא בעי קידוש כלי דאי בקידש בכלי בשמאל היא ורש"י בד"ה ולר"ש שכ' כדמפ' ר"י היינו כדמפ' למתני' דלא כר"נ ולא כר"י במאי דקאמ' אפי' במקידה:

תוס' בד"ה והרי וכו' דבקבלה לא מיירי דאפי' בחטאת נמי וכו' עכ"ל כאן לא הוו צריכי לזה דאפי' אי מיתוקמא בקבלה ובחטאת בעי ימין אפי' בקבלה מ"מ ק' דנילף נמי קבלה באשם דכימין היא מהיקשא דזאת התורה מחטאת דבעי ימין אפילו בקבלה אלא משום דבסמוך בד"ה פליג צריכי להך הוכחה נקטוה גם כאן:

בד"ה בשמאל וכו' לא מסתבר ליה למידרש דעדיף מקבלה וכו' עכ"ל ק' א"כ מאי קאמר בתר הכי אי לקמיצה וכו' הא קמיצה במקום שחיטה ולא מסתבר דעדיף משחיטה דכשירה בשמאל וי"ל דקמיצה ע"כ דעדיף משחי' דהא שחי' לא בעי כהונה וקמיצה בעי כהונה:

דף יא.

גמ' מנא ליה לר"א וכו' יל"ד לחד פי' שפירש"י לקמן גבי יתיר לבונתה אהא דקאמר הגמ' שהפריש ב' קומצין דבהפריש ב' קומצין כשירה ע"ש מאי פריך מנא ליה לר"א הא הא ע"כ בריבה שמנה בהפריש ב' לוגין מיירי דאל"ה אמאי לא תנן יתיר לבונתה ביון דלא מיירי בהפריש שנים וי"ל דלההוא פ' קושי' הגמ' היא מנ"ל לר"א האי סברא דבהפריש ב' יש להכשיר יותר הא הסברא היא להפך דבהפריש ב' יש לפסול יותר וכס"ד הגמרא מעיקרא ומשני ממתני' דייק לה דקתני שמנה ואי איתא דיש לפסול יותר אשנים א"כ מדקתני שמנה ע"כ דדוקא שנים הוא דפסיל והא ליתא דא"כ קשיא ממנחת חוטא אלא ע"כ דבשנים יש להכשיר יותד ומתני' לרבותא תני שמנה דאפי' שנים פסולה:

דף יא:

תוס' בד"ה ר"י וכו' לית דחש להא דר"ש דאמר מקצת כסף בכל כסף וכו' עכ"ל ע"ש. בגמ' דגרסי' לית דחש להא דר"ש דאמר לא אמרי' מקצת בסף ככל כסף וכו' ע"ש ולפ"ז דבריהם קשים להולמן וצ"ל דגירסתם בגמ' היא כמו שהביאו וקאי על כסף שגבתה ולא על כסף הנשאר אע"ג דאקרא דכמוהר קאי דבנשאר משתעי:

דף יב.

פירש"י בד"ה כגון וכו' תני ר"ח לאו משום דלא ס"ל וכו' עכ"ל. לכאורה דהוק"ל דמאי מייתי ראיה מר"ח הרי תנא דמתני' פליג עליה מיהו הא ליתא דא"כ מאי מתרץ דלא פליג ר"ח עליה דר' הא אכתי קשיא במאי דמשני הגמ' דר"ח כר"א וע"כ דפליג ארבי דתני במתני' כזית אמאי לא משני דפליג עליה וכקושית דש"י ואמאי הוצרך לדחוקי כר"א ובמנחת חוטא אלא ע"כ דס"ל להגמ' דכיון די"ל דתנא דמתני' לא פליג והא כדאיתא והא כדאיתא דבקומץ לא מיירי בחסר ובהנך ג' עבודות מיירי בחסר אין לאפושי בפלוגת' במילתא דלא אשכחן דנחלקו בה תנאי ע"כ נר' דרש"י בא ליתן טעם לתמק' דלא ניחא ליה למימר דר"ח כר"א משום דר"ח לא יחלוק על רבי ומשני הגמ' דאין לחוש לזה כיון דאיכא ר"א דקאי כוותיה:

תוס' בד"ה ה"מ וכו' ושמא דר"י עדיפא מדרע"ק וכו' עכ"ל ק"ק כיון דאשכחן דר"י ס"ל אפי' יצא כולו מנ"ל להגמ' דרע"ק לא ס"ל הכי ועוד מאי פריך התם במעילה מדתניא מחשבין על האבוד נוקמה כר"י ויש ליישב:

בא"ד א"נ לענין הרצאה שאני וכו' עכ"ל הק' הצ"ק הא ע"כ לו' כן דאל"ה קשיא דר"א אדר"א דס"ל אין זריקה מועלת ליוצא וס"ל יזרוק ע"ש ול"ק דהא דיזרוק משום דנ"ל מקרא דם אע"פ שאין בשר ואפי' נפסל הבשר זורק:

דף יב:

גמ' ור"א היא דאמר אין זריקה מועלת וכו' אבל רע"ק וכו' עכ"ל עפי"ז י"ל מ"ש התוס' לעיל ד"ט ע"ב בד"ה אותן וכו' דהומ"ל מבריית' דמשנפרק' נפרס לחמה וכו' ע"ש ועפ"י סוגיא דשמעתין י"ל דההיא ר"א היא והגמ' מבע"ל לרע"ק דקי"ל כוותיה ועיין בתוס' בד"ה הוא וכו':

דף יג.

גמ' מ"ד טעמא דר"י דקסבר אין מפגלין וכו' סיפ' דקתני ולבונה אינה מן המנחה היינו אינה בעיכוב המנחה כדלקמן דכיון דאין מעכבין הוי חצי מתיר אבל בזבחים הדם הוא המתיר לחודיה כיון דאין יכול להקטיר אימורין קודם ועיין להצ"ק:

דף יג:

גמ' לא עדיפא מחשבה ממעשה הטומאה וכו' ודוקא לענין פיגול ילפי' מטומאה אבל לפסול פוסל הכל כיון דחד זיבחא הוא ואף על גב דלענין טומאה הטהור בטהרתו ולכך תנן במתני' והב' פסול מיהו קשה דלפ"ז דילפי' מטומאה אם עדיין לא הובדלו מודה ר"י דנתפגלו כולן כיון דגבי טומאה נטמאו כולן וכ"נ מדברי התוס' וא"כ מאי פריך בתר הכי מההיא דכזית משתיהן נימא דמחשבה משויא להו כגוף אחד שלא הובדלו ודוחק לומר דלא פריך אלא לאבע"א קרא ויש ליישב:

דף יד:

גמ' אלא לאו דטעמא דקומץ וכו' לפ"ז הגמ' לעיל בריש פרקין דפריך למ"ל למתנא מודה ר"י וכו' הו"מ לשנויי דהא קמ"ל דטעמא דר"י דאמר פסול דגזר אטו להקטיר קומץ כדקאמר הכא לרבנן:

דף טו.

גמ' וצריכי דאי אשמועי' תודה וכו' הומ"ל דאי אשמועי' תודה הו"א דטעמא משום דלחם אקרי תודה וכדרב כהנא ולא ידעי' כבשים וכ"כ הצ"ק דאין לומר דא"כ לישמעי' כבשים לחוד ולהכי עביד גמ' האי צריכותא דהשתא אצט' לאשמועי' תרווייהו כדפירש"י הא ליתא דאי אשמועי' כבשים הו"א דבתודה פיגל בלחם פיגל כבשים וכדהיה ס"ד דפריך א"ה איפכא נמי וכו':

תוס' בד"ה לחם וכו' משא"כ בתרומה מ"ט דלא ילפי' תרומה מביכורים וכו' כצ"ל:

דף טו:

בד"ה ואסרו וכו' היינו דלא כר' יאשיה וכו' עכ"ל נראה דס"ל דלר' יאשיה בב' מינים אפי' איסורא ליכא דלא כמ"ש התוס' בקידושין ובמ"א דר"י מודה דאיכא איסורא בב' מינים.

גמ' א"ל והלא מביא נסכיו אחר עשרה ימים וכו' לפי מאי דס"ד דרבנן דר"מ מיידי בבאין בפ"ע היכי משכחת לה פיגול הא כי חישב להקריב נסכי' למחר לא הוי חוץ לומני ואין לו' דמ"ל דחישב להקריב נסכים בלילה דנסכים הבאין בפ"ע קריבין בלילה בדאיתא בפ' התודה וי"ל דמיירי בפיגל בזבח ולא בנסכים:

תוס' בד"ה אפשר וכו' אבל אם הוצרכו א"א ותם וכו' עכ"ל משמ' להו השתא דמאי דקאמרי רבנן והלא אפשר לשנותן היינו בעלמא בכשרים ולא בפיגול דכן משמע להו פשטא דמילתא ובסה"ד הוא שחידשו דבפיגול מיירי דומיא דרישא וכ"מ מדבריהם בדבור שאח"ז שכ' דמיירי בנתקבל ונשפך וס"ל כל העומד ליזרק כזרוק דמי ואי איתא דבפיגול מיירי כיון דנשפך ע"כ דהפיגול הוא בשחיטה או בקבלה וא"כ אינו עומד ליזרק כיון דפסול הוא ולא אמרי' כזרוק דמי אלא ע"כ דמ"ל דבכשרים מיירי ובזה ל"ק מ"ש הצ"ק גם מה שהק' הח"ן בתירוצם שכ' דהתם לר"מ מיירי ע"ש ל"ק:

דף טז.

גמ' אלא למ"ד בפר וכו' מאי איכא למי' ק' מאי פריך נימא דכשמ' כ"ג השני הביא פר אחר ודינו להתחיל ממקום שפסק הא' כמו נשפך הדם בפ' הוציאו לו והביאו התוס' בשמעתין וי"ל דהכא אליבא דרבא לקמן דלא מוקי לה בארבעה פרים וד' שעירים אלא בפר אחד ושעיר אחד:

תוס' בד"ה בין וכו' וכ"מ בסמוך וכו' כי מדו בהיכל וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לקמן בד"ה כי מדו בשם ר"ת דדוקא בב' מקומות הוא דאמרי' מיא בעלמא ליכא לאוכוחי משם מידי:

בא"ד וכ"ע בההיא דלקמן בהקטיר שומשוש וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא נימא דהתם שאני דגמר כן כל הקומץ והקטיר כולו במחשבה זו אבל הכא דלא חישב אלא בחצי קומץ מודה ר"מ וכה"ג כ' התוס' לקמן דנ"ח ע"ב בד"ה אביי בסוף הדיבור:

בד"ה כגון וכו' לא חשיב האי תנא אלא הזאות עכ"ל ק"ק א"כ מאי מוקי הגמ' לקמן לההיא דתניא מ"ז כמ"ד שירים ל"מ הא אפי' כמ"ד מעכבי אתי' ולא חשיב אלא הזאות וי"ל:

דף טז:

פירש"י בד"ה כל עבודה וכו' דאפשר להושיט זה לזה עכ"ל דוקא בהולכה הוא דהוצרך לזה דכיון דהיא עבודת דם לצורך זריקה הוי עבודה מתרת אי לאו משום דאפשר לבטלה אבל שחיטה אע"ג דא"א לבטלה עבודה שאינה מתרת היא ולכך פריך שפיר משחיטת א' מן הכבשים:

דף יז.

גמ' אף אנן נמי תנינא שחט אחד מן הכבשים וכו' הו"מ לדחויי דהא מני ר' יוסי דס"ל אין מתיר מפגל את המתיר וכי פליגי אליבא דר"מ ורבנן וכמ"ש רש"י וסתם לן תנא כר"י והוי סתם ואחר כך מחלוקת אלא דבלא"ה דחי לה שפיר:

פירש"י בד"ה לאכול וכו' אלא לר"א אצטריך וכו' עכ"ל. וגם לר"י דמפיק מקרא דאם האכול יאכל וס"ל דר"א פוסל מדאורייתא י"ל נמי לר"א אצט' דסד"א דלר"א דדריש ליה לקרא לבשתי אכילות הכתוב מדבר והא דאפקיה בלשון אבילה לאשמועי' דמחשבין מאכילת מזבח. לאדם ל"ל. דרשא דמה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית קמ"ל דגם לר"א אית ליה להקטיר פחות מכזית כשר דמדלא כ' האכול תאכול ש"מ תרתי כדקאמר בגמ'. אך קשה לר' ירמיה לעיל בספ"ק דמוקי למתני' דלעיל הא תו למ"ל הא ממתני' דלעיל שמעי' דר"א מודה דלהקטיר פחות מכזית כשר:

תוס' בד"ה הקומץ וכו' דממתני' דפ"ק שמעי' וכו' עכ"ל יל"ד דא"כ הוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם ואמאי אין הלכה כר"א וי"ל דמאי דאמרי' אין הלכה כסתם היינו ואי יחיד ורבים הלכה כ כרבים כמ"ש התוס' במ"א:

דף יז:

בד"ה דלא וכו' ומסיק התם דהא דתנן לאכול כחצי זית וכו' עכ"ל הוצרכו לזה דלא תימא דהתם מיירי בבשר והכא באימורין ובתירוצם הב' כתבו דהתם סמיך אקרא דהכא ואין צריך למ"ש הח"ן:

בד"ה מאי וכן בריש נדרים הניחא וכו' עכ"ל נ"ל

בכוונתם דס"ל דאפי' למ"ד לא אמרינן דברה תורה כלב"א מודה היכא דאיכא סברא דאמרינן דברה תורה כלב"א ולא פליגי אלא בהסברא דמר אית ליה אותה סברא ומר לא מסתבר ליה אותה סברא והשתא מקשה שפיר מאי פריך בנדרים אלא למ"ד לא אמרינן דברה תורה מאי א"ל הא היכא דאיכא סברא מודה והתם ע"כ איכא סברא מדקאמר הניחא וכו' ואי ליכא סברא מאי ניחותא ואח"כ מקשה באמת התם מאי סברא איכא ואמאי ניחא ליה למ"ד דברה תורה כנ"ל בכוונתם דלא כהח"ן:

בד"ה דת"ק וכו' האי ת"ק היינו ר"י וכו' עכ"ל. ק"ק לפ"ז אמאי נקט ר"א פוסל מפגל מבע"ל ול"ל כמ"ש התוס' בדבור הקודם דהא בברייתא לא תרי אלא למחר דהיינו חוץ לזמנו וי"ל כיון דבבריית' גופה מבואר דה"א מפגל כמו שהוכיח הגמ' לא חש למתני מפגל ול"ד לההיא דזבחים שהביאו התוס' בדבור הקודם ואכתי ק' אמאי לא קאמר הגמ' גם כאן ג' מחלוקות בדבר דת"ק ס"ל להניח כשר לכ"ע ור"י ס"ל להניח ר"א פוסל אבל בהנך כרת ור"א ס"ל דבתרווייהו פוסל לחוד וי"ל דאי ר"י פליג בלהניח את"ק הי"ל לבאר דבהנך נמי פליג דכרת נמי איכא כיון דאיכא למטעי דלא פליג אלא בלהניח ולכך ע"כ דליכא ג' מחלוקות אבל במסקנא דמצי למי' ג' מחלוקות בדבר ניחא ליה טפי לאוקמה הכי מלאוקמה דחד תנא הוא דפשטא דברייתא דר"י פליג את"ק:

דף יח.

גמ' מ"ט גזירה וכו' מ"ש הח"ן דת"ק ס"ל דאפילו כל דמו כשר ע"ש אין נראה כן מפירש"י בד"ה והכא ג' מחלוקות וכו' שכ' ומקצת דמו אטו כל דמו לא גזרינן:

דף יח:

תוס' בד"ה מודה וכו' ולא קאמר לכהן שאינו מודה מדכתיב מחזיקי' וכו' עכ"ל ר"ל דהתם נמי נדרוש מחזיקים למודה כדהכא ומנ"ל למדרש לת"ח ול"ק מ"ש הצ"ק:

בד"ה מנין וכו' הכא לא חשיב הולכה וכו' עכ"ל עיין להח"ן ועיין בגמ' בריש זבחים דף ד' ע"א ובמה שכתבנו שם ע"ש:

בד"ה כאן וכו' כדמוכח לקמן עכ"ל הוצרכו להוכיח מדלקמן כדי להקשו' גם מר' יהודה אבל מר"ש בלא"ה קשיא דהכא קאמר דסליחות היא מעבודות המסורות לבני אהרן וכדקאמר הגמ' גבי יציקה דמתני' דלא כר"ש ועיין להר"מ בעי' המשנה במשנתנו דמפ' לא מלח כהן אלא זר והוא תימא ועיין להרע"ב ובתוש' בסמוך בד"ה ור"ש:

בד"ה ור"ש וכו' ומי פליג ד"ש אלא כלל וכו' עכ"ל דמשמע להו דהגמ' דקאמר מתניתין דלא כר"ש איציקה לחוד קאי מדלא נקט רבא בקושייתו אשינוייא דר"ן אלא יציקה ובתי' הב' הוא שחידשו דאכולהו קאי וא"צ למ"ש הצ"ק והח"ן:

בא"ד דבעי ר"ש קרא לקמן וכו' ולמ"ל קרא וכו' עכ"ל קשה אמאי לא תקשה להו לרבנן דמתני' דקתני לא מלה כשר אמאי בשר כאין דבעיא כהן דלא תעלה ע"ד שור קרב לגבי מזבח א"כ לא מלח ליפסול וכדהקשו בתר הכי שכ' ובלאו ה"ט בעי כהן דקמיצה ואילך וכו' ע"כ דכוונתם להקשי' לרבנן דאינהו הוא דס"ל הך דרשא דקמיצה ואילך מצות כהונה וצ"ע:

דף יט.

בד"ה מקרא וכו' מאי קושיא נימא דההיא משנה ר"ש היא וכו' עכ"ל בודאי דהגמ' פריך שפיר וליטעמיך דכי מוקמת לה נמי כר"ש ל"ק קושי' המק' דפריך והא "ח כיון דר"ש היא אלא דכוונתם דהגמ' שם דקאמר אלא מילתא דאתיא מדרשא ל"ק אמאי ל"ק אלא ר"ש הא:

בא"ד ויש לחלק דפשטיה דקרא וכו' עכ"ל לפ"ז ניחא נמי דלא תקשה הא דהכא מההיא דתננה ואכלה אלא דאכתי אצט' להו לחלק בין תרי מילי לחדא מילתא דלא תקשה מה' מקראות דאין להם הכרע:

פירש"י בד"ה ושאני התם וכו' מדמצי למכתב מגרש ומשמן וכו' עכ"ל ובסמוך פי' משום חזרה והתוס' כ' שדבריו סתראי נינהו וי"ל דדברי רש"י כאן אזלי לה"דר דמק' בסמוך דפריך ולשמואל אע"ג דתני ביה קרא ל"מ דע"כ לפי סברא זו דאע"ג דתני ביה קרא ל"מ מה שמעכב גרש ושמן לאו משום חזרה אלא משום דכתיב ה"י יתירא דמגרשה ומשמנה אבל למסקנא אפי' לשמואל חזרה מהניא ול"צ למיעוטא רה"י דמגרשה ומשמנה ואע"ג דסוגיא דשמעתין אליבא דרב אזלא מ"מ הגמ' רוצה ליישב דברי רב דהכא אפילו אליבא דשמואל דלקמן והכריחו לרש"י ז"ל לזה משום דאי משום חזרה הוא דקאמר הגמ' הכא מ"ש דנקט מגרשה ומשמנה טפי מהנך דאהדר בהו קרא גבי מנחה הול"ל בפשיטות דמדהחזיר הכתוב בהנהו מכלל דחוקה ל"מ והצ"ק כ' בתוס' דגם דברי' מתפרשי' כמ"ש התוס' והכא בעיכוב דמיעוטו מעכב את רובו מיירי ולכך כ' ממיעוטא דה"י ע"ש וליתא דהכא בחזרה מיירי דאמילתא דרב דכ"מ שהחזיר הכתוב וכו' קאי והחזרה היא לענין דמעכבין זא"ז היא:

דף יט:

גמ' קסבר כוליה מזבח בצפון וכו' ק"ק למ"ל לפני ה' כיון דמזבח בצפון אם כן פני המזבח היינו לפני ה' וי"ל דאצט' שלא יתרחק מהקרן דלא קרי ביה לפני ה' כמ"ש התוס':

תוס' בד"ה ההוא וכו' ואייתר ליה והגישה לו' דשנה וכו' עכ"ל אע"ג דאמרינן בגמ' דסוטה שהביאו התוס' בד"ה כנגד דמהיקישא דהגשה להקרבה ילפי' שלא יסירנה מן הכלי א"כ אצט' קרא דוהגישה להיקישא י"ל דהו"ל למכתב היקישא בקרא דהקרב אותה בני אהרן ולא לכתוב קרא דוהגישה וכיון דמרויח בזה דלא ליכתוב והגיש' לא הוי לישתוק וליכתוב:

דף כ.

גמ' כלל ופרט אין בכלל אלא מה ך שבפרט ע"כ ומהשתא ע"כ מעל מנחתך לאו למפוטי מעל דמיך דלא אצט' אלא לשום דרשא אתא דכיון דמידה היא בתורה אין בכלל אלא מה שבפרט ע"כ לדרשא אחריתי אתא אבל בסמוך שיר קאמר מדאצט' מעל מנחתך ע"כ בחד צד סגי דכיון דלאו מדה היא וגילוי מילתא בעלמא היא דבחד צד סגי לא אמרי' דשמא אתא לשום דרשא ועיין להצ"ק:

דף כ:

תוס' בד"ה נפסל וכו' משום דבהא פלוגת' דר"ג ור"י וכו' עכ"ל מלשונם משמע לא ירדו ניחא ולא ק"ל אלא למ"ר ירדו וק' נימא דמ"ר ירדו ס"ל אין לינה מועלת מיהו האי פלוגתא דלינה מועלת פלוגתא דאמוראי היא ומדברי התוס' בפ' איזהו מקומן מבואר ולכ"ע ק"ל דגם למ"ד לא ירדו קשיא היכי אמרי' דנפסול בשקיעת החמה וירדו הא איהו ס"ל לא ירדו דמשמע להו דמתני' דר"פ המזבח מקדש בכל פיסולי דדם מיירי גם בלן דמו:

בא"ד ההיא מעילה מדרבנן וכו' עכ"ל והגמ' גופה דלא מוקי לה כפשוטה במעילה דאורייתא ובשחט סמוך לצאת הכוכבים משים דלא ניחא ליה לאוקמה בשחט באיסור ועבר אדרבנן בשחיטה גופה:

דף כא.

גמ' יצאו דם ויין שאין עולין לאישים וכו' ואע"ג דשמואל בפ' כל התדיר דצ"א ס"ל יין לאישים הא מוקי לה הגמ' שם כר"ש אבל לר"י יין לספלים והאי תנא כר"י ס"ל ואיכא למידק להאי תנא דבעי דדמי לפרט בכל הצדדין למ"ל מעל מנחתך אי לאפוקי דם הא ממועט ממה הפרט וי"ל דלעולם לא בעי כל הצדדין אלא דס"ל דהני צדדין חשיבי כחד צד והו"א דדרשי' מה הפרט מתיר ואביא דם לכך אצט' מעל מנחתך וכה"ג כ' התוספות לעיל בד"ה אימא מה הפרט וכו' ע"ש:

תוס' בד"ה יצאו וכו' וי"ל דההיא דמרבי עצים בכ"מ היינו לרבי וכו' עכ"ל לכאור' לפי"ז לא הוו צריכי למ"ש קודם לזה דבשמעתין בעצים דעלמא קאמר אלא דשמעתין כרבנן אתיא וי"ל דלמ"ד בר"פ המנחות והנסכים טהורין אין נפדין מדאורייתא עצים לאו בר פדייה דמ"ש התוס' בקושייתם דמדאוריי' עצים נפדין היינו דוקא למאי דדחי שם דטעמא דעצים משום דלא שכיחי וא"כ להך מ"ד דמדאורייתא אין נפדין אפי' רבנן אית להו הך דרשא דוהבשר לרבות עצים ובהכי ניחא מאי דק' למ"ש התוס' דדרשא דוהבשר היא אליבא דר' מדאמרי' בגמ' בזבחים דל"ד אליבא דרבא דדרשא דוהבשר בקדשו בכלי דדבר שאין לו מתירין משקדש בכלי ע"ש והא לרבי עצים מקרי דבר שיש לו מתירין דמה"ט מחייב משום פיגול כמ"ש התוס' בסה"ד ועפי"ה ניחא דסוגיא דזבחים אזלא כמ"ד טהורין אין נפדין מדאוריי' ואתי הך דרשא אליבא דרבנן שפיר ועיין להצ"ק:

פירש"י בד"ה כאן וכו' הא דקתני הקפה הדם בחמה וכו' עכ"ל משמע דבאור אפילו בחטאות החיצוני' פטור ובסמוך כ' דזעירי בפנימיות מיירי והם כעין ב' פירושים:

בד"ה דם חמור אעפ"י שאין ראוי לקרבן וכו' עכ"ל קשה מאי קמ"ל ר"פ הא מתני' היא בר"פ דם שחיטה בין טמאין בין טהורין חייבין עליו וי"ל דקמ"ל אעפ"י שיש כאן ב' לגריעותא דם חמור וקדש חייב כיון דטעמא הוא משום דראוי בחטאות החיצונות:

תוס' בד"ה כאן וכו' ואין הסוגיא מוכחת כן דאמרי' לעיל כיון דמלחיה וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל בפשי' לשי' רש"י מאי פריך לעיל כיון דמלחיה וכו' נימא דאצטריך קרא למעוטי דם דחטאות החיצוניות י"ל דאי דם טעון מלח כמו איברים ע"כ גם בפנימיות טעון מלח ופריך שפיר:

בד"ה דם וכו' לפי' מדקדק ר"ת מכאן דמליחה דקדירה צריך דאין נאכל מחמת מלחו ובאין נאכל מחמת מלחו סגי ודלא כמו שמפרשי' וכו' עכ"ל כצ"ל דמהכא אין להוכיח אלא דצריך ולא דסגי וכ"ה בתוס' בפ' כל הבשר:

דף כא:

פירש"י בד"ה כל כהן וכו' זה בגימט' י"פ וכו' עכ"ל בגמרא בספ"ק דהוריות אהא דאמרינן שבטו של לוי לא אקרי קהל פריך אם כן חסרו להו י"ב שבטים ומשני אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ע"ש וא"כ לפום גמרין הלזו אין להוכיח מקרא דזה יתנו דשבטו של לוי חייבין ך בשקלים:

דף כב ע"א

תוס' בד"ה הדבר וכו' דאמרי' ביומ' שעירב דם הפר וכו' עכ"ל. הוצרכו להביא ההיא דיומא ולא הקשו בפשי' דאפי' עירה דם השעיר לתוך הפר קשיא אמאי קאמר הדבר ידוע וכו' אפילו דם השעיר מרובה ליבטל דם השעיר משום ראשון ראשון בטל משום די"ל דהיה מערה שניהם בב"א בתוך כלי ריקן וכמ"ש התוס' בזבחים דע"ז ע"ב בד"ה רואין ע"ש ועיין להצ"ק:

דף כב:

בד"ה מכאן וכו' ולא חשיב תרומה משום דבכלל טבל וכו' עכ"ל לפ"ז א"ש דנקט טעמא דטבל שם משום כהתירו כך איסורו ולא קאמר משום דהו"ל דשיל"מ משום דתרומ' אין לה מתירין מקרי וע"ש בתוס':

בא"ד ל"מ למפרך מטבל וכו' עכ"ל. טבל דנקטו היינו שאין הבעלים בעיר דהוי אין לו מתירין כמ"ש התוס' בפ' ב' דע"א אבל סתם טבל יש לו מתירין מקרי וכדאיתא שם בנדרים:

דף כג.

פירש"י בד"ה שלא יקבע וכו' אם שמנה קצת כשר עכ"ל ל"ד קצת דכיון דלא צוותה התורה על הקומץ מנ"ל דדוקא קצת:

תוס' בד"ה קומץ וכו' הואיל ומחובר למה שבחוץ וכו' עכ"ל דכיון דמחובר למה שבחוץ הוי כאלו מחובר לקומץ ולא סגי במה שמחובר לשמן לחוד ולהכי א"ש מאי דקאמר הגמ' אבל האי דלאו מינא דקומץ וכו':

דף כד.

פירש"י מהו וכו' מהו שיטמ'

אותם שנים עכ"ל אבל אם נגע בחצי עשרון הראשון חבירו שבראש השני ודאי טמא מכח צירוף כלי והא דלא פי' הבעיא בנגע בראשון אם יטמא זה האמצעי משום דא"כ אמאי נקט הגמ' הבעיא בשלשה חצאין לא הול"ל אלא בחצי עשרון של מנחה זו וחצי עשרון אחר שאיני צריך לכלי ועיין להראב"ד בפי"ב מה' אה"ט דין ח' ע"ש:

דף כד:

תוס' בד"ה כי נגע וכו' ואין לתרץ דהאי דחשיב עליו ואחר כך חתכו טמא משום דטומאת ביה"ס לא מטמאה וכו' עכ"ל ר"ל דהא דהוצרך התנא להזכיר חתכו ולא קאמר חישב עליו טמא טומאת אוכלין ואע"ג דבלא"ה טמא משום אמ"ה נ"מ לאצטרופי עם פחות מכביצה אוכלין היינו משום דטומאת ביה"ס ל"מ וא"כ ל"מ טומאת מגע אלא אחר שחתכו בעת פרישתן וא"כ ל"ל שבע ליה טומאה וכמ"ש אח"כ ידחו לזה דבגמ' שם מוקי לה כר"מ דטומאת ביה"ס מטמאה:

דף כה.

בד"ה בשני וכו' ולעליון קדם ליה מדרס למגע וכו' עכ"ל ולאביי דס"ד דלא אמרינן שבע ליה טומאה אפי' קל על חמור י"ל דה"ד מגע זב אמדרס דב' טומאו' חלוקות אבל מגע מדרס אמדרס דחד שמא הוא מודה אביי דלא חל קל על חמור שו"ר להתוס' שמא בעירובין שב' דאביי לא ידע סיפא דברייתא ע"ש:

בד"ה עון וכו' תימא למ"ד דחויא וכו' עכ"ל קושייתם הלזו ל"ק אלא לפמ"ש בדבור שאחר זה דכולהו אית להו דאההדי אבל אי אביי ל"ל שינוייא דרב אשי דעון קדשים ולא מקדישין ל"ק די"ל דר"א ס"ל הותרה דפלוגתא דאמוראי היא שם ביומא ע"ש:

דף כה:

בד"ה ת"ל וכו' וי"ל דשקולים הם וכו' עכ"ל ק"ק כיון דאיכא לאוקומי קרא ביוצא דאיסור קל הוא מאיסור טומאה והוי חמור על קל מנ"ל לאוקומי באימורין ולן דאיסור חמור הוא ולא אתי איסור טומאה וחייל עליה דאין איסור חל על איסור ועיין בסוגיא שם וע"א בפירש"י:

דף כו:

בד"ה אין וכו' ולא מ"ל לאפוקי מדאביי ואין לומר דאפי מאן דלא דריש כל וכל דריש דהא ר"י קאי כאביי וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל כיון דקאי כאביי ע"כ דדריש כל וא"כ ליתני חמץ ואעפ"י שהתוס' לקמן דנ"ח כתבו די"ל דדריש מקצתו מכי כל התוס' הכא לא ס"ל כן כמו שנראה מדבריהם בדבור שאח"ז שכ' מדכתיב כל שאור ובדברי ר"י קיימי גם ע"כ דלא ס"ל לחלק בין מקטיר כולו לאינו מקטיר כולו כמ"ש לקמן דנ"ח דאי איתא לא מק' מידי בדבור שאח"ז מההיא דנשתייר כזית חלב ועיין להצ"ק ולהח"ן:

דף כז.

בד"ה ד' וכו' וי"ל תנא ושייר וכו' עכ"ל קו' הראשונה דלא חשיב מים חיים לא מיתרצא בהכי דכיון דחשיב עץ ארז וכו' הו"ל למחשב מ"ח דבהדייהו וכה"ג כ' התוס' בפ"ג דמכות דכ"ב ע"א דלא כהצ"ק:

בד"ה ולקחתם וכו' ולדבריהם ביום ב' תסגי שיטול האחר בשביל כולם דבסוף לולב הגזול וכו' ולא כתיב ולקחת וליתא אלא כי היכי דעיקר לקיחה וכו' עכ"ל כצ"ל:

דף כט.

אלא מעתה על השולחן וכו' ק"ק נימא דאה"נ דדרשי' הכי דשלחן נמי ירדו מעשיו ממקום טהור כדלקמן וי"ל דא"כ אמאי לא דריש ד' יונתן אלא אמנורה ולא דריש הכי בשלחן:

תוס' בד"ה סילוקו וכו' ולמ"ד אין תנור מקדש וכו' עכ"ל ואין לו' דנס היה נעשה דהוי חם כתחילתו דמ"מ לא הול"ל כסידורו דהא גם בסידורו היה נס ועיין להצ"ק:

בד"ה שלשה וכו' וי"ל דלא שייך התם נתקשה וכו' עכ"ל בזה לא מיתרצא קושי' קמייתא דהא תשיב שרצים וע"ש בתוס' בחולין:

פירש"י בד"ה שאין וכו' למזוזה ותפילין עכ"ל משמע קצת דבס"ת לא קפדי' אמוקף גויל וכ"נ מדלא תנן במתני' אפילו כתב אחר מעכבן אלא במזוזה ותפלין ולא בס"ת:

דף ל.

גמ' והאמר ר' יהושע וכו' לעיני כל ישראל באמצע הדף וכו' ק' דנוקמה בחומשין דהא לא אמר ס"ת כדקאמר רב לעיל וי"ל דידע הגמ' דכאמצע שיטה הוא דאיתמר אלא דרבנן מפרשי אף באמצע שי' ור"א מפ' דוקא באמצע שי' ולא באמצע דף ופריך מרבנן דמפרשי אף באמצע שי' וליכא לאוקומה בחומשין דאי בחומשין לא יאמר ר"א אמצע שי' דוקא ומשני כיון דבאמצע שי' הוא דאיתמר ליתא לדרבנן אלא עיקר הילכתא כר"א ולהכי פירש"י דרבנן אף באמצע שיטה ואמצע הדף קאמר ולא פירש כפשוטן של דברים דרבנן מפרשי אף באמצע שי' קאמר ויכול לגמור נמי בסוף שי' ור"א אמר דוקא באמצע ולא בסוף וא"ש דלא הדר פריך הגמ' לרבנן מהך בריייתא:

גמ' לא יכתוב ב' בתוך הדף וג' חוץ לדף וכו' משמע הא תיבה בת ארבע יכול לכתוב ב' חוץ לדף ומסיפא יש לדייק להפך דדוקא ג' בתוך הרף וקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא וצ"ל נעשה כאורחיה דגמ' בכ"מ ואמרי' נעשה דיוקא דרישא כסיפא וכשר לכתוב ב' בתוך הרף וב' חוץ לדף וכ"כ הר"מ בה' ס"ת תיבה בת עשר כותב חמש בתוך הדף וה' חוץ לדף ע"ש:

דף ל:

תוס' בד"ה ר"י וכו' ור"ת מפ' דתולין עדיף מכולהו לר"י וכו' עכ"ל לפום סברא דהשתא תולין עדיף מכולהו לכולהו תנאי ולא לר"י לחוד ולשונם שכ' לר"י אינו מדוקדק מיהו צודק לשון זה לפום מ"ש אח"כ דפליגי בהכי דמ"ס מוחק עדיף ומ"ס תולין עדיף דר"י אמר גורר דוקא ור' יוסי אמר תולין דוקא:

דף לא.

גמ' אר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי וכו' ק"ק אמאי לא מוקי הגמ' לעיל הא דאמר הלכה כר"ש שזורי אהאי ברייתא וי"ל משום דרב יימר מסתפק לקמן אם הלכה כרש"ז בהאי משום דברייתא היא וכדבסמוך ולכך מוקי לה לעיל אשידה ואיין דמשניות הם ואע"ג דהגמ' לעיל מייתי נמי מברייתות מ"מ הא בלא"ה דחי לה שפיר ובמסקנא לא קיימי אלא אמשניות:

דף לא:

גמ' אמר ר"י מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשירה נראה מדלא נקט ר"י אלא בכה"ג מוכח דס"ל דאם עשאה שתים שתים פסולה דכה"ג גרע מעשאה כשירה וכדאמר ר"נ לעיל כ"ש דעשאה כשירה ולפי"ז ר"י פליג ארב דאמר לעיל שתים שתים כשירה ורב ור"י הלכה שר"י ועיין להר"מ בפ"ה מה' ס"ת דמפ' פי' אחר בדברי ר"י ע"ש להכ"מ:

תוס' בד"ה רשב"א וכו' תימ' דלמר דוכסוסטוס עדיף וכו' עכ"ל ולא ניחא להו למילף איפכא דמ"ד בקלף אף בקלף קאמר ומ"ד דוכסוסטוס דוקא קאמ' דכיון דמ"ד בקלף קאמר טעמא דמשתמרת משמע דוקא קאמר משום דמשתמר ועיין להכ"מ בפ"ה מה' ס"ת ע"ש:

דף לב:

בד"ה הא מורידין וכו' ואמאי לא ילפי' ס"ת ממזוזה לענין שירטוט וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י בפ' ר"א דמילה דבכל י"ג מדות אין דנין מהלכה כמו שאין דנין ק"ו מהלכה ע"ש ניחא ק"ו זו דמזוזה דבעי שירטוט היא הל"מ ואין דנין בג"ש מהלכה מיהו בפ' הגולין די"א ע"א פליגי ר"מ ור"י גבי ספר שתפרו בפשתן בהאי מילתא גופה אי דנין בהיקישא מהלכה ולמ"ד דנין בפה"ג ק' קושייתם:

בד"ה כתבה וכו' ופי' הקונט' ל"א דיליף מכתוב זאת זכרון ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דממעטי' בפ"ב דסוטה כתבה אגרת מדכתיב בספר וצ"ע אמאי לא ילפי' וכו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד דהא אמרי' לעיל מזוזה שעשאה שתים ושלש וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא מייתו מההיא דלעיל מינה מזוזה שעשאה שתים שתים כשירה ולפמ"ש לעיל דנר' דר"י דנקט שתים ושלש פליג בהא דמכשיר רב שתים שתים ניחא:

דף לג:

גמ' ומאי חת שליש העליון וכו' הר"מ בה' מזוזה פ' דכל השליש כשר אלא דמצוה מן המובחר להניחה בתחילת שליש העליון ע"ש ולפי"ז הו"מ הגמרא לאוקמה בפשי' לעולם כר"י אלא דשמואל קאמר מצוה בתחילת שליש העליון:

פירש"י בד"ה בפתח וכו' ואם לאו א"צ וכו' פי' אחר שדרך עשירים וכו' עכ"ל אע"ג דמזוזה בעי' לימין וכשהוא ימין לפתח זה הוא שמאל לפתח זה מ"מ כשאין ביניהם טפח הוי כולהו חד פתחא וא"צ להניח בב' הפתחים אלא בחד פתח סגי ועיין למהרש"א:

דף לד.

גמ' פשיטא ל"צ אע"ג דרגיל אינו ר"ל פשיטא דחייב ואמאי אצט' למלפיה מדר"ה דא"כ לא משני מידי דהא האי חידושא דרגיל לא שמעי' ליה מדר"ה אלא ר"ל פשיטא דהיינו דרב הונא ומאי קמ"ל ומשני קמ"ל דאף על גב דרגיל היינו דרב הונא:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה