משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת זבחים
דף ב.
תוס' בד"ה לשם וכו' ועי"ל מגופ' וכו' עכ"ל בגיליון כתוב וצ"ע דלקמן בגמ' רוצה לדייק כן ממלת כשרים ודחי הא כדאיתא וכו' וא"כ מפסולים נמי יוכל לדחות כן ע"כ ולק"מ דודאי אין לחלק בין בכור לשאר קדשים דאי בבכור פסול בשאר קדשים נמי פסולין דדוק' לענין רצוי הוא דקאמר הא כדאיתא וכו' משום דבכור לא שייך ביה רצוי וכל חד תני ליה מאי דשייך ביה:
דף ב:
גמ' כיצד לשמן ושלא לשמן. הבה"ז הוכיח מכאן דגם בחטאת כשרה בסתמא ועל פי זה תמה על הר"מ שלא כתב סתמא כשר אלא בעולה ושלמים והחזו"ן כתב דבעולה ושלמים בסתמא כשר ומרצה אבל בחטאת כשר ואינו מרצה והר"מ דנקט עולה ושלמים משום מרצה נקט לה ובשוחט לשם חולין נמי. בעולה ושלמים מרצה ובחטאת אינו מרצה דדל חולין מהכא והו"ל סתמא ע"ש. והח"ן תמה ע"ד דבפ' ב"ש דמ"ו דייק הגמ' ממתני' דר"י אומר אפי' מי שלא היה בלבו דדוקא סתמא אבל לשם חולין פסול ודחי הא לשם חולין כשר ואינו מרצה הרי דלשם חולין לא הוי כסתמא. ע"ש. ולק"מ דאפי' מי שלא היה בלבו דקאמר ר"י היינו דחישב בלבו למה שדינו להיות כמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה קיימי אבל סתמא לא דייקי' דכשר אלא משום דקיימי ב"ד ומתני וכו' ומ"מ בסתמא אינו מרצה והוי כלשם חולין והגמ' שם הכי דייק דוקא בחישב לשם מי שהוא הא לשם חולין הוי בסתמא דהיינו שלא חישב כלל ופסול ומ"ש החזו"ן דטעמא משום דדל חולין וכו' אע"ג דלמסקנא נ"ל מקרא טעמא דקרא קאמר וכ"נ מהגמ' לקמן ד"ג ע"ב דבתר דמסיק טעמא מקרא פריך ליתי תוכו לפקיה מק"ו והיינו דכיון דאפי' מחיצה דלאו בת מינה מחריב כדפירש"י שם מוכח דאכתי הך סברא דבת מינה מחריב קיימא ואם כן כי היכי דלא תקשה מגט דאפי' לשם נכרית פסול ע"כ לשנויי דלחולין וכו':
תוס' בד"ה זבחים וכו' הא משמע הכא דסתמ' נמי וכו' עכ"ל. הא דכ' לשון משמע משום דאיכא למי' סתמא דכולה שמעתין היינו חישב בלבו למה שדינו להיות הא סתמא ממש פסול וקטן סתמא ממש הוא אך לפי"ז קשיא קושית התוס' בד"ה קיימי ולכך כ' לשון משמע:
בד"ה קיימי וכו' יש תימה למ"ל להאריך וכו' עכ"ל לא ידענא מאי מק' הא י"ל דמדינא סתמא פסול אלא דבכלל תנאי ב"ד הוא דהתנו דסתמא כשר ואי אמרי' הכי אין מקום לקושית רבא מגט כיון דמדינ' סתמא פסול בגט לא התנו גם לת"ק דל"ל תנאי ב"ד סתמא פסול ואיכא לאוקמה הא דגט כת"ק לזה מוכיח הגמ' וכי קיימי ב"ד ומתנין וכו' אלא ע"כ דסתמ' כשר מדינא ושפיר פריך רבא מגט:
דף ג.
בד"ה הכותב וכו' אע"ג דקתני הוסף אי לא הוה תני וכו' עכ"ל. עמ"ש הצ"ק ז"ל וכמו שהק' ע"ר הבה"ז קשיא גם על פי' דבלא הוסיף שמעי' דס"ל טומאת משקין דאורייתא דאי מדרבנן מאי אירייא אב הטומאה אפי' ראשון ושני נמי כדקאמר הגמ' שם ע"ש ע"כ נראה עיקר כגירסא אחרת שהביא הבה"ז אי לא הוה תני ליה לא הוה קשיא ליה וכמ"ש הח"ן:
גמ' ואפי' לשם נכרית פסול וכו' הקשה הצ"ק א"כ מאי פריך הגמ' לעיל גבי גט נמי הקתני וכו' הא אצטריך למנקט הכי כי היכי דלישתמע לשם נכרית פסול ע"ש ונ"ל דהכי פריך כיון דע"כ גבי גט נקט הכי לאשמועינן דיצא דנכרית גבי זבחים נמי נימא דנקט שנזבחו שלא לשמן כי היכי דלישתמע לשם חולין כשר ומרצה דהיינו שלא לשם זבח זה אלא לשם אחר כמ"ש התוס' אבל אי נקט שלא נזבחו לשמן הוה משמע אפי' לשם חולין בכלל והח"ן כ' דכיון דסתמא פסול כ"ש לשם חולין כמו שהוכיח לעיל ע"ש וכבר כתבתי לעיל דליתא:
תוס' בד"ה ורמינהי עיין בש"מ שבס' מזבח כפרה ועמ"ש לקמן:
דף ג:
גמ' א"ה התם נמי ק"ו וכו' הקשה הבה"ז אמאי לא פריך הכי אברייתא גופה אפי' לרבנן דל"פ אר"א אלא משום פירכא דחלוקין אוהלים אבל בקדשים ק"ו טוב הוא ע"ש וי"ל דרבנן לא ס"ל האי ק"ו כלל ולדברי ר"א קאמרי הפירכא דחלוקין אוהלים וכן צ"ל למסקנא דרבנן ס"ל אוכלין שגבלו ל"צ קרא וא"כ מתוך תוכו שמעי' דמחיצה לא חייצא דאתי תוכו ומפיק מק"ו ועל כרחיך דהפירכא לדבריו דר"א היא:
שם גמ' רמי שינוי בעלים אתוך הא דלא רמי שינוי קדש דהיינו חטאת ששחטה לשם חטאת דאמר כשירה אתוכו דכלי חרס דבת מינה ומחריב י"ל ידע שפיר דשאני הכא דגלי קרא תוכו דעיקר קרא בכלי חרס כתיב אלא דלא ידע דתוכו יתירא כתיב לרבו' כלי שטף ומשני דד' תוכו כתיבי והא דהכא סגי ליה בחד קרא ולעיל כי רמי שינוי קדש אשינוי בעלים משני הכא כתיב קרא והכא כתיב קרא משום דלעיל דתרוויהו קדשים אי לא כתיבי תרי קראי הוה ילפי' חד מחבריה אבל הכא כי גלי בטומאה אמרינן דגזרת הכתוב היא ולא ילפי' מינה קדשים ועפ"ז שפיר מק' התוספו' לעיל בד"ה ורמינהי אמאי לא משני לעיל ד' תוכו כתיבי אפילו דלא ס"ד קרא דלא יחללו וע"ש במקובצת שבס' מזבח כפרה והנה רש"י פי' דלעיל פי' אפי' כלי שטף דמטמא מגבו והכא פי' אפי' כ"ש דלאו בת מינה כפי' התוספ' לעיל ונ"ל דלעיל ס"ל לרש"י דע"כ המק' דלעיל והמתרץ לא ידעי להא דד' תוכו כתיבי דאל"ה אמאי לא משני הכי כדמשני הכא בקושית התוס' דלעיל וא"כ ליכא לפרושי אפי' כ"ש דלאו בת מינה דכיון דאיכא סברא לומר דכיון דלאו בת מינה לא מחריב מדנקט לישנא דאפילו דא"כ מנ"ל באמת דמחריב ולכך הוצרך לפרושי ללישנא דאפי' כ"ש הוא דמטמא מגבו וטעמא הוא משום דלא מיטמא הכלי מאויר כ"ח כדנ"ל מקרא כמ"ש רש"י לעיל אבל הכא דקאמר דאייתר קרא דתוכו לכ"ש ליכא לפרושי אפי' כ"ש דמיטמ' מגבו דא"כ אמאי אצטרי' קרא דתוכו הא כבר נ"ל מקרא אחרינא דאינו מטמא מאויר כ"ח ולכך הוצרכו לשנות פירושו דאפילו כ"ש. דלא בת מינה והתוס' לעיל לשיטתם דפי' דאפילו כ"ש דלאו בת מינה הוק"ל כיון דע"כ ידע דד' תוכו כתיבי אמאי לא משני הכא ותירצו דעדיפא מינה משני דאפי' אי ילפי' קדשים מטומאה עשאוהו כמחיצה:
דף ד.
גמ' אלא אמר קרא המקריב דם וכו' מק' מכאן עמ"ש התוס' בפ' הזרוע דקל"ג ע"א בד"ה קבלות דהמקריב לא איירי בקבלה משום דכתיב חלב ע"ש והוא תימה מסוגיא דשמעתין ונ"ל דל"ק דאחר דגלי קרא התם מבני אהרן דקבלות בכלל א"כ ע"כ דלא מקשי' לחלב דהא קושטא הוא אפי' קבלות וכיון שכן מפרשי' המקריב הוא קבלה כדאשכחן בקרא דוהקריבו דהו"א קבלה דסמיך לשחיטה כמ"ש רש"י דהא גלי קרא דלא מקשי' לחלב ועמ"ש בחידושינו לקמן די"ד ע"ב עוד מזה ע"ש:
תוס' בד"ה מה לזביחה וכו' בזורק שלא לשם בעליו וכו' מוכח מדבריהם דשינוי בעלים איתיה בזריקה גופה דהיינו זורק שלא לשם בעליו וכ"כ התוס' בפסחים דס"א ע"א בד"ה ואיתקש בהדיא ע"ש ועיין להמש"ל ולהח"ן בריש מכילתין וכ"מ בדברי התוס' לקמן בד"ה רב אשי אבל מהגמ' גופה שם אין להוכיח די"ל כמ"ש הצ"ק שם בתוספות בדבור הלז ע"ש:
בד"ה וישנן וכו' אבל אם לא פי' כלום וכו' עכ"ל אין כוונתם דאם לא פירש ליכא נפקותא דהא נ"מ אי קרבה היא גופה או רועה ויביא בדמיה עולה אלא דאגב אורחייהו דינא קמשתעו להשמיענו דאם לא פירש לא הוי חולין. שו"ר להתוס' לקמן דף ה' ע"ב בד"ה מיעט שכ' דבחטאת גופה אי חטאת זכר. היא כגון חטאת נשיא קרבה ומעתה דברי התוס' א"ש כפשטן ומ"ש רועה היינו בשלמים אבל במפריש ב' עולות דזכר היא קרבה היא גופה והגמ' דהכא בכל קדשים מיירי ולא נ"מ מידי אי לא פי' בהדיא דהשנייה חולין:
והנה המש"ל בפ"ד מה' פיסולי המוקדשין דין כ"א כ' דטעמו של דבר דהמפריש ב' חטאות לאחריות דשנייה רועה משום דחלה עליה קדושה מס' דשמא היה מקריב אותה ועפי"ז דן דדוקא במפריש שנים בב"א אבל הפריש אחת ואחר כך הפריש שניה לאחריות אז הוי דשניה חולין ע"ש ומדברי התוס' כאן אין נראה כן דאי איתא הו"ל לאוקומה בסתם ובזאח"ז גם התוס' בפסחים דצ"ז ע"ב בד"ה הפריש ב' דמהראוי היה דשנייה חולין ואין טעם בדבר אלא דהכי גמירי לה ועוד אי בזאח"ז ל"מ גם בב"א ל"מ דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו וכמ"ש התוס' שם בפסחים ע"ש ועוד דמהגמ' במס' יומא דס"ה ע"א משמע דאפי' בזאח"ז השנייה רועה. והנה המש"ל בפ"ו מהלכות חובל גבי הכהנים שפיגלו כ' דבנדבה אם שחטו שלא לשמו לא משלמי ולא מ"ל בעינא מצוה מן המובחר והוכיח ד"ז מהגמ' בב"ק דע"ח ע"ש ומדברי התוס' כאן יש להוכיח כן דאי בנדבה משלמין לא מק' מידי דהא נ"מ לענין תשלומין דבשלא לשמו משלמין ובשינוי בעלים לא משלמי דהא ליכא בעלים ומה"ט ליכא איסורא כמ"ש התוס' בתי' הב' וא"כ גם מצוה מן המובחר ליכא:
דף ד:
פירש"י בד"ה מדרב אשי וכו' ראי לזריקה לא אצט' עכ"ל טפי הו"ל לפרושי דאי כלל ופרט לזריקה למ"ל קרא דונרצה לו הא מכו"פ נ"ל שחיטה וזריקה:
תוס' בד"ה אימא וכו' דאיכא תרי קראי ואמרי' לעיל אא"ע וכו' עכ"ל. הק' בס' עומר מן הא קרא בתוכה כתיב ונ"ל בפ' התודה מקרא דשחטה שלא לשמה לא קדש הלחם ואי מיפסל אמאי אצט' קרא ולק"מ דתרי קראי דשנה הכתוב לעכב חד בתודה וחד בשלמים ואם זבח שלמים וא"כ נימא דקרא דתודה למצוה וילפי' שלמים מתודה למצוה בהיקישא דזאת התורה דבכלל שלמים היא התודה וא"כ אייתר קרא דשלמים לעכב בשלמים אבל בתודה גלי קרא דלא מיפסל וכל זה הוא לפי הבנתו דהתוס' על קרא דתודה דלעיל קאמרי וזה אינו דהא למסקנא לא קאי ההוא קרא בשינוי בעלים ולא א"ש מ"ש התוס' דאמרי' אא"ע וכו' ופריך דהשתא אימור וכו' אלא דעיקר בכוונתם דאקרא דשלמי נזיר קאמרי וכמ"ש הח"ן והא דלא כ' התוס' אקרא דתודה משום דלא נ"ל מהתם קבלה וניחא להו למי' דגמ' פריך אכולהו עבודות ועמ"ש לקמן ד"ז ע"ב בגמ':
דף ה.
בד"ה הנה מצינו וכו' ותי' הר"ח דה"ה דבעלמא כשר וכו' עכ"ל קשה א"כ אמאי הוצרך להביא שם מתניתין דכל החטאות קודמות וכו' ליפרוך מקרא גופיה דהא כתיב בהדיא דלכתחילה חטאתו קודמת לעולתו כמ"ש בקו' וכתיב תהיה עיכובא וי"ל דמ"ש דבהדיא כתיב היינו במצורע עשיר דכתיב ואחר ישחט את העולה וקרא דוהעלה נמי בעשיר כתיב ושפיר הוכיחו בקושייתם דקרא דוהעלה לדיעבד הוא אבל בעני כתי' והיה אחד חטאת ואחד עולה וליכא למשמע חטאת קודמת דאפ' דכוונת התורה איזה שירצה יקריב תחי' והתם בפסחים בעני מיירי ולהכי הוצרך להביא ממתני' דאפי' חטאת העוף קודמת וא"כ גם בעני כוונת התורה דחטאת קודמת וכתיב תהיה עיכובא:
דף ה:
בד"ה הגהה וכו' בהוייתו יהא קודם כפרה וכו' עכ"ל ואע"ג דאסר הקטרת אימורין הוא דכתיב הוא דוקא לענין שלא לשמה הוא דאמרי' הכי משום דגלי הוא דפסח דכל היכא דלא כתיב בשחיטה לא ילפי' מינה לשלא לשמו אבל להאי דרשא דסתמיה לשם אשם ילפינן שפיר:
בא"ד והא דנקט בכל דוכתא עיין להתו' בפסחים דע"ג ולמהרש"א שם:
דף ו.
פירש"י בד"ה כיפרו וכו' נ"מ שלא ידאג מן היסורין בנתים עכ"ל כפרה גמורה קאמר ומשום דק"ל מאי נ"מ בכפרת הראשון הא מתכפר בשני לזה קאמר דנ"מ שלא ידאג ודלא כהצ"ק שכ' דתלייה בעלמא קאמר ולא כפרה גמורה דא"כ מאי פריך אי כפרו שני למה בא:
תוס' בד"ה א"ד וכו' תימה דליפשוט וכו' עכ"ל טפי הי"ל להקשות ממתני' דהתם אהא דקאמר הכא דבחטאת לא מכפר על אחר הפרשה ונ"ל דשאני חטאת יחיד דאינה באה אלא ער שנודע לו שחטא וה"ט דאינה מכפרת על חטא דלאחר הפרשה משום דכתיב או הודע כדפירש"י והידיעות מחלקות אבל שעירי הרגלים אינן באין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ולכך מכפרות על כמה חטאות ואפי' דלאחר הפרשה דכוותא גבי יחיד אכל ב' זיתי חלב בהעלם אחר אינו חייב אלא חטאת אחר ועיין להח"ן שתי' בע"א ודברים הללו מוכרחים בגמ' גופה דלקמן בעי למיפשט בעיין משעירי עצרת ולא ק"ל חטאת אחטאת ועכ"ל כדכתיבנא. והשתא הגמ' הו"מ למבעי בחטאת באותם ארבעה דברים שמביאין קרבן אחד על עבירות הרבה כדתנן בפ"ב דכריתות אי מכפרי על חטא דאחר הפרשה דהא דומיא דעולה נינהו ונראה דאע"ג דבעיין לא אפשיטא כאן איפשיטא היא במ"א דבשבת פ' כ"ג דע"ב ע"א איתא מתקיף ר"ה אלא מעתה בשפחה חרופה כעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו מביא אלא קרבן א' וכ' התוס' בד"ה מתקיף דמסברא אינו מכפר על חטא דלאחר הפרשה ע"ש הרי דר"ה פשיט"ל דבכה"ג אינו מכפר על אחר הפרשה וכ"נ מהירושלמי בפ' המפלת הלכה ה' דפריך כיון דאין סנדל בלא ולד מאי נ"מ בהא דתנן המפלת סנדל מביאה קרבן הא כלא"ה מביא משום ולד ומשני דנ"מ בילדה והפריש קרבן ואחר כך סנדל דקרבן א' נדחה דבעי לאתויי משום סנדל ומתכפר על הכל הרי דהיכא דמביאה קרבן א' על ולדות הרבה אינו מתכפר על ולד דלאחר הפרשה וה"ה בעולה והר"מ השמיט בעיא הלזו:
דף ו:
פירש"י בד"ה והב"ע וכו' שאירעה אתמול בין הפרשה וכו' עכ"ל. ק"ל לפי"ז אמאי מקריב ראשון הא בשני סגי ומכפר על הכל וראשון הו"ל לידחות וכה"ג אמרינן בירוש' פ' המפלת שהבאתי לעיל איברא דמלישנא דגמ' בשבת שהבאתי לעיל דקאמר אלא מעתה וכו' אינו מביא אלא קרבן א' נר' דבכה"ג מביא ב' קרבנות ולא נדחה א' דלא כהירוש' ומ"מ טפי הי"ל לרש"י לפר' בזאח"ז דשמעתין שהפריש הב' אחר הקרבת הא' וכמו שפירש"י גופיה בסמוך גבי לב ב"ד מתנה ואף על גב דקי"ל אין מקדישין ביו"ט היינו מדרבנן ועוד דבקרבנות צבור מקדישין כדאיתא בשבת בפ' שואל ע"ש:
תוס' בד"ה לא וכו' אבל ק' ע"ז דלא הו"ל לתרץ וכו' עכ"ל ר"ל דהגמ' מעיקרא הא דלא ניחא לו' לא כיפר מתנות הראש היינו ע"כ משום דס"ל דמביא לוג אחר וא"כ בשינוייא דגמ' לא הול"ל אלא ש"ה דכתיב והנותר דש"מ דאין מביא לוג אחר וכיון שכן פשיטא די"ל לא כיפר מתנות הראש אבל גבי סמיכה ל"ל לא כיפר סמיכה דהא מילתא דפשיטא דאין סמיכה אלא מחיים ולא הוה ס"ד דיביא קרבן אחר כדי שיסמוך ול"ד למתן הראש דאצט' קרא בשביל זה ולאו מילתא דפשי' היא:
דף ז.
בד"ה דילמא וכו' ועוד דהיכא דל"ל תקנתא ברעייה וכו' עכ"ל פי' דכיון דאשכחן דפעמים אמרי' לב ב"ד מתנה דהיינו דהיכא דל"ל תקנתא ברעייה אלמא דלאו מילתא דפסיקא היא וא"כ י"ל נמי דאע"ג דל"ל לר"ש לב ב"ד מתנה לענין דנפדין תמימים לענין דלא הוי הפרשה אלא אחר הקרבת הא' אית ליה ודחו לזה דמ"מ כיון דאית ליה תקנתא ברעייה לא אמרי' לב כ"ד מתנה:
בד"ה חטאת וכו' את"ל דלא מכפרה וכו' כ' הצ"ק דאפי' האת"ל מיתוקמא שפיר בהפריש וא"כ תחילת דבריהם הוא לפי הצד דמכפרה אעשה דלאחר הפרשה דאז ל"מ בהפריש דאי הפריש הו"ל כעל מי שאין מחוייב וקשה דכיון דמכפר אכל עשה דלאחר הפרשה וא"כ אינו דינו כעל מי שאין מחוייב דפסול דטעמא דפסול משום אין לך אדם מישראל שאין מחוייב עשה וכה"ג דמכפר אעשה דלאחר הפרשה הו"ל אין מחוייב שום עשה וי"ל דאפי' דאי הפריש נמי כשרה מ"מ לא מקרי מחוייב עשה כיון דהפריש ורבא קאמר על מי שמחוייב עולה וע"כ ל"מ להפריש:
דף ז:
גמ' אשכחן למצוה לעכב מנ"ל מדלא פריך אימא תרי קראי בשינוי קדש ולעכב ומנלן לאוקומי בשינוי בעלים באא"ע מוכח דטפי מסתבר לאוקומי באא"ע ולמצוה מלאוקומי לעכב ומזה יש להוכיח שכוונת התוס' לעיל ד"ד ע"ב בד"ה אימא כמ"ש ס' עומר מן ולא כמ"ש הח"ן ועמ"ש שם. שו"ר להתוס' לקמן ד"ח ע"א בד"ה ועשה ועיין להח"ן שם:
תוס' בד"ה מה וכו' לישתוק קרא מזביחה וכו' עכ"ל הק' הצ"ק הא אצטריך קרא למכתב זביחה משום הוא לגלוי על אשם וכדמסיק הגמ' ע"ש וי"ל דהו"ל למכתב הוא בקרא דוזבחת ולכתוב וזבחת פסח הוא והח"ן תי' דמק' לס"ד דגמרא דהו"ל לאקשויי גם אזביחה למ"ל ע"ש ולפ"ד אין מקום לחי' הבה"ז בקושית התוס' דהא למסקנא אצטריך כוליה קרא לגלויי אאשם ולא אייתר קרא לזביחה בשינוי בעלים ואפי"ה אמרי' מה שלמים לא חלקת וכו':
בד"ה אלא וכו' ור"א לטעמיה וכו' עכ"ל. קשה לגי' אחרת שכ' התוס' בדבור שאח"ז דהיינו כ"מ שנאמ' הוא בזביחה וכו' והיינו לגלויי אמנחת חוטא ומנחת קנאות כמו שמתבאר מדברי התוס' לעיל דף ה' ע"ב בד"ה מיעט ע"ש וא"כ קשיא לר"א מנ"ל למדרש ב' דרשות וי"ל דלר"א כיון דאשם מעכב מהיקישא דבחטאת כאשם ילפינן מנחת חוטא ומנחת קנאות דמעכב מבינייא:
דף ח.
בד"ה זריקה וכו' ושאר עבודו' נילף כדאמר לעיל וכו' עכ"ל. גמגום יש דמאי שאר עבודות דקאמרי הא לא נשאר אלא זריקה וי"ל דשיעור דבריהם דאפי' לא נכתב אלא חד שאר עבודות נילף מלא חלקת וקבלה לא הוצרך למכתב ובהכי אין מקום למ"ש הח"ן:
בא"ד ושינוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול וכו' עכ"ל והא דבזריקה לא אמרי' לא חלקת היינו אי אכתי לא ידעי' בשינוי קדש דפסיל בד' עבודות כגון בשמיעת קול גופיה אבל בחטאת חלב דכבר ידעי' בשינוי קדש לעכב בד' עבודו' ילפי' משמיע' קול זריקה בש"כ ושאר עבודות מלא חלקת בשינוי קדש לא תחלוק כש"ב ובהכי ליתא למ"ש הבה"ז דרש"י חולק על ס' התוס' וס"ל דגם בזריקה אמרי' לא חלקת ע"ש וא"צ למ"ש הצ"ק:
בד"ה וזריקה וכו' תימה דמהאי קרא וכו' עכ"ל מ"ש הח"ן לתרץ קושית הבה"ז ליתא דדוקא לקמן דילפי' שכ' באא"ע אמרי' מדאפקיה לש"ב בלשון שינוי קדש וכו' אבל השתא לא ילפי' באא"ע אלא דש"כ ילפי' מעליו וקרא גופיה בש"ב מיידי:
בגמ' שיהיו כל עשיותיו לשם חטאת מוכח מכאן דגם שחי' בכלל עשיה היא אע"ג דלאו עבוד' היא ומכאן ק"ל עמ"ש התוס' במנחות דמ"ט בד"ה ת"ל אקרא דתעשו את אלא דשחיטה לאו בכלל עשיה היא והתם נמי לכתחי' ודאי דאפילו שחיטה כמשמע מיוקדם דבר כמ"ש המש"ל בריש ה' תו"מ ע"ש ומ"ש מדהכא וצ"ע:
בד"ה ועשה וכו' משמע דעיקר מילתא וכו' פי' דלשיטת רש"י יכול להיות דרב הונא דאמר חטאת חטאתו היינו קרא דשמיעת קול ומעליו ילפינן מצוה ומחטאתו לעכב והוי השתא מצוה ועיכוב בחד מקום ומלא חלקת ילפי' שאר עבודות בש"ב אפילו מזריקה כיון דשינוי קדש יש לנו עיכובא בכולהו כמ"ש לעיל בד"ה זריקה ומאי דפריך עולת עולתו למ"ל הו"מ למפרך חטאתו דנזיר למ"ל אלא דעיקר פירכיה דנימא נמי עולה לעכב כדדרשינן גבי חטאת. מיהו מדאמרי' כדאמר ר"ה וכו' משמע דר"ה לאו אההוא קרא קאמר והשתא קשיא אמאי באמת ר"ה לא קאמר אחטאת חטאתו דשמיעת קול דהוי השתא מצוה ועיכוב בחד מקום אבל לגירסא שהביאו ניחא שפיר דלמסקנא לא דרשי' קרא דעליו כלל ולכך לא קאמר אחטאתו דש"ק ודברי הנ"ק בכוונתם תמוהים דאי דאצט' עליו מ"מ חטאתו דש"ק לא צריך:
בד"ה הילכך וכו' מיהו איכא דאית ליה וכו' עכ"ל אפשר דזה תליא בפלוגתא דר"מ ור"י במס' מכות דף י ע"א גבי ספר שתפרו בפשתן ע"ש:
דף ח:
בד"ה הנך וכו' וע"ק חטאות פנימיו' לר"ש וכו' עכ"ל קושיתם היא למאן דסבר דר"ש נמי לא יליף מתורה אחת וכו' אבל למ"ד תורה אחת שהביאו התוס' בד"ה הילכך לק"מ:
בא"ד וי"ל דבפר העלם וכו' עכ"ל. קשה לישתוק מחטאת חלב ונילף מבינייא מנזיר ומצורע ופר העלם וצ"ל טרח וכתב לה קרא או לדרשא אחריתי וכמ"ש התוס' בד"ה הילכך גבי שאר עבודות:
דף ט:
גמ' טעמא דמעשיה מוכיחין וכו' י"ל מאי פריך נימא רב דאמר כשרה היינו כשרה ולא עלו והכא אצט' ר"ש לה"ט כדי שיעלה לשם חובה וי"ל כיון דנ"ל מזאת תורת החטאת מסתברא דעלו לשם חובה ומכאן יש להוכיח דהא דאמרי' לעיל ד"ו חטאת ששחטה לשם חטאת דם כשרה היינו כשרה ועלתה כיון דנ"ל לעיל מושחט אותה לחטאת והרי חטאת לשם חטאת נשחטה וכ"מ להדיא מדברי רש"י בסוגיין שכ' ולרבא לעיל לא פריך וכו' ואי איתא דלעיל לא עלו ליכא לאקשויי לרבא כלל לא מרבנן ולא מר"ש ודלא כבה"ז לעיל שכ' דעיקר הגי' בדברי רש"י היא לא עלתה ע"ש:
תוס' בד"ה ושחט וכו' לעיל בפרקין וכו' עכ"ל כעת נזדמן בידי ס' טהרת הקדש וראיתי לו שהק' לפמ"ש התוס' לעיל ד"ח ע"א בד"ה הילכך דלמסקנא א"צ אלא חד קרא לעכב ושאר קראי אתו לדרשא אחריתי ע"ש א"כ נימא דקרא דושחט כוליה לדרשא דהכא ודרשא דלעיל מקרא דולקח הכהן ע"ש ונ"ל במ"ש התוס' שם בד"ה זריקה דמזריקה דהיא עיקר הכפרה לא אמרי' לא חלקת ע"ש והשתא י"ל דגם מקבל' ליכא למילף לשחיטה כיון דקבלה היא התחלת עבודות הדם דהא מקבלה ואילך מצות כהונה וא"כ עיקר דרשא דלעיל לא אתיא אלא מקרא דשחוטה. עוד הק' מנ"ל לעכב הכא הא ליכא אלא חד קרא ומהיקישא דשלמים ליכא למילף למצוה דלא שייך כה"ג בשלמים דהא תודה ששחטה לשם תודה כשרה ועלתה ע"ש ונ"ל כיון דבהאי קרא נכללו ב' דרשות דהיינו דרשא דלעיל חטאת לשם עולה ודרשא דהכא חטאת חלב לשם חטאת דם כיון דחטאת לשם עולה הוא לעכב גם האי דרשא לעכב דגילוי מילתא הוא דקרא בפיסול מיירי ובהכי ניחא גם קושייתו ראשונה שהבאתי דע"כ מהאי קרא גופיה הוא דדרשי' דרשא דלעיל דאל"ה עיכובא מנ"ל:
דף י.
גמ' השתא מיהא בשלמים קיימי' וכו' מ"ש הפ"מ הביאו הח"ן דאי לא כ' בזריקה וזריקה ילפא מבינייא לא הוה מלמדא בהיקש לשאר קרשים ע"ש עיין לקמן ד"נ ע"ב דאיכא למ"ד דבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש ע"ש:
תוס' בד"ה לא וכו' ועוד ל"ל קרא בזריק' לש"ב וכו' עכ"ל עיין להצ"ק לעיל ד"ד ע"ב בד"ה ר"א דלפ"ד שם מתיישבת קושיית' הלזו שפיר:
דף י:
פירש"י בד"ה הרי וכו' דסמכי אהיקישא אחרינא וכו' עכ"ל והיינו היקישא דמנחה לחטאת ואשם דהא דאמדינן לקמן חטאת טעמא דכתיב היא היינו אליבא דר"ש דמבע"ל היקישא לבא לעובדה בימין וכו' אבל קשה דלקמן דס"ג ע"ב כתב רש"י דעיקר הגיר' היא דהיקישא דחטאת היא דכתי' במנחת חוטא היא מה חטאת פסולה שלא לשמה וכו' הרי דמנחה מקרא אחרינ' ולאו מהיקישא דלקמן וצ"ל דהיקישא דאיתקש מנחה לחטאת לקמן אצט' לדרשא אחרינא לרבנן אבל מאי דאיתקשה לאשם ס"ל לרבנן דאצט' למילף לשאר מנחות דכשרים אבל מנחת חוטא דפסולה של"ש ילפי' מכי חטאת היא ועיין להתוס' שם שהק' על גי' רש"י דבמנחו' דרשינן מדכתי' היא ע"ש ולפי המתבאר מדברי רש"י כאן ניחא שפיר דסוגיא דמנחות אליבא דר"ש אבל לרבנן ילפי שאר מנחות מאשם ומנחת חוטא מהיקישא דחטאת דאי ילפי מקרא דהיא לא הוה אצטריך לאקושי שאר מנחות לאשם אלא מדלא כ' היא בשאר מנחות כמו לר"ש ועיין להתוס' לקמן די"א בד"ה ה"ג ע"ש:
תוס' בד"ה הרי וכו' באשם מצורע כתי' וכו' אלא אי לאו היקישא וכו' עכ"ל. י"ל אמאי לא ניחא להו בקרא דפ' צו כחטאת כאשם ועוד י"ל במ"ש הוה ממעטי' מאותה וכו' דבסמוך אמרינן דלא ממעטי' מאותה משום דשייר פסח ולזה י"ל דודאי מאותה ממעטי' כל דין שיש בחטאת שלא יהיה הדין כן בשאר קדשים וכמו שמתבאר מהגמרא לעיל דף ה' דממעט שאר קדשים מאותה אבל הכא דהיקש יתר הוא וע"כ דאתא לדרשא מסתבר טפי למידרשיה לשלא לשמו משום דלא ממעיט שפיר מאותה כיון דשייר פסח ודוקא בהיקש דמיותר הוא דדרשי' הכי אבל קשה דהאי היקישא אצט' לדרשא דבסמוך דדריש ליה ר"א לנכנס דמו לפנים ונ"ל דס"ל להתוס' דשני היקישים הם דהיקש דלקמן הוא מקרא דפ' צו כחטאת כאשם והיקש דהכא הוא מקרא דמצורע וזהו מה שהכריחם לפ' דהכא מקרא דמצורע כדי שיהיה מיותר והגמ' בסמוך דפריך לרבנן היקישא למ"ל ומוקי ליה לסמיכה אהיקישא דלקמן קאי אבל היקישא דהכא פשיט"ל להגמ' דאצט' למאי דדרשי' בפ' איזהו מקומן דמ"ט ע"א ע"ש וגם רש"י י"ל סובר כן ומ"ש בד"ה הרי וכו' דלרבנן דרשי למילתא אחריתי היינו ההיא דפ' איזהו מקומן ומ"ש בסוף שמעתא וכו' לא קאי אלא אמ"ש דטעמייהו דרבנן דסמכי אהיקישא אחרינא וכו' ואכתי קשה בדברי התוספות דתקשה להו קושייתם אמאי דדרשי' בסמוך לנכנס דמו אמאי לא נ"ל מג"ש דעון עון וצ"ל דס"ל לר"א דאי לאו היקישא דמיות' הוה דרשי' דם דמה ומאי דאמרי' בגמר' דם דמה לא מ"ל היינו אחר דגלי היקישא ודוחק. ודע דלפמ"ש הר"ן בחי' בר"פ הנשרפין דכי ג"ש אצט' למילתא אחריתי כי בעי' למילף דין אחר משום דאין ג"ש למחצה למידין ומשיבין ע"ש מתורץ קושייתם דאיכא למיפרך שכן דמה למעלה ונר' דלדעת הר"ן כמו כן בהיקש כה"ג למידין ומשיבין דמ"ש היקש מג"ש והשתא ע"כ דדרשא דהכא ודלקמן מב' היקשים הם וכדכתי':
בד"ה ומה וכו' ומיהו כיון אותה בחטאת ל"ק וכו' עכ"ל פי' דממעטי' מאותה עולה דלא מיפסלא בשלא לשמה ודוקא גבי אשם הוא דאמרינן בסמוך דלא ממעטי' שלא לשמה משום דשייר פסח וכדכתי' בד"ה הרי ודלא כהצ"ק:
בא"ד שלא לשמו נמי ליכשר באשם וכו' עכ"ל מ"ש הבה"ז ליפרוך שכן אינה מכפרת ל"ק דהכא באשם מצורע מיירי כמ"ש התוס' בד"ה הרי וחטאתו ואשמו של מצורע עולות הם ולא מכפרי כדאי' בגמרא לעיל. מה שהקשה הצ"ק במ"ש התוס' א"כ תהיה עולה וכו' הא כי אמרינן הכי מבטל היקישא דזאת התורה לגמרי משא"כ בק"ו דעביד הגמ' דמקיים ההיקש בשלא לשמו ע"ש נעלם ממנו מאי דאמרי' בגמ' לקמן דצ"ח ע"א דדרשי' מה שלמים מפגלין וכו' ודריש להו לכולהו היקישי דכתיב בקרא דזאת התורה ע"ש:
דף יא.
גמ' ורבנן למאי הילכת' איתקש וכו' לפמ"ש הרא"ש בפי' בנדרים ד"ג לענין כ"ת באשם דנ"ל מהיקישא דכחטאת כאשם ע"ש הו"מ הגמ' למי' דלרבנן מבע"ל לבת איברא דדברי הרא"ש תמוהים דאכתי עולה ושלמים מנ"ל דנ"ל בפ"ק דר"ה דף ה' עולה ושלמים מהיכא דנ"ל חטאת ואשם וכבר תמה עליו בזה ה' טורי אבן שם ע"ש:
דף יא:
תוס' בד"ה אי איפלוג וכו' ותימה השת' נמי וכו' עכ"ל. לכאו' י"ל דבן בתירא ליכא לאקשויי ליה דהו"ל לאפלוגי וכו' דאיהו אדברי ר"י קאי דשמעיה לר"י דנקיט מילתיה בשלא לשמן ואפליג עליה. מיהו נראה דקושית התוס' היא דהו"ל למסדר המשנה לגלויי לן טעמא דבן בתירא כי היכי דלא נטעה והשתא א"ש מה שתי' התוס' כיון דאין הלכה כבן בתירא לא חייש מסדר המשנה לשלא נטעה:
דף יב.
גמ' כין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות ל"ל וכו' ק"ק דאפי' למסקנא דטעמיה דבן בתירא משום דמקצתו ראוי קשיא בין הערבים דקטורת ונרות ל"ל כיון דמקרא דמערב עד בקר ידעי' זמנייהו ויש ליישב:
גמ' ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה וכו' תהא לאחר חצות ובחל י"ד להיות בשבת מותר להקדישו בשבת כיון דחובות הקבוע להם זמן הוא כדמסיק בפ' שואל דקמ"ח ע"ב דהא דתנן אין מקדישין בשבת דוקא בסוכות שאין קבוע להם זמן הוא והא דלא הוכיח הגמ' שם דינו של ר"י דאמר מקדיש אדם פסחו בשבת מבן בתירא משום די"ל דלבן בתירא כיון דא"א להקדישו מאתמול הוי דבר שא"א לעשותו מע"ש דדוחה שבת אפי' מלאכה גמורה אבל לרבנן דיכול להקדישו מאתמול ס"ד דאינו יכול להקדישו בשבת כיון דאפשר לעשותו מע"ש ואשמועי' ר"י דמקדיש דמעיקרא לא גזרו רבנן במקדיש פסחו ול"ד לשאר מלאכות:
תוס' בד"ה לילה וכו' אבל קודם לכן לא וכו' עכ"ל עיין להמש"ל בפ"ד מה' א"מ שהוכיח דאסור להקדיש מחוסר זמן ואם עבר והקדישו קדוש ע"ש לפ"ז ל"ק קושית התוס' דהכא לענין דאסור להקדיש מיירי אבל אם עבר והקדיש קדוש:
בד"ה יום וכו' תימה ת"ל וכו' עכ"ל עיין להתוס' בחולין דפ"א ע"א ובמ"ש שם בחי':
בד"ה ש"מ וכו' הא אמרה ר"י חדא זימנא וכו' עכ"ל ר"ל דאמר ר"י הלכה כסתם משנה דלא כהח"ן:
בד"ה וש"מ וכו' דאין תמורה בעופות וכו' עכ"ל עיין להתוס' בקדושין ד"ז ובמ"ש בחי' שם:
דף יג.
פירש"י בד"ה אמר רע"ק וכו' רע"ק לא מ"ל וכו' עכ"ל. לפ"ז הא דתניא בת"כ ר"פ אמור בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים אתיא כת"ק ודלא כרע"ק אע"ג דסתם ספרא ר"י וכולהו אליבא דרע"ק:
דף יג:
גמ' אי ר"ש מאי אירייא וכו' ה"ה דהומ"ל הא ר"ש מודה בחטאת הואיל וא"א לבטלה כדלקמן ואין לו' דהשתא לא ס"ל כר"ל אלא דס"ל כיון דעיקר פיגול משלמים ילפינן וכיון דבשלמים לא פסלה הולכה גם בחטאת אין לפסול הא ליתא דאם כן טבילת אצבע לא פסלה אפי' לרבנן כיון דלא שייכא בשלמים וכדלעיל והח"ן כתב דאפי' לר"ל לא מיפגלא אלא מיפסלא וכדלקמן ע"ש וליתא דלא מוקי לה הכי לקמן אלא מכח פירכא מדאמר ר"ש כל שאינו על מזבח החיצון וכו' והשתא דלא ס"ד מהאי מימרא דא"כ מאי אירייא טבילת אצבע ודאי דאפי' חיובי נמי מחייב כיון דבחטאת א"א לבטלה ועיין להמש"ל בפי"ז מה' פיסולי המוקדשין דין ג' ע"ש:.
דף יד.
תוס' בד"ה תוך וכו' וצ"ע דלקמן דק"ך מבע"ל עלו מהו שירדו וכו' עכ"ל כצ"ל והיא גי' רש"י שם ע"ש ועיין להח"ן:
דף יד:
בד"ה והא וכו' משום דמקבלה ואילך וכו' עכ"ל הקשה הצ"ק הא נתינת אש דמקבלה ואילך היא ואמרי' ביומא דכ"ז דאי לאו דכתי' בה כהן לא הוה בעיא כהונה משום דל"מ כפרה וה"נ הולכה ועוד מאי פריך לר"ש נימא דאית ליה טעמא דמקבלה ואילך אלא דבהולכה הוי כמו נתינת אש ע"ש ול"ק דל"ד הולכה דבעבודות דם היא לנתינת אש דעבוד' דהקטרה היא דהא הקטרה גופה ל"מ כפרה והנה מפירש"י מבואר דטעמא דרבנן הוא משום דא"א לבטלה והוא תימה דלעיל ד"ד פריך הגמ' מה להנך שכן א"א לבטלה ועיין להמש"ל פ"א מהלכות פיסולי המוקדשין דין כ"ג:
בד"ה אבע"ל וכו' ויושב פסול היינו כי לא תיקנה וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מאי פריך לקמן לעולא מנשפך הדם נימא מאי דאמר עולא פסולה היינו אי לא תיקנה וי"ל:
גמ' והרי הולכת איברים לכבש וכו' מקשי' דמבריית' דמייתי הגמ' בפ' הזרוע דקל"ג דכל כהן שאין מודה בעבודה וכו' מבואר דהולכה לר"ש בעיא כהונה ע"ש בפירש"י ואמאי לא פריך הגמ' מינה וכבר כתבתי לעיל ד"ד דאחר דמרבי' כל העבודות מוקמינן ליה בקבלה דמסתבר טפי לאוקומי בקבלה והשתא הולכה לא כתיבא. איברא דק"ל אמ"ש התוס' במנחות די"ח ע"ב בד"ה מנין וכו' דלא חשיב הולכה דר"ש לטעמיה דאפשר לבטלה ע"ש ותימה דכיון דקאמר מנין לרבות הקבלות ע"כ קרא בהולכה כתיב כפירש"י. ואין לומר דהתוס' מפ' דקרא בזריקה מיירי דהא זריקה כתיבא הזורק את דם השלמים וכדאמרי' בגמ' לעיל ד"ד ונ"ל דהתוס' גרסי בגמ' לקמן בהולכה זוטרתי כ"ע ל"פ דפסולה ע"ש בפירש"י וא"כ כל כמה דלא מרבי' שאר עבודות מוקמי' ליה לקרא בהולכה זוטרתי:
דף טו.
גמ' איתיביה ר"נ וכו' עיין מה ך שהוכיח מכאן המש"ל פ"א מה' פיסולי המוקדשין דין כ"ג ע"ש:
דף טו:
תוס' בד"ה אלא וכו' וק' לרבינו וכו' הלא ההוא קרא גופיה בנותר משתעי וכו' עכ"ל אינו ר"ל דנילף מבני ישראל דהאי קרא גופיה דלמעיט עכו"ם מנותר דא"כ מנ"ל זר כיון דאצט' למעוטי עכו"ם לענין נותר אלא ר"ל כיון דבהאי קרא נכלל גם נותר נילף בהיקישא דאיתקש נותר לטומאה ולא אצט' ג"ש דחילול חילול ואכילה בטומאה מקרא שני נפיק ופיגול יליף עון עון מנותר ולא הוי דבר הלמד בהיקש דא"ח ומלמד בג"ש כיון דילפי' גם דינין דכתי' בגופי' ופי' דנותר לפיגול מהאי ג"ש והוה הימנו וד"א:
דף טז.
בד"ה מה ליושב וכו' דכיון דגזלן אינו מוזהר וכו' עכ"ל והיינו משום דאי' למיפרך מה להנך שכן מוזהרין ומה שהוצרכו התוס' בד"ה אף וכו' לשלא תאמר טמא בק"צ יוכיח היינו משום ראי דלא ניפרוך שכן מוזהרין הו"ל לתנא דברייתא למיפרך ולשנויי הכי וכמ"ש הצ"ק ודלא כמ"ש הח"ן שם ע"ש אבל קשה בדברי התוס' דהכא דאמאי לא נילף אזהרה גופה מק"ו ואף דאין מזהירין מ"ה היינו מלקות דוקא ולא חשיבא פירכא וכמו שנר' מדברי התוס' בפ' כ"ש דכ"ד שכ' דלא חשיב בב"ח משום דאין מזהירין מ"ה ואפי"ה יליף תנא דברייתא שם הנאה מק"ו מערלה ולא פרכי' שכן לוקין:
בד"ה מיושב וכו' ובד"נ אפילו ת"ח עומד וכו' עכ"ל קשה דא"כ ניפרוך מה ליושב ת"ח שכן פסול לעדות בד"נ וכמו שהק' התוס' מחליצה וי"ל הא דעומד בד"נ אינו אלא חומרא מדרבנן דמדאורייתא לא מצינו קרא להכי:
בא"ד אצטריך קרא לעובד בהשתחואה עכ"ל צ"ל דקושטא הוא דבהשתחואה אינו אלא למצוה דאל"ה קשיא נימא דתרי קראי חד למצוה בהשתחואה וחד לעכב ביושב ומנ"ל לעכב בהשתחואה:
דף טז:
גמ' דר יוכיח וכו' האי תנא דרי"ש פליג אתנא דבי רי"ש דלעיל דיליף זר מאונן וכה"ג איתא בקידושין דל"ז האי תדרי"ש מפיק מהך תנא דרי"ש ע"ש ועיין להח"ן:
תוס' בד"ה אתיא וכו' תימה מה ליושב וכו' עכ"ל י"ל כיון דיושב נמי הותר מכללו בבמה אלא דהנך עדיפי קצת דהותרו במקום שנאסרו כמ"ש התוס' בד"ה שכן וכו' כה"ג לא הוי אלא פירכא כ"ד ולא פרכינן פירכא כ"ד בחדא מחדא אלא דלפ"ז מאו דקאמר בגמ' מיושב וחדא מהנך לא דייק שפיר דלא אתיא אלא מיושב וטמא דאי מיושב וזר או בע"מ איכא למיפרך שכן לא הותרו מכללן במקום שנאסרו חדא מתרתי היא ופרכי' כ"ד:
בד"ה אבל וכו' וי"ל כיון דלא ילפי' וכו' עכ"ל עמ"ש הח"ן ולפ"ד לא היו צריכי התוספות לתירוצם אלא דבפשיטות הי"ל לתרץ דאפילו אי ילפינן מטומאה דמרצה מ"מ ה"ד אי ליכא כהן אחר כמו טומאה למ"ד דחויה אבל חטאת דאהרן דהיא אפשר ע"י אהרן לא מרצה ולכך נשרף:
גמ' והותר טומאה אצל כ"ג וכו' ראיתי מקשים היכי ס"ד דטומאה תותר אצל כ"ג הא קרא דוינזרו דילפי' מניה טמא ששמש כתיב נמי אהרן דהוא כ"ג ונ"ל דל"ק דכי ילפי' האי ק"ו אמרי' דיו אסוף דינא כמו טומאה בק"צ דאינה אלא דחויה ואי איכא טהור לא דחי וא"כ קרא דוינזרו דכתיב אהרן היינו אי בניו טהורין דאפשר ע"י בניו אלא שדברי רש"י שכ' ואוקי איסור בכ"ה קשים לשמוע דמיתוקם שפיר בכ"ג דאהרן כתיב ובבניו טהורין ולכ"ג דקרא דוינזרו מוקמי' ליה בשאר טומאות דטומאת מת הוא דהותרה בציבור ואמרינן דיו ומ"ש רש"י ואוקי איסור בכ"ה לאו אקרא דוינזרו קאי אלא אקרא דלקמן דנ"ל מניה ט"י קדושים יהיו ולא יחללו דההוא קרא בפרשת אמור כתיב גבי טומאת מת:
דף יז.
תוס' בד"ה נו"י וכו' ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד ריבוייא וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דאפי' לא כתיב אלא חד קרא ע"כ דמוקמי' ליה בנו"י דמת"כ ל"ל אקרא דמוטהרה נפקא דכתיב סתמא וי"ל דס"ל השתא דאפי' כתיב סתמא לא מוקמי' אלא במסתבר ולא ק"ל אלא כיון דבנ"י מצינו דאין חילוק כ"ש במח"כ דמחוסר מעשה וזהו שכ' בקושיתם כיון דדרשי' ט"י וכו' ותי' דלא הוה מוקמי' ליה אלא במח"כ:
פירש"י בד"ה במח"כ וכו' בטמא ל"ל וכו' עכ"ל. הא דלא כ"כ אדלעיל מינה במאי דקאמר בט"י מח"כ לא אתי מניה משום דשם פשוט הוא דהא טמא פסול בתרומה וקמ"ל דאפי' במח"כ מחוסר מעשה דהבאת קרבן ודטבילה שוין הן ואין לחלק ביניהם:
בא"ד לא ליכתוב טמא ותיתי מהנך וכו' עכ"ל ל"ד מהנך דאפילי מט"י לחודיה אתי:
דף יז:
תוס' בד"ה קסבר וכו' שאין מח"כ נכנס שם וחייב עליה חטאת וכו' עכ"ל הגי' שם וחייבין ע"ש ולפ"ז אין משם ראיה די"ל דחייבין אטמאין קאי ולאו אמח"כ ותרי מילי קתני וכן הוא בבבא הקודמת לה ע"נ מקודשת ממנה שאין ט"י נכנס שם ואין חייבין וכו' דע"כ אין חייבין אשאר טמאים קאי דהא ט"י מדרבנן הוא דאסור בע"נ וע"ש בפירוש הר"מ והרא"ש:
בא"ד. הרי היא כמגע ט"מ וכו' אבל לרבנן לא וכו' עכ"ל ממתני' גופה דמוקמינן כאבא שאול הומ"ל דקתני כמגע ט"מ ואי כזב דמי אב הטומא' הוי אלא משום דאבא שאול אין דחוק לומר דס"ל לאו כזב כיון דלית הילכתא כוותיה ולא מוכחי אלא מרבנן דהילכתא כוותייהו דחיקא להו דאתו דלא כהילכתא דקי"ל כזב דמי:
בד"ה שרפה וכו' ואתי אונן ומח"כ בק"ו מט"י וכו' עכ"ל ק"ק ניפרוך מה לט"י שכן אינו מחוס' מעשה וי"ל כיון דהאי ק"ו גופיה איתיה בגמ' דפ' הערל מתרצי שפיר ואי קשיא קשיא בגמרא דפ' הערל וכבר הקשו כן התוס' בסד"ה אונן אבל אין לתרץ דמח"כ קלישא טומאתיה ולא מקרי מחוסר מעשה למ"ד לאו כזב כדאיתא בגמרא לעיל דדוקא בחדא מתרתי הוא דאמרו כן בגמ' דלא הוי פירכא שוה אבל בחדא מחדא קאמר הגמ' לעיל ט"י לא אתי ממח"כ משום דמחוסר מעשה ולא אמרי' קלישא טומאתיה ועפרש"י לעיל:
גמ' בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם והו"ל זרים מכאן מוכח דהא דאמרי' במנחות דחוקה לעיכובא היינו מג"ש ולא ממשמעותה רחוקה דאי איתא ת"ל משום חוקה ויל"ד ע"ד התוס' דלקמן בד"ה ת"ל שהוכיחו כן מגמרא דלקמן והוכחתם ליתא אלא לס"ד דגמ' דלמסקנא דגמרא דלקמן דשתויי יין הוא דילפינן ממחוסר בגדים ליכא הוכחה כלל דאע"ג דמשמעות חוקה לעכב אצט' ג"ש למדרש אפי' עבודה דלא מחייב עליה זר מיתה וטפי הי"ל להוכיח מגמ' דהכא כדכתי' וי"ל כיון דאצט' לדרשא דאין כהונתם עליהם למיתה נקט לה הגמ' גם לחילול וכמו שצ"ל כן לתי' התוספות בתרא בד"ה אין וכמ"ש הח"ן שם ורש"י בחומש בקרא דחק עולם דגבי מכנסיים כ' דלעכב מדכתיב חוקה נראה מדבריו דממשמעות נ"ל וא"כ גם בשאר בגדים נ"ל מחקה דלא כדרשא דשמעתין וע"כ צ"ל כדכתי' וניחא לפ"ז מאי דק' מנ"ל במכנסיים חילול כיון דבמית' כתיבי תרי קראי במכנסיים ובשאר בגדים ולא ילפינן מהדדי חילול דלא כתיבי במכנסיים מנ"ל ועפי"ה ניחא שפיר ולדעת התוס' דלא נ"ל ממשמעות חוקה צ"ל דמכנסיים מק"ו כמ"ש הח"ן בתוס' ומיתה דלא ילפה משאר בגדים בק"ו משום דאין עונשין מ"ה:
דף יח.
פירש"י בד"ה כשרין וכו' אע"ג דכתיב מדו וכו' עכ"ל. לרב ושמואל לקמן לק"מ אלא דהוצרך רש"י לזה להמק' דפריך אשמואל והתניא מסולקין כשרין והתוס' הביאו מפ' ת"נ דשם מיירי בסלקן ע"י אבנט ומ"מ י"ל דסוגיא דהתם אליבא דרב אזדא:
דף יט.
תוס' בד"ה כורך וכו' ונ"ל גזירה וכו' עכ"ל ולפ"ז גמי אע"ג דמסי לא גזרו בו משום שחיקת סמ' דל"ד כלל לשאר רפואות ודלא כהצ"ק שכ' דלפ"ז גמי לא מסי ע"ש דא"כ הי"ל לדחות זה מגמ' דלקמן בהדיא דגמי מסי והתוס' בסה"ד לא הוכיחו אלא בלשון משמע: גמ' ל"ק הא דיד הא דראש עיין להרב שאגת אריה סימן ל"ז:
דף יט:
גמ' שנאמר ורחצו ממנו וכו' היינו קרא דפ' פקודי דגבי עשיה דכיון דב"ח למילואים מיירי ומשה הוא דהיה משמש ולא אהרן א"כ למה כתיב אהרן ובניו אלא ע"כ לשיעורא קאמר דבעי כיור שמחזיק קידוש ד' כהנים אבל בקרא דצווי דפ' תשא י"ל דצווי בעלמא הוא לדורות ולא אתא קרא לשיעורא ועיין להצ"ק:
תוס' בד"ה א"ה וכו' אתי בק"ו מיושב וכו' עכ"ל כתב הצ"ק אף על גב דמק"ו דמיתה לא שמעי' אלא עבודות שהזר חייב עליהם מיתה מ"מ הכא ביוה"כ מיירי דכל העבודות בכ"ג ובעי קידוש משום עבודות שחייב מיתה עש"ב. ועפי"ד ניחא מאי דקשה בעיקר קושייתם דלפמ"ש לעיל דף י"ז ע"ב בד"ה אין בגדיהם וכו' דקרא דוחגרת אצטריך לחילול א"כ שמעינן מדאצטריך וחגרת דאפילו במיתה אפשר דאינו מחלל דהא במחוסר בגדים כתיב מיתה בהדיא ואפי"ה אי לאו קרא הו"א דאינו מחלל ולפ"ד הצ"ק ניחא דאצטריך וחגרת לעבודות שאין הזר חייב מיתה גם ניחא לפ"ד מאי דלא קבעו התוס' קושיתם לעיל מינה במאי דקאמר דחוץ יו"ד אתיא חוקה חוקה אבל ק' אמאי לא ק"ל לעיל די"ח ע"א דקאמר שתויי יין מנ"ל אתיא חוקה חוקה ופריך והא תנא להבדיל ומאי פריך נימא דשתויי יין ילפי' חילול מק"ו דיושב ואייתר ולהבדיל לעבודות שא"ח עליהן מיתה ויש ליישב:
גמ' א"ק לשרת ושירות מעומד עיין להתוס' בסוטה ד"מ ע"ב בד"ה והאמר וכו' במה שהק' בס"ד משמעתין ע"ש במהרש"א מ"ש בכוונתם וה' תומים סי' י"ז פי' בכוונתם דס"ל דסמיכה הוי בכלל עמידה וס"ל דמה שהוכיחו רבנן מקרא דלעמוד לשרת דלא מהניא סמיכה היינו משום דקרא יתירא הוא ולא אצט' לעמוד דהא בלא"ה אין ישיבה בעזרה וע"כ קרא דלעמוד אשמועי' דבעי' עמידה ממש וע"ז מק' נימא דקרא דלעמוד סמיכה הוא ולכ"ג אצט' דיש ישי' לכ"ג בעזרה לפ"ד הירוש' עש"ב וק' דא"כ ריב"י דס"ל דשירות ע"י סמיכה למ"ל קרא דלעמוד ושעיר קאמרי רבנן ויש מקום ליישב סגנון דבריו לפמ"ש לקמן דף כ"ג ע"ב דלר"נ סגי ליה בקרא דלעמוד לעיכוכא וא"נ לקרא דהמועדים דלא כהברייתא שם ע"ש בחידושי' והשתא י"ל דלרבנן נ"ל עיכובא מקרא דהמועדים ואייתר קרא דלעמוד למעט סמיכה וריב"י ס"ל דקרא דלעמוד אצט' לעיכובא וקרא דהמועדים לא דריש ליה כמו ר"ן דלא דריש ליה:
בד"ה וליתיב וכו' דאין ישי' בעזרה וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל בריש פרקין דהא דאין ישי' בעזרה הוא מדרבנן ניחא שפיר דכיון דמדאוריית' שרי ליישב נוקי לקרא כפשטיה רב' ידיו וב' רגליו זו על גב זו וליתב מיתב ומקדש:
דף כ:
גמ' את"ל לינה לא פסלא מ"ש הח"ן דלמ"ד לינה פסלא לא קמבעיא ליה ע"ש. ליתא דא"כ מאי פשיט מברייתא דיצא חוץ למחיצת חומת העזרה נוקמה כרבי דס"ל לינה פסלא ע"כ נראה דהבעיא היא לכ"ע אלא דלא תפשוט ממ"ד לינה לא פסלא וע"כ דלא הוי היסח הדעת וא"כ ה"ה יציאה להכי קאמר דלא דמי יציאה ללינה כ' הצ"ק לשי' רש"י דב' בעיות הן למ"ד לינה פסלה אי יציאה נמי פסלא כיון דנתקדשה בכלי דמטעם זה הוא דלינה פסלא ולמ"ד לינה לא פסלא מבע"ל אי יציאה פסלא משום היסת הדעת ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דק' עמ"ש הכ"מ בפ"ה מה' ב"ת דאע"ג דלא אפשיטא כ' הר"מ עבודתו כשרה משום דמספיקא לא פסלי' העבודה ע"ש והא בבעיא דטומאה קאמר הגמרא את"ל יציאה לא פסלא והר"מ דרכו לפסוק כאת"ל דס"ל את"ל פשיטותא ועפי"ד הצ"ק ניחא דעל בעיא השניה דהיא משום הסה"ד הוא דקאמר את"ל אבל הבעיא הא' דהיא משום קדושת כלי יוכל למבעי בעיא דטומאה אפילו את"ל יציאה פסלא משום קדושת כלי והר"מ פ' במ"ד לינה פסלא דאליביה מבע"ל בעיא קמייתא:
גמ' יצאו ידיו לא קמבע"ל וכו'. קשה דתפשוט מדלא קתני יצא גופו ולפמ"ש הח"ן דלמ"ד לינה מועלת לא מבע"ל ניחא דאיכא לאוקמה כרבי אבל כבר כתבתי דליתא והצ"ק כ' די"ל התנא גופיה מספק"ל ע"ש וליתא דא"כ מאי פשיט לקמן הא קידש בפנים וכו' דלפום הך דיוקא תיקשי הך ברייתא אהך ברייתא דיצא ידיו ולפמ"ש הכ"מ דמספק' לא פסלי עבודה מאי פשיט נימא הא קידש בפנים עבודתו כשרה משום דספיקא הוא עכ"ל כמ"ש הכ"מ שם בפ"ה דקמ"ל אפילו ידיו כמ"א ולא כמקום גופו לא הוי הסה"ד:
דף כא.
תוס' בד"ה כיור וכו' בכ"ש אחר כדי קידוש וכו' עכ"ל נר' דהתוס' סוברים דאפי' לפום ס"ד דהשתא הא דלא חזי לעבודת לילה אינו אלא משום גזירה שמא לא יחזור וישקענו ויפסלו המים אבל מדינא חזי לעבודת לילה ולהכי כי נותנים המים בכ"ש אחר בדי קידוש לבד דאחר הקידוש לא ישארו המים ליפסל שרי והגמ' במסקנא לא חידש אלא דכי עבר והעלהו חזי ול"ג בזה גזירת שקוע וא"ש השתא מ"ש התוס' אח"ז דכתה"ד איכא. טעמא כדפי' הקו' וכו' דהיינו פירש"י שהביאו התוס' לקמן בד"ה מאי ועיין להצ"ק והח"ן:
בד"ה מאי וכו' כלומר לר"י וכו' ור"ח בר יוסף ל"ג וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דלא מפרשי כפירש"י דכי אמר א"ב גזירת שקוע אתי ר"י כרב חסדא אלא דאכתי ר"י ברחב"י דלמתירין כמתירין אלא דפליגי בלאיברים דלרח"ב מעלהו ולר"י אין מעלהו וכי קאמר א"צ לקדש ביום דמשמע אפי' למתירין דהשתא אתי ד"י כר"ח הוא דפריך היינו ר"ח ומשני א"ב מצות שקוע וכל מה שהק' התוס' אח"כ לכ"ע מקשים. מיהו לא ידענא מי הכריחם דלדחב"י גם לאיברים צריך לשקעו מבערב נימא דל"ל לרחב"י כלל גזירת שקוע ולאיברים בשקוע סמוך לעמוד השחר סגי כמו לרב חסדא דל"ל גזירת שקוע כלל מדפריך מההיא דהיו שומעין קול העץ ומהיכא משמע להו דלרחב"י גם לאיברים משקעו מבערב דשמא לא ישקעו בעמוד השחר:
דף כב.
גמ' מאי למי כיור וכו' אין להוכיח מכאן דמי כיור כשרין בשנוי מראה מדלא מוקי לה ק"ו למים הראוין לכיור דהיינו מים שאין בהם שינוי מראה דא"כ הוה משמע דברחיצת קרבים כשרין אפילו בשינוי מראה ופסיקא ליה להגמ' דגם בקרבים פסיל בשינוי מראה דגם בהו כתיבי מים יתירי כמו כיור:
תוס' בד"ה לרביעית וכו' דבימי ר"ל כבר בטלו וכו' עכ"ל ודרב פפא דלקמן דאתו מהכשירא דמקוה לא בטלו והא דלא ניחא להו לאוקומי דר"ל נמי בהכי מיירי באתו מהכשירא דמקוה ולענין קידוש משום דהאי מילתא ר"פ הוא דחדית לן ואכתי לא שמעי' האי דינא ולא הו"ל לר"ל לסתומי:
דף כב:
גמ' הא כל שביחיד נדחה וכו' ר"ל בט"מ קי"ל כל שביחיד נדחה וכו' וא"כ ט"ש נילף בק"ו מט"מ וכ"נ מפירש"י דקושי' הגמרא היא נילף מק"ו:
פירש"י בד"ה מרצה וכו' דכתיב במועדו וכו' עכ"ל נר' מפירושו דמבמועדו ילפי' דוחה טומאה בין מכפרין בין מתכפרין ואצטריך קרא דאיש איש למעוטי ט"ש ואי מקרא דאיש לחודיה לא ידעינן מכפרין וק' דא"כ מאי פריך הגמ' אי קסבר אין שוחטין אמאי לא עבדי וכו' דהיינו דנילף מק"ו נימא דט"ש מיעטיה קרא דאי ילפינן מק"ו קרא דאיש איש למ"ל וי"ל דנוקי קרא למעוטי זיבה ומצורע ועיין להצ"ק בתוס' בד"ה אי הכי ע"ש ולפ"ז לר"ל דיליף בפ' אלו דברים ד דזבים ומצורעים מקרא דושלחו מן המחנה אפי' סברי זקני דרום אין שוחטין וזורקין על ט"ש א"ש דע"כ קרא דאיש לא אצט' אלא למעט ט"ש דלא נילף מק"ו מט"מ ולפ"ז י"ל מה שהק' הח"ן בדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש:
תוס' בד"ה אי הכי וכו' וא"כ איכא למיפרך מה לט"מ וכו' עכ"ל נחתי לתרץ מה שיש להקשות דאפי' דליכא למילף מכפרין בציבור בט"ש מק"ו דט"מ משום דהוקשו מכפרין למתכפרין מ"מ נילף ט"ש ביחיד מק"ו מט"מ דיחיד וס"ל השתא דלא הוקשו אלא בציבור דכתיב היקישא דלא כר"ח דבסמוך ותירצו דאיכא למיפרך מה לט"מ שכן מרצה בציבור ר"ל דציבור:
דף כג.
גמ' מיתיבי מפני שאמרו וכו' ק"ל מאי פריך הא כיון דאפי' נימא דזקני דרום ס"ל דט"מ נמי משלח מ"מ ק' קושי' ר"ל מלכתחילה א"כ מי הכריחנו לו' דזקני דרום ס"ל דט"מ משלח ומאי עדיפותא איכא בק"ו דיעבד מק"ו דלכתחילה הא מ"מ קשיא אזקני דרום:
תוס' בד"ה מפני וכו' דזקני דרום תנאי היא וכר עכ"ל קושייתם היא אפי' לפום תי' בתרא שכ' בדבור הקורם דז"ד אמוראי נינהו מ"מ תליא בפלוגתא דתנאי דאכילה אי מעכבא דאפי' למאי דעביד ק"ו מלכתחילה אכתי ס"ל להגמרא דז"ד ס"ל אכילה ל"מ מדפריך מיתיבי ובהכי ניחא מאי דק"ל אז"ד מברייתא דלעיל די"ו ע"א דר' סימאי יליף ט"י מקדושים יהיו ולא יחללו והך קרא בט"מ כתיב בפ' אמור אלא כיון דע"כ דמילתייהו דז"ד תליא בפלוגתא דתנאי ל"ק מהך ברייתא דר"ס ומ"מ אכתי ק"ל אזקני דרום מקרא דקדושים ולא יחללו ותמיהא מילתא טו' לו' דז"ד מוקמי ליה בקורח קרחה ומשחית פאת זקני דמחללי הא ודאי לא ניתן ליאמר וי"ל דדוקא באין שם כהנים טהורים הוא דס"ל לז"ד דט"מ לא מחלל עבודה דהא משום מתוך שהותרה בציבור הוא דיליף לה ולא הותרה בציבור אלא אי ליכא טהורים וא"כ מוקמי' לקרא דקדושים ביש כהנים טהורים מיהו לפיר"ת שכ' התוס' בד"ה א"ה הא ליתא והדק"ל אז"ד מקרא דקדושים ודוחק לאוקמה בנשבר הציץ ולפמ"ש התוספות בד"ה אבל וכו' דט"מ בשביעי שלו דינו כמ"ש ש"ש ניחא דאיכא לאוקומיה לההוא קרא דקדושים בט"מ בשביעי אך מדברי התוס' פד"ה לא למעוטי נראה דלפום תי' בתרא ס"ל דט"מ אפילו בשביעי אינו מחלל עבודה אלא דבכל ט"מ לא מרצה לכתחילה דוקא:
דף כג:
בד"ה הא וכו' אגב פיגול נקט נותר וכו' עכ"ל לפ"ז שפיר נקט פיגול ברישא וא"צ למ"ש התוס' בד"ה אם וכו':
בד"ה לאו וכו' דל"ל למי' נושא עון אלא בכה"ג שהותרה וכו' עכ"ל ר"ל דבריית' ע"כ דעון טומאה דקתני הוא בטומאת הגוף דומיא לשהותרה טומאה דקתני אבל אה"נ דגם טומאת הדם נושא אלא דברייתא לאו בהכי מיירי ומ"ש שהותרה לאכול משום דבטומאת בעלים מיירי כ' כן אבל אה"נ דאי בטומאת כהן מיירי א"ש דומיא דשהותרה דקתני ולא אתי לאפוקי טומאת דם ושפיר מקשי' התוס' בדבור שאחר זה ודלא כהח"ן:
פירש"י בד"ה ולא לישיבה וכיון שלא נבחרו וכו' עכ"ל נ"ל גירסא זו עיקר בדברי רש"י ורבא סגי ליה בחד קרא דלא כהברייתא והגמ' דפריך אי מה זה וכו' מכח מה מצינו הוא דפריך דאי מכח דאקרי זר לא משני מידי ומקשה רש"י ע"ז דבאמת אמאי לא ילפי' מדאקרי זר כסברת רבא אבל לפי הגירסא דל"ג בדברי רש"י זה הדיבוד ורבא גופיה החילול מקרא דהעומדים כהברייחא קשיא דא"כ מאי מקשה רש"י נילף מדאקרי זר מי הזכיר דרשא זו ואי מדנפשיה מקשה אמאי לא דרשי' כמו מחוסר בגדים הו"ל לאקשויי אברייתא גופה אמאי אצט' לקרא דהעומדים ועוד קושי' הב' של רש"י אין לה מקום דהא חילול ילפינן מקרא דהעומדים ע"כ נר' עיקר כגי' ספרינו:
דף כד:
תוס' ד"ה והרי וכו' ועוד אור"ת דאפילו גרסי' וכו' עכ"ל והא דלא פריך הגמ' ממלק משום דשאני מליקה דילפי' מכמשפט כמ"ש התוס' אחר זה. ולפ"ד ר"ת הללו קשיא בגמרא נימא דגם לרבנן בעי' אצבע וכהונה וקבלה וזריקה מהיקישא דזאת התורה הקמיצה מג"ש דיד יד והח"ן כ' בגמ' דסמיך הגמ' אזריק'
וקבלה ולפ"ד ר"ה אפי' מזריקה וקבלה אין להוכיח כלום אלא צ"ל כמ"ש הצ"ק בגמ' ע"ש:
דף כה.
בא"ד שהיא עיקד כמדה וכו' עכ"ל ואף ע"ג דראב"ש ס"ל מקרא נדרש לפניו דוקא וקבלה פסולה וזריקה כשרה מ"מ תנא דמתני' אי ס"ל כן הי"ל לפרש שהרי מסברא זריקה עדיפא אי לאו דקרא גלי:
בד"ה בשפת וכו' והשתא ידו נמי לקח בשפת מזרק וכו' עכ"ל אבל בלא ההיא דאצבעו לא ק"ל לקנח בשפת מזרק כדבשמעתין משום די"ל דהתם שאני דצריך לשרוף כוליה דם ולכך הוכיחו מדמקנח אצבעו במזרק ולא שריף ליה ותירצו דשאני אצבעו דלא אפשר:
דף כה:
גמ' את"ל אויר וכו' בכה"ג דהבעיין גופיה לא אמר את"ל אלא דמבעי' ליה בתרוייהו אלא דהגמרא מפ"ל דאת"ל קאמר לא אמרינן את"ל פשיטותא וכמ"ש הר"מ במ"א ודלא כהצ"ק ע"ש:
גמ' ק"ק מנ"ל אמ"ר תניא וכו' משמ' דאכתי צריך להך דרשא דפר ויל"ד אמאי אצט' נילף מק"ו מקדשים קלים וי"ל דאצט' לאשמועי' דפר וק"ק כי הדדי נינהו אפי' להנך דרשות דלעיל וכמ"ש התוס' בד"ה ק"ק כיון דגלי הכא וכו':
גמ' ז"א שעות פוסלות בקדשים צ"ע אמאי אצטריך קרא דכבש בן שנתו לאשמועי' דלא מנינן לשנות עולם הא מהכא נפקא דשעות פוסלות ובשנות עולם לא משכחת לה פיסול דשעות:
פירש"י בד"ה תרגומא וכו' הואיל וגלי בק"ק גלי עכ"ל הא דמשמע ליה דהאי דינא איתיה בקדשים קלים לפי המסקנא היינו משום דממתני' דלעיל דדם שנשפך משמע דאפי' הך דינא דלא נ"ל אלא מקרא דפר איתיה בק"ק וה"ה הכא אבל אין לו' דמ"ל הכי מדפריך לקמן והאמר ר"ז וכו' די"ל דסמיך אמאי דמוקי סיפא בקדשי קדשים וידע לה המקשה להך שקלא וטריא דאיתמרו אסיפא ויש מק' לפ"ז דהאי דינא איתיה גם בקדשים קלים ודוקא בשחיטה וקבלה דכתיב בקרא דפר א"כ הגמ' לעיל דף יו"ד ע"א דקאמר ואורך השתא מיהא בשלמים קיימין אכתי ניפרוך מה לשחיטה וקבלה שכן פסיל בהו מום משא"כ זריקה ואכתי זריקה מנ"ל דלק"מ דהאי דינא דהכא ליתיה אלא בשחוטה וקבלה אבל בהולכה ליתיה דהא קרא כתיב ולקח אבל דינא דשלא לשמה דלעיל איתיה גם בהולכה דהא מקרא דהמקריב את דם השלמים ואפקה רחמנא בלשון הולכה לומר לך דהולכה לא תפקה מכלל קבלה כדאיתא לעיל ד"ד ע"א וא"כ שפיר יליף לעיל זריקה משחי' וקבלה דליכא למיפרך שכן פסול בהו מומא דהולכה תוכיח אבל הך פירכא דצפון דפריך התם לא שייכא בהולכה:
ודע דמהכא מוכח דשחי' סימנים לא הוי מום דהא
בעי' בשעת קבלה תמים ונ"מ דחצי קנה פגום כשר בקדשים וכ"נ מדברי התוס' בחולין דף כ"ז ע"ב וכמ"ש במ"א:
דף כו.
תוס' בד"ה ש"מ וכו' דהא קי"ל בכריתות וכו' עכ"ל אפי' לגירסתנו בדברי רש"י דל"ג נ"מ וכו' שייכא קושייתם דמלשון ש"מ וכו' משמע דליפשוט מהכא ולאו לשון קושיא הוא כמו שנראה מדברי התוס' בשבת דקכ"ב במאי דאמרי' ש"מ קטן אוכל נבילות וכו' וע"ש בחי' הרשב"א ודלא כהצ"ק:
בא"ד דסופה לצאת וכו' עכ"ל ק"ק מאי פריך ש"מ בשר ק"ק וכו' נימא דשמנונית היוצאת עם הדם דאין סופה לצאת שאני והוי כדם האיברים וי"ל:
פירש"י בד"ה פירכסה לאחר שחי' וכו' והאי וחזרה ל"ד וכו' עכ"ל מ"ש הח"ן דרש"י מפ"ל דמיירי אחר הקבלה מדפריך בסמוך ש"מ בשר ק"ק וכו' ליתא דא"כ הגמרא גופיה מנ"ל נימא קודם הקבלה ומשום דיצא הדם נפסל אלא ע"כ דמשמע ליה מדקתני פסולה אגופא דבהמה קאמר דנפסלה כיוצא ואפילו עבר וזרק הדם פסולה ועוד מדכ' רש"י לאחר שחי' משמע דקודם הקבלה מיירי ע"כ נר' דרש"י מפ"ל קודם הקבלה מדקתני חזרה וכפי' התוס' אלא דהוק"ל אברייתא גופה אמאי נקיע ליה בכה"ג כיון דעיקר החידוש הוא דאינו נפסל ביוצא לא הול"ל אלא פירכסה ויצתה אחר זריקה ומתרץ דאגב סיפא נקטו לה ככה"ג:
בד"ה א"כ וכו' אמאי פלגת וכו' עכ"ל כיון לתרץ אמאי נקט בתחלה סופא דמילתא איפכא הול"ל מ"ש קדשי קדשים וכו' קדשים קלים נמי וכו' ולזה כ' דכוונת הגמ' להקשות אמאי פלגת וכו':
דף כו:
תוס' בד"ה ואי וכו' וי"ל כיון דאית ליה רואין וכו' עכ"ל ר"ל כיון דא"ל רואין לכתחילה לא יכוין ליתן לשם מצוה כדי שיתיר בשר לאכילה וכיון דלא יכוין לשם כפרת התחתון שפיר קתני יחזור ויתן למטה ועיין להח"ן:
בד"ה אמר וכו' דנפסל בביאתו בהיכל וכו' עכ"ל נראה דס"ל כדעת הר"מ בפ"ב מה' פיסולי המוקדשין דין ט"ז ע"ש בכ"מ ולח"מ ול"ק מ"ש הח"ן:
בא"ד ומיהו מצינו למי' וכו' עכ"ל עיין להתוס' לקמן דכ"ט ע"א בד"ה למקום שכ"כ בשם י"מ ודחוהו ע"ש:
בד"ה הב"ע וכו' וי"ל דהאי פסול היינו טמא וכו' עכ"ל דוקא בהאי בבא דלא קתני וכולן וכו' אבל בההיא דמייתי כסמוך דתני וכולן וכו' משמע דקאי אכולהו פסולין ולהכי מוכיח הגמר' מינה שפיר דהוי דחוי דאע"ג דמיירי במקומן מ"מ שאר פסולין אין לחלק בהם אלא דוקא בטמא הוא דאיכא לפלוגי בין במקומו לשלא במקומו משום דמרצה בק"צ ול"ק מ"ש הח"ן:
פירש"י בד"ה לאלתר וכו' וא"נ זריקה פסולה וכו' עכ"ל ק' דבגמ' מוקמי' לה כר"י ולקמן דל"ו פריך וליפלוג נמי ר"י בניתנין למעלה שנתנן למטה ומשני קס' ר"י שלא במקומו כמקומו הרי דלר"י אי זריקה פסולה משום דלאו במקומו חישב נמי פסול ונ"ל דמ"ש רש"י א"נ זריקה פסולה היינו שאין מתרת בשר אבל מ"מ בעלים נתכפרו דכמקומו דמי ונחית רש"י לאשמועי' דלהאי מילתא לא הוי מחשבה כמעשה וכיון למ"ש התוס' בסד"ה יצא ע"ש:
דף כז.
תוס' בד"ה יצא וכו' ותימ' כיון דמחשבה וכו' כמו בסיפא וכו' עכ"ל קושייתם לפי תי' הב' אבל לתי' ראשון ל"ד לסיפא כלל דבסיפא בהך עבודה גופה אבל ברישא מה שאסור באכילה הוא משום מחשבה דעבודה ראשונה אבל קשה אמאי לא הקשו גם לתירוץ ראשון ומכח קרא דלא יחשב ואמאי נקטו קושי' מסיפא דל"ק אלא לתי' בתרא ואין לו' דר"י ל"ל ההיא דרשא דלא יחשב דא"כ מאי מק' קודם זה לר"י דאזיל בתר מחשבה שקדמה וכו' ויש ליישב ודוק ומ"מ אופן קושייתם דנקטו אינו אלא לתי' בתרא ודבריהם מקושרים והכל דיבור אחד ועיין להצ"ק וסח"ן:
גמ' תנן חישב וכו' הא דלא פריך מגופא דמשנתנו דקתני פסול ואין בו כרת משום דאיכא לאוקמה בחישב חוץ למקומו ואע"ג דא"כ אין בו כרת משנה יתירה הא גם לר"י קשיא כדפריך בתר הכי ורש"י שפי' דר"ל מוקי לה בחוץ לזמנו הוא לפי המסקנא: