משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מנחות · דף נד:
גמ' והתנן כביצה אוכלין וכו' ממאי דקתני טמאין לא פריך די"ל טמאין מדרבנן אלא ממאי דחייבין עליהן הוא דפריך מיהו קשה הא בקדשים היתר מצט' לאיסור כמו נזיר ששרה פתו ביין וכדאי' בפ' א"ע ובפ' ג' מינין וא"כ שפיר קתני חייבין משום פיגול ונותר משום דהמים הנבלעין מצט' לאיסור וחלב נמי י"ל בחלב מוקדשין מיירי ועיין בחידושינו בכריתות בפ' אמרו לו ויש לישב:
גמ' ת"ש תורמין וכו' לכ"ע פריך דהא מסקי' לעיל היכא דמעיקרא הוה ביה והשתא לית ביה לכ"ע כמות שהן משערי' וניחא השתא דפריך לקמן מר"א ברבי יוסי אע"ג דרבנן פליגי עליה דפריך אהא דאמרי' לעיל לכ"ע כמות שהן משערי' משמע דליכא מאן דפליג:
תוס' בד"ה ניטלת וכו' א"נ דמודו רבנן לר"א בן גומל דמאומד הוי תרומה וכו' עכ"ל כ"כ לשי' הירוש' אבל גמרין לא ס"ל הכי דאי איתא אמאי לא מוקי להא דקתני תורמין תאנים וכו' כרבנן כיון דס"ל דמהני וכמו דס"ל לר"א בן גומל לתי' קמא. ועי"ל לפום האי תי' דמהני מאומד לרבנן לאו מהיקישה אלא מסברא ודוקא בשאין מתכוין להוסיף אבל לר"א בן גומל דנ"ל מקרא מצוה מאומד ואפי' במתכוין וכמ"ש אח"ז ולכך הכא דמתכוין לא מיתוקמא אלא כר"א בן גומל: