משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כריתות · דף ב.
רש"י בד"ה ולהכי תנינהו ברישא וכולי עד כאן לשונו והא דלא תני הבא על הזכור ובהמה תחילה ואח"כ נסקלין דעריות ואח"כ שאר עריות דהשתא תני חמורות ברישא ולא פסיק תנא בעריו' דנשי משום דניחא ליה לתנא למיתני תחיל' עריו' דנשי דאורחייהו בהכי מיהו ק' דבגמ' לקמן ד"ג מוקמי' למתני' כרע"ק ודחיק לתי' קמא דמתני' רי"ש ובמגדף ס"ל כרע"ק והשתא הא ע"כ דלא כרע"ק מכל וכל דהא רבי עקי' ס"ל שריפה חמורה מסקילה דבפ' ד' מיתו' דנ"א ס"ל דארוסה בת כהן דיצתא לשריפה בין ארוסה בין נשואה וא"כ ע"כ שריפה חמורה כדאמרי' התם לר"ש ע"ש ואי מתני' רע"ק בכולה מילתא הו"ל למיתני אשה ובתה תחילה דבשריפה וצ"ע:
בד"ה פסח ומילה וכו' דאין קרבן אלא על לאו וכולי וכגון לאוין דעריות דמפורשין הן עד כאן לשונם לאפוקי שאר כריתות דאף על גב דקיי"ל לא ענש אלא א"כ הזהיר מכל מקום אינו מפורש בהן לאו אבל מאי דילפי' מג"ש או משום ילפותא הוי כמפורש בהן לאו כדבסמו' בדברי רש"י והנה מהרש"ל ז"ל בסנהרין דנ"ט ע"ב בד"ה והרי פו"ר כ' דפסח ומילה כיון דקי"ל לא ענש חלא א"כ הזהיר והו"ל כאלו כתוב בהן לאו והו"ל כמו שוא"ת ולכך פריך שפיר במילה אמאי לא חשיב לה בהדי ז' מצות ע"ש וצ"ל דלא חשיב שוא"ת אלא לענין למחשביה בהדי ז' מצות אבל לאתויי קרבן לא חשיב שוא"ת דאל"ה מאי קאמר במכות ר"פ הלוקין דטעמא דפסח ומילה מייתי קרבן משום דהוי קום עשה והא כיון דלא ענש אלא א"כ הזהיר הו"ל שוא"ת וה"ט דלא חשיב שוא"ת דכיון דילפי' מע"א בעי' שוא"ת כמו ע"א והנה התוס' בזבחים דק"ו דחו דברי רש"י דטעמ' משום לאו אלא דטעמא משום שוא"ת ואח"כ כ' דמהגמ' שם גבי מותיר ומגמ' בעירובין נראה דטעמא משום לאו וכשי' רש"י ע"ש ונראה דמהא לא איריא די"ל כיון דכתיב לאו מפורש הו"ל כמו שוא"ת ולכך קאמר הגמרא שם ובעירובין הא איכא לאו ואמאי קתני פסח ומילה פטור מקרבן ודוגמא לדברי מהרש"ל שכתבתי ואף שכתבתי דלא נאמרו דברי מהרש"ל לענין קרבן מ"מ היכא דאיכא לאו מפורש י"ל כן ועיין להתוס' ביומא דפ"ה בד"ה חוץ מ"ש דפלוגתא דתנאי היא אי בעי' לאו לענין קרבן ע"ש ברם משנתינו אוקי לה כרע"ק ובשבת דס"ט מבואר דרע"ק מע"א או ממגדף יליף והיכא דילפי' מע"א כבר כ' התוס' שם. דלא בעי' לאו כיון דלא כתיב בההוא ענינא וכמו כן כי ילפי' ממגדף כיון דלא כתיב בההוא ענינא וכן מתבאר מגמ' דמכות הנ"ל דרע"ק לא בעי לאו וע"ש בתוס' ביומא ומ"ש שם ביומא דרבנן מוקמי לקר' בע"א כר"ש ורע"ק בסנהדרין דס"ד ע"ש אזלי' בשי' רש"י שם בסנהדרין אבל התוס' שם הוכיחו דרע"ק דריש הכרת תכרת כרבי ע"ש ולשי' ק' קושית התוס' ביומא ועיין למהר"ם בחי' שם ובגמ' דמכות הנז' ולקמן ד"ג במאי דאמרי' פסח ומילה למאי קתני להו וכו' ועיין להבה"ז לקמן ד"ג גבי אף אנן נמי תנינא המפטם וכו' עיין שם:
בד"ה טמא וכו' ואזהרתיה לא יאכל עד אשר יטהר עכ"ל היינו למאן דמוקי ליה בפ' הערל דף ע"ד ע"ב בזב בעל ג' ראיות ועיין להתוס' דע"ה ע"א ובפ"ק דשבועוה דף ו' ע"ב ובמכות די"ד ע"ב עיין שם ומ"ש עוד רש"י לאו דהבא אל המקדש מדכתי' ולא יטמאו את מחניהם ואל המקדש לא תבא ממה שלא כ' א"נ מואל המקדש לא תבא כדכ' גבי מולך נראה דתרווייהו צריכי לזב ויולדת דכה"ג עביד צריכותא הגמ' שם בפ' הערל ועיין להתוס' במכות דט"ו ע"א בד"ה תנינא:
בד"ה על לא הודע וכו' כסבור זבוח וקיטור וכו' עכ"ל אין להקשות מגמ' דהוריות ד"ד ע"א דקאמר השתחואה הא כתיבא דהתם לענין ב"ד דלא מחייבי על הוראתן כיון דמידי דכתיבא היא ולא הוי הוראה אבל מבעיא דר"י שם בחרישה דקאמר שם דהשתחואה הוי עקירת כל הגוף קשה דלפי הצד ההוא לא יתכן לו' כדברי רש"י וי"ל דמ"ל שפיר דידע לקרא דלא תשתחוה אלא דלא ידע דהוא בכרת וכמו כן צ"ל גבי שם בן שתי אותיות וכישוף כדברי רש"י בסמוך ועיין להב"ש ולה' ח"ן ע"ש ועיין בפ' כלל גדול ד"פ:
במאי דלא חשיב מתני' מקלל אביו ואמו עיין להחזו"ן ע"ש דמקלל לית בהו לאו עיין בסנהדרין דס"ו ע"א ומ"ש דלית ביה כרת והוכיח מדברי התוס' דכתובות עיין בת"כ פ' ויקרא פ"ט ולה' ק"א שם ולהר"מ במנין המצות לאוין שנ"ב ובירוש' בפ' ד' מיתות ולהרא"ם בפ' משפטים: