אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת כריתות

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת כריתות

מסכת ערכין

דף ב.

רש"י בד"ה ולהכי תנינהו ברישא וכולי עד כאן לשונו והא דלא תני הבא על הזכור ובהמה תחילה ואח"כ נסקלין דעריות ואח"כ שאר עריות דהשתא תני חמורות ברישא ולא פסיק תנא בעריו' דנשי משום דניחא ליה לתנא למיתני תחיל' עריו' דנשי דאורחייהו בהכי מיהו ק' דבגמ' לקמן ד"ג מוקמי' למתני' כרע"ק ודחיק לתי' קמא דמתני' רי"ש ובמגדף ס"ל כרע"ק והשתא הא ע"כ דלא כרע"ק מכל וכל דהא רבי עקי' ס"ל שריפה חמורה מסקילה דבפ' ד' מיתו' דנ"א ס"ל דארוסה בת כהן דיצתא לשריפה בין ארוסה בין נשואה וא"כ ע"כ שריפה חמורה כדאמרי' התם לר"ש ע"ש ואי מתני' רע"ק בכולה מילתא הו"ל למיתני אשה ובתה תחילה דבשריפה וצ"ע:

בד"ה פסח ומילה וכו' דאין קרבן אלא על לאו וכולי וכגון לאוין דעריות דמפורשין הן עד כאן לשונם לאפוקי שאר כריתות דאף על גב דקיי"ל לא ענש אלא א"כ הזהיר מכל מקום אינו מפורש בהן לאו אבל מאי דילפי' מג"ש או משום ילפותא הוי כמפורש בהן לאו כדבסמו' בדברי רש"י והנה מהרש"ל ז"ל בסנהרין דנ"ט ע"ב בד"ה והרי פו"ר כ' דפסח ומילה כיון דקי"ל לא ענש חלא א"כ הזהיר והו"ל כאלו כתוב בהן לאו והו"ל כמו שוא"ת ולכך פריך שפיר במילה אמאי לא חשיב לה בהדי ז' מצות ע"ש וצ"ל דלא חשיב שוא"ת אלא לענין למחשביה בהדי ז' מצות אבל לאתויי קרבן לא חשיב שוא"ת דאל"ה מאי קאמר במכות ר"פ הלוקין דטעמא דפסח ומילה מייתי קרבן משום דהוי קום עשה והא כיון דלא ענש אלא א"כ הזהיר הו"ל שוא"ת וה"ט דלא חשיב שוא"ת דכיון דילפי' מע"א בעי' שוא"ת כמו ע"א והנה התוס' בזבחים דק"ו דחו דברי רש"י דטעמ' משום לאו אלא דטעמא משום שוא"ת ואח"כ כ' דמהגמ' שם גבי מותיר ומגמ' בעירובין נראה דטעמא משום לאו וכשי' רש"י ע"ש ונראה דמהא לא איריא די"ל כיון דכתיב לאו מפורש הו"ל כמו שוא"ת ולכך קאמר הגמרא שם ובעירובין הא איכא לאו ואמאי קתני פסח ומילה פטור מקרבן ודוגמא לדברי מהרש"ל שכתבתי ואף שכתבתי דלא נאמרו דברי מהרש"ל לענין קרבן מ"מ היכא דאיכא לאו מפורש י"ל כן ועיין להתוס' ביומא דפ"ה בד"ה חוץ מ"ש דפלוגתא דתנאי היא אי בעי' לאו לענין קרבן ע"ש ברם משנתינו אוקי לה כרע"ק ובשבת דס"ט מבואר דרע"ק מע"א או ממגדף יליף והיכא דילפי' מע"א כבר כ' התוס' שם. דלא בעי' לאו כיון דלא כתיב בההוא ענינא וכמו כן כי ילפי' ממגדף כיון דלא כתיב בההוא ענינא וכן מתבאר מגמ' דמכות הנ"ל דרע"ק לא בעי לאו וע"ש בתוס' ביומא ומ"ש שם ביומא דרבנן מוקמי לקר' בע"א כר"ש ורע"ק בסנהדרין דס"ד ע"ש אזלי' בשי' רש"י שם בסנהדרין אבל התוס' שם הוכיחו דרע"ק דריש הכרת תכרת כרבי ע"ש ולשי' ק' קושית התוס' ביומא ועיין למהר"ם בחי' שם ובגמ' דמכות הנז' ולקמן ד"ג במאי דאמרי' פסח ומילה למאי קתני להו וכו' ועיין להבה"ז לקמן ד"ג גבי אף אנן נמי תנינא המפטם וכו' עיין שם:

בד"ה טמא וכו' ואזהרתיה לא יאכל עד אשר יטהר עכ"ל היינו למאן דמוקי ליה בפ' הערל דף ע"ד ע"ב בזב בעל ג' ראיות ועיין להתוס' דע"ה ע"א ובפ"ק דשבועוה דף ו' ע"ב ובמכות די"ד ע"ב עיין שם ומ"ש עוד רש"י לאו דהבא אל המקדש מדכתי' ולא יטמאו את מחניהם ואל המקדש לא תבא ממה שלא כ' א"נ מואל המקדש לא תבא כדכ' גבי מולך נראה דתרווייהו צריכי לזב ויולדת דכה"ג עביד צריכותא הגמ' שם בפ' הערל ועיין להתוס' במכות דט"ו ע"א בד"ה תנינא:

בד"ה על לא הודע וכו' כסבור זבוח וקיטור וכו' עכ"ל אין להקשות מגמ' דהוריות ד"ד ע"א דקאמר השתחואה הא כתיבא דהתם לענין ב"ד דלא מחייבי על הוראתן כיון דמידי דכתיבא היא ולא הוי הוראה אבל מבעיא דר"י שם בחרישה דקאמר שם דהשתחואה הוי עקירת כל הגוף קשה דלפי הצד ההוא לא יתכן לו' כדברי רש"י וי"ל דמ"ל שפיר דידע לקרא דלא תשתחוה אלא דלא ידע דהוא בכרת וכמו כן צ"ל גבי שם בן שתי אותיות וכישוף כדברי רש"י בסמוך ועיין להב"ש ולה' ח"ן ע"ש ועיין בפ' כלל גדול ד"פ:

במאי דלא חשיב מתני' מקלל אביו ואמו עיין להחזו"ן ע"ש דמקלל לית בהו לאו עיין בסנהדרין דס"ו ע"א ומ"ש דלית ביה כרת והוכיח מדברי התוס' דכתובות עיין בת"כ פ' ויקרא פ"ט ולה' ק"א שם ולהר"מ במנין המצות לאוין שנ"ב ובירוש' בפ' ד' מיתות ולהרא"ם בפ' משפטים:

דף ב:

גמ' מנינא וכו' הקשה הב"ש מנ"ל דמנינא לחייב על כל א' נימא לאפוקי מד"ר דאמר מפר ברית ומגלה פנים וכו' בכרת קמ"ל דליכא כרת אלא בהנך דחשיב ע"ש ולק"מ דע"כ לית ליה הכי דהאיכא הביא זכור ובהמה עליו דלכ"ע בכרת ולא חשיב להו וע"כ דשיירא בכריתות ולזה הוכרח לו' דמנינא לחייב על כל א' ברם אכתי ק' אמאי לא קאמר דמנינא לאפוקי מולך היינו ע"א כדאי' בפ' ד' מיתות דס"ד פלוגתא דתנאי ולמ"ד מולך היינו ע"א ליכא למיחשבינהו למולך וע"א בתרתי כדאי' התם ואי לאו מנינא הו"א סמי מולך כדבסמוך קמ"ל מנינא וצ"ל כיון דקושטא הוא דחייב על כל א' וא' כדנ"ל בסמוך מקראי ניחא ליה לשנויי הכי טפי ולקמן דפריך אימא עבד כולהו לא מחייב וכי' לא פריך אלא לר"י ולפום ההוא פירכא מתניתין לאפוקי דלא ניסמיה מולך ע"ש בתי' הב"ש לקושיתו ועפי"ז ניחא נמי מאי דק"ל במאי דאמרינן מנינא דגבי שבת לחייב על כל א' וא' אמאי לא קאמר מנינא לאפוקי מדר"י דאמר רושם. אב מלאכה לבד מכותב לפמ"ש הר"מ בפי' המשנה בפ' הבונה דף ק"ג דפלוגתא דר"י ורבנן שם בהכי ונ"מ דאי כתב ד' אותיות ואא"כ ב' אותיות והכל בהעלם א' אי חייב שתים ע"ש ואין לו' דנפקותא זו ליכא אלא למסקנא דחייב על כל א' ברם אי אינו חייב אלא א' ליכא נפקותא דהא איכא נ"מ טובא לענין התראה וכיוצא ועפי"ה ניחא מיהו בלא"ה י"ל דלאפוקי מדר' יוסי שמעי' לה מסיפא דקתני חסר א' כי היכי דשמעי' לאפוקי מדרבי יהודה דאמר שובט ומדקדק אב בפ"ע כדאיתא בפ' כלל גדול דע"ה ע"ב חסר א' לאפוקי מדר' יהודה וכו' ע"ש ומה"ט נמי לא קאמר מנינא לאפוקי מדר' יהודה דהוה חשבי' שובט ומדקדק במתני' וכה"ג אמרי' בסמוך משום דהא שמעי' לה מדקתני חסר אחת אך אכתי ק' על פ' הר"מ בפי"ה אמאי לא קאמר הגמ' שם מנינא לאפוקי מדרבי יוסי דאית ליה רושם אב מלאכה והא עדיפא מדר' יהודה דמייתי לה מברייתא והנה התוספות בד"ה חסר הק' ממנינא דרישא שמעי' לה ואיכא למי' דתנא ושייר דהא. קתני אלא ותי' דממנינא דרישא לא שמעי' לה די"ל דלא חשיב להו משום דאין מבוררין כ"כ ע"ש ואי קושייתם ממנינא דרישא היינו מדקתני ארבעים הא בלא"ה ליכא למימר תנא ושייר כל היכא דתני מנינא ואמאי הוצרכו למ"ש מדקתני אלא הא בלא"ה מנינא עדיפא מאלו כדמוכח מדברי רש"י בסמוך וכן הוא בכמה דוכתי וע"כ דכוונתם מדחשיב להו לכולהו אבות ושייריה לשובט ומדקדק ולאו מדקתני ארבעים קאמרי דההוא מבע"ל שיהא מיותר כדי לאשמועי' שחייב כל א' וא' וא"כ ניחא דלא קאמר לאפוקי מדר' יוסי דהא שמעי' לה ממנינא דרישא וכקושית התוס' מיהו ק' היכי שמעי' לה מדחשיב לכולהו אבות ושיירא נימא דהוה חשבינן לה בהדייהו וכדבסמוך גבי אבות נזיקין וא"כ ע"כ דמ"ש ממנינא שמעי' לה היינו מדקתני ארבעים דאף דאתי לחייב על כל א' וא' מ"מ שמעי' נמי לאפוקי וא"כ ק' הא ל"ל תנא ושייר כל היכא דתני מנינא וי"ל דלא אמרי' כל היכא דתני מנינא לא אמרי' תנא ושייר אלא היכא דאתי המנין להא מילתא גופה אבל היכא דאתא בלא"ה לאשמועי' מילתא אחריתי כי הכא דאתא לחייב על כל א' וא' אמרי' תנא ושייר אפי' דתני מנינא ובהכי י"ל מה שהק' התוס' במס' סוטה דט"ז בד"ה תנא ושייר ע"ש די"ל דבההיא דקדושין לא אתא המנין אלא להא מילתא גופה דהא הנהו דקחשיב להו לית בהו פלוגתא אכל בההיא דסוטה דבהנהו דחשיב איכא פלוגתא דההיא דנזיר בתער פלוגתא דתנאי כמ"ש מדברי התוס' בנזיר דט"ל ע"ב ע"ש א"כ י"ל דהמנין אתא דלא נימא סמי ולאו דלא נימא חנא ושייר דלא אמרי' כן אלא היכא דלא אתי אלא להא מילתא גופא דלא נימא תנא ושייר ואי קשיא הא דאמרי' בפ' הלוקין אמתני' דיש חורש תלם א' ולחשוב זורע ביו"ט ומשני תנא ושייר ופריך תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר ומאי פריך הא התם המנין אתא דלא נימא סמי דבהנהו דחשיב איכא בהו פלוגתא דתנאי כמתבאר מדברי התו' ורש"י שם במתני' ע"ש וי"ל במ"ש התוס' שם בפ' הלוקין דכ"ב בד"ה מתקיף ע"ש ובהכי ניחא דלא תיקשה על תי' התוס' בסוטה מההיא דמכות ודע דבמכות שם דקאמר תנא ושייר יל"ד מאי שייר דהאי שייר וע"כ שייר הנהו דפריך מנייהו ואף דלא איירי בהו כמ"ש התוס' מ"מ לגבי מאי שייר דהאי שייר א"ש ומכאן ק' עמ"ש התוס' בנזיר דט"ל בד"ה ולילקי ע"ש שכ' דשכר האדומי לאו שיורא ואכתי מאי פריך מאי שייר דהאי שייר וי"ל:

גמ' ומני ר"י בר יאודה היא עיין להר"מ בפ"ו מה' נזירו' דין ט"ו ובדברי מר"ן בכ"מ ומתבאר משם דבטמא שנזר כ"ע ל"פ וע"ש להכ"מ בדין יו"ד שדבריו תמוהים ועיין שם בדין ז':

ובמאי דקאמר הגמרא בה' מביאין קרבן א' וכולי

מנינא למ"ל ק"ל אמאי לא קאמר לאפוקי זב בעל ג' ראיות שראה בליל ח' כדלקמן ד"ח ע"ש בגמ' וי"ל דהתם למ"ד לילה מחוסר זמן והכא בעי לשנויי גם למ"ד לילה לאו מחוסר זמן ובהכי ניחא נמי דלא משני הכא דאתי גם כר' ובשנטמא בליל ח' ועיין בנזיר רי"ח:

וממאי דמתבאר משמעתין דאורחיה למתני מנינא כי היכי דלא נימא סמי ניחא שפיר מ"ש הרע"ב ז"ל ברפ"א ממס' תרומות וע"ש להתיו"ט:

גמ' בשלמא פטור וכו' דכתיב מכל וכו' נר' מפשטא דשמעתא דהא דאצט' מכל משום דהו"א דאינו חייב עד שיעשה כולן משום דחד כרת כתיב אכולהו וק' דהיכי ס"ד דבעי' כולהו הא לח משכחת כולהו בחד גברא דהא כתיב בהדייהו האשה הנרבעת אבל הביא הבהמה עליו מקראי אחריני נ"ל כדאיתא בפ"ד מיתות דנ"ד ע"ש וי"ל דבלא"ה משני שפיר מדכתיב מכל וליכא לאקשויי לישתוק מכל דלאו יתורא הוא דכיון קושטא הוא דחייב כי עביד חדא בע"כ לכתו' מכל ובהכי ניחא נמי למסקנא דנ"ל לאחותו למ"ל מכל ועפי"ה ניח' מיהו בזה בלא"ה י"ל דאי לאו מכל הו"א אחותו אתא לו' דלא בעי' עד דעביד לכולהו ולכך כתיב מכל כי היכי דאייתר אחותו לחייב על כל אחר ואחד וגבי שבת נמי נ"ל דלא בעינן דעביד כולהו מדנהרג המקושש וא"ש לפ"ז מאי דקאמר הגמ' בשלמא פטור וכו' דלכאורה שפת יתר הוא דלא הול"ל אלא מנ"ל דחייב על כל א' וא' ועפי"ה מדוקדק שפיר אך למסקנא דנ"ל מואל אשה ק' דע"כ עיקר קרא דואל אשה לחייב על ה' נשיו נדות דבנדה משתעי קרא אלא דנ"ל מינ' נמי שאר עריות מהיקישא ועיין לקמן ד"ט ע"א ובפרק אמרו לי והשתא ק' דלמ"ל מכל כיון דע"כ ילפי' מואל אשה לחייב על כל אחד וצ"ל דלאו יתורא הוא כדכתי':

והנה במאי דאמרי' דנ"ל מואל אשה הק' הב"ש שאר עריות מנ"ל הא לא ילפי' מנדה דאיכ' למיפרך מה לנדה שכן מטמאה את בועלה ע"ש ולק"מ דמהיקש' דר"י נ"ל ואין לו' זכור ובהמה מנ"ל דלא נ"ל מהיקישא משום דאפסקינהו במולך כדכ' התוס' ביבמות ד' דהא מצי למלפינהו במה מצינו ותו ליכא למפרך מה לנדה שכן מטמאה וכו' דשאר עריות יוכיחו אך דילפי' להו מנדה ודוקא בקדשים הוא דלא ילפי' להו בכהג"ג כמו שמתבאר מדברי מהרש"א ז"ל בשבועות ד"ט ע"ב ע"ש בחידושינו:

שם לדונו בכרת ולא במלקות מפירש"י ז"ל נראה דשאר כריתות מדבר שהיה בכלל ויל"ד דהול"ל מהיקישא כי היכי דנ"ל גם אשת איש דאי מדבר שהיה בכלל הו"א מה אחותו מיוחדת שאין בה מיתת ב"ד יצתה א"א דחמיר' דבחנק וי"ל דבלא"ה חייבי מיתות אין בהם מלקות כדאיתא בר"פ הלוקין ע"ש ולא מבע"ל למילף מאחותו אלא שאר חייבי כריתות והנה התוספות הק' לישתוק מהיקישא ולכתוב כרת בא"א דקיל או באשת אח ע"ש ותמהני דאי כ' א"א הו"א מה א"א שיש בה מיתת כ"ד ואי כתב אשת אח הו"א מה אשת אח אין לה היתר בחיי אוסרה יצתה א"א ומנ"ל א"א ולכך אצטריך היקישא ודע דשאר חייבי כריתות דלאו עריות נמי כמי יוה"כ וכיוצא אית ליה לר"י אין לוקין עליהם כמתבאר מגמ' בס"פ הלוקין וע"כ דנ"ל מאחותו וזה לא א"ש אלא לפמ"ש התוס' בר"פ הלוקין דחייבי כריתות בכלל היא היינו בכלל הלאו אבל לדברי רש"י לא אתי שפיר וע"ש בתוס' ועפי"ז י"ל עמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה לדונו ע"ש דהא שלמים נמי נ"ל מאחותו כדנ"ל שאר חייבי כריתות דלאו עריות וי"ל. ובמה שהק' התוס' בד"ה שאין ע"ש י"ל דאשת אח נמי יצתה בפ' קדושים אלא דאצט' לדרשא אחרינא כדאי' בגמ' דיבמות שהביא רש"י ז"ל ולא דרשי' ההוא דרשא אלא דנ"ל מהיקישא ולכך נקט שפיר א"א ובמ"ש בדבור אחותו תימה דנקט הני וכו' כוונתם על הקרא גופיה אמאי נקט אחותו דהשת' דנקט אחותו ע"כ הדרשא לאחות שהיא אחות אביו דבאיסורא הוא והו"ל למינקט אשת אחיו או בת בתו דמ"ל בהתירא:

דף ג.

גמ' ור"י סבר עונשין מן הדין ק"ל שהרי בילקוט פ' חקת איתא מניין לעשו' כל המאהילין כאהל היה ר' יצחק אומר מהמצורע הקל עשה בו שאר המאהילין כאהל המת החמור דין הוא שיעשה כל המאהילין כאהל אל האהל זה שבא מקצתו וכל אשר באהל זה שבא כולו והלא דין הוא אם הבא מקצתו טמא זה שבא כולו לא יהיה טמא הלא אם אמרת בן ענשת מן הדין לכך נאמר כל אשר באהל וכל הבא אל האהל ללמדך שאין עונשין מן הדין ע"כ הרי דר"י ס"ל אין עונשין מן הדין וי"ל דדברי ר"י אינם אלא עד אל האהל ומשם ואילך לאו מדברי ר"י אלא סתמא דברייתא:

אלא רישא רי"ש ובמגדף ס"ל כרע"ק עיין מ"ש ה' בה"ז דלאוקמתא זו מגדף דמתני' מזמר ומשורר ע"ש וניחא לפ"ד מ"ש רש"י במתני' מגדף איכא מ"ד מברך ואיכא למ"ד משורר ול"ק מה שהק' הח"ן שם ע"ש:

שם הא אמר אביי וכו' ולר' אבהו ע"כ דלא ס"ל כאוקמתא זו ועיין להרב מש"ל בפ' י"ח מהל' מעה"ק דין ד':

שם לסיימנהו בכריתות וכו' כ' התו' תימה ליחשוב הביא זכור עליו והביא בהמה עליו ע"כ וי"ל דלאוקמתא זו נימא שם זכור קתני והנה התו' בסנהדרין דנ"ד בר"ה הבא על אביו הק' אמאי לא תני לה בל"ו כריתות ואח"כ כ' דבירוש' פריך לה ומשני שם זכור קתני וכ' בס' חמרא וחיי דכוונתם דבגמ' דילן לאוקמתא דר"י ע"כ דלא ס"ל שם זכור קתני דהא תני הבא על הזכור והביא זכור עליו בתרתי ע"ש והוא תנא דמסייע לן במ"ש בתי' התוס' הנז' מיהו ודאי דרב המרחק בין הנושאין:

רש"י בד"ה דאמר וכו' ואי קשיא וכו' עיין בירוש' בפ' ד"מ אמתני' דהבא על הזכור ועיין בת"כ בפ' אחרי מות ע"ש:

גמ' אלא לרבא דאמר פטור מא"ל לפמ"ש התוס' בסנהדרין דס"א דרבא מודה בסתם ע"א הו"ל לשנויי בסתם ע"א דהשת' א"ש בשגגת ע"א וזדון עבודו' כדאוקמה ר"י משא"כ לאוקמת' דאומר מותר ע"ש בתו':

דף ג:

דילמא ב' מיתות ומאי היא אוב וידעוני כ' התוס' דנ"ל מומתו ומדמיהן בם ע"ש ועיין בפ' ד' מיתות דנ"ג ע"א:

שם מאן תנא כריתות רע"ק פי' במגדף רע"ק אבל מתני' רי"ש אלא דבמגדף ס"ל כרע"ק כדאוקמ' גופיה ר"י לעיל ולפי"ז י"ל עמ"ש התוס' במס' ר"ה ד"ו ד"ה תשמור ע"ש ועיין להתוס' ביומא דפ"א בד"ה השמר דלפי"ה דבריהם מכוונים שפיר ועיין למהר"ם ב"ח שם והנה התוס' בעירובין דף צ"ו כתבו דוקא גבי הנחת תפילין הוי לאו ע"ש ועיין להר"מ בפ"ד מה' תפילין שכ' המניח תפילין בלילה עובר בלאו ועיין לה' כנה"ג בהגהותיו לה' בית הבחיר' בפ"ח ולהרא"ם בפ' תצא בפ' מוצא שפתיך תשמור ולה' ברכי יוסף בא"ח סימן למ"ד

הר"מ בפ"ו מה' ע"א פ' דידעוני חייב חטאת ועיין למרן בכ"מ ובלח' משנה שם ע"ש וה' לשון למודים בה' ע"א ד"מ כתב דפליגי ר"י ור"ל בהכי דר"י ס"ל ידעוני אית ביה מעשה ור"ל ס"ל דלית ביה מעשה ע"ש ומלבד דהם דברים תמוהים עוד בא' דהר"מ בה' שגגות כ' ידעוני במעשה מוכח דאיכא ידעוני בלא מעשה אף דפסק כר"י והבה"ז כ' דהר"מ פסק כר"ל מכח סוגיא דלקמן ד"ז ע"א דאזלא אליבא דר"ל דקאמר רבנן שמעו לרע"ק דלא תני ידעוני וכו' ול"ק מה שהק' ע"ד החזו"ן ע"ש והח"ן כ' דלרבנן דהלכתא כוותייהו מודה ר"י דס"ל מיתות מחלקות ע"ש וליתא דבגמרא בסנהדרין דנ"ד איתא חלוקי דינין בבא על הזכור ועל הבהמה וכולהו לא אזדו אלא אי אין מיתות מחלקות והר"מ בפ"ד ובפ"ה מה' שגגות פסקם ע"ש:

דף ד.

גמ' וחכ"א אינו חייב אלא א' אפי' למ"ש התוספות רי"ד בקדושין דע"ז דבבהמה נמי אמרי' גופין מחולקין ה"ד בחיים אבל שחוטין לא ולפמ"ש התוס' בסנהדרין דנ"ד ע"ב דלא ילפי' מאשה ומשפחה לחייב על כל א' בגופין מוחלקין בלאו חכי א"ש:

שם הו"א אפי' חלב חיה הומ"ל הו"א אפי' חלב אדם אלא משוש דהומ"ל חלב בהמה ולהכי קאמר דמ"מ לא שמעי' למעט חלב חיה דחיה בכלל בהמה וא"ש לפ"ז דלא קאמר חיה ועוף כדאמר בסמוך דעוף אפילו אי כתיב חלב בהמה הוה ממעטי' ליה ועפי"ה ניחא מאי דק' בסמוך הו"א לילף שור שור משבת אי איתא דג"ש דשור שור גם לזה נתקבלה לישתוק קרא מניה וליכתוב חלב סתמא ואנא ידענא דכולהו במשמע ועפי"ה ניחא דע"כ למכתב בהמה למעט אדם והו"א ממעטינן נמי עוף ולהכי אצט' למכתב שור למילף משבת אפילו עוף:

שם והכא בהא קמפלגי וכו' ואבע"א וכז' עיין בס' אור החיים עה"ת למהר"ח בן עטר בפ' כל אוכל חלב שכל דבריו הפך סוגיין ע"ש:

שם ע"ז למ"ל ש"מ לחלק עמ"ש הח"ן ולק"מ דהשת' לכ"ע ילפי' דבר הלמד מענינו וא"כ אף דלא ילפי' משור וכבש משום דאיכא למיפרך מ"מ מדבר הלמד מענינו כיון דהא דכתיב שור וכשב מבע"ל לדבר השוה בג' ועיין להב"ש ועפי"ז ניחא מה שהק' התוס' לקמן ד"ה אמאי לא אמרי' עז דמייתר הוא דמחייב חדא וכדאי' התם גבי קלי ע"ש די"ל דהכא הוי בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל אבל התם גבי קלי אע"ג דהוה אתי מלחם וכרמל מ"מ לאו כלל הוא ול"ד לדבר שהיה בכלל ולכך פריך אימא קלי דמייתר הוא דמחייב חדא והנה הר"מ בפי"ח מה' סנהדרין דין ג' כ' דמעונן ומנחש יצאו ללמד על הכל ובס' מנין המצות ביאר יותר דמשום דכתיב מעונן ומנחש באמצע כמו שמעונן ומנחש יצאו לחלק כך שלפניהם ולאחריהם כמ"ש בלחם וקלי ע"ש בשורש הנז' והוא מדמשני הגמ' לקמן קלי מדכתיב קלי באמצע ע"ש וק' למ"ל האי טעמא ת"ל דהוי מעונן ומנחש דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל וצ"ל משום דאיכ' למימר דהוו ב' כתובי' וכדאמרי' בשבת ד"ע גבי בחריש ובקציר ע"ש ברש"י והתוספות ועיין לה' דברי אמת בקו' דמ"ז ע"א מה שהק' להר"מ מגמ' בשבת ע"ש בדמ"ח ע"ג וכנר' דאשתמיט ליה שינוייא דגמ' גבי קלי והוא מבואר בדברי הר"מ להדיא ואדרבא משום דהוו ב' כתובים הוא דהוצרך הר"מ לטע' דכתי' באמצע וכמו שכתבתי:

והנה מבואר מסוגיין דלכ"ע לאו שבכללות אין לוקין על כל א' ומ"מ אחת מיהא לוקה ועיין בפלוגתא דאביי ורבא בפסחים דמ"א ועיין להב"ש ונ"ל דרבא מוקי לה לפלוגתא דרי"ש ורבנן בלאו שבכללות כדס"ד מעיקרא ואיהו דאמר כרי"ש ושביק רבנן משום דברייתא דתמורה ד"ז כרי"ש ע"ש בגמ' ועיין להרשב"א בתשו' סי' קמ"א ועיין למרן בכ"מ בפ"א מה' איסורי מזבח ולה' יד מלאכי בפרט הלז ועיין להתוס' בסנהדרין דס"ג ע"א בד"ה וכו' ע"ש:

רש"י בד"ה תרי קראי וכו' חלב חולין נ"ל לר"י וכו' עכ"ל הא ודאי דמאי דמרבי' בפ' א"ע מכי כל היינו לכרת דקרא בכרת כתיב אלא דר"ל דילפי' הא נמי בדבר הלמד מענינו דכיון דקרא דבתריה מיירי בין בחולין בין בקדשים גם קרא דלקמיה דהיינו כל חלב שור מיירי בחולין ובקדשים וכמ"ש בריש הדיבור אבל ק' אמאי הוצרך לזה ללמר להא מילתא לאו מכרת הא בקרא דסמיך ליה כתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וע"כ בחולין מיירי דהא כתיב ביה יעשה לכל מלאכה ובקדשי' אסור בהנאה וא"כ קרא דכל חלב שור מיירי נמי בחולין בדבר הלמד מענינו מקרא דסמיך ליה והא מילפותא דקאמר הש"ס דהכא סמיך ליה טפי ואי קשיא בגמ' גופה אמאי כל חלב שור לרבנן לחולין ת"ל מקרא דיעשה לכל מלאכה דכתיב ביה ואכול לא תאכלוהו הא ל"ק דההוא קרא דאכול לא תאכלוהו אצט' לכדרשי' בחולין דף ק"ג התורה אמרה יבא איסור נבילה וחייל על איסור חלב ואכל לא תאכלוהו משום נבילה הוא ובדברי רש"י שם בחולין שכ' בחלב כשירה כבר הוזהרו בקרא דכל חלב וכל דם ע"ש איכא למידק דהא ההוא בקדשים כתיב והכא בחולין מיירי והול"ל דכבר כתיב כל חלב שור וראיתי למהר"ח אבן עטר זלה"ה בספרו אור החיים בפ' צו בקרא דכי כל חלב הביא הדרשא דדרשי' מכל לחולין והקשה הא כבר ידעי' חולין מקרא דיעשה לכל מלאכה ואכיל לא תאכלוהו ותי' דההוא ללאו ואצטריך ריבוייא דכל לכרת ע"ש והוא תימה דאכתי קשיא בגמ' כאן אמאי אצט' כל חלב שור לחולין וע"כ דההוא קרא דיעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו אצט' לכדרשי' בחולין התורה אמרה וכו' כדכתי' וי"ל דכוונתו אקרא דכל חלב שור אלא דאצט' להביא קרא דיעשה לכל מלאכ' ללמוד מניה בדבר הלמד מענינו דקרא קמא דכל חלב שור בחולין מיירי דלא תימא אשר יקריב ממנה כתיב בהאי פרשתא ומ"מ דברי רש"י ז"ל בשמעתין קשיין כדאקשי':

דף ד:

גמ' וזר לא יאכל קדש התוס' במנחו' דע"ד הק' דהאי קרא בתרומה מוקמי' ליה דכתיב תושב כהן וכו' ע"ש אבל רש"י במכות די"ח כ' דהאי קרא בתרומה משום דכתיב איש איש מזרע אהרן וכו' ע"ש ולפ"ז ניחא קושית התוספות דלמ"ד בזב בעל ג' ראיות משתעי ע"כ קרא דאיש איש הוא בקדשים כמבואר בפ' הערל ע"ש ולדידיה קרא דלא יאכל קדש נמי בקדשים משתעי עוד הק' התוס' אמאי לא חשיב וחלב נבילה וכו' ותי' דלאו בענינא דקדשים כתיב ע"ש יהוא תימה כיון דקרא דחלב שור וכשב וכו' אמרי' דבענינא דקדשים כתי' כ"ש קרא דוחלב נבילה דכך הוא סדר המקרא חלב שור וכו' וחלב נביל' וכו' ואח"כ קרא דכרת דמשתעי בקדשי' וצ"ל דכוונתם דקרא דחלב נבילה ע"כ בחולין מדכתיב יעשה לכל מלאכה ובקדשים אסורי' בהנאה ועיין לה' אור החיים למהר"ח ן' עטר זלה"ה שם בקרא דכי אוכל חלב דכרת וע"ש והנה השע"ה הוכיח משמעתין דאין לוקין על הנאה מדלא חשיב נמי מלקות דהנאה ע"ש ולפי מ"ש התוס' שם במנחות דגרסי' וזר לא יאכל כי קדש הם ודלא חשיב לאו דמעילה משום דאיהיה בשאר דברים נמי ע"ש ליכא לאוכוחי מדי דבקרא דכי קדש הם כתיב אכילה ור"י ס"ל דלא תאכלו ולא יאכל איסור אכילה משמע ולא איסור הנאה דהא ס"ל דברים ככתבן כמבואר בר"פ כ"ש ועיין להמש"ל ריש ה' מעילה:

שם כל חלב וכל דם מה חלב וכו' מק' נימא דקרא אתא לו' דמצטרפין זע"ז מדכתיב לא תאכל כל תועבה ול"ק דמלבד דרב המרחק ביניהם עוד בה דבת"כ מפיק צירוף מקרא אחרינא ועוד דבירושלמי בנזיר בפ"ו פריך נימא דהאי קרא דכל חלב וכל דם אתא לו' דאינו חייב אלא אחת ומשני אי כתיב כל דם הני' השתא דכתי' וכל דם חלק ע"ש ה"נ י"ל מה"ט לא אתי קרא לצירופ' מיהו נר' דתי' הירושלמי לא יתכן אלא למ"ד וי"ו לחלק אבל למ"ד וי"ו להוסיף אה"נ יכול להיות דקרא אתא לו' דאינו חייב אלא אחת וא"כ מאי פריך ורבנן הקישא למאי אתא נימא דאתא דאינו חייב אלא אחת וס"ל וי"ו להוסיף ועיין להריטב"א בחי' בקדושין דע"ז ע"ב ולהשע"ה בה' איסורי ביאה דף קכ"ה עמוד ג' ועיין להרב פני משה שם בירוש' דנזיר הלז:

שם אי מההוא הוא לטו' וכו' הקשו התוס' נימא היקישא ולשתוק מקרא דטו' ע"ש וי"ל דאיכא חומרא באכילה דח"ש אסור מן התורה משא"כ בטו':

שם אחד לחולין ואחד וכו' עיין להרא"ם בפ' אחרי מות ובפ' ראה שהק' אתרי קראי דחד לעונש וחד לאזהרה תרתי למ"ל והוא תימה:

שם אחד לדם כיסוי כ' התוס' משום דאינו נשפך כמים ועיין להתוס' בפ"ק דפסחים דט"ז ע"ב בד"ה דם ע"ש:

שם ה' לאוין בדם וכו' עיין פירש"י ועיין להתוס' בבכורות דט"ו ע"א בד"ה ר"ק ע"ש:

דף ה.

לכתוב לא תאכל לאכלם וכו' עיין בגמ' דמכות די"ח ולהתוס' בפ' כ"ש דכ"ד ע"א ולמהרש"א ז"ל שם ע"ש:

מה שהק' התוס' ליכתוב דגן ויצהר ל"ק דדגן ויצהר נתרבו אצל מנחות דדגן היינו לחם וכמו שנתרבה לחלה נתרבה נמי למנחות כדאיתא בסמוך גבי קלי ומה שהק' לכתוב דגן ותירוש ל"ק דא"כ יצהר דכתי' לבסוף הוא דמיתר וא"כ נימא יצהר דמיתר הוא דמחייב חדא וכדפריך לקמן גבי קלי:

שם אתיא הנה הנה עיין ב"ש מ"ש לתרץ קושית התו' בסנהדרין דע"ו ועיין להפני משה בירושל' במס' יבמות פי"א מ"ש לתי' לקושי' ועיין בתמורה ד"ט ע"ש:

שם דתניא ואמר באוב וידעוני דמיהן עיין בגמ' בפ' ד' מיתו' רף נ"ג ע"א דמבע"ל בגמרא במאי ילפי' נסקלין מאוב וידעוני אי בדמיהן אי במות יומתו ולא הזכירו בגמ' ברייתא זו ע"ש:

שם לבם הוא דאסור הא למוסרן וכו' רש"י בחומש מפיק לה מלהריח עיין שם ולפ"ז לא מיעט אלא מכרת אבל לפום שמעתין מעטיה גם מלאו ועיין להרב כנה"ג בנימוקיו להר"מ ריש ה' כלי המקדש שכתב בשם רלב"ג דהמפטם למסור לציבור חייב ותמה עליו מסוגיין ותי' דלא מעטיה בגמ' אלא מכרת אבל לאו מחייב ע"ש ודבריו לא יכונו אלא לדרשא דלהריח בה ועיין להתוספות בנזיר דמ"ז ע"א בד"ה וכן ע"ש ומגמ' לקמן ד"ו דמוקי למתניתין דהמקדיש נכסיו בקטורת נר' דלמוסרה לציבור פטור ומותר עיין שם:

שם א"כ נימא קרא וכו' עיין אור החיים למהר"ח אכן עטר זלה"ה בפ' שמן המשחה שכל אשר בתוכו ית'מה:

דף ה:

מלכי ישראל אין מושחין עיין פירש"י והתוספו' עיין להכ"מ בפ"א מה' מלכים דין ו' ע"ש:

שם ומי קשיש וכו' הלשון מגומגם דמקרא מלא דקשיש שהרי יהואחז בן כ"ג במלכו ומלך ג' ויהויקים בן כ"ה במלכו וכדפירש"י וי"ל דיכול להיות שלא מלך שום מלך עד עבור שתים ושלש שנים משמת יהואחז ועמדו בלא מלך כל אותן השנים ואחר כך מלך יהויקים:

דף ו.

ריח לאחר שתעלה תמרתו וכו' עיין להרא"ם ז"ל בפ' כי תשא בפ' להריח בה עיין שם:

שם תרי מיעוטי כתיבי יל"ד למ"ד אין מלמדין ולרבנן דר' דוסא ובגדי כהונה נמי והו"ל ג' כתובים אמאי אצט' מיעוטי ואפשר דקי"ל דאיכא איזה ג"ש ללמוד מב' כתובים דבג"ש מלמדין לכ"ע ולכך אצט' למיעוטי דאפי' בג"ש אין ללמוד עיין להתוס' בפסחים דס"ד ע"ב ועמ"ש במ"א בפרט הלז:

עיין להתוס' ביומא דנ"ט ע"ב בפי' רצב"א ועיין מה שהק' הח"ן מגמ' דפ' כל שעה ולק"מ דכי לא תני לא נהנין ולא מועלין אלא לא מועלין לבד הפי' הוא דליכא איסורא דאורייתא ומ"ש בגמ' דפ' כ"ש הא איסורא איכא היינו איסורא דרבנן ומה שהק' היכי הוו ע"ע ותה"ד ב' כטובים ל"ק דכי ידעי' מע"ע דאסור מדאורייתא ממילא ידעי' דאיכא מעילה בתה"ד כיון דקדש וכן צ"ל גבי בגדי כהונה:

שם בגמ' אם נתן בה דבש וכו' הא דאצט' למתני' אע"ג דמקרא מלא הוא דכל דבש לא תקטירו עיין בתוס' ונ"ל במ"ש ה' וזאת ליהודה בפי' ברייתא דקטרת משם ה' יעב"ץ ז"ל דהדבש פסול אפילו בנגיעה בעלמא אעפ"י שלא עירבו ע"ש וזהו אומרו אם נתן בה דבש ובהכי ניחא מה שהק' האחרונים בא"ח סי' קל"ג למ"ש הב"ש דאם יתיר נמי פסול אמאי לא תני ליה בברייתא כדקתני אם חיסר ע"ש:

שם אלא לאו קטורת פירש"י אלמא מחולין ובחוץ ע"ש לכאורה מ"ש מחולין שפת יתר הוא לפי מה שפי' במימרא דריב"ח דכל מעשיה קדש היינו בעזרה ולא פי' ממעות הקדש גם יל"ד מאי פריך בגמ' נימא דעשאה ממעות חולין ובקדש בעזרה ונראה דהא בהא תליא דכיון דמדקתני המקדיש נכסיו ידעינן דממעות חולין עבדי לה מעילה ידעי' דבחוץ עביד לה דהוי חולין בעזרה ואסור עיין להתוס' בפ' הזרוע דק"ל רע"ב ולהרשב"א ז"ל בחי' שם ע"ש ועיין להמש"ל בפ"ח מה' כלי המקדש ע"ש:

שם חיסר א' מכל סממניה עיין פירש"י ולה' מש"ל בה' כלי המקדש ועיין להב"י בא"ח סימן קל"ג ולה' עץ החיים בדרשותיו בפ' אחרי דל"א ע"ש:

שם וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה וכו' מכאן נראה להוכיח היתר במכירת חמץ לגוי קודם פסח וחוזר ולוקחו אחר הפסח דהוי קנייה גמורה אף המכירה גופה אדעתא דחוזר ולוקחה ועיין לה' צמח צדק סי' ועמ"ש בא"ח סי' תמ"ח ע"ש:

דף ו:

גמ' מסייע ליה לרבא וכו' עיין לעיל דף ה' ע"א דמתבאר דרבא לא אמר אלא שמן שפיטמו לחצאין פטור קטרת שפיטמה לחצאין חייב אבל טעמא דקאמר והקטרת אשר תעשה כל עשיה דקטרת גמ' הוא דקאמ"ל אליבא דרבא ע"ש והשתא ק' מאי קאמר מסייע ליה לרבא וכו' הא רבא נקט לחצאין כרשב"ג ויכול להיות דאתי כרשב"ג ונראה דס"ל להגמ' דילפי' שמן וקטרת מהדדי במתכונתו מתכונתו וא"כ אמאי רבא לא יליף קטרת משמן דפטור וע"כ משום דכתיב אשר תעשה וא"כ אפי' מנה וע"כ דלחצאין דרבא ל"ד אבל רשב"ג י"ל דסבירא להו שמן לחצאין חייב ולא דריש כמוהו:

שם א"כ ניכתוב סמים סמים ובסוף נטף וכו' נר' דר"ל ודרשי' כלל ופרט דהטל פרט בין ב' הכללות וכדקי"ל בעלמא כ"מ שאתה מוצא ב' כללות ופרט אחד הטל פרט ביניהם ומ"מ הי"ל להגמרא לו' לכתוב נטף ושחלת וחלבנה והדר נכתוב סמים סמים דדרשי' נעשה כלל מוסף על הפרט ועיין להרב בה"ז שכ' רלא נקט הגמ' הכי אלא פרטי והדר כללי ע"ש וה' פתח עינים בסנהדרין הק' אשמעתין מגמרא שם גבי כהנה וכהנה ותי' דשאני התם דכתיבי סמים סמים בתחילה ע"ש נראה דמפ"ל כפשטא דלא כה' בה"ז ומה שתי' עוד לכתוב לבונה זכה במיצעי ע"ש הוא תימה דא"כ הו"א ריחו נודף אף שאין קיטר כדאיתא בסמוך ונר' דט"ס וצ"ל לכתוב חלבנה לבסוף שהרי לא ילפי' מדי מחלבנה והגמ' כאן הו"מ לשנויי הכי:

מה הפרט מפו' דבר שקיטר ועולה וריחו נודף ועיין מ"ש בחולין פא"ט דס"ו:

גמ' ואבע"א כדתני תנא וכולי כל שישנו בסך וכולי לפמ"ש ה' ושב הכהן בתשו' סי' ע"ה דגר תושב לא מקרי אדם והוכיח כן ממ"ש התוס' ביבמות ע"ש יש נ"מ בין הני תרי שינויי דלשינוייא קמא הסך לגבי גר תושב נמי פטור וברייתא דנקט לנכרים ל"ד וה"ה גר תושב ולפום שינוייא בתרא דכל שישנו בסך הסך לגר תושב נמי חייב דהא קבל עליו כל המצות חוץ מנבילות וטריפות כדאיתא במסכת ע"א וא"כ מצוה שלא לסוך ומ"מ מה שהוכיח מתוס' דיבמות אינו מוכרח ע"ש:

שם אביו אמר מהכא ואגדתו וכו' לא שמיע ליה ברייתא דמייתי הגמ' בפ' הקומץ דף כ"ז ע"א דקתני וכן ישראל בהרצאה עד שיהיו כולן באגוד' א' שנא' ואגודתו וכו' ע"ש בפי' רש"י:

דף ז.

גמ' ומ"ש מהא דתניא כהן שסך וכו' לכאור' מוכח מכאן דסיכ' כשתי' מדאורייתא מדפריך סיכת תרומה אסיכת שמן דכתיבא בהדיא דלא כהסו' גבי יוה"כ דסיכה מדרבנן מיהו י"ל דבתרומה מודו דהוי דאורייתא כדדריש בגמ' מלא יחללו ועיין להרב פר"ח ה' יוה"כ מה שהק' על רש"י דדבריו סתראי נינהו ע"ש והנה התוס' ביומא הוכיחו מסוגיין דסיכה דרבנן דאי דאורייתא לא היו מקילין להתעגל ע"ש וק' דא"כ מאי פרי' אשמן ונר' דלדעת' דהכי פרי' דמאיזה טעה מקילין להתעגל כיון דמדרבנן מיהא אסור וע"כ דלאו כשתייה ממ"ש וא"כ בשמן המשחה לא הי"ל להתחי' אלא מדרבנן לבד הוא דאסור ועיין לה' קול אליהו ח"א חא"ח סימן ל"ו עיין שם:

שם ובפלוגתא וכו' מה שהק' התוס' הילכתא ע"ש ולפמ"ש במקובצת קמא די"ח דליתיה להך כללא דהילכתא כרבא לגבי אביי אלא היכא דלא פליגי אחריני בהך מילתא עיין שם ל"ק:

שם על שנתענ' בהו כבר ידוע מחלוקתן של הראשוני' ביומא פ' יוה"כ אי ה' עינוי' דאורייתא או דרבנן עיין בפוסקי' ולהסו' דרבנן אינו נכלל בכלל שנתענה בהו דקתני שאר עינוים ועיין לה' ב"ש:

שם חנקתיה אומצא עיין בתוס' שבועות די"ג מה שהביאו ברייתא דחומר והיא בירושלמי שם ועיין מהרש"א ז"ל שם:

דף ז:

ואומר חטאו וכו' אתאן לרבנן וה"ק רע"ק אמריתו מגדף לית בהו מעשה אלמא מגדף מברך ה' כרת במגדף למ"ל אמ"ל ליתן כרת במקלל וכו' וכתי' בפסח ב' וכו' כן הגי' בכל הספרים ישנים גם חדשים ולפי גי' זו כך ביאורן של דברים דרבנן דאמרי מגדף לית ביה מעשה. ע"כ דס"ל מגדף מברך דאי בע"א מוקמי' לזבוח וקיטור וכמ"ש התוס' בשמעתין ולזה קאמר מדאורייתא מגדף לית ביה מעשה אלמא סבריתו דמגדף מברך וא"כ אי איתא דלאו בר קרבן הוא אמאי כתיב כרת כלל נילף בג"ש מפסח דס"ל לרע"ק דחטאו ישא בפסח א' כתיב כר"נ ור"ח בפסחים דצ"ג אלא ע"כ דמאי דאיכפל למכתב כרת לאתויי קרבן הוא ואמרי ליה רבנן דכרת אצט' לגופיה דכי כתיב חטאו ישא בפסח ב' הוא דכתיב ואי ק"ל אמאי אצטריך ונשא חטאו הא אצט' לאגמורי על חטאו ישא לחיובי כרת גם אפסח ב' ולפ"ז רע"ק ורבנן ס"ל מגדף מברך ולא פליגי אלא בחטאו ישא דלרע"ק בפסח א' ולרבנן בפסח ב' וזו היא גי' התוס' בשמעתין וכ' מרן בכ"מ בפ"ח מה' ק"פ שזו היא גירסת הר"מ וניחא לפ"ז מה שהק' הלח"מ בפ"ד מה' שגגות אלא דלפי גי' זו קשיא מאי קאמר בגמ' קסבר רע"ק מגו דבעי למיכתב כרת בעלמא הא גלי קרא דכרת לדידיה קרא יתירה הוא ועוד אמאי אמרי' בגמ' בפסחים שם דר"נ ס"ל מגדף עע"א הול"ל דס"ל מברך כרבי אלא דס"ל כרע"ק דמוקי ליה בפסח א' אבל לגי' רש"י ז"ל ניחא הכל ועיין תוס' סנהדרין דף ס"ה ועיין מהרש"א ז"ל שם:

מתני' המפלת וא"י מה הפילה וכו' פי' רש"י ז"ל ומשום חולין על המזבח ליכא דאין למזבח אלא דמה וכו' נר' מדבריו דאפי' למ"ד חש"ב דאורייתא דוקא במידי דבר הקטרה עיין פירש"י לקמן דף כ"ו ובסוף תמורה וע"ש בתמורה דכ"ג ע"ש בפירש"י ז"ל והוא תימה דבנזיר דכ"ט פריך למ"ד חינוך היכי מייתי קרבן כי מגלח הא הוי חולין בעזרה ומשני חש"ב לאו דאורייתא ופריך כי מטמא היכי מייתי צפורן הא קאכיל מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מ"ה וחש"ב לאו דאורייתא ופריך מברייתא דקרי להו תרי איסורי ע"ש ובשלמא בפירכא קמייתא ל"ק דמנזיר טהור פריך דקרבנו בהמה וגם ממאי דנקט בשינוייא דפירכא שנייה קסבר א"ש לעוף מן התורה וחש"ב לאו דאורייתא לישנא יתירה נקט ואהדורי קמהדר שנויא דפירכא קמייתא אלא ממאי דקרי להו תרי איסורי קשה ועיין בירוש' שם בנזיר ועיין להרב פני משה שם שהק' ע"ד רש"י מפירכא קמייתא וליתא ונ"ל בישוב דברי רש"י דהנה בקדושין דף ז"ן נ"ל חש"ב אף בעוף מקרא דושחטו ע"ש וא"כ למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה כי רבי קרא לאיסורא היינו היכא דשחטיה משחט אבל היכא דמלק לאו שחיטה היא ומשום חולין על המזבח נמי ליכא כיון דאין למזבח אלא דמה ואהא קאי רש"י במתני' אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ע"כ דרבי אפי' מליקה וע"ש בסוגיא ועיין להשע"ה בפ"ב מה' שחיטה ועוד נר' דהנה התוס' בזבחים דע"ז ע"ב בד"ה בדם וכו' כתבו דאפילו למ"ד חש"ב לאו דאורייתא היינו שחיטה אבל העלאה על המזבח דאוריי' ושוב כתבו דמהגמ' דנזיר דקאמר מייתי חטאת העוף וכו' משמע אפי' העלאה ע"ש וא"כ י"ל דרש"י קאי למ"ד דלאו דאורייתא וסובר דמ"מ העלאה על המזבח דהיינו הקטרה אסור אבל חטאת העוף ס' דליכא אלא דמה שרי ומדוקדק לשון רש"י ז"ל שפיר מיהו הא ליתא דמגמ' דנזיר מוכח דלמ"ד לאו דאורייתא אפי' הקטרת אימורין ממש שרי מפירכא קמייתא דאנזיר טהור קאי דקרבנו בהמה והתוס' שכ' חטאת העוף ס' ל"ד ודע דאפילו למ"ש רש"י כיון דאין למזבח אלא דמה ליכא לתא דחולין בעזרה מ"מ איסורא דרבנן איכא ולהכי כ' רש"י לקמן במתני' דהאשה שיש לה ס' ה' לידות דבקושי התירו ע"ש:

שם שפחה מנ"ל וכו' וכן שפחה וכו' סדר הגמרא קשה להולמו ואיפכא הו"ל לו' בתחילה מאי וכן שפחה ואח"כ שפחה מנ"ל ועוד איכא למידק טובא וכבר דשו בו רבים. ועיין בתוס' יבמות דף ע"ב ע"ב בד"ה שפחה וכו' דמתבאר מדבריהם דרבוייא דשפחה דבריית' היא למשוחררת גם מתבאר מדבריהם דכוונת הגמרא דקאמר קמ"ל וכו' היינו דקמ"ל התנא דילפי' לה מאשה בכל מילי אע"ג דלא שוו בין אשה בין איש דלא כדמשמע מהתוס' חדשים בסוגיין ונ' לדעתם ז"ל דהגמ' משמע ליה מדקתני מתני' שפחה מוכח דחידושא דמתני' קאי בין משוחררת בין שאינה משוחררת ולהכי קאמר שפחה מנ"ל ר"ל שפחה משוחררת ומשני דת"ר וכו' דנ"ל מאשה למשוחררת חררת והדר פריך מאי וכן שפחה ואשאינה משוחרר' קאי דמשמע מתני' דאתא לאשמועי' חידושא גם באינה משוחררת ומאי חידושא איכא ומשני סד"א וכו' וניחא שפיר מכל מה שדקדקו המפ' בשמעתין:

והנה מוכח בשמעתין דמבני ישראל ממעטינן אפי' משוחרר' וכ"ש שאינה משוחררת ומכאן סמך למ"ש הר"מ בפ"ב מה' חגיגה דראיה בעבדים דפטורין מדכתיב בבא כל ישראל ע"ש ועיין בגמ' ריש פ' בתרא דנזיר ע"ש:

שם רש"א שניהם מביאין חטאת אחד וכו' הק' התו' הא בעי' סמיכה ע"ש ולא ק"ל לעיל מינה דקאמר ר"י מייתי ומתנה דאיכא לאוקמה בקרבן נשים או עוף דלא בעי סמיכה ומ"מ קושיתם אינו מכיר דר"ש ס"ל נשים סומכות רשות וכדאיתא בגמ' בחגיגה ובעירובין ועיין להתוספות בפסחים דפ"ט ע"א שכ' פלוגתא דתנאי היא אי בכל כחו ועיין לה' שע"ה בריש ה' מעה"ק מ"ש ע"ד ע"ש:

שם דכתיב או הודע אליו חטאתו וכו' עיין מהרש"ל ז"ל בשבת דע"א ע"ב בתוס' בד"ה מ"ד ועיין מהרש"א ז"ל שם ועיין לקמן דכ"ב טעמייהו דרבנן עיין שם:

מתני' המפלת אור פ"א וכו' כתב הר"מ בפי' המשנ' דלא נקט במ"א לזכר משום דלא בעי למנקט בתאומי' דלא שכיחא ובנתעברה אחר שילדה כיון שלא עברו עליו מ"א יום מייא בעלמא וכדתנן לעיל ביום מ' וכו' ע"ש ובלא"ה י"ל כיון דטעמא דב"ה מדכתיב או לבת כדאיתא בגמ' לכך נקט מילתיה בילדה נקבה מיהו במתני' לקמן ד"ט ע"ב דהאשה שילדה ולדות הרבה ליכא למי' הבי ועכ"ל כמ"ש הר"מ וע"ש להרע"ב ורש"י ז"ל ובלא"ה מתני' דהאשה שילדה ולדות הרבה ע"כ בנתעברה אח"כ מדקתני מפלת תאומים עיין שם ברש"י ובגמ' ומכאן תשובה למה שמק' ומטו בה משמא דגברא רבה ה' מהר"ש עמאר ז"ל לר"ש דאמר למה יולדת מתיא קרבן משום שבשעה שכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה עוד איך מותרת לבעלה קודם הבאת הקרבן ומשני לה דאין כוונתה לישבע אלא על ביאה של עיבור ובאלו הימים ע"פ הטבע א"א להתעבר עכ"ד והרי מכאן וממתני' דלקמן שמעי' דמשכחת לה שיכולה להתעבר באלו הימים:

שם יום פ"א שח"ל בשבת יוכיח וכו' הר"מ בפ"א

מה' מח"כ כ' דאם הביאה קרבן בתוך מלאת לא יצתה י"ח והשיג עליו הראב"ד בזה ע"ש במרן הכ"מ ע"ש ולפ"ד הראב"ד ק' הרי תוך מלאת כיון דאם הביאה יי"ח יצתה לשעה שראויה לקרבן קרי ליה וצ"ל כיון דלכתחי' לא מתיא קרי' ביה שפיר לא יצתה לשעה שראויה לקרבן ובהכי ניחא מה שהק' ה' שמחת יו"ט דקס"ד ע"ד לדעת הר"מ דאם הקריב קרבן בשבת כשר מאי קאמר יום פ"א שח"ל בשבת יוכיח הרי יצא לשעה שראויה לקרבן כיון דבדיעבד כשר ועפי"ה ניחא דכה"ג לא יצא לשעה שראויה לקרבן כמו שכן הוא לדעת הראב"ד וכאמור:

דף ח.

לתנייה גבי ה' מביאין קרבן א' וכו' הר"מ בפ"ג מה' מח"כ כ' זב בעל ג' ראיות שראה ג' ראיות בליל ח' אינו מביא אלא קרבן א' על ג' ראיות הא' ע"ש ואלו גבי יולדת שם בפ"א כ' סתם מביאה קרבן א' ובה' שגגות גבי שפחה חרופה כ' מביאה קרבן א' על הכל מוכח דזב ל"ד להני דזב אינו מביא אלא על הא' אבל השניות הוו כחד ראיה דלאו בר קרבן כלל ולפי"ז ק' מאי פריך ליתנייה גבי ה' מביאין קרבן א' הא ל"ד לכל הנהו דחשיב להו דהתם הקרבן בא על הכל אבל זב על הא' הוא דמייתי ולא שייך ביה קרבן א' על עבירות הרבה וצ"ל דבאמת ס"ד דמק' דמייתי על הכל ומשני דלא מייתי על האחרונות כלל דהא לא פסיקא מילתא שהרי אם ראה עוד ב' ראיות למחר מצט' להו למאי דחזי בליליא ומייתי קרבן וא"כ הראיות של הלילה לא פסיקא זמן חיובייהו דאכתי לא נגמר ולא ליתנהו דחשבי תנא דכי עבר להו ליכא מידי תו להצטרף בהדייהו וא"ש דהקרבן מייתי אכולהו וא"ש שינוייא דגמ' לפי' זה טפי מפירש"י ז"ל ולפי' זה ניחא שפיר דלא משני הגמ' לעיל בר"פ אמאי דפריך מנינא למ"ל דאי לאו מנינא הוה חשבי' הא דזב בהדייהו דלא אפשר למטעי למתני זב בהדייהו כיון דדינא הוא בלא שום מחלוקת דלא מייתי אלא על הראשונות אבל לפירש"י הו"מ לשנויי לאפוקי זב דלא איירי ביה דכה"ג אמרי' לעיל גבי ד' אבות נזיקין ע"ש וצ"ל דהגמ' לעיל אזיל כשינוייא קמא דשמעתין דפליגי תנאי במחוסר זמן ובעי לשנויי גם למ"ד לאו מחוסר זמן וכמ"ש לעיל ע"ש ומ"מ דחוק הוא דמציא לאוקמה כמ"ד לילה מחוסר זמן דמטעם זה קאמר רבא במאי אוקימתא בזב וכו' משום דלשינוייא קמא איכא לאוקמה כמ"ד לילה לאו מחוסר זמן:

שם מידי איריא וכו' חזי בזמן חיובא וכו' עיין להר"מ בפ"ג מה' מח"כ דכ' אחת בלילה וב' ביום מביא שהרי ראיה א' של זב שכבת זרע בעלמא וכו' ע"ש וגמ' דחי ראיה זו:

שם ר"י ן' נורי אומר וכו' דקאמר על האחרונה רש"י ז"ל פי' ב' פי' בחוששין לפשיעה ללשון א' חוששין לפשיעת שנה הבאה דתהא סבורה דאוכלת בקדשים אפי' שלא תביא קרבן כמו שאכלה אשתקד עד שלא הביאה על הד' האחרים אבל לא חיישי' בשנה זו עצמה ולא תביא הר' האחרים דבזה יודעת היא והכל בקיאין בזה ואח"כ פי' בל"ב דחוששין בשנה זו עצמה שלא תביא האחרים ומ"מ לכולהו פי' מ"ש ריב"ן ותפטר דלאו תפטר לגמרי אלא עכשיו מחיוב זה וכמו שביאר רש"י ז"ל דבריו אח"כ אף דמתחי' סתם לה סתומי וכ' ותפטר מ"מ לא כ' לשון לגמרי כמ"ש אח כ בשל ס' ולהכי ניחא ללשון א' דלא חיישי' בשל ס' לפשיעה דאשתקד שהרי בשל ס' פטורה לגמרי ול"ד לשל ודאי כנ"ל בדעתו ז"ל ועיין להתוס' בבתרא דקס"ו מ"ש בהגה שם בשם אשכנזים דלפי אותם אשכנזים ע"כ דמפרשים תפטר לגמרי וס"ל כלשון א' דחיישי' לפשיעה דאשתקד ע"ש ולדידהו ק' אמאי בשל ס' לא חיישי' לפשיעה דאשתקד משל ודאי אבל התוס' שם נר' דלא ס"ל חששא דאשתקד ממה שהק' אמאי לא קאמר טעמא דרע"ק משום דפטורה וליכא חששא דפשיעה כלל ועיין עוד מ"ש התוס' בשם ר"ת דגרסי' בדרשב"ג והשאר עליה חובה ועיין להלח"מ בסוף ה' מח"כ שלא ראה דברי התוס' ע"ש ועמ"ש התוס' עוד דמשום בל תאחר הוו דחקי וכו' ק"ל דבגמ' בפ"ק דר"ה ד"ו ע"ב בעי הגמ' אשה מה היא בבל תאחר ע"ש ולפ"ד התוס' ליפשוט ממתני':.

דף ח:

כשהוא אומר והצרוע פירש"י והצרוע בין זכר בין נקבה אבל בערכין ד"ג דרבויא הוא דמרבה נקבה ע"ש והתוספות שם הק' אמאי איצטריך בנגעי זקן למיכתב אשה נילף מהכא ותי' דהו"א אנגעי זקן לא משום דלאו אורחייהו דנשי בזקן ע ש והא דלא ק"ל איפכא למ"ל והצרוע נילף מנגעי זקן מכ"ש די"ל דהו"א אדרבא מדגלי בנגעי זקן שמעי' דבשאר נגעי' ליתנהו בנשי' וכה"ג כתב שם אקושי' שהק' דיליף מדכתיב ארם דנשי נמי אדם נינהו כדכתיב ונפש אדם עיין שם ודע דמדבריהם אלו תוכחת מגולה למה שנסתפק ה' שורשי הים דבכל מקום דאמרו חכמים אין אדם וכו' כגון אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיוצא אינשי נמי בכלל ופשיט לה מדאמרי' בפ' המדיר דאשה נדרנית יוצאת שלא בכתובה וקאמר בגמ' דטעמא משום בעון נדרים בניו של אדם מתים וכו' ע"ש ואין ראיתו מכרעת כ"כ אבל מדברי התוספות אלו יש להביא ראיה כיון דבלשון התורה מצינו דהוו בכלל ודאי דגם לשון חכמים כן הוא זולת במקומות דעבדי רבנן דמשנו בדבורייהו בפי':

שם לעוף איתרבו וכו' מה שהק' התוספות זב וזבה יוכיחו אין מקום לקושיא דשאני זב וזבה דדינייהו בעוף ולא בבהמה אבל גר דעיקר דינו בבהמה כדאיתא בסמוך מכאשר תעשה והקילה עליו תורה להבי' עוף ילפי' שפיר דכ"ש דמהני עולת בהמה:

דף ט.

ויזרוק על העם אונקלוס תרגם לכפרה על עמא ופליג על גמרין ועיין להר"מ בחיבורו דנ"ל טבילה מוכבסו בגדיהם ועיין ביבמות דמ"ו בגמ' ועיין בתוס' שם בד"ה רבי שכ' דר"א ל"ל גמירי דאין הזאה עיין שם ואין צריך די"ל דמפ"ל כמו שתרגם אונקלוס:

שם פתע זה שוגג וכו' פתאום זה אונס וכו' רש"י בחומש כ' פתע זה אונס פתאום זה שוגג והוא ע"פ ברייתא דספרי פ' נשא והביאו התוס' במס' שבועו' דל"ז ע"א דדריש כן ומסיים שם והדין נותן ומה במקום שלא חייב מזיד חייב שוגג כאן שחייב מזיד כ"ש שוגג ומזיד גופיה מנ"ל ויליף למזיד מק"ו מאונס משבועות העדות דפריך שכן אינו לוקה ומסיים ת"ל וכפר וכולי עיין שם וכ' מהרש"ל ז"ל דלאו מכופר יליף אלא סמיך אפתאום ע"ש נר' מדבריו דמאי דקתני ת"ל וכפר הוא על השוגג כיין דמזיד ליכא למילפיה מאונס משום הפירכא שכן אינו לוקה ממילא איפרך ק"ו דרישא ומש"ה איצט' קרא לשוגג ולפי"ז מזיד בנזיר פטור ופליג אמשנתינו ומדברי רש"י בחומש נר' קצת כן דדבריו ע"פ הספרי ולא הזכיר חיובא דמזיד כלל אך דברים תמוהים הם דאם כן מאי פריך הגמ' בשבועות שם והא קרבן כתיב בנזיר הא כי כתיב קרבן בשוגג הוא וע"ש בתוס' בס"ד ועוד ק' כי פריך הגמ' בריש מכילתין אמתני' דד' מביאין על הזדון כשוגג מנינא למ"ל הו"ל לשנויי משום נזיר לאפוקי תנא דספרי כדמשני אמתני' דד' מביאין קרבן א' על עבירות הרבה ע"כ נר' עיקר כמ"ש מהרש"א ז"ל דקרא דוכפר למזיד וממילא ילפי' שוגג מק"ו דרישא דברייתא ע"ש ולפ"ד צ"ל דמאי דאצט' קרא דפתאום משום דאי לא כתיב פתאום הוה מוקמי' פתע לשוגג וכדאמרינן בשמעתין דכיון דחד קרא הוא דכתיב אף דילפי' מק"ו מ"מ לאו קרא יתירא הוא ויש מי שפי' דגם כונת מהרש"ל כן הוא דק"ל היכי משמע מוכפר אשר חטא מזיד ולכן כ' דסמיך אפתאום דמשמע נמי מזיד כדאמרי' בשמעתין ונכון הוא ועיין להתוס' בפסחים דל"ב ע"ב שהק' למ"ל קרא בנזיר למזיד נילף משבועת הפקדון ע"ש ודוק:

ומהרש"א הק' שם דמאי לחומרא מקשי' דנקטו הא אדרבא לא ניתנה לכפרה ועיין עוד מה שהק' ע"ש ולק"מ דכיון דמזיד מלקות הוא דאיכא ס"ל דודאי קרבן עדיף ממלקות ולא כ' התוס' בתחילת דבריהם כן אלא במעילה דמזיד במיתה ע"ש ועיין בנימוקי בספרי שם ע"ש ועיין בשבועו' דל"ד ע"א:

הקשו התוס' שעל הגליון לכתוב בשוגג וכו' ולק"מ דפתאום אצטריך למזיד ואונס דסותרין הנזירות אלא דלענין קרבן הוא דקאמר דהו"א לא מייתי קרבן אלא בשוגג וכן מדוקדק בדברי הגמ':

שם בעא מניה וכו' הבא על ה' שפחות וכו' יל"ד ליפשוט ממתני' דאי הבא על ה' שפחות אינו חייב אלא אחת אמאי לא קתני מתני' רבותא דאפי' ה' שפחות דכ"ש שפחה אחת ואין לו' דרבותא אשמועינן מתני' דאפי' בה' העלמות וכה"ג בה' שפחות אי בה' העלמות פשיט"ל דחייב על כל א' ולא מבע"ל אלא בהעלם א' הא ליתא דהעלמות בשפחה לא מיהנו מידי כיון דמביאין על זדון בשוגג ומאי דקאמר בהעלם א' כבר תוקן רש"י הלשון דהיינו קודם שיביא קרבן ויש ליישב. ודע דמ"ש רש"י קודם שילקה ט"ס וצ"ל קודם שתלקה דהא האיש אינו לוקה כדתנן לקמן ויותר נראה למוחקו:

שם הני גופין מחולקין וכו' והיא שפחה וכו' מדברי התוס' בשמעתין נר' דלא ילפי מאשה ומשפח' משום דהוו ב' כתובים דנהי דשפחה לא ילפא מאש' דאיכ' למיפרך שכן בכרת מ"מ אשה ילפא משפח' וליכ' למיפרך שכן עשה מזיד כשוגג דאדרבא באשה מה שלא עשה מזיד כשוגג חומרא היא דמזיד בכרת ועמ"ש בד"ה פתע ע"ש ולכך הוו ב' כתובים וכ"נ מדברי התוס' בסנהדרין דנ"ד ע"ב בד"ה הנרבע ע"ש אך מדברי התוספות בקדושין דע"ז ע"ב נר' דלא הוו ב' כתובים וכ"נ מדברי התוס' שעל גליון לקמן דט"ו ע"ב גבי האוכל נותר מה' זבחים ע"ש ועיין לה' שע"ה דף:

דף ט:

ר"ש סבר דבר המכפרו מכאן מוכח דחטאת מצורע לכפר בא ולקמן דף כ"ו ע"א אמרי' מצורע כי מייתי קרבן לאשתרויי בקדשים הוא דמייתי וצ"ל דתרווייהו איתנהו מכשיר ומכפר וכ"כ התוספות בערכין די"ז ולקמן הק' כיון דמכשיר נמי אף דיוה"כ מכפר על החטא אכתי מחוייב להביא קרבן להכשיר לאכול בקדשים אך דברי רש"י שם קשים לשמוע שכ' דהחטא מנגעיה מכפר ליה עיין שם ועיין להרב חק"ל באח"ח סימן א'.

שם אלא מעתה אכלה דם וילדה וכו' מכאן מוכח דיולדת דחטאתה תור או בן יונה אם הביאה בהמה יצתה י"ח דאל"ה מה דמות יערוך אכלה דם וילדה דזה בהמה וזה עוף לזיבה ולידה דתרוויהו חטאת' עוף וממ"ש התוס' על הגליון לעיל ד"ח זב וזבה תוכיח אין להוכיח דלא מהני דהתם הק' זב יוכיח דמייתי שתי תורים ולא סגי בבהמה אחת חלף ב' תורים אבל אם הביא ב' בהמות אה"נ דיצא ומדאמרי' בסוף מכילתין מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא אין להוכיח כלום וכעת לא מצאתי גלוי לדין זה אלא מסוגיין:

שם מפלת תאומים אצט"ל וכו' מה שהק' התוס' אמאי תני מפלת תאומים לפי המהו דתימא י"ל תנא סיפא לגלויי רישא שלא תימא דתנא קמא איירי בעיבור אחד אבל בב' עיבורין מודה לר"י ומאי דנקט מילתיה בנקבה אינו הכרח כ"כ ועוי"ל דתנא קאי אה' מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וקאמר לת"ק החמישית היא האשה שילדה ולדות הרבה ולר"י החמישי' היא המפלת תאומים מאי דנקט רש"י אשמועינן תנא וכו' שלא בדקדוק:

דף י.

בטומאה מ"ל אמרי' וכו' פירש"י מי אית ליה מלאת לב' לענין ימי טוהר והוא תימה דלפי מה שפי' צדדו הבעיא הם אי משלמת לא' או לא מניא אלא לב' ולכל הצדדים לב' אית ליה מלאת ובדוחק י"ל דה"ק אי אית ליה מלאת לב' להיות נקראים על שמו לבד וממילא בעיא השלמה לא' והוא דוחק כלשונו ע"כ נ"ל דהבעיא היא בג' צדדים אי אמרי' דגם לטומאה כמאן דליתיה ולא מניא לב' כלל או לב' לבד או משלמת לא' ומניא לב' והק' הגמדא בטומאה מ"ל אמרי' אי שוה לקרבן או לא שויה ובהצד דלא שויה יש לצדד אי משלמת לא' או לב' לבד ופשיט מדר"ח דלא מניא לב' כלל כהצד הא' וניחא קושית התוס' שעל הגליון ע"ש וכ"נ מדברי רש"י בד"ה אמר דהפשי' הוא דלא מניא לב' כלל איברא ממ"ש בד"ה אי אמרת ובד"ה לעולם נראה דהפשי' הוא כהצד דמניא לב' לבד ולא דחי אלא הצד דמשלמת לא' ע"ש ומלבד דדבריו סתראי נינהו עוד בה דהדבר קשה דאי מניא לב' איך שוחטין עליה ביום מ' ללידתה ועוד ק' כיון דהפשי' הוא ולא מניא כלל לב' כפשטא דשמעתא וכמ"ש התוס' אמאי קתני ביום מ' דבלילה לא הוי אלא מח"כ עדיפא מינה הול"ל ביום ל' או פחות דהויא טבולת יום לב' ואפי"ה שוחטין עליה כיון דלא מניא לב' וכה"ג פריך הגמ' בסמוך ועוד ק' מאי פשיט דלא מניא כלל לב' לעולם מנינן לב' וכיון דלענין קרבן לא מתיא אלא הא' לכל הצדדים וכדתנן במתני' הא יכולה לשלוח קרבנה ביום מ' לב' שהוא יום מ"א לא דקי"ל ערל וטמא משלחין קרבנותיהן ובלילה תאכל דהא לא הוי מח"כ דכבר הביאה קרבנה ולא טבול' יום לב' דבלילה כבר עברו מ' לב' ועיין מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בילדה ולדות הרבה אי יכול' לשלוח קרבנה על הא' בתוך מלאת ד"ב בפ"א מהלכו' מח"כ ולהכ"מ ולהלח"מ שם אשר ע"כ נ"ל עיקר דהפשי' הוא לאפוקי הצד דמשלמת לא' ולעולם דמניא לב' ולכך שוחטין עליה דיכולה לשלוח קרבנה על הא' ביום מ' דב' ובלילה תאכל הפסח דבלילה לא הוי אלא מח"כ ולא טבולת יום ולכך נקט ביום מ' דוקא דאי ביום שלשים לב' אין שוחטין לב' דאף דשולחת קרבנה מ"מ בלילה הויא טבולת יום לב' וניחא הכל וכנ"ל בדעת רש"י ומ"ש בד"ה אמר י"ל ודוק ובמה שהק' התוס' על פירש"י דהא איכא קולא דמטהרתה לבעלה ע"ש בלא"ה יש להבין בדברי רש"י דלמאי דלא משלמת לא' כ' דה"ט משום דקולא דמטהרה לבעלה אף דאיכא חומרא דאינה אוכלת בקדשים ולמאי דמניא לב' ניחא בחומרא דקדשים טפי ע"כ נר' בדעתו ז"ל דה"ק אי משלמת לא' איכא קולא הרבה לגבי בעלה ואי לא מניא לב' כלל איכא קולא הרבה לענין קדשים לכן נקטינן לקולא מציעתא דמניא לב' ולא משלמת לא' כן נראה לי:

דף יא.

תהא בקראי כדתניא וכו' טפי הו"ל אתויי מתניתי' דסוף מכות דקתני המכה מכה וכו' והקור' קורא אם לא תשמור וכו' ע"ש:

שם דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא וכולי הא דלא מוקמי' בבוגרת דגם היא נשתנית גופה כדאיתא בגמ' בכ"ד משום דבעי' נשתנית ע"י מעשה דומיא דעלי ועיין ברש"י ז"ל:

שם מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו עיין ברש"י שם בעזרא שכ' הוראת שעה היתה והוא הפך סוגיא דשמעתין וכבר עמד ע"ז ה' ושב הכהן ע"ש מ"ש:

שם חציה שפחה וכו'. ומאורסת לע"ע הא דנקט לישנא דמאורסת אע"ג דהיא בעולה כדאמר לעיל ר"ח וא"כ הו"ל נשוא' ונשואה לא מקריא ארוסה עיין בס' נ"מ למהר"ם בולא בסס"י ס"ד משום דאפי' למ"ד קידושין תופסין בחציה שפחה וחציה בת חורין מ"מ לא הויא נשואה עיין בפ' השולח:

שם דברה תורה כלשון בני אדם עיין בהתוס' שעל הגליון ועיין בהרא"ם פ' בא בפ' ובשל מבושל במים עיין שם:

שם לרי"ש בשלמא וכו' עיין בפירש"י ז"ל ולפ"ד ק' לרע"ק למ"ל לא לא יומתו כי לא חופשה ועיין להר"מ בפי' המשנה דלפ"ד א"ש לרע"ק דנ"ל מלא יומתו דלא כפירוש רש"י:

שם ראב"ע היינו רע"ק טפי הו"ל להקשו' אמתניתין ראב"י היינו ר"י וי"ס דגרסי במתניתין ראב"ע במקום ראב"י ורע"ק במקום ר"י ולפ"ז קושיית הגמרא אמתניתין נמי קאי:

כתב הר"מ בפ"ג מה' א"כ דהיא חייבת על כל ביאה וביאה וכ' הה"מ הטעם דלא מיעט הכתוב ולא מחייב על עבירות הרבה אלא אחת אלא גבי האיש ולא מקשי' אשה לאיש ע"ש ונראה דהכריחו להר"מ דבעי הגמרא לעיל ד"ט בבא על ה' שפחות אי אמרי' גופין מחולקין ומדלא בעי אי באו עליה חמשה בני אדם משמע דהיא חייבת על כל ביאה וביאה דלא כתיב מיעוטא גבי דידה ועיין להלח"מ בפרק ט' מה' שגגות עיין שם:

שם שלא כדרכה לא מחייב מ"ט ש"ז כתיב עיין למהרש"א ז"ל בסוטה סוף דכ"ו שכ' לא מצינו אף בשפחה חרופה דפטור שלא כדרכה והוא הפך סוגיא דשמעתין ועיין להרשב"א ז"ל בחי' ביבמות דנ"ה דתלי להא מילתא בפלוגתא דתנאי ומ"מ דברי מהרש"א לא איפרק מחולשא ע"ש בסוטה:

דף יא:

תוס' בד"ה כשאין וכו' כגון שאשתו ואחו' וכו' עכ"ל לפ"ז מאי דקאמר הגמ' מתכוין שלא כדרכה בשפחה דפטורין כאין מתכוין כדרכה דש"ז כתיב קשה להולמו דאי אין מתכוין כה"ג הוא בשפחה מחייב דשוגג גמור הוא ואין לו' דה"ק כאין מתכוין השפח' דהיינו כשהי' שוגג' דפטו' התו' ורש"י לעול דמ"מ מאי פריך אי מכוונא מחייבא אי לא מכוונא לא מחייבה לאוקמה באיש דעשו מתכוין כשאין מתכוין לחיובה דעשו מזיד בשוגג ע"כ נר' עיקר דכולה סוגיא בנתקע ולא פירש"י דבשוגג גמור כגון באשתו ואחותו אלא באין מתכוין בשאר עריות דאתיא אף בשוגג גמור וכ"נ עיקר שהרי התוספו' לעיל הביאו בשם הקונטריס גופיה דמפ"ל בנתקע עיין שם:

בד"ה עד וכו' דאי בזא"ז הא ב"מ וכו' עכ"ל ספי הו"ל להוכיח כן דאי בזא"ז הא כיון שבא הא' ושתק לו הוי שתיקה כהודאה וכי אתי הב' בתר הכי לאו כלום הוא דהא הודה לא' אלא ע"כ בבאו בב"א ותו לא ידעי' לאיזו מנייהו הודה ונר' דהתוס' אזלי לשיטתם שכ' בר"פ האשה רבה דלאו כהודאה ממש אלא רגלים לדבר וכו' והוכיחו כן מההוא סמיא ע"ש ועיין לה' שע"ה בפ"ג מה' שגגות ועיין להש"ך בסי' קכ"ז סקי"ב:

בא"ד דאי אמר איני יודע פטור וכו' עיין להלח"מ בפ"ח מה"ש שהבין מדבריהם דאי אמר איני יודע פטור אף מאשם תלוי ע"ש ואין נ"ל עיקר בכוונתם אלא דה"ק דמשמע ממתניתין דאי לא אתי העד הב' היה חייב חטאת וא"כ ע"כ דאיירי בשתק דאל"ה אמאי תני כלל עד הב' ולעולם באיני יודע מחייב אשם תלוי ועיין בהתו' בד"ה ואשה וכולי טפי מגזלן וכו' עיין להרשב"א בתשו' ח"א סי' שע"ד ובמ"ש בי"ד סי' מ"ח עש"ב:

בד"ה אימא וכו' דע"כ דשתק דאי מכחיש עכ"ל פי' דאי מכחי' ע"כ דלא תידו' לא אתא הב' חייב חטאת דהא כי מכחיש ליה לא מחייב חטאת וע"כ דהאי דקתני ועד אמר לא אכל לרבות' דאפי' בעד מכחיש וע"א מסייעו מביא אשם תלוי ולזה דחו דאי מכחיש פטו' לגמרי גם מאש' תלוי ועוד קאמרי דאפי' באומר א"י לא מיתוקמ' ור"ל דאי איירי בא"י ע"כ דלא תידוק אי לא אתא הב' חייב חטאת דבא"י אינו חייב חטאת וטעמייהו דלא מיתוקם בא"י משום דא"כ אמאי קתני עד הב' כלל דהשת' ל"ל רבות' כמו גבי הכחשה ומ"ש כמו שפי' היינו כמו שפי' בתחי' הדיבור טעמא דאמר ע"א לא אכל וכו' ולשי' ה' הלח"מ שכת בתי בד"ה עד א"ש טפי דאי פטור גם מאשם תלוי כמו הכחשה ממש:

דף יב.

גמ' נ"מ לטומאה וכו' עיין בהתוספות ובתוס' על הגליון דאיכ' נ"מ בחלב גופיה וביבמות ר"פ האשה רבה כ' דניחא ליה למימר נ"מ בההוא גוונא גופא ע"ש ומ"מ הומ"ל נ"מ לטהרות דאי משום דנאמן ע"ע דוקא לעצמו ולא לאחרים ואי משום מגו גם לאחרי' כדאית' בתוספת' דביצ' ועמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ה ממה' טהרות ופ' הר"מ בפט"ו מה' אה"ט אלא דבהא ודאי חדא מנייהו נקט ועיין להר"מ "מ בפרק ג' מהלכו' שגגות:

בד"ה א"ד וכו' משמע לפום ריהטא וכו' עכ"ל אין לפרש דלפי הלפום ריהטא מגו בלא תירוץ דבוריה הא ליתא דבגמ' קאמר בהדיא דהטעם משום מתרצי' דבוריה אלא דלעולם מטעם תירוץ דבריו אלא דלפי הלפום ריהטא ה"ק כיון דאי בעי מתרץ דבוריה אף דהשתא מיהא מכחיש הכחשה גמורה נאמן כיון דאי בעי מתרץ דבוריה ומ"מ ה"ק דהוי מגו במקום עדים ולא משמע להו לחלק משום תירוץ דבריו כיון דהשתא מיהא מכחיש עיין בתוס' שעל הגיליון ותי' דה"ק דהשתא מיהא אמרי' דהכי פי' דבריו ואינו מכחיש ולאו משום נאמנותו ומדברי רש"י בד"ה מגו דאי בעי נר' דס"ל כפי' הלפום ריהטא ע"ש והא דלא צידר הגמ' באמת צד זה דמשום מגו לחודיה בלא תי' דבריו לפי הלפום ריהטא נר' דס"ל להתוס' דצד זה נכלל בכלל הצד דנאמן ע"ע כיון דלא נ"מ מידי בינייהו ועיין בשי' שלא נודע שמה בקידושין דף ן' שהק' קושית התוס' ונ"ל מדבריו דהצד דנאמן ע"ע הוא מטעם מגו לחודי' ע"ש ובהכי ניחא לפי הצד דנאמן ע"ע מאי דנקט במתני' אמ"ל מה אם יראה לו' מזיד ואין צריך לדחוק דלדבריו דר"מ קאמר ודע דהתוס' בקדושין דס"ג ע"ב כ' דהא דנקטי הכחשה בפלוגתא דר"מ ורבנן משום רבותא דר"מ נר' מדברי' דרבנן פטרי אפי' באי' יודע דלא כהתוס' לעיל בד"ה אלא והדבר ק' דלכולהו טעמי קאמר הגמ' אליבא דרבנן לא שייכי באיני יודע:

בא"ד היינו לפסול נפשיה וכו' אבל לקרבן וכו' עכ"ל וההיא דקדושין שאני דאיהו לא קאמר מזיד אלא דאנן קאמרי' הכי ועיין ברש"י שם ומ"מ יש להבין כיון דנקטו משום ליפסול אמאי הוצרכו לומר משום חולין בעזרה ונר' דה"נ מפסיל לעדות לכ"ע כמו אוכל נבילות בפ' זה בורר דנ"ז ע"ש ולפ"ז היכא דאינו נפסל לעדות אפי' במידי דלאו קרבן אמרי' משים עצמו רשע ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל בריש מכות ע"ש דהתם כי הרג הנפש לא מפסיל לעדות אליבא דרבא דבעי' רשע דחמס והתוס' מק' אליבא דרבא ובלא"ה י"ל דהתו' שם ס"ל כמו שכתב השי' שלא נודע למי בקדושין שם דאיכא עדים דבלא"ה מחזיקין אותו רשע אדם משים עצמו ע"ש והמש"ל בה' מלוה ולוה בפ' ד' דין ו' נסתפק בזה ע"ש אבל התו' כאן לא ס"ל כן ועוד י"ל במ"ש הגהו' מרדכי בפ' הגוזל עצים דהיכא דמתכוין למיפטר נפשי' מממונ' אדם משים עצמו ע"ש וה"נ י"ל למיפטר נפשי' מדמי הקרבן:

בא"ד חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וכו' עכ"ל שמעתי מק' מדאמרי' בפ"ק דזבחים שחט חטאת בשינוי בעלים על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה או על מי שאינו מחוייב כלום כשרה וא"כ זהו הפלוגת' דר"מ ורבנן דרבנן ס"ל דפטו' אם שחט אחר חטאתו לשמו כשרה ולר"מ פסולה ומאי מק' התו' ונ"ל דלק"מ דהתו' מק' כאן בבעיא דגמ' דמצדד הטעמא דרבנן משום דאדם נאמן ע"ע ואי טעמייהו משו' נאמנו' לא מהימן אלא לעצמו כדאמר ר"נ לקמן לא אמרה ר"י שא בינו לבין עצמי ולעצמו וא"כ אח"כ אחר ששח' חטאתו לשם זה אפי' לרבנן פסולה רזה לגבי אחרים מקרי ולגבי אחרים ליכא נאמנות ואזלי' בתר עדים דלא מהימן אלא לעצמו:

ובמאי דכתבו התוס' חייבי חטאות וכו' אבל התו' בר"פ האשה רבה כתבו דאם לא ניחא ליה בכפרה ממשכנין הפך ממ"ש כאן ע"ש ומצאתי בירושלמי ר"פ אלו נערות דפריך אר"י דאמר אכל חלב הזיד במלקות ושגג בקרבן לוקה ומביא קרבן והא אין לוקה ומשלם ומשני דכדי רשעתו בב' הרשעיו' מסורות לב"ד אכל הכא המלקות מסור לב"ד והקרבן אינו מסור לב"ד ע"ש ואי איתא דאי אמר לא ניחא ליה בכפרה ממשכנין אותן הרי מסור לב"ד אם אמר לא ניחא ליה דהא ממון נמי דמסור לב"ד היינו באינו רוצה לפרוע:

כתבו התוס' שעל הגליון בשם ריב"א דהתם דוקא להפסיד חבירו וכו' והכא לקרבן וכו' נר' דב' תי' הם וצ"ל א"נ דצד דלהפסיד סגי או בצד דלקרבן סגי:

גמ' ת"ש והתורה וכו' במאי עסקי' וכו' לפירש"י בלא ביאת מקדש דקתני היינו נכנסת ואמ"ל לא נכנסתי ובטומאה דלא מודו ליה היינו נטמאת ואמ"ל לא נטמאתי ופשיט דטעמייהו משום מגו והדר פריך הגמ' אברייתא בטומאה נמי איכא מגו וק' מאי פריך נימא דס"ל דלא הוי מגו טוב בכה"ג דמדקאמר הגמרא לעיל מ"ד וכו' אבל טומאה לא מתריץ וכו' קמ"ל וכו' נר' דיכול להיות דבחלב הוי מגו אבל בטומאה לא הוי מגו וצ"ל דסמיך אברייתא דלעיל דגבי טומאה נמי אית להו מגו ודחיקא ליה למימר דרבנן דההיא ברייתא ר"י אבל לל"ב שכ' רש"י ניחא שפיר דביאת מקדש דקתני כולל גם נטמא' ואומר לא נטמאתי וע"כ הט' משום מגו אלא דק' לל"ב דפשיט דמשום נאמן דאי משום מגו אפי' טומאה נמי אלא ע"כ לית להו מגו וזה תימה דא"כ דרבנן ל"ל מגו מאי פרכי' במתני' לר"מ מה אם ירצה לומר מזיד וכו' והא אינהו גופייהו ל"ל מגו דבכולה שמעתא מבואר דטעם דנאמן הוא מוסיף אפטור וכי אמרי' דטעמייהו משום אדם נאמן אית להו מגו נמי וי"ל דמאי דלית להו מגו היינו בטומאה דוקא וכמהו דתימה דלעיל והק' דאי ס"ד טעמ' משום מגו א"כ אית להי מגו אפי' גבי טומאה דהא נכלל בביאת מקדש דקתני נטמאת ואמר לא נטמאתי לפי' ב' דרש"י להכי פריך בטומאה דלית בה קרבן נמי איכא מגו אלא ע"כ דטעמייהו משים אדם נאמן ול"ל מגו גבי טומאה אבל גבי חלב אית להו מגו ומ"מ לפ"ז דרש"י הו"ל להגמ' לעיל למי' נ"מ לטומא' דלית בה קרבן ויש ליישב:

והתוס' פי' דפשיט לתרווייהו דר"י משום נאמן ורבנן משים מגו ודחי בצר דר"י די"ל דטעמיה משום מגו וק' כיון דטעמיה דר"י משום מגו א"כ אפי' לאחרים נאמן וכדכתי' לעיל בשם הר"ש וא"כ מאי קאמר לקמן לא אמרה אלא לעצמו וצ"ל דההוא דקאמר לא ס"ל כרבינא אלא דס"ל דטעמ' דר"י משום נאמן ובהכי ניחא ליה מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגותיו בפי"א מה"ש שהשיג על הר"מ דפ' משום מגו דהא בגמ' קאמר ה' כר"י וסיים ואמרי' לא אמרה אלא בינו לבין עצמו ולעצמו ולכאורה שפת יתר וכמו שנרגש מזה ה' כ"מ ע"ש ועפי"ה ניח' דהא י"ל כפי' התוס' וטעמיה דר"י משום מגו ופ' הר"מ שפיר כר"י ובכל גוונ' א"ל מתרץ דבוריה זולת כי קאמר מעולם ולהכי הביא הא דר"י דמינה שמעי' דטעמיה דר"י משום נאמן ומעתה מ"ש הלח"מ ליישב דעת הר"מ ליתא ואין לנו בדברי הר"מ אלא מ"ש מר"ן בכ"מ דדוקא בטהרות הוא דפ' כר"י ע"ש ודינא דטהרות כבר פסקא בספט"ו מה' שאר אבות הטומאה ע"ש:

דף יב:

בינו לבין עצמי ולעצמו מכאן אני תמיה עמ"ש מרן בב"י בסי' קכ"ז בשם המ"כ דכי אמרי' ע"א בהכחשת בע"ד לאו כלום היינו לעצמו ולא לאחרים ע"ש ועיין להשע"ה שיחס סבר' זו לרש"י בקדושין ע"ש והדבר תימה א"כ אמאי אשמעי' הגמ' האי דינא דלעצמו גבי תרי דמשמע אבל גבי ע"א נאמן אפי' לאחרים לישמעי' גבי ע"א אלא ע"כ דכי אמרי' ע"א בהכחשת בע"ד לאו כלום היא אפי' לגבי אחרים ונר' ליישב דהכא שאני דאיכא בם מגו וכה"ג דאיכא מגו נאמן גם גבי אחרים גבי ע"א ול"ק המ"כ אלא היכא דל"ל מגו ובהכי ניחא גם מה שהק' השע"ה על רש"י בקדושין ממתני' דריש פרקין ע"ש:

שם דאי בעי אמר לא גמרתו וכו' עיין להלח"מ בפ"ט מה' שגגות שהק' כיון דפ' כרבנן הול"ל מגו דאי בעי אמר מזיד ע"ש ועיין לעיל דף ט' עמוד א' במשנה וגמרא שם עיין שם:

שם דאי בעי אמר נשאלתו על וכו' עמ"ש התוס' בנזיר ד"ך ע"א בד"ה מי וכו' כתי' הא' וצ"ע ועיין בירוש' ר"פ ב' נזירים ועיין למהרימ"ט ח"א סי' נ"ג ע"ש ודוק:

שם איכא דמתני על סיפא מב' מינין פשי' וכו' הא דלא קשיא להו להאי לישנא ארישא דמין א' משום דמצי מוקי לה בב' תמחויין אלא דא"כ קשיא סיפא פשי' ולא ניחא ליה דסיפא אגב דריש' כמו ל"ק וכי משני אסיפא בב' תמחייין ק"ל ארישא פשי' ולפ"ז מ"ש התוס' דסיפא אגב דישא אמרי' סיפא אגב רישא לא אמרי' אין לו מקום דלל"ב סיפא אגב רישא נמי לא אמרי' וצ"ל דכוונתם לל"ק אמאי פסיקא ליה למתני ארישא טפי מסיפא ולזה כ' דס"ל רישא אגב סיפא לה אמרי' מיהו י"ל דמ"ל ב' מינין דקתני ב' מינין ממש ולא מין א' ודקרי ליה ב' מינין משום ב' תמחויין כדקאמר לל"ב:

תוס' בד"ה אוכלין וכו' ת"ל מכי נגע וכו' עכ"ל ולא ניחא להו דאכל פחות מכעדשה בכל פעם וא"כ לא נגע בכעדשה בשום פעם ואין ב' נגיעות מצט' דא"כ הו"ל יותר מכדי א"פ:

דף יג.

גמ' התירה לעובר' לאכול פחות מכשיעור וכו' כ' התו' בחולין דל"ד ע"ב דאע"ג דח"ש אסור מן התורה בטומאת גויה שהיא מדרבנן לא החמירו הרי דס"ל דח"ש אינו אסור באיסורי דרבנן אבל התוס' שעל הגליון כאן כ'דאפי' לר"ל אסור מיהא מדרבנן ומפני הסכנה התירו הרי דס"ל אפילו לר"ל דבאיסורי דאורייתא נמי אינו אסור אלא מדרבנן גם באיסורי דרבנן אסור מדרבנן והכא מפני הסכנה התירו וס"ל דמפני הסכנה קאי גם על פחות מכשיעור והכי קתני התירה לעוברה לאכול פחות מכשיעור ואפי' טובא והכל מפני הסכנה אבל התוספות בחולין ס"ל דלא קאי מפני הסכנה אלא על השיעור אבל בפחות מכשיעור שרי בלא"ה ועיין לה' מוצל מאש דת סס"י ט"ז ובמה שכתבתי בפרט זה אי ח"ש באיסורי דרבנן אסור:

שם מתחי' שתייה הא' וכו' עיין להראב"ד בפ"י מה' תרומות ולמרן בכסף משנה שם ועיין להר"מ בפי' משנתינו:

שם אלא אמר ה"ט דבנה טהור דס' ינ"ק וכולי אלא דלא סגי ליה בחד ס' כיון דפיסול גויה מדרבנן והוי כשאר ס' דרבנן דאזלי' לקולא משום דמ"מ לא הוה שרי לכתחי' וכמו שמבואר בכללי ס"ס ע"ש אבל ס"ס שכ' דרבנן אפילו לכתחילה שרי:

תוס' בד"ה כיון וכו' וי"ל דהיינו מדרבנן עכ"ל עיין להתו' בפ' כ"ש דג"ל ולמהרש"א שם להשע"ה:

דף יג:

גמ' שמוזהרין עליו בכ"ש וכו' עמ"ש מרן בכ"מ בריש ה' ב"מ אמאי לא כ' הר"מ דלוק' ועיין להר"מ בפי' המשנה בר"פ אלו הן הלוקין ע"ש ובפסקי הר"מ דכ' כס' כולהו תנאי דברייתא עמ"ש הח"נ ודבריו תמוהים דממאי דפ' הר"מ בה' נזירות כרבנן בנזיר ד"ד ע"ב דמי שנזר בחד מנהון כל דקדוקי נזירות מוכח דפ' כמ"ד דלא יליף שכר שכר מנזיר כמתבאר מהגמ' שם ע"ש ובמ"ש הר"מ לוקה ועבודתו כשירה י"ל הא קי"ל כרבא בפ"ק דתמורה דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני עיין בגמ' ותוס' שם:

תוס' בד"ה ונכנס וכו' אבל בכניסה וכו' וה"מ בת"כ עכ"ל ע"ש בת"כ דיליף בבואם בבואם מקדוש ידים ורגלים ולפ"ז גם מחוסר בגדים כן הוא דיליף בחוקה חוקה כדאיתא בזבחים די"ח ע"ש ועיין בתוס' ביומא דפ"ה בד"ה להביא כ' בשם רצב"א דמחוסר בגדי' ושלא רחוץ ידים ורגלים במיתה אפי' הביאה ריקנית ע"ש ולפ"ד גם שתויי יין כן דאל"ה איך קאמר בזבחים דף כ"ג דהוו ג' כתובים והא חלוקין בביאתן ועיין לה' עצמות יוסף דל"ד ע"א שכ' דשתויי יין במיתה אפי' הביאה ריקני' ע"ש ונר' דאזיל בשי' רצב"א ומ"מ יש לעמו' בדברי רצב"א מברייתא דת"כ הנז' וראיתי להתוספו' בסנהדרין דפ"ג הביאו התוספתא דשלא רחוץ ידים ורגלים חייב אביאה ריקנית והשתא הוי פלוגתא דתנאי ועיין להשע"ה בפרק יו"ד מה' כלי מקדש דין ד' ע"ש:

תוס' בד"ה דן חטאות וכו' וא"ת לחשוב שבועה וכו' עכ"ל כבר דשו בו רבים דבגמ' דשבועות דכ"ד פריך לה הגמ' ומשני מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והרי הקדש בבכור ונר' דכל עצמם לא באו אלא לחדש דאחר שנשחט ונזרק וכו' כיון דבשמעתין קאמר אקדשיה לא מיתוקם בבכור וא"כ מאי משני ומתרצי לה לאחר שנשחט וכו' מיהו אכתי לא איפרק מחולשא דנימא דגמ' דשמעתין לא ס"ל כרבא דאיסור כולל בבא מעצמו כיון דהגמ' שם לא פריך אלא לרבא ע"ש ועוד אמאי לא משני הגמ' שם אחר שנשחט ונזרק וכו' ולזאת נר' די"ל דלמאן דתני פיגול במתני' כדאיתא בגמ' בסמוך א"כ לא נזרק דמו כהלכתו דמחשבת פיגול בזריקה ואית ביה שאלה שהרי כ' אחר שנשחט ונזרק שדקדק המש"ל בפ' א' מה' מעה"ק ע"ש ואליבי' הוכרח הגמרא שם לאוקומי בבכור דבעי לשנויי מילתא דרבא גם למאן דתני פיגול ואי קשיא מ"מ מאי פריך הגמ' בסמו' וליתני פיגול נימא מידי דאיתיה בשאלה לא קתני י"ל דכוונת הגמ' ליתני פיגול ובכור דלית ביה שאלה וה' שע"ה בה' שבועות כ' בשם רב אשכנזי דדברי התוס' הם אליבא דאמימר דאכלה כולה נשאל עליה וא"כ בשבועות לעולם איתנהו בשאלה אבל הגמרא בשבועות קאי אליבא דרבא ורבא ס"ל אין נשאל עליה וא"כ מ"ל בשבוע' ליתא בשאלה ולכך הוכרח לאוקו' בבכור ע"ש וק"ל לפ"ד מאי ק"ל להתו' שם אמאי לא פריך לר"י ע"ש נימא דר"י ס"ל כאמימר אבל לרבא ק"ל דל"ל מידי דאיתיה בשאלה לא קתני דתקשה מהקדש ולא מצי לשנויי אחר שנשחט ונזרק ומשני בבכור ועוד מאי ק"ל להתוס' כאן לאמימר נימא דאיכא תנא דס"ל הכי כמו שתי' שם לר"י ע"ש והנה השע"ה בפ"ג מה' נדרים הק' להסו' דשבועה בלשון עלי חיילא כמו נדר ולדעת רש"י דכשם דחלה לבטל חלה לקיים אמאי לא פריך הגמ' בפשי' לחשוב שבועה בלשון עלי בלא כולל בלא רבא ואין לומר דליתיה בהן דהא איתיה בחלב חיה ע"ש וליתא דחלב חיה לא וכלל בחלב סתם אלא כי אמר תמרים בהדיה כמ"ש התוס' שם ע"ש ואי אמר בהדיא כל חלב א"כ ליתיה בהן דבעי לאכול כל חלב כמו שהוא לשון שבועתו גם מ"ש דמ"ל באומר שלא אוכל היום דמ"ל הן בהתרה ליתא דהא ביוה"כ איירי אמנם היל"ל דס"ל בתמרים וחלב עלי ואין לתרץ לקושיתו דלא מצי פריך אלא לרבא דאי לאו רבא הוה ניחא וע"ד שכ' השע"ה בשם הרב אשכנזי הא ליתא דמ"מ הו"ל למפרך אמימר' דרבא דאכלה כולה נשאל עליה לחוד' בלא כולל ואמאי פריך אמילתא דרבא גבי כולל מעצמו והנה התוספו' בזבחים ד"ע כ' דר"מ ס"ל אחע"א ע"ש ולפ"ד ע"כ הגמ' דמוקי בכולל ומוסיף הוא לת"ק אבל לר"מ א"ש בלא כולל ומוסיף ומאי דנקט הגמ' ר"מ הכוונ' דמכאן אין להוכיח ומ"מ קושטא דמילתא דרבי מאיר ס"ל אחע"א ולפ"ז י"ל דברי התוס' דכוונתם להק' לר"מ אמאי לא הוסיף שבועה בלא כולל כדהוסיף שבת ואין קושיתם מכולל כדפריך הגמ' בשבועות ועיין בחי' בחולין והגמ' דפריך כשבועות מכולל נחית לאקשויי גם מת"ק איברא אי קושית התוס' בלא כולל ובדברי ר"מ גופיה ל"ק כ"כ די"ל דבבא מעצמו לא ס"ל לר"מ אחע"א וצ"ל בצירוף מילתא דרבא דמעצמו כמו מאליו:

והנה ממ"ש התוס' אחר שנשחט וכו' מבואר דקודם שחי' אית ביה שאלה אף דאתא ליד גזבר ובפסחים דמ"ו כ' התוס' היכא דאתא ליד גזבר לית ביה שאלה וצ"ל דשאני קדשי בה' מק"מ דבק"מ כל עוד שלא נשחט ונזרק דמו אית ביה שאלה אך לפ"ז ק' מאי מק' התוס' בפסחים דמ"ז בד"ה מוקדשין אמאי לא פריך הגמ' במכות מחמור ע"ש ומאי קושיא הא חמור ב"ה וכי אתא ליד גזבר לית ביה שאלה וי"ל דהתו' שם מק' אפירש"י ורש"י ס"ל דאפי' בק"מ היכא דאתא ליד גזבר ל"ת ביה שאלה כמתבאר מדבריו במס' בכורות דל"א ע"א ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל שם אמ"ש התוספות ונר' דלא חשיב לאו דמעילה וכו' דאמאי לא כתב משום דאיתיה בשאלה ע"ש ולפי"ה ניחא דהתוס' גופייהו ס"ל דאיתיה בשאלה עד אחד זריקה ועיין לה' הלכות יו"ט שם בדל"א ע"ב ע"ש ועיין ברש"י במעיל' די"ט ע"א דמפ"ל לפלוגתא דר"י ורש"י דהתם דפליגי אי מכי אתי לעזרה א"ח באחריותו או בעי' עד אחר זריקה ע"ש ודע דאפשר לו' דטעמא דאחר שנזרק לית ביה שאלה משום דאי מתשיל הוי חולין בעזרה ולפ"ז תליא בפלוגתא דתנאי אי חולין בעזרה דאורייתא או דרבנן וכפ"ז מקום אתנו ליישב דברי התו' הללו עם הגמ' דשבועו' והרמ"ל:

התוספות שעל הגיליון הק' מחמץ של הקדש ותי' לחלק בין קב"ה ובין ק"מ דקב"ה דבעי' שו"פ נר' מדבריהם דק"מ לא בעי שו"פ וי"ל מגמ' לקמן דכ"ג ע"א דפריך ממשנתינו ומשני הא בימות החמה וכו' וע"ש ברש"י מיהו י"ל דהתוס' מפ"ל משום דנסרחה ולית ביה הנאה ולא משום שו"פ למסקנא ודלא כרש"י שם והתו' בפסחים דכ"ט ע"א כ' כל היכא דלא מחייב קרן וחומש לא בעי אשם וממתני' דהכא תיובתייהו דכיון דלא שו"פ ולא הפסידו מידי לא מחיי' קרן וחומש וי"ל בדבר:

דף יד.

גמ' אקדשיה מגו דאתוסף איסור הנאה וכו' הא דלא קאמר מגו דאתוסף שלא כדרך אכילתו כיון דלא כתיב אכיל' משו' דתליא בפלו' דאמוראי וכמתבאר מדברי מהרש"א בפסחי' דכ"ו בתוס' בד"ה שאני היכל וכו' ולכך נקט מילתא דשוויא לכולהו ובהכי ניחא דלא נקט גבי יוה"כ איסור מוסיף מגו דאתוס' שלא כדרך הנאתו כיון דלא כתיב אכילה וכמ"ש ה' שאגת אריה בהלכו' יוה"כ משום דלמאן דס"ל דהקדש אסור שלא כדר"ה לא אתי יוה"כ לחול עליו והגמ' בכולהו נקט מילת' דשויא לכ"ע איברא במ"ש שם דיו"ה חל על נבילה איסור מוסיף לר"ש ע"ש ק' דר"ש ס"ל כ"ש למכות ואם כן שלא כדר"ה למכו' וכמ"ש מהרש"ל בשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי ואף לדברי מהרש"א שם מ"מ איסורא מיהא איכא ועיין שם בתוספות:

שם ופיגול ונותר בחד בהמה לא מ"ל פירש"י הטעם דאינו נותר וכו' וה"ה דהומ"ל משום דאין איסור נותר חל על פיגול דאין אחע"א כדאוקימנ' לעיל:

שם בכזית א' קמיירי וכו' פירש"י דל"ל דהקטר חצי זית דאין הקטרה פחותה מכזית עמ"ש הח"ן בכונתו וצ"ל דמתני' דר"פ דקתני מב' מינין פטור וקאי אפיגול דתנן לעיל מינה מיירי באכלן בזה אח"ז והכא מיירי שאכלן בב"א וכה"ג מחלק הגמ' בנזיר גבי היתר מצט' לאיסור ומ"מ נ"ל עיקר בכונת רש"י דקאי אמאי דאמרינן בסמוך דאכל כוליא בחלבה וא"ה ק"ל דמ"ל בהקטיר חצי זית כוליא וחצי זית חלב והביא חצי זית פיגול וחצי זית נותר ממ"א דהשתא מצט' שפיר הב' חצאי זיתים פיגול והב' נותר והוו כולהו אאכיל' א' דומי' דיה"כ ומתרץ דאין הקטרה לחצי זית ולא פקע פיגולו ובמאי דאמרי אין בית הבליעה מחזיק וכו' עיין לה' מ"א בה' יוה"כ ולהפר"ח שם ולהח"ן ועמ"ש בי"ד סי מ"ח ע"ש ובענין עירוב והוצאה ליוה"כ עיין לה' שאגת אריה בה' יוהכ סי':

דף יד:

מודה ר"י באיסור מוסיף וחמותו ונעשית א"א דאע"ג רא"מ הוא מ"מ קתני דנידון בחמותו דגבי קתלא איירי ומטעמא דאטו בתרי קטלי קטלת ליה וכדאיתא בגמ' בסנהדרין דפ"א ועיין להתוס' ביבמות דג"ל ע"ש ומעתה דברי התו' שעל הגיליון תמוהים טובא ובמ"א כתבתי בזה:

תוס' בד"ה הבא וכו' שאינן אחיות עכ"ל דאי אחיות ונשא הא' אחר מיתת אחותה לא מחייב משו' בת בנה או בת בתה שאינו חיי' אלא בחייה וכדאיתא בפ' הנשרפין דאחר מיתה איסורא בעלמא הוא דאיכא ועיין להר"מ בפ"ב מה' א"ב שכ' דאיכא כרת וס"ל דמ"ש בגמ' איסורא בעלמא לאפוקי סקי' ע"ש בהה"מ:

בד"ה אחות וכו' ומ"ל בב"א וכו' עכ"ל אף דכבר כתבו דלא חשיב אלא א"מ היינו לגבי איסור כולל אבל בת אחת ודאי חשיב ליה שפיר וזהו שחידשו בתי' אחרון אף דלגבי בי ב"א אמרי' כן ובההוא תי' ניחא כל קושית התוס' ועפ"י ההוא תי' הוא שכ' בדבור הקודם ולפי מה שפי' לקמן וכו' ועיין להתיו"ט:

דף טו.

אמר רבה טעמי' דר"א וכו' לכאורה בעיא דגמ' ופלוגתא דרבה ור"י לא נ"מ למאי דקי"ל כרבנן ונר' דשייכא פלוגתייהו אליבא דרבנן דמודו בבא על הנדות שחייב וליבייהו איכא למבעי אי קצר וקצר מה' אילנות דגופין מחולקין אי חייב על כל א' א"ד דוקא בה' נרות שא"א לערבן ובהא שייכא פלוגתייהו דרבא ור"י ובהכי ניחא מה שהק' התוס' שעל הגיליון לקמן במתני' דהאוכל נותר מה' זבחים מ"ש מה' ע"ש די"ל דשאני ה' נרות שא"א לערבן מיהו לר"י דלא שאני ליה בהכי שייכי דבריהם ועוד כיון דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים כדאיתא לעיל א"כ א"א לערבן וראיתי למהרימ"ט בחי' קדושי' דע"ז שהק' הרא"ש בהא דאמרי' בחולין אכל בשר מ"ה מן הטריפה לוקה אחת למאן דנ"ל מחד קרא ומוקי הגמ' בב' בהמות ואמאי לא מחייב ליה משום גופין מחולקין ותי' דשאני ה' נדות דא"א לערבן ע"ש ולא זכר דתליא בפלוגתא דרבא ור"י בשמעתין ובעיקר קושיתו דבבהמה לא שייכא לתא דגופין מחולקין ובהכי ניחא גם קו' התוספות שעל הגליון הנז' ועוד י"ל דנדה ושפחה הוו ב' כתובים מיהו לקמן במתני' דהאוכל נותר רע"ק קאמ"ל ורע"ק ע"כ דמחייב בגופין מחולקין מסבר' בלא שום קרא וכמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה הרי ע"ש איברא דק"ל ע"ד התו' בשמעתין מגמ' בסנהדרין דנ"ד דנרבע דבהמה דקאמר לרע"ק חייב שתים משו' דנ"ל מתרי קראי והשתא אפי' אתו מחד קרא מחייב שתים משום גופין מחולקי' אלא ע"כ דאפי' לרע"ק בעי' קרא ומנדה ושפחה לא ילפי' דהוו ב' כתובים וע"ש בתוספות ועמ"ש שכתב לעיל ד"ט ע"ש וק"ל:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה