משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כלים · פרק ב
משנה א
מטמאין מאחוריהן רש"י בפ"ק דשבת פי' לקבולי טומאה מאחוריהן אך לא פי' אם מקבל טומאה מאויר אחוריו ומדברי התוספות שם שכ' דאחוריו באויר ביה מושבם נר' דאפי' מאויר אחוריו וכ"נ מדברי הר"ש שכ' מדאורייתא אינו מטמא מאויר אחוריו משמע מדרבנן מקבל ע"ע ומ"ש התו' שם דהא דל"ק מטמאין ומטמאין מאחוריהן משום דאתיא במכ"ש מגבו ע"ע אע"ג דזה נגיעה וזה אויר מ"מ מכ"ש הוא דמגבו שאינו מקבל מטמא מאחוריו דמקבל כ"ש דמטמא ועיין להרא"ש בפי"ה ודלא כמהרש"א ז"ל שם וראיתי להרע"ב ז"ל שכ' כדברי מהרש"א ז"ל ועיין לה' משנה למלך ז"ל:
משנה ב
מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית הר"מ בפי"ה ובחיבורו פי"ח מה' כלים מפ' לה אחדא מילתא היא דמכדי סיכת קטן ועד סאה ברביעית והא דל"ק מכדי סיכת ועד סאה הטעם כמ"ש הרא"ש גבי אפי' שלש ואפילו חמש וס"ל להר"מ דכדי סיכת אדם קטן ולא אבר ולכך משערינן בשבריו ברביעית דהוא פאות מכדי סיכת אדם ועיין לה' חזון נחום ותמהני דמסוגיא דפ"ג דחולין נראה בהדי' דמילי מילי קתני מכדי סיכת קטן ועד לוג שיעורו כדי סיכת קטן ומלוג ועד סאה ברביעית דפריך מרישא לחודא למ"ד עד ולא עד בכלל מאי לאו לוג כלמטה ואיך אפשר שיהיה לוג כלמעלה הא אפילו יותר מלוג ועוד דלא הוה פריך מידי כמו דלא פריך מסיפא דעד ג' סאין וכו' וכ"נ בהדיא מהברייתא שהביא הגמ' לוג כלמטה סאה כלמטה עין רואה דהעיקר כפירוש רש"י והר"ש והרע"ב והרא"ש ודברי הר"מ צ"ע טובא עיין להר"ש מה שהק' מההיא דהחוטט בצינור וסיים והתם נמי פליג ע"ש ועיין למהרש"א בחולין דף נ"ז בתוספות שם עיין שם:
כתב הר"מ בפי"ח מה' כלים דשיעור זה דשברים דמטמאו דוקא כלי חרס דאיתרבי מוכל אבל שאר כלים כשנשברו טהרו ואע"ג דאית בהו האי שיעורא ע"ש והראב"ד השיג עליו דבשאר כלים נמי אם עושין מעין מלאכה א' מטמאו וקרא דאיתרבי כלי חרס אף כלי חרס ע"ש והנה לפ"ד הראב"ד כ"ח ושאר כלים שוין דבעושין מעין מלאכה א' מטמאו ובאין עושין אין מטמאין וכדי לקבל רביעית ושארא דמתני' מקרי עושין מעין מלאכתן ולא הוי אין עושין אלא שברי כלים לכסות בהן כלי אחד כמ"ש ממתני' דפ' כל הכלים דקי"ז ע"ש ומ"ש החזו"ן דאף הר"מ מודה מעין מלאכתן ע"ש לא יתכן דלפ"ד כלי חרס דאתרבי אפי' אין עושין וכגון שאין להם תוך זה לא יתכן ובעיקר ס' הר"מ דחילוק זה יש בין כלי חרס לשאר כלים יש לעמוד משמעתא דחולין דכ"ה טמא בכלי חרס טהור בשאר הכלים דאמאי לא תני לה בכה"ג ותו דהתם דבעי למילף שאר כלים מכ"ח ניפרוך מה לכ"ח שכן אית ביה חומרא דשבריו טמאין וע"ש בתוס':
משנה ז
אם יש לה לזבז וכו' כ' הר"ש דלענין אוכלין ומשקין היא מתני' אבל לטמאו באויר הא אמרי' בגמ' דכלים לא מטמאו באויר כלי חרס ע"ש ויש לגמגם בדבריו דלפום האי פי' דלא שני ליה בין כלים מחוברין לזולתם תק"ל בסיפא דמתניתין גבי כלי עץ ואי שני ליה בין אויר לנגיעה א"כ ברישא נמי נוקמה בנגיעה ולא באוכלין ומשקין ותו מנ"ל לחלק בהכי בין טומאת אויר לטומאת נגיעה לכן המחוור בפי' הב' והוא פי' הר"מ בפי':