אור ברסלב

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת כלים

מסכת נדה

פרק א

משנה ג

למעלה מהן בועל נדה וכו' הר"ש כ' דמגע בועל אינו מטמא בגדים ובמשא נסתפק ומשמע מדבריו דנקיט לה בפשי' דאין מטמא ושוה משאו למגעו להקל וכ"כ הרא"ש אבל הכ"מ בפי' ובחיבורו בפ"ג מה' מטמאי מו"מ דמטמא כנדה לכל דבר ולא הוציא אלא המשכב ותמהני מה מקום למחלוקת זו דתני' בנדה רג"ל אי מה היא לא חלקת בה וכו' להחמיר אף היא לא תחלוק בו וכו' להקל ת"ל עליו להטעינו משמע דאפילו מגעו מטמא בגדים דעליו להטעינו משמע ועיין לה' מש"ל שם ולהתי"ט וצ"ע:

כתב עוד הר"ש דאין לה"ר מדקתני למעלה מהן וכו' דלא אתא למי' שיהא חמיר מעליון לכל דבר דהא קתני למעלה מן הזבה מצורע וזב חמור ממצורע וכו' ועוד חמור כדאמרי' בפסחים וכו' בהסיטו והא דמשמע בת"כ דמצורע בימי גמרו עושה מו"מ וכו' ומשמע נמי כן בפ"ב דנדה באבן מסמא דלא שייך אלא במשכבות ה"ע וכו' כצ"ל ועיין בתוס' בפסחים שם וע"מ בראיית הר"ש מפ"ב דנדה אני תמיה דנר' דראייתו מדאמרי' שם מאי במשא באבן מסמא וקתני התם מצורע ואבן מסמא ל"ש אלא כמו"מ ומאי ראיה היא זו דלפמ"ש הוא ז"ל בעצמו במשנה שאח"ז דתרי גווני אבן מסמא דאיכא דהטמא למעלה ואיכא דהטהור למעלה וההוא דהטמא למעלה ל"ש אלא במי"מ וההוא דהטהור למעל' שייך אפי' בלא מו"מ וה"ר לזה מגמ' דפ' דם הנדה דאחר שאמר דמה למעוטי מו"מ מקשה מנ"ל למעוטי אבן מסמא ע"ש והשתא לפי זה מאי מייתי ראיה דמצורע מטמא מו"מ מפ"ב דנדה נימא דההיא בטהור למעלה איירי וצ"ל דמשמע ליה מדקתני התם מצורע וזב וזבה בחדא מחת' וזבה וזב כולל תרי מיני מסמא גם מצורע כן:

למעלה מהן זובו וכו' עיין לה' תי"ט ז"ל שכתב דדברי הרב סתראי נינהו ולפמ"ש ותו יש לדקדק מנ"ל להחמיר בטיפת זוב וכו' י"ל דכיון דפליגי תנאי בש"ז דעלמא לנוגע אי בכ"ש או בכעדשה דפליגי בדון מינה ומינה וכו' א"כ גם זוב וש"י של זב תליא בפלוגתא זו והשתא אין קשה כ"כ אם הר"ב במקום אחד מפרש לישנא דמתני' כאחד ובמקום א' מפ' כאחר אמנם קשה עלי מ"ש התי"ט שכ' לחלק בין זוב לש"ז לשי' הר"מ ע"ש דאיך אפשר דזוב וש"ז שוה לש"ז דעלמא דאם כן בנדה דנ"ה דקאמר למגע לא אצט' קרא דלא גרע מש"ז דעלמא כי אצט' קרא למשא ומינה יליף למשא תק"ל למ"ד בש"ז דעלמא בעדשה נימא דאצט' קרא לנוגע ולמעוטי בשיעורא דהוי בכ"ש אלא ע"כ דקי"ל דשוה בשיעורי ודלא כמ"ש התי"ט לדעת הר"מ לחלק ביניהם ואם קי"ל משום לימוד דמטמא בכ"ש לא הול"ל לא מש"ז דעלמא וצ"ע:

פרק ב

משנה א

מטמאין מאחוריהן רש"י בפ"ק דשבת פי' לקבולי טומאה מאחוריהן אך לא פי' אם מקבל טומאה מאויר אחוריו ומדברי התוספות שם שכ' דאחוריו באויר ביה מושבם נר' דאפי' מאויר אחוריו וכ"נ מדברי הר"ש שכ' מדאורייתא אינו מטמא מאויר אחוריו משמע מדרבנן מקבל ע"ע ומ"ש התו' שם דהא דל"ק מטמאין ומטמאין מאחוריהן משום דאתיא במכ"ש מגבו ע"ע אע"ג דזה נגיעה וזה אויר מ"מ מכ"ש הוא דמגבו שאינו מקבל מטמא מאחוריו דמקבל כ"ש דמטמא ועיין להרא"ש בפי"ה ודלא כמהרש"א ז"ל שם וראיתי להרע"ב ז"ל שכ' כדברי מהרש"א ז"ל ועיין לה' משנה למלך ז"ל:

משנה ב

מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית הר"מ בפי"ה ובחיבורו פי"ח מה' כלים מפ' לה אחדא מילתא היא דמכדי סיכת קטן ועד סאה ברביעית והא דל"ק מכדי סיכת ועד סאה הטעם כמ"ש הרא"ש גבי אפי' שלש ואפילו חמש וס"ל להר"מ דכדי סיכת אדם קטן ולא אבר ולכך משערינן בשבריו ברביעית דהוא פאות מכדי סיכת אדם ועיין לה' חזון נחום ותמהני דמסוגיא דפ"ג דחולין נראה בהדי' דמילי מילי קתני מכדי סיכת קטן ועד לוג שיעורו כדי סיכת קטן ומלוג ועד סאה ברביעית דפריך מרישא לחודא למ"ד עד ולא עד בכלל מאי לאו לוג כלמטה ואיך אפשר שיהיה לוג כלמעלה הא אפילו יותר מלוג ועוד דלא הוה פריך מידי כמו דלא פריך מסיפא דעד ג' סאין וכו' וכ"נ בהדיא מהברייתא שהביא הגמ' לוג כלמטה סאה כלמטה עין רואה דהעיקר כפירוש רש"י והר"ש והרע"ב והרא"ש ודברי הר"מ צ"ע טובא עיין להר"ש מה שהק' מההיא דהחוטט בצינור וסיים והתם נמי פליג ע"ש ועיין למהרש"א בחולין דף נ"ז בתוספות שם עיין שם:

כתב הר"מ בפי"ח מה' כלים דשיעור זה דשברים דמטמאו דוקא כלי חרס דאיתרבי מוכל אבל שאר כלים כשנשברו טהרו ואע"ג דאית בהו האי שיעורא ע"ש והראב"ד השיג עליו דבשאר כלים נמי אם עושין מעין מלאכה א' מטמאו וקרא דאיתרבי כלי חרס אף כלי חרס ע"ש והנה לפ"ד הראב"ד כ"ח ושאר כלים שוין דבעושין מעין מלאכה א' מטמאו ובאין עושין אין מטמאין וכדי לקבל רביעית ושארא דמתני' מקרי עושין מעין מלאכתן ולא הוי אין עושין אלא שברי כלים לכסות בהן כלי אחד כמ"ש ממתני' דפ' כל הכלים דקי"ז ע"ש ומ"ש החזו"ן דאף הר"מ מודה מעין מלאכתן ע"ש לא יתכן דלפ"ד כלי חרס דאתרבי אפי' אין עושין וכגון שאין להם תוך זה לא יתכן ובעיקר ס' הר"מ דחילוק זה יש בין כלי חרס לשאר כלים יש לעמוד משמעתא דחולין דכ"ה טמא בכלי חרס טהור בשאר הכלים דאמאי לא תני לה בכה"ג ותו דהתם דבעי למילף שאר כלים מכ"ח ניפרוך מה לכ"ח שכן אית ביה חומרא דשבריו טמאין וע"ש בתוס':

משנה ז

אם יש לה לזבז וכו' כ' הר"ש דלענין אוכלין ומשקין היא מתני' אבל לטמאו באויר הא אמרי' בגמ' דכלים לא מטמאו באויר כלי חרס ע"ש ויש לגמגם בדבריו דלפום האי פי' דלא שני ליה בין כלים מחוברין לזולתם תק"ל בסיפא דמתניתין גבי כלי עץ ואי שני ליה בין אויר לנגיעה א"כ ברישא נמי נוקמה בנגיעה ולא באוכלין ומשקין ותו מנ"ל לחלק בהכי בין טומאת אויר לטומאת נגיעה לכן המחוור בפי' הב' והוא פי' הר"מ בפי':

פרק ה

משנה ו

נהנו ע"פ הבור לפירש"י והר"ש דהתנור אין לו שולי' א"כ כשנסיק מתוך הבור עולה החום דרך שוליו בלי הפסק שולים וכ"כ התי"ט אמנם קשה דלפ"ז מאי מייתי הר"ש ז"ל במש' ד' ראיה ממשנה זו דהיסק מאוירו שמיה הסיק נימא דהכא שאני דליכא הפסק שולים אבל היכא דאיכא הפסק שולים אה"נ דלא הוי הפסק וצ"ע עיין בפי' הר"ש והר"מ ועיין בפ"ז מ"א ועיין להתי"ט שם:

פרק ו

משנה ב

עליה ועל האבן לחד פי' דהר"ש דחברן בטיט דמתני' דלעיל היינו חברן בארץ ודקתני אחת בטיט ואחת שלא בטיט לרבנן ניחא דעליה ועל התנור היינו דחבר את האבן בארץ ועליה ועל האבן היינו דלא חבר האבן השנית בארץ ורבנן היא אמנם לאידך פי' דחברן זל"ז ואחת בטיט וכו' ר"י היא קשה דעליה ועל התנור היינו דחברה עם התנור ועליה ועל האבן היינו נמי דחברן זל"ז א"כ אמאי טהורה דהא לרבנן לא משכחת לה אחת בטיט ואחת שלא בטיט וצ"ל דהא מני ר"י וכ"כ התי"ט ע"ש וראיתי לה' ש"ל שתמה על הרע"ב דאמאי דחיק לאוקמה כר"י נוקמה כרבנן וכשלא חברן בטיט כלל וההיא דאחת בטיט וכו' שאני דחדא מנייהו בטיט אבל הכא לא חברן בטיט כלל ובפי' הר"מ ע"ש והם דברים שלא בהשגחה דהר"מ מפ' דחברן בטיט דלעיל היינו חברן בארץ ולא זל"ז א"כ משכחת לה לרבנן אחת בטיט וכו' דמטמאה ומה דמות יערוך להרע"ב והר"ש לאידך פי' דמפרשי לה דחברן בטיט היינו דחברן בראשיהן זל"ז וא"כ אחת בטיט וכו' לא משכחת לה כלל דחבור בארץ לא מהני ולא מידי לדידהו כלל וא"כ לרבנן לא משכחת לה אחת בטיט וכו' כלל וא"כ לרבנן אי חבר האבן זו עם האבן השנית טמאה לדידהו ואי דלא חברן א"כ דכוותה גבי תנור אמאי טמאה ולכך הוצרך הרע"ב לאוקמה כר"י וטהורה מכח דליכא ג' והרא"ש כ' בפי' דמכאן מוכח כפי' דחברן בארץ ע"ש:

משנה ד

הר"ש הביא תוספתא דקתני ב' חביות וכו' ומפ' לה מטעם דכלי חרס אינו מטמא מגבו ואפ"ה קתני דחולקין את דופנו עיין שם ומכאן משמע דמאי דאמרי' כלי חרס נטמא גבו לא נטמא תוכו הא גבו טמא דהר"ש הוא מן הסו' כן כנר' מדבריו לעיל ברפ"ב לאו כל הגב טמא אלא גב דק מאי דפריך ליה ושאר גבו טהור:

פרק ח

משנה ג

ושוקעת לתוכו כ' התי"ט וז"ל כדפי' לעיל דכשהפיו' שוות חשיב נמי תוכו ע"כ ודבריו תמוהים דהבא אפי' פיה למעלה איירי דמטעם שאינו חשוב כלי הוא דאתי' עלה וכבר תמה עליו הש"ל ע"ש ונ"ל כוונת התי"ט דמלשון שוקעת משמע דכולה שוקעת ופיה למטה או לפחות שוין אבל בפיה למעלה לא יפול עליה לשון שוקע' וא"כ אי אמרי' דבשוין הו"ל כפיה למטה ולא חשיב תוך תוכו קשה דאפי' הויה כלי התנור טמא ואמאי נקיט לה בשאינו כלי ולזה כ' התי"ט דא"ש לשון שוקעת ואיירי בשוין וכדפי' לעיל דכשהפיות שוין חשיב נמי תוך תוכו ולכך לא מטמא לה התנא אלא משום דלא חשיבא כלי כנ"ל כוונת התי"ט ז"ל פשוט:

משנה יו"ד אם הפך טמא אם לא הפך טהור כ"פ הר"מ והק' התי"ט דלפי' סוגיא וגי' דעירובין ר"י הוא דס"ל חילוק זה דבין הפך ללא הפך אבל ר' יוסי ס"ל בתרוייהו טמא והו"ל לפסוק כר' יוסי דקי"ל ר"י ור"י הלכה כר"י ע"ש ולק"מ דהר"מ מפ' מאי דאמרי' שם מוחלפת השיטה היינו מתניתין דכלים ולפ"ז ר' יוסי הוא דס"ל חילוק זה בין הפך ללא הפך ואמת הוא כי התי"ט בפ"ב דעירובין שם כדי לפרש דברי הר"מ בפי"ה כ' דמחולפת היינו דעירובין אמנם דבריו אינם מוכרחים שם דאפי' נפרש מוחלפת דכלים י"ל דברי הר"מ בפי"ה וכמ"ש כמהרש"א ז"ל עש"ב ועי"ל דה"ט דפסק הר"מ חילוק דהפך ולא פסק כר' יוסי דמטהר בכלהו דלפי' גי' ופי' במשנה שאחר זה דנתנה אצבעה בפיה מתני' זו דלא כר"י והו"ל מתלוק' ואח"ך סתם ודוק:

פרק ט

משנה א

נמצאו במגופת החבית הר"ש פי' הטעם משום דבטלה גבי מגופה ובמש' ב' כתב עוד דאיירי חבר וניצולים בצמיד פתיל ע"ש והר"מ בחיבור פי' דמגו דמהניא צמיד פתיל לחבית מהניא לכלים אלו אבל מכח צמיד פתיל אינם ניצולים דטומאה בלועה דוקא בנפש החיה וראיתו מכוש שבלע צינורא וכו' והראב"ד סובר דאם הכלי אינו מקבל טומאה מציל הכלים הבלועים בתוכו דמאי דאמרי' אין כלי מציל בצמיד פתיל על הכלי' שבתוכו היינו משום גזירת כלי ע"ה ובכלים דלא מקבלי' טומאה לא גזרי' דההיא דכוש בנראין ואין בלועים באופן דמחלוקת הר"מ והראב"ד ז"ל בכלים דלא מקבלי טומאה אי מצילי' בצ"פ על הכלים שבתוכם וצריך להתיישב בסוגיא דנדה דס"ב ע"ב במחלוקת ר"י ור"ל גבי חרסין ע"ש ומ"מ אין מציל פתיל אלא כלי חרס אכל כלי שטף אינו מציל פתיל מן התורה כדדרשי' בת"כ והביאה הר"ש ז"ל לעיל פ"ח מ"ג ועיין לה' חזו"ן וצריך להתיישב בכל זה ולא ע'ט האסף פה:

משנה ו

נגע בהן ככר של תרומה וכו' הטעם משום דהו"ל המלמד כלי העשוי למלאו' ובית קיבול העשוי למלאות ל"ש בית קיבול ועיין להתו' בסוכה די"ב שהק' מכמה משניות אסוגיא שם וה"ה דהו"מ להקשות ממשנה זו ועיין להתוס' בשבת דף י"ז ע"א עיין שם:

פרק י

משנה ד

היתר של נייר ושל עור כ' הרא"ש ז"ל בפי' דשל בגד ועור איירי בדאין בהם שיעור קבלת טומאה ע"ש מדלא כייל נייר בהדיא משמע דס"ל דנייר לאו בר קיבולי טומאה הוא אפי' אית ביה שיעור קבלת טומאה וכ"כ הר"ש ז"ל בהדיא בפי' דיני כתוספתא ע"ש והתי"ט לעיל בפ"ב מ"ה בד"ה הניירות הק' בזה לפי שנעל' ממנו דברי הר"ש והרא"ש ז"ל הללו ע"ש ועמ"ש בפי"ז:

משנה ח

השרץ בעליונה כולן טמאות הר"מ פי' דאאוכלין ומשקין קאי משמע דהכלים אינם טמאין והתי"ט תמה ע"ז ממשנה רפ"ב בכלי המשולשל בתנור ע"ש ולק"מ דהכא שאני דנקובים בכדי טהרתן ואינם מקבלין טומאה עוד וכ"מ בלשון הר"מ בהדיא דבהכי מיירי אלא דקשה לי דכיון דאלפסין עשויין לכך ולכך כדקתני בתוספתא שהביא הרא"ש ז"ל בפי' א"כ אפי' ניקב בכדי כונס משקין עדיין מקבל טומאה דלחומרא אזלי' וכמ"ש הר"מ גופיה לעיל בפרק שמיני מ"ב עיין שם:

עו"ש העליונה והתחתונה עודפת כן גריס הר"ב והתי"ט וכמ"ש תוס' חדשים ואע"ג דכ"ח אינו מטמא מגבו ע"י משקין מטמא וכמ"ש הראב"ד בפי"ג מה' ט"מ ע"ש:

פרק יא

משנה א

חזרו לטומאתן ישנה כ' הר"מ והרע"ב בפי' דהגזירה היא דהרואה ילמד טבילה משבירה ויאמר דכי היכי דשבירה לא בעי הע"ש גם טבילה ל"ב הע"ש ע"ש וק"ל א"כ מאי בעי בגמ' בע"ז דנ"ד אי אמרי' חזרו לטומאתן ישנה בטומאה הא כיון דטומאה דרבנן ל"ב הע"ש כדתנן בפי"א דפרה כל הטעון ביאת מים מד"ס לאחר ביאתו מותר בכולן ופי' הרע"ב ז"ל שם כגון כלי שנטמא במשקין ע"ש וכיון דלא בעי הע"ש ולא גזרו אטו טומאה דאורייתא א"כ מהכ"ת דחזרו לטומאה ישנה כיון דליכא למיגזר דילמד ממנה טבילה דטבילה עצמה אינה טעונה הע"ש ולפי' רש"י בשבת ניחא והגמ' גופה י"ל דהמבעי ס"ל דטעמא שמא לא יקבנו יפה בשבת אבל להר"מ דפ' להך בעיא קשיא ועיין להר"ש שם בפרה שכ' דיש טומאות בדרבנן דבעיא הע"ש ועיין לרש"י ותוס' בביצה רי"ח ע"א:

משנה ד

ומצופה טהורה ק"ל לפירש"י בסוף חגיגה דלמסקנא דהתם דאזלי' בתר הציפוי בשלחן דרחמנא קריא הוא דלא אזלי' בתר הציפוי וכן לפי' הרא"ש ז"ל כאן קשה ומהתימה על הרא"ש ז"ל שהוא בעצמו הק' על הר"מ מגמ' שם דמוכח דאזלינן בתר הציפוי ותק"ל לדידיה מתני' דלא כמאן וצ"ל דהציפוי דהכא לנוי בעלמא ול"ד לציפוי והר"מ ס"ל בפי' ובחיבור דהציפוי בטל ומבטל וסוגיא דחגיגה מפ' בע"א ועיין להכ"מ ולהחזו"ן ז"ל:

משנה ו

ומצופה טהורה כ' הר"מ והרע"ב ז"ל גם היא של עץ ומצופה נחשת ע"ש הנה אע"פ שכ' שניהם בלשון א' מ"מ כל אחד מתפרש לפי' שי' דהר"מ מיירי אע"ג דיש לו בית קיבול לשיטתו לעיל גבי קליטרה דהציפוי בטל ומבטל אמנם הרע"ב איירי באין בה בית קיבול כמ"ש בס"ד ולא חשיב בית קיבול ולפ"ז ס"ל להרע"ב דהציפוי בטל ואינו מתבטל ואע"ג דלעיל נקט של ברזל טהור והכא נקט של עץ אין לחוש דרא ודא אחת היא וזה פשוט דלא כהתי"ט ע"ש:

משנה ז

קרן עגולה וכו' ומצופית שלה של מתכת מ"ש הר"ש מצופ' היינו מצופית שלה ולישנא קטיעא הוא דכן הוא לשון המש' ומצופית שלה ואינו נופל לשון זה על הציפוי ועוד דבציפוי ס"ל לעיל בטל מיהו בזה י"ל דציפוי דלעיל הוא לנוי כמ"ש לעיל והרע"ב ז"ל מפ' לה במקום הנחת פיו והטעם משום בית קיבול ומ"ש בתחילה צריכה אומן היינו להודיע תמונתם ולא להטעם ומ"ש בד"ה טמאה דחשבינן לה ככלי מתכות היינו דחשבי' לה ככלי דהוה ס"ד דלא חשיבא כלי ודלא כמו שהבין הש"ל ז"ל בדברי הרע"ב והר"ש ע"ש ועיין להר"מ בחיבור שהוא קשה לזווגו עם פי' במתני' וכבר הרגיש בכל הש"ל עש"ב:

משנה ח

וטבעת בין שיש עליה חותם וכו' הטעם דכלי מעשה כמ"ש בגמ' שבת והא דקרי ליה תכשיט לצדדין קתני כמ"ש התוספות שם והר"מ בחי' שינה לשון וכ' תכשיטי אדם נר' דלשון אדם כולל זכר ונקבה בלשון חכמים ומהר"י אלגאזי זלה"ה בס' לשון חכמים באות האלף אדם הביא מחלוקת בזה דיש מי שסובר דלשון אדם בלשון חכמים על האיש דוקא ע"ש ובודאי הר"מ ז"ל סובר דלשון חכמים נמי כולל איש ואשה דאל"ה איך תקן הלשון ונקט אדם והא עדיין צריך תיקון ועיין להתוספות בע"א דכ"ט ע"א בד"ה המסתפר דנראה דאדם הוא פשוטו על האיש ולא על האשה ע"ש:

פרק יג

משנה ו

פותחת של עץ וכו' כ' הר"ש ז"ל דמתניתין דלא כר' נחמיה דאזיל בתר המשמש אלא דמתני' ס"ל דאזלי' בתר המעמיד וחפין הם המעמיד ע"כ וראיתי להתוס' בשבת דפ"א ע"א בד"ה חפי שכ' דמתני' ר' נחמיה גבי חפין ע"ש והוא תימה רבה בהא סיפא דמתני' דלא כר' נחמיה דקתני בחותם של מתכת טהור ור' נחמיה מטמ' בהדיא בהיא של אלמוג וחותמה של מתכת כמבואר בגמ' דשבת דף וראיתי להחזו"ן שנרגש מזה בסגנון אחר דאיך קתני בהיא של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה הא ר' נחמיה מטהר בתוספתא ע"ש ולא היה צריך לזה דבלא תוספתא קשיא מבבא דהיא של אלמוג וחותמה של מתכת וצע"ר:

משנה ח

שנטלו שיניו אחת מבנתים בגמרא ביבמות דמ"ג מקשה רישא לסיפא דנטלו אחת מבנתים הוא דטהור אבל נשתיירו ב' טמא וסיפא קתני דבעי' ג' ומשני הא בברייתא הא בגוייתה ע"ש ברש"י ז"ל וראיתי להחזו"ן שהק' דאמאי לא ק"ל הגמ' אמגירה דלעיל מ"ד דקתני ניטלו אחת מבנתים טהור הא נשתיירו ב' טמא וסיפ' קתני דבעי' מלא הסיט ולא יועל תי' הגמ' ע"ש. ונר' דל"ק דמגירה דקתני ניטלו אחת מבנתים היינו אחת לבד הוא דניטלה ולאו מכל ג' אחת וכ"מ מדברי הר"מ בחיבורו שכ' גבי מגירה ניטלה שן אחת משיני המגירה וא"כ מתני' הק' דאם המגירה היא כולה המשל הסיט ומחצה ונטלה אחת מאמצ' טהור' דזיל להאי גיסא ליכא שיעו' הסיט וזיל להאי גיסא ליכא שיעור הסיט ובעי' שיעור הסיט במקום אחד אבל אם האחת שנטלה היא קרובה לצד אחד יותר מהב' א"כ בהצד הב' איכא מלא הסיט וטמאה דנשתייר שיעור הסיט במקום אחד והא דלא קתני מתני' בגוונא י ליכא בכולה מגירה אלא שיעור הסיט וליתני אפי' ניטל' החיצונה מצד אחר מב' הצדדים דטהורה משום דאין מגירה קטנה בשיעור זה ועוד דבא לאשמועי' דאע"ג דכי מצרפי' ב' הצדדים איכא שיעור הסיט טהור דבעי' שיעור הסיט במקום אחד אמנם גבי מסרן אי אפשר לפרש בענין זה למי' דה"ק ניטלה אחת מאמצע ולא נשתיירו מצד טהור דבמסרק איכא שינים הרבה באופן דאם לא ניטלה אלא אחת מאמצע איכא ג' וד' מכאן וג' וד' מכאן או יותר וא"כ אמאי טמא אלא ע"כ דמכל ג' ניטלה אחת ומש"ה מקשה הגמ' שפיר ודברי הר"מ בפי' במשנה דמגירה אינם בדקדוק כנ"ל פשוט:

משנה ד

מגרפה שעולה כפה וחכמים מטהרים כ' הרא"ש ז"ל דבעי' עושין מעין מלאכתן ראשונה וכ"כ הר"מ בחיבורו ותמהני מהא דאמרי' בשבת דף נ"ט ע"א דפליגי בטעמא דעינבל שינטל מהזוג דטמא דח"א הואיל וראוי לקשקש בו ע"ג כלי חרס וח"א הואיל וראוי לגמע בו מים והשתא למ"ד לגמע אפי' אינו עושה מעין מלאכתן א' תק"ל מתני' אמאי מטהרי רבנן ולא מצאתי ישוב לזה אלא ע"פ מ"ש התוס' שם דהכא לא בעי' יחוד הואיל והדיוט יכול להחזירה ע"ש אלא שהתוס' לא כ"כ אלא מכח קושי' על רש"י ולא נרגשו מזה והשתא נמצינו למדין דלר"מ דמטמא במגריפה שניטלה כפה אפי' בלא יחוד כל כלים שנשברו וראויין למלאכה אחרת לא בעי יחוד ומ"ש רש"י בו עדיין כלי הוא להוציא רימונים דבעי' יחוד היינו לרבנן וצריך להתיישב בזה:

פרק יד

משנה ה

סנרלי בהמה של מתכת כ' הר"ב לפי שעשויין לשתות בהן אנשי המלחמה עיין בשבת דנ"ט ועיין במ"ש בעניותי בפרקין דלעיל מ"ד במגרפה שניטלה כפה:

הסייף מאימתי מקבל וכו' והסכין משישחזינה כ' הר"ב בעלתה חלודה והר"מ בחי' בפי"א הביא דמשנתנו גבי גולמי ובפ"ח הביא דין התוספתא גבי חלודה דעל שניהם מהני שיפה והשחזה וס"ל דמתני' בגולמי ותוספתא בהעלתה חלודה ועיין בפלוגתא דר"י ור"ל בפ' הפועלים גבי סייף ובתוספות שם וצ"ע ועיין להחזו"ן ז"ל:

פרק טו

משנה ב

דף של נחתומים וכו' כ' הר"מ דוקא דף של מתכת אבל של עץ רבנן מטהרי וכן מבואר בגמ' בבתרא שם דמוקי בדף של מתכת דוקא ושאובה דרבנן עיין שם ומעתה מ"ש הר"ש ז"ל אף בדף של מתכת היינו לר"א דר"א מטהר אף בדף של מתכת אבל רבנן דמטמאו דוקא דף של מהכת ודברי הר"מ והר"ש ז"ל שפה אחת ודברים אחדים ואינם חלוקין בעיסתם כאשר חשבו רבים:

פרק טז

משנה ז

בל משמשי משמשיו היינו במשמשי משמשיו ואינו משמש את האדם אבל במשמש תרוייהו אפילו בשעת גמר מלאכה לבד טמא והיינו ההיא דרשא דת"כ והנה התוס' בבתרא דס"ו ע"א בד"ה ושאני כ' דדרשא דת"כ אסמכתא והוכיחו ממ"ד מסגרתו למעלה ומהרש"א ז"ל דהומ"ל ממ"ד מסגרתו למטה ונ"ל דהיינו מ"ש התוס' בס"ד ולע"ד למטה טמא מדכתיב הטהור דר"ל הוכחת מהרש"א ז"ל וכן התוספות במנחות שם הוכיחו זאת ההוכחה עצמה ע"ש. ודע דדברי התוספות במנחות מגומגמים במ"ש דאע"ג דבעיא היא הגמ' קאמר את"ל מדאורייתא טהור מדרבנן מטמא ולר"א שמא מדאוריית' טהור ולא ידעתי מה ישבו לר"א דמכל מקום מדרבנן מיהא טמא:

פרק יז

משנה א

ר"א אומר במה שהן פי'

הר"ש ז"ל כמו שמפרש ואזיל ואתא לאשמועי' מאן ת"ק ר"י א"נ אב' וכו' ומיהו משמע וכו' דבכלי בע"ה הם כצ"ל ר"ל דלפי' אי נמי ת"ק בכלי של בע"ה בין כלי בין קופות ברימונים ור"א ס"ל דקופות בתבן ודחה זה דמדפירשם כולם ר"א משמע דת"ק פליג אכולהו וס"ל לת"ק דכולהו בכלי בע"ה דשיעורן ברימונים ומה שפי' החזו"ן בכוונת הר"ש ז"ל לא יתכן ובפרט מ"ש דלפי' אי נמי מפרש במה שהן כפי' הר"מ והר"ב ז"ל לא יעלה על לב והנכון כמ"ש כנ"ל:

משנה ד

הרימונים שאמרו וכו' הר"ש והרא"ש ז"ל חלוקין בעיסת' והמתבונן מדבריה' יראה חילוק מציאות ביניהם והרע"ב ז"ל כ' כשיהיו ג' רימונים אחוזים זב"ז ויצא האחד ע"כ ר"ל כשיהיו אחוזים זב"ז צריך נקב גדול יותר וכ"כ התוס' בעירובין וכמ"ש התי"ט ויש לכוין זה בדברי הר"מ בחיבורו והוא להפך ממה שפי' הראב"ד ז"ל והוא היותר נכון:

משנה ה

אמר ר"י לא הוזכרו וכו' כ' הר"ש ז"ל דאי לאו מתני' דהכא וכו' דהומ"ל דרימוני בדן דנקט וכו' ע"ש ולא הבינותי אמאי הוצרך לידחק בכך דבפשיטות הומ"ל דאי לאו מתני' דהכא הו"א דשאר רימוני גריעי אפי' מכל שדרכו לימנות כמו ס' ר"מ דהכא וצ"ע:

משנה ט

ולמה אמרו אחת גדולה וכו' הר"מ בחיבורו בפ"ח מה' מעילה הל"ה כ' דנוטלין באמה בת כ' אצבעות ומחזירין באמה בת כ"ד אצבעות ע"ש והוא תימה דממתני' דהכא מבואר דאין ביניהם אלא חצי אצבע או אצבע ונ"ל דהר"מ מפ' מתני' דקתני ולמה אמרו א' גדולת וכו' ל"ק אריסא אלא אב' אמות דבת ה' ובת שש טפחים אלא דקשה מגמ' דמנחות קאמר תרתי למ"ל חד לכספא ודהבא וחדא לבניינא ע"ש ולדעת הר"מ צ"ע וצ"ל דהר"מ גריס חדא לכספא וחדא לדהבא והשתא פשיט"ל דהאינו דנוטלין באמה בת ה' ומחזירין באמה בת שש אלא דהמק' הקשה הנך תרתי למ"ל ומקשה אתרוייהו ומשני חדא לכספא וחדא לדהבא דמלאכת הכסף קלה מדהבא אלא דעדיין קשה אמאי השמיט הנך תרתי דכספא ודהבא וכמו שכן הק' מרן בכ"מ ז"ל וצ"ע:

משנה טו

מן הנייר טמא מוכח מכאן בהדיא דנייר של עשבים אינו מקבל טומאה ואם עשה לו בית קיבול מקבל טומאה וכן כתב הר"מ כחיבורו בהדיא ומהתימה על התי"ט לעיל בפ"ב בד"ה והניירות שכ' דניירות מקבלין טומאה כמו מחצלת ולעיל בפי' תמהתי עליו דנעלם ממנו דברי הר"ש והרא"ש שם ע"ע אמנם גם דברי הר"ש שם בפי' תמוהים במה שפי' על התוספתא דקתני שעשאה לחבית וכו' דחמת דנייר לא מקבלת טומאה והא חמת כיון דאית בה בית קיבול מקבלת טומאה כמו שמבואר ממתני' דהכא ועל התי"ט אין להק' באופן זה דיפרש ההיא דניירות ביש בה בית קיבול די"ל לשי' אזיל דבמתני' דהכא פי' בשם מהר"ם ז"ל דחדא קתני מעור המצה ומהנייר ע"ש דלפי' פי"ז הנייר אפי' אית ביה בית קיבול אינו מקבל טומאה אמנם על הרא"ש ז"ל קשה דמפי' במתני' דהכא נר' דמפ' לה מן הנייר מילתא באנפי נפשה גם דברי הר"ש לעיל בפי' מגומגמים שכ' דעור ונייר אינן חלולין וכולהו בלית בהם שיעור קבלת טומאה ע"ש ולשי' שם אמאי הוצרך לזה בנייר ועל כ"ז צ"ע:

משנה יז

מחצלת קנים ושל חלף עיין להר"מ בחיבורו ועיין למרן בש"ע א"ח סימן תרכ"ט דין ו' ע"ש:

פרק יח

משנה ג

ושאינן מקבלין כדרכן מפי' הר"מ ז"ל דב' בבו' הם וסיפא לענין מ' סאה ומשמע מדבריו דבאלו הכלים גופייהו איירי דנטלה אחת מהם וצ"ל דנ"מ אם יחדן להיות מסומרין דהשתא אהני לן דטהורין מטעם עשוי לנחת וזה נ"ל כוונת הר"מ בפ"ג מה"כ דין ח' דנקט לתרי בבות כחד לומר דלענין לתרי בית קיבול לא חשיב ולענין מ' סאה עדיין בחזקתו ואע"ג דכ' דין זה בה' ז' אשמועי' השתא בדין ח' אפי' בניטלה וכמ"ש ודוק היטב:

משנה ה

נטלה קצרה וב' כרמים טמאה הטעם דעדיין תמונתה עליה אבל אין הטעם. משום דחזי למיסמך אגודה דא"כ גם ארוכה וב' כרמים ליטמא אלא ע"כ דרבנן לית להו האי טעמא ולפי"ז מתני' דלקמן דס"פ בפלוגתא דר"א ורבנן דקאמר בגמ' דטעמייהו דרבנן דחזי למיסמך ע"כ ס"ל כרבי נחמיה דכיון דטעמא משום דמיסמך אגודה כך לי ארוכה וב' כרמים ולפי"ז צדקו דברי מרן ז"ל בכ"מ שכתב לתרץ קושי' הראב"ד הראשונה דפ' כרבנן דס"פ והיינו כר"נ דיחידאה הוא וכ' מרן דמשום הא ל"ק משום דרבנן כוותיה קיימי לכך פ' כמותו ולכאורה קשה דמאן לימא לן דרבנן דס"פ פליגי ארבנן דר"נ נימא דמאי דמטמא איברים היינו קצרה וב' כרמים ואתי כרבנן ואי משום דגמ' בסוכה הזכיר גם ארוכה הו"ל למרן להביא הגמ' ועפי"ה ניחא דע"כ רבנן דר"נ לית להו ה"ט דחזי למיסמך אגודה ומאי דמטמאו היינו המטה הנשארת דעדיין תמונתה עליה אבל הקצרה וב' כרמים לפי' לא מטמאה ולפי"ז מ"ש התוס' בסוכה דסוגיא דגמ' כר"נ מדמעטינן בארוכה וב' כרמים ל"ד דגם מקצרה וב' כרמים ילה"ר באופן דלרבנן דר"נ לא מטמאו הקצרה וב' כרמים דפי' אלא המטה ועיין להר"ש והרא"ש ז"ל לקמן במש"ז ודוק:

משנה ז

היתה טמאה טומאת ז' כתב הר"מ בפי' דנטמאה במת טומאת ז' ועיין להתי"ט ז"ל שכ' דלא נגעה במת עצמו ושכן מדוקדקים דברי הר"מ וה' חזו"ן נעלם ממני דברי התי"ט ע"ש יעיין לה' בחיבורו ולהש"ל ע"ש ועיין להר"מ בפי' המשנה לקמן בפי"ט מ"ס ע"ש:

פרק יט

משנה ו

מטה שניטלו ב' ארוכות וכו' עיין להר"ש במ"ש קצרה וב' כרמים ודוק בדבריו ועמ"ש בעניותי פרק י"ח משנה ה':

משנה ז

פתחה מלמעל' טמאה נפתחה מלמעל' וכו' לפי גי' זו רישא בפתחה מלמעלה ומאי דקתני נפחתה מלמעל' היינו בפתחה מן הצר ועיין במש' ט' ולהר"מ בחיבורו ולס' חזו"ן ע"ש:

פרק כ

משנה ב

מקל שעשאו בית יד לקרדום התוס' בשבת דמ"ח ע"ב בד"ה אי חיבור כ' בשם רשב"ם ז"ל דגבי שלל של כובסין פשיט"ל שהוא מדרבנן דכל א' טמא בפ"ע אבל גבי מספוהת אי לא חיבור מדאורייתא אין להם לרבנן לגיור כיון דכל פרק בפ"ע טהור ע"ש והק' החזו"ץ ז"ל דא"כ היכי כ' שם בסמוך דמקל מדרבנן כיון דכל פרק בפ"ע טהור אמאי גזרו רבנן טומאה ע"ש ול"ק דקרדום בלא יד טמא ודוקא לפי' הר"מ לעיל פי"ג מ"ג גבי נשבר מקופו דטהור ע"ש בהר"ש ובהרמ"ב ז"ל אמנם אכתי תקשי קושיתו בדיוסטר וצ"ל דאחר דמשני במספורת איכא טומאה דאורייתא בשעת מלאכה יש להם לגזור במקל בש"מ אטו מספרת ולא כ' רשב"ם כן אלא קודם דמשני דאיכא טומאת דאורייתא וס"ד דליכא טומאה דאורייתא כלל:

משנה ו

סדין שהוא טמא ועשאו וילון וכו' אבל טמא ט"מ כ' החזו"ן לשי' הר"מ בחיבורו אפ' דגריס אבל טמא מגע מדרס ואח"כ דחה זה דא"כ הגמ' במנחות אמאי לא מייתי ממתניתין דהכא דהיא הקודמת ע"ש ודברים אלו נאמרו שלא בכוונה דאי גרסי' הכא מגע מדרס היינו בשעת פריחת מדרס הו"ל כאלו נגע בעצמו ומה ענין לשבע ליה טומאה והגמ' שם לא מייתי אלא מר' יוסי דנגע במדרס ע"ש והוא תימה:

פרק כב

משנה א

או שחיפן בשיש עיין להתי"ט ז"ל מה שהק' ממשניות דלעיל פי"א מ"ד וי"ו ועמ"ש בעניותי שם:

משנה ד

כסא שקבעו בעריבה עיין להב"מ שכ' דמתני' לענין חיבור שאם נטמאת העריבה בה' מטהרין הכסא אבל אם נטמא הכסא מודו דטמא ע"ש וק' דא"כ איך מתיישב מאמר שמאי אף העשוי בה דר"ל אף העשוי בה טמא עיין בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל הא לענין חיבור אדרבא הוי חיבור העשוי בה יותר מכסא שקבעו בה א"כ איך מתיישב אומרם אף:

משנה ט

כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים מקשי' דמ"ש מארוכות דבע"ה דפט"ז מ"ב דאמרי' כרכמן וסרקן טמאות ע"ש ולפי פי' הר"ש והרע"ב ז"ל במשנה זו לק"מ דהם ז"ל פירשו דמתניתין לענין מדרס וכי כרכמו ס"ל לחכמים דלא חזי למדרס אבל מתני' דלעיל לענין פשוטי כלי עץ ולא לענין מדרס ורב המרחק ביניהם אבל להר"מ קשה דפי' כאן כמו במשנה דלעיל ועיין להחזו"ן:

פרק כג

משנה ב

אבל אוכף של נאקה טמא הר"מ בפי' מפ"ל דטמא מושב ות"ק קאמ"ל ע"ש וק' עליו מברייתא דת"כ שהביא הר"ש ז"ל דלא קתני בה ר"י אומר נר' דכולה ר"י וקתני אבל של נאקה וכו' נר' בהדיא דטמא מרכב קאמר לה אמנם ראיתי הברייתא גופה בת"כ והנה היא שנויא כלשון משנתנו ממש ובדברי הר"ש ז"ל באה בט"ס:

פרק כד

משנה ב

ושל אבנים טהורה מכלום מסיים הגמ' בשבת דפ"ד ואם יש בה בית קיבול רימונים טמאה והד"מ בסי' השמיטה גר' דטעמא הוא מדאמרי' בגמ' שם ולחנניה טלטול ע"י שוורים שמיה טלטול אין ומייתי מדר"י דשמיה טלטול נר' מלשון הגמ' דקאמ' ולחנניה דלרבנן לא שמיה טלטול א"כ ע"כ דרבנן לא ס"ל כר"י ור' יוחנן אליבא דחנניה אמרה למילתיה ופסק הר"מ ז"ל כרבנן ועיין בתוס' שם:

פרק כה

משנה ב

המרדע וכו' לפי פי' הר"ש ז"ל דפי' אם נפלו משקין טמאין על החרחור וכו' סיפא דקתני לא הוזכרו אלא לשירים אפשר לפרשה לענין אם נטמאו השירים וכפי' הר"מ ברישא יפרש הר"ש ז"ל בסיפא אלא דמדברי הרע"ב ז"ל אין נר' כן דברישא הביא ב' הפי' ובסיפא פי' לענין אם נשברו נר' דאפי' הר"ש יפרש סיפא כמו שמפ' לה הר"מ ז"ל וא"כ מ"ש הר"ב ז"ל בפנ"ט דשירי הדרבן אם נטמאו השירים מפ' לה כר"י דהילכת' כוותיה ולכולהו פי' אתיא ושירים דמתניתין דהכא אי אפשר לפרשה במתני' דהתם דהא ר"מ פליג אר"י בזה ועיין לה' חזו"ן ודע דמדברי הרע"ב ז"ל נר' דהר"מ אין מודה להר"ש ז"ל אלא דבחיבורו כלל תרוייהו ע"ש ועיין לה' מש"ל ז"ל ולה' תי"ט ודוק:

פרק כו

משנה ז

אין מחשבה מטמאתן אלא העוצבה כתב הר"ש ז"ל דבתוספתא תניא דעור שחשב לקצע טהור משמע מדבריו אפי' כי הדר וחשב עליו שלא לקצע ומתניתין איירי בלא חשב מתחילה לקצע וכ"נ מדברי התוספות בקמא דס"ו ע"ב שהק' מאי פריך והרי עוצבה נוקמה בחשב עליו לקצע דצריך מעשה ע"ש ואי איתא דאם חשב עליו להניחו כך אע"ג דחשב עליו מתחילה לקצע ירד לטומאה מאי קושי' הא מתני קתני מחשבה מטמאתן אלא ע"כ כדכתי' אבל רש"י ז"ל בפ' דם חטאת ב' דקצוע או מחשבה מועלת אע"ג דחשב מתחילה לקצע ולפ"ד ל"ק קושית התוספות הנז':

משנה ח

ושל גזלן וכו' עיין בתוס' יו"ט ובסוגיא קמא דקי"ד ובמהרש"א ז"ל בפירש"י במתני' שם ע"ש:

פרק כח

משנה ו

טלייה על הבגד מטמא שנים ופוסל אחד הר"מ בפי' כתב דכיון דמחובר הוי כל הבגד אב הטומאה ממש ומשמע דמטמא אדם וכלים ודוקא דמחובר לו משני צדדים זה כנגד זה כמ"ש במשנה ז' אבל הר"ש והרע"ב ז"ל פי' לענין אוכלין ומשקין לבד והיינו משום דמפרשי למשנה בחיבור מצד אחד לבד ומשנה ז' דין אחר ומ"מ לענין הדין מודו דאם מחובר מב' צדדים מטמא אדה וכלים והוי אב הטומאה גמור ועיין להמש"ל ז"ל ועיין לעיל פי"ח מ"ז ומ"ח ע"ש ורדק:

משנה ח

טלית שהתחיל בה לקורעה יכו' עיין בהר"ש ז"ל באורך ונראה מדברי רש"י ז"ל שהביא הר"ש ז"ל דהקושיא היא מס' ר"י ובהיו עליה ב' טומאות מקודם ולא ידעתי מאי ק"ל להר"ש ז"ל מפ' דם חטאת נימא דההיא איירי דלא היה עליה אלא אב הטומאה ולא מגע וס' ר"י בהיה עליה גם מגע ועיין להתוס' בפרק דם חטאת ולה' מש"ל באורך:

פרק כט

משנה ב

שלש כסתות הן עיין לה' חוות יאיר סימן קמ"ג עיין שם:

פרק ל

משנה ג

תניא בתוספתא והביאה הר"ש ז"ל כוס של זכוכית שניקב והטיף לתוכו אבר ריב"נ מטמ' משום כלי זכוכית רשב"ג וכו' מטמא ע"כ נר' דרשב"ג דמטמא משום כ"מ היינו אפי' מדין כלי מתכות דאזיל בתר המעמיד דאל"ה היינו ריב"נ ונר' שזה עצמה הברייתא שהביא הגמרא בפ"ק דשבת דט"ו אלא שהביאה בקוצר והשמיט הא דריב"נ וניחא מם שהק' התוס' שם דמנ"ל וכו' דילמא ר"מ מטמא משום כלי זכוכית עש"ב ועפי"ה ניחא:

ניקב ועשאו בין בבעץ וכו' עיין מה שנסתפק החזו"ן בכלי נחשת שדיבקו בדבק הברזל אם מועלת הסתימה ע"ש ועיין לעיל פ"ג מ"ח דמבואר שם דלרע"ק דקי"ל כוותיה כל סתימה במינו הוי סתימה מעלייתא ע"ש:

משנה ד

תניא בתוספתא הביאה הר"ש ז"ל מדרס כלי זכוכית טמא מדרס כלי חרס טמא וכ' הר"ש ז"ל דאית דגרסי טהורין ר"ל בשניהם והק' הא כל דאית ליה טהרה במקוה טמא מדרס ע"ש והוא תימה דכלי זכוכית לית ליה טהרה במקוה כמ"ש בסוגית י"ח דבר בשבת וכ"פ הר"מ בפ"א מה"כ ונ"ל דכוונתו דהגמ' אמאי לא הכריח מזאת הברייתא דכלי זכוכית ל"ל טהרה ומקשה לס"ד אע"ג דמסקנא לא קאי הכי אמנם היותר מתמיה על הר"ש ז"ל שהביא ברייתא זו דמדרס כלי חרס טמא ולא נתעורר שהיא הפך ת"ע בשבת רפ"ד דאין מדרס לכלי סרס ומפיק לה הגמרא מהיקישא דהוקש משכבו לו וכ"פ הר"מ בפ"ו מה"כ דמדרס כלי חרס טהור. אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה נ"ל ע"פ מ"ש במחלוקת דבהרת קדמה לשער דאמר הקב"ה טהור טהור ופי' דדעתו דטמא אלא דמפי עליון לא תצא הרעות ולכך אמר טהור שני פעמים ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ולכך אי נכנסה כלים בטהר' ויצאה בטהר' הו"א אין מיעוט וכו' ולכך קא' אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה:

תם ונשלם מסכת כלים

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה