משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כלה
פרק א
הלכה א
מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה וכו' בגמ' בפרק אף על פי דף ס' אהא דאמרינן שמואל מחלפא ליה בידא דשמאלא פירש"י בימי ליבונה וכ' התוס' דמשמע דיש להקל בימי ליבונה מבימי טומאתה וכ"מ מתנא דבי אליהו בשבת די"ג בימי ליבוניך מהו אצליך וכ' לישב בשם ר"ת דמתחילה היו רגילין לטבול ב' טבילו' א' כשתשלים ז' ימי טו' טובלת ואז לא נשאר עליה אלא טומאה דרבנן וכשתשלי' ימי ליבונ' היתה טובלת עוד פעם אחרת ע"ש והא דטומאה דרבנן הוא משום דאמר ר"ז בנדה דס"ה בנות ישראל החמירו ע"ע אפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז"נ ע"ש ולפ"ז בדברי ר"ת מיושב שפיר ההיא דשמואל די"ל בטבלה ומשום דר"ז אבל ההיא דתנא דבי אליהו קשיא כיון דבימי התנאים היה ושם בנדה מבואר דאפי' בימי רבי לא היה הך דינא דר"ז דאמרי' ר' התקין בשדות וכו' משום דלא היו יודעין איזה יום זיבה משמע דוקא בשדות ובמקום שלא היו יודעין מיהו מדברי הר"מ בפי"א מה' א"ב מוכח דהא דרבי שנתקנ' בזמן התנאים תקנה שוה לכל נפש אפי' ליודעין איזה יום ימי נדה ולאותן היודעין ודאי מה שיושבין ז"ל אפילו בימי נדה מדרבנן הוא אבל לשאינם יודעין הוי ספק דאורייתא שמא ימי זיבה ולפ"ז י"ל דברי התוס' דניחא גם ההיא דתנא דבי אליהו דביודעין מיירי אבל רש"י בס' הפרדס הביאו הש"י כתב דבימי התנאים לא היה דין זה וההיא דתנא דבי אליהו יודע היה שכן היה וכו' ע"ש ומ"מ בההיא דשמואל ודאי די"ל דס"ל לרש"י כדברי ר"ת דבימי אמוראים הי"ל ההיא דר"ז וס"ל לרש"י דהתקין ר' למי שאינו יודע דוקא וניחא הכל ולק"מ מה שהק' השב"י ע"ד ע"ש:
מנין לברכת חתנים מן התורה וכו' בכתובות ד"ז כ' התוס' דאסמכתא בעלמא הוא דעשרה לא משתמע מהתם וכו' ע"ש מבואר מדבריהם דאפי' ברכת אירוסין דילפי' לה מויברכו את רבקה בעי עשרה דאי לא בעי עשרה הא שפיר ילפי' מניה ברכת אירוסין ומזה י"ל עמ"ש ה' כסא רחמים בשם הפרח ע"ש:
אפילו הקטנים רואין פני שכינה שנא' זרע יעבדנו הנח"י כ' דהביא זה כאן לישב מאי דקשיא אמאי דאמרי' לעיל מזה דער ואונן נענשו על חטאם הא קטנים נינהו ולאו בני עונשין ולזה הביא דקטנים כשזוכין רואין פני שכינה וכמו כן להפך ע"ש ולפמ"ש התוס' ר"פ ץ' סורר ד"ע ע"א דדורות הראשונים היו מביאין סימני גדלות כשהם קטנים בני ח' שנים ניחא שפיר דער ואונן גדולים מקרו גם לענין עונשין בזמן ההוא ועיין לה' כסא רחמים: