משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת טהרות · פרק ה
משנה ג
אלו ואלו תלויות ק' אמאי לא ישרפו מ"ש ממתניתין ה' בפ"ד דהכא נמי ודאי מגען וס' טומאתן וצ"ל דש"ה דא' מהם טהור ודאי אלא דק' דא"כ לקמן במשנה ו' גבי ככרים ג"כ תלויות והר"מ ז"ל בחיבורו כ' ישרפו וכבר הוק"ל כן להמש"ל בפי"ט מה' א"הט ע"ש ונראה דשאני הכא משום דס' טומאה בר"הר קי"ל אפי' מס' דרבנן ומש"ה הכא דוקא תלויות:
כתב המש"ל שם דהא דקתני הזה וטבל אחר שנאכלו משום דאיירי באכלם הוא בעצמו וא"כ אי נאכלו אח"ך ממ"נ טמא משום דאכל אוכלין טמאים והיא פסול גויה עש"ב וק' דמ"מ הו"ל למתני האכילה בין הזאה לטבילה כיון דמשום פיסול גויה נגעו בה הרי טו' לא בעיא אלא טבילה והיא בכלל ההיא דכל הטעון ביאת מים מד"ס דמסכ' פרה וכ"מ בכריתות די"ג ע"א ע"ש:
עוד כ' המש"ל שם דספק טומאה בר"הר דא' מהם טמא ודאי טמאין מדרבנן ולא שייך לחלק בין בא לישאל בב"א לזאח"ז דש"ה שלא נולד הספק כאחד אבל היכא דנפל הספק באחר כההיא דשני נזירים אפילו בזה אחר זה הוי כמו בב"א וע"ש שחילק עוד חילוק אחר ועל שניהם אני תמיה מגמ' דפ"ק דפסחים צבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן להי מנייהו עאל היינו ב' שבילין וע"ש ברש"י ז"ל והטור אורח חיים סי' תל"ט והרמב"ם ז"ל בהלכ' חמץ ע"ש וצ"ע:
כתב המש"ל שם דהא דקי"ל בה' תערובת דאם נפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולם דוקא נפל קודם שנודע התערובת עש"ב והש"ך סי' ק"י כתב אפילו נפל אחר שנודע ע"ש וכ"נ עיקר כמ"ש מדברי הרא"ש ז"ל שהביא הטור שם שכ' דהפילה קודם שנודע התערובת שרי דלא שייך למגזר שוגג אטו מזיד אבל אחר שנודע התערובת גזרי' שוגג אטו מזיד אבל נפלה מעצמה אפילו אחר שנודע התערובת ע"ש ול"ד לב' שבילין דהתם בתערובת האיסור מעורב בהם ולא שייך לתלות ולכך כי נפלה דאיכא תלייה שרי' לה משא"כ בב' שבילין דכל אחד לחודא ואיכא מה לתלות ולא תלי' ואי דמיא הא דשבילין להדין שהמציא הש"ך שם הוא דדמיא ואי הענינים דומים זה לזה כדברי המש"ל יש ראיה מכאן להדין שהמציא הש"ך מסברתו ודו"ק:
משנה ז
ועל בגדיו הולכין אחר הרוב עמ"ש הר"ש ז"ל דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכו' ע"ש והתי"ט כתב שהוא הביא לעיל בשם התוס' דלא אמרינן סמיך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר ע"ש ואתמהה דדוקא לחששא דמיעוטא לחודא הוא שכ' דהוי מדרבנן אבל בסמיך מיעוטא לחזקה מדאוריית' היא ואפי' להקל וגמ' ערוכה היא בחולין דפ"ו בההיא דתינוק שנמצא בצד העיסה וכ"כ התוס' שם בהדיא וצ"ע:
משנה ח
שוטה אחת בעיר כ' הר"מ ז"ל דהוי ודאי טומאה והק' החזו"ן בלא"ה ס' רוקין הנמצאין שורפין עליהם תרומה ומאי נ"מ בהכי ותי' דנ"מ לענין ס"ס בשני רוקין אחד טמא ואחד טהור והוק"ל עפ"ז דאם כן בכותית מאי איכא למימר דאפי' בחד ס' טהור דספיקא דרבנן לקולא ע"ש ואע"ג דתנן לעיל בפרק ד' דבר שהוא אב הטומאה מדרבנן ס' להחמיר ורוק הזב הוא ממעינותיו וחז"ל גזרו עליהם כזבים מ"מ י"ל דה"ד ברוק אחד ס' טמא ס' טהור אבל בשני רוקין אחד טמא ואחד טהור דאיכא טהרה קבועה ספיקו להקל וכמ"ש הר"ן בשם הראב"ד הביאו החזו"ן לעיל בפ"ד משנה ו' דקיל שני רוקין מרוק אחד וע"ש ועפ"ז נ"ל לישב מה שהק' התי"ט בפ"ב דמקוואות מ"כ על הרב שם שפי' להא דקתני שם בטומאה חמור' היינו אב"הט דאורייתא דאפילו אב"הט ספיקו להחמיר וכ"נ מסיפא דמתני' שם ע"ש ועפ"ה י"ל משום דקתני שם ב' מקוואות א' יש בו מ' סאה וכו' ולכך אצט' לפרושה בדאורית' כיון דהוקבעה הטהר' כמ"ש הר"ן ז"ל וסיפא דמתני' שם דלא קתני אב"הט דרבנן משום אידך בבא דקתני ס' יש בו מ' סאה וליכא אלא מקוה אחר באופן דמתניתין נקטה הקצוות משום דכיילא לכולהו גווני:
משנה ט
וחכ"א הוא נאמן על ידי עצמו איתא בתוס' והביא' הר"ש ז"ל דדוקא לעצמו ולא לאחרים והיא מימרא דר"י בר"פ אמ"ל לפי פירש"י ז"ל שם וי"לד אמאי ל"ק הגמ' תניא כוותיה מתוספתא זו ומכאן סיוע לפי' הר"מ ז"ל בחיבורו שם דמפ"ל להא דרב יוסף דקאי על ר"ן דקאמר הלכה כר"י ע"ש:
איתא בתוס' הביאה הר"ש ז"ל ב' אומרים נטמא וב' אומרים לא נטמא בר"הר ס' טהור והק' הר"ש ז"ל דבעירובין אמרי בגמ' בתרי ותרי ס' טמא ע"ש והק' החזו"ן דהא ר' יוסי פליג התם ע"ש ולא היא דטעמ' דר"י התם משום דס"ל תחומין דרבנן ול"ל עיקר מ"ה ע"ש בגמ' במאי דפריך דר"י אדר"י ע"ש: