משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף קמ.
גמ' דבר הלמד מעניינו וכו' צ"ל דה"ק בעניינא דשחי' כתיב מה ההיתר דכל צפור טהורה תאכלו היינו ע"י שחי' תאכלו אף האיסור דדייקינן מניה מכלל דאיכא אסורות היינו דע"י שחי' הוא שנאסרות וטריפה בלא שחי' אסורה דאל"ה ק' טריפה נמי שמה שחי' למ"ד שחי' שא"ר שמה שחי' ועוד י"ל במ"ש התוס' לעיל דל"ב ע"א בד"ה ורמינהי דנבילה לא נפקא מכלל טריפה ואם כן לאו כל הטרפות הוו לאחר שחי' דאיכא טרפות דאתיא מכח נבילה דלא הוי שחי' לכ"ע. מיהו כבר כתבתי בר"פ א"ט דהר"מ חולק עליהם בזה ע"ש והנה בפ' האיש מקדש דז"ן פליגי ר"י ור"ל צפורי מצורע מאימתי נאסרין ואותביה ר"י לר"ל דס' משעת לקיחה מדתניא וזה אשר ל"ת לרבות השחוטה ואי אמרת מחיים אסורה לאחר שחי' מבעיא ומשני מ"ד מידי דהוה אקדשים דע"י שחיטה משתרו ע"ש ויש להבין אכתי למ"ל קרא כיון דאיכא עשה דכל צפור טהורה תאכלו כדאסיקנא בשמעתין לשחוטה דמצורע נימא אהדריה קרא לאיסוריה דגלי לן קרא דשחי' לא שריא לה והוי כקודם שחי' דאיכא לאו וכדאמרינן במס' בכורות דט"ו גבי גוזז בפיסולי המוקדשין ע"ש בתוס' ועיין להתוס' לעיל דצ"ט ע"א ולהתוס' בביצה די"ב ע"א ולהפר"ח בסי' י"ג גבי שחי' נכרי נבילה ובמ"ש שם ע"ש ולפי מה ששיערנו בכוונת הגמ' דקאמר דבר הלמד מעניינו ניחא שפיר דאי אמרי' אהדריה קרא לאיסוריה ואיסורו כמו מחיים א"כ שחי' לא אהניא ליה לא לאיסור ולא להיתר וא"כ מעיקרא לא מוקמי' ליה לעשה אלא בטריפה וע"כ לא מוקמינן ליה בשחוטה דמצורע אלא אי אמרי' דאיסורא דמחיים כבר חלף הלך לו ועל ידי שחי' הוא שנאסרין מכאן ולהבא ולא אמרינן בכה"ג אהדריה וקרא דזה אשר לא תאכלו ע"כ נמי דשחי' היא הגורם וה"ט דלא מוקמינן הלאו בטריפה או בשאר דברים דאסורין בעשה אלא משום דגם הלאו בעניינא דקדשים וזה נר' לי כוונת רש"י ז"ל בד"ה והא שכתב ועלה כתיב וכו' דלכאורה אך למותר דבעשה קיימינן והלאו מאן דכר שמיה ועפי"ה ניחא ועמ"ש בסי' ס"א:
עו"ש מדתנא דבי רי"ש נפקא וכו' עיין פירש"י בפ' הא"מ דנ"ז שכ' טריפה מחיות והוא נגד סוגיין מיהו שם אכתי לא ס"ד הא דתנא דרי"ש עד דמשני תנאי היא ורש"י פי' כן לס"ד דגמ':
תוס' בד"ה למעוטי וכו' וצ"ע בבהמת עיר הנדחת וכו' עכ"ל לכתחי' ודאי לא משום הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו דיעבד דוקא כמ"ש הכנה"ג בסי' כ"ח ועיין לה' המניה בס' מש"ל בפ"ה מה' אישות ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל גם מ"ש מהרש"א כתותי מיכתת שיעוריה אינו ענין לכאן דבהמה עיר הנידחת אין דינה בשריפה אלא בהריגה כדאיתא בס"פ חלק ע"ש ומ"ש התוס' לשריפה ל"ד אלא להריגה וע"ש בגמ' בפ' חלק: