אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת חולין › דף קכו.

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת חולין · דף קכו.

דף קכה:

פירש"י בד"ה ה"ג וכו' ולא גרסי' אלא לאו וכו' דהא ברישא וכו' עכ"ל יש להבין בלאו הכי היכי מיתוקמא גי' זו דברישא תק' מטמא מטעם סוף טומאה לצאת ולא מטעם רצוצה רסא בחלל טפח איירי וע"כ דלגי' זו הכי דייק הגמ' דת"ק דקאמר ביש חלל טפח משום דבאין חלל טפח בלאו סוף טומאה לצאת טמא משום רצוצה וה"ק ת"ק אפי' ביש חלל טמא משום סוף טומאה לצאת ואמ"ל ר"י דטעם סוף טומאה ליתא וטעם רצוצה נמי לית ליה ואם כן מאי דחי רש"י ז"ל דברישא פליג בהדיא הא אי לאו ברייתא הו"א דר"י מודה ברצוצה ול"פ אלא בסוף טומאה לצאת ביש חלל טפח ונר' דס"ל בעלי גי' זו דגם ביש חלל טפח טמא משום רצוצה נמי כמו שהוכיחו התוס' בבתרא ד"ק ממשניות טובא והק' עפי"ז אמאי לא נקט ת"ק אלא טעם דסוף טומאה לצאת ומ"ט דר"י דמטהר ע"ש ובההיא דסריגי דמוקמי רבא למעלה מטפח איירי במגולה מן הצד ולא מכוסה כולו ולאו רצוצה היא כמו שיתבאר לקמיה וס"ל לבעלי האי גי' דת"ק חדא מנייהו נקט וכיון דר"י מטהר ברישא ע"כ ל"ל רצוצה ופליג את"ק בתרתי ובסיפא דבפתח הבית דטהור לת"ק י"ל דבפתח מן הצד איירי כיון דמונחת בפתח ובפתוח מן הצד לא אמרי' רצוצה ביש חלל טפח כמ"ש התוס' בברכות די"ט ע"ב בההיא דרוב ארונות וע"ז דחי רש"י ז"ל דממתני' שמעינן לה דר"י מטהר אלא ע"כ דמוקמינן לה אסיפא וקמ"ל דאף באין חלל לית ליה רצוצה והתוס' שם בבתרא דהק' לר"י אמאי מטהר צ"ל דס"ל דמאי דקאמר הגמרא דר"י ל"ל רצוצה היינו למטה מטפח דוקא אבל ביש חלל טפח מודה דרצוצה היא ומטמאה וס"ל דיותר טמא ביש חלל טפח מאין חלל טפח אבל רש"י ס"ל דיותר מסתבר לטמא באין חלל מיש חלל טפח וניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל שם והנה רש"י ז"ל בסמוך בד"ה הבית כ' וסתם חלל הגרון אין בו טפח והו"ל טומאה טמונה נראה מדבריו שהוק"ל רמאי פריך הגמ' נימא דר"י ל"ל טומאה טמונה באין חלל אבל ביש חלל אית ליה וההיא דכלב המוטל על האסקופה נוקמה ביש חלל ולהכי קאמר דסתם גרון ולפי"ז ס"ל דיותר יש לטמא ביש חלל מאין חלל וכמ"ש לדעת התוס' דבתרא ודלא כמ"ש בדעתו ז"ל איברא דמדברי רש"י לעיל דקכ"ה ע"א בד"ה ואי דאיכא נראה דביש חלל ליכא טומאה רצוצה לכ"ע ובאמת דהוא דבר תימה וכמ"ש לעיל שם מ"מ שמעינן שכן ס"ל לרש"י ז"ל ולפ"ז מאי דכ' דסתם גרון וכו' בא לאפוקי דאי ביש חלל ליכא טומאה רצוצה לכ"ע מיהו לשון שכ' סתם גרון וכו' ל"מ כן דלא הול"ל אלא דאיירי באין חלל ועפי"ז צ"ל דאף דס"ל לבעלי הגי' שהביא רש"י דביש חלל הוי טו' רצוצה ודעתו ז"ל לא כן היא מ"מ אין לו הכרע מפורש לדין זה כדי לדחות דבריהם וגירסתם מטעם זה והנה בגמרא לעיל דע"א ע"א איתא דכלי חדה דאינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא משום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה וכו' ע"ש ולכאורה צ"ל דלר"י דל"ל טומאה רצוצה ל"ל דכלי חרס מציל על הטומאה שבתוכו ובאמת הוא דבר זר ולפמ"ש בדעת התוס' דביש חלל אפי' ר"י מודה ניחא דבכלי חרס ביש חלל איירי אבל לדעת רש"י דביש חלל לכ"ע ל"ל רצוצה ובאין חלל פליגי ור"י ל"ל אפילו באין חלל ק' וי"ל דבכלי אפי' ר"י מודה דאמרי' טמונה והגמ' שם דקאמר דאמר מר טומאה בוקעת מייתי אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו ומייתי מכ"ש וכ"נ מדברי רש"י ז"ל דהגמ' מייתי לה מכ"ש:

גמ' ודקאמרת כולו טמא מכנגד השקוף וכו' בזה

המחלוקת לא פ' הרמב"ם כלום והתי"ט בפ"ח דאהלות כ' דל"ג הר"מ כל סוגיא זו ועיין למרן בב"י בא"ח סי' נ"ה פלוגתא דרבוותא בזה לענין צירוף מנין ע"ש והיא פלוגתא דתנאי הכא ועיין בש"ע שם דין י"ג:

תוס' בד"ה אם וכו' היכי קאמר ר"י וכו' עכ"ל עיין מהרש"א ז"ל. ולפ"ד הי"ל להתוס' בתי' למי' ואיירי ר"י בטומאה בחוץ כיון דס"ד דאיירי בטומאה בפנים וזו היא עיקר קושייתם ולכן נ"ל דכל דברי התוס' האלה בהמשכה קאי אבל לענין דהוי הטומאה כגלויה אם הטומאה לפנים לא איירי דבזה למ"ד דאית ליה טומאה רצוצה בוקעת טמא אבל למאן דאית ליה טומאה רצוצה אינה בוקעת אף דמכוסה בדבר טמא או דבר המקבל טומאה הוי רצוצה ואינה בוקעת וכ"נ להכריע זה מדברי התוספות לעיל בד"ה קסבר ע"ש ואי איתא דאף למאן דאית ליה טומאה רצוצה אינה בוקעת אם רצוצה בדבר המקבל טומאה לאו רצוצה מאי ק"ל הרי קולית דמת דבר טמא הוא דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ודבר טמא ודבר המקבל טומאה כי הדדי נינהו דתרווייהו אין חוצצין וכדתנן בפ"ח דאהלות בהמה וחיה שמתו אין חוצצין משום דדבר טמא אינו חוצץ וא"כ אף לר"י אינה חוצצת כיון דרצוצה בדבר המקבל טומאה אלא ע"כ אף דרצונה בדבר טמא ס"ל לר"י דאינה בוקעת ובהכי ניחא מה שנתקשו בדיבור זה מהרש"א ומהר"ם לובלין ז"ל שם ע"ש ומדברי רש"י ז"ל בד"ה הנוגע כנגד הנקב שכ' דחבלים אין מקבלין טומאה וכו' ע"ש און להוכיח כלום די"ל דהוצרך לזה לרבא דס"ל דאיירי בלמעלה מטפח ולאו ברצוצה:

בא"ד וי"ל כיון דאית ליה לר"מ חוקקין וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דבמיעוט דבעי' ביטול דוקא לר"מ דחוקקין ועיין בתוס' שם בבתרא ובמהרש"א ז"ל ועיין למרן בב"י ביו"ד סי' שע"א ע"ש ועיין מ"ש שם:

בד"ה מאן וכו' דהא למעלה וכו' נקטו כן לפום תי' קמא שכ' בד"ה אמר דמשמעות אהל למעל' מטפח דאל"ה לאביי הול"ל דמוקים לה למטה מטפח ולדעת רש"י ז"ל נראה ליישב דר"ח דמוקים לה לעיל בטומאה רצוצה מכח קושי' א"כ קשיא רישא נראה דס"ל לר"ח קושטא הוא דמהך מתני' שמעי' דתרי שמי נינהו ולהכי בעי מאן תנא דפליג אר' יוסי דלר"ח נמי מודה דר"י חד שמא ס"ל דליכא לאוקמה להא דר"י ברצוצה דר"י לית ליה טומאה טמונה ועמ"ש לעיל:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה