משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף קיג:
גמ' וסבר שמואל אחע"א הק' מהרש"א ז"ל ץ דמהיכא מ"ל דס' אחע"א מדרבי חלב ומתה הא מדמעט טמאה שמעי' דאין אחע"א ע"ש ולפום ריהטא לימוד טמאה עיקר הוה ק"ל אמאי אצט' תרווייהו קראי דטמאה ודתרומה למי' אין איסור חל על איסור בחד קרא סגי והגמ' ק"ל מימרי דשמואל ממ"נ וניחא ליה להק' קושית הכחשה אלא דלפי זה ק' בתי' הב' דקאמר ואבע"א אין אחע"א וש"ה דרבי גדי דאכתי קשה למ"ל תרי קראי דתרומה וטמאה ובאמת זו היא שקשה כתי' הב' למ"ל תרי קראי ובמה שתירץ מהרש"א ז"ל דמטמאה לא ילפי' שהרי אסר הבישול וע"כ לא מטעמא דאין אחע"א ע"ש ניחא קושיא זו דתרומה לא ילפה שטמאה כמ"ש מהרש"א ז"ל ואצטריך קרא דטמאה לאסור הבישול אלא דלפי"ה ק' מאי פריך הגמ' וסבר שמואל וכו' נימא דמאי דרבי חלב ומתה לבישול הוא דרבי להו אבל באכילה לא דאין אחע"א וי"ל דשמואל סתמא קאמר ואי איתא דאכילה שרי הי"ל לפרש דבריו אבל בטמאה א"ש דאצט' לבישול ולא חש לפ' דבריו כיון דקושטא הוא דאימעיט טמאה מכל וכל אלא דאכילה מטעמא אחרינא בלא"ה אימעיט. מיהו אכתי קשה לדברי מהרש"א ז"ל ממ"ש רש"י לקמן בד"ה אין אחע"א דלטמא' לא אצט' קרא והא אצט' לבישול וע"ש במהרש"א שכ' דללשון ב' דרש"י צ"ל דאצט' לטמאה לבישול ע"ש והוא דחוק דאמאי אצט' רש"י בדבור ההוא למי' ללשון ששמע דמ"ד אין אחע"א ס"ל דלאו פירשה דלא כסוגיא דרש"י לעיל ואמאי לא כ' דאצט' לטמאה לבישול וללשון ב' הוא דהי"ל למינקט שליא לאו פירשא אלא ע"כ דרש"י ס"ל דל"ל לאוקומי קרא לבישול דוקא ומאי דק' ללשון ב' דרש"י ממ"ד לקמן אין אחע"א עמ"ש שם בס"ד ומ"מ אף למה שהוכחתי דל"ל לאוקומי מיעוטא לבישול דברי מהרש"א כאן נכונים דל"ל למילף מטמאה דע"כ לאו מטעמא דאין אחע"א אלא דהדק"ל בתי' הב' של הגמ' אמאי אצט' קרא דטמאה הא לאכילה ידעינן מקרא דתרומה ולבישול לחודיה לא מוקמי' לה כדכתי' ואין לומר דהו"א דוקא בתרומה דתרווייהו שקולין דאף דטומאת הגוף בכרת טו' בשר נמי חמירא דאית ליה טהרה במקוה כמ"ש בגמ' לעיל דק"א אבל טמאה דחמור על קל הו"א דחייל דטמאה נמי אית ביה חומרא דמטמאה טומאת נבילות ודמיא למתה דשקולה לבב"ח משום דמטמאה דפירכת הגמ' היא מחלב ומתה באופן דלפי מה שהוכחתי מדברי רש"י לקמן דלא מוקמי' קרא לבישול לחודיה קשיא בתי' הב' של הגמ' אמאי אצטריך קרא דטמאה ואין לו' דאי לאו קרא דטמאה לא הוה ילפי' מתרומה דאין איסור חע"א דאדרבא ילפי' מחלב ומתה דאחע"א. לחומרא דהשתא נמי דכתי' טמאה ליכא ילפותא מטמאה דע"כ גזה"כ היא וכמ"ש מהרש"א ז"ל ומן האמור י"ל קושי' רש"י ז"ל על הלשון ששמע מתי' הב' של הגמ' ע"ש די"ל דכיון דאין אחע"א ס"ל לשמואל לתי' הב' א"כ לא אצט' קרא דטמאה דילפינן מתרומה ומוקמינן ליה לקרא לחלב ומתה ודוקא מעיקרא דהוה ס"ד דס"ל אחע"א לא אצט' קרא לחלב ומתה ומוקמי' ליה לטמא' אבל לתי' הב' מוקמי' ליה לקרא לחלב ומתה:
והנה מדברי הטור סי' פ"ז נר' דטמאה גזרו חכמי' ש איסור בב"ח לאוסרה באכילה משום בב"ח ותמהו עליו דמנ"מ דבלא"ה אסורה באכיל' משום טמא' ותי' הב"ח דנ"מ לחתיכה נ"נ להסוברים דוקא בבב"ח חנ"נ ע"ש ועיין להט"ז שם ולהש"ך בנה"כ ולפ"ד הב"ח י"ל קושי' מהרש"א ז"ל דטמאה דאימעיט אפי' בנתבטל' אמעיט דהשתא ליכא איסור טמאה וחייל איסור בב"ח דאפי' למ"ד איך אחע"א מילתא תלי וכי פקע איסור הקודם חייל ומ"ל בחתיכה דטמאה דבלועה מחלב ונפלה לקדירה בקדירה שיש בה ס' נגד החתיכה וכי אמרי' חנ"נ בעי' ס' נגד החתיכה והחלב כדברי הב"ח ולתי' הב' של הגמ' אמאי אצט' דטמאה לכה"ג וא"ש אפי' באכילה גופה:
תוס' בד"ה שאני וכו' אי לאו גדי לא הוה וכו' עכ"ל יל"ד דנימא דאצט' הגמ' למי' ש"ה דרבי גדי משום מתה ואי ק"ל למ"ל לשמואל למי' גדי לחלב בעיקר מימרא דשמואל הו"ל להק' אלא ע"כ דלא איכפת לן בזה אי נ"ל ממ"א ושמואל אסמכא אגדי ונר' דהתוס' לשי' אזלי שכ' לעיל דפירכת הגמ' מכח דמפיק חלב ומתה מחד קרא וע"ז ק' דנימא חלב ממ"ד נ"ל ועיקר קרא למיתה וכוונתם להק' אמאי אצט' הגמ' לתי' זה הו"ל לתרוצי דחלב ממ"א נ"ל ועיקר קרא למתה ולמ"ל לדחוקי ולשנות הס' דהוה ס' המקשה דלא אמרי' בזה הי מנייהו מפקת:
פירש"י בד"ה אין אחע"א וכו' דאלו למעוטי דם וטמאה לא אצט' וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל היינו לפי' ששמע אבל לפי' צ"ל חד למעוטי טמאה מבישולו והוק"ל עפי"ז אמאי אצטריך הגמ' לקמן לאוקומי לכ"ע דס"ל אחע"א אפי' ס"ל אין אחע"א א"ש ע"ש וכבר כתבתי לעיל דק"א דנעלה ממנו דברי התוס' שם איברא עיקר דבר זה דאצטריך קרא לבישול מתורתו של מהרש"א ז"ל הוא שלמדנו וכבר כתבתי בסמוך דמדברי רש"י ז"ל אין נראה כן ועוד דתק"ל בשינוייא דגמ' דאכילה כ"ע לא לקי ב"פ אבישול לא לקי דא"כ במאי מוקי להו לקרא ג' לפי' רש"י ז"ל ע"כ נ"ל דלעולם לטמאה ל"צ קרא ולפירש"י ז"ל ג' קראי לשליל ולחיה ועוף כרע"ק אלא דלפי' ששמע הוא שכ' רש"י ז"ל דא"צ לאוקומי כרע"ק דאפי' כרבנן אתי לשליל ולשליא וס"ל לרש"י דבקישטא הוא דס"ל לרע"ק אחע"א ודלא כמ"ש התוס' לעיל דק"א אלא דאכתי קשה למ"ש התוס' שם דלמסקנא ס"ל לרע"ק אין אחע"א אמאי אצטריך קרא לבהמה טמאה ע"כ נראה דאף דאין אחע"א אצט' למעוטי טמאה דלא נילף מהיקישא דנבילה כדאמ' ר"י הגלילי והו"א כל שיש בו נבילה אסור משום בב"ח וטמאה אית ביה משום נבילה לחד מ"ד במסכת מעילה די"ז ולאידך מ"ד דל"ל בה איסור נבילה מוקי כמ"ד איפוך לדרע"ק לעיל בפ' ג"ה ולפי' ששמע ניחא ליה לאוקמה ככ"ע ולכך קאמר לטמאה ל"צ קרא וניחא לפי זה גמ' בסמוך דמוקי לשמואל דס"ל אין אחע"א ואפי"ה אצט' קרא לטמאה דלא נייתי מהיקישא דנבילה וכיון דאצט' קרא לטמאה או"א דאפקה מהיקישא לגמרי ואפי' לחלב ומתה ולההוא אוקמתא ס"ל לשמואל כמ"ד נבילה נוהג בטמאה ואף דאין אחע"א אתי נבילה וחייל על טמאה כיון דחייל אחלב כמ"ש התוס' במעילה שם ע"ש אלא דאכתי ק' למ"ד אין אחע"א אמאי אצט' קרא חלב אמו למעוטי חלב טמאה ע"כ נר' דאצטריך גדי ג' למ"ד אין אחע"א לרבויי שאר בהמות כדדריש תנא דברייתא בסמוך כמ"ש רש"י שם והשתא ג' קראי לרבויי פרה ורחל ולשליל ולשליא ולפי' ששמע לשליל ולשליא וה"ה דהומ"ל לפי' ששמע לשליל ופרה ורחל אלא דנקט שליל ושליא דכיון דלפי' צ"ל דאצט' קרא לשליא דלא כגמ' לעיל. גם לפי' ששמע כ"כ דהשתא א"ש אפי' כר"א לעיל דמגדי לחודה משמע ליה שאר בהמות והשתא למאן דס"ל אין אחע"א ניחא דקרא דחלב אמו לרבויי פרה ורחל וקרא ב' לפרה בחלבה וקרא ג' לשחוטה וזכר ועיין במהר"ם שיף ז"ל ועמ"ש בדברי רש"י לקמן בברייתא ע"ש: