משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף קטו.
פירש"י בד"ה מעשה שבת וכו' ליתסרו באכילה עכ"ל ובדבור שאח"ז בחורש וחוסם כתב ליתסרו בהנאה ובאכילה נראה משום דבמעשה שבת פשיטא ליה מלכם דשרו בהנאה ולכך פי' בקושייתם דקושי' הגמ' ליתסרו באכילה:
בד"ה לא אמרה וכו' וזה נ"ל עיקר דהא ל"ק וכו' ואנן לא פרכי' מנייהו עכ"ל. לכאורה נראה דמאי דלא משמע ליה פירכת הגמרא מינייהו גופייהו משים דע"ז הגמ' לא משני מידי דחורש וחוסם קאכיל תועבה גופה ודמי לבשר בחלב וק' דא"כ אוא"ב ושילוח הקן הוי. האיסור גופייהו דמ"ש מחורש וחוסם ורש"י גופיה בדיבור זה כ' ה"ה דהומ"ל דלאו איסורא גופיה אלא מידי דמשכח פירוקא וכו' הרי דס"ל דלאו איסורא גופייהו וצ"ל דמכח הסברא קאמר כיון דהיה מותר מתחילה לאו תועבה הוא ומ"ש ואנן לא פרכי' מינייהו לאו לאוכוחי דבריו אלא דקושטא הוא דלפי"ז ע"כ לאו מינייהו פרכי' ועי"ל דס"ל דלאו מנייהו פרכי' מכח דא"כ הו"ל למיפרך נמי מהרבעת כלאים ועי"ל דמשמע ליה דלא פרכי' מנייהו משום דמיעוטא דאל"ה נ"ל דשרי ומ"ש הט' משום דמתחילה אייתר היינו טעמא דקרא ועיין להתוס' בד"ה כל ולה' הלכות יו"ט בבכורות דל"ד אמתני' דצורם אוזן בכור ועיין להריטב"א ז"ל בחידושיו כאן מ"ש בשם רש"י ז"ל:
תוס' בד"ה כל וכו' אפילו סרסן עכו"ם וכו' אפילו צרמה עכו"ם וכו' עכ"ל מדנקטו עכו"ם משמע דמאליו לא נאסר' מל"ת כל תועבה ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"ה מ"ש על מה שהק' הרא"ם ז"ל ע"ד התוס' אלו:
בד"ה היא וכו' וקצת תימה לר"י וכו' עכ"ל נראה דלשי' רש"י ז"ל לק"מ קושי' זו דכיון דחורש וחוסם לאו תועבה הן וילפי' כן משבת א"כ אצט' קרא שפיר כיון דקושטא הוא דלאו מתועב ואצט' קרא דקדש לאשמועי' דבעלמא כה"ג מותר דדוקא בשבת דחמיר אסור ובזה אין מקום לקושי' מהרש"א ז"ל לשי' רש"י ע"ש והתוס' מקשים לשי' לקמן דמשור וחמור גופייהו קפריך ולקמן אק"י דיליף בב"ח מערלה להנאה פריך הגמ' לילף אכילה נמי מק"ו ומשני חוסם וחורש יוכיחו ע"ש. הא דלא קאמר מעשה שבת יוכיחו לשי' רש"י דחוסם וחורש גופייהו ילפי משבת דניחא ליה למינקט חורש וחוסם דאף לר"י הסנדלר שרי משא"כ מעשה שבת ואף דמ"מ ילפי' מינייהו להיתר בעלמא כמו שנתבאר מ"מ קושטא היא דמעשה שבת אסורין:
בד"ה בבהמות ולא בעופות וכו' עכ"ל. ק"ק נרבע בעופות מנ"ל דשרי להדיוט הא ליכא גלוי דשרי אלא בבהמה ונרבע שייך בעופות כדאי' בזבחים דפ"ה ע"ב ע"ש וי"ל:
בא"ד וא"ת ואמאי אצט' קרא דאלה וכו' עכ"ל לפמ"ש הראב"ד בפ"ד מה' איסורי מזבח דין ב' דברובע אפי' רבעה הבהמה לפחות מבן ט' ולפחות' מג' שנים דאין ביאתן ביאה פסולה לגבי מזבח ע"ש יתורץ קושייתם שפיר דאצט' קרא דמן הבהמה לבהמה רובעת בכה"ג דאין ביאתן ביאה ול"מ דבר שתעבתי לך:
בד"ה פן וכו' א"נ לכתוב פן תשרף עכ"ל. עיין בקידושין דנ"ו ע"ב ונר' דכוונת התוספות דהשתא הגמ' בסוגיין מוכח קושי' לר"א מוקי לה כמ"ד שם כקדש ולמסקנא דסוגיין א"צ לכל זה אלא דא"ש לשון שריפה כמסקנא דגמ' שם וליכא יתור וניחא גם בזה דלא תקשה למסקנא דסוגיין לכתוב פן תשרף: