משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף צה:
תוס' בד"ה לא וכו' דדילמא רוב טבחי וכו' עכ"ל משמע דאי ס' רב בשר שמ"ה אסור א"ש הכא אפי' ברוב טבחו ישר' ומכאן מוכח דס"ל אפי' בבהמה שלימה חיישי' למאן דאסר בשר שמ"ה וכמ"ש הרא"ש ז"ל ע"ש ועיין להב"ח בסי' ס"ג שכ"כ בשם התוס' והרא"ש ועיין להכנה"ג שם ודע דלפ"ד התוס' אלו צ"ל דההיא מימרא דרב דמותרות משום נבילה ואסורות באכילה לאו משום בשר שמ"ה אלא דבמקום שאין מכריזין וחששא דנכרים וכמ"ש לעיל לדעת רש"י דכל התי' שכ' הרמב"ן ז"ל בחי' לעיל לא יתכנו לדברי התוס' אלו דאי ס"ל כתי' הא' שכ' הי"ל לקבוע דבריהם לעיל ולפי התי' הב' גם קושייתם הכא ל"ק:
בד"ה בחרוזים וכו' דהכא סמכי' בדבר מועט עכ"ל פי' דהכא בבשר שמ"ה ברוב ישראל דליכא אלא חששא דעורבים דמדינא שרי ומכח חומרא הוא דאסור כמ"ש התוס' לעיל בדבר מועט תלי' אפי' לרב ומ"ש התוס' בפ' אלו מציאות דכ"ג דלא קי"ל כרב רצו להכריח דהכא קי"ל אפילו לרב דהא בהא לא קי"ל כוותיה דרב אפי' דברוב נכרי אסור וע"כ דקי"ל הוא ואית לן למי' ג"כ לרב גופיה דהא מימרא דחרוזים היא מימרא דרב גופיה ועיין להכנה"ג בסימן ס"ג ומכאן סיוע למש"ל בישוב קושי' הש"ך על הדרישה: