אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת חולין › דף פט:

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת חולין · דף פט:

דף פט.

גמ' אלא הכא בוולרות קדשים וכו' וקסבר וכו' הא דלא מוקי דקסבר בהווייתן הן קדושים וא"נ בשליל דבהדי הדדי קאתו משים דקתני סתמא נוהג בשליל משמע דהכי סבירא ליה לתנא דמתני' אבל הריטב"א ז"ל בחידושיו באוקמתא דלקמן דמבכרת ובאבע"א פי' דס"ל א"נ בשליל ובהדדי קאתו דלא פירש"י ז"ל ע"ש וצ"ל לפי' דהא דמייתי הגמ' מירך שנתבשל בה ג"ה משום דליכא פלוגתא במתני' אבל בהא דא"נ בשליל כיון דהפלוגתא מוזכר במתני' לא איכפת לן וכן לקמן דקאמר והא מתני' דלא כר"י דקתני נוהג בשל ימין ושל שמאל וניחא השתא קושית התוס' לקמן בד"ה והא:

תוס' בד"ה ואתי וכו' דחמיר דאית ביה כרת וכו' כדפירש"י וכו' עכ"ל לא הוו צריכי להביא כלל פירש"י דגמרא קאמר בהדיא לקמן במוקדשין דאיסור כרת מי שמעת ליה גם לא הוו צריכי לחומרא דכרת דבל"א איסור כולל הבשר גם איסור מוסיף דהנאה:

בד"ה אלא קס' וכו' מי שגידו אסור ובשרו מותר וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דרבנן מודו בהאי ס' דקאמר דלא פקע דקאמר להו ר"י לא דס"ל דבמקומו נכתב ולא נאמר אלא לישראל וק"ל דלקמן דק"ב ע"א ס"ל לרבנן דר"י דאמ"ה א"נ בטמאה וקאמר הגמרא דטעמייהו דדרשי מי שבשרו אסור ע"ש והשתא הא אמ"ה נאמר לב"נ והיה נוהג אף בבהמה טמאה ותו לא פקע ולוללי דבריהם י"ל דקושי' ר"י הא היא דכיון דקרא דג"ה לא נשנה בסיני וליכא אלא ההוא קרא דנאמר לב"נ א"כ לא שייך למידרש כל שבשרו אסור דהא ב"נ לא נאסר להם שום בשר וא"כ ע"כ קרא לאו הכי מדריש משא"כ באמ"ה דנשנה בסיני ולדברי התוס' צ"ל דרבנן ל"ל האי ס' דפקע ופליגי אר"י בס' זו והא דקאמרי לישר' נאמר וכו' לסברתו דר"י משיבי ובהכי י"ל מה שהקש' מהרש"א ז"ל בגמ' לקמן דקאמר מאן שמעת ליה האי סברא ר"י וכו' דהו"ל לאוכוחי מטמאה גופה דר"י הוא דס"ל נוהג בב"נ ומתני' קתני א"נ בטמאה דלא ס"ל לב"נ נאמר ע"ש די"ל דטעמייהו דרבנן משום כל שבשרו ואפילו נוהג בב"נ א"נ בטמאה ואף דס"ל באמת לרבנן לישר' נאמר מ"מ סתמא דא"נ בטמאה מיהא אינו תלוי בזה אמנם נ"ל עיקר דלא כתבו התוס' די"ל דטעמייהו דרבנן משום שכל בשרו אלא השתא לאוקמתא זו דקיימי' בה דס"ל אין כגידין בנ"ט אבל לפי מאי דמסקינן דס"ל לתנא דמתני' יש בגידין בנ"ט אי איתא דס"ל כל שבשרו וכו' הוה ק"ל למ"ל קרא הא אין איסור חל על איסור ואיך חייל איסור גיד אטמאה הא ליכא לא כולל ולא מוסיף ואין לו' דס"ל ג"ה אסור בהנאה כר"ש ואיכא מוסיף דהא תנן לקמן שולח אדם ירך לנכרי דמוכיח מינה הגמ' בפ' כ"ש דכ"ב דג"ה מותר בהנאה באופן דאי ס"ל יש בגידין ע"כ דלא דרשינן האי דכל שבשרו וכו' ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א ז"ל מאי מק' התוס' בד"ה ואתי' וכו' נימא דטעמייהו מכל שבשרו כמ"ש התוס' בדבור זה ע"ש ולפי"ה י"ל דהתם קיימי התוס' אאוקמתא דיש בגידין בנ"ט וקושטא קאמרי דה"ט משום דאין איסור חל על איסור ועוד דאי טעמייהו מכל שבשרו ע"כ קושי' ר"י משום דלא פקע כמ"ש התוס' ואכתי עיקר טעמו דר"י לא הוזכר במתני' דהא איהו ס"ל אין איסור חל על איסור לקמן ד"ק והי"ל להזכיר טעמו במתני' משום דאיתוסף לב"נ כיון דרבנן ע"כ מדהוצרכו לכל שבשרו דס"ל אחע"א אלא ע"כ דה"ט דרבנן משום דאין איסור חל על איסור. אך מדברי התוס' לקמן בד"ה בולדות אין נראה כן ע"ש ולמה שהקשה מהרש"א ז"ל בגמ' אמאי לא מוכח לה מדקתני א"נ בטמאה דהא התוס' בד"ז הוכיחו ממנה ע"ש י"ל דכיון דאיכא פלוגתא במתני' לא איכפת לן והתוס' בד"ז קושייתם אפי' מדברי ר"י דהא דס"ל נוהג בטמאה קאמר טעמא משום דאיתוסף לב"נ הא לא"ה ליכא איסור גיד וע"כ דיש בגידין בנ"ט ותירצו דדברי ר"י מתפרשים משום דלא פקע ומה שכתבו התוס' ומה שמק' ר"י וכו' כ"כ כדי ליישב גם את זה אך מדברי התוספות בדבור הקודם נר' דגם מת"ק לחודיה ק"ל:

בד"ה איסור וכו' דל"ל אחע"א וכו' עכ"ל ק' הא מסיפא דא"נ בטמאה מוכח דאפילו לרבנן אי נאמר לב"נ היה חייל אטמאה מיגו דאיתוסף איסורא לב"נ אע"ג דלא הוי אלא איסור חמור כמ"ש התוס' בדק"ב ע"ש וצ"ל דטעמא משום כל שבשרו ולתי' א' שכ' בדבור הקודם מקשים מיהו לפמ"ש מהרש"א בדיבור הקודם דקושטא הוא דלאו מטעמא דכל שבשרו ע"ש הדק"ל דנימא לכך לא עביד האי אוקמתא משום סיפא וצ"ל דלעולם רבנן ס"ל אין אחע"א באיסור חמור והא דקאמרי לישר' נאמר לדבריו דר" קאמרי ועמ"ש בדבור הקודם ועי"ל:

בא"ד ובסו"פ וכו' אלמא וכו' עכ"ל הוכחה זו לא אתיא אלא למ"ד גיד אסור לגבוה דלמ"ד שרי הוי איסור מוסיף כשנתנבלה מגו דאיתוסף איסורא לגבוה גם לא אתיא אלא למ"ד לקמן דק"ג דלא ילפינן למיחל איסור טריפה אאבר משום דחל אחלב דשאני חלב דהותר מכללו אבל למ"ד דילפינן אין מקום להוכחה זו דשאני נבילה דהתורה אמרה לחול אחלב ואף דלקמן דק"א מוכח דלר"מ עולה חיילה אגיד מכל מקום התוס' לא הביאו אלא ג"ה של נבילה גם עיקר הוכחתם מדרב יהודה דאמר כן דר"מ מחייב וחכמים פוטרין ע"ש בגמ' וטפי הי"ל להוכיח מההיא דכריתות דמוכח שם דר"מ אית ליה איסור כולל ע"ש:

בא"ד דאין נ"ל שתחלוק וכו' עכ"ל מה שמק' ממתני' דמכות דכ"ב דקאמר הגמ' איסור כולל ל"ל לק"מ דההיא בבא ע"י עצמו ועיין בשבועות דכ"ד דר"ל שאני ליה בין בא מאליו לבא ע"י עצמו ועיין להתוס' שם ועוד דהתם האי דלא חשיב שבועה משום דבפלוגתא לא קאמרי ואין הוכחה מאי ס"ל לתנא באמת משא"כ בההיא דכריתות ועמ"ש בתוס' בד"ה אלמא ע"ש:

בד"ה אם וכו' וק' לפי' וכו' עכ"ל והרשב"א ז"ל בחי' תי' דשאני התם דכולל הגיד והשומן דאם הגיד צריך שריפה אגב שומן ע"ש ונר' דה"ט משום ששמשו נותר ועיין בפסחים דפ"ג ע"א ומדמה הרשב"א ז"ל שומן שעל הגיד למוח שבעצמות ועמ"ש לקמן ד"צ ודקכ"ה ע"א בתוס' ע"ש:

בד"ה והא וכו' ורישא בשלא נשחטה וכו' והרשב"א ז"ל בחי' תי' דאי נשחטה מותרת א"כ לא חייל איסור גיר קודם שחי' כיון דיש לו תקנה כשחי' לא חל עליו שם איסור והביא ראיה מגמ' לקמן דק"ג בחלב מן החי מן הטריפה דבהדדי קאתו והא איסור חלב ממעי אמו ע"ש ועיין להתוס' שם ואני תמיה בס' זו דא"כ אמאי אמרינן שם למ"ד לאיברים עומדת חל איסור אבר מחיים הא אפשר שתשחט ולא יאסר כלל ועיין להתוס' בדבור הקודם שתי' דלר"מ בלא נשחטה איכא איסור גיד וכשנשחטה מותר ואפי"ה חייל מקודם:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה