משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף פה:
בד"ה אין וכו' ממתניתין דהכא וכו' עכ"ל אבל הרמב"ן ז"ל בחי' ב' דממתני' דהכא אין להוכיח דחש"ב דאורייתא דאף אי דרבנן מתנין לעקור דבר מן התורה בשוא"ת ע"ש ומאי דאמרינן בסמוך למ"ד צא טרוף מ"ט לא אמר צא נחור קסבד א"ש לעוף מ"ה דנר' דאע"ג דמדרבנן בעי' שחי' חייב לכסות היינו דטעמא דלא א"ל צא נחור דלא רצה לגרום לעקור ד"ת ואה"נ דאי עבר ינחר פטור מלכסות אבל ק' מגמ' לעיל דכ"ז ע"ב דפריך למ"ד א"ש לעוף מ"ה ממתניתין דהנוחר ומאי קושיא כיון דמדרבנן בעי שחי' פטור זנ"ל דע"כ לא כ"כ הרמב"ן ז"ל אלא בשחי' אלא שא"ר לר"ש כיון דטעמא דר"ש דבעי אשר יאכל דוק. וזה אינו נאכל אף דמדרבנן הוא לא איכפת לן וכה"ג צדד המש"ל בה' תרומות בתרומה טמאה בטומאה דרבנן הי קרי' ביה מחוללת ועומדת ואין בה באכילתה אלא עשה ע"ש אבל בנחירה לר"מ דלא בעי אשר יאכל לא מיפטר מכסוי אלא אי הוי נבילה מדאורייתא אבל אי מדרבנן היא חייב בכסוי כיון דלא בעי אשר יאכל דוקא ובי"ד סי' ד' הוכחתי דהרשב"א ס"ל כס' הרמב"ן ז"ל דאזלי' בתר דרבנן ע"ש ונ"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן וניחא מה שהקשה הלח"מ מכסוי ועפי"ה ניחא גם מה שהק' כיון דחש"ב דרבנן אמאי פ' בשוחט טריפה חולין בעזרה ואי דרבנן מ"ל ראויין מ"ל אינן ראויין כמו שנראה מסוגיין דפריך וס' ר"ש חש"ב דאורייתא ע"ש ל"ק דס"ל כמו שפי' הריטב"א בחי' דקושי' הגמ' וסבר ר"ש וכו' היינו דקאי אמאי דאמרינן מדי לאו, שחי' היא כלל ואי מדרבנן היכי ס"ד לו' כן ע"ש ולעולם דאף אי מדרבנן יש לחלק בין ראויין לאין ראויין גם מה שהק' מסוגיא דפסחים דכ"ב ע"ש י"ל דס"ל להר"מ דמאי דקאמר לאו דאוריתא היינו לענין איסור אכילה והנאה אבל לשחוט אסור מדאוריית' מקרא דכי ירחק וניחא בזה מה שכ' הר"מ דכי ירחק וניחא קושי' א' שהק' הלח"מ שם ע"ש אבל דעת התוס' בדבור זה נראה דאזלי' בתר דאורייתא ועיין למור"ם בהגה סי' כ"ח דין כ' דנראה מדבריו דדבר שהוא אסור מדרבנן לא בעי כסוי מיהו י"ל דלענין ברכה קאמר ועיין להש"ך שם והנה לפי מה שכתבתי בדעת הר"מ דחש"ב לאו דאורייתא אכתי ק' קושי' הלח"מ דאם כן אמאי חיה אסורה ע"ש ולכאורה י"ל דקושי' הגמ' היא אמאי דקאמר ר"ש בשריפה וכפירש"י והתוס' והר"מ פ' יקברו אלא דנ"ל פשוט דאי יקברו נמי ק' קושי' הגמ' אי מדרבנן אמאי יקברו דילמא אתי למיכל מניה היא גופה גזירה וכו' והתוס' ורש"י דנקטו שריפ' לאו דהול"ל יקברו אלא דהול"ל ישליכם ובהכי ניחא מה שמק' הא שריפה חמורה כדאיתא בסוף תמורה ע"ש והד"ק הלח"מ לדוכתה ועיין בכריתות דכ"ו ע"ב מאי תקבר מדרבנן וע"ש בפירש"י ונ"ל דקבורה ל"ד אלא דאסור בהנאה תדע דחטאת העוף הבא על הס' תנן בסוף תמור' בשריפה רי"א ישליך לאמה ע"ש ואי לאו פירש"י שם י"ל דקבורה משום חולין בעזרה עיין בהרמב"ם ז"ל:
גמ' וחכמים אוסרין לפום פשטא דשמעתא נראה דחכמים היינו ר"מ דשחי' שא"ר שמה שחי' וכ"כ מדברי הלח"מ בפי"ד מה"ש שהבין כן ע"ש מיהו נראה לי עיקר דהא ליתא דא"כ לכ"ע בנחירה מותר בהנאה דאפי' ר"מ מודה דלא הוי שחי' וא"כ סוגיא דנזיר דכ"ט רע"ב דנראה דבמליקה איכא איסור חש"ב דלא כמאן ועיין להשע"ה בפ"ב מה"ש:
צא נחור וכו' עיין לה' בית הלל בי"ד סי' כ"ח שהק' הא אסור בסחורה ול"ק דלגופיה בעי ליה ולא לסחורה גם לפמ"ש הפ"ח בסי' קי"ז דדם לית ביה איסור סחורה דאיתקש למים ניחא ולענין הגוף גופיה אם מותר למוכרו דהוי כנזדמנו גם לענין בל תשחית עיין להט"ז בסימן קי"ז עיין שם: