משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף נא.
גמ' והפכה ר' וכו' ולפי זה בעי' ק"ד במצד א' ומב' צדדים אלא דמצד א' הטעם דבעי' ק"ד לגלויי דניקב כולו וא"כ אפילו בניקב מחמת חולי ולא ממחט בעינן ק"ד אבל מב' צדדים הוא לאורויי דקודם שחי' הוא ירוקא במחט דאמרינן אי איתא דניקב סרוכי מיסרך במחט אבל בנקב מחולי הוי כשאר נקובי דעלמא כמ"ש בגמ' לעיל בסמוך אלא דבמחט דאיירי בברייתא אין נפקותא ומהרש"א ומהר"ם ומרן בב"י כ' נפקות' גם במחט ע"ש ועיין להלח"מ בפ"ו מה"ש דין י"ב ע"ש:
תוס' בד"ה המציא וכו' וי"ל דל"ד וכו' עכ"ל עיין להתוס' בנדה שם בתי' בתרא שכ' דדוקא להוציא וכו' ע"ש ויש לכוין דבריהם לתי' קמא שכתבו כאן ומ"ש להוציא היינו להוציא המכד מחזקתי דאל"ה ק' מטבח דשמעתין ועיין להנ"י בפ' האשה שלום גבי עובדא ריש גלותא ועיין לה' עדות ביעקב סי' ה' אבל ק' אתי' קמא שכ' כאן שהרי שם בפ' המדיר דע"ה מוקמי' טעמא דמתני' דקתני היו בה מומין והיא ברשות אביה על האב לה"ר אף ריש לה חזקת הגוף משום דכאן נמצאו וכאן היו ע"ש הרי דאי לא מייתי האב ראיה הבעל פטור מטעמא דכאן נמצאו וכאן היו אף דמבטלין המעשה דקידושין שהרי האב הוא רוצה בקיומו של מעשה אשר ע"כ נ"ל דדברי התוס' בתי' קמא כאן ותי' בתרא דנדה הכל אחר דלעולם לא אמרי' כאן נמצאו אלא אי לקיומי המעשה או לעמוד בשלו שלא להוציא והתוס' כאן לא ק"ל אלא מטבח בדלא יהיב זוזי דמוציאין מידו משום כאן נמצאו אבל מהיו בה מומין ברשות אביה לא ק"ל דההיא לאו להוציא אלא לאוקומי ולזה תי' דבטבח לבטל המעשה ומ"ש בתי' והאב אמר נולדו בה והיא ברשות הבעל דאי לא מייתי הבעל ראיה מחוייב ואף דבגמ' שם מוכח דה"ט משום חזקה מ"מ נקטו לדוגמא דאפי' בלא טעמא דחזק' א"ש מטעם דכאן נמצאו ומשום דרבא שם נקט גם בסיפא טעמא דכאן נמצאו נקטו כן והתוס' בנדה לא ק"ל מטבח דפשיט"ל כמ"ש כאן ולא ק"ל אלא מהיו בה ברשות אביה ולזה תי' דהתם לאוקומי ועוד תי' כמ"ש כאן בתי' בתרא והנה נר' מדברי התוס' דמכילתין ודנדה דטעמא דאמרינן שם בנדה לענין טומאה ב' טמאה לאו מטעמא דכאן נמצאו דלכל התי' לה"ש שם ה"ט דכאן נמנאו וע"כ מטעמא דבדקה הא' קודם שאלה ועפי"ז י"ל על מ"ש הפרישה בי"ד סי' ק"צ דאפילו בדקה הא' קודם שלבשתו ואחר בדיקה בדקה עצמה ולא חלוקה והב' ג"כ בדקה עצמה אפ"ה הב' טמאה מטעם דכאן נמצאו ע"ש והוא תימה דהכא ל"ש האי טעמא דכאן נמצאו כמו שהוכיחו התוספות ועיין להש"ך שם שתמה עליו מגמ' שם ד"ה דקאמר מ"ד האי דאשתכח כתם גבה טמאה ע"ש:
בד"ה בית הרחם וכו' משום דאיכא ריעותא וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל ועי"ל דבאו לאפוקי מ"ש מהר"ם שיף בפירושא דגמרא לדעת הרא"ש בפ"ק דביצה ע"ש:
בא"ד דאל"ה פשיט וכו' עכ"ל נ"ל די"ל דאפי' ליכא ריעותא חידושא אתא לאשמועי' דאיירי ר"ן בסתם ולדות דלא ידעי' דכלו חדשיו אלא דאזלינן בתר רובא וס"ל כרבנן דפליגי ארשב"ג דלא בעי' שהה וא"כ ס"ד כיון דאיכא מיעוטא שאינן בני קיימא גם איכא מיעוטא דריסוק איברים מצט' תרי מיעוטא דלא אזלי' בתר רובא כה"ג כמ"ש התוס' בבתרא דצ"ג ע"א ע"ש קמ"ל ר"ן דמיעוטא דריסוק איברים לא שכיח ולא מצרפי' ליה למיעוט דאינם בני קיימא ועיין להר"ן בחי' אלא דלפ"ז הגמ' דפריך מתינוק ומעגל הומ"ל בכלו חדשיו דלא נשאר אלא חד מיעוטא דריסוק:
בא"ד א"נ כשחיה הרבה עיין בנדה דמ"ג דפריך הגמ' כמאן דלא כרשב"ג ופירש"י אכולא מתני' פריך ע"ש ונ"ל דהתוס' לא מפ' בפירש"י דבכולה מתני' י"ל איירי כשחיה הרבה ומפ' דלא פריך אלא אמילתא דאבילות וק"ל:
בא"ד ועור דזובו וכו' עכ"ל פי' דזובו מוכיח דמחמת הריסוק הוא ואף דחיה הרבה ואיגלאי מילתא דלא נתרסק ריסוק דמטריף ביה מ"מ סווב מוכיח דנתרסק קצת דחולה מיהא הוי וכמ"ש בתי' קמא וכן מדוקדק בדברי התו' למהר"ם לובלין ז"ל: