אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת חולין › דף יא.

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת חולין · דף יא.

דף י:

גמ' דמנח גומרתא ק"ל דמבואר בתוס' פסחים דף ע"ה ע"א בד"ה דלרבא אסור מן התורה משום הפסד קדשים וכ' מהרש"א ז"ל שם דה"ה לאביי וא"כ קשה סוגיין ע"כ נר' דלא כמהרש"א ז"ל:

מה שהק' מהר"א ברודא ז"ל הביאו השע"ה בה' ק"פ דנימא ועצם ל"י בו היינו א"צ לשבור ע"ש נ"ל דא"כ אפי' בשעת הקרבה הו"ל למכתביה לקרא ולאו בשעת אכילה כדכתיב בבית אחד יאכל ועצם ל"י:

תוס' בד"ה מנא עמ"ש מהרש"א ז"ל דמדרבנן הוא דאמרינן סמוך והיינו לרבנן דלר"מ מן התורה הוא כמו שמטהר בעיסה בקדושין ד"פ ע"ש וא"כ ק' לר"מ מאי א"ל מיהו לפמ"ש התוס' לקמן דפ"ו לחד תי' דאפי' במיעוטא לחוד מטהר משום דבר שאין בו דעת ניחא גם לר"מ ובמ"ש התוס' דהשתא קיימי' לר"א דלא קי"ל חזקה מקרא כ' מהרש"א ז"ל אלא דנ"ל מהלכה וא"ד ממנה בק"ו ועיין לה' מכתם לדוד למהרד"פ ז"ל דמ"ז ע"ב שנר' שהבין דלר"א ל"ל חזקה כלל ע"ש ועמ"ש בי"ד סי' ט"ל דין ג' ע"ש:

הקשו התוספות אמאי לא הוכיח דהולכין אחר רובא מק"צ דדחו שבת ע"ש שמעתי מק' דנוקמה ק"צ בשנים שאחזו בסכין ושחטו דמהני כדאי' לקמן ד"ל ולענין שבת קי"ל כר"י בפ' המצניע דצ"ב בזה יכול וזה יכול פטור ע"ש ולק"מ דא"כ למ"ל במועדו לאשמעי' דדחי שבת כיון דליכא דחוי בשתי' ואי להקטרה. הא הקטרה גופה לא דחיא אלא משום דכבר דחתה שחי' כדאי' בס"פ ר"י ע"ש אלא ע"כ דגלי לן קרא דשבת הותרה אצל ק"צ אע"ג דאפשר בלא דחיה וכדאי' בפ' טרף בקלפי דמ"ב ועיין לה' שמחת יו"ט סי' נ"ט איברא דק"ל בשבת דקי"ו דדחיק הגמ' אליבא דרבנן דמפשיטין כולו לאוקמה בברזי ואמאי לא אוקמה בשנים שהפשיטו וניחא השתא טעמא דרי"ש די"ל דס"ל כר"מ בפ' המצניע וצ"ל דהגמ' ניחא ליה בברזי כדי לאוקמה ככ"ע אפילו לר"מ וניחא בזה מה שהק' התוס' שם ממתני' דפסחים ע"ש בד"ה דשקיל דההיא אתיא כר"י ובשנים שהפשיטו ואכתי ק"ל במנחות בס"פ די"ש דאמרי' דהקטרה דחי שבת משום כב דחתה שחי' ובצירוף טעמא דחביבה מצוה בשעתה והשתא מאי דחיא שבת הא אפשר בשנים שהקטירו בלא דחייה שבת ונעשית ממיל' המצוה בשעת':

גמ' רובא דאיתיה קמן לא קמ"ל ק"ל בנדה די"ח ע"א דאמדינן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב מקיר שליא חתיכה ופריך ותו ליכא והאיכא ט' חנויות וכו' והאיכא ט' צפרדעים וכו' ע"ש ומאי קושיא נימא דלא חשיב אלא רובא דליתיה קמן דרובא דאיתיה קמן קרא כתיב ולית ביה חידוש דכולהו הנך רובא דליתיה קמן דגם מקור הוא רובא וליתיה קמן כמו שהוכיחו התוס' בבתרא דכ"ד ע"א בד"ה ש"מ מסוגיא שם ע"ש וצ"ע ועיין להתוס' שם בנדה בד"ה למעוטי והנה התוס' שם בנדה בד"ה אחר כ' דבט' חנויות איכא חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דאי לא הוי חזקת איסור נגד הרוב מאי פריך נימא דלא חשיב ר"י אלא הנך דאיכא חזקה נגד הרוב דכולהו הנך איכא חזקה נגד הרוב ע"ש וק"ל דא"כ אמאי בט' חנויות לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא או דהוי פלגא ופלגא עיין בפ' י' יוחסין ד"פ ובפ"ק דכתובות די"ג ע"ב בתוס' שם ע"ש והו"ל ס' דאורייתא ואמאי קתני הלך אחר הרוב וצ"ל דברובא דאיתיה קמן אין אומרים סמוך מיעוטא דרוב גמור ועדיף משאר רובי דליתיה קמן ובהנך ג' דמני ר"י אפי' דרובא דליתיה קמן הוא מ"מ י"ל דהמיעוט לא שכיח והו"ל כמו מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש מהרש"א ז"ל בסוגיין אבל בט' חנויות ל"ל הכי דמיעוטא איתיה קמן ולא שייך למי' לא שכיח וע"כ בהכרח הוא דרובא דאיתיה קמן שאני דל"א סמוך ועפי"ז ניחא מאי דאיכא למידק בסוגיין דכיון דנ"ל דאזלי' בתר רובא אפילו רובא דליתיה קמן מכל הנהו קראי דסוגיין אמאי אצט' אחרי רבים להטות לרובא דאיתיה קמן דכל דכן הוא ועפי"ה ניחא דסנהדרין נמי איכא חזקת כנגד הרוב בי"ג מחייבין וי"א מזכין דאיכא חזקת ממון נגדו וא"כ קמ"ל דלא אמרי' סמוך ברובא דאיתיה קמן דמכל הנך קראי דמייתו בסוגיין לא שמעי' דכל הנך דס' טרפות הוו מיעוטא דלא שכיח כמ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' ע"ש אבל בסנהדרין וט' חנויות דמיעוטא קמן הוא הו"א סמוך המ"ל קרא דברובא דאיתיה קמן לא סמוך ולפ"ז מקרא דאחרי רבים שמעי' דרובא וחזקה רובא עדיף ברובא דאיתיה קמן ולא כ' התוס' דלא שמעי' ליה אלא מפרה אלא דוקא ברובא דליתיה קמן אבל רובא דאיתיה קמן שמעי' שפיר מקרא אך ראיתי להתוס' בקמא דכ"ז ע"ב שכ' דגבי סנהדרין ל"ש חזקת ממון דב"ד מפקי ממונא ע"ש ומ"מ י"ל דהיא גופא קמ"ל קרא ועפי"ה דברובא דאיתיה קמן לא אמרי' סמוך מיעוטא י"ל מה שהק' התוס' בכתובות די"ג ע"ב בהא דאמרי' מסייע ליה לריב"ל ע"ש דהתם רובא דעיר פסולין והו"ל רובא דאיתיה קמן:

חוזרנו על הראשונות מה שהקשיתי בגמ' דנדה מאי פריך והאיכא ט' חנויות דהתם רובא דאיתיה קמן י"ל לפמ"ש רש"י בסוף סוגיין דלמסקנא מקרא דאחרי רבים נ"ל גם רובא דליתיה קמן דאין לחלק ביניהם ולאידך פי' דכ' רש"י דנ" מהלכה י"ל דס"ל דעקור רובא דאיתיה קמן דלא כהתוס' בבתרא ולפ"ז יש לדחות ראית ה' שב שמעתא ש"א פי"ח מגמ' דנדה ר"פ האשה למ"ש התוס' בכתובות ד"ט ע"א דרובא לא מצט' לס"ס מש"ב די"ל דהתם בנדה רובא דאיתיה קמן ובלא"ה י"ל לפמ"ש לעיל דמיעוטא דמקור מיעוטא ואם כן י"ל דבמיעוט חשוב אח"ן דמצנו' לס"ס אלא דזה אינו דכיון דאיכא חזקה דחזקת טהרה אפילו דמיעוט אינו חשוב הוי כמיעוט חשוב אשר עפ"ז ניחה לי מאי דמק' למ"ש מהרש"א ז"ל דמיעוט דטריפות אינו חשוב דא"כ מאי מייתי בגמ' מנייהו דאזלי' בתר רובא די"ל דכיון דאיכא חזקה בהדיה הוי מיעוט חשוב ומייתי הגמרא שפיר ובענין מיעוט אי מצטרף לס"ס עמ"ש ץ במ"א באורך:

שו"ר דמ"ש דכי איכא חזקה בהדי מיעוטא אפילו דמיעוטא דלא שכיח הוא כמיעוטא דשכיח שויינן ליה ליתא דבר"פ בנות כותים דל"ב פריך בגמרא אימר דשמעי' ליה לר"מ במיעוטא דשכיח במיעוטא דלא שכיח מי שמעת אפי' דהתם איכא חזקה דנעמדה על חזקה דלא ראתה ע"ש:

ודע דע"פ מ"ש לתרץ קושי' התוס' דכתובות דרוב העיר חשוב רובא דאיתיה קמן ניחא דברי התוס' ביומא דפ"ה בד"ה ל"צ שהק' נימא רוב ישראל ורוב נכרים כולהו לנגיחה ע"ש ולכאורה מאי קושיא הא אין הולכין בממון אחר הרוב וכמדומה שכן ראיתי מק' ועפי"ה ניחא דרוב העיר הוי איתיה קמן ול"ק שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב אלא ברובא דליתיה קמן וכ"נ קצת מדברי התוס' דפ"ק דסנהדרין ד"ג ע"ב בד"ה ד"מ לכ"ש ע"ש אבל מדברי רשב"ם בבתרא דצ"ב ע"ב אין נראה כן דאהא דאמר שמואל כי אזלי' בתר רובא באיסורא כ' כגון ט' חנויות ע"ש משמע דכוותה בממונא אפי' רובא דאיתיה קמן לא אזלי' וראיתי מי שתי' קושי' התוס' דסנהדרין הנז' ע"פ דברי רש"י בסוף סוגיין שכ' דרובא דליתיה קמן ילפי' מהלכה וא"כ אין ללמוד ק"ו ד"מ מד"נ דאין דנין ק"ו מהלכה ע"כ וליתא דלא כ"כ רש"י ז"ל אלא ברובא דליתיה קמן ואפשר כמו טרפיות דאפשר לבדוק אבל בלא אפשר אפי' רובא דליתיה קמן ילפי' שפיר מהנהו קראי דמניתו בסוגיין וכדמוכח בהדיא בסוף סוגיין ובמוכר שור ונמצא נגחן דס' שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא לא אפשר וא"כ מק' התוס' שפיר במה שכתבתי דיש מי שתי' קושי' התוס' דפ"ק דסנהדרין ד"ג ע"ב עפ"ד רש"י בסוגיא דרובא ודחיתיו דהיכא דלא אפשר נ"ל מקראי שפיר ובמוכר שור ונמצא נגחן לא אפשר הוא ע"ש וכעת ראיתי להתוס' בספ"ק דמכות שכ' דאין לו' דע"ק לטעמיה דחייש למיעוטא דהא אפשר הוא דאפשר דמצא קרום של מוח מגולה שלם ונקבו ע"ש נר' מדבריהם דהיכא דיש לקיים קרא במילתא דאפשר מקרי אפשר והיכא אף דבגוונא דאיירי בה לא אפשר ולא מקרי לא אפשר אלא היכא דלא שייך לאוקומי קרא אלא בהך גוונא דלא אפשר וא"כ במוכר שור ונמצא נגחן הוי אפשר אמנם הא ליתא דהא הגמ' בחולין שם יליף מרוצח ועלה פריך דילמא היכא דלא אפשר שאני אף דאיכא לקיומי קרא במצא קרום מגולה ונקבו כמ"ש התוס' ועוד דעיקר פלוגתא דר"מ ורבנן אי חיישינן למיעוטא בקטן וקטנה אי מיבמין דרבנן ס"ל אזלי' בתר רובא אף דיש לקיומי קרא בגדול והמרדכי בפ"ק דחולין כ' בשם רבי' יואל דלמסקנא היכא דאפשר לא אזלי' בתר רובא דלא כרש"י והשתא תק"ל מהא דקטן וקטנה וע"כ דבכה"ג מקרי לא אפשר ולא כ' התוס' בספ"ק דמכות דבכה"ג מקרי אפשר אלא למאן דחייש למיעוטא דבהא פליגי דלרבנן דאולי בתר רובא בכל גוונא דלא אפשר אזלי' כדנ"ל מרוצח ור"מ דחייש למיעוטא מסברא מבחוץ לדידיה דוקא פסח וקדשי' הוא דלא חייש למיעוטא דליכא לקיומי קרא בגוונא אחריתי ובהכי ניחא מאי דק' לס' רבי' יואל מאי בינייהו דר"מ ורבנן כיון דרבנן היכא דאפשר לא אזלי' בתר רובא ור"מ מודה היכא דלא אפשר דאזלי' בתר רובא כדאי' בגמ' שם ועפי"ה ניחא וראיתי למהר"י ז"ל בספר בני אהובה ח"ג די"ז ע"ב שהק' בגמ' בסנהדרין דס"ט דהוכיחו דאזלי' בתר רובא דד"נ מאחר אומר בשנים בחדש אמאי לא הוכיחו מרוצח וממקלל אביו ואמו כדהוכיחו בגמ' דחולין ותי' דש"ה דלא אפשר ובעי הגמ' להוכיח אף היכא דאפשר כגון בן סורר דיש לקיומי קרא בגוונא אחריתי ונסתייע מדברי התוספות דמכות דבכה"ג הוי אפשר ומכח זה תמה על ס' רבינו יואל ע"ש ועפי"ה לק"מ לס' רבי' יואל כמבואר ומ"ש שם עוד בס' בני אהובה לתרץ דהתם בסנהדרין איכא תרי מיעוטי ע"ש עיין להתוס' בבתרא דצ"ג ע"א שכ' דהיכא דאיכא תרי מיעוטי קושטא הוא דלא אזלי' בתר רובא ע"ש:

ודרך אגב ראיתי שם בס' בני אהובה שעמד בחקירה אי אדם עומד וצווח דברי לו דהוא מן המיעוט אי בכה"ג אזלי' בתר רובא והוכיח מגמ' ספ"ק דמכות דקאמר ורבנן משיראו כמנאפים דלפמ"ש התוס' שם דרע"ק אזיל לטעמיה דחייש למיעוטא הול"ל דרובא אין משמש דרך איברים וה"ט דרבנן דאזלי בתר רובא ושוב הוכיח מקושי' התוס' דסנהדרין ד"ג להפך דהא כנמצא נגחן הוא עומד וצווח לשחי' זבנתי ע"ש ונ"ל דאין להוכיח משם דבההיא דמכות י"ל דהיינו מאי דקאמר גמ' גופא ורבנן משיראו כמנאפים וה"ט דאזלי בתר רובא ומההיא קושי' התוס' דסנהדרין אין להוכיח כלום דש"ה דשכנגדו טוען נמי בריא דלרדיא הוא דזבני ומסייע ליה רובא ועיין מה שכתבתי בח"מ סי' רכ"ז דין ג' ע"ש:

ובמה שכתבתי לתרץ קושי' התוס' ביומא בר"ה ל"צ וכו' שבתי וראיתי דליתא דמדברי התוס' שם בד"ה להחזיר מוכח דס"ל דאפי' ברובא דאיתיה קמן אין הולכין ובעיקר הקושי' שהקשיתי עיין להרב בש"מ בספ"ק דכתובות ועתה ראיתי להתה"ד סי' שי"ד שכ' בפשי' דרוב העיר הוי רובא דאיתיה קמן כאשר כתבתי והוכיח מפירשב"ם דהולכין אחר הרוב ועמ"ש על דבריו בחי' בקמא דף כ"ז ע"ב בד"ה קמ"ל ע"ש:

עו"ש משעיר המשתלח וכו' וכ"ת מאי נ"מ הא אין הגורל וכו' הר"מ בפ"ה מה' עבודת יוה"כ כ' שעיר המשתלח טרפה פסול שנא' יעמד חי ועיין לה' פר"ח שם ונ"ל דהנה פליגי ר"י ור"ש ביומא ד"מ בקרא דיעמד חי לכפר עליו דמ"ס כפרת דברים ומ"ס כפרת דמים ותרווייהו ס"ל דיעמד חי עד שעת כפרה אבל בזבחים דף ל"ד אמרי' דחנן המצרי ס"ל אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזוייג לו ע"ש מוכח דלא דריש יעמד חי דבעי' שיהא חי עד שעת כפרה וא"כ קרא דיעמד חי למ"ל וצ"ל לטרפה אבל לר"י ור"ש דדרשי יעמד חי עד שעת כפרה וא"כ אצט' לחי ממש וטרפה מנ"ל וצ"ל דאין הגורלל קובע ולפ"ז הר"מ דדריש טרפה מיעמד חי סי"ל הלכה כחנן המצרי דלא כה' מקראי קדש דף ע"ט דכ' דהר"מ פ' כר"י ע"ש וראיתי לה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' מ"ו שהביא ראיה דהר"מ פ' דמת המשתלח ישפך הדם מדאמרי' ביומא דף ל"ו דיליף כפרה דפר דחיא דברים מכפרה דשעיר המשתלח והר"מ בפ"ב כ' מפי השמועה דכפרה האמורה בפר היא דברים א"כ ממילא שמענו דשעיר המשתלח היא דברים א"כ בעי' דיעמד חי עד שעת וידוי ע"ש וראיה זו איני מכיר דמ"ש הר"מ מפי השמועה היינו מדכתיב וכפר ועדיין לא נשחט הפר כדקתני סיפא דברייתא ועוד אפ"ת דדריש לכפר הוא דברים מאן לימא לן דמפרש יעמד חי עד שעת כפרה דילמא כחנן המצרי דמפרש כפרה כפשוטה ולא דריש יעמד חי עד שעת כפרה:

תוס' בד"ה חטאת וכו' ועי"ל וכו' עכ"ל עמ"ש כנימוקי בספרי ר"פ חזקת ע"ש עיין בקונט' דטרפיות ריאה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה