אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג מסכת חולין › דף ח.

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת חולין · דף ח.

דף ו.

גמ' ות"ל משים שמנונית מלשון ת"ל משמע דפריך אאיסורא אמאי אסור משום מתקן אלא"ה אסור משום שמנונית ופשטא דמילתא דפריך אעיקרא מימרא דר"ן ולאו אמילתא דרבא ואם כן הפירכא היא על אסור לחתוך דקאמר ר"ן וזהו טעמו של רש"י דפי' הפירכא אלחתוך וטעמו של הגמ' דלא פריך אהיתירא דמותר לשחוט דקאמר ר"ן אמאי שרי הא איכא שמנונית נ"ל דהמק' דפריך ות"ל ס"ל בא"ד בתרא דבסמוך דר"ע ביה"ש צונן מ"ד מדיח שפיר ומאן דאמר קולא אגב דוחקא דסכינא בלע ונאמר דגם לע"ד אינו מכחיש זה דאגב דוחקא וכו' דסברא הוא אלא דס"ל דאיירי דטריד למיפלט לא בלע וא"כ דוקא בשחי' אבל בחתיכת בשר דלא טריד למיפלט אגב דוחקא דסכינא בלע ולפ"ז אין להכריח מדברי התוס' בד"ה אגב דס"ל הלכתא כמ"ד קולף דלמ"ד מוייה נמי אית ליה דוחקא דסכין ולפי זה מ"ש מהרש"א ז"ל בד"ה סכין טרפה ליתא ועיין להתוספות בד"ה הלכתא ושוב מצאתי להמע"א ח"ב סי' ת"ז שצדד כן בגמ' לדעת הרי"ף ע"ש ולכך פריך שפיר על חלוקת לחתוך דאפי' דס"ל כמ"ד מדיח קשה אבל בסחי' ניחא שפיר למ"ד מדיח ולפ"ז ס"ל לרש"י ז"ל דאמרינן אגב דוחקא דסכינא אפי' בצונן ול"ד בביה"ש דרותח קצת כמ"ש התוס' בסמוך וכן יש מן הראשונים שסוברין כן וכמ"ש במ"א ומ"ש מהרש"א ז"ל דלמ"ד מדיח לא סמכי' אהדחה דדרכם להדיח ע"ש אינו נראה דמ"מ קשיא נימא כמ"ד מדיח ואפי' דבעי הדחה היינו משום שמנונית שע"ג הסכין ולאו מה שבלוע ואם כן נימא דאיירי בנתקנח הסכין גם רש"י נקיט בלישניה בלוע וזה לא יתכן למ"ד מדיח ואין להק' לשי' רש"י ז"ל דמאי פריך ות"ל אאיסורא דלפריך נימא דמשום שמנונית קולף ומשום מתקן אסורה כולה די"ל דפריך אלישנא דלכתחי' דנקט ר"ן דאי עיקר חידושו לאסור כולה לא הו"ל למינקט לישנא דלכתחילה ומש"ש בסימן ס"ט דין ב' דיעבד מותר דאי אסור מאי פריך וכו' אלא ע"כ לכתחי' לבד וכו' ע"ש וכוונתו דאי בדיעבד אסור אם כן מאי דקאמר ר"ן אסור ר"ל אסורה הבהמה דזה חידוש יותר אבל אי לכתחי' לבד פריך שפיר ואינו קשה כ"כ אם פי' אסור הוא על הבהמה ולא לכתחי' דהרי הכ"מ כ' בדעת הרמב"ם כן בפ"ד מה' ע"א דלכתחילה אסור אפילו מקלקל ודברי ר"ן אדיעבד קאי ודברי מדן אלו נעלמו מה' פר"ח בסי' יו"ד שכ' לדעת הר"מ מאי דפריך ות"ל אדיעבד קאי ע"ש אלא דלדעת הרמב"ם המק' משמ"ל דמאי דקאמר מותר היינו לגמרי בלא שום קליפה והש"ך ב' בדעת הרא"ש דמודה דיוליך הנאה ליה"מ ע"ש וק' דאכתי קושי' הרא"ש במקו' עומדת דנימא דנקט אסור אפי' ע"י קליפה עד שיוליך ובלא"ה כבר הושג מה' אא ושאר אחרונים. ע"ש:

תוס' בד"ה מותר וכו' גבי שוחט בשבת לע"א וכו' עכ"ל יל"ד אמאי לא הק' משחטו שלא לאוכליו והנך דלעיל מינה ועוד מאי ק' הא שם בקדשים איירי ובבהמת קדשים ל"ש חרישה וגידול לרומ דכ' רש"י דרובע ונרבע פסולין וא"כ השחי' היא תיקון. צלה וליכא שום קלקול ונ"ל דכאן דהוצרך רש"י להנך דברים משום דע"י השאי' מותרת באכילה וא"כ תיקון גמור הוא אבל שם בשוחט לע"א דאסורה באכילה שחי' זו היא קלקול אצלה דעומדת מחיים לשוחטה לשמה ותהא מותרת וא"כ אע"ג דקלקול גמור הוא אפ"ה כיון דאיכא תיקון קצת להוציאו מידי אמ"ה חשיב תיקון ומק' שפיר אבל מהא דשחטו שלא לאוכליו והנך דמשני הגמ' אם עלו לא ירדו הרי אינו קלקול גמור דהא חזו למצותייהו ול"ד להכא דהוי קלקול וניחא הכל שפיר ובהכי אין להוכיח מדברי התוס' דס"ו דגם בעוף איירי בשמעתין דאי ס"ל דבעוף הוי מתקן כמ"ש מקצת מהאחרונים עיין להפ"ת וכנה"ג א"כ ניחא דהתם בעוף איירי כדאוקמא בגמ' לקמן דף מ"א ע"ב ע"ש ועפי"ז שם טעמא אחרינא הוא והדברים מוכרחים בדברי התוספות כמ"ש ועיין להרב כרתי סימן יו"ד עיין מש ומ"מ ק"ל בדברי התוספות אמאי לא הקשו משוחט בשבת בעלמא אמאי חייב הא מקלקל הוא ועיין לראב"ן:

בד"ה שלבנה וכו' אור"ת וכו' עכ"ל לפי זה נאמר דחמץ איסור' מקרי דשמו עליו ועיין להרא"ש כפ' כ"ש שם ובמהרש"א שם בתוספות ועיין למהר"ם לובלין כאן:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה