משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת זבחים · דף כא.
תוס' בד"ה כיור וכו' בכ"ש אחר כדי קידוש וכו' עכ"ל נר' דהתוס' סוברים דאפי' לפום ס"ד דהשתא הא דלא חזי לעבודת לילה אינו אלא משום גזירה שמא לא יחזור וישקענו ויפסלו המים אבל מדינא חזי לעבודת לילה ולהכי כי נותנים המים בכ"ש אחר בדי קידוש לבד דאחר הקידוש לא ישארו המים ליפסל שרי והגמ' במסקנא לא חידש אלא דכי עבר והעלהו חזי ול"ג בזה גזירת שקוע וא"ש השתא מ"ש התוס' אח"ז דכתה"ד איכא. טעמא כדפי' הקו' וכו' דהיינו פירש"י שהביאו התוס' לקמן בד"ה מאי ועיין להצ"ק והח"ן:
בד"ה מאי וכו' כלומר לר"י וכו' ור"ח בר יוסף ל"ג וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דלא מפרשי כפירש"י דכי אמר א"ב גזירת שקוע אתי ר"י כרב חסדא אלא דאכתי ר"י ברחב"י דלמתירין כמתירין אלא דפליגי בלאיברים דלרח"ב מעלהו ולר"י אין מעלהו וכי קאמר א"צ לקדש ביום דמשמע אפי' למתירין דהשתא אתי ד"י כר"ח הוא דפריך היינו ר"ח ומשני א"ב מצות שקוע וכל מה שהק' התוס' אח"כ לכ"ע מקשים. מיהו לא ידענא מי הכריחם דלדחב"י גם לאיברים צריך לשקעו מבערב נימא דל"ל לרחב"י כלל גזירת שקוע ולאיברים בשקוע סמוך לעמוד השחר סגי כמו לרב חסדא דל"ל גזירת שקוע כלל מדפריך מההיא דהיו שומעין קול העץ ומהיכא משמע להו דלרחב"י גם לאיברים משקעו מבערב דשמא לא ישקעו בעמוד השחר: