משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת בכורות
דף ב.
תוס' בד"ה והמשתתן וכו' דאין לפ' משום דגלי קרא וכו' עכ"ל. מ"ש הח"ן בכוונתם לא נהירא דא"כ הי"ל להתוס' לדחות פי' זה ממאי דאמרי' שם בפ' ראשית. הגז גבי בכור גופיה דאי לאו דכתיב בקרכם הוה ממעטי' מבקרך ומצאנך שותפות ישר' ואי איתא הא גלי בישראל דלא ממעט אלא דנכרי אלא ע"כ דלא ידעינן דבישראל קאי עליה אלא אחר דכתיב בקרכם ובכוונתם נראה דקאי ליישב מה שהק' בדבור הקודם אמתני' דקאי אתרווייהו ולא מייתי אלא קרא דבישראל דלפי"ז ניחא שפיר דבישראל קאי אכולהו:
בד"ה אבל וכו' ועוד מ"ל וכו' עכ"ל אי איתא דאיכא שבורה דמתרפאה י"ל דהשתא ס"ל דר"י מיירי אפי' בשבורה דמתרפאה ולא מבעיא ליה בשבורה גופה אי מיירי אפי' במתרפאה או לא דפשיט"ל דבכל ענין מיירי וא"כ לא מ"ל אלא משום דהאייו אולחה:
בד"ה ונותן וכו' וא"ת ובסיפא דקתני וכו' וי"ל אם לא רצה הגוי למוכרה לו נותן לכהן דמיה ואי מיירי בפטר חמור וכו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בש"מ בס' מזבח כפרה:
דף ב:
בד"ה מאי וכו' דא"כ מאי פריך וכו' א"כ לקמן נמי נידוק וכו' עכ"ל דבריהם סתומים ועיין למהרש"א לקמן ד"ג ולהח"ן כאן ונ"ל בכוונתם דע"כ לא מיירי הכא בבהמה לעוברה דכיון דס"ל דקנסינן אבהמה בבהמה לעוברה מאי פריך והא דמיו קתני לישני מגו דקנסי' אבהמה קנסי' אעובר ואמאי הוצרך לאוקומי בבהמה לפיטומ' ויהיב ליה בהמה מעברתא לוקמה בבהמה לעוברה שהוזכרה כבר ובמגו ואי ס"ל דל"מ לאוקומי הכי דכיון דאיכא קנסא אבהמה נמי הול"ל גם דמיה אי מטעם זה נייד מלאוקמ' בבהמה לעוברה אם כן במאי דמשני נמי בבהמה מעברתא ולפיטומא אכתי קשיא מאי דקתני דמיי והיינו שכ' לקמן נמי נידוק הכי ר"ל לקמן בשינוייא דגמ' אלא ע"כ דכיון דמיתוקמא אעובר לא ק"ל ליתני נמי אבהמה ואם כן לוקמה בבהמה לעוברה שהזכירה כבר אלא ע"כ בבהמ' לפיטומא מיירי ולא הוזכרה בהמה לעוברה אלא כאן מיירי לפיטומא ולקמן הוא דמיירי לעוברה אף דהכא ולקמן בחד לישנא נקטיה דהיינו אבהמה:
דף ג.
בד"ה ור"י וכו' ועי"ל דלא תקש' וכו' בסתם בהמה שהן שלהם וכו' ובישהאל משמע כוליה וכו' עכ"ל הני תירוצי לא יתיישבו אלא לאוקמתא קמייתא אבל למאי דמוקי דצ"ע דובא משמע אי איתא דבסתם בהמה שהיא שלהם או משום השד' הא כוליה משמע ולא רובא וצ"ל להאי אוקמתא תי' א' שכ' התוס':
בד"ה ומ"ש וכו' ונשוה כל הדרשות וכו' עכ"ל. ור"ל דנימא דשגר אתי לדרשא אחריתי כדי שיהיו כל הדינין שוין כ"כ בש"מ בס' מזבח כפרה:
דף ג:
בד"ה דקא וכו' לא הי"ל להזכיר ראיה דאדרבא וכו' עכ"ל דאי לא הזכיר ראיה י"ל דר"י דריש לעמיתך בכסף ולנכרי או בכסף או במשיכה אבל אמ"ש ראיה מלקמן קשיא דשם איתא דלר"י לנכרי במשיכה:
דף ד.
פירש"י בד"ה בכור ולמה לא נפדו בכורי וכו' עכ"ל ק' נימא דנפדו ולא הוחזק הכתוב למנות אלא דישראל כמ"ש התוספות לעיל בד"ה כהנים ודבריהם מוכרחי' מכח קושיתם וטפי היל"ל מדפטורין בזה"ז כמ"ש בש"מ ע"ש:
תוס' בד"ה בפטר וכו' הך פירכא דבן לוי וכו' ובן לויה וכו' עכ"ל. דלפירש"י הך פירכא דבן לויה לא יתורץ עד דמשכחת הפחות מבן חדש פטור אבל השתא דלא ס"ד דהוקשו הלוים ק' מפחות מבן חדש ומבן לויה:
בא"ד אלא לגמרי מתרצא וכו' עכ"ל ולפי"ז לישנא דקאמר הא ל"ק וכו' היינו לאפוקי קושית אהרן לא ליפקע וכו' וק"ק לפי' התוס' מאי פריך אהרן לא ליפקע הא דמי לפחות מבן חדש וכמו דמתרץ פחות מבן חדש בשינויא דפטר רחם יתורץ גם אהרן ויש ליישב:
דף ה.
פירש"י בד"ה והשקל וכו' אלמא המנה כ"ה סלעים עכ"ל ר"ל מדמחלק להו כה"ג ע"כ שמניני משקלות היו וכמ"ש התוס' וא"כ שמעי' מהאי קרא דמנה של חיל כ"ה סלעים והא מאתן וארבעין הוו בהאי קרא גופיה אלא על כרחיך דכפול היה:
תוס' בד"ה ומנה וכו' לא הוה עדין בימי משה וכו' עכ"ל ולפ"ז מאי דקאמר ואם איתא מאה ואחד ככר וי"א מנה מבע"ל שלא בדקדוק דהא מנה לא היה בימי משה וכ"כ בש"מ:
דף ה:
פירש"י בד"ה אך וכו' מדמ"ל אך שור ץ וכו' עכ"ל משמע אפילו בכור דשור יתירא הוא ולא כהתוס' בד"ה ריה"ג וצ"ל לפירש"י דל"ג כגירסתינו בגמ' לקמן וריה"ג א"כ לכתוב אך בכור שור וכו' אלא גריס ליכתוב אך שור וכו':
תוס' בד"ה והא וכו' וי"ל דמסתבר לגמרי דילפי' מהדדי הס"ד ואח"כ מה"ד קדושת דמים מקדושת הגוף וק' דהא אמר וכו' ונמחק תיבות כדאמר בסמוך והא דלא ק"ל הך קושיא במאי דקאמר לתנא דידן גלי בקדושת דמים וה"ה בקה"ג משום דבההיא שאני דיליף בק"ו מקדוש' דמי' כמ"ש במקובצ' בגמ' ע"ש:
דף ו.
גמ' א"כ ליכתוב רחמנא וכו' וחמור תפדה וכו' וכיון דגלי לן קרא דאין כוונת התורה ללמוד בדבר שהיה בכלל א"כ התרי קראי ע"כ למדרש הנך ב' דרשות כל דרשא מחד קרא ולכך הברייתא נקט כל דרשא מחד קרא הקשה מהרש"א הא אצט' פטר להפסיק דלא נדייניה בכלל ופרט כדבסמוך ועוד לא ליכתוב פטר ונלמוד בכלל ופרט כיון דקושטא הוא דפטורין וע"ש מה שנדחה ונ"ל דלק"מ דמאי דקאמר הגמרא ואימא מעטינהו משה ולעולם בכל דבר היינו מדרשא דדבר שהיה בכלל דילפי' מיניה דקדישי בבכורה וא"כ אי נא כתיב פטר לא הוה דרשי' בכלל ופרט דמאי חזית דילפת בהך מדה דכלל ופרט אדרבא נילף לחומרא במדת דבר שהיה בכלל דזו מדה וזו מדה ולכך אצטריך פטר לפטור מכל דבר וכיון דאצטריך פטר ממילא אזדא לה ילפותא דכלל ופרט דהא פטר הפסיק ולרבנן איכא ילפותא דדבר שהיה בכלל כלל דהא אצט' קרא לדרשא דעד שיהא היולד. חמור וכו' ין דאצט' לדרשא ל"ל. בדבר שהיה בכלל:
גמ' מאי לאו אתרווייהו וכו' קשה לדעת הרמ' דכל את"ל פשיטותא הב' בעיות הא' כבר נפשטו באת"ל ולא נשאר בבעיא אלא פרה שילדה כמין סוס ולהא לא פשיט מידי אפי' נימא אתרווייהו וי"ל דדוקא אם יכול לומר את"ל להיפך הוא דס"ל את"ל פשיטותא אבל הכא לא יכול לומר את"ל בחמור שילדה כמין סוס לא קדיש תבעי בפרה שילדה כמין סוס דכ"ש הוא וכה"ג דלא יכול לומר אלא את"ל קדים לא הוי פשיטותא וכ"כ הרא"ש במ"א וא"ש לפי"ז סוגיא דשמעתין דלשי' רש"י ק' במאי דדחי בפשיטות הא' לא פרה שילדה כמין חמור הול"ל תיפשוט מיהא חדא כאורחיה דגמ' אבל לדעת הרמ' ניחא שפיר דבעיא הא' דפרה שילדה כמין חמור נפשטה כבר באת"ל כיון דיכול לומר להיפך דהיינו את"ל פרה שילדה כמין חמור לא קדיש משום דהאי אין לה קרנים והא יש לה קרנים כדבסמוך אכל חמור שילדה כמין סוס י"ל כיון דתרווייהו שוין בקרנים קדשי:
דף ו:
גמ' ודילמא לסחורה מכאן יש להוכיח דאיסור סחורה במאכלות אסורות אינו אלא מדרבנן ובמ"א הארכתי בסוגיא דשמעתין:
דף ז.
גמ' יכול אפי' עיבורו מן הטמא ת"ל וכו' כ' בש"מ משם גיליון דדוקא מסי' א' הוא דממעט ליה אבל בראשו ורובו דומה לאמו אפי' עיבורו מן הטמא שרי באכילה ע"ש ולפי"ז צ"ל דמאי דפשיט בסמוך הבעיא מברייתא דקתני ראשו ורובו ולא דחי דבעיבורו מן הטמא מיירי אבל בעיבורו מן הטהור י"ל דבסי' א' סגי היינו מדלא קתני חלוקה ג' דבעיבורו מטהור סגי בסי' א':
גמ' איכא דמקשי ומותיב וכו' ק"ק אמאי לא הוכיח מרישא דדריש קרא דבר הבא ממעלה הגרה מדקתני עלה אבל אתה אוכל בסי' א' ומאן שמעת ליה דקלוט הבא ממעלה הגרה טמא ר"ש ואמאי הוצרך לאוכוחי מכח קושי' דעיבור מן הטמ' היכי מ"ל ויש ליישב:
פירש"י בד"ה להתיר וכו' לא אצט' האי קרא וכו' עכ"ל רוצה לומר דלא אצטריך האי קרא דאך את זה לא תאכלו דמשה שה נ"ל וע"כ אייתר אך את זה לא תאכלו לעיבורו מן הטמא וכמ"ש התוס' בד"ה עד בתי' בתרא ומ"ש בדבור שאח"ז מדכתיב שה ל"ד ושיעור דבריו מדכתיב שה ידעי' עיבורו מן הטמ' מקר' דאך את זה לא תאכלו ועיין להח"ן:
דף ז:
גמ' הא לא חזי' דבלע אמרי' אשרוצי וכו' ובסיפ' בטהור שבלע את הטמ' ודאי אפי' לא חזי' טהור מטיל ביצים ודקתני בלע אגב רישא:
תוס' בד"ה דג וכו' י"ל פעם ממהר להתעכל וכו' עכ"ל ר"ל דכשיעור דכדי שתפול לאור ודאי מתעכל אבל בציר משיעור זה נידון כדין ספק משום דלפעמים ממהר להתעכל ולכך גבי טומאה לא מטהרי' אלא בשיעור דודאי מתעכל ובטהור שבלע את הטמא דמתני' בלא שהה מיירי ואסור באכילה דס' איסור הוא ובמאי דפריך דילמא הך איעכול וכו' היינו נמי מספיקא אזלי' לחומרא:
דף ח.
בד"ה אימר וכו' לקנות בצים בליל ב' וכו' עכ"ל אפי' בליל יוט"א שרי מה"ט וכ"כ הפו' והא דנקטו בליל יוט"ב משום חידושא דב' י"ט של ר"ה שכ' אחר זה ומתבאר מדבריהם דביו"ט ב' ביום אסור לקנות ולא שרי' משום דהו"ל ס"ס ס' שמא נולדו אתמול ואת"ל נולדו היום ס' שמא היום חול ודלא כמ"ש הרן ופ' מרן בש"ע סי' תצ"ז ס' מוכן ביוט"ב שרי משום דהוי ס"ס ועיין להמג"א שם:
דף ט.
בד"ה מאן וכו אכילה לריה"ג דלא שכיח וכו' עכ"ל אפי' לא הוי אלא ס' שקול קשיא לפירש"י אלא שכ' דלא שכיח לאלומי הקושי' דאפי' נפרש דלא כפירש"י אלא דלריה"ג מפריש לעצמו מ"מ קשיא כיון דלא שכיח לא היה לו להפריש כלל וחי' דאפי' בס' מועט טוב להחמיר:
בד"ה ושתי וכו' ואע"ג דל"צ כדקתני זכר ונקבה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א נימא דזכר ונקבה כמי קמ"ל דלא אמרי' טנפה וכו' ע"ש ול"ק דהא מילתא דלא חיישינן לטינוף כבר שמעינן לה מילדו ב' זכרים דקתני נותן ב' טלאים לכהן דאי תלי' בטינוף לא הי"ל ליתן לכהן אלא א' וכמ"ש התוס':
דף ט:
פירש"י בד"ה ומותר וכו' דהא לא אשכחן דאסיר עכ"ל לקמן בגמ' נ"ל מקרא דשורך למשוטי בכור אדם אלא דר"ל דהשתא לפום אוקמתא הלזו דלא ס"ד ההוא ברייתא דמייתי בסמוך ע"כ משום דלא אשכחן הוא ודפריך לקמן ותו לר"י בכור אדם דאסיר ולא משני משום דלא אשכחן היינו משום דר"ש נ"ל מקרא דשרי משמע דאי לאו קרא הוה אסיר:
תוס' בד"ה לאפקועיה וכו' כ"כ אינו עורפו מספק עכ"ל ומשום מצות פריה דאע"פ שאינו נותן לכהן מ"מ ההפרשה מקיים מצוה לא היה צריך להפריש כיון דרובא להתיר כמ"ש התוס' לעיל במתני' והא דק"ל להתוס' מטריפה היינו ר"ל דלאוקמא הגמ' אפילו כר"ש וכיון דאין מחויה בפריה הוי עומד לערוף והוי כערוף ואתר עריפה מודה ר"ש דאסור וכל העומר לערוף כערוף דמי כמו דס"ל לר"ש כל העומד ליזרק והוי להפקיע איסורא אפי' לר"ש ועיין לה' ה' יו"ט:
בד"ה ותנן וכו' משמע דמקודשת בגבולין וכו' עכ"ל היינו משום דמה שהקפידה תורה בכסף צורה דוקא בגבולין וכ"כ התוס' במ"א וכ"כ בש"מ כאן ודלא כהח"ן:
פירש"י בד"ה ע"ע וכו' לאחר ירידתה לנחל איתן וכו' עכ"ל הקשה בש"מ הא רבה גופיה ס"ל בפ"ב דכריתות דכ"ה ע"א דע"ע אינה נאסרה אלא לאחר עריפה ע"ש ובכל הספרים גרסינן התם רבא באלף והכא רבה בה"י כדמוכח לקמן בגמ':
דף י.
גמ' ליתני ומודה ר"ש וכו' הקשה הש"מ משם אתוס' חיצוניות הא אפילו אי אמרינן דלאחר עריפה אסור אכתי קשה ליתני ומודה ר"ש בפ"ח ובשחטו כדפירש"י לעיל וכי שחטו שרי דאינו נאסר אלא לאחד עריפה ע"ש וי"ל דהכא ברבא ס"ל דאמר בכריתות דף ה ע"א דלר"ש עגלה כשחיטה כשירה ופ"ח יליף מע"ע וכי שחטו הוי כמו ערפו מיהו רבא דס"ל הכי ס"ל דאינה נאסרת אלא לאחר עריפה ולא ירידתה לנחל איתן לכ"ע כדאיתא התם ורש"י לעיל בברייתא כ' דס"ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה ע"כ נדחה לתרץ דסתמיה דפט"ח בעריפה ולא בשחיטה ואיני מן הקושי אם לא אמר מודה ר"ש בשחטו שהרי במאי דמשני הגמ' בלא חישב הו"מ למיתני מודה ר"ש בחישב אלא משום דבסתמו מיירי דהיינו בלא חישב ורש"י לעיל בברייתא חד פירושא קאמר דמ"ל בשחטו ובערפו ועיין להח"ן:
תוס' בד"ה מה וכו' וא"ת מאן דרריש ליה מקוד' וכו' עכ"ל דלר"ש ניחא דניחא ליה למילף חולין מחולין אבל למאן דאסר יליף מקדשים שיצאו ממחיצתן וא"כ יליף חולין מקדשים והו"ל למילף מבקדש באש תשרף ותי' דמ"מ פשטיה דקרא בחולין משתעי והו"ל חולין מחולין ועיין למהרש"א ז"ל:
דף י:
גמ' מה פדייה וכו' מתרת וכו' ק"ל לדעת
הר"מ דעריפה היא מ"ע כמו פדייה אמאי לא קאמר בפשיטות דאצט' למילף מע"מ דסד"א דאין לך דבר שנעשית מצותו ואסור קמ"ל דילפי' בג"ש מע"מ כדאמרי' בפ' כל הבשר דקי"ג ובכ"מ דדוקא ע"ע ותה"ד דהוו ב' כתובים שאין מלמדין לדעלמא ומ"מ בג"ש ילפי' מב' כתובים כמ"ש התוס' בפסחים דס"ה ע"ב ע"ש ובהך שמעתא דחולין גופה ק' במאי דקאמר למ"ד מלמדין תרי מיעוטי כתיבי הא ר"י הוא דס"ל מלמדין בש' ד' מיתו' ולר"י פט"ח אסור גם לאחר עריפה מב"ש והו"ל ג' כתובין ולכ"ע אין מלמדין ואמאי אצט' תרי מיעוטי ונ"ל דלא אמרי' אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אלא בקדושה הבאה על ידי האדם דלא הקדישה אלא למצותו ולכן כשנעשית מצותו מותר אבל בקדושה הבאה מאיליה כפטר חמור וכיוצא אפי' נעשית מצותו אסור דאין זו קדושה דתלויה בדעת האדם:
גמ' תיקדוש במאי דביני ביני וכו' השע"ה הקשה
מכאן עמ"ש התוס' בקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש וכו' ועמ"ש בחידושינו שם:
דף יא:
תוס' בד"ה דגנך וכו' אלמא ל"ל גזירה דבעלי כיסין. וכו' עכ"ל ק' הא ע"כ דליכא מאן דל"ל גזירה דבעלי כיסין דהא ר"ש ס"ל לקמן גבי מפקיד אצל כותי דמעשרן דמאי וע"כ משום גזירה דבעלי כיסין דר"ש. ס"ל מירוח הגוי פוטר וכמ"ש התוס' לקמן וכ"כ התוס' שם במנחות ע"ש ואי כוונתם דהכא בדאורייתא מיירי דליכא גזירה א"כ מאי פריך לקמן ממפקיד לר"ש אמר ר"ח דהלוקח ממורחין דמעשרן והן שלו נימא דר"ש בדאורייתא מיירי וכ"כ התוספות שם במנחות ועיין במקובצת:
בא"ד לא מסתבר למחייב ליתן לכהן טפי ממאן דא"ל מירוח עכו"ם אינו פוטר וכו' עכ"ל והא דאמר ר"ש גבי מפקיד אצל הגוי דאי ודאי החליפם נותנם לכהן משום גזירה דבעלי כיסין כמ"ש התוספות לקמן י"ל דלמ"ד מירוח אינו פוטר נמי נותנם לכהן וליכא לאקשויי אלא ממימרא דר"ש דאוקימנא דאפילו אינו פוטר אינו נותנם לכהן דא"ל מכח גברא דלא מצי לאישתעויי בהדיה והיינו גופא מאי דפריך הגמ' לקמן ומ"מ לפום סברא דהשתא דלמ"ד אינו פוטר אינו נותנם לכהן מסתבר דכמו כן בגזירה דבעלי כיסין אינו נותנם לכהן ולפי"ז ניחא שפיר מה שהקשו אמאי לה מוקי לה הכא משום גזירה דבעלי כיסין דכיון דמאי דהן שלו לא מסתבר לן דהן שלו אפי' לגזירה דבעלי כיסין אלא אחר דאמרי' דאפי' דמירוח אינו פוטר הן שלו דיכול לומר מכח גברא וכו' לכך מוקי לה הגמ' במירחן ישר' ומשום דא"ל אתינא מכח גברא וכו' שהוא העיקר דמינה הוא דשמעי' דאפי' לגזירה דבעלי כיסין הן שלו ולא הוצרכו התוס' לבאר זה:
בד"ה טבלים וכו' משמע כפיר"ת דפריך ולימא ליה קח וכו' עכ"ל ק' דאפי' לפיר"ת לימא ליה קח ממורחים דשכיחי ועיין בש"מ בשם הרא"ש שהק' כן וי"ל דברי התוס' דפשיט"ל די"ל דמ"מ דמו לחיוב יותר כמ"ש כבר בד"ה מעשרן אלא דמלישנא דגמ' דקרי ליה חיוב ולא קאמר דמי לחיוב הוא דקאמרי דמשמע כפיר"ת והגמרא בקודם מירוח מיירי אבל לאחר מירוח משום דדומה לחיוב טפי:
דף יב.
גמ' בבשרא בדילוקא דמי א"ד כיון דרהיט וכו' מכאן קשה אמ"ש במקובצת בקמא דמ"א ע"א דאפי' לרבנן דס"ל בן פקועה לא בעי שחיטה מ"מ נחירה בעי מדאורייתא ע"ש דא"כ לאו כבישרא בדיקולא דמי וגם לא הוה ליה למי' כיון דרהיט אלא כיון דבעי נחירה שה מעליא הוא:
דף יג.
תוס' בד"ה מה וכו' פי' כשקונה מישראל וכו' עכ"ל והגמ' דמייתי מינה לקונה מן הנכרי ס"ל דשוין הן קונה מישראל וקונה מן הנכרי וע"ז הוא דפריך כיון דשוין הן בשטר וחזקה נמי אלא ע"כ דאין שוין ולפום קושטא דמילתא דאין שוין הוא דאמרי' אין שטר בנכרי:
בד"ה אימא וכו' וא"ת דילמא בחליפין וכו' עכ"ל ואע"ג שכ' התוס' בדיבור הקודם דמשום דב' הקנינין מצויים. היינו לגבי שטר וחזקה שלא מצינו במ"א שקונין בנכרי אבל קנין חליפין דמצינו שקונה בנכרי ודאי מיסתבר לאוקומי ביה קרא מלאוקמיה בקנין חדש שלא מצינו במ"א שקונה בנכרי מיהו קשה דהו"ל להקשו' קושי' זו לעיל במאי דקאמר הא מיד עכו"ם בבסף ע"כ נר' דלעיל י"ל משום מצויין כמ"ש לעיל אבל הכא דקאמר ממונו לכ"ש דמשמע דלא אשכחן קנין לממונו שפיר הא אשכחן קנין חליפין ועיין להח"ן:
בא"ד והא דקאמר עכו"ם בחדא לאו בחליפין וכו' עכ"ל כצ"ל דלגי' הספרים דתי' אחר הוא והיא גי' מהרש"א אמאי לא תי' הכי אקושית שטר וחזקה שהק' בדיבור הקודם ועוד דלא יתכן דקושיתם היא הכא דאכתי לא אסיק הא דעכו"ם בחדא ולא הי"ל להזכיר בתי' הא דעכו"ם בחדא ע"כ נראה עיקר כגירסת ס' וכמ"ש ועיין במקובצת:
דף יג:
גמ' סיפא דיהיב זוזי מחזי וכו' ומ"מ צ"ל בקיבל עליו לדון בדיני ישראל כדפירש"י דאל"ה כיון דליכא קנין במשיכה אע"ג דיתיב זוזי ומשכו ממנו לא מיחזי מידי כיון דאינו קונה במשיכה זו והנה ה' חק יעקב סימן תמ"ח כ' ישראל שקנה חיטין מגוי קודם פסח ואחר הפסח נודע לו שיש חמץ באותן החיטין שרי ולא הוי חמץ שע"ע הפסח דהיתירא ניחא ליה למהני איסורא לא ניחא ליה למהני וה' שמחת יו"ט סי' א' דף ה' ע"ב כתב דמ"מ אסור משום דכשמחזיר לגוי החמץ ונוטל ממנו הרמים מיחזי כמוכר לו החמץ כדאמרי' בשמעתין בלוקח גרוטאות ע"ש ודבריו אלה לא יכונו אלא להפו' כר"י דמעות קונות בישראל ולגוי במשיכה אבל להפו' כר"ל וגוי ליתיה במשיכה לא מיחזי כמ"ש דדוקא בקיבל לדון בד"י ואפי' להפו' דמשיכה קונה בגוי לע"ד ל"ד כלל דדוקא גבי ע"א דאיסור הנאה מדאורייתא גזרו רבנן היכא דמחזי כמוכרו לו אבל חמץ שע"ע הפסח דלא אסיר אלא מדרבנן לג' למחזי במוכרו לו היכא דהוי מקח טעות וצדק הח"י בדינו:
תוס' בד"ה ד"ת וכו' דלא משתעי קרא אלא בקנין הרגילין וכו' עכ"ל וכן צ"ל בגמ' דפריך לאמימר לעמיתך ל"ל ולא משני לעמיתך קונה בחליפין לנכרי אלא ע"כ משום דלא משתעי אלא ברגילין:
דף יד.
תוס' בד"ה ר"א וכו' ומיהו יש לדחו' וכו' ולעמיתך ידרוש לענין אונאה וכו' עכ"ל קשה דאי ישראל וגוי קונין בכסף ולא במשיכה לר"ח כמאי מוקי ברייתא דבלן דשמעי' מינה דבמידי דמחסרא משיכה. בעי משיכה ולא מעל הא כולהו קנו בכסף ובשמעתין דאמרינן לאמימר כולהו קנו במשיכה ל"ק מברייתא דספר די"ל דאתיא כר"ש דלכ"ע לר"ש מעות קונות אבל אי כולהו קנו במעות קשיא ברייתא דבלן:
בד"ה ורישא וכו' פי' וגם אם לא משך יחזור עכ"ל ר"ל דאינו מגיה הברייתא אלא דמפרש ראם לא דקתני ברישא דברייתא קאי אמעוס ואמשך כאלו אמר לא נתן מעות ולא משך וכ"כ בש"מ דלא כהח"ן:
גמ' קב"ה אסורין בגיזה ועבודה במקובצת בשם תוס' חיצוניות. הק' פשיטא דהא קדש הם ותי' דקמ"ל אפי' פחות משו"פ ע"ש ותמהני דא"כ מאי מסייע ליה לר"א ממתני' הא מתני' לא אתי עיקר חידושא לדיוקא אלא לגופה דנפדו שרי ודוקא נפדו אבל לא נפדו אסיר משום דקדש הם ומהיכא שמעי' ממתניתין אפילו פחות משו"פ:
דף יד:
תוס' בד"ה גמר וכו' מ"ל תחת. תחת מקדשים וכו' עכ"ל אין להק' למ"ל קרא דבכור ליגמר העברה ממעשר ומעשר תחת תחת מקדשים דקראי דבכור אצט' לכו"פ וכלל למומין שבגלוי וא"ח כדאי' לקמן רפ"ו ע"ש וס"ל להתוס' הנך דרשא דכו"פ קאי במסקנא כמ"ש מהרש"א שם לפירוש רש"י בחומש:
בד"ה טוב וכו' ונקט הכא דרשא דאביי וכו' עכ"ל היינו כאביי דס"ל בכה"ג מזהירין ולא ממ"ש בסוגיא דהתם אליבא דאביי דסוגיא דהתם לא מייתר אלא טוב אבל קרא דאו ברע מבע"ל לסיפא דקרא דנתפס בתמורה וכמ"ש התוס' שם אבל סוגיא דהכא מייתר ליה כוליה קרא דאי לענין דנתפס בתמורה הול"ל אסיפא דקרא כמ"ש התוס' בדבור שאחר זה ולא ס"ל התוס' דהכא כמ"ש שם דא"כ מאי מק' בדיבור שאח"ז:
בא"ד ואין לתמוה מהא דאלו הנשרפין איכא איפכ' וכו' עכ"ל עמ"ש בחידושי' שם בתמורה:
דף טו.
גמ' אי מה צבי ואיל חלבן מותר וכו' כ' בש"מ בשם התוס' חיצוניות ק"ל אמאי לא פריך מחלב ולקמן אמרי' ולדן וחלבן אסור וכו' ואולי מחלבן פריך וכו' ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פריך א"ה חלבו נמי נימא למאי מדמית וכו' ואי חלב בפתח קאמר הא שפיר מדמי להו לחולין גם הם עצמן כ' סמוך לזה ונ"מ דל"מ לשנויי כדמשני לקמן וכו' ע"ש:
תוס' בד"ה מה וכו' לכדרע"ק וכו' או לכדר"א הקפר וכו' עכ"ל לפ"ז לא רע"ק ס"ל כר"א הקפר ולא ר"א הקפר ס"ל כרע"ק דהא לא מיתראי קראי ולשי' הרמב"ם במנהיג ומרביע שור פיסה"מ משום דהו"ל כמו טמאה וטהורה וס"ל דליכא כלאים אלא בב' מינין א' טמאה וא' טהורה ואם כן נ"ל מצבי לחודיה ואייתר איל יתכן דרע"ק ס"ל דר"א הקפר ועיין במקובצת בשם הרא"ש:
בד"ה רק וכו' ושמא דריש להו למילתא אחריתי עכ"ל לפ"ז יתורץ מה שתרץ דלא מייתי קרא דפיסולי המוקדשין רק את הדם לא תאכל די"ל דפסיקא ליה דאתא לדרשא אחריתי:
בד"ה ואה"נ וכו' וצריך לחלק וכו' עכ"ל אי כוונתם לחלק משום דלא כתוב אלא בשר והגיזה שלא הזכיר נשארה באיסורא וכמ"ש בש"מ א"כ לא מק' מידי מגיעולי גוים ואי זהו מ"ש אח"ז ואינו נראה וכו' אין זה משמעות דבריהם לתרץ קושיא בלשון ואינו נר' אלא נר' דכוונתם לחלק דשאני הכא דאיכא סיוע דכי כתיב כרת אאוכל חלב בהמה הוא דכתיב כדקאמר הגמ' ולהכי סברא דאמרינן אהני היקישא:
דף טו:
גמ' נקבה לרבות את התמורה אין להקשות כיון דאצט' למכתב זכר לרבות הולד א"כ ע"כ צריך למכתב נקבה דלא נימא דוקא זכר בעולה די"ל דהשתא דכתיב זכר ונקבה מדהא לדרשא הא נמי לדרשא כדאמרי' בגמ' בכ"מ ועיין בש"מ:
דף טז.
פירש"י בד"ה לאתויי וכו' ועוד סיפא קתני השוחטן בחוץ פטור וכו' עכ"ל קשיא אי בקדם הקדישן השוחטן בחוץ פטור א"כ לא אצט' כלל דרישא לאתויי השוחטן בחוץ והגמ' קאמר כלל דרישא לאתויי השוחטן בחוץ וי"ל דלקמן ר"ה מתני בסיפא חייב ומוקי לה בדוקין שבעין ורע"ק היא ואיכא למי' דמאן דתני פטור הברייתא לא תני אלא מילי דאתו ככ"ע וכסיפא פטור במומין גמורים וברישא בקדם מומן להקדישן תני כללא לאתויי שוחטן בחוץ פטור אפילו בדוקין שבעין ולכ"ע אבל דוקין שבעין ובקדם הקדישן לא תני דפלוגתא דרע"ק ורבנן היא ובפלוגתא לא מיירי דכיון דקתני בהדיא בסיפא שוחטן בחוץ פטור אי ס"ל כרע"ק ובדוקין שבעין חייב הו"ל למתני בהדיא אלא ע"כ בפלוגתא לא קמיירי:
גמ' לאקושי דבר הבא ממעלי הגרה וכו' מכאן ק"ל למ"ש רש"י במס' שבת דקל"ב ע"א דאין דנין בי"ג מדות מהלכה והכא ילפי' בהיקש וי"ל דדוקא י"ג מדות קאמר אבל היקש לא נמנה בי"ג מרות ולר' אפי' לג"ש ועיין במכות די"א גבי ספר שתפרו בפשתן דפליגי תנאי בהכי ע"ש:
תוס' בד"ה ותמורה וכו' וא"ת מ"ש מולדות וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הקשו כן לעיל בברייתא גופה דקתני בין לפני פדיונן בין לאחד פדיונן עושין תמורה דמשמע דקדשה תמורה לאחר פדיונן מ"ש מולדות דלא קדשי לאחר פדיונן וי"ל דבבריית' גופה י"ל דבתמורה גלי קרא דממעלי הגרה כדבסמוך אבל במילתא דר"נ ק"ל שפיר דר"נ משמע דמסברא קאמר לה דלא מייתי קרא ועיין מ"ש הח"ן:
בא"ד וכ"מ לשון הק"ו וכו' דל"מ למקרב עכ"ל דמשמע דקודם פדיונן מצי למקרב וק"ק נימא דנקט הכי למ"ד בוולדות נמי קודם פדיונן קרבי ומהיכא מ"ל מלשון הק"ו דאפי' למ"ד בולדות רועה בתמורה קרבה ויש לישב:
דף טז:
גמ' ורמינהי אין מקבלין צ"ב וכו' עמ"ש בסוגיא זו בחידושינו בפ' אז"נ ע"ש:
דף יז.
פירש"י בד"ה אלא לר"ה וכו' ושמעי' מינה וכו' וה"ה נמי עד עשרה דורות עכ"ל ואע"ג דבסיפא בהעמיד פיטר ולדי ולדות דוקא ולא עד עשרה דורות שאני התם כיון דהעמיד הו"ל הולדות גופייהו כמו צ"ב ולא פיטר אלא ולדי ולדות דאתו מכח צ"ב דהיינו תולדות מיהו קשה מאי משני הגמ' אהעמיד קאי דמ"מ לא הו"ל לרשב"ג אלא להוסיף דור אחר וממילא שמעי' דה"ה עד עשרה דורות וי"ל דהמתרץ חידש לו דלא אמרינן כיון שהעמיד הו"ל הולדות גופייהו צ"ב וא"כ לת"ק פיטר דור אחר ולא פיטר עד עשרה דורות ולהכי שפיר נקט רשב"ג עשרה דורות:
גמ' ול"ל לר"מ אך בכור שור וכו' קשה נימא דאה"נ ל"ל שהרי תנא דמתני' לעיל דף ה' דריש מפטר פטר וקרא דאך בכור שור דריש ליה לאימורין וריה"ג דדריש אך בכור לבהמה דריש לקרא דפטר לפטרי סוסים ונימא דר"מ ל"ל דרשא לנדמה כלל ומוקי לקרא דפטר כריה"ג וקרא דאך בכור שור כתנא דמתני' כיון דדריש פטר לפטרי סוסים טפי עדיף לאוקומי קרא דאך בכור שור לנדמה מלאוקומיה לאימורין משום קשיא דבכור בכור למ"ל כדפריך לעיל:
פירש"י בד"ה מודה וכו' חזרה שיות וכו' עכ"ל הא דלא פי' כאוקמתא קמייתא דמוקי לה ברחל בת רחל בת עז משום לישנא דגמ' דקאמ' מודה דבעי' בן שעירה ולאוקמתא קמייתא הול"ל דבעי' בן שעירה ואותה שעירה בת שעירה ובסמוך גבי צריכות' דגמ' פירשה רש"י כאוקמתא קמייתא ותרווייהו איתנהו דבעי' מששת ימי בראשית ועיין בש"מ דפי' לצריכותא כפי אוקמתא בתרייתא דלא כפירש"י ע"ש:
מתני' וחכ"א א"א לצמצם נר' דסברת חכמים היא כיון דא"א לצמצם ע"כ דזכרים דכתיב אזכרים דעלמא אבל אי קושטא הוא דאפשר לצמצם מסתבר טפי למדרש זכרים כריה"ג ולא למדרש זכרים דעלמא ועיין לה' הלכות יו"ט:
תוס' בד"ה אפשר וכו' דהא מפ' טעמא דלא הוי כרוב וכו' ותיפוק ליה דבלא"ה וכו' עכ"ל טפי הו"ל להקשות למאן דשרי דטעמיה משום דאמר רחמנא לא תשייר רובא אמאי שרי הא ספק שמא שייר רובא אי איתא דא"א לצמצם:
דף יח:
בד"ה אקנויי וכו' דגמר ומשעבד נפשיה וכו' עכ"ל אין ענין קנין לשעבוד אלא דר"ל דמעיקרא כשעשאו רועה לבהמותיו שעבד נפשיה שאם יהיה ספק ביניהם שיחלוקו והוי בכלל שכירותו של רועה:
גמ' והו"ל כאחד שהפקיד אצל בע"הב וכו' עיין להרא"ש בגיטין רס"ו ע"א שכ' דיק' אחר שהפקיד אצל בעה"ב שחלקו היה מבורר הוא דאמרי' המע"ה משא"כ בעובדא דגניבא שם ע"ש וקשה הא מתני' דילדה ב' זכרים דאינו מבורר ומדמה לה הגמ' לאחד שהפקיד אצל בעה"ב וי"ל דהכא מקרי מבורר שאם יבא אליהו וכו' משא"כ בעובדא דגניבה ועיין להתה"ד סי' שי"ד:
דף יט:
גמ' לימא רי"ש כר"מ וכו' הא דנקט רי"ש ולא רע"ק משום דרע"ק ס"ל חיישינן למיעוטא בספ"ק דמכות אבל רי"ש לא שמעינן ליה דחייש למיעוטא ועיין להתוס' לקמן בד"ה חלב ע"ש בס"הד:
תוס' בד"ה איש וכו' משמע הכא וכו' עכ"ל היינו מדקאמר ומקשי' אשה לאיש משמע דמדאורייתא הוא והקשו ע"ז ממתני' דגרסינן חליצתה כשירה ואח"כ הביאו הגמ' שם וכוונתם להקשו' אגמ' כאן ואגמ' שם ממתני' ול"ק מ"ש הח"ן:
בא"ד ומיהו א"נ דהא רבנן וכו' ואין מיבמין הקטנ' שמא וכו' עכ"ל תרתי מקשו חדא דרבנן אמרי יפה אמרת שאין חולצין קודם שידעו טעמא מאי אין מיבמין וא"כ מוכח דלא משום דגזרי' חליצה אטו יבום ועוד דיבום גופיה גזירה שמא תמצא אילונית והוי. גזירה לגזירה:
דף כ.
בד"ה מחוורתא וכו' דלא הוי אלא פלגא ופלגא וכו' עכ"ל ולר"מ דוקא דחייש למיעוטא הוא דאמרי' סמיך והוי פלגא ופלגא אבל לרבנן לא אמרי' סמוך כלל ולכך פריך שפיר לעיל הא רובא מתעברות ויולדות ועיין למהרש"א בפ"ק דחולין די"א ע"א בתוספות בד"ה מנא ה"מ ע"ש:
דף כ:
בד"ה חלב וכו' דלא קאמר היכי אכלי' בישר' מ"מ היכא דאיכא חזקה וכו' עכ"ל אבל בהך דהיכי אכלי' בישרא ליכא חזקה דלא הוי אלא טריפה וכ"כ מהרש"א ותמהני דבפ' ב' דחולין דל"ב ע"ב מסיק הגמ' דנקובת הושט הוי נבילה ול"מ שחיטתה כראוי אלא שחיטה פסולה היא וב"פ כל הפו' דנקובת הושט נבילה ואם כן איכא חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וע"ש בחידושי' בחולין:
בא"ד שאדרבא העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא תי' כן בקושייתם שהק' לעיל בד"ה ור' יאושוע והכא אמאי לא תי' כמ"ש שם דאיכא רוב דמתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר:
דף כא.
גמ' והכא במחוסר זמן נכנס
לדיר וכו' לחד פי' שכ' רש"י דשנתה עלתה מיום שנולדה הזקנה קאמר צ"ל דאע"ג דאינו מתעשר אלא אחר עבור זמן דשמנה ימים בבהמה דתו לא הוי מח"ז מ"מ מצטרף עם אמותיהן למעשר כיון דהלידה בשנה אחת דבתר הלידה אזלי':
תוס' בד"ה ת"ק וכו' וא"א לו' כן כלל למאן דמוקי פלוגתייהו וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דלת"ק בשנה מעוברת מיירי ליתא דא"כ אמאי לא תתעשר הזקנה עמהם ועוד דממ"ש התוס' ונמצאו שכלו חרשי עיבור ביום ג' של אלול מוכח דלאו בשנה מעוברת מיירי דא"כ הול"ל ביום ג' של אב ע"כ נראה דמיירי פלוגתייהו בנולדה הזקינה בסוף אב וההמצאה שכ' התוס' אינה אלא לדוגמא בעלמא ולא דפלוגתייהו מיירי בהכי ועיין להח"ן:
דף כא:
בד"ה אשתבוחי וכו' אבל עכו"ם א"נ א"ל הכי וכו' עכ"ל יל"ד אע"ג דאינו נאמן מ"מ העכו"ם אינו יודע שאינו נאמן ונימא מדלא משתבח אשתבוחי ע"כ דלא בכרה וי"ל דמיירי באמר העכו"ם שבכרה ודקתני מכאן ואילך ספק משום דאינו נאמן אבל אם העכו"ם לא אמר כלום אה"נ דדינו כישראל דמדלא משתבח במקחו ע"כ דלא בכרה וקדוש ודאי:
בד"ה בהמה וכו' אע"ג דתנן בפ' בהמה המקשה וכו' עכ"ל קשה הא דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא לפיטורא אינו אלא לרבנן אבל ר"מ דחייש למיעוטא חייש למיעוט דחיוב כמבואר ביבמות ר"פ האשה שהלך בעלה ע"ש וא"כ נימא הא דלא דוחק הגמ' כדי לפרסמה אלא לר"ח משום דבמתני' לחודה י"ל דראב"י ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא וי"ל משום דמתני' הילכתא היא דמשנת ראב"י קב ונקי ולית הילכתא כר"מ דחייש למיעוטא כמו שהוכיחו התוס' לעיל:
דף כב.
גמ' אבל לקדירה לא לפמ"ש התוס' לעיל די"ז ע"ב בד"ה אפשר בשם הר"ש דכשיש ב' צדדין להיתירא שרי אפילו באיסורא דאורייתא ע"ש אמאי לא שרי הכא לקדירה הא איכא שני צדדין להיתירא דאי רובא מיא מהניא להו השקה וכן אי פלגא ופלגא מהניא להו השקה כמ"ש התוס' ויש ליישב:
דף כב:
תוס' בד"ה יתיב וכו' ונראה לרבי דבכל דוכתא וכו' וז"ל ראשון דיי"ן וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דזה לשונו של רבי דבתחלה צדד עד רובו ואח"כ מסיק דעד ששים וכל שאר הדיבור ע"ס הדיבור הוא מדברי רבו של בעל התוס' ובהכי ניחא מ"ש בס"הד דל"ל סילק ולעיל בד"ה אבל כבר הקשו קושי' זו דסילק ותי' ע"ש דכאן הוא דברי רבו וכן בס"הד כ' דמיירי שלא נתכוון לבטל דאין מבטלין איסור לכתחילה ולקמן בר"ה סבר חזרו והקשו כן ותי':
בא"ד א"כ ל"ל לא דר"ד ולא דרב יצחק וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא אתי כר"י הא י"ל בחבית מיירי ולכך בעי מים דר"י לא קאמר אלא מצרצור קטן אבל חבית לא וכמ"ש לעיל מזה:
דף כג.
פירש"י בד"ה טומא' חמורה דהיינו משא עכ"ל קשה לפירש"י מאי פריך לקמן מאי איריא משום ביטול ברוב ת"ל דלא אתחזי כלל נימא דלר"י נמי דמוקי קרא בסרוחה מעיקרא לא מעטיה קרא אלא מטומאת משא כמו לבר פדא באיתחזי מעיקרא וי"ל דלקמן פריך לבר פדא דס"ל סרוחה מעיקרא ל"צ קרא דכיון דס"ל דעפרא בעלמא אפי' ממגע טהור וס"ל להגמ' דבהא דאמר ר"י משום ביטול ברוב ליכא מאן דפליג דלא מצינו שנחלקו בזה כמו שכן הוא בגמ' כאן לפירש"י:
דף כג:
תוס' בד"ה ואידך וכו' וי"ל דלענין איסור אכולה וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז אמאי הוצרך הגמ' למי' לר"י קרא בסרוחה מעיקרא לא הול"ל שא דקרא באכילה מיירי ובאתחזי מעיקר' וכדמוקי ליה במ"א ולא מיירי קרא לענין טומאה ויש ליישב:
בד"ה אלא וכו' וי"ל דדילמא רב ששת סבר וכו' עכ"ל ר"ל רב ששת דאמר אלא אראב"י משנת ראב"י קב ונקי ולא דחי דפליגי בברייתא משום דסבר כמ"ד עד לגר וא"צ למה שהגיה הח"ן:
דף כד.
גמ' ומאי בכוליה פירקין ר"י תרתי אמר וכו' ומאי דקאמ' לעיל אלא אראב"י ל"ק הא חדא הוא דאיכא די"ל דכלל הא דר"י בן המשולם אף על פי דכבר אמרה בהדיא חזר וכללה:
תוס' בד"ה ופלוגתא וכו' מדאצט' לפסוק הלכה כמותו וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא קבעו דבריהם לעיל בדברי רב עצמו דאמר הלכה בכוליה פרקין לבד מפלוגתא הא ע"כ איכא פלוגתא מדאצט' לפסוק הלכה:
גמ' עד שיודע לך דבר מבע"ל וכו' מדלא מוקי דמספק"ל אי הילכתא כרבנן או כר"ש דאמר קלוט במעי פרה טמא יש להוכיח כדברי התוס' בשמעתין דר"ש דוקא קלוט אבל חזיר שרי מיהו י"ל משום דסתם משנה בפ"ק דלא כר"ש ור"י ס"ל הלכה בסתם משנה ועוד אי לא אסיר באכילה אלא משום ר"ש א"כ ע"כ דפשיט"ל דבנה הוא בודאי ונפשטה הבעיא דלעיל והגמ' לא ניחא ליה למפשט הבעיא דמה"ט לא מוקי במסקנא דפשיט"ל בטלה ולא מבע"ל אלא בחזיר אלא דמוקי דמבע"ל בחזיר באת"ל יולדת מרחמת:
דף כד:
תוס' בד"ה והיינו וכו' מ"מ מדרבנן אסור במתכוין או בפ"ר וכו' עכ"ל מבואר דס"ל פ"ר באיסורי דרבנן אסור ועיין להתוס' בפסחים רכ"ה ע"ב ולהמג"א סי' ש"י ע"ש:
דף כה.
תוס' בד"ה תולש וכו' ועוד אפילו בתולש פליגי דשרי ר"מ וכו' עכ"ל ק' נימא דס"ל תולש לאו היינו גוזז כדאמרי' לעיל אבל בגוזז אסור מדאורייתא ויש ליישב:
דף כה:
פירש"י בד"ה בשהתירו וכו' דרבנן סברי וכו' ועקביא סבר וכו' עכ"ל ק"ק דטפי הו"ל לפ' מחלוקת בשהתירו מומחה היינו מחלוקת ר"י ור' יוסי דפליגי אליבא דרבנן דהוי השתא דר"ל אשמעי' אליבא דרבנן דהילכתא כוותייהו דלפירש"י חידושא דר"ל אינו אלא לעקביא וי"ל דפי' כן לפום ס"ד דלקמן דר"ל כתנאי דר' יוסי ס"ל אפילו לא התירו מומחה ודר"ל לא אתי אלא כת"ק דהשתא ע"כ דמחלוקת עקביא ורבנן קאמר ואה"נ דלפום מאי דמסיק דר"ל ככ"ע מחלוקת ר"י ור' יוסי קאמר:
דף כו.
גמ' הואיל ותנן בבחירת' כוותיה נר' דר"נ ס"ל כדס"ד לעיל דר"ל כתנאי ולכך אצט' לטעמא דתנן בבחירתא דלפום מאי דמסקינן לעיל דג' מחלוקות בדבר בלאו ה"ט הלכתא כר"י דשחטו אסרי רבנן שהרי ת"ק נמי ס"ל דשחטו אסרי רבנן והילכתא כוותייהו דרבים נינהו אפי' נגד ר"י דנימוקו עמו:
תוס' בד"ה דת"ק וכו' מסתברא לומר איפכא וכו' עכ"ל נ"ל דכיון דע"כ פלוגתא ניחא ליה להגמ' לאוקומי דר"י אפי' לא התירו מומחה כי היכי דתיתי שפיר מילתיה דר"נ לעיל דמוקי לפלוגת' דר"י ורבנן בגיזת בכור בע"מ וכו' דהיינו יבוקר אי מום קבוע וכו' כדס"ד להגמ' לעיל דלישנא דיבוקר הכי משמע וא"צ לדחוקי כדדחי הגמ' לעיל יבוקר אי התירו מומחה דלישנא דיבוקר לא משמע הכי:
בד"ה התולש וכו' ומבעיא ליה בצמר שנתלש דמשתרי נמי בהכי וכו' עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת אי ור"ל דפשיטא דמשתרי נמי בהכי אלא דמבע"ל הכא מהצדדים דקאמר בגמ':
דף כז:
בד"ה וכי וכו' ומאן דמחמיר בה לאוסרה בט"ש וכו' עכ"ל כוונתם להוכיח דגם בטומאה יוצאה מגופו א"צ הערב שמש שהרי מר זוטרא דמחמיר בט"ש כמו יוצאה מגופו קאמר טובל ואוכל הרי דלא בעי הערב שמש וא"כ גם ביוצאה מגופו א"צ ה"ש ודחו די"ל לעולם ביוצאה מגופו בעי הע"ש ומר זוטרא לא מחמיר בט"ש כולי האי:
דף כח.
בד"ה שלא וכו' הומ"ל אחד עשר של מעשר יוכיח וכו' עכ"ל עמ"ש הח"ן והעיקר שכצ"ל בדברי התוס' ובר"פ איזהו מקומן הומ"ל י"א של מעשר יוכיח כדפריך ממותר הפסח ור"ל דשם בר"פ איז"מ קאמר שלא יהיה טפל חמור מן העיקר ופריך והרי מותר הפסח דפסח אינו טעון נסכים ומותרו טעון נסכים והימ"ל והרי י"א של מעשר וכ"ה בש"מ:
דף כט.
פירש"י בד"ה כאילא הדר ביבנה דחסיד הוא וכו' עכ"ל ר"ל דחסיד הוא ולא חשדי ליה דאמר בע"מ הוא כדי שלא יטרח פ"א כמ"ש התוספות בתי' הב' אבל אי איכא רווחא דממונא חשדי ליה אעפ"י דחסיד הוא ולכך תיקנו בין תם בין בע"מ:
תוס' בד"ה היכי וכו' ועוד דמשמע וכו' והא אפי' לשאר מילי מהני כדאמר בפ' בכ"מ וכו' עכ"ל קושייתם היא אי מערבין לדבר הרשות היכי שרי ליטמאות משום דבר הרשות אבל אי אין מערבין אלא לד"מ ל"ק דשרי ליטמא משום ד"מ:
בא"ד וההיא דבכ"מ אי מערבין לדבר הרשות מיירי ע"י ניפוח וכו' עכ"ל ק' הא לדעת השאלתות ע"י ניפוח טמא ודוקא לעושה פסח טהור והיכי שרי ליטמא משום דבר הרשות וכמו שהק' התוס' לעיל וי"ל כמ"ש לקמן בדיבור זה דשרי בלא מצוה משום דמדבריהם הוא דטמא וקצרו כאן וסמכו אמ"ש אח"ז:
דף ל.
גמ' אבל חכ"א חשוד על המעשר חשוד על השביעית מאן חכמים ר"מ וכו' הא דלא נקט לישנא דרישא דמתניתין אבל חכ"א חשוד על השביעית חשוד על המעשרות משום דאתריה דר"מ הוא אתרי' דר"י וכבר אמר דאתריה דר"י חמירא להו שביעית ואפילו לרבנן דפליגי אר"מ מודו בזה ולכך נקט חשוד על המעשרות וכו' לרבותא ולזה כיון רש"י בריש ע"ב:
תוס' בד"ה מתני' וכו' וקא' רבא הב"ע בע"ה ץ דר"מ וכו' עכ"ל הוצרכו לאתויי מדרבא משום דמתני' לחודה י"ל במעשרות מיירי וע"ה לא חשיד אלא אמעשרות ולא חשיד אטהרות ובשמעתין דאמרי' חשיד אטהרות היינו בחשוד ממש ולא בסתם ע"ה דבסתם ע"ה לא חשיד אטהרות ולהכי מייתו מדרבא דש"מ דסתם ע"ה חשיד אטהרות ואעפ"כ לא חשיד אשביעית ובשמעתין אמרי' דהכא דחשיד אטהרות חשיד אשביעית וא"כ. ה"ה בסתם ע"ה כיון דחשיד אטהרות חשיד אשביעית ומ"מ קשה מאי מק' מאוקמת' דרבא נימא דרבא ס"ל כאוקמתא דר' ינאי דשמעתין דפליג אר' אילעאי וס"ל דחשיד אטהרות לא חשיד אשביעית:
בד"ה באתריה וכו' ואפי' לכתחילה מסתבר וכו' עכ"ל יל"ד אפי' אי לכתחי' אסור מ"מ היינו מדרבנן וכיון דמדאורייתא סגי בפרוטה לא חשיד כמו תרומה דאף על גב דרבנן נתנו שיעורין דעין יפה אחד מארבעים וכו' מ"מ כיון דמדאורייתא חטה א' פוטרת את הכרי לא חשיד וצ"ל דהתוס' ס"ל הא דלכתחילה לא יחלל על פרוטה מדאורייתא הוא דאפילו בדאורייתא אמרי' בכ"מ דיש חילוק בין לכתחילה לדיעבד:
דף לא:
גמ' אלא לפני פדיונן הא בעי' העמדה והערכ' וכו' ק"ק א"כ ליפלוג בפיסולי המוקדשין גופייהו בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן ואמאי לא מפליג אלא בין בכור לפיסה"מ ועוד ק' מאי פריך הא בעי' העמדה והערכה לוקמה בבע"מ מעיקרא דלכ"ע לא בעי' העוה"ע ויש ליישב:
דף לב.
גמ' מה לבכור שכן קדושתו מרחם וכו' קשה נילף מבינייא דמעשר. ובכור דכי פרכת מה למעשר שכן קדוש לפניו ולאחריו בכור יוכיח מה לבכור שכן קדושתו מרחם מעשר יוכיח ואפשר דיש פירכא מה למעשר ובכור שכן קדושין לעולם אבל חרמים כשבאו ליד כהן הרי הן כחולין לכל דבריהם כדתניא לקמן:
גמ' ומאי חזית דלא תפדה דבכור וכו' ק"ל כיון דג"ש דהעברה העברה דמופנה היינו העברה דבכו' דמייתר כדפירש"י א"כ בכור הוא המלמד דהמופנ' הוא המלמד כמו שמתבאר מסוגיא דגמ' ביומא דנ"ה ע"א דפריך ואימא למעלה דשעיר וכו' ע"ש בפירש"י דמשם בא'רה דכל היכא דאיכא למילף להאי גיסא ולהאי גיסא אמרי' המופנה הוא המלמד וא"כ הכא דהעברה דבכור הוא המופנה ע"כ לאגמורי אמעשר ולא יגאל דמעשר הוא דמייתר לאפנויי ומאי פריך מאי חזית וכו':
תוס' בד"ה הא וכו' תימה לאוקמא במפרכסת וכו' עכ"ל הא דלא הקשו כן לעיל דפריך הגמ' אלא לפני פדיונן נשחטין הא בעי' העוה"ע ולא יתורץ בתירוצם הראשון י"ל כיון דבעי הערכה סמוך לפדייה כמ"ש התוס' בר"פ ראשית הגז א"כ אי העמיד והעריך במפרכסת ופדה באותה שעה אם כן בשעה שנשקלין בליטרא כבר הוו חולין והנאתן לבעלים ואי המכירה היא הפדייה ע"כ דלא העמיד והעריך כשעדיין מפרכסת דא"כ אינו סמוך לפדייה הפדייה היא אחר שנחתך חתיכות ושקלי בליטרא דכן הוא משמעות לישנא דנשקלין בליטרא:
דף לב:
בד"ה פסק וכו' ומשמע נמי דמדרבנן הוא דפליגי ארע"ק וכו' עכ"ל לפי"ז מאי דקאמר הגמ' לקמן ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי אב"ש קאי ולא אב"ה דבריית' כדפירש"י וא"צ למה שנדחק הח"ן:
דף לג.
בד"ה וב"ה וכו' ובפ"ק דקידושין אתי ק"ו ומפקא מג"ש וכו' עכ"ל דבריהם מבוארים במ"ש התוס' במנחות די"ט ע"א בד"ה תורה וכו' דבכ"מ דאמרינן חוקה עיכובא לאו ממשמעות חוקה אלא מג"ש ממחוסר בגדים ע"ש ונעלם זה מהח"ן:
דף לג:
גמ' כמחלוקת כאן וכו' יל"ד אמאי לא קבע דבריו אתנאי דמתני' ואפשר שלזה כיוונו התוס' במ"ש בברייתא נזקק במאי פליגי ור"ל ששאלוהו אתנאי דברייתא ונזקק להשיב במאי פליגי והשואל לא ידע אלא הברייתא: