אור ברסלב

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת אהלות

מסכת כלים

פרק א

משנה ב

כיצד ג' וכו' כ' הרשב"א ז"ל הביאו המש"ל דלהסוברים דל"ד אלא ה"ה כל הכלים הא דנקט קרא חרב למעוטי כלי חרס דאיהו נעשה אב הטומאה אבל רש"י ז"ל בפ"ב דעירובין כ' דנ"ל מוחטאו ע"ש וכמו שהביאו המש"ל ע"ש ואני תמיה דבשבת דף פ"ד ע"א נ"ל אין מדרס לכלי חרס מהיקישא דמשכבו לו ע"ש והשתא למ"ל היקישא הא פשיטא דלית ליה מדרס דאי אית ליה מדרס א"כ ע"כ מטמא בטמא מת דתנן בפ"ו דנדה כל המטמ' מדרס מטמא ט"מ ע"ש וא"כ כיון דנ"ל מוחטאו דאין כלי חרס מטמא בטמא מת א"כ ע"כ דאין לו מדרס ולמ"ל היקישא וצ"ע:

משנה ג

אר"מ יש לי חמישי וכו' כ' הר"ש ז"ל ה"ה דהול"ל יש לי ששי וכגון שהכניס השפוד לאהל ב' וכונתו מבוארת דהשפוד הכניסו לאהל ב' והיה תחת האהל אדם דמטמא השפוד לאדם על ידי האהל והאדם מטמא הכלים והכלים אדם אחר והרי ששה אהל ושפוד ואהל ואדם וכלים ואדם אבל אין לומר דהיו תחת האהל הב' כלים דמטמאו מן השפוד ע"י האהל דא"כ הכלים נעשו אב הטומאה דכלים בכלים לעולם נחתי דרגא ולא הוו כמו הכלים הא' כמ"ש הר"ש ז"ל בסמוך במשנה ב' ע"ש וא"כ כשמטמאו אלו הכלים שנטמאו בשפוד את האדם אינם עושין אותו אלא א' ולא אב הטומאה ואיך חוזרין הכלים ומטמאו האדם טומאת שבעה אלא ע"כ כמ"ש ועיין להמש"ל וצ"ע ונראה דה"ה דהומ"ל יש לי שביעי לפ"ז והיינו דהאדם שנטמא בשפוד טימא כלים ע"י אהל ג' אלא דאפשר דאין הדין כן דאדם אב הטומאה אינו מטמא כלים ע"י אהל:

משנה ו

הותזו ראשיהם וכו' הר"מ בספ"א מה' ט"מ פ' הותזו ראשיהם ועדיין מעורה בעוד כמת חשיב ואם נשחט בו ב' הסי' חשיב כחי ותמה מרן הכ"מ דבחולין דכ"א ע"א דאם נשחטו ב' הסימנים חשיב כהותזו ממש דקאמר בעולת העוף לרבנן ולא פלגיתו ומה שתי' דהר"מ מפ' דפליגי הלישנות בזה ע"ש הוא תימה דתקשה לל"ק ממתני' שהביא מרן ז"ל דקתני שחט ב' וג' הרי הוא כחי וי"ל דבגמר' קאמר במליקת עולת העוף לרבנן והמליק' היא מן העורף וא"כ כשהגיע לסימנים כבר שיבר המפרקת וכשחתך הסימנים לא נשארת מעורה במפרקת ולכך הוי כהותזו ממש אבל נשחטו ב' הסימנים היינו ששחט מן הצואר וא"כ נשארה מעורה במפרקת ובשר שעמה ולכך הוי כחי אבל להרמב"ם לא יתכן זה:

ודע דהר"מ פ' שם דנשברה המפרקת או הותזו הוי כמת וזו ואצ"ל זו קאמר ופ' כשמואל דשבירת המפרקת הוי כמתה ולשמואל כ"ש הוחזו ממש והתוס' שם שכ' דפליגי אשמואל היינו הני אמוראי אבל שמואל מורה להותז דמכ"ש הוא ועיין לה' ש"ל:

משנה ח

רמ"ח איברים וכו' כ' הר"מ בחי' בפ"ב מהט"מ דנ"ל מדכתיב חלל חרב ואין חילוק בין חלל חרב לחלל אבן אלא זה אבר שפלטתו חרב ע"ש וקשה דא"כ מנ"ל דחרב הרי הוא כחלל ועיין להר"מ בפ"ה כאן ובנזיר בפ' כ"ג:

פרק ב

ורוב בנינו עיין להרע"ב ז"ל כאן ובפ"א מס' עדיות מ"ז ודוק ועיין להתי"ט שם:

משנה ב

רביעית דם וכו' כתב הרע"ב ז"ל דרביעית דם נ"ל מבמת בנפש והבא מב' מתים נ"ל מנפשת וכבר הקשו התוס' בחולין דע"ב וסנהדרין ד"ד לריש' למ"ל תרי קראי בנפש ונפשת ונ"ל דהנה התוס' שם בחולין הקשו אמאי אין מצטרפין הא תנן כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין ותירצו דהכא שאני דמיעט קרא נפשת ע"ש וביומא דפ"א ע"א תירצו דהכא דמעטי' מב' מתים היינו מב' נפלים שאין באחד מהן רביעית אבל הבא מרבעיות טמא ע"ש שכ' שכן איתא בתוספתא ויש לכוין על התוספתא שהביא הר"ש ז"ל דוק ותשכח אלא דאכתי קשה דתק"ל לאידך מ"ד דס"ל דפליגי נמי כרביעית הבאה מב' רביעיות ומעתה י"ל דהעיקר כתירוץ התוס' דחולין דש"ה דמיעט קרא אלא דאי כתב חד מיעוטא לבד הוה מוקמי' ליה לרביעי' דם הבאה מב' נפלים שאין באחר מהן רביעית אבל רביעית דם הבאה מב' רביעיות אה"נ דטמא ולכך אצט' מיעוט אחר ובהכי ניחא לי מה שי"ל בדברי רש"י ז"ל בחולין שכ' דרע"ק נ"ל מנפשות דרביעית דם מב' מתים טמא ואידך קרא דנפש לא אפשר לאוקמה בדם דנפש משמע חד ואיהו אפי' נפשות מטמא ע"ש וקשה דת"ל דלרע"ק בנפש מיותר כיון דנ"ל מנפשות ועפי"ה ניחא דאי לאו דבנפש משמע חד הוה מוקמי' תרוייהו בנפש ונפשות לרביעית דם ולתרי גווני נז' אמנם השתא דכתיב נפש דמשמע לא אפשר לרע"ק לאוקמי בדם דהא אפי' מב' מתים בכל גוונא מטמא רע"ק ועיין להרב שושנים לדוד מה שתי' לקושי' התוס' נז' שהם דברים תמוהים כמו שתראה:

עו"ש במשנה מלא תרווד רקב שגבלו כ' הר"ש ז"ל וז"ל אם האהיל על מקצתו אינו כמאהיל על כולו וכן לענין מגע למ"ד מטמא במגע כצ"ל והיינו לר"ש בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל לעיל ועיין בחולין דף קכ"ה ודוק:

משנה ד

הגולל והדופק וכו' ואינן מטמאין במש' ר"א אומר וכו' כ' הר"מ ז"ל בפי' דטו' אהל נ"ל מדהוקש למת וטומאת משא לא מטמא משום דבמת גופיה נ"ל מק"ו ור"א ס"ל דהוקש לכל מילי ע"כ נר' מדבריו דמחלוקתם היא דת"ק ס"ל דלא הוקש אלא למאי דכתיב בקרא בהדיא וס"ל לר"א דהוקש לכל מילי ופליגי בפלוגתא דר"מ ור"י במכות די"א ע"א גבי ספר שתפרו בפשתן ויש לעיין בזה בענין פסק הלכה דקי"ל פסול שם וא"כ איתקש לכל מילי וקי"ל כת"ק דהכא ויש לחלק בין הל"מ לק"ו ועיין בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל ולרע"ב ז"ל ואין להאריך:

פרק ד

משנה ג

טומאה בבית מה שבתוכו טמא כך גי' הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל בחיבורו ומפ' כגון שמילא המגדל כל חלל פתח הבית ואין בו פותח טפח לא למעלה ולא למטה ע"ש וק"ל טובא מאי דמטמאי' למגדל משים דסוף טומאה לצאת מפתח הבית וא"כ לר"י במשנה שלפ"ז דל"ל סוף טומאה לצאת משום דיכול לשרפה במקומה מטהר גם בזה וא"כ הול"ל ור"י מטהר כמו ברישא ועוד דא"כ מאי מוכיח בחולין דקכ"ה מדתני עלה ור' מטהר דל"ל טומאה טמונה נימא לעולם אית ליה טומאה טמונה והכא דמטהר אסיפא קאי ומטעם דלית ליה סוף טומאה לצאת כמו ברישא ועיין להתי"ט:

פרק ו

משנה א

טומאה תחתיו וכו' נראה דבכל אחת מהב' חלוקות יש בהם שנים אינו חוצץ ומביא דבטומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים הט' דכיון דחשיב אבל לטמויי הוי כאלו תחתיו האהל כולו מלא טומאה ומטמא הכלי שע"ג דבוקעת לו דרך תחתיו כיון דאיני חוצץ ובטומאה ע"ג כיון דאינו חוצץ הוי תחת הטומאה מתחת לאהל כאלו הטומאה שם וכיון דחשיב אהל לטמא חשיב כל אהל טמא והוי בכל אחת מהב' חלוקות אינו חוצץ ומביא וכ"ג מדברי הרא"ש ז"ל וכ"כ התי"ט להדיא ומעתה מ"ש הר"מ והרע"ב ז"ל דחלוקה א' לענין חוצץ וחלוקה ב' לענין לטמויי קשים לשמוע:

עו"ש נתון ע"ג ד' כלים וכו' בהא נמי פליג ר"א ולא חשש התנא לשנות עוד ר"א מטהר וכ"נ מהתוס' שהביא הר"ש ז"ל להדיא ודברי מהר"ם ז"ל שהביא התי"ט תמוהים מהתוספתא נז' ומכאן תשובה מוצאת לקושיא א' שהקשיתי לעיל בפ"ד מ"ג ע"ש:

משנה ב

קוברי המת שהיו עוברין וכו' כ' הר"ש ז"ל דהיינו מלוי המת ע"ש נר' מדבריו דהסתימה אינה מועלת אחר שמת המת ועיין להכנה"ג בי"ד סי' שע"א משם מהר"י הלוי ז"ל ע"ש ומ"ש הר"ש ז"ל דהסתימה מועלת בלא ביטול נראה מדבריו שאין חילוק בין אוכלין לכלים ולא כדעת התוספות בבתרא לפמ"ש מהרש"א ז"ל שם ודבריו מוכרחים בדברי התוס' שם וכ"מ להדיא בדברי התוס' בשבת דמ"ד ע"ב ודלא כמרן בב"י בי"ד רסי' שע"א ועמ"ש בעניותי שם:

עיין להרמב"ם בפט"ו מה' ט"מ ומה שהשיג הראב"ד ז"ל דבמת שלם ימעטו מד' טפחים ע"ש תמהני דדין זה דהמת פתחו בד"ט לא נאמר אלא לענין סוף טומאה לצאת אם הפתחים נעולים אבל לענין טומאת אהל כמו חור שבין ב' בתים אין חילוק בין במת שלם לכזית כדתנן לעיל פ"ג ע"ש והיותר תימה ע"ד מהר"י קורקוס ז"ל שהביא מרן שם בהשגה הסמוכה לזה עיין שם וצ"ע:

משנה ד

מעזיבה שבין בית לעליה עיין להתי"ט מה שתי' לקושית מרן הכ"מ דמעזיבה שאני דמשמשת לבית כמו לעליה עיין שם ואין דבריו מוכנים דקושית מרן היא מדין מעזיבה שתחת האויר שהביא הר"מ ז"ל סמוך לד"ז כמי שמבואר בדברי מרן ז"ל והיא ממש דומה לכותל שבין הבית לאויר ודבריו צריכים עיון:

משנה ה

טומאה בין הקורות וכו' לפי' הר"ש ז"ל דמתני' ר"י דכל המעזיבה לעליה וא"כ אינה בוקעת אלא למעלה ואינה יורדת דומיא דמחציו ולצד הבית לרבנן דאינה בוקעת אלא למטה דלעולם אינה בוקעת אלא לצד דמשמשת לו ולכך אין בה פותח טפח בוקעת ועולה ואינה יורדת וביש פותח טפח משום דהוי דבר סתום ול"ק מה שהקשה עליו הרא"ש ז"ל ועיין להתי"ט ז"ל ולהשגת הראב"ד ז"ל בפ' כ"ד מה' ט"מ ומ"ש מרן ז"ל שם ודוק היטב:

פרק ח

משנה ב

והסככות והפרעו' וכו' עמ"ש התוס' בנדה דז"ן ע"א דהא דאין נאמנים עליהם הכותי' משום ס' טומאה ברה"ר א"נ משים מובדלות ולכך לא הוי אלא מדרבנן ע"ש וקשה לפי' הא"נ א"כ אפי' הלכו ע"פ כולה לא יהיו נאמנים כיון דאפי' הלכו ע"פ כולה ליכא איסור אלא מדרבנן ובגמ' שם מבואר דגבי אילן המיסך בהלכו ע"פ כולה נאמנים וצ"ל דמ"ש א"נ היינו בההיא שהביאו אבל בגמ' דנדה איירי באילן המיסך דאינם מובדלות ומטעם ספק טומאה ועיין להתוס' בנזיר דנ"ד ועיין להר"ש והתי"ט ודוק:

משנה ג

מוסיף עליהם ריחים של אדם עיין להראב"ד ז"ל פי"ג מה' ט"מ ולהכ"מ ובגמרא בתרא ד"כ ע"ש במאי דפריך היא גופה תיחוץ עיין שם:

משנה ה

והעוף הפורח כתב התי"ט דלפמ"ש הר"מ והרע"ב והר"ש במתני' דלעיל דקתני והעוף ששכן דהיינו בקשור א"כ הכא אפילו אינו פורח אם אינו קשור אינו אהל ובס"ד הכריח דבעי' קשור דאפי' מעוט חלון אמרי' רי' בבתרא ד"ך דבעי' קשירה כ"ש אהל דבעי' חזק טפי ע"ש וכ"כ הר"ש ז"ל גבי מלח דמתני' דאהל בעי' חזק טפי ממיעוט חלון אמנם קשה ממ"ש הר"ש ז"ל לעיל גבי עוף ששכן לחד פי' דאפילו אינו קשור הוי אהל ומיעוט בחלון עדיף טפי דבעי' ביטול ע"ש והשתא תק"ל ממלח ועוד דגבי מיעוט אמרי' בגמ' שם דדוקא בהמה טמאה ואלו גבי אהל תנן לעיל בין טמאה בין טהורה אלמא דמיעוט עדיף טפי מאהל וע"כ צ"ל דגבי חזוק ודאי דבעי' באהל חזק טפי דיכול להתקיים מצד עצמו אמנם לענין דאפשר לינטל לאחר שעה במיעוט עדיף טפי דבעי ביטול משא"כ באהל וליתא לדברי התי"ט גם מ"ש מדברי הר"מ ליתא דשאני בפ' ט"ו דסמך עמ"ש תחילה קשירה גבי בהמה וכ"כ המש"ל שם משא"כ בפי"ג:

פרק ט

משנה א

כל שהוא כנגד הזית תוכ' וגבה וכו' כן גרסת הר"מ והק' הכ"מ מ"ש מחבית דסו"פ דכיון דנכנסת הטומאה להחבית נטמא כל מה שבחבית ולק"מ דשאני חבית דהיא כלי חרס ומטמא מאוירו כיון שנכנסה לאוירה וכמ"ש הר"מ גופיה בפי' שם ועיין להר"ש ז"ל כאן מה שהק' מברייתא דקדירה ומה שתירץ ודוק:

פרק י

משנה ב

טומאה כנגד ארובה הבית טהור הקשה בדרישה ובט"ז סי' שע"א כיון שאין בארובה פותח טפח אמאי לא יטמא הבית משום סוף טומאה לצאת מהבית כמו ביב שאין ביציאתו פותח טפח בפ"ג דלעיל ע"ש ואפ"ל דהכא מיירי דהכזית מן המת נכנס מהארובה ובכה"ג אמרי' כדרך שנכנסה יוצאה כמבואר בדברי הר"ש ז"ל לעיל בפ"ז ע"ש:

עו"ש במשנה ב' רגלים זו עג"ז שקדמו הטומאה לד' שקדמו שניהם את הטומאה אלא אפילו קדמה רגלו של אחד לבר את הטומאה דינא הכי כמבואר בדברי מפרשי משנתנו וכלישנא דסיפא דמתני' דקתני מפני שקדמה רגלו של אחד ולישנא דרישא לאו דוקא:

פרק יא

משנה ט

כלים שבין שפתי כפיש' וכו' עד התהום עיין מה שפי' התי"ט בשם מהר"ם ז"ל ודבריו לא יכונו אלא לפי' הר"ש ז"ל בסיפא דקתני טומאה בבית אבל הר"מ פי' בסיפא דמתניתין זה הדין בעצמו והתי"ט בסיפא דמתני' כ' בשם מהר"ם ז"ל דמפ"ל כהר"מ ז"ל וה'ן נסתר מחמ'תו וא"ב צ"ע מה יפרש הרמב"ם ברישא דקתני עד התהום ונ"ל דאף שהכלים בין שפתי הכפישה לשפתי החדות אלא דשקועין עד התהום ובאין בכותליו פ"ט והו"א דאזלי' בתר המשוקע בכותל ובטיל לגבי הבית קמ"ל דאזלי' בתר מה שאין שקוע אלא יושב בין השפתי':

פרק יב

משנה א

טמא וריב"ן מטהר כ' הרע"ב ז"ל דטמא התנור וכ"ש הצדדים הא דפי' דטמא התנור והצדדין אתיא מכ"ש ולא פי' דטמא על הכל משום דריב"ן לא מטהר אלא התנור ומאי דמטמא ת"ק מטהר ריב"ן ולכך פי' דטמא התנור ובהכי ניחא מה שדקדק התי"ט במשנ' שאח"ז אמאי ל"ק הכל טמא הכא כדקתני במשנה שאחר זה ועפי"ה ניחא:

משנה ז

עמוד וכו' אם יש בהקיפו וכו' לפירוש הר"ש ז"ל והוא פי' הר"מ בחיבורו האי דבעי' הקיפו בד' טפחים כדי שיהא גם בצדדין טפח על טפח רוחב ואורך וא"כ בעי' טפח ע"ט מכל הצדדין יק' ממ"ש הר"מ ז"ל והביאו התי"ט במשנה הקודמת לזה גבי קורה דאם מצד אחר ל"ל טפח לית לן בה דהו"ל כמקצת האהל ע"ש דא"כ הכא בצדדין אמאי בעי' טפח ע"ט ועיין בפי' הראב"ד בהשגות במשנתנו ועיין לה' חזו"ן לעיל בפ"ג במשנת טפח ע"ט על רום טפח מרובע ודוק:

משנה ח

מדובק למשקוף הבית טמא נר' דאפי' לר"י דס"ל איסקופה כלחוץ מודה דמשקוף כלפנים וכ"כ הרא"ש ז"ל וכ"נ מדברי הר"מ בחיבורו ומדברי הר" ז"ל ועיין להתי"ט שדבריו אינן אלא מן המתמיהין:

פרק יג

משנה א

שירי המאור מדברי הר"מ בפי' נר' דמלא מקדח קטן משיעור רום אצבעים ולפ"ז מאי דקתני שירי המאור בחלון גדול איירי דסתמו והעמידו על זה השיעו' אבל מדברי התוס' בבתרא די"ט ע"ב בר"ה דקיק נראה דשיעור מקדח גדול משיעור רום אצבעים ומאי דקתני שירי המאור היינו בחלון מלא מקדח דאיירי ברישא אם סתמו והעמידו על רום אצבעים וטובא איכא בין ב' הפי' לענין דינא:

משנה ה

אלו ממעטין וכו' מה שהק' החזו"ן על הכ"מ שכ' שיטת הראב"ד כשי' התוס' עמ"ש בעניותי בפ"ח לעיל ומה שהק' לשיטת הראב"ד ז"ל מאי מקשה בגמ' בבתרא הא לא מבטל ליה לק"מ דהראב"ד ז"ל בשי' הר"ש לעיל קאי דלא משמע ליה לישנא דחוצצין והגמ' מקשה דהאיכא מקום חבית וא"כ הגרוגרות מיעוט הוא דממעטי וכמ"ש מהרש"א ז"ל שם בתוס' ע"ש:

בגמ' בבתרא שם מקשה על ברייתא דהעוף ששכן יהיב ליה לתינוק ומשני במסרט והק' המש"ל הא אמרי' בשבת דלא יהבי' לינוקא משום דאכיל ומתרץ דהכא אליבא דר"י ע"ש וק' דא"כ הרמב"ם בחיבורו דפ' כת"ק שם אמאי כ' במסרט בה' ט"מ ואעיקרא קו' ליתא דהתא בחגב דרכיך הוא דחיישי' דאכיל ליה אבל עיף לא אכיל ליה ופשוט וצ"ע:

פרק טו

משנה ב

הנוגע בשנייה טמא ואע"ג דשנייה טמאה אינה מטמאה באהל אלא מת דוקא דכתיב ביה אהל. ומכאן ראיה לס' הר"מ ז"ל בפ"ה מה' ט"מ ע"ש להר"מ ועיין להתי"ט לקמן ריש פי"ו ע"ש:

משנה ז

בית שמלאו עפר וכו' ביטלו כן גירסת הר"מ ז"ל והק' עליו התי"ט מגמרא דעירובין וסוכה ואין לו' דהר"מ ז"ל סובר דברייתא היא שהביא הגמ' שם ולא משנתנו דא"כ פליגא היא על משנתנו וא"כ הו"ל להגמ' בעירובין למירמא ברייתא על משנה זו שהיא טומאה אטומאה ולא יועיל שינוייא דמחלק בין שבת לטומאה ע"ש:

פרק יח

משנה ג

בודקין לעוש' פסח ואין ו בודקין לאוכלי תרומה בגמ' פסחים דצ"ב אמרינן דטעמא משום דלא העמידו דבריהם במקום כרת והעמידו דבריה' במקו' עשה ע"ש וראיתי למהרש"א ז"ל שם בתוס' בד"ה גבי פסח שהק' דאמרי' לא קאמ' טעמ' משום דפסח מצוה עוברת אבל תרומה אינה עוברת ע"ש וי"ל דתרומה זמנין דעוברת זמנה כגון תרומת חמץ בע"פ דאי לא אכיל לה צריך לשורפה ולכך קאמר טעמ' דאפי' בכה"ג העמידו דבריה' וכה"ג כ' התוס' שם גבי קדשים:

עו"ש במשנה וב"ה אומרי' אין בודקין עיין להתי"ט שהק' הא תנן דאין הנזיר מגלח על בית הפרס ואפילו אמרי' ב"ש במקום ב"ה אינה משנה מ"מ בדיקה בעי ע"ש ונ"ל דכיון דב"ה לעולם מקילין מב"ש בדוכת' דאשכחן דב"ש מקילין ולא תני לה בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אמרי' דמשבשתא היא וצריך להפכה וא"כ הכא צריך להפכה ויהיו ב"ה ס"ל דבודקין וא"כ ניחא דכי לא בדק אינו מגלח על בית הפרס מ"מ בדיקה בעי ומתני' סתמא קתני דאינו מגלח על בית הפרס ותירץ דעקרי' לה לגמרי כיון דב"ש מקילין ולא תני בעדיות ועיין לה' חזו"ן ומ"מ אני תמיה בעיקר סברת ב"ה הלזו דאין בודקין ומגלח ומביא קרבן דהיכי מצי מגלח על בית הפרס דרבנן ועביד הקפת כל הראש והקשה מהכא למ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה גם היכי מייתי קרבן דהוי חולין בעזרה ואפי' בס' דאוריית' אינו מגלח ומביא קרבן ועיין בר"פ ב' נזירין דז"ן ובפ"ג דנזיר דכ"ח ובמס' נדרים די"ט ע"ב ולה' מש"ל בפ"ב דנזירות וצ"ע:

משנה ו

ע"ג אבנים וכו' עיין להתוס' במציעא דק"ה ומה שפי' מהרש"א ז"ל בכוונתם הוא דחוק דבתחילה קראוהו ב' ואח"ך קראוהו ג' ותו דהתוס' כ' אפי' יטמא מדרבנן ולפי' הול"ל טומאת ז' מדרבנן ותו מאי ק"ל להתוספו' הא כיון דמדרבנן הוא דטמא לכך נקט התנא היסט לטמויי מדאורייתא כמו שהוא לתי' א' שכ' דאיירי בתחתון נכרי ע"ש ותו דלפ"ד ב' לחיבורין היינו אדם וכלים נוגעין באדם הא בלאו חיבורין טמא הוא ועיין להר"ש והר"מ ז"ל בריש מכילתין ומהרש"ל ז"ל פי' דהאי ג' שכ' התוספות היינו אדם זה העליון שהוא ג' לא הוי אלא א' ולא יטמא אדם אחר ע"ש ולפ"ד מ"ש התוס' בס"ד ולא יטמא אדם היינו אדם דעלמא ולא זה האדם דאיירי ביה והוא דחוק והנ"ל הוא דמתחיל' קאמרי דאיירי בב' לחיבורין דהיינו אדם הנוגע במת נוגע בכלים וכלים בכלים דלובש ג' בגדים ומ"ש ב' היינו ב' דמטעם חיבורין ואח"כ ואפילו לפיר"י דטמא הג' שהוא ב' לחיבורין נוכל לומר דאיירי בג' לחיבורין שהוא רביעי דלובש ד' בגדים כנ"ל בכוונת דבריהם ועיין בהרא"ש ז"ל:

כתב הרא"ש ז"ל בפי' משנה זו דרישא או או קתני וסיפא תרוייהו עיין ברש"י ז"ל במציעא ובמהרש"א ז"ל שם ולה' זרע יצחק שם ע"ש:

תם ונשלם מסכת אהלות

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה