אור ברסלב
משמרות כהונה חלק ג חידושי מכילתא › פרשת החדש הזה

משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי

חידושי מכילתא · פרשת החדש הזה

פרשת יתרו

פרשה ב

כה כלשון הקדש מ"ש השב"י בישוב דברי התוס' שכתבו דלרבנן ל"מ להו עיכובא לא נהירא דא"כ לא הול"ל הגמ' לעיל אלא ורבנן כה לא מ"ל עיכובא ולא הי"ל להזכיר ככה ע"כ נראה דרבנן דלעיל לאו היינו רבנן דהכא א"נ אע"ג דכה לחוד לאו עיכובא כיון דנכללה עם ככה מדככה עיכובא כה דהכא נמי עיכוב' ומה שהק' השב"י בהשמטו' על הש"ש מדאי' בילקוט תמים שנולד מהול ע"ש אכתי קוש' הש"ש קיימא אגמרא דפ"ק דע"א ד"ו דקאמר ודילמא תמים במעשיו משמע דלא ס"ל האי דרשא דילקוט ותק"ל מתני' דנדרים:

פרשה ג

יכול לא יעלה ולא יגע אבל עולה בדלופקא ת"ל עלות בהר ונגוע בקצהו הרא"ם גריס ת"ל ונגוע בקצהו ולכן פי' מה שפי' ע"ש אבל לגירסתנו י"ל דאחר דכתיב ונגוע בקצהו אייתר עלות לאסור אפילו עלות בדלופקא דהוי כמו שידה תיבה ומגדל וזהו עלות בהר וכו':

לא תגע בו יד לרבות שילה ובית עולמים וכו' המאירי הובא בס' חמרא וחיי בסנהדרין דט"ו הביא הירושלמי דאמרו אם ירה יירה לרבות שילה ובית עולמים והביאו השב"י בהשמטות שבס' מועדי ה' והוא פלא דאפי' אדם הנכנס למקדש אינו אלא במיתה בי"ש אבל סקילה ודחייה לא שמענו וכמ"ש הכ"מ בה' ב"מ וחפשתי ולא מצאתי ירוש' הלז ומי יתן ידעתי ואמצאהו איה מקום כבודו. חיה מנין ת"ל אם בהמה ס"ל להאי תנא כבן עזאי בחולין ד"ע דלא שמיע ליה הא דחיה בכלל בהמה ועיין להזר"ע ולהשב"י:

לקיים מה שנאמר ער שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו פירוש עד שהמלך מלכו של עולם בא למסבו ביום הג' ואז נתוודע הדבר שמה שאמר היום ולמחר פי' היום כמחר וטרם שבא למסבו דודי זה משה רבינו נתן ריחו וכוין אל האמת:

פרשה ז

היתה בכלל או נפש כי תשבע לבטא וכו' פי' השב"י ויצא לידון בדבר חדש לאו איהו גמר מכלליה וכו' ובהשמטות דחה פי' זה ממ"ש התוס' בסוף שבועות דלא אמרי' כן אלא ביצא להקל אבל לא ביצא להחמיר והכא יצא להחמיר ע"ש ולא היא דהתוס' כ' שם הטעם משום דמה שיצא להחמיר אינו חידוש דמשום דכפר ממון החמירה עליו תורה אבל הכא דיצא להחמיר ואין לו טעם למה החמירה בתורה ודאי דהוי חדוש ולאו איהו גמר מכלליה וכו' וליכא שום חילוקא בין יצא להקל ליצא להחמיר ומ"מ עיקר פי' אינו מכוון בלשון המכילתא דפי' הז"ר עיקר.

בדבור אחד נאמרו וכו' בגמר' בפ"ג דשבועות דכ"א פריך למ"ד אכלתי ולא אכלתי שוא מברייתא דקתני שוא ושקר אחת הן ומשני מאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו וכו' ע"ש. וכ' תוספי הרא"ש ז"ל דלענין עדות היא דבשבועה לא שייך למי' הכי כיון דלא תשא בעשרת הדברות ולא תשבעו בשמי לשקר בקדושים ע"ש וד"ל דבשלמא אי השני מקראות בעשרת הדברות או שניהם בשאר פרשיות ניחא אבל קרא דכתיב בפרשה אחרת לא יתכן לו' דנאמר בעשרת הדברות די' דברות נאמרו ולא יותר וע"כ צ"ל דמאי דקאמר הגמ' שניהם בדבור אחד היינו קראי דעדות ופריך הגמ' קראי דעדו' למאי הלכתא ומשני אלא מה שוא לוקה וכו' ומהשתא א"צ לשינוייא דבדבור אחד נאמרו. והן הנה דברי התו' בריש דכ"ב ע"ש. ואין להק' נימא אא"ע לעדות ת"ע לשבועה דחשוד על השבועה פסול לשבועה אפי' בחשוד לש"ש כדתנן בר"פ כל הנשבעין ונימא דמהכא נפקא ומאי פריך למאי הלכתא די"ל דא"כ יליף שוא משקר דאכלתי ולא אכלתי דאוכל ולא אוכל אינו פסול לשבועה כמ"ש רש"י בשבועות דמ"ו סע"ב ואפי' לשי' התוס' שם דפסול מ"מ מתני' לא תני אלא אכלתי ולא אכלתי ובהא פשיט"ל יותר מאוכל ולא אוכל וכיון דיליף שוא מאכלתי ולא אכלתי וקרי ליה תנא דברייתא שקר והר"ק הגמ' לדוכתה מברייתא הלזו למ"ד אכלתי ולא אכלתי שקר אבל ק' מדאמרי' התם בפי' ריבתה תורה אכלתי ולא אכלתי למלקות ופי' התוס' דהיינו מדנאמרו בדבור א' ומנ"ל זה נימא דמאי דנאמרו בדבור אחד לחשוד דפסול לשבועה ולעולם אכלתי ולא אכלתי לא לקי כיון שאין בו מעשה כיון דהשתא קיימי למ"ד אכלתי ולא אכלתי שקר וי"ל ועיין מה שהאריך השב"י ודוק:

עונש ואזהרה למלאכת הלילה מנין וכו' בזה י"ל קו' התוס' בשבת ד"ע רע"א שהקשו אטו בתרי קטלי קטלת ליה ע"ש די"ל דמות למלאכת הלילה ויומת למלאכת היום ובמ"א כתבתי בזה:

אתה ובנך וכו' אלו הקטנים היינו להזהיר גדולים על הקטנים להפרישם או דלא ליספו להו למר כדא"ל ולמר כדא"ל ביבמות דקי"ד אלא דק' למ"ל קרא נילף משרצים ודם טומא' ואפ' דשבת קיל דהאיסור מחמת היום ול"ד להנך דאסורין מחמת עצמן ועיין לה' מוצל מאש סי' אבל מ"ש השב"י דאצט' קרא לעושה ע"ד אביו. ק' דתק"ל למ"ד מ"ל למ"ל קרא ועוד דעושה ע"ד אביו היינו ספי ליה בידים כדמוכח מדברי רש"י שם ואפילו בשאר איסורין אסור ואכתי אמאי אצטריך קרא גבי שבת:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה