משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת תענית
פרק ראשון
דף ב.
תוס' ד"ה אבעיא להו וכו' אבל ניסוך ס"ל דלאו ביום א' וכו' עכ"ל נראה דהוכרחו לזה משום דאי ניסוך ביום א' אמאי לא יליף מניסוך להזכיר גם מאורת' ולפ"ז בגמ' לקמן דפריך אמתני' דניסוך המים כל ז' מני אי ר"י וכו' ומשני לעולם ר"י והלכתא גמירי לה לא מצי לאוקמה כר"א והלכתא גמירי לה דע"כ ר"א ס"ל ניסוך לאו ביום א' מדיליף מלולב כדקתני בברייתא ולא יליף מניסוך להזכיר מאורתא ודלא כפירש"י שפי' דהו"מ לאוקמה כר"א מיהו י"ל דלמאי דמסיק הלכתא גמירי לה דאפי' אי ר"א ס"ל דניסוך ביום א' לא יליף מניסוך משום כיון דאין דנין מהלכה אפי' בבנין אב גם רבנן דתיקנו הזכרה לא למדו מהלכה מניסוך אלא מלולב דכעין דאורייתא תיקון:
דף ג.
רש"י ד"ה האמר וכו' דהיינו בשביעי והכא קתני וכו' דהיינו בשמיני עכ"ל מפי' נראה להדיא דר"י דאמר משעת הנחתו היינו דמזכיר בשביעי גופיה אחר הנחת הלולב ולא ס"ל כמ"ש התוס' לעיל דלר"י משעת הנחתו היינו לאורתא דמוצאי ז' דלדבריהם צ"ל דהא דקאמר אי ר"י דבריי' האמר משעת הנחתו דהיינו יום ח' ומהרש"א לעיל בסמוך סמך אפירש"י דלקמן ולא נרגש מדברי רש"י בדיבור זה:
דף ג:
גמ' וליהדריה לטל דברכה הא דלא פריך בהזכרה אמאי אינו מזכיר טל הי"ל לתקן להזכיר טל דברכה משום כיון דאיכא טל דלא מעצר לא תיקנו וכה"ג פירש"י לקמן גבי עבים אעבים ל"ק הא בחרפי וכו':
דף ד.
תוס' בד"ה דלא מזווגין לה אלא לפי מעשיה וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' ריש סוטה דמסיק דדוקא בזווג ב' הוא דלא מזווגין אלא לפי מעשיו וא"כ צ"ל דעכסה הוא זווג ב' ואע"ג דאפשר דיזדמן האיש אשר יכה את קרית ספר הוא בזווג א' מ"מ כיון דלגבי דידה זווג ב' מזווגין לה לפי מעשיה ובהכי ניחא דחשיב הגמ' אליעזר עזר אע"ג די"ל דסמך אזכותיה דיצחק דאין מזווגין לה אלא לפי מעשיה די"ל דיצחק זווג א' הוא ולא אמרינן אין מזמנין אלא לפי מעשיו:
ד"ה יכול וכו' דהא לא ניתנה תורה וכו' עכ"ל צ"ע דאכתי יש לחוש לשפחה ואאע"ה קפיד ע"ז כמו שצוהו לא תקח אשה מבנות הכנעני:
גמ' ר"י היא דאמר משעת הנחתו הא דלא מייתי ר"י דמתני' רבותא אשמועינן דאפי' כר"י דברייתא דס"ל דמזכיר מאורתא דשמיני מקרי סמוך לגשמים וכ"ש דאתי שפיר למאי דמשמע מפירש"י לעיל דלר"י דבריית' מזכיר בשביעי כמ"ש לעיל:
דף ד:
רש"י שאלה וכו' דהיינו זמן שליח צבור וכו' עכ"ל מדנקט ט לשון זמן נראה דתלוי בזמן תפלת שחרית ולפ"ז אם בא לבה"כ אחר שהתפלל ש"צ מוסף אינו מזכיר היחיד שבא בתפלת שחרית שלו כיון דעדיין הוא זמן תפלת השחר ועיין לה' חק יעקב סימן תפ"ט:
תוס' ד"ה ואמר וכו' דפריך ורמינהי וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דשאני הכא דהוי הזכרת רצוי ע"ש י"ל דס"ד דלא אמרינן רצוי אלא אי שואל אחר יו"ט תכף אבל אי לא שואל עד ז' במרחשון כולי האי לא אמרינן התחלת רצוי וכ"מ מפירש"י ד"ה נמי צורך שאלה ומשני כאן לשאול דאפי' בכה"ג אמרינן ב תחילת רצוי:
דף ה.
ד"ה בחזירתו וכו' בתליסר ובי"ד וכו' עכ"ל היינו מי שזרע בתחילת יום א' לזריעה שהוא יום ב' בחדש דאותו יום נמי נחשב כיון שזרע בתחי' היום והוי י"ד ומי שזרע בתחי' יום ב' הוי י"ג וה"ה דהומ"ל נמי דמי שזרע בתחי' יום ג' הוי י"ב ותי' דהאי דנקט גדילה בי"א היינו לזריעה אחרונה דהיינו מי שזרע בסוף יום ג' דאז אותו יום אינו מן החשבון כיון שזרע בסוף היום ועיקר תי' דהחשבון הוא מזריעה אחרונה דהיא בסוף יום ג' וא"צ למה שהגיה מהרש"א ז"ל:
דף ו.
גמ' או אינו אלא יורה בתשרי וכו' ומלקוש באייר הו"מ לאוכוחי דיורה בניסן מקרא דלעיל מורה ומלקוש בראשון אלא דלא ניחא לאתויי מנביאי אלא מאורייתא:
גמ' מה מלקוש בעתו אע"ג דבעתו סמיכה ליורה טפי' מ"מ הו"א דעתו דיורה הוא בכסלו ולכך יליף ממלקוש דכי היכי דמלקוש הוא בניסן דמשיצא ניסן אינו סי' ברכה וכיון דמלקוש הוא בסוף ימי הגשמים גם עתו דיורה הוא בתחילת ימי הגשמים דהיינו מרחשון:
דף ח.
גמ' בחולדה ובור אפי' למ"ש התוספות שנשבעו זל"ז ועבר על שבועתו מ"מ לא היתה מיתתן ע"י חולדה ובור אי לאו משום אמונה:
דף ח:
ד"ה אלא וכו' דהיינו כמו הפקר וכו' עכ"ל ק"ל הא קי"ל חצירו של אדם קונה לו ש"מ וזכו הבעלים בברכה ההיא ולא הוי הפקר:
ד"ה גרול וכו' וי"ל דה"פ וכו' עכ"ל כוונתם דר"ל דקרא ה"ק שובה ה' כמו שאתה מוריד גשמים שהם שוו בקיבוץ גליות וכיון שבכל יום עושה ממנו דבר שהוא בגאולה א"כ שובה את שביתנו ממש וזהו כאפיקי' ר"ל כמו שעושה לנו אפיקים בנגב:
דף י.
ד"ה איזהו וכו' אבל הרוצה לעשו' עצמו תלמיד עושה וכו' עכ"ל הא ודאי דלענין להעעטף בטליתן של ת"ח אסור לעשות תלמיד ונרא' דלענין מלאכ' בע"פ קאמר דאמרי בפ' מה שנהגו דבכ"מ תלמידי חכמים בטלין וקאמר דהרוצה לעשות עצמו בזה ת"ח עושה:
בא"ד אלא במסכתא שלו קאמר וכו' עכ"ל לפי גירסתנו דגרסי' בשמעתין בלימודו הדברי' מבוארים בגמ':
דף יב.
גמ' ייסר בצלו וכו' נרא' דלמ"ד בזמן המנחה כיון דלא בעי' סמוך לתחי' היום ממש מהני אפי' קבל קודם עשרה ימים ול"ד מנחה אבל למאן דבעי תפלת מנחה אע"ג דקיבל מקודם צריך לחזור ולקבל בתפלת המנחה הסמוכ' ליום התענית ולכך כיון דס"ד ייסר לשון תפלה כמו לאסור איסר משמע דבעי קבלה אחרת אע"ג דהוו עליה מקדמת דנא וע"כ היינו טעמא משום דבעי' בצלו הסמוך ופריך שפיר למ"ד ומן המנחה ומשני יאסר ממיל' וא"צ קבלה ולדברי התוס' דייסר לשון הרמה דמותר לאכול ע"כ דל"ג בגמ' בצלו אלא ייסר ר"ל מותר משום דליכא קבלה אלא מקודם ולא בתפלת המנחה:
דף יג.
רש"י ד"ה כשאמרו וכו' משמע דבליל ט"ב וכו' עכ"ל אבל בפ' מקום שנהגו פי' רש"י דלילו כיומו ע"ש ולפ"ז הגמ' הו"מ לאוכוחי דע"כ אשארא שהרי במלאכה אסר אבל וט"ב אפילו בלילה והומ"ל וליטעמיך
דף יג:
רש"י ד"ה זאת אומרת מדמוקי בכיחול וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דהא ר"ח הוא דאמר ז"א ואיהו הוא דאמר לעיל כל שהוא משום אבל אסור בין בחמין בין בצונן ולא אצט' לאוקמה בכיחול אלא למ"ד מותר בצונן וטפי הו"ל לפ' ז"א קאי אברייתא דתכפוהו אבליו מכבס כסותו משמע אבל דעלמא אסור בתכבוסת:
דף טו.
תוס' ד"ה אור וכו' דאל"כ ליערבינהו וכו' עכ"ל צ"ע בגמ' בפ"ק דקידושין דרשי' התם והדרת קאי אשיבה ואזקן וכן בכ"מ:
פרק שני
דף יח.
גמ' ותמניא גופיה אסור דהו"ל יום דאתקט תמידא מזה יש להוכיח דלא כגי' שהביא רש"ל דגרסי ברישא דאתקם תמידא דלא להתענאה ע"ש דאי איתא מאי פריך הא שפיר קאמר מתמניא ביה וכו' כי היכי דליתסר בהספד כמו חגא דשבועייא דסיפא:
תוס' ד"ה רב וכו' עכ"ל עי"ל וכו' משום טעם לפני הפורים וכו' עכ"ל ולעיל דקאמ' הגמ' כיון דאלו מקלע להו ובטליניה לשבעה תמניא גופיה אסור היינו אי מקלע מילתא דעראי ובטלוהו באותה שנה דוקא אבל אי בטלוהו לעולם לא מיתסר משום יום דלפני:
דף כג.
גמ' דאתייליד ליה רמכי רמכי עיין פי' רש"י ועיין להרב ר"א ר"א בן עזרא ז"ל בפי' דאחשתרנים בני הרמכים:
פרק שלישי
דף כד.
גמ' ולימא מר בין סנפיריו לחד פי' דפירש"י דיומא חד שמעיה ר"א לר"י בר אבין ע"כ ל"ג כגירסתנו:
פרק רביעי
דף כו.
גמ' בתעניות ובמעמדות משמע דבמעמדות כולן נושאין כפיהם במנחה אפי' ביום א' ובמ"ש שאין מתענין ואע"ג דביום דשייך שכרות אין נושאין כפיהם במנחה כדקאמר הגמ' לקמן מ"מ אנשי מעמד אע"ג שאין מתענין משום טעמא דקאמר במתני' מ"מ מחמירין היו שלא להתענג בהם וכ"ש שכרות:
דף כו:
גמ' מה נזיר אסור ביין וכו' הו"מ למילף מדאיתקש לשירות אלא כיון דקראי כולהו אצטריכו כדלקמן נקט קרא קמא דבתורה היקישא דנזיר כתוב ברישא:
דף כז.
רש"י ד"ה מאי ואומר וכ"ת מעיקרא הוו ד' לאלעזר וכו' עכ"ל ולא ניחא ליה למימר דמעיקרא י"ב לאלעזר וד' לאיתמר ולעולם י"ו הוו מעיקרא כרישא דברייתא משום דמסתמא מרע"ה חלק לשניהם שוה בשוה דהא לא אתרבו עדיין בני אלעזר מאיתמר:
דף כז:
ד"ה לא ידחה וכו' וששה דידעיה עושין אותם ה' וכו' עכ"ל היינו לגי' דגרסי בשמעתין חרים בכלל ד' שעלו אבל מהרש"ל גריס יהויריב במקום חרים ע"ש:
גמ' א"ל קחה לי עגלה וכו' דהא קרבן בלא תשובה הוי זבח רשעים תועבה ובודאי דור המבול אלו עשו תשובה היו ניצולין וא"כ הול"ל יעשו תשובה ולמ"ל קרבן וי"ל דמתחל' בשא"ל שמא תעשה להם כדור המבול א"ל אל תבטיחו שלא יביא מבול עוד וא"צ שום דבר עוד ואח"כ שאלו שאלה אחרת במה אדע כי אירשנה ר"ל במה ימחול העון ויזכו לעוה"ב א"ל ע"י קרבן:
גמ' מפני שהוא ג' ליציר' מכאן מוכח גרסי' במשנתנו הטעם כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג כגירסת ספרינו:
רש"י ד"ה בראשית וכו' קורין ביום תענית וכו' צ"ע דבראשית קורין ביום ראשון ואותו יום אין בו תענית כדקתני במתני' ובברייתא דלעיל דלא היו מתענין ביום א':
ד"ה ה"ג וכו' או ליפסוק עכ"ל היינו ר"ל לדלג חצי פסוק הג' שקרא הא' דנהי דאין לדלג לכל הפסוק משום הנכנסין אבל חצי פסוק ליפסוק למ"ד פוסק אבל במס' מגילה דכ"כ רש"י עצמו שם ל"ג אלא למ"ד דולג לידלג וכו' אבל למ"ד פוסק לא ק"ל שהרי כבר קרא הא' ג' פסוקים ע"ש בתוס':
ודע דמשמעתין למדנו דהא דאין מתחילין בפרשה בפחות מג"פ סגי בב' פסוקים וחצי ולפי זה בפרשת פינחס דאיכא פסקא באמצע פסוק בג' העולה בב' ובה' ומנחת ש"ק סגי בחצי הפסוק של הפיסקא ובג' פסוקי' אחרים וא"צ לקרות ג"פ שלימים מלבד חצי הפסוק של תחילת הפיסקא:
דף כח.
גמ' אבעיא להו היכי קאמר וכו' עיין פירש"י במתני' בד"ה וקורא וכו' שכ' ובעי בגמ' מאי קאמר ע"ש ולא נמצא בגמ' וצ"ל דגירסא אחרת הי"ל לרש"י בגמ' כאן:
תוס' ד"ה מה וכו' דוחה מנחה וכו' עכ"ל מדבריהם כאן ובדבור שאח"ז ובמתני' נראה דס"ל דמאי דתנן דוחה היינו על התפלה עצמה ולא על המעמד אבל רש"י פי' דעל המעמד קאמר:
ד"ה אי ר"מ וכו' וקשיא אמאי לא מוקי לה אליבא דר"מ וכו' עכ"ל לא ידענא מאי ק"ל דדברי ר"י איתנהו בב' הברייתות וי"ל דמי ששנה זו לא שנה והיינו תנאי וכדפירש"י אבל ר"מ ליתיה אלא בברייתא אחת וכן רבי יהודה ומהיכ"ת לאפושי פלוגתא ולומר תנאי היא:
דף כח:
ד"ה אמר וכו' ולא מברכינן מהכא וכו' עכ"ל ראייתם מהכא היא דאי מברכינן הי"ל להרגיש בתחילה מה בירכו אי לקרות או לגמור ולר"ת דס"ל מברכינן אמנהגא ס"ל דאין קפידא בזה אם על הלל בדילוג לגמור או איפכא וכ"כ התוס' בערכין ד"י ובברכות די"ד ע"א:
דף כט.
ד"ה דכתיב וכו' הוי שלשים יום וכו' עכ"ל המכוון של החשבון לפ"ד התוס' הוא דיום עשרים באייר הוא ראשון לג' ימים של דרך ג"י וא"כ יום כ"ב באייר שאל והתאוו תאוה להם הבשר באותו יום בעצמו דיום כ"ב באייר הוא יום ראשון של שלשים יום של הבשר ואם כן אכלו בחדש אייר שמונה ימים הבשר וכ"ב מחדש סיון הרי ל"י נמצא דביום כ"ב סיון הושלמו ל"י של אכילת בשר תאוה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:
דף כט:
רש"י ד"ה ל"ש שאסור ללובשו וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דקאי על איסור כיבוש דהוזכר במתני' דל"ש שאסור לכבס וכו' דגם לענין כיבוס פליגי כדמשמע מדפריך אשמואל מבריית' דקתני לאחריו מותר וכ"כ רש"י במתני' ע"ש:
דף ל.
תוס' ד"ה ותרוייהו וכו' אבל היכא דחל ט"ב בה' וכו' עכ"ל ודקתני ברייתא לאחריו מותר היינו אפילו להניח אחר השבת דלא אסיר מחמת ט"ב אבל לכבוד שבת אפי' בחמישי שהוא יום ט"ב מותר ודקאמר לייט עלה אביי היינו משום לתא דשבת ולאו משום איסור ט"ב ודלא כפירש"י:
תם ונשלם מסכת תענית