אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת קידושין › פרק שלישי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת קידושין · פרק שלישי

פרק שני

דף ס.

רש"י ד"ה מאי בינייהו וכו' ע"כ לר"ה נמי אסור' לינשא וכו' עכ"ל הא דלא כ' הכי לעיל גבי מאי בינייהו דקדושין משום די"ל דכיון דקאמר אב' פשיטא ה"ה לענין נישואין וחדא מנייהו נקט דנישואין וקדושין חדא מלתא היא אבל הכא דלא נקט הבינייא דנישואין דדמיא להביניי' דלעיל הוצרך לומר דאפי' ר"ה וכו':

תוס' ד"ה אב' וכו' והא ליתא דאפי' לר"י וכו'

עכ"ל עיין למהרש"א שכ' דבין הכא בגיטין ובין לעיל בקידושין ניחא ליה למי' בינייא לענין גט וכו' ע"ש ולפ"ד מ"ש התוס' אח"ז דהומ"ל לעיל אב' נאבדו הקדושין הומ"ל דא"כ לא הוי בינייהו גט אלא דקושטא קאמרי דאפי' לר"י הוו קדושין דאפי' נתאכלו המעות הוו קדושין ואע"ג דבקדושי שטר לא הוו קדושין מ"מ ניחא ליה למנקט הביניי' דמתוקמ' גם בקדושי כסף:

דף סא.

גמ' בשלמא לר"מ היינו דכתי' אם תטיב שאת מק' הא דאמרי' ביומא דנ"ב ובכ"מ ה' מקראות אין להם הכרע וחד מינייהו שאת ואמאי אין לו הכרע הא אי קאי אדבתריה הוי מעשה קודם לתנאי שאת אם לא תטיב וי"ל דההיא דחשיב שאת בהדי מקראות שאין להם הכרע אתיא כרחב"ג דפליג אר"מ וס"ל דלא בעי' משפטי התנאים כמ"ש התוס' לעיל דאכולהו פליג ואפי' לפירש"י דלעיל דל"פ אלא אתנאי כפול מ"מ מודה הוא דאיכא תנא דפליג אכולהו כדמוכח מס"פ הפועלים:

דף סב.

גמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו וכו' כ' הרשב"א ז"ל דהומ"ל וליטעמיך תקשה נמי לר"מ הא באיסורא מודה דמכלל לאו אתה שומע הן כדאית' בס"פ שבועת הערות ע"ש ולפ"ז ניחא מה שפירש"י דמה דפריך והזה אטהור למ"ל אכולהו פריך ול"ק משה"ק מהרש"א ז"ל:

רש"י ד"ה סד"א וכו' דברישא דקרא לאו בלישנא דתנאה וכו' עכ"ל ק"ק ליכתוב ברישא דקרא בלישנא דתנאה ולא אצט' לאורוכי ולמכתב ואם לא יתחטא וצ"ל דלישנא דהוא יתחטא בו אצטרי' לשום דרשא:

תוס' ד"ה הנקי ותו' והו' וק' דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי וכו' עכ"ל ואפי' למ"ש מהרש"א לעיל בד"ה בשלמא דלא בעי' תנאי קודם בלאו ובהן אלא בלאו סגי אבל בהן לחוד לא סגי והכא אם לא שכב הן הוא כמ"ש התוס' בדיבור הקודם:

דף סב:

ד"ה גר וכו' וא"ת א"כ ליבעי נמי מומחין וכו' עכ"ל וקושטא הוא דלא בעי' מומחין מדקבלין גר בזה"ז ותי' הר"ן דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע אפילו בזה"ז ודוקא בזה"ז דליכא מומחין אבל בזמן דאיכא מומחין בעי' מומחין וכה"ג אמרי' בר"פ דם שחיטה דבזמן הזה מקבלין גרים ולא בעי' קרבן מדכתיב לדורותיכם ובזמן הבית בעי' קרבן ובהכי ניחא מה שמק' ע"ד הר"ן מגמ' דיבמות דף מ"ו ע"ב דפריך ולימא נמי ש"מ בעי' מומחין ע"ש:

ד"ה ואמר וכו' אלמא קסבר דאפי' ר"מ מודה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלפ"ז מתני' דזו ואצ"ל זו קתני ע"ש ונ"ל דמתני' מיירי בכל ענין אפי' בהוכר עוברה והוי זא"ז ור"ח אברייתא קאי כדקאמ' והא דתניא וכו' ולאו אמתני' קאי ובלא הוכר עוברה הוא דגריעא מלאחר שתתגיירי:

דף סג.

ד"ה ה"ג וכו' כיון דבלאו דמשועבד בלעלה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דס"ל דשאיני עושה דבר שאין בו ממש דלא כמ"ש התוס' שם ואין צריך לזה אלא דטעמ' דשאיני הוי לשון שבועה ונדר שהוציאו בלשון שבועה לאו כלום אפי' בדבר הרשות כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה משא"כ:

דף סג:

גמ' אמ"ר נאמן ליתן גט וכו' ק"ק לרב אמאי תני במתני' ד"ז גבי אב ואמאי לא תני לה באשה גופה שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי וי"ל משום סיפא דאחד נותן גט ואחד כונס דדוקא באב הוא דא' כונס דמירתת מהכרה דאב אבל באשה לא מירתת:

דף סד.

קדשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה וכו' עיין להתוס' בכתובות דכ"ב סע"א שכ' אם אומר כשהיא בוגרת קדשתיה כשהיא קטנה נראה דאינו נאמן כיון דאין בידו עכשיו ע"ש וק' במ"ש בלשון נראה דהרי ד"ז נלמד ממשנתנו ותו במ"ש בטעמא דנאמן האב משום בידו דהרי בשמעתין מסיק הגמ' דלא מקרי בידו אלא טעמא משום דבנישואין הימניה רחמנא:

גמ' הניחא לר"י אי טעמא דנפשיה וכו' הק' בשיטה הרי בידו להשיאו בעולה לכ"ג דמודה בה ר"י ע"ש ולכאורה היה נר' ליישב דמתני' כר"א דס"ל פנוי הכא על פנויה עשאה זונה ואיכא בבעולה לאו דזונה שו"ר דהא ליתא דא"כ תנא דמתני' במאי מוקי לה לקרא דכי תהיין לאיש דלקמן דס"ח ע"א ע"ש ועיין להשע"ה במ"ש לקושי' השיטה:

גמ' ועוד אי אמר לא בעי' וכו' ק"ל מ"ש מדאמרינן בפ"ק דמציע' די"ו דבשדה סתם הוי בידו וסמכא דעתיה משום דהרבה מוכרין מצויין וה"נ הוי בשדה סתם ומיקרי בידו ויש ליישב:

רש"י ד"ה דלא מוחזק וכו' ואי אתי אח לאחר מכאן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלחד תי' שכ' התוס' דנקנה דלא מוחזק לן באחי ובבני משום סיפא י"ל דרישא דיש לי בנים במוחזק באחי ע"ש ומלבד דפשטא דגמרא דכולה מתני' מיירי בדלא מוחזק באחי ובבני והתוס' לא כ' אלא דדינא דרישא אתי אפי' במוחזק באחי ומ"מ מיירי נמי בדלא מוחזק עוד בה דהגמרא בבתר' דקל"ד כי פריך אמתני' דהתם דקתני זה בני נאמן תנינא מי שאמר יש לי בנים נאמן משני התם בדלא מוחזק באחי וקתני יש לי בנים נאמן וע"כ נאמנותו מהניא לדכי אתו אחי כדברי רש"י והרא"ש ז"ל:

דף סד:

מתני' ואיני יודע אם גדולה שבגדולות וכו' עיין להתוס' לעיל דנ"ב ע"א בד"ה והלכתא ועיין מה שכתבתי שם:

דף סה.

גמ' אי לימא דאית ליה סהדי להאי וכו' מי מציא אמרה וכו' הא דלא ניחא ליה למי' דאית לה סהדי גם לדידה עיין למהרש"א ומה שהק' הרשב"א נימא דאית לה סהדי על החבילה לחוד ולא על ב' עבדי' ע"ש י"ל דמ"ל להגמ' מלישנא דברייתא דכולהו מודו דהחבילה שלה אלא שכל א' אומר זו אשתי ומה שקנתה אשה קנה בעלה והאשה אומרת אלו ב' עבדי וממילא החבילה כמו שהם מודים:

רש"י ד"ה ע"א וכו' אפי' לא מכחשא ליה איהו וכו' עכ"ל השע"ה בה' אישות ד"ן כ' דס"ל לרש"י כדעת המ"כ שהביא בב"י דע"א בהכחשת בעל דבר דלאו כלום דוקא לבע"ד אבל לאחריני מהימן ע"ש ואין נר' כן מפירש"י לקמן דס"ו ד"ה חזי ליה שכ' לאו הודאה היא ומותרין לטהורין ע"ש ועמ"ש בחי' בכריתות די"ב ע"ב ע"ש:

תוס' ד"ה אמר וכו' כדאמר התם אם הביאוהו ב' וכו' עכ"ל ואע"ג דרבנן פליגי לא פליגי אלא במכחישם אבל באיני יודע אפי' רבנן מודו וכ"כ השע"ה ועיין למהרש"א אך ק' במ"ש התוס' בדיבור שאח"ז דמשום רבותא דר"מ תני הוא אומר לא אכלתי דאמאי לא כ' עדיפא מינה משום דרבנן לא פליגי אלא באומר לא אכלתי אבל באומר איני יודע מודו ואפשר דהא מילתא באיני יודע לרבנן תלי בצדדי הבעיא דבעי התם בכריתות אי טעמא דרבנן משום מיגו או משום דאדם נאמן ע"ע וע"ש בתוס':

דף סו.

גמ' מאי חזית דסמכת אהני וכו' הק' הפנ"י הא הו"ל ס"ס שמא לא נשבית ואת"ל נשבית שמא לא נטמאה ואעפ"י דאמרי' בפ' ע"י דביוחסין אפי' בס"ס אסור מ"מ בשבויה דרבנן לא מחמרי' בס"ס כמ"ש התוס' בכתובות דכ"א ועוד אמאי מהימן ע"א לאביי בכה"ג דרבנן הוא ע"ש הנה מ"ש מדברי התוס' דכתובות דשבויה דרבנן אין משם ראיה שהרי כ' דלא הוי בחזקת בעולה דמשמע דס' דאורייתא מיהא הוי שהרי לא כ' דהויא בחזקת שאינה בעולה וכ"נ מדברי הר"מ בפי"ח מה' א"ב שכ' דטעמא דבשבויה הקילו משום דס' דאורייתא לחומרא אינה אלא מדרבנן ועיין להתוס' לעיל די"ב ע"ב בד"ה אם ולהשע"ה בה' א"ב דקל"ב והפנ"י מכח קושיתו הוכיח דלא אמרינן בשבויה הקילו אלא אם היא לפנינו וטוענת ברי אבל אם אינה לפנינו כמעשה דינאי לא ע"ש:

תוס' ד"ה אמר וכו' וי"ל דהתם מיירי באינו שותק וכו' עכ"ל התוס' בגיטין דנ"ד ע"ב הוסיפו א"נ מדרבנן וכ"כ הרשב"א כחי' בשמעתין וק' דא"כ מה הוכיח רבא לקמן מברייתא דמגורה הא התם בדאורייתא מיירי ואפי' אביי מודה וצ"ל דכונתם דמיירי בדאורייתא ובשותק דהו"ל לידע שאמ"ל בפניך נטמאו ובשותק דלא הו"ל לידע ומדרבנן ובתרווייהו מיירי אביי וחד תי' הוא ולא בעינן ב' תירוצים:

דף סו:

ד"ה אמר וכו' כדמוכח בסמוך מקרא וכו' עכ"ל הוצרכו לזה לאפוקי דלא נימא דמיירי הכא בנודע שהוא ס' ן' גרושה ולא נודע שהוא ודאי כמ"ש הריטב"א בחי' ע"ש:

בא"ד ופליגי נמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבוד' וכו' עכ"ל לא ניחא להו לו' לטהרות דא"כ פלוגתא קמייתא לר"ט לא אצט' כלל אלא לרע"ק ועיין למהרש"א ז"ל:

דף סז.

גמ' כ"מ דרישא לאתויי ישראל שנשא חללה ודרבב"ח וכו' מדלא קאמר נמי לאתויי חלל שנשא ישראלית מוכח דאפי' לר"י מוקמי' לה כר' דוסתאי וכמ"ש מהרש"א בד"ה והרי חלל ע"ש וק"ק עמ"ש הריטב"א בחי' דלפום מאי דמשני אפירכת חללה תנא כ"מ דרישא יתורץ גם פירכא דחלל ואצ"ל כר' דוסתאי ע"ש דא"כ אמאי לא נקט הגמ' כאן חלל וי"ל:

דף סז:

גמ' מאי באומות הלך אחר הזכר וכו' הא דלא מוקי לה בעמוני שנשא מצרית דהלך אחר הזכר והוי עמוני דאפי' יתגייר לא יבא בקהל משום דאכתי קשיא מנ"ל וכפירש"י דהגמ' הכא תרתי פריך:

גמ' הוקשו כל העריות וכו' ק' למ"ל קרא דאיש אחר הא קרא דבן לא יקח את אשת אביו ע"כ לדיעבד דלכתחילה נ"ל מאחות אשה בהיקישא וא"כ נילף שצד עריות מבן בהיקישא ונ"ל במ"ש התוס' בשמעתין דסוגיא דשמעתא אליבא דר"י דא"כ לא ילפי' דהו"א דבן שאני דהוי ממזר אין קדושין תופסין דהו"א הא בהא תליא קמ"ל קרא דאיש אחר דלא תפסי קדושין בחייבי כריתות ואין תפיסת הקדושין תליא בממזרת:

תוס' ד"ה מה"מ וכו' והכא בעי אליבא דר"י וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א א"כ מאי פריך מדאביי דהוא אליבא דשמעון התימני ל"ק דאביי ה"מ בנידה דלא הוי ממזר וטעמיה משום דתפסי קידושין כמ"ש רש"י והתוס' בסמוך ופריך הגמ' מהיכא פשיטא ליה דתפסי קדושין נימא דגם שמעון התימני אית ליה היקישא:

דף סח.

גמ' לחומרא מקשי' וכו' היינו ממזר כדפרש"י והתוס' ויש להוכיח מכאן דמאי דאמרי' לחומרא מקשי' מידה היא בתורה ולאו מכח ס' וכמ"ש התוס' בריש קמא דאי איתא דמכח ס' הוא הא ס' ממזר שרי מדאורייתא דממזר ודאי אמ"ר ולא ממזר ס' כדלקמן ועיין להרשב"א בחי' שם ריש קמא:

גמ' ששנואה בנישואיה ואמ"ר כי תהיין וכו' הר"מ בפ"ב מה' נחלות כ' הי"ל בן ממזר נוטל פי שנים כי את הבכור בן השנואה ע"ש והוא נגד הסוגיא וע"ש לה' לח"מ ונר' דס"ל כיון דגלי קרא דנשואה באיסור נוטל פ"ב גם באין קדושין תופסין נוטל פ"ב דאין סברא לחלק ביניהם כיון דבנו הוא וכ"נ מדברי הלבוש בח"מ סי' רע"ז וע"ש בסמ"ע סקי"ז ובפרישה וב"ח שכל דבריהם נגד סוגיא דשמעתין ועפי"ד הר"מ מתורץ מה שהק' התוס' ביבמות דכ"ב ע"ב ד"ה בן וכו' וא"ת ולידרוש איפכא וכו' ע"ש:

דף סח:

גמ' הניחא לר"ש וכו' עפירש"י אבל הר"ן פי' הניחא לר"ש כיון דדריש טעמא דקרא בכל האומות שייך הסרה אבל לרבנן מאי א"ל והלח"מ בפ"ב מה' מו"ל פי' כן לדעת הר"מ וכ' דלפי' המסקנא דפ' המקבל דהיכא דמפרש קרא טעמ' כמו דרשי' טעמ' דקרא אפילו לרבנן ניחא ע"ש והשע"ה בפ"ב מה' א"ב תמה ע"ד מגמ' דיבמות דכ"ג ע"א דלפ"ד קשיא למסקנא דפ' המקבל לריב"י קרא דבת אשת אביך מאי עביד ליה דלמעוטי נכרית מכי יסיר נפקא ע"ש ולק"מ דלמסקנא דפ' המקבל י"ל נכרית נ"ל לריב"י מכי יסיר ובת אשת אביך לשפחה ומצרך צריכי כדאיתא התם וקרא דהאשה וילדיה מוקי לה כריה"ג להאומר לשפח' הרי את בת חורין:

תוס' ד"ה ולדה וכו' הולד כשר וכו' עכ"ל ק"ק נימ' דהולד פגום אפי' לאחר שחרור וכדקאמ' לקמן לרבינא הולד פגום כשיתגייר כיון דע"י מכירה בא ואין לו' משום דלישנא דמתני' דקתני ולדה כמוה משמע דלהחמיר עליה בא דא"כ מאי משנא אח"כ וכת' דאתא לאשמעי' אפי' בא עליה ממזר וכו' וי"ל דכל זה כ' לפום מאי דלא אסיק אדעתיה לקמן דלרבינא פגום קאמר אלא דס"ד דממזר קאמר רבינא ופריך נימא קסבר רבינ' וכו':

ד"ה אמר וכו' ה"מ בתר דידענא מסקנא וכו' עכ"ל היינו מאי דמסיק מקרא דואח"כ תבא אליה ולפום פשטא דגמ' דאליבא דרבנן הוא דמסיק הכי אבל לר"ש נ"ל מלא תתחתן א"כ מלתא דרבא דמוקי לקרא בגירותן לא אתי כר"ש וכזה ראה וקדש הה"מ ברפי"ב מה' א"ב בדעת הר"מ דפ' דלא תתחתן בגיותן משום דפ' כר"ש ומילתא דרבא לא אתי כר"ש ואפשר דה"ט דפ' כר"ש משום דרבנן דריה"ג דבסמוך ע"כ דרשי לקרא דהאשה וילדיה כר"ש וכן מהגמ' לקמן בס"פ דנקט דרשא דהאשה וילדיה דלא אתיא אלא לר"ש יש להוכיח דהלכה כר"ש מיהו ק"ל דבפ' הערל שם פשיט הגמ' דפ"ד כהן לאו בקדושתיה קאי מדתניא פ"ד ישראל מותר בנתינה ודחי רבא ש"ה דבגיותן הוא דאסר רחמנא הדר אמר לאו מילתא היא דבגירותן הוא דאמ"ר לא תתחתן ומשמע דלמסקנא נפשטה הבעיא דלאו בקדושתיה מהך ברייתא ואי איתא נימא דהך ברייתא כר"ש דבגיותן הוא דכתיב קרא אלא ע"כ דלמאי דמסיק בשמעתין מקרא דואח"כ תבא אליה גם לר"ש נ"ל מהכא דלא תפסי אבל ולדה כמוה מוהאשה וילדיה ול"ל להיקישא דוילדו וכן לרבנן דריה"ג ולכ"ע לא תתחתן בגירותן הוא דכתיב:

רש"י ד"ה נימא וכו' ואם נתגייר יהיה מותר וכו' עכ"ל מתבאר מדבריו דכי אמרי' נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר היינו כשיתגייר ודבריו סתראי למ"ש לקמן דע"ו גבי מאי דפריך איסורה מאי משום שפחה וכבר העיר ע"ז מהרש"א לקמן דע"ה ע"ב בתוס' בד"ה וריש' ע"ש והשע"ה בפט"ו מה' א"ב תמה עוד ממ"ש רש"י גופיה לקמן ד"ע ע"ב גבי מאי דאמרי' כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא הוי ע"ש ואפ"ל דגבי עבד מודה רש"י דלא בעי שחרור כיון דאין לו חייס כדאמרי' בס"פ ודוקא בנכרי דאית ליה חייס הוא דכ' רש"י לכשיתגייר וניחא בזה מ"ש השע"ה ע"ד התוס' ביבמות דמ"ה ע"ב בד"ה כיון שדבריהם סותרין למ"ש שם בפ"ק ע"ש ועיין בחידושי' בנידה דנ"ו ע"ב:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה