משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת קידושין · פרק רביעי
דף סט.
מתני' ממזרי ונתיני הקשה הריטב"א לרבנן דכ"ט דלעיל ס"ל דממזר אסור בשפחה והיכי שרי ממזרי לנתיני הא נתיני גזר עליהם דוד עבדות ע"ש ולא ידענא מהיכא משמע ליה דלרבנן ממזר אסור בשפחה הא טעמא דרבנן משום דכתיב לו הלך אחר פיסולו ואה"נ דמותר בשפחה אלא דזרעו ממזר כמוהו כמו אם נשא ישראלית מיהו קשיא הגמ' לעיל דמבע"ל אי נושא לכתחילה או דיעבד אמאי לא פשיט ממתני' דממזרי ונתיני מותרין לבא זה בזה וצ"ל כמו שתי' הריטב"א לקושייתו:
דף סט:
רש"י ד"ה מסייע וכו' והדור שראו הפרשתם וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דגם לאותו הדור הטעם משום דהיו החכמים עמהם וכמ"ש לדורות הבאין וכו' אלא דקושטא קאמר דכבר הכירו אותם ע"י הפרשה לחוד כמו שכן הוא עלו מאליהן דעזרא הפרשה הוא דעבד ובהפרשה סגי ליה:
דף עג.
רש"י ד"ה חד לכהנים וכו' גם דור עשירי לא יבא להם ב"י וכו' עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת בקהל דא"כ תרי קהלי צריכי לגופייהו:
גמ' אמר רבא ד"ת שתוקי כשר וכו' עמ"ש אחי ז"ל בס' בני סמיכי:
דף עד.
תוס' ד"ה שודא וכו' כל מה שירצה הדיין יעשה דהפקר ב"ד הפקר וכו' עכ"ל וההיא דפ"ק דגיטין דאמרי' שודא אע"ג דלאו ב"ד הוא משום דדעת הנותן כשנתן ליד השליח דכל מה שירצה השליח יעשה:
ד"ה אי מהתם וכו' וא"ת אמאי לא פריך וכו' עכ"ל בשיטה תי' דאפי' למ"ד לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין ה"ד בה אבל בבתה דוקא ברוב כשרין ואבא שאול מכשיר אפי' בבתה ורוב פסולין ולמ"ד לדברי המכשיר מכשיר אפי' בבתה דוקא ברוב כשרין ע"ש ויש מק' דא"כ מאי פריך שם לר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מברייתא דקתני בד"א בעדות אשה בגופה אבל בעדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי מאי לאו שתוקי ופסול ומאי פריך הא הך ברייתא מוקמי' לה שם לעיל דרישא דברייתא דמדמה לה לשבויה משום דמאן דמכשיר אפילו ברוב פסולין וי"ל דאע"ג דמאי דמדמה לשבויה היינו היכא דרוב פסולין מ"מ מילתא דר"ג מיירי בכל גוונא בין ברוב פסולין בין ברוב כשרין ומאי דקתני בד"א אעיקר פלוגתייהו קאי ומשמע דאפי' ברוב כשרין פוסל בבתה:
דף עד:
ד"ה ה"ק וכו' וי"ל דלאו עיקר קושיא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דמאי דפריך בסמוך ותו הא מותר אסור וכו' היינו ר"ל אם נאמר דכל האסורין יש מהן ויש מהן ויתורץ קושיא ראשונה מ"מ דהדיוקא בדוקא וכולהו חד קושיא היא ע"ש ואכתי ק' באוקמתא קמייתא אמאי לא אוקמה כרשב"י והדיוק הא מותר וכו' דייקי' הא מותר יש מהן ויש מהן וי"ל דס"ל כיון דאיכא אלמנה וגרושה דא דאסורין בקהל כהונה ומותרין בממזרת ע"כ דכל האסורין ל"ד אלא יש מהם ויש מהם א"כ ע"כ דהדיוק בדוקא ולכך אוקמה כרשב"י ופריך דאכתי איכא גר ולפי תי' הב' שתי' מהרש"א דפריך מדאוקמה דלא כרשב"י ע"כ דס"ל דהדיוק בדוקא ע"ש אין להקשות דנימא דמאי דאוקמה דלא כרשב"י משום דכל האסורין ל"ד דאיכא אלמנה וגרושה די"ל דפשיט"ל להגמ' דכל האסורין ודאי דוקא וע"כ דמאן דאוקמה כל האסורין לבא בקהל כהונה לא אסיק אדעתיה הא דלמנה וגרושה ועל הדיוק הוא דאיכא למי' יש מהם ויש מהם אבל לישנא דכל האסורין ודאי דוקא הוא ועיין מ"ש בדיבור שאח"ז:
ד"ה והרי וכו' ונ"ל הרי גר שנשא בת ישראל עכ"ל יל"ד כיון דעיקר הקושי' היא מגר שנשא ב"י מאי קאמר אח"ז אלא אמר ר"נ בר אושעיא ה"ק כל שכהן וכו' הא אכתי ק' מגר ולפמ"ש מהרש"א בדיבור הקודם דכ' דקושי' דמק' הגמ' חדא קושיא היא יתיישב שפיר דכיון דלאוקמתא דר"נ ל"ק מאלמנה וגרושה שהיא קושי' א' שוב ל"ק מגר ולתי' שכ' מהרש"א דפריך אהא דלא אוקמה כרשב"י ניחא נמי דר"נ לא משמע ליה דיוק דהא מותר אסור ולא נייד מאוקמתא קמייתא אלא משום קושי' דאלמנה וגרושה:
דף עה.
ד"ה וכולן וכו' דכל א' ואחד מותר במינו וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דשתוקי בממזרת מקרי מינו אין נר' דא"כ אמאי כ' התוספות ודלא כר"א דאוסר ספיקן בספיקן ואמאי לא נקטו ספיקן בודאן כמו שכן הוא לפירש"י ולקושייתו י"ל דמינו דקאמר הלל אינו מוכרח דכולן דוקא במינו אלא דר"ל דכולן שוין בד"ז דבמינן מותר אבל יש מהם דשלא במינן אסור והיינו גר בממזרת וס"ל כר"י. ועכ"ל כן שהרי וכולן קאי אעשרה יוחסין והרי כהנים לוים וישראלים מותר לבא זה בזה:
דף עה:
ד"ה וריש' וכו' היינו אזהרה לתפיסת הקדו' אבל אזהרה לביאתו וכו' עכ"ל להסו' דבפנויה איכא לאו דלא תהיה קדשה ניחא קושייתם דכיון דלא תפסי קדושין הו"ל פנויה ואיכא לאו לדידה:
ד"ה והשתא וכו' דאל"כ בפ' אלמנה וכו' עכ"ל ראייתם מדלא פריך אלא לרע"ק ולא פריך לתנא מ דס"ל נכרי ועבד הבא על הולד ממזר ועיין במהרש"א:
דף עו.
ד"ה מצת וכו' דאל"כ לא יצא י"ח וכו' עכ"ל הא דלא כ"כ ארישא דמצת כותי מותרת דאל"כ אסורה י"ל דבעיסה דידיה מיירי אלא דעושה אותה בבית ישראל ועובר עליה בבל יראה מיהו התוס' בפ"ק דגיטין כ' דבעיסת ישראל מיירי וע"ש במהרש"א:
ד"ה הנושא וכו' דא"כ אמאי נקט כהנת וכו' עכ"ל לפי מ"ש בדיבור שאח"ז דבודקין משום חשש חללה ק' טפי אמאי צריך בדיקה ונקטו אמאי נקט כהנת להקשו' אפי' לפירש"י דמשום חשש ממזרת:
דף עז.
גמ' מ"ט דר' דוסתאי וכו' הק' מהרש"א ז"ל נימא דנ"ל מג"ש דלעיל ול"ל היקישא דזרעו לו ע"ש ול"ק דאי מג"ש נ"ל אפי' חלל שנשא חללה נמי בתו כשרה לכהונה ולר"ג פסולה וע"כ דנ"ל מבעמיו ובמאי דפריך הגמ' הא תנא ליה רישא איכא למידק נימא דרישא בחלל שנשא חללה ומסיפא הוא דאשמועי' דלא כר"ד וי"ל דא"כ נתני נמי לעולם בסיפא דלא תיסק אדעתין למי' דחלל שנשא בת ישראל כשרה אחר ג' דורות אלא ע"כ דגם רישא בחלל שנשא ב"י מיירי:
דף עז:
גמ' מ"ד הרי שמות מחולקין קמ"ל ק"ל כיון דמסיפא שמעי' דהאי תנא ל"ל אחע"א אלא בא"מ א"כ אפי' נימא דבשמות מחולקין חייב ב' הכא ל"מ באלמנה אלמנה ב' דאין איסור אלמנה הב' חל על אלמנה א' וכה"ג אמרי' בפ"ב דנדרים הריני נזיר היום ה"נ היום אין נזירות חלה ע"נ וכן אין שבועה חלה על שבועה:
גמ' הואיל ושם זנות פוסל בישראל ולא בעי' לאוקמ' בזנתה תחת בעלה ממש משום דברייתא אקרא קאי וזונה דוקא כל הנבעלת לפסול לה אפילו אינה תחת בעלה:
גמ' פרט לכ"ג שבא על אחותו אלמנה עיין במהרש"א בשם ת"י והריטב"א בחי' כ' דאלמנה על אחותו אמ' מגו דאיתוסף על כ"ג שיתמנה אחריו ע"ש ומגמ' בפ' אמרו לו די"ד ע"ב דקאמר דאיכא ברא לסבא ומהר"ם בחיבורו שם נר' דבהא לא הוי איסור מוסיף:
גמ' חללה למה נאמרה אין איסור חללה אלא מאיסו' כהונה עיין במהרש"א ואכתי ק' מנ"ל למידרש כשם שחלוקה הא כולהו צריכי דכיון דלא שמעי' אין חללה אלא מאיסור כהונה אלא מדשינה דגבי כ"ה כתיב חללה קודם גרושה וגבי כ"ג כתיב חללה בתר גרושה א"כ בע"כ אצט' למכתב גרושה ומנ"ל דרשא דכשם ע"כ צ"ל דמיתורא דחללה לחוד שמעי' אין חללה אלא מאיסורי כהונה ואין צרי' למי' מדשינה אלא אחר דכתיבן כולהו לדרשא ניחא ליה לרש"י למי' מדשינה והריטב"א הק' לפירש"י למ"ד אין איסור חע"א אפי' בא"מ וליכא למידרש כשם שחלוקה וכו' למ"ל דכתיב חללה ע"ש ונ"ל דלדידיה י"ל דאצט' קרא לגרושה ואלמנה וחללה בגופין מחולקין לחייב על כל א' ומיירי לחייב על הקדושין אם קדש כולן ואע"ג דכבר שמעי' מנדה דגופין מחולקין חייב כמ"ש התוס' לעיל ה"ד בביאה דא"א לערבן אבל בקדש דאפשר לערבן לקדש כולן בב"א ליכא למילף מנדה וכה"ג איתא בפ' אמרו לו דקצר וקצר איכא למ"ד דלא אמרי' גופין מחולקין ע"ש ואפי' לרבא דאמר לקמן א"ח עד שיבעול מ"מ לכי בעל לוקה על הקדושין משום דלא יקח והריטב"א פי' דלא כפירש"י אלא דאצט' קרא לחייב על אחת מהם דאי לאו קרא הו"א א"ח עד שיעשה כולן ע"ש וק' דא"כ בכדי כתיב אלמנה שהרי בגרושה חללה זונה חייב כמו כ"ה וצ"ל דלענין מלקות קאמר ולעולם אפי' בלא קרא הוה ידעי' דעובר אלא דאצטריך קרא למילף על אחת מהם כיון דדמי ללאו שבכללות ומ"מ חדא מיהת לוקה אם עשאן כולן כדאיתא בריש כריתות גבי כל חלב שור וכשב ועז והשע"ה בה' א"ב דקכ"ה ע"ג הקשה ע"ד הריטב"א לר' יונתן דס"ל ויש לחלק אמאי אצט' קרא ע"ש ועפי"ה ניחא דאע"ג דעובר מוי"ו לחלק מ"מ לענין מלקות ס"ד דהוי לאו שבכללות ועי"ל במ"ש הט"ז בי"ד סי' רפ"ח סקמ"ט דלר' יונתן הוי"ו יש לה ב' משמעות דפעמים שניהם כא' ופעמים א' מהם והוי ס' בדבר ע"ש וה"נ אצט' קרא למלקות דאין להלקות על הס' איברא דדברי הט"ז תמוהים דא"כ במקלל אביו ואמו אמאי מקטיל בחד מינייהו לר' יונתן וכבר תפס עליו ה' בית יהודה ח"ב דס"ו ע"ג וכ"מ במנחות ד"צ ע"ב דפריך ולר' יונתן למ"ל קרא האמר עד שיפרט לך ע"ש וא"א מאי פריך הא הו"א מספק יביא שניהם ולכך אצט' קרא והעה"ש שם בסימן דכ"ח הוכיח דלא כה' ט"ז ממ"ש התוס' בנדה דנ"א ע"ב שהק' לימא או סנפיר או קשקשת לר' יונתן ע"ש וא"א היכי סמכי' ע"ז מס' ע"ש ויש לדחות מ"מ מק' לא לילקי כשיש לו סנפיר לחוד ועוד י"ל דקושית התוס' היא למסקנא דמסיק הא דכתיב סנפיר משום יגדיל תורה דכיון די"ל דכוונת התורה או סנפיר או קשקשת ודאי דלא אמרי' דכתביה משום יגדיל תורה וא"כ מדכתיב סנפיר איכא הוכחה דאו או קאמר:
דף עח.
גמ' ב' שמות ע"ז וב' שמות ע"ז וכו' מזה מוכח דר"י ל"ד אלמנה אלא בגרושה לכ"ה כדפירש"י וק' על הר"מ בפט"ו מה' א"ב וע"ש להר"מ ובמ"א כתבתי באורך ע"ש:
דף עט.
רש"י ד"ה בהא אמר רב וכו' ודילמא השתא הוא דבגרה וכו' עכ"ל משמע דאפי' איכא חזקה דנערות בתוך ו' ומ"מ לא הוי אלא ספיקא משום דאיכא כנגדה חזקה דמדהשתא בגרה וכו' ומשמע ליה הכי מדלא פריך הגמ' אלא בהא אמר רב וכו' ולא פריך גם לשמואל ועיין להריטב"א ז"ל בחי' ודוקא גבי חזקה דנערות הוא שכ"כ רש"י אבל כי איכא חזקה דפנויה מודה לדברי התוס' דאפי' לשמואל ליכא ספיקא כלל ול"ד לחזקה דנערות דמרעא לה חזקה דמדהשתא בגרה וכו':
תוס' ד"ה קידשה וכו' ליפלגו בקידש' אביה גרידא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלא ק"ל ליפלגו בהיא עצמה גרידא משום דכיון דלכ"ע צריכה גט אין נ"מ כ"כ ע"ש ועי"ל דס"ל לרי"ש כנ"ל לעיל דמ"ג ע"ב דאמר כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין ולרבנן נערה מקבלת קדושיה בלא דעת אביה וא"כ בקדשה היא עצמה גרירא אפי' לא אמרי' מדהשתא בגרה מ"מ נערה היא אחר י"ב שנים ומקבלת קדושיה מיהו י"ל דליפלגו בקידשה עצמה ביום אחד שאחר חר י"ב שנים ע"כ צ"ל כדברי מהרש"א ואע"ג דאי קבלה קידושין מאיש אחר איכא נ"מ דלרב א"צ גט מב' ולשמואל צריכה גט מב' מ"מ לגבי ראשון מיהא אין נ"מ כ"כ:
ד"ה ושמואל וכו' אי הוי חזקה דנערות מודה רב וכו' עכ"ל עיין במהרש"א שהוכיח דס"ל להתו' כמ"ש הת"י דבתוך ו' לעולם לא יבואו סי' בגרות ועפי"ד נוחין דברי רי"ו בנתיב כ"ב שכ' משם התוס' דס"ל כפי' הר"מ דלא יבואו ס"ב בתוך ו' ול"ק מ"ש מהר"ם לובלין בתשו' סימן קל"ט ע"ש:
דף עט:
גמ' תני חדא הרי היא בוגרת וכו' נר' דלרב י"ל הא דתני חוששין בתוך ו' וכדלעיל לפירש"י ולא פריך הגמ' אלא לשמואל דליכא לאוקומי הא דתניא הרי היא בוגרת אחר שש דלישנא דהרי היא בוגרת משמע משום דאמרי' דמדהשתא בוגרת ואחר ו' בלא"ה מחזקי' לה בחזקת בוגרת ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א בתוס' ע"ש ועוד י"ל לקושיית מהרש"א דלרב י"ל דלא פליג אלא במכחשת ושמואל אפי' במכחשת פליג ואין כאן סתירה לה כלל דהלכתא כרב באיסורי ונר' שזה דעת הרמ"ה הביאו הטור בסימן ל"ז שכ' דדוקא במכחשת הוא דאמרי' מדהשתא בוגרת וע"ש במר"ן בב"י ועי"ל לקושית מהרש"א אע"ג דהגמרא קאמר דפלוגתייהו באין מכחשת היינו בשותקת אבל במודה שהיתה נערה אפי' רב מודה כמו שצדד בזה הח"מ שם וא"כ י"ל דברייתא דקתני חוששין במודה מיירי:
תוס' ד"ה במכחישתו וכו' ול"ד דביומא דמשלם שש מיירי עכ"ל ר"ל וא"כ בחנם נקט מאתמול דלא הול"ל אלא מצפרא וא"צ למ"ש מהרש"א:
דף פ.
ד"ה שדרכו וכו' או אדם טהור וכו' עכ"ל הק' מהרש"א אפי' אדם טמא הא אין אדם מטמא אדם אלא טומאת ערב וכבר טמא טומאת ערב משום נדות ע"ש ונ"ל דבאדם אם הוא בחיבורין מטמא אדם טומאת ז' כדאי' בפ"ב דע"א דל"ז ע"ב א"כ אי לאו צד דאדם טהור איכא ב' צדדים לטומאה שמא התינוק בעצמו ושמא אדם טמא בחיבורין וליכא לטהורי אלא צד אחד דהיינו אדם טמא שלא בחיבורין והוי כמו רובא לטומאה ולכך כ' אדם טהור דהוי ב' צדדים לטהרה והו"ל פלגא ופלגא וכה"ג כ' התוס' בפ"ב דחולין דף כ"ח ע"ב בשמעתא דמחצה ע"מ כרוב ע"ש:
ד"ה סמוך וכו' דהא אמרי' בהדיא בסמוך דעשאהו וכו' עכ"ל ר"ל כיון דטעמא דר"מ משום דחייש למיעוטא פלגא ופלגא א"כ לרבנן דלא חיישי למיעוטא שפיר מטמאין משום דהוי רובא ול"ל בסמוך טעמא דעשאוהו לרבנן ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:
דף פא.
רש"י ד"ה ואתה וכו' והאידנ' ליכא מיתת ב"ד וכו' עכ"ל אין להקשו' דהי"ל לידע שלא זינתה מדלא אסרוה על בעלה ועדיין יושבת תחתיו די"ל דס"ל כמ"ש התוס' ריש זבחים דאפי' זינתה יכולה לישב תחת בעלה רק שלא תשמשנו ע"ש ואין יודעין שהיא משמשת אותו דד"ז אינו ניכר לכל:
גמ' מר זוטרא מלקי ומכריז ולא חייש לאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא ועיין בגמ' ביבמות ר"פ האשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה דקי"ט ע"ש:
תוס' ד"ה מלקין וכו' דהא הכא מיירי ליוחסין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד צ"ל אע"ג דלא קי"ל כראב"י דאמר פנוי הבא על פנויה עשאה זונה מ"מ איסורא מיהא איכא:
דף פב.
מתני' אחרית ותקוה בעת זקנותו פירש"י בגמר' שאפי' שאינו יכול לעסוק בתורה אוכל מן הקודמות וזה כוונת הכתוב טוב אחרית דבר מראשיתו ר"ל הטוב של אחרית דבר הוא מראשיתו דהיינו ממה שעסק בתורה בנערותו דהיינו מן הקודמות:
תם ונשלם מסכת קידושין