אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת פסחים › פרק תשיעי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת פסחים · פרק תשיעי

פרק שמיני

דף צב:

גמ' לא הורצה וכו' כ"פ הר"מ בפ"ה מה' ק"פ וכ' בד"מ דהלכה כר"ש באיסורי והוא תימה דלמאי דפ' ברפ"ו אין שוחטין על ט"צ כ"ע מודו דלא הורצה כמבואר בשמעתין ואפשר דמאי דפ' אין שוחטין על ט"צ הוא מדרבנן עיין בסוגייא דלעיל ד"צ ע"ב ע"ש:

רש"י בד"ה א"כ וכו' טפי מאונס וכו' עכ"ל היינו לפום פשט' דמתני' אבל למאי דאמר מזיד קתני בהדייהו לא ק' אלא ממזיד אבל מאונס אחרינא ל"ק דמ"ש ובדבור שאח"ז מפ' למסקנ' דמזיד קתני וצ"ע:

דף צג.

גמ' למה נאמר דאי בעי וכו' הא דלא פריך הכי אמתני' משום די"ל דעיקר הקושי' אדרך רחוקה אבל בברייתא לא קתני אלא למה נאמר טמא ולא הזכיר דרך רחוקה ולכך פריך שפיר ולפ"ד התוס' ניחא יותר שפיר דמאי דפריך הוא דכיון דקתני לפוטרו מכרת משמע דאי בעי למעבד מצי עביד והא ליתא בטמא ואמתני' ליכא למפרך הכי דקתני פטורין אגב חייבין וליכא למידק מינה אי בעי למעבד וכו' ואין להק' דמ"מ תקשה אמתני' מאי ק"ל למה נאמר טמא די"ל דעיקר הקושי' מדרך רחוקה ומשני לפטור מכרת וכיון דדרך רחוקה לפטור מכרת גם אטמא כן הוא ולכך קתני פטורין אתרווייהו ולר"ש דלא הורצה גם אדרך רחוקה י"ל דה"ה דמצי לתרוצי תנא דמתני' דאי בעי למעבד וכו' וחדא מתרתי קתני:

שם סבר שני רגל בפ"ע הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' ק"פ פסק כר' והשיג הראב"ד דלא הו"ל לפסוק כר' כיון דרבים פליגי עליה עיי"ש ונ"ל דטעמו משום דסתם מתני' כר' דקתני למה נאמר טמא ושהיה בדרך רחוקה וכו' וכן ברייתא דלעיל דלר' נתן ל"ק למה נאמר וכו' דאשמעינן קרא דאף על גב דלא חזי בא' עביד בשני כמ"ש התוס' בד"ה שלא ואף דהתוס' לר"י דס"ל משעת אכילה מ"מ לעולא נמי כיון דא"י לבא בשעת שחיטה לא חזי בראשון לדידיה איברא דלפ"ז במ"ש הרמב"ם שם דטמא ודרך רחוקה אף דהזידו בשני אין חייבין כרת וכ"כ בפי' המשנה דזהו מאי דקתני מתני' שאלו פטורים מכרת וכו' עיי"ש קש' דבגמ' לעיל פריך אמתני' שוגג ואונס בני כרת נינהו ולפ"ד הרמב"ם מאי פריך והלח"מ עמד בזה ותי' דבעי לאוקמי מתני' כר"ן עיי"ש ולפי"ה לית' דמתני' ר' היא דר"ן אצטריך קרא בלא"ה כאמור ודע דלפ"ד הר"מ דטמא ודרך רחוקה פטורים בהזידו בב' ניח' מ"ש התוס' בד"ה אלא וכו' לר"י אמאי אצטריך קרא וכו' דלפ"ד הר"ם אצטריך קרא לפוטרם מכרת בהזידו בב' גם ניח' מ"ש בר"ה דאי בעי וכו' מדקאמ' לפוטרו משמע וכו' דלפ"ד הר"ם דלפוטרו מכרת הוא בהזיד בב' אין מקום לדייק הא אי בעי למעבד מצי עביד:

תוס' בד"ה ה"ג וכו' ור"ש סבר נמי וכו' עכ"ל לפ"ז אין מקום לגי' שהביאו התוס' בפ' הישן דף כ"ה ע"ב דא"כ הקשי מהאי ברייתא לר"ש ומ"מ מקום י"ל דרע"ק ס"ל דמישאל ואלצפן חל ז' בע"פ לתי' קו' ר"י וניחא קו' התוס' בדיבור שאח"ז:

בד"ה אלא וכו' דא"כ מאי פריך למה נאמר וכו' עכ"ל ק"ק דנימא דהא שמעינן לה מדרך רחוקה לא מחייב על מה שלא נזהר ולכך פריך שפיר דאי בעי למעבד וכו' וי"ל דל"ד לדרך רחוקה דהיה סבור דיכול לחזור משא"כ דטמא וקמ"ל דאף דטמא ל"מ ע"מ שלא נזהר:

דף צד.

תוס' בד"ה כ' וכו' וגם חשבון של ת"ק שנה פליג וכו' עכ"ל לפ"ד מהרש"א לפום קושטא דמלתא לא פליג אבל מפסקי תוס' נרא' דקושטא הוא דפליגי עיי"ש ולדבריהם קש' נימא דחשבון דת"ק עם אוקיינוס הוא ולא פליג אחשבון דכוש וצ"ל דבההיא דתמיד נמי י"ל בלא ים אוקיינוס כמו ההיא דחגיגה אלא דהתוס' קאמרי דממ"נ איכא פלוגתא דאי ההיא דתמיד בלא ים אוקיינוס קאמר א"כ פליג אחשבון דכוש ואי האי דתמיד עם אוקיינוס א"כ פליג אההיא דכל הישוב וכ' תוס' ניחא להו למימר דההיא דכל הישוב כ"ע היא וחשבון דת"ק פליגי אחשבון דכוש:

דף צד:

גמ' ר"א תנאי היא וכו' השתא מסיק דתנאי פליגי בהערל שלא מל כפרש"י וק' עמ"ש התוס' ריש פירקין דלמ"ד אין שוחטין וזורקין עט"ש ט"ש שלא טבל ענוש כרת וליכא מאן דפליג עיי"ש וצ"ל דיש לחלק בין ערל לטמא ומ"מ קשה במה שהוכיחו התוס' בההיא דפ' א"ד לכ"ע היא מדפריך מינה לרבה דמה הוכחה היא זו הא קתני ערל בהדייהו בהך ברייתא ומאן שמעת ליה דאמר ערל שלא מל בכרת ר"א וקתני טמא וכו' ושפיר פריך מינה לרבה אליבא דר"א:

דף צה.

תוס' בד"ה מה וכו' דשייר נמי ביקור וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו דשייר נמי לינה וס"ל כר"י דלקמן דפ"ש אינו טעון ביקור ותוספת' ס"ל כמ"ד טעון ביקור משום דמתני' דלא כר"י דלר"י דוחה נמי את הטומאה וכדפריך לקמן אברייתא ובהא דרואה הטומאה לא אשכחן תנאי אליבא דר"י:

פירש"י בד"ה בפרטיה וכו' כ' מהרש"א ז"ל דגי' הספרים שלנו היא גי' ר"י דבכלליה מרבה בל תוציא דדמי ליה דהאי מפסיל בנותר והאי מפסיל ביוצא ובפרטיה ממעט ב"י וב"י דדמי ליה דהאי ניתק לעשה וכו' ע"ש ק' אמאי הוי ב"י וב"י ניתק לעשה הא קדמו עשה דתשביתו דכתיב קודם ב"י וב"י והתוס' בעצמם דחו פירש"י בבל תוציא דלא הוי ניתק לעשה מה"ט ואילולי דברי מהרש"א י"ל דהתוס' ל"ל פי' אחר בגמ' ומקשי' בבל תוציא הגמ' גופה וכבר עמד בזה ה' מגלת ספר לאוין ע"ז ע"ש ונ"ל דס"ל להתוס' דאע"ג דכתיב העשה קודם ללאו אי לא מקיים העשה אלא אחר העברת הלאו הוי לאו ניתק לעשה ועפירש"י והתוס' בפ' הלוקין בסוגייא דקדמו עשה ע"ש ולר"י דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף מנותר דהוא לבתר איסוריה א"כ תשביתו דהיא הבערה היא אחר זמן איסוריה וכמ"ש התוס' בפ"ק די"ב ע"ב ע"ש וא"כ י"ל ברייתא הלזו כר"י אתיא ולדידיה העשה דתשביתו דהוא הבערה אחר זמן איסורו הוא ושפיר הוי לאו הניתק לעשה אע"פי שקדמו בכתיבה ולפי"ז צ"ל דעובר ב"י וב"י משש שעות ועיין לה' אליה רבה בסי' תמ"ג ע"ש ועפי"ז י"ל דברי הר"מ במז"ל בפ"א מה' ח"ומ כ' דבקנה חמץ לקי הפך סוגיין דקרי ליה ניתק לעשה ועפי"ה יתישב שפיר דאיהו פ' כרבין דתשביתו בכ"ד ולא ילפי' מנותר כמ"ש בפ"ג ע"ש והוי לאו שקדמו העשה ועפי"ה ניחא גם מ"ש ה' מגלת ספר ז"ל ע"ד התוס' מתוספתא דמוכח מינה דאי עשה מעשה לקי ע"ש דההיא תוספתא אתיא כרבנן גם מה שהק' הר' מגל' הפר ז"ל הא לא אתי עשה ומנתק תרי לאוי דסמיכי והכא סמיכי לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור ע"ש ל"ק דהנך צריכי לחמץ והשאור והתרי לאוי דלקי עלייהו הם לא יראה ולא ימצא וכמ"ש הר"מ ז"ל שם בדין ב' וע"ש למר"ן בכ"מ ע"ש וסבור הייתי לישב עוד דברי הר"מ במ"ש התוס' בפ"ק דתמורה ד"ד ע"ב דלא הוי ניתק אלא אי סמיך העשה ללאו ועשה דגזילה אע"ג דלא סמיך ליה משום דא"י לקיים העשה אלא אחר העברת הלאו ע"ש וא"כ י"ל דלר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ותשביתו היא הבערה או אז לקיים העשה אלא אחר העברת הלאו והוי ניתוק אע"ג דלא סמיך ליה אבל למאי דקי"ל כרבנן אז לא הוי ניתוק כיון דלא סמיך העשה דתשביתו ללאו דלא יראה שו"ר דהא ליתא דהר"מ בפ"ג מה"ת פ' המקדים תרומת לביכורים אינו לוקה וה"ט משום דהוי לאו הניתק לעשה הרי אע"ג דלא סמיך ליה ואע"ג דאפשר לקיים העשה קודם העברת הלאו הוי ניתק ודברי התוס' אינם אלא למ"ד לוקה ע"ש בתוס' והמ"ק דפ"ג כ' לישב במ"ש הר"מ בפ"א מה' תמורה דהטעם דלאו דתמורה לא הוי ניתק משום דאיכא תרי לאוי ומנתק חד ולקי אחד וה"נ לא יראה וטעם ב' שכ' הר"מ שם דהעשה אינו שוה ללאו שייך כאן דה דהעשה מש"ש והלאו ליתיה אלא בלילה ע"ש ולא נהירא דהתם העשה ליתיה בציבור וגרע מהלאו ולכך אין בו כח לנתק אבל הכא אדרבא העשה אלים מהלאו דקדים אפי' מש"ש:

דף צה:

תוס' בד"ה פסח וכו' אמאי אצט' וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל עדיפא מינה לרבנן דס"ל טעון לינה משום די"ל דס"ל רגל בפ"ע ולא גרע ממביא קרבנו בחול אבל ר"י ס"ל תשלומין דא' מדממעט ליה מלינה כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז והא דתשלומין דא' נ"ל מקראי לעיל ולכך ק"ל שפיר אמאי אצט' קרא ועיין במהרש"א ז"ל:

בד"ה כל וכו' למאי הילכתא וכו' עכ"ל ק' נימא דאצט' קרא לאקושי מקצת לכולא דלא נימא דלא אשתרי כצד הבעיא:

דף צו.

גמ' אלא מעתה וכו' והתניא ן' בג בג וכו' בפשט' דשמעת' נר' דודאי פשיטא ליה להגמ' דפסח דורות בעי ביקור מדלא חשיב ליה במתני' בהדי דברים דבין פסח מצרים לפסח דורות והא דהוצרך לאתויי ברייתא דבן בג בג משום דלא נימא זה למעוטי פסח ב' וע"ז קאמר דפסח דורות מנלן דבעי ביקור ע"כ דלא גרע מתמיד גם פ"ב נגמר מתמיד ומשני שאני תמיד ופסח דורות דכתיבי קראי ומעתה זה למעוטי פ"ב ועיין בפרש"י ומהרש"א:

דף צו:

גמ' איתיביה אביי וכו' לכאורה לפמ"ש ר"י בתוס' בד"ה קמ"ל דתמורה לעולם לא קרבה פסח א"כ לא הוי דיחוי בידים כיון דדרך הקדש כמ"ש בהקדיש חציה וא"כ מאיזה טעם קודם שחיט' לא קרבה תמורה וע"כ לומ' משום מכח קדוש' דחויה וק' לאביי דלית ליה האי סברא דקדוש' דחויה אמאי לא קרבה תמורה וצ"ל דאביי ס"ל ב"ח נדחים וע"כ לא הוצרכו התוס' לדחו' בידים אלא לרב דס"ל ב"ח אינם נדחים א"נ אביי מודה בהמיר קודם שחי' דאמרי' מכח קדוש' דחויה ול"פ אלא בהמיר לאחר שחיטה:

דף צז.

גמ' ואלו פסח היכא דאבד ונמצ' אחר חצות וכו' מוכח דלא פריך אלא משום דשמואל כר"ז ס"ל וכן מבואר להדיא בלישנא בתרא וק"ל דבגמ' בתמורה דכ"ב ע"ב בעי בגמ' לרבנן היכא דנמצאת אחר שחי' קודם זריקה אי אמרי' כזרוק דמי או לא וכה"ג בפסח קרב כדתנן במתני' אחר שחי' קרב שלמים וא"כ אי איתא דלרבנן נמצאת אחר שחי' רועה קשה לשמואל וצ"ל דגמ' כאן פשיט"ל מאי דאיבעיא להו שם וכה"ג כ' התוס' בפ"ק דקדושין גבי הני כהני שלוחי דרחמנא וק"ק על הר"מ בפ"ד מה' פיסולי המוקדשין דפ' לבעיא הלזו בספק ואמאי כיון דמבואר בשמעתין דנפשטה וי"ל דאף דלל"ב מבואר דפשיט"ל מ"מ לל"ק אכתי י"ל דמספקא להו ולהכי לא משני בל"ק כרבה ס"ל וא"צ לדברי רש"י ז"ל ומ"מ המק' הקשה מאחר חצות דמילתא פסיקתא היא והמתרץ לא תי' כרבה משום דא"כ תפשוט הבעיא הנז' אך לפמ"ש התוספות בקמא דע"ז ע"ב דלא אמרי' כזרוק אלא אי נתקבל בכוס והגמ' בתמורה לא אבע"ל אלא בכוס ומטעמא דבזרוק ומשמ' דפשיט"ל בלפני קבלה ואחר שחי' דתרעה והוא הפך הנראה מסוגיין ומדברי הר"מ שם דפ' לבעיא הלזו בנשחטה ולא כ' בנתקבל בכוס נראה דס"ל דאפי' לא נתקבל בכוס אמרי' כזרוק: :

שם ובאבוד מי והרי אבודה בשעת הפרשה וכו' משמע דלא פריך אלא בתר דמשני באבודין איירי והיינו משום דאי שמואל איירי בכל גוונא לא קשיא מאבודה בשעת הפרשה דמוקמי' לשמואל כר'ורועה מ"ל באבודה בלילה בחטאת ודכוותה בפסח קודם חצות אבל השתא דמוקמי' באבודה אי מוקמת לה כר' קשיא רועה היכי מ"ל דאבודת לילה לאו אבודה ושמואל באבודה איירי כדפריך בתר הכי מיהו ק' דאי שמואל בכל גוונא איירי ליכא לאוקמה כר' מכח קושיית והא כל אבודה לר' כדפריך בתר הכי דהשתא ליכא לשנויי לאו אבודה היא כדמשני דהא שמואל אל איירי בלא אבודה וי"ל דאי שמואל בכל גוונא איירי לא קשיא קושית והא כל אבודה וכו' די"ל בחד צד כמ"ש התוס' בשם רשב"ם לקמן בד"ה אלא וכו' ע"ש דכיון דמילתא דשמואל בדחויין מיתוקמ' בכל גוונא באבודין מתפרשא שפיר בחד צד ולא פריך הגמ' והא כל אבודין דין וכו' אלא כי מוקי דשמואל לא איירי אלא באבודין דהשתא דחיקא ליה למי' דכל מילתא דשמואל לא מתוקמא אלא בחד צד וניחא בזה מה שהק' מהרש"א שם בד"ה אלא לפי' רשב"ם גם ניחא בזה קושי' התוס' בד"ה וכללא לפירשב"ם דלא פריך מתמורה משום די"ל בחד צד ולא הניחו התוס' בחימה לפיר"י דלקמן דלא ס"ל להא דרש ולשי' ר"י צ"ל הא דלא פריך והא אבודה בשעת הפרשה וכו' אלא כי מוקי דשמואל באבודה משום די"ל איפכא כי קאמר שמואל בדחויין וכו' ודוק:

תוס' בד"ה אלא וכו' תימה לל"ק וכו' עכ"ל וי"ל דלל"ק ס"ל דסיפא בהמיר קודם שחי' ואצט' קרא להכי כי היכי דמתני' אצט' לאשמעי' האי דינא ולל"ב נדחקו התוס' בזה בד"ה אילימא:

דף צז:

תוס' בד"ה אלא וכו' אע"ג דר"ש אית ליה לקמן וכו' עכ"ל נראה דר"י לא מפליג בין דחוי בידים ללא דחי בידים כמ"ש התוס' לעיל במתני' ע"ש וכ"נ מפירש"י לקמן דצ"ז ע"א בד"ה ש"מ ע"ש:

בא"ד שמואל לא ס"ל בהא כר"ש עכ"ל לכאורה דהיינו מדקאמר הגמר' קמ"ל דחצות קבע אך ק"ל דהגמ' גופיה מנ"ל נימא דשמואל כר"ש ובכל גוונא איירי וצ"ל דמסתמא ס"ל כסתם מתני' וכ"מ בדברי התוס' בסמוך בפירשב"ם:

בא"ד בחד צר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דלעיל לא מ"ל הכי דאכתי ק' כלל הב' דכל

שבחטאת רועה אינו כלל שלם דהא מצינו גוונא דבפסח רועה ובחטאת מתה והיינו בנמצא קודם חצות אבל התוספות קיימי למסקנא דמוקי לה כר"ש ושמואל חדא קאמר:

בד"ה מיביא וכו' ואפי' ר"ש וכו' מודה הכא עכ"ל וע"ש בתמורה דר"ש קאמר בפסח דתמכר שלא במום ואינו עושה תמורה דאין לך דבר שעושה תמורה אלא הרועה ע"ש מיהו ה"ד קודם הפסח תמכר שלא במום ויקח בדמיה פסח דכיון דאינו ראוי לפסח קדושת דמים הוא דהוי אבל לאחר הפסח דלשלמים קאי וראוי לשלמים נחתא ל"ה קדושת הגוף ובעי רעיה ומתני' לאחר הפסח קאי דקתני ויביא בדמיה שלמים וכן מבואר בירושלמי אמשנתינו דר"ש ס"ל קודם הפסח תמכר שלא במום ויביא בדמיה פסח ואחר הפסח תרעה ויביא בדמיה שלמים אבל לרבנן ס"ל אפי' קודם פסח תרעה אלא דשם בירוש' מוקי למשנתנו כר"ש משום דלרבנן הו"ל למתני קודם הפסח דתרעה ויביא בדמיה פסח אבל לר"ש ניחא דלא נחית תנא דמתני' אלא לאשמועי' דינא דרעיה אבל התוס' משמע להו דמתני' כרבנן וה"ה דהומ"ל קודם הפסח תרעה וכמ"ש בדבור הקודם וע"ש לה' קרבן העדה בפי':

דף צח.

גמ' יביא בהמה שמינה ולימא וכו' מלישנא דגמ' משמע דיחלל על הבהמה דיאמר כל היכא דאיתיה לפסח תחול על בהמה זו דבלשון חילול לא הוי תמורה כדתנן בתמור' וכ"פ הר"מ בפי' משנתנו ע"ש אבל רש"י ז"ל פי' דיחלל על המעות ואח"ך המעות יקנה בהם בהמה לשלמים ונ"ל דדעתו ז"ל דאי מחלל על הבהמה הוי דינא כמו הבהמה דנתחללה וכיון דאותה הבהמה אינה קריבה דנדחית מפסח אם היה אחר חצות דחצות קובע גם זו אינה קריבה דמכח קדושה דחויה קאתי וכדמסקי' כן לעיל דצ"ו ע"ב גבי תמורה דאפי' המיר אחר הפסח נדחית דמכח קדושה דחויה קאתי ולכך פי' במעות דהוי תקנה אפי' היה אחר חצות:

מתני' או ששחטו ב' כאחד כ' מהרש"א ז"ל דס"ל א"א לצמצם דאי ס"ל אפשר לצמצם הא אין נמנין על ב' פסחים כאחד ע"ש וק' דבגמרא בבכורות דט"ז איפליגו ריה"ג ורבנן באי אפשר לצמצם בי"ש ובעי בגמ' אליבא דרבנן דס"ל א"א לצמצם בי"ש אי בידי אדם אפשר לצמצם ופשיט דבידי אדם אפשר לצמצם ס"ל ע"ש והכא בידי אדם וכיון דלכ"ע אפשר לצמצם בידי אדם דאע"ג דה"ד במתכוין לצמצם והכא בלא מתכוין לצמצם מ"מ ניחוש שמא צמצמו ואמאי אוכל משלו דהא אין נמנין על ב' פסחים כא' וספיקא דאורייתא לחומרא וצ"ל דלא שכיח הצמצום ועיין למהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב אות סמך ספיקא במ"ש עמ"ש התוספות כאן ולא דמי וכו' ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה