אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת פסחים › פרק שמיני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת פסחים · פרק שמיני

פרק שביעי

דף פז.

רש"י בד"ה לא יאכל וכו' דמסתמא לא היה דעת רבו וכו' עכ"ל למסקנא דגמ' דמוקי לה כמשנ' אחרונה הטעם משום דהוי כבן חורין ורש"י לס"ד כ"כ ועיין בתוס' לקמן דפ"ח בד"ה מתני' שכ' דמסתמא מיירי כששחטו וכו' ע"ש ומדברי רש"י הללו נר' דלא ס"ל כן ולדברי התוס' ע"כ הטעם דחציו עבד וחציו ב"ח ל"י משל רבו משום דאין דעת העבד להמנות עליו ואע"ג דהשתא מיהא רוצה לאכול מ"מ בשעת שחיטה לא היה דעתו להמנות:

דף פח.

גמ' לא ע"י בנו ובתו הגדולים וכו' ראיתי מק' הא דאמר ר"א בנדרים דל"ו ע"א הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום מאי קמ"ל הא שמעי' ליה מהאי ברייתא דאי' לשחוט על בנו ובתו הגדולים ועוד הגמ' שם דפריך מדברי ר"א אמאי לא פריך מהאי ברייתא ולק"מ דהאי ברייתא מוקמי' לה בסמוך בסתמא ולאפוקי מיחו וקמ"ל ר"א דבאדם אחר אפי' בסתמא לא מהני והגמ' שם ל"מ פריך אלא מסתמא דאי אמר בהדיא לא בעינא ודאי אפי' במחוסרי כפרה ל"מ מיהו אכתי ק' כי פריך יביא פסח על חבירי שכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים אמאי נקט קטנים אפי' גדולים נמי בסתמא מהני ועוד דהר"מ בפ"ב מה' ק"פ פ' להך ברייתא ולא הביא הך דינא דר"א דבאדם אחר אפי' בסתמא ל"מ ע"כ נ"ל דאי מהך ברייתא לחודה הו"א דבבנו ובתו הגדולים שוחט עליהם בלא דעתם אפי' לא ידעו כלל וקמ"ל ר"א דבלא ידעו ל"מ ודוקא בידעו ושחקו ומשום דשתיקה כהודאה דמיא אבל בלא ידעו ל"מ ואדם אחר שוה לבנו ובתו הגדולים ולכן הר"מ שכ' בבנו ובתו ידעו ושתקו לא הוצרך לפ' הך דר"א:

תוס' בד"ה שה וכו' דאיכא חינוך מצוה שרי עכ"ל היינו בהגיע לחינוך אבל בלא הגיע לחינוך ליכא מצוה כיון דאינו מחוייב לחנכו ודמי לשפחתו העברית כמ"ש רש"י ז"ל ושמעי' מדברי התוס' הללו דהא דאמרי' אין ב"ד מ"ל בהגיע לחינוך איירי אבל בלא הגיע לחינוך ספי' ליה בידים דקטנים דברייתא בכל גוונא מיירי ומחלפא שיטתייהו ממ"ש בפ' כל כתבי דקכ"א ע"א דהא דאין ב"ד מ"ל בלא הגיע לחינוך אבל בהגיע לכ"ע מצווין להפרישו ע"ש ולפ"ד דשם ע"כ הכא דמצוה לחנכו שאני ואע"ג דבעלמ' מ"ל הכא שאני ועפי"ז ניחא מאי דק"ל עמ"ש שם בפ' כ"כ מהא דאמרי' ביבמות דקי"א ע"ב דמתני' דקתני יגדלו זע"ז כר"מ ומשום דאין ב"ר מ"ל ע"ש בפירש"י והתם בבן ט' שנים דביאתו ביאה והגיע לחינוך הרי דאע"ג דהגיע לחינוך אין ב"ד מ"ל ועפי"ה ניחא דמצוה שאני אך ק' דלפ"ד שם בפ' כ"ג אף בלא הגיע לחינוך לא ספי' ליה בידים והכא קתני קטנים סתמא אף בלא הגיע לחינוך ובהא ליכא מצוה ואמאי ספי' ליה וצ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן והתוס' בנדרים ועיין מהרש"ל ז"ל והנה התוס' לקמן דפ"ט בד"ה האי הק' נייתי כהן קטן ע"ש וק' דהא לא ספי' ליה איסורא וחינוך ליכא אלא באב ונימא דאיירי בהנהו בני חבורה לא הי"ל בנים קטני' וי"ל משום תקנת הגדולי' ספי' ליה ועי"ל דהתם במדעתו של הקטן איירי וליכא איסורא והו"ל כשפחתו העברית:

בד"ה לישא וכו' וליתי עשה דשבת וכו' עכ"ל כצ"ל כמו שכתב מהרש"א ז"ל ריש חגיגה ותי' דבדידה ליכא עשה דאפשר לה בעבד משמע דאשה מפקדא אשבת וכ"נ מדבריהם בדבור שאח"ז וכ"כ בפ"ק דבתרא די"ג כד"ה שנאמר בשם ר"י בר"מ וע"ש בד"ה כופין ומדברי הר"ן בתשו' סי' ל"ב ונ"ה נר' דליכא שבת באשה וכ"נ מדברי הר"מ בפכ"א מה' א"ב דין כ"ו וע"ש לה"ה שכ' דתוספת' היא ולשי' התוס' ק' מההיא תוספתא וצ"ל דאיירי שכבר יש לה בנים וכהנהו עובדי דס"פ הבע"י ואי מפקדא אפו"ר אפי' י"ל בנים איכא משום ולערב וכו' וכדאי' שם ועיין להמג"א סי' קנ"ג ומ"מ ק' ישא חציה שפחה וחב"ח ועיין לה' טורי אבן שם בחגיגה ובמ"א כתבתי בזה הק' מהרש"א ז"ל בגיטין ליתי עשה דלעולם בהם תעבודו ולידחי ל"ת ע"ש ול"ק דעשה זה הוא לאדון והעברת הלאו היא לעבד ולא דחי בכה"ג כמ"ש מהרש"א גופיה בפ' שבועת העדות ד"ל ע"ב ע"ש ובמ"ש התוס' משום דבזמן שאין היובל נוהג וכו' לפ"ז הו"מ הגמרא לאוקומי גם ברייתא במשנה אחרונה ובזמן היובל נוהג:

דף פט.

גמ' וניתי מותר הפסח וכו' מכאן הק' השע"ה ז"ל עמ"ש מהר"ץ בתשו' בדברי רש"י לעיל דכיון דאינו נאכל ביום זבחו הוי ממעיט באכילתו ע"ש ונ"ל דשאני לעיל דאיכא תקנה דהולך אצל רועה אבל הכא דליכא תקנה אחרת לא אכפת לן בהא אלא דוקא בשלמים וזה נ"ל כוונת התוס' בד"ה ה"מ שכתבו דה"ה דאמרי' הכי אנותר דה"ל דכיון דמשום ליתא דלכתחי' לא יביאו בתנאי גם במותר הפסח הומ"ל דלא יוכל להתנות משום ממעט באכילתו ביום זבחו דע"י זה אפשר שיביא לידי נותר ודלא כמהרש"א שם ובהכי ניחא מה שהק' השע"ה ע"ד התוס' במפקח את הגל אמאי לא יתנה בשלמים ע"ש די"ל דבשלמים דממעט באכילתו ממש לא יוכל להתנות והא דלא מתנה בההיא דמפקח במותר הפסח ה"ט משום דלא בעי עקירה ושלמים לשם פסח קשחיט ודוקא בשמעתין דאיכא חד ודאי דלא עביד פסח הוא דכ' התוס' בד"ה ונטרחו וכו' דכה"ג בעי עקירה ומה שתי' השע"ה לזה תימא דנעלם ממנו דברי התוס' בשמעתין גופה בד"ה האי וכו' ע"ש ומה שהק' השע"ה בסוגיין דהא מביאו להמוח לידי נותר דאי' לשבור משום ס' פסח ע"ש לפי מה שנראה מדברי התוס' לעיל דפ"ח בד"ה שה וכו' דקטן שלא הגיע לחינוך ספי' ליה בידים כמ"ש שם ניחא שפיר דיביא קטן לשבור העצים מיהו ק' לעיל דפ"ה ע"א דאמרי' אתי עשה דואכלו ודחי ללאו דשבירת העצם אמאי הא אפשר לקיים ב' ע"י קטן וע"ש בתוס' מה שהק' מהר"ץ בתשו' מעשה דהשלמה עיין לעיל דנ"ט ע"א דאמרי' מעלה ומלינה וכו' ע"ש:

שם ונמצאו בנות זריזות וכו' לפ"ד התוס' דאיירי בדלא אמנינהו ונאכל שלא למנויו וספי' להו איסורא והיינו משום חינוך כמ"ש התוס' לעיל דף פ"ח בד"ה שה יש להוכיח מברייתא הלזו דמצוה לחנך גם את הבנות וכ"נ מברייתא דלעיל דשוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים ע"ש בפירש"י וק' דבגמ' בנזיר דכ"ט ע"א קאמר דאין חייב לחנך בתו וע"ש בתוס' דכ"ח ע"ב ע"ש:

דף פט:

גמ' אפי' בההיא יתירא נמי קנסוה עמ"ש בח"מ סי' ר"ך דין ח' ע"ש:

תוס' בד"ה דיעות וכו' דאצט' לשנויי הכי דלא נידוק וכו' עכ"ל ק"ק לקמן בעובד' דר"פ ור"ה דאיתיביה כל הני תיובתי ושני כדשנינן אמאי אצט' לשנויי אמתני' כדשנינן דיעות שאני לישני משום דליכא הא קבלתון וי"ל:

בד"ה בני וכו' דבכל ענין מיירי אפי' התנו וכו' עכ"ל וה"ט דרשאין. משום דיעות שאני דאפי' לא אכלי כולן אלא כחד מיירי כדקאמר בגמ' ולכך התוס' בדבור הקודם כ' משום דאיכא למידק איפכא וכו' דאפי' איירי בהתנו מ"מ הטעם הוא משום דיעות והיינו הך דקאמר בגמ' דיעות שאני:

דף צ.

גמ' ומה מוקדשין וכו' מקשי' לפמ"ש התוס' בחולין דקט"ו ע"א דעוף מבהמה לא אתי דמה לבהמה שכן אין גדלות וקטנות פוסל ע"ש ה"נ ניפרוך הכי ונ"ל דלמאי דמוקי לה בפסח א"ש דפסח בן שנה בעי' וקטנות וגדלות פוסל אבל התוס' אקרא דאלה קאי דמשתעי בנדרים ונדבות ופסח גופיה היכא דנעבדה בהם עבירה לא ידעי' אלא מעוף דנ"ל התם דלא אמרה תורה שלח לתקלה ומטעם בשר לגבי מזבח נמי ואפי' למאי דמוקמי' לה הכא בק"ק ואליבא דריה"ג ליכא למפרך הכי די"ל פסח יוכיח:

דף צ:

תוס' בד"ה עד וכו' דאנן סהדי וכו' עכ"ל ראיתי למהריט"א בס' קדושת יו"ט הנ"מ סי' נ"ג שהק' ע"ד מגמ' ביומא דנ"ד דפריך ונברור ד' זוזי ונשדי במיא וכו' ומשתרי אע"ג דאנן סהדי דהיו מעורבין ע"ש ונ"ל דלא כ' התוס' אנן סהדי וכו' אלא הכא דאיכא כמה קינין ואמרי' דכל חד איתרמי ליה דידיה הא ודאי אומדנא דמוכח הוא והוי כאנן סהדי דלא איתרמי. לכולהו הכי אבל התם דבחד לבד שמתו בעליו יכול להיות דאיתרמי ליה דידיה ומה שהק' עוד הרב המגיה שם מגמ' בעירובין דל"ז בההיא דב' נשים שלקחו קיניהן בעירוב לק"מ דההיא לקחו ממוכר אחד ובכה"ג א"ש וכמ"ש התוס' כאן דאי אמרי' שלקחו ממוכר אחד א"ש ועיין למהרש"א שכ' דהוא מטעם ברירה ע"ש ונר' שהבין בכוונתם דאיירי כס"ד דגמ' שם בעירובין בההיא ברייתא דלקחו קיניהן בעירוב ע"ש וא"צ די"ל דכוונתם דבשעת לקיחה מהמוכר בורר זו לזו וזו לזו וכדמשני הגמ' שם כשהתנו ע"ש בתוס':

בד"ה מי וכו' כי יהיה טמא כתיב והאי קלישא וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דט"י לא אקרי טמא ואע"ג דאמרי' בפ"ק דמכות ד"ט טמא יהיה לרבות ט"י מיתורא דקרא הוא דנ"ל אבל הכא לא מיתר קרא וכ"כ הראב"ד בפ"ו מה' ק"פ וע"ש להר"מ ולהתוס' בזבחים די"ו ע"א בד"ה ט"י ע"ש והנה הר"מ פ' שם דט"י דט"מ אין שוחטין עליו אבל ט"י רט"ש שוחטין עליו וע"ש להר"מ וצ"ל דהר"מ מפרש מאי דפריך הגמ' ממאי דהכי הוא דלא כפירש"י אלא דפריך ממאי דקרא בכל עניין איירי וראיתי לה' שיו"ט סי' שהק' ממאי דאמרי' לעיל דס"ז ע"א דטמא לנפש אחא לציבור דעבדי בטומאה ולס' הר"מ נימא דאתא לחלק בין ט"י דט"מ לט"י דט"ש ונ"ל דס"ל לאביי התם דשוחטין וזורקין על ט"ש ולמ"ד שוחטין גם אטמא מת נמי שוחטין וקרא בחל ששי בע"פ ולמ"ד אין שוחטין נ"ל דדחי טומאה מבמועדו דפלוגתא דתנאי היא כמ"ש התוס' ריש דס"ו ע"ש ולס' הר"מ ק' מאי פריך בסמוך אי דטביל מאי קמ"ל וכו':

דף צא.

גמ' המפקח את הגל וכו' עיין להשע"ה בה' ק"פ דנ"ז ע"ד שתמה מכאן עמ"ש התוס' לעיל דפ"ט ע"א בד"ה ה"מ וכבר כתבתי בזה לעיל ולקושי' נר' דלק"מ דבגל ארוך איכא כמו ס"ס דשמא לא האהיל ואת"ל האהיל שמא חי היה באותה שעה אבל בגל משוך דליכא אלא ס' אחד קתני דחייבין לעשות פ"ב אך התוס' בשמעתין הק' מפקח גל נמי נימא חי חיה ולפי"ה ק' נימא דמאי דקתני חייבין היינו ע"י תנאי ונר' דקושי' היא נימא אוקמה אחזקתיה דחי הוא ותי' דאיכא חזקה כנגדה מדהשתא מת וכו' והדר הו"ל ס' ובהכי ניחא מאי דק' במ"ש דכל הטומאות בשעת מציאתן דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן דוקא בקדשים משום חומר' וכמ"ש התוס' בריש נדה ואיך נמשך מזה קולא להביא חולין בעזרה ועפי"ה ניחא דעביד ע"י תנאי אלא דמק' נוקמה אחזקה ותי' דאיכא חזקה כנגדה והוכיחו זה מדאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן וא"א דהוי חזקה גמורה דהוי חי אין סברא להחמיר בקדשים נגד החזקה אלא ע"כ דספיקא הוא ומחמרי' בקדשים לשרוף כדאי' שם בנדה ולכך כיון דס' הוא חייבין בפ"ב ע"י תנאי אבל בגל ארוך ס"ס הוא ועיין בקדושין דע"ט דאמרי' מדהשתא בוגרת וכו' ובתוס' שם ובמ"א כתבתי בזה בהא דאמרי' מדהשת' בוגרת אי הוי ס' או ודאי והט"ז ביו"ד סי' שצ"ז הוכיח מדברי התוס' הללו דס' שמועה רחוקה להקל דאמרינן מדהשתא מת דאי ס' הוי חולין בעזרה ע"ש ועפי"ה ליתא ומ"מ כיון דמתבאר מדבריהם דהוי ס' הא קי"ל ס' אבילות להקל ויש לצדד בזה דנר' דכמו דאמרי' אבילות יום א' דאורייתא גם שעה א' דשמועה דאורייתא ושוב הו"ל בשאר ימים כמו ס' דרבנן דאיתחזק איסורא וכבר איפליגו רבוות' בס"ד דאיתחזק איסורא אי ספיקו להחמי' כמ"ש בסי' ק"י ועיין לה' בכור שור בנימוקיו למ"ק ע"ש:

דף צא:

תוס' בד"ה ר"ש וכו' ותימה ודילמא וכו' עכ"ל וכן ק' דילמ' נ"ל מיעשו אותו כדלקמן דצ"ה ע"א וע"ש בתוס' בד"ה מבע"ל:

דף צב.

רש"י בד"ה דרך וכו' ול"ל משום כרת דערל וכו' עכ"ל ק"ק דהא כי מל למחר ליכא כרת כמ"ש הר"מ בריש ה' מילה דליכא כרת עד שימות בלא מילה וכ"כ רש"י לעיל דס"ט ע"ב ע"ש ולא שייך למי' בזה העמידו דבריהם במקום כרת ולדברי הר"מ הללו ק"ל מדאמרינן בפ"ק דכריתות ד"ז ע"א והרי פסח ומילה דאיכא כרת ולא מייתי קרבן ומאי ק"ל ממילה הא ליכא כרת עד שימות ובחייו אינו מתחייב בקרבן:

בד"ה וראה וכו' הואיל והותרה לו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולק"מ דמצורע במחנה לויה מותר מן הדין ולא שייך למי' הואיל והותרה וכו' אבל בכהונות מדינא אסורה אלא משום תקוני גברא הותר:

תוס' בד"ה ט"י וכו' ל"מ שאר טמאים וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין להתוס' בפ"ק דיבמות ד"ז ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה