משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת פסחים · פרק שלישי
דף מג.
גמ' התם נמי הכתיב כל פי' ונרבי עירובו לכרת וק' לפי מ"ש הר"ן ז"ל דמקרא יתירא ממעט בבריית' עירובו לכרת מאי פריך ודוחק לפ' דפריך כל למ"ל ונר' דכי איכא רבויא דכל לא דרשי' מעוטא ולא כ' הר"ן דהוי מיעוטא אלא למסקנא דדרשי' כל לנשים ועיין מהרש"א ז"ל ומ"ש רש"י ז"ל לענין כרת ל"כ כל מחמצת אלא כל אוכל חמץ נר' דכונתו למסקנא דשמעתין דכי איכא אוכלין לא מרבי נאכלין וה"ט משום דגבי כרת כתיב כל אאוכלין דלא כ' כל מחמצת דהוי אנאכלין אלא כל אוכל חמץ ואאוכלין קאי ומפ"ל לברייתא לפום מסקנא דשמעתין כנ"ל:
שם גמ' וכ"ש חמץ וכו' עיין למר"ן בב"י ז"ל רסי' תמ"ב דנר' דל"ג ר"ש לא בדר"א ולא בדר"י ולכן כ' מ"ש ע"ש:
דף מג:
גמ' קאי באוכלין וכו' כ' רש"י ז"ל וגבי לאו קאי אנאכלין ולכאורה קשה דגבי לאו אפי' קאי אאוכלין מרבי עירובו דליכא לרבויי אוכלין דמהיקשא דהשוה הכתוב נפקא נשים וכמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דכ' כן לפי' ס"ד דפריך מברייתא דחלב ולא פריך מלאו דחמץ גופיה ועי"ל דנתכוין לישב אמאי לא דרשי' דלאו לנשים ודכרת לעירובו:
תוס' בד"ה סד"א וכו' אורחיה דקרא וכו' עכ"ל הקשה ה' טורי אבן ז"ל בחגיגה די"ז לכתוב קרא שבעת ימים תאכל עליו מצות ברישאהדר ל"ת עליו חמץ ולא בעי כל ע"ש ונר' דלר"ש דנ"ל לעיל דכ"ח בהיקשא דכל שישנו בקום אכול מצה וכו' למשרי משש שעות א"ש דכתי' קרא הכי למדרש הך דרשא מסיפא לרישא כאורחיה דקרא וגם לר"י דדריש התם לקובעו חובה י"ל כיון דאצט' לקובעו חובה והך דרשא מרישא לסיפא גם הכא דרשי' מרישא לסיפא אע"ג דאיכא למדרש הכא מסיפא לרישא כי אורחיה מ"מ כיון דע"כ דרשינן האי היקשא מרישא לסיפא לקובעו חובה דליכ' למדרשיה איפכא דרשי' כולהו דרשות מרישא לסיפא בהאי קרא ונ"ל לר"י נשים מהיקשא ולא דריש כל והגמ' דפריך לרבנן נשים מנ"ל בעי לאוקמי רבנן גם כר"ש:
בא"ד משום ג"ש דט"ו ט"ו וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י בסוכה דף דאין דנין י"ג מדות מהלכה לא א"ש וי"ל דשאני הכא דאינו דבר חדש אלא הדרי' לכללין דמ"ע שהז"ג נשים פטורות ובזה ניחא דנקט הגמ' לישנא דמ"ע שהז"ג וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:
בא"ד דבפ"ק דביצה משמע דכלאים לא חזו למידי עכ"ל י"ל דהתם מדרבנן דמדרבנן אה"נ דחייבין נשים אבל יש להוכיח ממתני' דפ"ק דקדושין דכ"ט ע"א דלא חשיב כלאים מיהו אין למידין מהכללות אף במקום שנאמר בהם חוץ וע"ש בגמ' דל"ד:
גמ' זעירי אמר אף שאור וכו' לשי' רש"י ז"ל צ"ל דזעירי ס"ל יש קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטר' פחות מכזית והא דתנן במנחות דכ"ו הקטיר קומצה פעמים כשירה קשיא לזעירי וצ"ל דש"ה דהקטיר השאר ובכ"הג מודה דיש הקטרה פחות מכזית וחילוק זה הוזכר בדברי התוס' במנחות דנ"ז ע"ש ובמ"ש התוס' במנחות דכ"ו דתקשה לר"י ול"ש לשנויי לאפוקי מדאביי דהא ר"י כאביי דבריה' תמוהי' דבלא"ה ל"ש לשנויי לאפוקי מדאביי דהא ר"י לא קאמר שאור ויש שמחקו מדבריהם תיבות דהא ר"י כאביי וליתא דא"כ מאי שיאטה דהאי קושי' שם במנחות ודברי התוס' תמוהים וכבר דשו בו רבים:
רש"י בד"ה אין היתר וכו' וכל לא דרשי עכ"ל ויל"ד דמאי פריך לקמן ורע"ק טעם כעיקר מנ"ל הא רע"ק דריש כל בפ' התערובת ונימא דנ"ל ט"כ מכל וצ"ל דס"ל לרש"י כפי' ר"י שכ' התוס' בד"ה מאן דדוקא היכא דסברא לדרוש הוא דדריש ולתי' א' שכ' התוס' י"ל דפסיקא ליה להגמרא דאתא כל לדרשא אחריתי:
דף מד.
תוס' בד"ה לענין וכו' וא"ת והא בפ"ב דיומ' וכו' עכ"ל אף למ"ש התוס' לעיל בשם ר"י דלא דרשי' כל אלא היכא דמסתבר ודרשא דעירובו לא מסתבר ע"ש מ"מ כונתם להק' כל למ"ל ותי' דאתא לאיסורא ואף דנ"ל ח"ש מכל דחלב מ"מ אצטריך כל דחמץ לח"ש מעורב ולאיסורא והדר יליף חלב מחמץ ולאיסורא מיסתבר שפיר לדרוש ודוקא למלקות הוא דלא מסתבר ועיין מהרש"א ז"ל ולפ"ד התוס' אלו י"ל מה שהקשו התוס' לעיל הא רע"ק דריש כל די"ל דהק' הגמ' מאן שמעת ליה דדריש כל למלקות ר"א:
דף מד:
גמ' ואין איסורו איסור הנאה וכו' עיין בגמ' לעיל דכ"ב ע"א דפריך והרי נזיר וכו' ותנן מערבין וכו' וכתבו התוס' דלא פריך למ"ד א"מ אלא לדבר מצוה וכו' ע"ש והו"מ הגמ' לאתויי ברייתא הלזו דקתני בהדיא דנזיר אין איסורו איסור הנאה ואיכא למידק בברייתא הלזו אמאי לא תני חומרא בכלאים דאסיר שלא כדר"ה כראיתא לעיל דכ"ד ואחי כלאים בהרבעה וי"ל דאתיא כר"ש דס"ל כ"ש למכות ושלא כדר"א נמי איסורי בשאר איסורין כמ"ש מהרש"ל ומהרש"א ז"ל בפרק ג' דשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי ע"ש ובהכי י"ל מאי דק' ניפרוך מה לנזיר שכן אסור בחרצן כדעביד צריכותא הגמ' בנזיר והביאו התוס' לקמן בד"ה ורבנן ע"ש דעפי"ה י"ל כיון דברייתא ר"ש דשלא כדר"ה נמי אסור דמו שאר איסורין לנזיר דחרצן לא גרע משלא כדר"ה אבל ק' מאי פריך הגמ' בסמוך מרבנן נשמע לרע"ק וכו' דמשרת להיתר מצטר' לאיסור מכאן אתה דן וכו' הא רע"ק לא ס"ל כר"ש בהא מילתא דכ"ש למכות כדאי' בפ"ג דשבועו' וא"כ א"ש דלא יליף רע"ק מנזיר דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן אסור בחרצן וי"ל דלא חשיב להא פירכא דאיכא למימר חטאת יוכיח מה לחטאת שכן קדשים נזיר יוכיח ואתי מבינייא ומשני הגמ' דהוו ב' כתובים ורע"ק ל"ל האי פירכא דחרצן ועיין בס' בשמים ראש סי' קמ"א:
שם אילימא רע"ק דמתני' דתנן וכו' לכאורה ק' נימא משום ט"כ הוא ואי מדפליגי רבנן וכמ"ש רש"י גבי רע"ק דברייתא בד"ה מפת ומיין ע"ש אדפריך מאי למי' טפי הול"ל מאי טעמיהו דרבנן וצ"ל דלישנא דויש בו לצרף דייק דאי לט"כ הו"ל פת גופיה איסורא ולא שייך לישנא דצירוף:
שם ורע"ק ט"כ מנ"ל התוס' בנזיר כ' דהא דמ"ל דרע"ק צ"ל ט"כ משום דלא מוקמי' להיתר מצט' לאיסור אי ל"ל ט"כ ע"ש ואע"ג דג"ג עשה הוא דאיכא ואפ"ה משני הגמ' דנ"ל מג"ג ומשרת להיתר מ"ל ולא מוקמי' ליה לט"כ וללאו משום כיון דכבר שמעי' דאסיר ט"כ עדיף טפי לאוקומי באיסור חדש וכ"הג כ' התוס' בפרק הלוקין רי"ח ע'"ש ועיין להתוס' במ"ק ד"ח ע"א ובמהרש"א שם ועמ"ש בחולין דצ"ט ע"ש אבל הראב"ד בסי' תמ"ד דע"ד ע"ד כ' דרע"ק ס"ל גלוי מילת' בעלמא הוא וכי יליף מג"ג לקי שפיר ורבנן פליגי ע"ש:
שם יליף מבב"ח וכו' יל"ד היכי יליף נזיר מבב"ח ניפרוך מה לבב"ח שכן איסורו איסור עולם ואין היתר לאיסורו והתוס' הק' כן לקמן בילפותא דג"ג ולא הק' כאן ונ"ל במ"ש התוס' לעיל לחד תי' דרע"ק דריש כל אפי' לא מיסתבר וא"כ י"ל דרע"ק ט"כ מכל דכתיב גבי נזיר ומאי דפריך הגמ' ורע"ק ט"כ מנ"ל היינו בשאר איסורין דלא ילפי' מנזיר דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן היתר מצט' לאיסור ומאי דמ"ל להגמ' דרע"ק אית ליה ט"כ היינו משום דסוגיין אזלא לר"י אליבא דרע"ק ור"י ס"ל ט"כ דאורייתא מדאמר בע"א דס"ז אסור ואין לוקין עליו ע"ש בתוס' ולהכי יליף שפיר שאר איסורין מבב"ח מיהו בילפותא דג"ג פריך הגמ' ורבנן נילף מג"ג והשתא אי פריך אשאר איסורין לילפו מג"ג הא י"ל דילפי' טפי מנזיר דהוי איסור לאו אלא ע"כ דפריך אקרא דנזיר גופיה כיון דיש ללמוד עשה מג"ג הי"ל לרבנן לאוקומי משרת להיתר מ"ל דהוי דבר חדש כמש"ל ולזה מק' התוס' שפיר היכי ילפי' נזיר מג"ג הא איכא למיפרך וכו' ועיין מה שהק' מהרש"א בתוס' נימא דרע"ק ס"ל נטל"פ אסור ולקמ' דסוגיין אזלא אליבא דר"י ואיהו ס"ל בע"ז שם נטל"פ מותר ע"ש ובמאי דאמרי' יליף מג"ג מק' נימא ג"ג מטעם בב"ח והוי חידוש ועמ"ש בזה בחי' סוף מס' ע"א ע"ש:
דף מה.
גמ' יקדש להיות כמוה מאי דק' מפ' דם חטאת דצ"ז דאמר ר"א יקדש עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש עיין בס' בשמים ראש סי' רל"ב ע"ש:
שם ורע"ק תרוייהו להיתר מ"ל וכו' כ' רש"י דל"ל דס"ל לרע"ק משרת להיתר מ"ל וחטאת לט"כ דס"ל ג"ג חידוש דא"כ רע"ק ט"כ מנ"ל ע"ש וי"מ אמאי הוצרך לו' ג"ג חידוש נימא דס"ל לרע"ק חטאת לט"כ כי היכי דנהוו ג"ג וחטאת ב' כתובים הבאין כאחד וי"ל דטפי מסתבר לאוקומי להיתר מ"ל דנהוו ב' כתובים מדניקמה ב' כתובים לט"ב דט"כ מסתבר טפי לאיסור בעלמא מדנאסר להיתר מ"ל כמ"ש התוס' בנזיר אבל אי ג"ג חידוש טפי עדיף דנוקי קרא דחטאת לגופיה לט"כ מדנוקמה להיתר מ"ל דהשתא לא אתי לגופיה אלא לב' כתובים הבאין כאחד לגלויי על שאר איסורין אבל ק' הא בחטאת ידעי' שפיר ט"כ מדכתיב שבירה בכ"ח ומריקה ושטיפה בכ"נ וא"כ אמאי אצט' קרא דיקדש אי אתי לט"כ לגופיה וצ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש הרא"ש ז"ל בסוף מס' ע"א דמכלים אין ללמוד כלום דגזירת הכתוב היא דהא מריקה ושטיפה אחר הגעלה היא ע"ש והנה התוס' שם בסוף ע"א הוכיחו דכל הלילה גורם הפגם ולא סוף הלילה דאי סוף הלילה גורם אמאי צריך שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ למ"ד נטל"פ מותר ע"ש וק"ל ע"ד דאפי' כל הלילה גורם אכתי ק' למ"ד קדירה ב"י א"א דלא פגמא פורתא אמאי הצריכה תורה הכשר בכלים הא הו"ל נטל"פ ושרי למ"ד וג"ג חידוש הוא דהא רבנן ס"ל נטל"פ מותר וקדירה ב' א"א דל"פ פורתא בשמעתין אלא ע"כ גזירת הכתוב היא ועיין בתוס' שם דס"ד:
עוד כתב רש"י ז"ל ורבנן דכותח ס"ל דמשרת להיתר מ"ל וט"כ ל"ל ע"ש הק' מהרש"א ז"ל אמאי לא אסרי' כותח הא היתר מ"ל ילפי' מנזיר ע"ש וי"ל דש"ה בכותח דהיתר רבה על האיסור ואף דרש"י לעיל גריס אלא מאי היתר מצ"ל מ"ט דרבנן וכו' י"ל דאביי מחלק שפיר בהכי כדאי' בנזיר ולא חש להשיב ועכ"ל כן דאל"כ ק' מאי ס"ד דאביי אח"ז ראיתי להכ"מ בפ"א מה' חו"מ דין ו' שהק' ותי' כן לדעת הר"מ ז"ל ושוב הוכיח ממ"ש הר"מ בה' נזירות פ"ה דאפי' היתר מרובה מצט' לאיסו' וע"כ דלא גריס בגמ' דנזיר ע"ש ומה שתי' מהרש"א ז"ל דהוו נזיר וחטאת ב' כתובים ע"ש ק' דא"כ נימא דרבנן דר"א מוקמי להו תרווייהו לט"כ וב' כתובים ואמאי כ' רש"י להיתר מ"ל וי"ל דניחא ליה למי' כן דאתו כרע"ק אבל אי מוקמי להו לט"כ אתו דלא כמאן עוד הקש' מהרש"א ז"ל מאי פריך לעיל ורע"ק ט"כ מנ"ל נימא דל"ל כרבנן דכותח ע"ש ואפשר דקרא דחטאת יותר מסתבר לאוקומי להיתר מ"ל מדנוקמיה לט"כ כיון דהוי מין במינו אלא אי מוקמי' קרא דנזיר לט"כ גם קרא דחטאת מסתבר לאוקומי בט"כ דבר דמצינו לו איסור במ"א ולהכי הגמ' לעיל אכתי לא אסיק אדעתיה קרא דחטאת פריך לרע"ק מנ"ל ט"כ והכוונה דנוקים קרא דנזיר לט"כ דיותר מסתבר כמ"ש התוס' בנזיר אבל השתא דאיכא קרא בחטאת ומסתבר לאוקומי להיתר מ"ל גם קרא דנזיר לאוקומי להיתר מ"ל דמצינו לו איסור במ"א וי"ל שפיר דלמסקנא ל"ל לרע"ק ט"כ ועיין להתוספות בע"א דס"ז וא"ש לפ"ז מאי דפריך הגמ' ורבנן נהוו ב' כתובים דהיינו בט"כ ומאי ס"ד נימא דמוקמי קרא דחטאת להיתר מ"ל כרע"ק אלא משום דכיון דמוקמי קרא דנזיר לט"ב גם קרא דחטאת מסתבר לאוקומי לט"כ כיון דמצינו לו איסור במ"א ועוד כ' רש"י רבנן דכותח ל"ל ט"כ דאורייתא אלא מ"ה בטיל ברוב ולפ"ד היכא דבטל אם יש כזית בכא"פ חייב שהרי אמרי' לעיל לרבנן כותח לית ביה כזית בכא"פ וק"ל דבזבחים דע"ח ע"א אמרי' הפיגול והנותר והטמא שבללן ז"בז פטור ואמרי' ש"מ ט"כ ל"ד ופירש"י כזית פיגול וכזית נותר וכו' ע"ש והשתא אמאי פטור הא איכא כזית בכא"פ ואע"פי שבטל חייב לדעת רש"י ועיין להפר"ח א"ח סי' תמ"ב:
שם איסור והיתר מבעיא לפמ"ש התוס' בריש סוגיין דהיתר מ"ל דוקא מעורב י"ל דנוקי איסור ואיסו' בעין מיהו י"ל דדוקא באיסור והיתר הוא ריש סברא כיון דאינו מעורב האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אבל איסור ואיסור ודאי מצט' אפי' בעין כיון דשמעי' דהיתר מ"ל וא"צ קרא להכי:
מתני' וכן לענין הטומאה וכו' עיין להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ועיין לקמן בגמ':
תוס' בד"ה ר"ח גריס וכו' אם נבלע וכו' עכ"ל צ"ל לפ"ז דהא מני ר"י דס"ל מין במינו לא בטיל דאל"ה הא מדאורייתא בטיל ברובא כמ"ש התוס' בחולין דקי"ב ע"א גבי כל יום נעשה גיעול לחבירו ע"ש:
בד"ה משום וכו' תימה לרשב"א וכו' מה שהקש' מהרש"א אמאי לא חשיב חמץ ע"ש עיין להתוס' לעיל בד"ה לענין שכ' דר"י לא דריש כל אלא לאיסורא אלא דלפ"ז ל"ק קו' רשב"א דהא סוגיין אליבא דר"י וכיון דבנזיר לוקה ובחמץ איסורא לא הוו ב' כתובים מיהו י"ל דחמץ גופיה ע"כ דאית ביה לאו דהא מצי למילף מנזיר ומאי דכתיב בחמץ כי היכי דנהוו ב' כתובים ומה שהק' מהרש"א אמאי לא חשיב שאור ל"ק דר"י ס"ל יש הקטרה פחות מכזית בסוגיא דמנחות שהבאתי בתחי' הסוגיא ע"ש:
דף מה:
גמ' פחות מכזית מי תרצת ק"ל נימא דמאי דקתני פחות מכזית לחודיה אבל כי איכא ב' חציאי זיתים בב' מקומות צריך לבער דכלי מצרפן כמו שכן דעת רבי' יחיאל הביאו הטור בסי' תמ"ב ובכ"הג מיירי ברייתא דקתני צריך לבער ול"פ בהא הני ברייתות:
שם דלא כר' נתן וכו' ק"ל לדעת הר"מ בפ"ב מה' ט"א דין י"ד דדוקא אם נטמא בזמן דחזי לאדם תו לא פקעה מניה טו' עד שיפסיל מאכילת כלב אבל אם נפסל מאכילת אדם ועדיין טהור תו לא מקבל טו' ע"ש ולפ"ז אמאי לא מוקי לה כר' נתן ומתני' דטהרות איירי לענין לטמא אחרים ובנטמא קודם ור' נתן איירי לקבל טו' שו"ר שדעת הר"מ ברפ"ד מה' ט"א דאוכל מקבל טו' בכ"ש וא"כ ברייתא דקתני כביצה ע"כ לטמא אחרי' ועיין בחי' בת"כ פ' שמיני פרשת' חי"ת ע"ש:
דף מו.
גמ' דאיכא פחות מכביצה וכו' יל"ד לדעת הר"מ ז"ל ורש"י ז"ל דאוכל מקבל טו' בכ"ש אמאי לא מפ"ל לקבל טו' ולמ"ל פחות מכביצה וכו' וי"ל דלענין עצמו ליכא נ"מ דבלא"ה לא אכיל ליה דחמץ הוא ואף אחר הפסח חמץ שעבר עליו הפסח אסור ותו דאחר הפסח מבטיל ליה ופקעה טומאתו ועי"ל דדוקא לענין צירוף הוא דמהני טעמא דאיסורו חשוב:
דף מו:
גמ' איך אופין מיו"ט לשבת עיין בתוס' ריש ביצה בד"ה והיה ביום הו' ובמהר"ם לובלין שם ע"ש:
תוס' בד"ה הואיל וכו' הק' בקו' א"כ יקרא לה שם וכו' עכ"ל הק' השער"ה ז"ל הא קי"ל אין נשאלין נדרים ביו"ט ובשלמא בגמרא לענין העברת ב"י דמדאורייתא קאמר שפיר אי בעי מתשיל דמדאורייתא נשאלין ונ"ל דדוקא בנדרים הוא דאין נשאלין אבל תרומה כיון דהדרא לטבלה והדר מפריש עלה לאו עוקר דבר מעיקרו ול"ד לדין ובכה"ג כתב ה' מח"א ז"ל ה' צדקה סי' ה' אע"ג דבהקדשות בעי פתח בתרומה בחרטה סגי כיון דהדר מפריש עלה ע"ש:
בא"ד אע"ג דאיכא למי' הואיל ואי בעי פריק ליה וכו' עכ"ל התוס' בתי' זה אזלי כתי' קמא שכ' בדבור שאח"ז אבל לפמ"ש שם לחד שינויא דהואיל ואי בעי פריק ליה לא אמרי' דאטו וכו' ע"ש אין ראיה להואיל דאי בעי מתשיל מהואיל דאי בעי פריק ליה וע"ש במהרש"א ז"ל:
בא"ד וק' לרשב"א לפי' וכו' עכ"ל נר' דדוקא לפי' שכ' דכל חדא חזיא ליה הואיל אי בצע וכו' הוא דק"ל דא"כ ליבצע וכו' אבל לפי' ר"י שכתבו התוס' בתחי' דבריהם לא קשיא דאיכא למי' דס"ל דלא אמרי' אי בעי בצע משום דדמי לעיסה של נכרי ושל ישראל דאסורה וליכא שרייתא אלא משום וכל חדא חזיא ליה אע"ג דסופו ליטול אחת ובזה ל"ד לעיסה של נכרי ושל ישראל דשאני התם דבכל חדא יש לו לנכרי בה חציה מה שאין כן כאן ולזה ר"י לא הק' מעיסה ש"נ ושל ישראל אלא לפי' רשב"א ומהרש"ל ז"ל לא הבין כן ע"ש:
בד"ה הואיל תימה לרשב"א וכו' עכ"ל ר"ל דרב דאמר התם לר"מ לא נפיק מנ"ל דר"מ כר"י דל"ל הואיל נימא דס"ל כר"א ונפיק אבל מה שהק' מאתה רואה של גבוה ק' קצת נימא דההיא ברייתא כר"י דל"ל הואיל:
בא"ד דשאני הנהו דכתיב בהו לה' וכו' עכ"ל בחל' נמי כתי' לה' אלא דלא כתי' קדש לה' וכן מוגה בספרים קדש לה':
דף מז.
גמ' ש"ה דא"ק לכם ולא לגבוה נר' דדוקא ב' הלחם הוא דהוו לגבוה דמקדשי ע"י שחי' הזבח אבל לחם הפנים לכם קרי' ביה ולכך לא משני לעיל גבי פירכא דלחה"פ לכם ולא לגבוה ובהכי י"ל מה שהק' התוס' בד"ה ואי וכו' דהא ר"ח ל"פ עליה דרבה אלא משום דקדושה ר"א וכו' אבל בכה"ג אפי' לבו ביום אסורה כדקתני גבי ב' הלחם וכו' ע"ש די"ל דמאן דפריך מלחה"פ ידע ליה לשינויא דלכם ולא לגבוה ואין ראיה מב' הלחם מיהו אכתי ק' דהא לחה"פ לשבת הבאה הוא דבעי ולא שייכא ביה קדושה אחרת וק"ק על התוס' שלא הקשו מזה:
תוס' בד"ה מוקדשין וכו' ובחנם דחק וכו' עכ"ל עיין מהרש"ל ז"ל ונר' דבכור דנקט ל"ד אלא כל קדשים קלים הדומין לבכור ובכוונת התוס' נתכוון למ"ש מהרש"א ז"ל ובמ"ש התוס' והשתא מחמור הול"ל לפ"ה וכו' ק"ל דהא כ' התוס' לעיל בד"ה הואיל דהיכא דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרי' הואיל נראה דל"ל שאלה ולפי"ז מחמור ל"ק די"ל באתא ליד הגזבר אבל משור ק"ל דאי בקב"הב לית בהו לאו דלא תעבוד ואי לאו דמעילה הא לא חשיב אלא לאוין חלוקין כמ"ש רש"י ז"ל וע"כ בק"מ איירי וקחשיב לאו דלא תעבוד ובק"מ לא אתו ליד הגזבר ודוקא אחר שנשחט הוא דל"ל שאלה כמ"ש התוס' בכריתות די"ג ע"ב ויש מי שתי' דלעולם אפי' בקב"הב ואתא ליד הגזבר אית ביה שאלה והתוס' לעיל לא כ' אלא דלא אמרי' הואיל וה"ט משום דלא שכיח דמתשיל היכא דאתא ליד הגזבר דומיא דאי בעי פריק וכבר כתבתי בזה במ"א:
דף מז:
תוס' בד"ה וכתישה וכו' ועוד תימה וכו' נר' הא דקבעו קושי' כאן משום דלעיל י"ל כמ"ש ריב"א בסוף חולין דכי אמרי' אין עשה דוחה ל"ת ועשה לא נשאר אלא עשה דלעולם אתי עשה ודחי לאו ולכך פריך שפיר אחרישה לא לחייב מלקות אבל מדקאמר כתישה מי שרי נראה דליתא לס' ריב"א דא"א לק"מ כתישה מי שרי דמ"מ לא לקי ולכך קבעו כאן ועמ"ש מהרש"א ז"ל ובעיקר קושיות התוס' אלא נר' די"ל כמ"ש מרן בב"י ז"ל ביו"ד סי' כ"ח בשם מ"כ דלא משתרי הבשר אלא ע"י הכסוי והכסוי מעכב אאכילה ע"ש וא"כ בחרישה פריך שפיר דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ עשה דהכא אלים דהוו תרי עשה דהיינו עשה דכסוי ועשה דשיו"ט ודחו שפיר עשה ול"ת אבל בכתישה פריך שפיר כיון דהשתא איכא ב' פעמים עשה ול"ת דהיינו בחרישה וכתישה לא דחי להו אפי' עשה אלים והפני"ו ז"ל בחי' בביצה ד"ח תי' לקושי' התוס' אלו דאתי עשה ודחי לאו ולא נשאר אלא עשה ולכך גבי חרישה ניחא אבל בכתישה דאיכא השתא תרי לאוי לא אתי עשה ודחי תרי לאוי ודחה לזה דבגמ' דנזיר גבי כה"ג ונזיר קאמר מ"ל חד לאו ומ"ל תרי לאוי ע"ש ואי מהא ל"ק דהא דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי נלמד מגמ' ריש תמורה דלא מנתק חד עשה לתרי לאוי ולמדו מזה לענין דחיה וכבר כ' התוס' בפ' הלוקין דט"ו רע"א דדוקא בלאוי דסמיכי הוא דלא אתי עשה ומנתק תרי לאוי וא"כ ה"ה לענין דחיה כן הוא ולכך גבי כ"ג ונזיר דלאו סמיכי נינהו קאמר שפיר מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי אבל בחרישה וכתישה הוו סמיכי דהא מחד לאו נפקי י"ל שפיר דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי ועפי"ז י"ל מה שהק' ה' שמחת יו"ט בסוף הספר לס' הר"מ דכ' אסור בב' נשים מדכתיב אשה ולא ב' והוי לאו הבא מכלל עשה מאי קאמר בגמרא בפ"ק דיבמות אלמנה מן הארוסין ליתי עשה דיבום ודחי ל"ח דאלמנה לא יקח ומאי פריך הא איכא לאו ועשה היכא דיש לו אשה כבר ואפילו ל"ל אשה אמאי לא משני גזרה אטו יש לו אשה ע"ש ועפי"ה ל"ק דכבר הביא ה' יבין שמועה מחלוקת הראשונים בזה בלאו הבא מכלל עשה אי הוי עשה לענין דחיה וי"ל דס"ל להר"מ דהוי לאו ואף דהשתא הו"ל הרי לאוי מ"מ דחי להו עשה דיבום כיון דהוו מרוחקין:
בד"ה ועייל עצי מוקצה וכו' תימא מ"מ ליתני ג"ה נבילה וכו' עכ"ל צ"ע מאי ק"ל נימא דהאי תנא ל"ל כולל ולא חייל נבילה אג"ה כדאי' בחולין דק"א ואי ג"ה של שור הנסקל דמורו דהוי איסור כולל בא"ח מ"מ הא ר"ש ל"ל כולל ועוד דאי מתני שור הנסקל בציר ליה בב"ח דבמאי חייל בב"ח אשור הנסקל הא תרווייהו איסורי הנאה ואי מגו דחייל שלא כדר"ה לאביי לעיל בפ' כ"ש הבב"ח אסור שלא כדר"ה נוקמה כר"ש דכ"ש למכות ושלא כדר"ה אסור מדאורייתא כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד הקשה בספר בשמים ראש סי' בגמ' דקאמר עייל עצי אשרה אמאי לא חשיב השתא הבערה דל"ל מגו דחזי לצורכו כיון אשרה נינהו ואי משום דאין חילוק מלאכות ליו"ט ליתני הבערה ולא ליתני בישול ע"ש והוא תימה דבגמ' במכות דכ"ב מכח קושי' דאין חילוק מלאכות משני אפיק הבערה ועייל עצי אשרה מיהו בשינויא קמא דמשני עייל עצי מוקצה קשיא שפיר ומורי הרב מהר"י בסיס נר"ו תי' במ"ש ריב"א לעיל דף ה' דלמ"ד הבערה ללאו יצתה לא אסירה ביו"ט ע"ש וא"כ י"ל כמ"ד הבערה ללאי ועיין בחי' בכריתות שם כתבתי בזה עש"ב:
דף מח.
גמ' יכול לא יביא מן המוקצה וכו'
עיין בגמ' דמנחות ד"ו ע"א שם מבואר דלא ממעטי ממשקה ישראל אלא היכא דלא היתה לו שעת הכושר ועיין בתוס' חולין דף קט"ו ע"א ע"ש:
שם אלא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ק"ק אמאי לא תני שבישלו בעצי אשרה ולוקה ב' כיון דתנא לטפויי לאוי נסית ועיין תוס' במכות דכ"ב רע"א ע"ש ויש ליישב ושמעתי מקשים ליתני שבוע' שלא אוכל דכה"ג פריך הגמ' בפ"ג דשבועות דכ"ד אמתניתין דיש אוכל אכילה א' ומשני מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והכא ליכא לשנויי הכי דקתני עצי הקדש ולק"מ דעצי הקדש בבא ליד הגזבר איירי דלית בהו שאלה ועמ"ש לעיל דמ"ז בד"ה מוקדשין:
דף מט.
תוס' בד"ה לשבות וכו' שהולך לשמוח וכו' עכ"ל ר"ל דלא איירי בעירוב כלל אלא לשבות אצל חבירו והולך קודם יו"ט ודלא כמהר"ם לובלין ז"ל ע"ש:
דף מט:
בד"ה אמר וכו' כדאמרי' בפ' הזרוע וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דבפדיון הבן כתי' בני אהרן ולא בנות אהרן ועיין להתוס' בפ' הזרוע ולהרשב"א ז"ל בחי' שם: