אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת פסחים › פרק רביעי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת פסחים · פרק רביעי

פרק שלישי

דף נ.

תוס' בד"ה מקום וכו' ומשמ' התם דמדאוריית' אסור עכ"ל עמש"ל בריש מכילתין ע"ד הפר"ח ע"ש:

בא"ד ואספת דגנך וכו' עכ"ל הק' הרא"ם על הסמ"ג לשי' התוס' דאיסור דאורייתא הוא אמאי לא מייתי קרא דששת ימים תעבוד ע"ש ונ"ל דל"ק דודאי לא עדיף יום הבאת קרבן מיו"ט דשרי מלאכת א"נ וא"כ קרא דששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך י"ל מלאכת א"נ קאמר אבל קרא דואספת דגנך לא הותרה קצירה ודישה ביו"ט כדאי' בירוש' הביאו התוס' ריש ביצה ע"ש:

דף נ:

תוס' בד"ה דילמא וכו' וא"ת והיכי אתי למיטעי וכו' עכ"ל נ"ל ע"פי מה שמתבאר במתני' במס' חלה דאם יש לו עיסה בחצי קב ועיסה בקב אינו מפריש מזה ע"ז אלא עד שישוכו ואם עיסה אחרת ביניהם אם היא מאורז או מתרומה מפסקת אבל אם היא דגן שמחוייב בחלה מצרפן ע"ש וא"כ י"ל מ"ש בגמ' מן הפטור על החיוב הוא בכה"ג דעיסת אורז ביניהם ואתי לאפרושי מחצי הקב דפטור על הקב ע"י צירוף האורז:

דף נא.

תוס' בד"ה אי וכו' כיון דידעי שהוא פטור עכ"ל הא דלא ק"ל ממ"ש הנך אינשי נמי מסרכי נר' לי דמסרכי היינו דמתירין נדר גמור כיון דבכה"ג דמי לנדר ועיין בהרא"ש ז"ל:

בד"ה רבה וכו' דהשתא לצדדין וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי לא ק"ל גם לאביי י"ל דלאביי מתני' מבבל לבבל ומא"י לא"י מיתוקמא בכל גוונא אבל בדברי ר"א ס"ל דאפי' מבבל לבבל ומא"י לא"י בדעתו לחזור תליא מילתא ועיין להתוס' בחולין:

דף נא:

תוס' בד"ה כל וכו' ונשתהו עד אחר הביעור עכ"ל כ' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל דלשי' ר"ת הוא דכ"כ ולא לרבי' נסים ע"ש ולא משמע כן בתוס' בריש קדושין ועמ"ש בחי' שם:

בד"ה כגון וכו' אלא מפר"ת וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונראה דשאני העדים דהולכין מעיר לעיר להגיד להם עדות החדש משא"כ ר"ס ובלא"ה נעלם ממנו דברי התוספות בר"פ לולב וערבה עיין שם:

דף נב.

פירש"י בד"ה ולית ליה וכו' ואפי' אין שם מחלוקת דהא א ממקום וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל דהגמ' כאן אזיל לפום תי' דרבא דלעיל דאל ישנה אדם מפני המחלוקת אסיפא קאי אבל לתי' דאביי דלעיל דארישא קאי ע"כ דמדינה עושה כמנהג מקומו שיצא ממנו בין לקולא בין לחומרא והא דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם הוא מפני המחלוקת ולאו מדינא דהא לאוקמתא דאביי ברישא הוצרך תנא למתני טעמא דמחלוקת ולא בסיפא ולפ"ז ל"פ הגמ' הכא מידי והשתא ק' אמאי הוצרך אביי בסמוך לאוקמה בהחזירן למקומן הא לפום אוקמתיה דלעיל לק"מ וי"מ דאביי לאו מכח האי קושיא אלא מכח קושיא דר"י לחומרא דפריך בסמוך:

תוס' בד"ה הכובש וכו' דל"ד לשאר איסורין דהא שרי לעניים וכו' עכ"ל ק' דהא טעם כעיקר בשאר איסורין ילפי' לעיל דמ"ד מנזיר דשרי לשאר אינשי ונילף מינה שביעית נמי ואפי' לרע"ק דיליף מג"ג מ"מ בנזיר גופיה ט"כ דאוריי' כמ"ש התוס' שם דאסר רחמנא אפי' כלי היין וי"ל דאף דנזיר שרי לשאר אינשי לאו קולא היא דשאר אינשי לא נדרו אבל איסור שביעית דאיסור הוא דאסר רחמנא ושרייה לעניים ודאי קולא הוא ועוד י"ל בע"א:

דף נב:

תוס' בד"ה רב וכו' אין מוציאין וכו' עכ"ל אין להק' דנימא ההיא מתני' כמ"ד יחזרו למקומן די"ל דמ"מ ק' ר"ס אמאי לא איבעיא ליה הלכה כמאן בשעה שהוציאן:

דף נג.

תוס' בד"ה מפני וכו' שמקדי' בהמתו מחיים עכ"ל יל"ד לפי' אמאי לא קאמר מפני שנראה כשוחט קדשים בחוץ ואמאי נקט אכילה וי"ל דהתוס' לשי' שכ' בפ"ק דע"א די"ג דבז"הז ליכא איסורא דש"ח כיון דאינו ראוי לפתח אהל מועד ורש"י ז"ל לשי' אזיל שכ' שם דגם בז"הז איכא ש"ח ולכך לא פי' הכא כפי' התוס':

דף נג:

תוס' בד"ה מה ראו וכו' והא בפרהסיא הוה וכו' עכ"ל ונ"ל ליישב דודאי כיון דבפהרסיא יהרג ואל יעבור אלא דק"ל לתודוס אמאי מסרו עצמן לכבשן האש וחבלו בעצמן לא הי"ל אלא למאן מלעבוד ע"א והגוים ימיתו אותם ואין עליהם חיוב למסור עצמן ובזה ניחא נמי מאי דק' מאי קו' זה מצפרדעים שאני התם דלא כתיב בהו קרא וחי בהם ולמ"ש התוס' בפ' אין מעמידין דאף דכתיב וחי בהם אם רצה למסור עצמו רשאי ניחא אך למ"ש הר"מ בהלכות יס"הת דבמקום שאמרו יעבור ואל יהרג אם מסר עצמו מתחייב בנפשו ק' ועפי"ה ניחא שפיר דודאי כיון דבפהרסיא הוא מחוייב למסור עצמו אלא דקו' הבריית' אמאי מסרו עצמן מאליהן ומשני משום קדושת ה' מסרו עצמן אפי' שאין מחוייבים מן הדין מק"ו:

דף נה.

פירש"י בד"ה ולבסוף וכו' דמשמ' בכ"מ עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דמהגמ' לקמן משמע דב"ש לא מיירי אלא בגליל ע"ש ולא היא דהגמ' מסיק הא ר"י והא ר"מ ופירש"י דגליל ויאודה דקאמ' היינו דבני גליל אוסרין ובני יאודה מתירין וא"כ הוי כמו פלוגתא דתנאי ולשי' בני גליל דאו' אסור מדינא בכ"מ אפי' ביאודה אלא דבני יאוד' חולקין וס"ל דמדינ' שרי אבל השת' בס"ד גליל ויאוד' דקתני מתני' היינו מנהג מקומות ולאו מדינא ולכך לא יתכן למנקט אוסרין דמשמע בכ"מ ומ"ש מהרש"א ז"ל דמדברי התוס' משמע דאוסרין יתכן לאומרו על מנהג אינו מוכרח די"ל דאי מלישנא דאוסרין הוו מוכחי י"ל דלר"מ יאמר דלא אמרו אוסרין ומ"מ פליגי ב"ש וב"ה ולכך הוכיחו דבמנהג לא שייך פלוגתא דהשתא מוכרח לומ' דלא נחלקו ב"ש וב"ה כלל בד"ז:

תוס' בד"ה כל וכו' וי"ל דבמקו' הגריד מאחרו' וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מאי פריך הגמ' מדלא נקט י"ד נימא דנקט י"ג לרבותא דגריד אסור אפי' בי"ג ולא שרי בגריד אלא בי"ב ונימא דכך שיעור האיחור דגריד וי"ל:

דף נו.

גמ' נהי דמעילה ליכא איסורא

איכא וכ"מ בבתרא דף כ"ו ע"ב דמוקי לההיא דקתני לא נהנין ולא מועלין כמ"ד אין מעילה בגידולין וקתני לא נהנין וזהו מ"ש הגהמ"ר שם דאין מעילה בגידולין ומכאן נלמוד דאין נותנין מס על מעות הקדש ע"ש והיינו משום דאיסורא מיהא איכא מדקתני לא נהנין ול"ק מ"ש הר' משא מלך ז"ל דף ל"ד ע"ב ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה