משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת פסחים · פרק חמישי
דף נח.
גמ' חלקיהו בין ב' ערבים וכו' מה שהק' מהרש"א ז"ל דגבי פסח נמי כתיב בין הערבים ע"ש ל"ק דמתני' נמי קתני דפסח בח' ומחצה ואי אחל ע"פ בע"ש כ"ז נכלל בפירכת הגמ' אח"ז ואי כוונתו דבתמיד ופסח כתיב בין הערבים וקי"ל דהפסח אחריו וא"כ ממ"נ בחד מנייהו נפק"ל קרא דבין הערבים ממשמעותיה הא ל"ק דאפשר לשחוט התמיד ואחריו הפסח תכף ותרווייהו בח' ומחצה ומאי דתנן דהפסח אינו נשחט אלא אחר שעה אחת דעשיית התמיד הוא מדרבנן:
תוס' בד"ה מוקמי' וכו' ומשני משום דלא מכווני וכו' עכ"ל ה' בכור שור ז"ל כ' דק"ל להתוס' אמאי לא מפרש דטעמ' הוא משום דאדם טועה בשעות דהא רבא גופיה קאמר לעיל דלר"מ אדם טועה ב' שעות ולר"י טועה ג' שעות לזה כ' דעיקר דינו בתחי' שבע ואי טעמא משום דטעי הו"ל לתקן בתחי' ט' דאפי' טעי לא פגע בא"ד ע"ש ותמהני דלעיל שם בפ"ק אמרי' בין ה' לשבע אין אדם טועה שבחמש חמה במזרח ובז' חמה במערב ע"ש:
דף נח:
גמ' ומתני' דקתני בין בחול בין בשבת ד"ה וצ"ל דריש' ס"ל מוספין קודמין לבזיכין ולכך בשבת ע"פ בעי שבע ומחצ' ומ"ש רש"י ז"ל בד"ה כך וכו' דאתי למיסרך למעבד בחול בשבע ע"ש הול"ל בז' ומחצה והנה הר"מ ז"ל בריש ה' תו"מ פ' כתנא דמתני' ואף דלאוקמתא דרבה בר עולא הוא דלא כרע"ק מ"מ פ' כרי"ש משום דהלכה כסתם משנה גם אי פ' כאוקמת' דאביי א"ש דפ' כרי"ש משום דאביי גופיה ביומא דל"ד ע"א פ' דמוספין קודמין לבזיכין וע"ש להלח"מ ז"ל:
שם אמר אביי עליה שלמים וכו' מבואר מזה דמי שהקטיר אחר תמיד של בין הערבים עובר בלאו הבא מכלל עשה ולענין הדחיה לא הוי לאו אלא עשה דלקמן אמרי' האי עשה והאי עשה וכו' ואי לענין הדחיה הוי כלאו שפיר אתי עשה ודחי ל"ת ומכאן תמהני עמ"ש הרב יבין שמועה ז"ל בשם הר"מ דלאו הבא מכלל עשה הוי כלאו לענין הדחיה ע"ש ודע שזה ימים שתי' עפי"ז מה שהק' הרב שיו"ט ז"ל סי' על ס' הר"מ דכ"ג מוזהר מלישא ב' נשים בכל השנה דבית אחד הוא בונה ולא ב' דא"כ מאי פריך ביבמות ד"ך אלא מן הארוסין ליתי עשה ולידחי ל"ת ומאי קו' הא איכא עשה נמי דבית אחד ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש ומן האמור י"ל דכיון דלס' הר"מ לא הוי אלא כלאו דעלמא שפיר אתי עשה ודחי תרי לאוי דלא סמיכי ועיין בתוס' במכות ריש דט"ו ע"ש:
תוס' בד"ה העולה וכו' דשמא מוספין חמירי וכו' או שמא נו"ן חמירי וכו' עכ"ל כ' המש"ל ז"ל בריש ה' תו"מ דלא הוו צריכי להכי דבחד צד דנו"ן חמירי סגי דאי לא כתיב אלא קרא דהעולה הוה מוקמי' ליה למוספין ע"ש ונ"ל דהוצרכו לב' הצדדין לאביי דאמר עליה שלמים וכו' דלדידיה קרא דהעולה ע"כ בנו"ן דהא שלמים כתיב:
בא"ד משמע טפי לעיכובא וכו' עכ"ל יש להבין מנ"ל לעכב כיון דתרי קראי צריכי כמ"ש התוס' וצ"ל דלס"ד דגמ' שם סבור דתרי קראי לעיכובא וכולהו בהקטרה ומשני למצוה ותרי קראי חד לשחי' וחד להקטרה א"נ דמחד קרא ילפי' לעיכובא דלמצוה נ"ל דיוקדם דבר שנאמר בבקר לדבר שנאמר בו ביום ומשני למצוה ולזה אח"ז הק' התוס' ת"ל מדנאמר בו בבקר:
והנה המש"ל ז"ל שם הק' אמאי מייתי דרבא לעיכובא כיון דלמסקנא מצוה ע"ש וכוונתו ארבא גופיה אמאי נקט לישנא דעיכובא למסקנ' דלמצוה הוא וכ"מ מלשונו אח"כ ע"ש גם ממ"ש בתי' קושי' דאצט' להיכא דשחט ב' כאחד אבל אי קדים ושחט דמוסף גומרו קודם התמיד כמו שאר הקרבנות ע"ש נראה כן דאל"ה מאי פריך בגמ' שם בפ' התכלת מרבא נוקמה למתני' דאין התמידין מעכבין את המוספין בקדם ושחט דמוסף ורבא איירי בשחט ב' כאחד אלא ע"כ דכ"ז הוא למסקנא דלא הוי אלא למצוה ודלא כהח"ן ז"ל שם במנחו' שכ' דהמש"ל הבין כמהרש"ל ז"ל ע"ש:
והנה התוס' שם הוכיחו דגם אחר תמיד של בין הערבים לא הוי לעכב ע"ש וי"ל הא לאו הבא מכלל עשה הוא ובריש תמורה מבואר דגם בלאו המ"ע אמרי' כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולפי מ"ש השע"ה ז"ל בה' ק"פ דבקדשים מודה רבא דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב ניחא:
בא"ד א"ש הא דאמרי' בריש עירובין וכו' עכ"ל לכאורה דבריהם אלו אין להם מקום כאן ונ"ל דלפי תי' קמא דחד למוספין וחד לנו"ן י"ל דכולהו בהקטרה אבל בשחי' לא קפיד קרא וא"כ ניחא ההיא דעירובין אבל לתי' בתרא דחד בדם וחד בהקטר' הוצרכו ליישב ההיא דעירובין ע"פ מסקנא דפ' התכלת והמש"ל שם נסתפק לתירוצא קמא אם קפיד קרא בהקטר' דוקא או גם בדם ע"ש ומדקדוק דבריהם נר' דלתי' קמא דוקא בהקטרה הוא דקפיד קרא וכמ"ש:
דף נט.
גמ' סד"א הואיל וכתי' ובהעלו' וכו' ק"ק אפי' אי לא כתיב ובהעלות וכו' תקשה ליה אימא נרות ברישא וצ"ל דל"ד ונקט כן משום דבעי למיפרך בתר הכי יקטירנה למ"ל ובהכי ניחא דלא תקשה במסקנא לא ליכתוב יקטירנה ולא אצט' אותו אלא ע"כ דבלאו יקטירנה צריך למיעוטא דאותו:
שם ר"ח אמר הכא בחטאת וכו' יש להבין לפ"ז במאי פליגי ת"ק ור"י בנו של ריב"ב וכן לאוקמתא דר"פ ונר' דלר"ח פליגי בקרא דוהעלה דבסמוך דת"ק לא ס"ל דוהעלה שהעלה כבר וא"כ עולה מעכבת ולא מ"ל מח"כ בשאר ימות השנה אחר התמיד ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל לפירש"י נוקמה בזב ויולדת ע"ש דא"כ במאי פליג ת"ק ולאוקמתא דר"פ י"ל דת"ק ס"ל לינה מועלת בראשו של מזבח דלאוקמתא דר"פ צ"ל דר"י בנו של ריב"ב ס"ל אין לינה מועלת דהא בהא תליא כמי שנר' מדברי התוס' במס' ר"ה ד"ל ע"ש ובכ"מ וה"ט דר"ח לא מוקי לה כר"פ משום דס"ל בזבחים דפ"ז לינה מועלת ע"ש בתוס' ובהכי ניחא מאי דק' במאי דפריך לר"ח והא איכא עולה דמאי קו' נימא דר"ח ס"ל בעולה מעלה ומלינה ודוקא בחטאת הוא דהוצרך לאוקמה בחטאת העוף משום דכל כמה דלא מקטרי אימורין לא אכלי כהנים בשר וכדאמרי' בסמוך דר"ז לא גלי קרא אלא בחטאת אבל בעולה דכולה כליל אין מעכבת אכילת בשר החטאת ולפי"ה ניחא דר"ח ס"ל לינה מועלת כאמור מיהו רש"י ז"ל בשמעתין כ' דדברי הכל לא ירדו נר' דמפ' לאוקמתא דר"פ גם למ"ד לינה מועלת ולפי"ה י"ל במאי פליגי לאוקמתא דר"פ ומדברי מהרש"א ז"ל בביצה דף ה' ע"א בד"ה נתקלקלו נר' דהבין דפלוגתייהו בהא מילתא דלקמן דאי לא אפשר אי עשאוהו כמי שנטמאו ע"ש שכ' דב' התירוצים של התוס' חד לת"ק וחד לרי"ש ע"ש והנה המש"ל בה' תו"מ נסתפק בפסולי' דקי"ל אם עלו לא ירדו אם יצא י"ח ונראה דד"ז נלמד מדברי התוס' דר"ה ורש"י בשמעתין שכתבתי והדבר במחלוקת הוא שנוי וי"ל ועיין לה' כ"ת ז"ל שם בר"ה עיין שם:
תוס' בד"ה יאוחר וכו' משום עליה השלם וכו' עכ"ל מה שדקדק מהרש"א ז"ל מברייתא דבסמוך י"ל דנקט האי טעמ' דיאוחר לאקדומי תמיד לפסח דתני ברישא אבל י"ל במאי דפריך א"ה קטורת ונרות קודם לפסח משום יאוחר דת"ל משום תדיר ונר' דאי לאו טעמא דיאוחר ודאי אית לן לאקדומי פסח משום דמין דמים הוא כדתנן בפ' כל התדיר ובהכי ניחא דפריך א"ה קטורת ונרות קודם לפסח דאמאי לא פריך יוקדמו לתמיד אי בעי דהא תמיד וקטורת ונרות כי הדדי נינהו דלא כתיב בהו אלא בין הערבים אלא משום דתמיד אית לן לאקדומי משום דמין זבח אי נמי משום דמכפר כדאי' ביומא דל"ג ע"ב או מקד' דכמנחת הבקר ולא כאיברי הבקר כדאי' שם דל"ד ע"א ולזה כיון רש"י במ"ש תמיד קודם לקטורת וכו' מ"פ דיומא וע"ש כמהרש"א ז"ל:
דף נט:
גמ' כתיב ל"י חלב חגי וכו' נר' דס"ל לינה מועלת בראשו ש"מ דלמ"ד אין לינה מועלת י"ל דקרא ה"ק לא ילין חלב חגי למטה אלא צריך שיהא בעמוד השחר במזבח ואחר התמיד יקטירם וכן קרא דלקמן דל"י לבקר וכו' י"ל דיקטירם אחר יו"ט אך מדברי רש"י נר' דאזלא שמעתא גם אין לינה מועלת ואזיל לשי' שכ' לעיל ד"ה לא יעלו כמ"ש בדבור הקודם וכ"נ מדברי התוס' ביומא דכ"ט ע"א שכ' דילמא ההוא אמורא ס"ל לינה מועלת ע"ש ואי ס"ל דשמעתין אזלא כמ"ד לינה מועלת הרי מוכח דרב ס"ל לינה מועלת דהא רמי ליה ר"ס לרב וההיא מימרא רמשכו הבעלים היא מימרא דרב ואיך כ' לשון דילמא:
וראיתי לה' זכרון יוסף ז"ל דקי"א שהק' עמ"ש התוס' בשבת ד"ך דכשמשלה בהם האור מותר להקטירם א"כ מאי רמי ליה ר"ס נימא אע"ג דאין חלבי חול קריבין ביו"ט כשמשלה קריבין ע"ש ולק"מ דאי קרא איירי במשלה בהם האור אפי' בבקר מקטירם דהא נעשו לחמו של מזבח והמש"ל ז"ל בה' ק"פ הק' לשי' הר"מ ז"ל דהאי קרא דחלב חגי בפסח מאי קאמר בפ"ק דחגיגה חגיגית מכתב כתיבן וכו' ע"ש ונר' דהגמרא מעיקרא מייתי מקרא דוחגותם ופריך דילמא חוגו חגא ומשני חלב חגי וכו' ור"ל דכי היכי דההוא קרא בזבחים ה"נ האי קרא דוחגותם וכו' בזביחה:
דף ס.
תוס' בד"ה אבל וכו' דבע"א למ"ל מקצת ערל' וכו' עכ"ל נר' דפסיקא להו דר"מ ס"ל מקצת ערלה לא פסלא מברייתא דלקמן דמפיק ליה מקרא ואי איכא מאן דפליג ומוקי ליה לקרא לדרשא אחריתי הו"ל להגמ' לבאר זה והא דלא הוכיחו ממקצת טומאה מרישא דברייתא משום דקרא בערלה כתיב ודלא כמהרש"א ז"ל ומ"ש מהרש"א ז"ל דהגמ' הו"מ לאוכוחי מריש' דמנויו ושלא למנויו דאי בב' עבודות פסול הוא דהא שינוי הבעלים איתא בזריקה ע"ש ק' דהא שינוי בעלים ליתא אלא בשוחט או קבל או הילך ע"מ לזרוק אבל בשחיטה וקבלה והולכה עצמן לא פסיל כמו שה"ר מדברי התוס' לקמן דס"א בד"ה ואיתקש וא"כ נימא דב' עבודות היינו שחיטה וקבלה ונר' דכ' כן לשי' רש"י ז"ל לקמן דס"א בד"ה אבל דכ' דה"ד בשאר זבחים אבל בפסח דעיקרו לאכילה איתיה בכולהו עבודות ודע דמדברי מהרש"א ז"ל נר' דשינוי בעלים איתיה בזריקה עצמה וכ"נ מדברי התוס' לקמן בד"ה ואיתקש ושם בע"ב בד"ה רבה ע"ש ועיין להמש"ל ז"ל רפט"ו מה' פיסולי המוקדשין ע"ש:
בד"ה אי וכו' כששחט סתמא וכו' עכ"ל הר"מ ז"ל בפ"ד מה' מעה"ק דין יו"ד כ' שחט סתם בעולה ושלמים כשר משמע דבחטאת ופסח פסול ותמה ע"ד מרן בכ"מ דמנין לו זה ע"ש ונר' דהכריחו קושי' התוס' הלזו דאי סתם פסול בפסח לק"מ קושי' התוס' ואפשר דגם התוס' מודו לדינא דבפסח סתמא פסול ולא הק' כן אלא לגי' דגרסי ר"פ כמ"ש בד"ה והיינו ור"פ ס"ל דגט סתמא כשר כמ"ש התוס' בגיטין ד"ך וס"ל דפסח דמי לגיטין אבל לפום מאי דמסקי' בריש זבחים דגט סתמא פסול גם פסח כן אך ק' לדעת הר"מ מגמ' שם ריש זבחים דבעי לאוכוחי דסתמא כשר ממשנתנו והא בפסח סתמא פסול וי"ל דלא כ"כ הד"מ אלא למסקנ' דגמ' שם ועיין להרדב"ז בלשונות הר"מ:
דף סא.
תוס' בד"ה רבי וכו' וכ"מ בכ"צ וכו' עכ"ל וה"ה דהוו מצו לאוכוחי מגמ' דזבחים שהביאו בדבור שאח"ז דאי ר' פליג מאי פריך לאוקמה לזקני דרום כר' דהוא בסיפא דברייתא ומ"מ הו"מ לאוקומי לזקני דרום כר' נתן ועיין בסוגיא דלקמן פ' כ"צ:
בד"ה ואיתקש וכו' אף אוכליו יפסל וכו' עיין במהרש"א ז"ל במה שהק' הא איכא מיעוט למעט אוכלין בזריקה כמ"ש התוס' לקמן בד"ה רבה ע"ש וי"ל דהתוס' כאן בדבור זה אזדי לפום תירוצ' בתרא שכ' שם בס"ד ע"ש:
דף סא:
גמ' דנין דבר שלא הותר מכללו וכו' אף דכ' התוס' לעיל דט"ז ע"ב דפיגול הותר מכלל בבמה ובמנחת נסכים מ"מ לא הותר מכללו בקרבן גופיה וה"ה דהומ"ל הואיל ושלא לשמו פסול וכו':
שם וכ"ת מאי קולא דאין מחשבת אוכלין וכו' פירש"י דלא אתרבי מחשבת אוכלין אצל זריקה משמע מפי' דליכא שום מיעוטא למעט אוכלין מזריקה דלא כמ"ש התוס' והנה כ' התוספו' בפ"ק דזבחים ד"י אהא דבעי ר"א למילף שלא לשמו בלזרוק מק"ו משחי' וז"ל וא"ת שוחט שלא לשם אוכלין בפסח יוכיח דפסול וע"מ לזרוק כשר ע"ש והוא תימא דר"א גופיה קאמר הכא ל"ש שחי' ול"ש זריקה דהיינו ע"מ לזרוק פסול וי"ל דס"ל דלא מקשי' אוכלין לערלים דלא כמ"ש התוס' בסוגיין א"נ אזלי בשי' ריב"א בד"ה שחטו דדוקא להתכפר איירי כולה סוגיין א"נ ר"א הכא קאמר למ"ד כל מקצת כמ"ש התוס' אבל למ"ד כל כוליה משמע ע"כ זאת למעוטי זריקה:
שם ומאי חומרא דלא מקבע פיגול אלא בזריקה מה שהק' מהרש"א ז"ל דהול"ל שכן שינוי בעלים ליתיה אלא בזריקה דומיא דחומרא דרבה ע"ש נר' ליישב דניחא למי' חומרא דבפסח דהא בפסח איכא שינוי בעלי' אף בשחי' דשלא למנויו הוא ועיין בתוס' בד"ה איתקש וכ"ש לשי' רש"י ז"ל לעיל דבפסח דעיקרו לאכילה איכא שינוי בעלים בכולהו עבודות ע"ש דניחא שפיר:
תוס' בד"ה ר"ח וכו' מ"ש משחטו וכו' נראה דקושייתם למסקנא דר"א אבל לס"ד ל"ק דאיכא מיעוטא למעט לזרוק והיינו מיעוטא דזאת דע"כ להכי אתא דבזריקה גופה כשר גם לר"ח כמ"ש התוס' וא"כ גזירת הכתוב היא ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל:
דף סב.
תוס' בד"ה ערל וכו' דהכא מיירי בעופות עכ"ל יל"ד אמאי אצט' קרא דובאת שמה בעולת ראיה ת"ל דבעי סמיכה ולשי' הר"מ בה' חגיגה דעולת ראיה איתא בעופות ניחא וי"ל דאצט' קרא לאם עבר וסמך:
דף סב:
תוס' בד"ה לימא וכו' נרא' לפרש וכו' עכ"ל עמ"ש רש"ל ז"ל דמ"ל דהקושיא לרבא וכו' ועמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ד ויש לקיים דברי מהרש"ל ז"ל אע"פי שאינו במשמעות לשונו דמ"ל להתוס' דהקושיא היא לרבה דאי לר"ח לא פריך מידי דלא קאמר לעיל הואיל אלא מדרבנן כמ"ש התוספות והכא מדאורייתא קאמר דמפיק ליה מק"ו ומ"ש מהרש"א ז"ל לוקה מדרבנן הוא תמוה דמכולה סוגיא לעיל בפ' א"ע נר' דלוקה מדאורייתא דאיברא מדברי סתמא דגמ' לא תקשה דאיכא למי' דלא ס"ל כאוקמתא דר"א בשמעתין אבל מדשלח ליה ר"ח לרבה מהא דיש חורש תלם א' ק':
בד"ה פיסולו וכו' ושינוי בעלים נמי א"א לברר איסורו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל למנויו ושלא למנויו אמאי לא ילפי' משלא לשמו ולשמו ע"ש ול"ק דל"ב הפי' שפירש"י ז"ל למנויו ושלא למנויו אפשר לברר איסורו ודוקא בשינוי בעלים הוא דכ' התוס' דאי אפשר לברר איסורו מקרי ודוק:
דף סג.
גמ' לימא קסברי וכו' מהרש"א ז"ל הוכיח דגרסינן רבה בהא מדברי התוס' לעיל דנ"ט בד"ה דאי ר"מ ע"ש ונר' דלא כיוונו התוס' אשמעתין אלא אסוגיא דלעיל דס"א ע"א דרבה ס"ל שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים כשר ומפיק לה מקרא דכל ערל דע"כ להכי הוא דאתא דאי בזריקה עצמה א"צ קרא דאפי' ר"ח מודה כמ"ש שם התוס' וכיון דמקרא נ"ל ע"כ אפי' ר"מ מודה וכמש"ל בד"ס בתוס' בד"ה אבל והשתא א"א דס"ל לרבה אינה לשחי' אלא לבסוף היכי מ"ל לדרשא דקרא דכל ערל הא אין שהות אלא לו' למולין וכי אמר ע"מ שיתכפרו אחר שחי' הוא וא"צ קרא ואי לא אמר למולין הא כי אמר ע"מ שיתכפרו ערלים הוכיח סופו על תחי' כדאי' בריש זבחים אלא ע"כ דס"ל לרבה ישנה לשחי' מתחי' וע"ש:
תוס' בד"ה השוחט וכו' דהא לא שנה עליו הכתוב וכו' עכ"ל התוספות בפ"ק דתמורה ד"ד כ' דיש בירוש' דרשא דהפסח עצמו כשר ויש לכוין גם מ"ש כאן לזה דאי שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ ההוא קרא דירוש' דרשי' ליה לדרשא אחרינא אמנם כיון דלא שנה עליו הכתוב שפיר דרשי' לההיא דרשא ובזה ל"ק מה שהק' הפר"ח בליקוטיו ע"ש ומהרש"א ז"ל הק' דהא שנה עליו לא תשחט ולא תזבח ותי' דההוא לעבור עליו בב' לאוין הוא דאתא ע"ש ואע"ג דאמרי' בפ' כ"ש כל היכא דאיכא למדרש דרשי' ולא מוקמי' ליה בלאוי יתירי היינו דאיכא למדרש לדרשא אחרת אבל לעיכוב מסתבר טפי לאוקמ' בלאוי יתירי מלפסול הקרבן ולפמ"ש דהכא איכא רבוי א"ש טפי אבל ק' דהא לר"ש אצט' תרי קראי לקמן לזבח זבחי ואי מק' לת"ק טפי הי"ל להק' מאי מייתי ראיה מתוספתא נוקמה כר"ש וצ"ל דאף לר"ש הו"ל למכתב בחד קרא ל"ת על חמץ דם זבח זבחי ודע דמדברי רש"י לקמן בד"ה המקטיר שכ' אי לא היה לא' מבני חבורה בשעת שחי' נר' דס"ל דהפסח פסול ע"ש:
דף סד.
רש"י בד"ה קשיא וכו' דומי' דשאר קרבנות וכו' עכ"ל נר' דק"ל מאי פריך מליקה אמליקה נימא דהמליקה א"ח אלא אם יש להמולק ולא על מה שיש לא' מבני חבורה וברייתא קמייתא ביש לו להמולק ובתרייתא ביש לא' מבני חבורה לזה קאמר דומיא דשאר קרבנות ועוד דומיא דשחי' דבכל ענין איירי:
תוס' בד"ה טעמא וכו' דהא איכא למידק מריש' איפכא עכ"ל ונ"ל לשי' רש"י ז"ל דכיון דבי"ד דקאמר ר"ש לשמו חייב לא שייך למידק הא סתמא פטור דהא סתמא לשמו קאי בי"ד וא"כ דל"ד לשמו אלא דסתמא לשמו הוא ועיקר הדיוק משלא לשמו הוא ודומיא דידה דיוקא דבמועד הכין הוא וראיתי לרש"י בחולין ד"ל שכ' דסתמא לשמו קרי ליה ע"ש ועיין בריש זבחים בגמ':
דף סד:
גמ' עיילי תלתין ועבדי משמע דעבדי כל השלשים וכ"נ מפירש"י ועיין להרב קול אליהו ח"א בראש הספר ולה' שבות יהודה ז"ל ובהשמטו' שם דשקיל וטרי בזה עם הרב מהר"ם סוזין ז"ל ע"ש:
שם אביי אמר ננעלו תנן דקדק מהרש"א ז"ל א"כ תפשוט בעיא דלעיל מדננעלי ע"ש וי"ל דננעלו משום דוחק ישראל ולא משום דבעי' בזאח"ז ומ"מ במאי דקאמר סמכינן אניסא היינו משום חששא דג' כיתות כפירש"י:
תוס' בד"ה אתיא וכו' עיין מהרימ"ט ז"ל בחי' לקדושין ע"ב ובחולין דקי"ג ובבכורות דמ"ט ע"א ולה' היו"ט ז"ל ע"ש:
דף סה.
גמ' ר"י לטעמיה וכו' ראיתי מק' למ"ד בחולין פ' ג"ה הא דידיה והא דרביה דר"י גופיה ס"ל מב"מ בטל א"כ הא דפריך ר"י לרבנן לדבריכם למה פוקקין תק"ל לדידיה ע"כ ונר' דההוא דמשני הא דידיה הא דרביה לא ס"ל כר"א דמורה ר"י לענין כפרה א"נ ר"י גופיה ס"ל אין דם מבטל דם אלא דפליג ארביה דלא ילפי' מינה בעלמא למין במינו א"נ הגמ' כאן הו"מ לשנויי אין עולין מבטלין זא"ז למ"ד בעלמ' בתר בטל אזלי' ועיין בתוס' בשמעתין:
תוס' בד"ה אטו וכו' ור"ת מפ' וכו' עכ"ל ולפי' ר"ת עכ"ל ההיא דסוטה מטעם מליחה ועיין במהרש"א שם: