משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת עירובין · פרק ששי
דף סב.
רש"י ד"ה אלא וכו' ליתן שכר בכל שבת וכו' עכ"ל לכאורה לא היה צריך לזה דבלא"ה לא מוגר משום אחזוקי או כשפים כדקאמר הגמ' ועוד דבשכירו' קי"ל דדי בשכירות פעם אחת לעולם ונ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דלס"ד דמשום אחזוקי לא חייש לאחזוקי ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם הרי בכל שבת ישכור ממנו בשביל אותו שבת לבד ולזה כ' רש"י דקשה בעיניו לשכור בכל שבת ושבת וגם למסקנא דמשום כשפים י"ל כן דלא חייש לכשפים אי שוכר ממנו בשביל שבת אחד:
ד"ה ראב"י וכו' ואוסר הנכרי על בתיהם וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דהא מוקמי' לה בליתיה דליכ' גזירה דילמוד ממעשיו וא"כ גם לראב"י אינו אוסר הנכרי על בתיהם אלא לענין שישראל על ביתו דנכרי הוא דמתניא הך ברייתא וצ"ל דדבריו אלה לל"א שכת' רש"י בסמוך דלהך לישנא לא שני לן בין ישראל אוסר על ביתו של נכרי בין נכרי אוסר על ביתו של ישראל:
דף סג.
תוס' ד"ה בטילו וכו' וא"ת כיון וכו' וכי אם שנים דרים וכו' עכ"ל ודאי במקום גוי מיירי ואף על גב דכבר כ' דאפ' א"צ לשכור לעולם היינו שהוכיחו שהדין כך והשת' מק' מ"מ מ"ש משנים דרי' ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף סד.
ד"ה שהולכין וכו' דבישרשל י"ל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל מדברי התוס' שאח"ז שכתבו הי"ל לאסור מספק ע"ש הוא תימה דמסקנא דגמ' בפ' כ"ש דכ"ט דלר"י דחמץ אחר זמנו מדאוריית' הוא דאסור אפי' של נכרי מדאוריית' ולר"ש דקנסא לבר הוא דחמץ ש"ג שרי ע"ש וא"כ התוס' לקמן דמיירי אי חמצו של נכרי אסור מדאוריית' הוא אבל בדבור זה אליבא דר"ש קיימי דקנסא לבד ולכך מס' שרי:
דף סה.
גמ' ל"ל נכרי הומ"ל מעשה שהי' כך היה כדמשני לעיל אלא דבלא"ה משני שפיר:
דף סו.
תוס' ד"ה דאתא וכו' מנ"ל שלא עירבו וכו' דק"ל לקמן דשמואל וכו' עכ"ל ק"ק דטפי הו"ל להקשות מאי פריך מדשמואל הא כיון דהיו יכולין לערב וכשבא הגוי בשבת ושכרו ממנו חזר העירוב למפרע לפום האי פי' שפיר יכולין לבטל דהא אוסרין ומערבין קרי ביה וכמו דאת' מאתמול דפריך לקמן לאוגר מאתמול ע"ש בפירש"י והתוס' וא"כ מאי פריך מדשמואל ויש לישב במ"ש מהרש"א ז"ל בד"ה ואי דאתא דאביי א"ש כשמואל ושמואל מודה באתא נכרי מע"ש ע"ש ולפ"ז י"ל דר"א דק"ל מדשמואל ס"ל כאביי וה"פ אי דאתא נכרי מאתמול לוגר מאתמול ואי לא נתרצה מאתמול ונתרצה היום הא בכ"הג מודה שמואל דמהני ביטול כאביי והיכי קאמר שמואל דאין מבטלין אלא ע"כ דאתא בשבת וקתני אין מבטלין כיון שאין מערבין ואף שהיו יכולין לערב כיון שלא עירבו אין מערבין קרי ביה שו"ר למהרש"א בד"ה אלא שנרגש מזה ממילתא דאין מערבין לחוד ע"ש ולזה ודאי די"ל דלפום ההוא פי' שדחו התוס' כיון שלא עירבו קרי ליה אין מערבין ולא קשיא אלא ממאי דפריך לוגר מאתמול ולא מוקי לה כשנתרצה היום ולא נתרצה מאתמול וכמ"ש מהרש"א שם ואף גם זאת כבר נתישב שפיר וכדכתיבנא:
דף סז.
ד"ה שכח וכו' אבל הכא הפנימי' פשעה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דרע"ק ס"ל יש דיורין להחמיר ואנן לא קי"ל הכי ע"ש וק' דלפ"ז הגמר' בסוף פרקין אמאי לא מוקי ר"י דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר אמר לך אנא דאמרי ככ"ע ופלוגתייהו ביש דיורין להחמיר דרע"ק ס"ל יש דיורין להחמיר ולכך צריך לבטל ורבנן ס"ל אין דיורין להחמיר וא"צ לבטל כלל:
ד"ה כמאן וכו' ל"מ למפרך הכי וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דאכתי קשיא בהניחו עירובן בחיצונה ושכח אחד מהפנימי' אמאי שניהם אסורין ליבטל לבני פנימית ותיתי חיצונה ותשתרי בהדייהו ע"ש וי"ל דבביטול דאתי ממילא לא מהני אלא אי עירובן בהדייהו ולא אמרי' תיתי חיצונה בהדייהו היכא דאתי ממיל' ועי"ל דקושית הגמ' עצמה היא קאי גם ארישא בנתנו עירובן ושכח אחד מן הפנימית ליבטל לבני פנימית והתוס' מק' אמאי לא פריך גם אשכח אחד מן החיצונה ומאי דנקטו בדבריהם לעיל בשמעתין וכו' משום דהשתא קיימי' אחר סיומן דמילתא דרבא והכל נקרא לעיל:
דף סז:
ד"ה ומ"ט וכו' ואין לחלק בין סלע דהתם משום דלא שכיח וכו' עכ"ל ודאי דאפי' בגינה תוכו שכיח טפי אלא דקאמרי דשאני סלע שבים דלא שכיח שיהא סלע בים ומשתמש מזה לזה וכן כתב הריטב"א ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף סח.
גמ' א"ל ולא שני לך וכו' עיין במהרש"א ולכל הפי' ק' מאי ס"ד לאקשויי מהזאה הרי רבה עצמו כי אמר ליה ערבי' שתק ולא רצה להתיר שבות ע"י ישראל והתיר ע"י נכרי וע"כ דיש לחלק בשבותים בין ע"י ישראל לע"י נכרי ומאי פריך מהזאה וי"ל:
דף ע.
תוס' ד"ה הב"ע וכו' פסקו כר"ש דתנן וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל אמאי דחיק לאוקמה כשמת נוקמה כשהלך לשבות בחצר אחרת וכר"ש ע"ש ול"ק דהכא שאני שעירב וכיון שעירב איכא גילוי דעת' דדעתו לחזור אע"פ שהלך למ"א ודוקא בלא עירב הוא דקאמר ר"ש שכבר הסיח מלבו:
ד"ה יורש וכו' ול"מ עירובן לגבי אותה חצר שירש וכו' עכ"ל ממ"ש מהרש"א ולא יכולתי להלום דבריו במ"ש ובסיפא דברייתא וכו' דבסיפא דברייתא דהיינו הא דקתני אבל אחד שעירב וכו' היורש הוא המבטל ובפי' כ' התוס' דיכול לבטל חלקו וחלק שירש אע"ג דל"מ עירובן וגם הוא עירב עם אביו:
דף ע:
גמ' אמאי אוסר ניבטל הקשה מהרש"א הא רישא קתני מבע"י אוסר ומהני ביטול לכ"ע וע"כ אוסר עד שיבטל ע"ש מ"ש ויש"מי שתירץ דבסיפא כיון דקתני מבע"י אינו אוסר והיינו ע"י עירוב וא"כ היכא דמהני ביה תיקון קרי ליה בסיפא אינו אוסר וא"כ משחשיכה אוסר ע"כ דלא מהני ביה שום תיקון דהא ברישא דסיפא הוא ע"י תיקון דעירוב וקרי ליה אינו אוסר ולא נהירא לי דנוקמה כגון שכבר עירב לכל שבתות השנה וכי זכי בהאי חצר מבע"י מהני ליה ההוא עירובא דדוקא בירש בשבת הוא דל"מ עירוב דאתמול כמ"ש התוס' לעיל וא"כ מבע"י אינו אוסר וא"צ שום תיקון ומשחשיכה אוסר ע"י תיקון דביטול דל"מ ביטול אלא אחר שירש והוי השתא דומיא דרישא דכל דבעי תיקון קרי ליה אוסר:
דף עא.
גמ' אדרבא כי לא החזיק לא אסר וכו' אין להקשות נימא דה"ק אע"פי שהחזיק משחשיכה אוסר כיון שהי"ל להחזיק מבע"י ולא מבעיא כשהחזיק מבע"י ולמה מגיה הברייתא אע"פי שלא החזיק די"ל דמ"מ הוא מגיה ברישא תיבת משחשיכה דהא משמעות אע"פ שהחזיק לחוד הוא ולא מבעיא שלא החזיק וכיון דע"כ להגיה הברייתא מוקי לה הכי שפיר דהוי רישא וסיפא בחד גוונא:
דף עב.
תוס' ד"ה אכל וכו' וא"ת טעמ' דב"ש וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל במה שהקש' ע"ד מהרש"ל ז"ל מגמ' דפ' ר"א דמילה ול"ק דכמו דמשני הגמ' שם ה"ק לא נחלקו וכו' ואפי' דבמאי דקאמר על מה נחלקו הוא חידושא לב"ש מ"מ במאי דקאמר לא נחלקו וכו' הוי רבותא דב"ה וע"ש במהרש"א ה"נ י"ל דאפילו דבמאי דקאמר לא נחלקו הוא רבותא דב"ש מ"מ במאי דקאמר על מה נחלקו חידושא הוא לב"ה דאפי' במחיצו' מגיעות עירוב אחר לכולן גם נעלם ממהרש"א שדברי מהרש"ל הן הנה דברי התוס' לעיל די"ג רע"א ועדיפא מנייהו קאמרי התוס' אפי' דליכא חידושא כלל לב"ה וע"ד התוס' ודאי קשיא מההיא דפ' ר"א דמילה ועיין למהרש"א שם לעיל שכ' דהא דלא ק"ל להתוס' בדברי רי"ש משום דלא ק"ל להגמ' בכ"מ טעמא דב"ש וכו' אלא אי אמר פליגי אבל אי אמר מודים ב"ש ל"ק טעמ' דב"ש אתא לאשמועי' ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' דאפי' על מאי דקאמר מודים וכו' ק"ל טעמא דב"ש אתא לאשמועינן:
דף עג.
ד"ה כרכים וכו' וכיון שכל המבוי שלהם משתבחת וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ממתני' דא"צ עירוב ל"ק דאף על גב דבחצר א"צ מ"מ במבוי איכא חצירות אחרות וצריכי לשתף וקי"ל דסומכין על שתוף במקום עירוב וא"כ לא משתכח תורת עירוב ודוקא בכל המבוי שלהם הוא שכ' התוס' דמשתכח תורת עירוב:
דף עג:
ד"ה אימא וכו' ואפי' נשתתפו במבוי דיין עכ"ל כ' מהרש"א דה דהסוגיא אזלא אליבא דמ"ד פליגי ביין דלמ"ד ביין ל"פ לא אתיא אפילו כרבנן וצריך לאוקמה כדמוקי הגמ' דסיפא משום דלא משתכחא וכו' ע"ש ותמהני דלמ"ד ביין ל"פ אין סומכין היינו משום דע"ח לא מהני ביין ולאו משום דלא משתכחא וא"כ למ"ד ביין ל"פ לא מיתוקמא כאוקמתא דגמ' וצריך לאוקמ' כרבנן דבן תראי ומה שהק' לשיטת רש"י י"ל דודאי לא ניחא ליה להגמ' למימר דטעמיה דרב הוא כדי לאוקמה כרבנן ובשתף בפת דסתם שיתוף הוא ביין אלא דהגמ' מקשה דאפי' תדחוק ותוקמה בשיתוף בפת מ"מ לא אתיא אלא כרבנן אבל ניחא לאוקמה בהכי למסקנא משום דסתם שיתוף הוא ביין:
ד"ה בני וכו' דכשזכו בהו דמו וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח דמי שזימן אורחי' ונטל אחד מן האורחי' מן הסעוד' וקדש בהם דהוו קידושין כיון דכשזכו בהו דמי ומהרימ"ט נסתפ' בזה ועיין לה' שמח' יו"ט סי' ע"ז ע"ש:
דף עד.
ד"ה הוא וכו' והא דנקט חלונו' וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דאי נקט פתחים הוה משמע אפי' פתוחים לחצר ובהכ"ג הוו ב' בתים ולכך נקט חלונות דשמעינן דבבית מיירי דאין דרך לעשות חלונות אלא בבית כמ"ש התוס' לעיל ע"ש ול"ק דאפילו הוה נקיט פתחים כיון דקאמר להתירו דרך פתחים שמעי' שפיר דבבית מיירי דאי בחצר ליכא אלא פתח אחד ולא א"ש לישנא דדרך פתחים כמ"ש התוס' לעיל:
דף עה.
ד"ה אלמא וכו' בלא עשתה דקה עכ"ל דס"ל דגם ברגל האסורה מהני דקה וא"כ ע"כ מציעתא לאו בדקה מיידי אבל ההיא דשל יחידים א"ש בדקה והא דלא קתני רבותא אפי' של רבים משום דקמ"ל דיוקא דבלא דקה אפי' של יחידים אסור דכי מוקמינן לה בדקה אמרינן בה נמי חיסורי מחסרא ובד"א וכו' וכדלעיל בעירבה זו לעצמה וכו' דמוקמינן לה בדקה וע"כ נמי דנקט כן לרבותא דדיוקא ועיין למהרש"א שכ' דהא דקתני של יחידים משום דשל רבים צריכי מיהא לערב לעצמן ע"ש והוא תימא דא"כ מאי דייק הגמ' הא של רבים וכו':