משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת עירובין
פרק ראשון
דף ב.
והאי כי כתיב האי במשכן כתיב לשינוי' קמא הוא דפרי' אבל לאבע"א לא פריך מידי דבקר' אחרינא הוא דפליגי ובמ"ש מהרש"א בפירש"י דלתי' בתרא שכ' התוס' בד"ה ליבעו גם ארוחב קשיא דהא לא ילפי' ממשכן דלא הוי גפופי ע"ש נראה דלא כ"כ התוס' דלא ילפי' ממשכן אלא למסקנ' דשמעתין דקרא משתעי גם במקדש וא"כ י"ל דעיקר פתח דכתיב אמקדש קאי דעל המשכן כיון דפרוץ במילואו מסתבר' דלא מקרי פתח אבל לפום המק' דהשתא דקרא לא מיירי אלא במשכן וקרי ליה פתח בע"כ דילפי' מיניה דאפי' פרוץ במילואו מקרי פתח דלאו על חנם קרי ליה קרא פתח:
תוס' ד"ה שלמים וכו' כדתנן בתמיד נשחט וכו' עכ"ל עיין בפירש"י בזבחי' דס"א ע"א דכ' דדוקא בשלמים הוא דפסול וע"ש בתוס':
דף ב:
גמ' בין לרבנן בין לר"י לילפי משער החצר וכו' לפירש"י ז"ל דאגובה ל"ק ליה אלא ארוחב הקושי' לר"י היא דלילף דאפי' רוחב עשרים דס"ד דארוחב ל"פ ר"י ואע"ג דלר"י מצי למיפרך לילף מאולם נקט הפירכא משער החצר משום דהיא פירכא כוללת בין לרבנן בין לר"י וכי משני פתח סתמא לא אקרי הדר פריך לר"י לילף מאולם:
תוס' ד"ה עד מ' וכו' כדאמרי אינשי וכו' עכ"ל ע"ש בפ' מפנין דפ"ו כדאמרי אינשי היינו אפילו טובא ע"ש ותי' התוס' אינו אלא למסקנא דר"י משער מלכים גמר ואפי' טובא אבל לס"ד דגמר' הו"מ למיפרך השתא חמשים שרי מ' מבעיא אלא דעדיפ' מינה פריך ולרנב"י דלקמן דס"ל טעמא דרבנן משום היכרא ולא ילפי' מפתחו של היכל ולסימנ' בעלמ' נקטיה מודה הוא דר"י יליף מפתחי מלכים ואפי' טובא דאל"ה תק"ל קושית התוס' הלזו והא דקאמר בצריכותא דלקמן אבל מבוי דלהילוך עביד אימא מודו להו לרבנן קמ"ל וכו' לאו היינו דקמ"ל דאפי' להילוך עביד איכא היכרא דהא אפי' גבוה טובא דליכא היכרא מכשיר אלא היינו ר"ל דקמ"ל דאפי' ליכא היכרא ומשום דיליף משערי מלכים ומ"מ אי לאו סברא דלהילוך עביד לא הוה אצטרי' ר"י לאפלוגי כאן בגבוה מ' דנקט דלגבוה מ' מסוכה שמעי' לה אלא דהו"ל למנקט בגוונא דליכא היכרא דלא שמעינן לה מסוכה:
ד"ה ליבעו וכו' שהרי היה במילואו וכו' עכ"ל יל"ד דאכתי ק' לילף מפתח שער החצר דלית ביה דלתות ומקרי פתח ולא נפרץ במילואו שהרי יש ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן ולשינויא קמא דגמ' דלעיל דפתח שער אקרי וכו' ניחא אבל לשינויא בתרא דכי כתיב ט"ו בגובהה קשי' וצ"ל דתי' התוס' הלזו אזיל בשי' רצב"א שכ' התוס' ד"ה אבע"א דאפי' לשינויא בתרא דפתח שער אקרי אבל לפי' קמא צ"ל כתי' קמא של התוס' כאן דשאני התם דלא הוה עשרים:
ד"ה אלא וכו' הי"ל לעשותו שוה לאולם עכ"ל ר"ל הי"ל לעשותו עשרים שנה לאולם והא דאולם לא מקרי פתח משום דגבוה מ' הוא ואע"ג דלגובה נמי מהני צורת פתח כדלקמן די"א ע"ש י"ל דה"ד בגובה לחוד אבל כי איכא תרוייהו גובה ורוחב ל"מ פתח וא"כ בהיכל אפי' רחב עשרים יש לו ליקרא פתח כיון גבוה כאולם ודלא כמהרש"א ז"ל:
ד"ה מידי וכו' אע"ג דברייתא נמי וכו' עכ"ל נראה דהוק"ל מאי משני מידי הוא טעמא וכו' הא אכתי קשיא לשאר אמוראי דתנו א"צ למעט קשיא מתני' אברייתא ועיין למהרש"א:
דף ג.
ד"ה אי קלשת וכו' משום סוכה דאורייתא משום דאי קלשת וכו' עכ"ל כ' משמע משום דאין זה מוכרח די"ל דסוכה דאורייתא חישינן דילמא לא מידכר ולא שני ליה לרב בין יחיד לרבים:
דף ג:
ד"ה והא איכא וכו' וי"ל דרוב אמות קאמר עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל כי משני לעולם ר"ש ורוב אמות קאמר מאי רוב אמות איכא הא תרי ותרי נינהו קרחת ומחול ורצופין ונפרץ ע"ש י"ל דתלת מינים קרחת ומחול ועבודת הכרם בד' אמות והיא מתני' הביאה רש"י ז"ל והיינו עבוד' הכרם לחודיה היכא דאינו לא קרחת ולא מחול:
דף ד.
ד"ה גפן וכו' וי"ל דנ"מ אם יש כלי וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שהוסיף דברי' בכוונת' שלא לצורך ומה שהק' דהומ"ל כדי רביעית מים לנזיר ע"ש י"ל דאם כן הוי הילכתא באת להחמיר וניחא ליה לאוקמה להקל דומיא דחציצין ומחיצין:
דף ד:
ד"ה דבר תורה וכו' משמע אבל בשרו אפי' מיעוט וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דמסתברא דמוקמי הלכתא אשערו דאתי מריבויא וכו' ע"ש וק' א"כ מאי מקשי' התוס' אפירש"י למ"ל למיכתב שערו נימא דהלכתא סתמא אתמר ומ"מ לא מוקמי' לה אלא אשערו דאתי מריבויא ונ"ל דהיכא דסתמא אתמר ודאי דאכולהו קאי אלא דלפירש"י בפירושא אתמר שערו אלא דמהרש"א הוק"ל מנ"ל לרש"י דשערו אתמר נימא דהלכתא סתמא אתמר ואהא קאמר דמסתברא דאתמר אשערו כיון דאתי מריבויא:
בא"ד א"כ שערו למ"ל וכו' עכ"ל אבל התוס' מפ' הפך מפירש"י דהלכתא אתמר בשרו בהדיא אבל שערו אפילו מיעוט שאינו מקפיד חוצץ כפשטא דמיעוט דנימא אחת חוצצת ואי קשיא א"כ בשרו למ"ל כבר תי' התוס' בסוכה דאצט' לבית הסתרים ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף ה.
רש"י ד"ה ארכו וכו' הרי רחבו ד' חסר משהו וכו' עכ"ל קושטא קאמר דרחבו לא הוי אלא ד' חסר משהו מיהו בלא"ה אפי' הוי ד' עדיין קשה הא ב' חצירות הן ובעי ח' ועוד אפי' לחצר א' לא סגי דבעי פצימין ועוד דנפרץ במילואו הוא ומהרש"א ז"ל כ' דהכא איכא ב' צדדי האורך והוי במקו' פצימין ולא הוי נפרץ במילואו ע"ש והוא תימה דא"כ אם הפתחים בדופני האורך לא הוי נפרץ במילואו דאע"ג דצד של הפתח של המבוי פרוץ הרי הצד הב' שאצל הרוחב מבפנים איכא כותל ובכולי תלמודא לא מקרי נפרץ במילואו אלא היכא דפרוץ מב' הצדדין אלא ע"כ דהכותלין של הדפנות לא מהנו לענין זה דלא כמהרש"א ז"ל:
דף ה:
תוס' ד"ה ק"ו וכו' ואמחיצה ד' ק"ו וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל עומד מרובו בד' מחיצות יוכיח ע"ש לפי הנראה דלא שייכא האי יוכיח כיון דמבוי מחצר הוא דגמרי' ולא עומד מלחי ובדברי התוס' בד"ה שפרצתו הוא דשייך לומר כן אך התוס' בד"ה א"ד כ' כה"ג ע"ש ומ"מ קשה היכי יליף הגמ' מבוי מחצר ניפרוך מה לחצר שכן מהני בד' מחיצות תאמר במבוי דאפי' כי ילפת ליה ל"מ למילף דמהני בד' מחיצות דכה"ג אורחיה דגמ' למפרך כמ"ש התוס' בפ' מרובה וזה לא יתורץ בתי' מהרש"א דפירכת מה עבדי כה"ג:
בא"ד דדיו לבא מ"ה וכו' עכ"ל יל"ד א"כ מאי מק' רש"י והתוס' בדבור שאח"ז דנילף דמהני אפי' בד"א משום פס הא י"ל דיו כמו לחי דבעומד מאליו ל"מ בד"א וי"ל דא"כ לא מהני לן ק"ו מידי וכה"ג אמרי' היכא דמפריך ק"ו לא אמרי' דיו:
ד"ה שפרצתו וכו' דגמרי לה מסיני וכו' עכ"ל יל"ד א"כ היכי ילפינן מבוי מחצר לעומד מרובה הא אין דנין ק"ו מהלכה וי"ל הא דגמירי הל"מ היינו לענין לזרוק אבל לטלטל לתוכו אינו אלא מדרבנן וכעין דאורייתא תקון וכמ"ש מהרש"א ז"ל וילפותא דשמעתין במידי דרבנן היא:
ד"ה וספק וכו' דקי"ל וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ומ"מ לשון דקי"ל שכ' התוס' אינו מדוקדק דהא אפי' רב הונא מודה:
דף ו.
בא"ד וא"ת דבפ"ב דבכורו' וכו' עכ"ל קושיתם היא לפי' הר"ש אבל לתי' קמא דאפי' צדדי החיוב מרובין דשמא קרובה לשמא שוין לא הוי אלא ספק ל"מ לאתויי קרבן דשמא אינה קרובה אבל להר"ש כיון דצדדי החיוב מרובין דשמא קרובה ושמא שוין לא הוי ספק ומצי לאתויי קרבן ועמ"ש מהרש"א ז"ל:
ד"ה אחד ומצדו דהוי בד' וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל בד"ה מצדו ע"ש:
דף ו:
ד"ה וכ"ת הו"א טעמא דר"י וכו' עכ"ל והא דלא אמרינן דקושטא הוא כן דטעמא דר"י משום דלחי הוי מחיצה משום דא"כ אפי' ברחב ט"ז אמה ובגמ' אמרי' דלא התיר ר"י אלא י"ג אמה ושליש:
דף ז.
רש"י ד"ה א"צ כלום וכו' והא ל"ל דמשו' בני רחב' וכו' דהא נמי פשיטא וכו' עכ"ל ק"ק כיון דפלוגתא דר' אלעזר ורבינא היא נימא דהיא גופא אתא ר"י לאשמועינן ברחבה הפתוחה למבוי ולא בכלה לרחבה דהיינו שנפרץ דאפי' בחצר איכא למ"ד לקמן בשמעתין דלא אסיר משום עירוב:
דף ז:
תוס' ד"ה דאי דרב וכו' מדנקט רחבה ולא נקט חצר עכ"ל הקשה המהרש"א ז"ל דאי נקט חצר נמי הוה משמע נמי משום תרי איסורי בקושייתם ע"ש ונ"ל דל"ק דבקושייתם היא משום דנקט מפולש ונקט במילואו דמדנקט מפולש משמע דאסור משום פילוש ומדנקט במילואו משמע דאסור משום עירוב דלענין פילוש אין לחלק בין במילואו לשלא במילואו אבל כשתי' דא"כ הו"ל רחבה ע"כ דר"ל דהו"ל רחבה סתם ולא ליתני במילואו דרחבה פשיט"ל דלית ביה משום עירוב כמ"ש רש"י בד"ה א"צ וכיון דליכ' אלא משום פילוש ע"כ דליתני רחבה סתמא קאמרי והשתא שפיר כ' דמדלא נקט חצר דהיינו סתם כמו רחבה ע"כ משום דרחבה בכל גוונא ליכא אלא פילוש אבל חצר איכא גוונא דאסור משום עירוב והשתא ל"ל דאי נקט חצר נמי משמע תרי איסורי דא"כ הול"ל למימר במילואו ומדנקט חצר סתמא משמע דליכא אלא משום פילוש בכל גוונא:
ד"ה בעירובו וכו' דהא ר"י אסר בצידי רחבה וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ומאי דנקט לפי סברת המק' וכו' ע"ש משום דהתוס' בסברת המק' קיימי אבל קושטא דגם למסקנא כן הוא לפר"י דלכ"ע נראה מבחוץ אינו נדון משום לחי ובצידי רחבה לכ"ע אסור וליכא לאוכוחי אלא מרב יוסף גופיה כמ"ש מהרש"א ז"ל:
בא"ד אע"ג דלא מפליג בשריותא אין לחוש וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלהוכחה האחרת שכ' התוס' לעיל דלאמצע רחבה פשיטא י"ל דקמ"ל דרחבה עצמה שרי ע"ש ואינו נכון בדברי רב דאמר חצר מותרת שפיר כ' התוס' לעיל דקמ"ל דחצר גופה אבל שמואל לא מיירי כלל בדין רחבה גופה אלא אמבוי לחודיה קאי ע"כ נראה די"ל דקמ"ל אפי' רחבה דיחיד ולא אמרי' דילמא בני בתים ולא ס"ל כרבה דבסמוך אבל בס"ד ס"ל להמקש' כס' רבה דדוקא ברחבה דרבים הוא דלא חיישינן דילמא בני ולכך ס"ל דלאמצע רחבה פשיטא:
דף ח.
ד"ה לאו וכו' הו"ל לרב לפרושי מתניתין וכו' עכ"ל ובמאי דמשני אי מהתם הו"א ה"מ זה שלא כנגד זה ה"ה דה"מ למפרך הו"ל לרב לפרושי הך מתני' דמיירי אפי' זה כנגד זה אלא דעדיפא פריך:
דף ח:
רש"י ד"ה ולפי ולרבה וכו' ואסור אפי' חצר וכו' עכ"ל היינו לפום האי שינויא דמשני אי מהתם הו"א ה"מ זה שלא כנגד זה דלפי"ז דזה כנגד זה בחצר נמי אסיר פילוש אוסר בחצר כמו מבוי אבל לקושט' דמילתא פילוש אינו אוסר בחצר וכדמוכח כולי שמעתא וכ"מ בדברי התוספות בד"ה בעירובו שכ' לשיט' רש"י דהו"מ לשנויי מילתא דרב בזה כנגד זה ע"ש ואפ"ה קאמר רב חצר מותרת ודברי רש"י בסמוך בד"ה תרתי הם לפום קושטא דמילתא ועיין למהרש"ל ומהרש"א ז"ל:
בד"ה עושין וכו' באחד מב' ראשין וכו' עכ"ל שכ' המבוי הגדול נמי עקום ע"ש וכ"כ הריטב"א בשם רש"י ע"ש ולפ"ז רש"י בסמוך בד"ה כמאן שכ' דהא כל מבואות הקטנים וכו' הול"ל נמי אמבוי הגדול דהא גם הוא עקום
. ד"ה שאין באלכסונו וכו' ובד"ה הנמשכין וכו' עכ"ל אינו מדוקדק דהא בפחות מד"א קיימי:
דף ט.
בד"ה לרשב"ג וכו' הו"ל לפרושי וכו' עכ"ל ובמסקנ' לה בכרמלית הא דלא נקיט ר"י למילתיה בר"ה וביש בו ד' משום דא"כ הוה צריך לארוכי ולפרושי למילתי' וכמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:
דף ט:
ד"ה ולרשב"ג וכו' וסתם מבוי אורך כותליו שוין וכו' עכ"ל ולקמן דדייק ר"י ממלתי' דר"ה בלחי המושך עם דופנו של מבוי דבין לחייה אסור אע"ג דסתם מבוי כותליו שוין וא"כ כנגד הלחי הוי ר"ה התם מיירי במבוי שאין כותליו שוין וס"ל להתוס' דפי' לחי המושך עם דופנו של מבוי היינו ר"ל דנמשך הלחי מכותל זה מה שהיה שוה עם דופנו שכנגדו כמ"ש הריטב"א שם דלא כפירש"י שם ע"ש:
ד"ה כותל וכו' ומייתי לה נמי אמבוי שרצפו וכו' עכ"ל משמע שדומה הוא למבוי שרצפו והיינו נראה מבפנים ושוה מבחוץ דרישא דמימרא הוא דומה ממש למבוי שרצפו אבל נראה מבחוץ דכוותה היא אלא שהבליטה לצד חוץ ולא לצד רחבו של מבוי ומאי דמשמע מדבריהם שהוא שוה לרצפו ארישא דמימרא הוא דהיינו נראה מבפני' ועיין למהרש"א ז"ל:
דף י.
ד"ה ושני וכו' א"נ בפס גמור וכו' עכ"ל לפ"ז דיש לחלק בין פס לכותל מאי דקאמר הגמ' ר' היא הומ"ל אפי' רבנן ומודו בכותל דבעי ב' וכן מאי דקאמר ור' ס"ל כר"י הומ"ל אפי' כרבנן ומודו בכותל דבעי ג':
דף י:
ד"ה עור וכו' מטעם לבוד וכו' עכ"ל עמ"ש בזה בי"ד סי' שע"א ע"ש:
ד"ה ואצבעים וכו' אתי אוירא דהאי גיסא וכו' עכ"ל הקש' מהרש"א ז"ל אמאי לא הקשו בעיקר דברי ר"ד דאצבעיים מכאן דהא כה"ג אמרי לעיל אתי אוירא דהאי גיסא וכו' אהא דפריך וירחיק אמה וכו' ע"ש ויש ליישב דהלכתא ניחא להו לקבוע דבריהם באצבעיים ושני שלישים דכה"ג אמרינן לעיל אתי אוירא וכו' אליבא דמ"ד עומד מרוב' על הפרוץ מב' רוחו' הוי עומד דק"ל כוותיה:
דף יא.
תוס' ד"ה אילימא וכו' דילמ' סבר כנהרדעי וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דהול"ל דילמא סבר כשמואל דאמר הלכה כחנניה דבעי דלתות ואפילו בעשר דהא פליג ארב דאמר הלכה כת"ק וע"כ רב בעשר קאמר דביתר מעשר ס"ל לרב דילמ' צ"פ משום דלפי' רצב"א דבסמוך דבשמעתין בב' מחיצות מיירי י"ל דלאו זה כנגד זה אלא כמין גאם וא"כ י"ל דשמואל דלתות דוקא במפולש זה כנגד זה דבהכי מיירי פלוגתא דת"ק וחנניה ולכך נקטו דס"ל כנהרדעי דאפי' בעקום ס"ל דבעי דלתות כדי להקשות גם לפי' רצב"א:
בא"ד א"כ גבי פסי ביראות עכ"ל מ"ש מהרש"א דהרא"ש הק' לפי המסקנא לכל הפירושים ליתא דלפי' רצב"א ל"ק גם לפי המסקנא דכולה שמעתין בב' מחיצות מיירי והרא"ש לא הביא פי' רצב"א:
בא"ד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף וכו' עכ"ל אבל פסי ביראות הוי כמוקף לדירה כדפירש"י לקמן ברפ"ב ע"ש:
דף יא:
רש"י ד"ה אביי וכו' ומפי' אביי ילפינן וכו' עכ"ל אבל מסיפ' דושוין שאם יש ברגליה וכו' לא מוכח מידי לפום האי לישנא די"ל דיש ברגליה עשרה היינו ע"י חקיקה דס"ל חוקקין להשלים וכיון דע"י חקיקה הוא נוגע הוא אם היו חוקקין אבל אביי קאמר דרבנן ס"ל אין חוקקין וא"כ ע"כ דסיפ' דושוין וכו' היינו עשרה בלא חקיקה והו"ל אינו נוגע אחרי כתבי ראיתי להריטב"א ז"ל שכ"כ:
דף יב.
גמ' והתני רב אדא וכו' עיין מה שהק' מהרש"א ז"ל וי"ל דהמק' מעיקרא ידע שפיר דר"י בפס אחד מיירי ובפס אחד ארבעה ובב' פסין ג' מכאן וג' מכאן אלא דמשמע ליה מדאמר ר"י צריכה ב' פסין משמע דבפס א' בכל ענין לא מהני אפי' רחב ד' ופריך שפיר דר"י אדר"י מיהו בדברי הריטב"א קשיא שהק' על דברי התוס' מנ"ל לר"ז דר"י פליג ארב אדא בסברת רבי נימא דר"י נמי ס"ל דבב' פסין ג' מכאן וג' מכאן ותי' דאי בב' פסין בעי ג' מכאן וג' מכאן גם בפס אחד לא הוה סגי ליה ר"י בד' ע"ש וע"ז קשיא דא"כ אמאי לא פריך אר"י דאמר ד' מרב אדא דתני ג' מכאן וג' מכאן וכקושי' מהרש"א ז"ל וע"ש בהריטב"א מה שתי' עוד:
שם גמ' בשלשה ומשהו סגי וכו' וליכא לאוקמא ברחב שמונה חסר משהו דצריך רוב דופן שהוא ארבעה דא"כ הול"ל ארבעה ומדנקט רוב דופן ע"כ ברחב שבעה מיירי דסגי ברוב דופן אע"ג דליכא ארבעה וכמ"ש התוס' והא דקאמר הגמ' בדופן שבעה דבארבעה הו"ל רוב דופן ל"ד בארבעה אלא דכלפי דהוה ס"ד דבדחב הרבה מיירי דרוב דופן הוי יותר מארבעה קאמר דבשבעה מיירי דסגי בארבעה ופריך בשלשה סגי ואמאי נקט רוב דופן דאיכא למטעי דברחב שבעה דצרי' רוב דופן ממש שהוא יותר מג' ומשהו:
דף יב:
תוס' ד"ה הב"ע וכו' שנפרצה מע"ש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל נוקמ' בלא גדודי ונפרצה בשבת דלגבי טלטול הואיל והותרה הותרה וכו' ע"ש וכוונתו דנוקמא כרבי יהודה לקמן די"ז ע"א דאפי' ליכא מחיצות אמרינן הואיל והותרה וכו' אבל ר"י ס"ל התם דבדליכא מחיצות לא אמרינן הואיל והותר' וכו' ומ"מ י"ל לקושי' מהרש"א דבסיפא דברייתא קתני דביש לו מחיצה שרי וע"כ דעשו לו מחיצה כדפירש"י ז"ל דהא בנפרצה יותר מיו"ד מיירי נעשית מחיצה אסור בשבת ודחיק' ליה לאוקמ' דבשביל מילוי של שבת אחרת קאמר דפשטא דמילתא דבשביל אותה שבת מיירי:
שם גמ' וכי ככר וכו' והתניא וכו' משמע ליה דהברייתא אפי' בהכשירו בקורה מיירי וב' קושיות מק' וכי ככר זו וכו' ועוד והתניא וכו':
דף יג.
תוס' ד"ה ע"ז וכו' לא שייך הכא טעמ' דב"ש וכו' אבל בתלמיד א' שאמר' משום ר"י לא ק"ל משום דנ"מ נמי לב"ה דאפילו ביותר מד' סגי בלחי ולאפוקי דלא נימא דלא פליגי אלא בפחו' מד' ולהכי קאמר דבפחו' מד' אפי' ב"ש מודו ולא נחלקו אלא ביותר מד' וא"צ למה שנדחק מהרש"א ז"ל ועמ"ש בזה לקמן ד
דף יג:
ד"ה שיודע וכו' ולא מצא ר"י בשום מקום בת"כ שממעט נחש וכו' עכ"ל קושט' הוא דנחש לא מיטמא אלא דליכא מיעוטא לנחש מכל הולך על גחון וע"כ דממעט מהיא ולא נחש כדממעט שרץ ומחד מיעוטא נפקי שרץ ונחש ועפי"ז י"ל עמ"ש מהרש"א בסה"ד דנחש אין דמו כבשרו ע"ש דלפ"ד מנ"ל למעוטי שרץ ונחש מחד מיעוטא נוקמיה למיעוט' דהיא לנחש אבל שרץ דאיכא ק"ו מבהמה דאין דמה כבשרה מנ"ל למעוטי ובלא"ה דבריו תמוהים דבגמרא בפ"ק דכריתות דף ד' ע"ב איתא דנחש דמו כבשרו ועמ"ש בחידושנו שם ע"ש:
בא"ד אפי' במגע בכעדשה עכ"ל כתב מהרש"א דבבריית' דת"כ הו"מ למעבד ק"ו מכעדשה ע"ש ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין די"ז דמייתו ברייתא בת"כ דעביד ק"ו
מכעדשה ע"ש ומזה ק"ל עמ"ש התוס' בפ"ז דנדה דנ"ו ע"א דשרץ בכעדשה הלמ"מ ע"ש דלפ"ד היכי עביד ק"ו מכעדשה בברייתא הלזו הא אין דנין ק"ו מהלכה אפי' בסוף דינא כדאמרי' במס' נזיר דנ"ז ע"א ע"ש ועיין להרב טורי אבן במס' חגיגה די"א ע"א שהביא מהירושלמי בפ"ק דחגיגה דכעדשה הל"מ ע"ש שהוכיח מדברי הר"מ הל"מ היא:
דף טו.
ד"ה תל וכו' ולא תקשה מכאן למ"ד וכו' עכ"ל לא ידענ' מאי קושיא דהא פלוגתא דרבנן ור"מ היא בסמוך במתני' בכל עושין לחיין וכו' ורבנן ס"ל דמהני אפי' בב"ח ואפי' בדופן דסוכה ס"ל דמהני כדמוכח מבריית' דלקמן וא"כ נימא דברייתא דתל ונקט כרבנן:
דף טו:
ד"ה פרוץ וכו' גבי בעיא דהלכו באברים אחר הרוב וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א מזה עמ"ש התוס' לעיל דבי"ש א"א לצמצם ע"ש ול"ק דבדבר התלוי במדידה למדוד אם יצא הרוב בידי אדם מקרי דדוקא בדבר שכבר נעשה בי"ש ואינו תלוי במדירה מכאן ולהבא אמרינן דכיון דבי"ש נעשה א"א לצמצם אבל אם אפשר למדוד בידי אדם אפשר לאדם לצמצם ולמדוד שפיר:
דף יז.
עירב וכו' ומש"ה מייתי מחצר וכו' אבעיא דר"י וכו' עכ"ל בזה י"ל דר"ח דפשיט התם לא מחלק בכה"ג ולעולם חצר שנפרצ' ליתנהו למחיצתו מקרי וטפי הי"ל להוכיח מדאמרי' התם אמ"ל אביי לא תימה אימר אלא ודאי דהא מר הוא דאמ' בעי מיניה מרב הונא הא ר"ה גופיה מחלק בין איתנהו למחיצות לליתנהו אלא ע"כ חצר שנפרצה איתנהו למחיצו' מקרי:
פרק שני
דף יז:
ד"ה לאו וכו' מי כתיב אל יוציא דהוי עיקר בהוצאה וכו עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דאפי' אי קרא לתרוייהו כי הדדי אין לוקין עליו כמו שנראה ממ"ש אח"כ והא דמשמע הכא דאי הוי עיקר קרא בהוצאה כמו בתחומין לא הוה לקי וכו' אלא דקושט' קאמרי דאי כתיב אל יוציא הוי עיקר בהוצאה:
ד"ה עושין וכו' שם ד' מחיצות כי הכא וכו' עכ"ל ומ"מ מדרבנן אסור אלא דבעולי רגלים הקילו כמ"ש מהרש"א אלא דלא היה צריך להביא מדברי התוס' דלקמן דמהגמ' גופה מוכח כן דאמרי רבנן דחנניה חבלים לשיירה אבל פסין לשיירה לא וע"כ דמדרבנן אסור וכדפירש"י שם:
דף יט.
ד"ה ואם איתא וכו' יהיה עומד מרובה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא פריך הגמ' ממתניתין דאסר ר"י ביותר מבית סאתים ואי מאריך בדיומדין מחיצ' מעליית' היא כיון דעומד מרובה ע"ש ונראה דל"ק דממתניתין לחודה י"ל דבפסי ביראות עשויין לדירה ול"ד לדיר וסהר וטעמא דרבנן משום דהקילו בעולי רגלים ור"י סבר דלא הקילו והתוס' לעיל במתני' בד"ה אפילו לא הוכיחו כפירש"י דביראות עשויין לדירה אלא מהגמ' לקמן ע"ש במהרש"א ולכך לא פריך הגמ' אלא מהברייתא דרבנן מקשי' לר"י מ"ש מדיר וסהר ואי איתא דביראות אין עשויין לדירה שנא ושנא וכיון דעשויין לדירה מחיצה מעלייתא אי מאריך בדיומדין ואיכא למידק אמאי לא הוכיחו התוס' לעיל כפירש"י מברייתא הלזו וי"ל:
דף כ.
רש"י ד"ה יבשו וכו' וחזרו ובאו גשמים בו ביום וכו' עכ"ל מפי' נראה דאי יבשו קודם השבת וירדו גשמים בשבת פשיטא ליה להגמ' דאסור ולא קמבעיא ליה אלא אי חזרו להתירן הראשון ופשיט ליה דשרי דמחיצ' הנעשית בשבת מחיצה היא ומ"מ בעי' דסמכינן עליה מאתמול כדאמרינן לעיל דט"ו ע"א גבי לחי העומד מאליו ואע"ג דמחיצ' ממש אפי' לא סמכי' עלה מאתמול מהניא כמ"ש הרא"ש שם ע"ש מ"מ פסי ביראות לאו מחיצה גמורה היא ודמיא ללחי אבל ה"ה בפי"ז מה"ש כ' דאפי' יבשו מקודם השבת ובאו גשמים בשבת שרי ופשוט הוא ע"ש דס"ל דפסי ביראות למחיצה גמור' דמו ולא ללחי ומ"מ לא זכר דברי רש"י דדוקא בחזרו להתירן הראשון קמבעי' ליה:
דף כב.
תוס' ד"ה והאמ' וכו' שאני ירוש' דהוה רחב' ט"ז אמה וכו' עכ"ל הק' מהרש"א מאי פריך הגמרא דרבנן אדרבנן נימא שאני התם דרחבה ט"ז אמה ולא יתורץ בתי' התוס' ע"ש וכנראה שלא ראה דברי התוס' לעיל ד"ו ע"ב בד"ה והאמר שכ' דלר"י ב' מחיצו' לרבנן בעי נעילה ע"ש וא"כ מ"ש רבנן אין מערבין רה"ר בכך אפי' בצ"פ לא מהני ויתורץ שפיר בתי' התוס':
דף כב:
ד"ה דילמא וכו' ובבל נמי דמקיף ליה דגלת וכו' עכ"ל יל"ד אמאי לא ק"ל מכל העולם דמקיף ליה ים אוקינוס וא"כ בטלת דין ר"הר אח"כ ראיתי למהרי"ץ בתשו' סי' ל"ז שנרגש מזה ועיין להמג"א ס"סי שס"ג ע"ש:
ד"ה אלא וכו' כדפריך לרבנן עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלרבנן נמי בב' מחיצות רבים מבטלין מחיצתו אפי' גבוה
ומדר"י בשם ד' מחיצות ושמע לרבנן ע"ש וק' א"כ אמאי לא בעי הגמרא בתל המתלקט אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו בב' מחיצות ע"כ נראה דמשמע ליה להגמ' דההיא דאין מערבין ר"הר בכך אפי' בדלא ניחא תשמישתיה מיירי:
דף כג.
ד"ה ובלבד וכו' נ"ל דפחות מע' אמה נמי צריך וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלפי זה פליג ר"ע בע' אמה דא"צ ובדבר מועט כמו יותר מבית סאתים דבעי בית דירה ויש לצדד דבדבר מועט ס"ל כריב"ב דסגי בשומירה ע"ש ומשמעו' דבריו דבדבר מועט סגי בשומיר' וביותר מבית סאתים בעי בית דירה ול"פ אריב"ב הלא בע' אמה לבד דס"ל א"צ כלום ואין זה נכון דא"כ תקשה לר"ע דאין סברא שיהא ג' חלוקים בג' משהויין כמו שדחו אאבל אין לומר וכו' ע"כ צ"ל דלפי הצד הב' שכ' מהרש"א ביותר מב' סאתים נמי סגי בשומירה ולעולם פליג אריב"ב בתרתי:
בא"ד דמש"ה אצט' לר"ע לחזור ולשנות וכו' עכ"ל דברי מהרש"א בזה שכ' דהול"ל ריב"ב היינו ת"ק ור"ע היינו ריב"ב ע"ש אינן מבוררין לי דהא א"ב דריב"ב ות"ק טובא דריב"ב בעי שומירה בבית סאתים דאפי' אי ריב"ב בדבר מועט מיירי היינו בית סאתים ות"ק לא בעי שומירה בבית סאתים גם בין ר"ע לריב"ב א"ב ע' אמה דלריב"ב בע' אמה בעי שומירה לפירש"י ור"ע לא בעי שומירה ועיין למהרש"א לקמן בד"ה רבי עקיבא ע"ש:
דף כד.
בד"ה לא וכו' אלא דוקא בפסין וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דדבריהם סתראי למ"ש לעיל בד"ה ובלבד ע"ש ואין כאן שום סתירה דפלוגתא היא לעיל די"ט דרבא פשיט דעביד פשוטין דאי מאריך בדיומדין זו מחיצה וזו מחיצה ודחי זה] תורת פסין בי"ג ושליש ולעיל מוכחי מסברת המדחה דזו תורת פסין דלא מהני שומירה יותר מבית סאתים והכא מקשי' מסברת רבה:
דף כה.
ד"ה וכי וכו' צ"פ מכאן ולחי מכאן וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א אמאי לחי לישתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים ע"ש ולפמ"ש מהרש"ל דלחי ל"ד אלא צ"פ דהא ליכא דיורין ע"ש י"ל ס"ל להתוספות דביותר מבית סאתים דכרמלית הוא אינו ניתר בלחי ולא בפסין כמ"ש הריטב"א בחי' כאן ע"ש ואפי' למ"ש מהרש"א שדבריהם בדקדוק דניתר בלחי י"ל דביותר מבית סאתים חמיר ולא משתרי בנרא' מבחוץ ושוה מבפנים אלא בעינן לחי שנראה גם מבחוץ
דף כו.
ד"ה דבי תורי שאם נסתלקה משם הפירא וכו' עכ"ל בזה י"ל לדעת רש"י דס"ל כיון דמתחלה נעשית לבי תורי אפי' נסתלק' אבי תורי מ"מ מחיצה זו לא נעשית לנחת אלא דאכתי קשיא למ"ל טעמא דבי תורי אפי' לא היה שם בי תורי מעולם לא הוי מחיצה כיון דהוקף תחילה:
פרק שלישי
דף כו:
ד"ה ולכהן וכו' והכי אמרינן בחומר בקדש וכו' אפי' במקו' כרת וכו' עכ"ל כוונת' להביא ראיה לדבריהם דבההיא דחומר בקדש ע"כ לא העמידו דבריהם במקום כרת דקאמר היינו אפי' במקום כרת דעשיית פסח בטומאה קאמר דומיא דהעמידו דבריהם במקום מיתה דגבי תרומה דע"כ היינו מיתה דאכילת תרומה בטומאה דאם מבטל מאכילת תרומה ליכא מיתה ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף כז.
ד"ה הוה אמינא וכו' וא"ת והא נ"ל וכו' עכ"ל הא דלא קבעו דבריהם בברייתא גופה משום די"ל דלא מוקמינן ביין ליין ע"ג קנקנו אלא אחר דדרשינן בבקר ע"ג עורו אבל הגמרא קאמר אי כתיב ביין הו"א דוקא יין ע"ג קנקנו אבל צאן ע"ג גיזתה לא משמע דהדרשות אינן תלויין ז"בז וע"ז ק"ל השתא דאמרינן הו"א צאן ע"ג עורו אין מאי צריכותא עבדינן דהא עור נמי שומר הוא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ע"ש:
דף ל.
רש"י ד"ה מערבין וכו' מידי דהוה אנזיר ביין עכ"ל טפי הול"ל מידי דהוה אישראל בתרומה דלנזיר ביין אפי' לסומכוס דבעי מידי דחזי ליה מורה משום ראי בעי מתשיל כדלקמן אלא משום דס"ל דלת"ק ל"ל טעמ' דאי בעי מתשיל וטעמא דנזיר נמי לת"ק משום דחזי לאחריני וכפירש"י במתני' ר"פ ע"ש והכריחו לזה דאי לת"ק נמי ס"ל טעמא דמתשיל אמאי ככר זו עלי אין מערבין בה אלא ע"כ דל"ל לת"ק טעמא דמתשיל ורב כת"ק אבל קשה מאי פריך הגמ' מברייתא ארב נוקמה לברייתא כסומכוס ומטעמ' דאי בעי מתשיל וס"ל לתנא דברייתא כר' דכד שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש וי"ל דא"כ אמאי קתני סיפא אין מערבין בהקדש האי בעי מתשיל ולא ס"ל לרש"י כמ"ש התוספות לקמן בד"ה וליפרוש דבהקדש לא אמרינן אי בעי מתשיל כיון דלא חזי לשום אדם ע"ש אלא דס"ל לרש"י דלסומכוס מערבין בהקדשו' ואין לומר דאפילו לסומכוס בככר זו עלי אין מערבין משום דאסירי בהנאה דמ"מ קשה מאי פריך מברייתא ארב נוקמה כמ"ד אין מערבין אלא לד"מ ומצות לאו ליהנות ניתנו דלכולהו אוקמתי דלקמן איכא תנא דס"ל הכי וטעמא דהקדש משום דאסור לכ"ע אלא ע"כ דלא ס"ל לרש"י כמ"ש התוס' וכדכתי' ולשי' התו' דבהקדשות לא אמרינן מתשיל הא דלא אוקמה לברייתא כסומכוס משום דמיחלף בהקדש וכמ"ש התוס' בשמעתין:
דף ל:
גמ' אלא סומכוס ס"ל כרבנן כ' הריטב"א ז"ל דרבנן ס"ל כרבי ולעולם ס"ל מידי דחזו ליה בעי' ע"ש אבל רש"י בר"פ כ' דטעמא דרבנן משום דחזי לאחריני ע"ש נראה דהכריחו לפ' כן משום מאי פטרא דזמנין דהוי שיעור מצומצם ועיין להתוס' לקמן בד"ה דמאי ודע דמהגמ' הלזו יש להוכיח דלר' אפי' בב' שבותים ל"ג דאי איתא נוקמא כר' וש"ה דאיכא ב' שבותים שבות דשאלה ושבות דהגבהה ומכאן קשה למ"ש הרע"ב לקמן אמתני' דנתנו במגדל דבב' שבותים גזרו אפי' לר' וי"ל דס"ל דליכא הכא דשבות דשלשה דצורך מצוה הוי כמו צורך שבת ואין לדמותו למן המוקף דלא כמשמע מדברי התוס' בד"ה אלא ע"ש במהרש"א:
תוס' ד"ה וליפרוש וכו' דמרישא וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי משני ל"צ בטבל דרבנן הא גם זה מרישא ש"מ דדוקא בדמאי דרוב ע"ה מעשרין דמה"ט מאכילין את העניים דמאי ואין מאכילין אפילו טבל דרבנן ויש ליישב:
דף לא.
ד"ה ומר סבר וכו' ורשב"א מפרש דלתות ע"ג שיורו' לכ"ע וכו' עכ"ל הק' מהרש"א לרבנן אמאי אין מערבין בבה"ק הא יכול לילך בדלתות ע"ג שוורים ע"ש מה שחי' ולא ידעתי אמאי ל"ק לפי' ר"ת הא יכול לילך ע"ג שוורים שכריסם רחבה ועיקר קושיתו אין לה מקום דהא רבנן ס"ל כ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש ובשע' קניית שבות שהוא ביה"ש אינו יכול לרכוב ע"ג דלתות שע"ג שוורים דאין רוכבין ע"ג בהמה בשבת:
דף לא:
ד"ה היכא וכו' משום דלא אלימי למקני וכו' עכ"ל אבל ברייתא דקוף ופיל דמייתי הגמ' אי איתא דמשום דלא אלימי למקני הו"ל למתני רבותא אפי' נתנו על הקוף דמשמע שאינו סומך על הקוף אלא עומד ורואהו כמ"ש התוס' בד"ה כאן דאי לא אלימי למקני אפי' עומד ורואהו מיירי לא מהני כמו שנראה מדבריה' בדבור הנז' שלא יישבו פירש"י דבעומד ורואהו מיירי ההיא דמעילה וא"כ ע"כ בריי' דשמעתין מדקתני נתנו לפיל ולא קתני נתנו על הפיל משום דלא מהימני הוא ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל:
גמ' ודילמא לא ממטי ליה איכא למידק מאי פריך הא עירובי תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא וכן לקמן אמאי צריך לחזקת שליח עושה שליחותו בדרבנן וי"ל כמ"ש הרא"ם בתוס' על הסמ"ג בה' מגילה דלכתחי' אין סומכין על הספק אפי' בדרבנן:
דף לב.
גמ' וחבר אחר שומעו וכו' הוצרכו לזה ליישב מילתיה דרבי דקאמר אבל בחבר וכו' דמשמע דבא לאפוקי דלא נימא יעשר דמאי ואי בע"ה מי ציית ולהכי אמרי' דחבר אחר שומעו והמק' דלא הק' מזה משום דיש לדחוק דבא לאפוקי רשב"ג דאמר יעשר ודאי ואתא ר' למימר דא"צ לעשר ודאי וכמ"ש מהרש"א בדברי המק' ע"ש:
דף לב:
גמ' לעולם דקאי בר"ה ונתכוון לשבות למט' ורבי היא וכו' מכאן יש להוכיח דאפי' בב' שבותים ל"ג ביה"ש דלא כהרע"ב הבאתיו לעיל ד"ל ע"ב ע"ש שהרי הכא ב' שבותים שבות דכרמלית ושבו' דמשתמש באילן ואפי' למ"ש התוס' די"ל בכרמלית מ"מ הגמ' קאמר לעולם דקאי בר"ה ולא כ' התוס' כן אלא ליישב דעת המק' שלא הקשה משבות דכרמלית:
דף לג.
תוס' ד"ה ורבי וכו' ואע"ג דאשמועי' צדדין אסורין וכו' עכ"ל והגמ' דמוקי רבנן ארישא היינו דלא לוכת מהכא דצדדין אסורין אבל למאי דקי"ל צדדין אסורין אתיא מילתא דרבנן אסיפא ואפי' למ"ש רש"י דל"ג ואסו' ליטלו מ"מ מדרבנן שמעינן דלרבי אסור ליטלו כמ"ש מהרש"א ז"ל:
גמ' אין גובהה עשרה א"צ שיהא ברחבה ד' הריטב"א ז"ל בחי' הקשה אמאי לא מוקי הגמרא לעיל משנתנו דאילן ובריית' דרבי באין רחבה ארבע' ובעומד בר"הי ולמעלה מיו"ד דאין עירובו עירוב משום דבעי' רחבה ארבעה בגבוה עשרה ותי' דברייתא דר' מדאמרו חכמים כ"מ שאסור ליטלו משמע דמשום איסור נטילה נגעו בה בכולה ברייתא ומשנתנו דאילן משמע ליה דומיא דברייתא ע"ש וזה נ"ל דעת הר"מ שהביא הרא"ש אלא דלא משמע ליה דומיא דברייתא ועיין למהרש"א ולעיקר הקושי' נ"ל דלא אמרו למטה מיו"ד א"צ רחב ד' אלא בשכל האילן אינו גבוה יו"ד דאז אמרינן דהוי כארעא סמיכתא אבל מתני' וברייתא דר' דקתני למעלה ולמטה משמע דגוף האילן גבוה יו"ד אלא דמפליג בין הניחו בראשו או באמצעיתו עיתו במקום שהוא למטה מיו"ד דהכי משמע לישנא כדמוכח ממאי דפריך לעיל מאי למעלה מאי למטה ומשני דהדר זקיף ע"ש בפירש"י ובהכ"ג שגוף האילן למעלה מיו"ד לא הוי כארע' סמיכת' אפי' הניחו באמצעיתו דדוקא כשגוף האילן אינו גבוה יו"ד הוא דאמרינן דלא בעינן רחב ד' ובהכי ניחא גם מה שהק' הריטב"א ז"ל דבכולי תלמודא לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה אלא כשלא נח ע"ג ד"א ע"ש די"ל דה"ד כשגוף הכותל גבוה יו"ד אבל כשגוף הכותל אינו גבוה יו"ד אפי' נח ע"ג הכותל הוי כארעא סמיכתא וקלוטה כמי שהונחה ובלא"ה י"ל דמשנתנו משמע משום איסור נטילה דומיא דחידושא דבור דסיפא דקמ"ל דלא אמרינן דהוי הוא במקום א' ועירובו במקום א' כדאמרינן בגמ' לקמן ע"ש:
דף לד.
תוס' ד"ה ואמאי וכו' בהגהה ולא יוכל לתרץ מה שמתרץ וכו' עכ"ל השע"ה ז"ל הוכיח מכאן דל"ג על השבות אפי' ביה"ש דאפוקי יומא דלא כהמג"א סי' שמ"ב שנסתפק בזה ע"ש וליתא דאפילו גזרו מ"מ ל"ג בשבת דעלמא אטו יו"ט אחר השבת כיון דיו"ט אחר השבת גופיה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בד"ה גזירה:
בא"ד הומ"ל דגזרינן אטו שבת דעלמא וכו' עכ"ל אע"ג דש' דעלמ' גופיה אינו אלא מדרבנן לא הוי גזירה לגזירה דיו"ט ושבת חדא מילתא היא וכדאיתא במס' ביצה גבי טבילת כלים ודוקא בגזירה דאטו יו"ט אחר השבת הוא דכתבו התוס' בסמוך דהוי גזירה לגזירה אבל ק' בברייתא דהכא אמאי קתני מוליכו למקו' השבית' בהוציאו לחוץ סגי ומוליכו פחות פחות מד"א דאפילו עביד הכי ביו"ט אחר השבת לא הוי אלא מדרבנן וצ"ל דברייתא מיירי כששביתתו ברה"י ודע דלפמ"ש הרע"ב הבאתיו לעיל דבב' שבותים גזרו אפי' לרבי אצ"ל כדברי ר"י משום דבקל יבא לידי איסור שבת וכו' אלא די"ל דפחות פחות מד"א כי עביד הכי כמה פעמים הו"ל כמה שבותי' דמ"ל ב' שבותים מחולקים מ"ל שבות א' כמה פעמים:
רש"י ד"ה למטה וכו' דביה"ש הוא ל"ג עכ"ל לפמ"ש התוס' בד"ה אמאי בשם ר"י דפחות פחות מד"א אפי' לר' גזרו ק' אמאי למטה מיו"ד עירובו עירוב וצ"ל דהכא בסמוך לד"א דכיון דליכא אלא פעם אחת פחות מד"א ל"ג לרבי ודוקא ברחוק הרבה הוא דגזרו משום דבקל יבא לידי איסורא דאורייתא כמ"ש התוס' ועיין להתוס' לעיל דל"ב ע"ב בד"ה הכא ע"ש:
ד"ה ואמאי וכו' דהא ע"כ ר' היא מדתני רישא וכו' ועירובו בכרמלית עכ"ל לפום ל"א שכתב רש"י בסמוך דבמכתפין מיירי ליתא להכרח זה והי"ל לאוכחי מדמייתי ליה מחוץ לד"א פחות פחות מד"א כמ"ש רש"י בד"ה למטה וכו' דהכרח זה אתי גם לל"א דע"כ ר' היא וק' ע"ד התוס' בד"ה או בראש וכו' שלא הוכיחו מזה אלא הוכיחו מדפריך אי איכא כוותה וכו' ואי איתא דליכא הכרח מגופא דברייתא קשיא על הגמ' גופה מאי פריך נימא רבנן היא וע"ש למהר"ם מלובלין ז"ל:
דף לד:
רש"י ד"ה וגם בשדה וכו' דאי נמי משכח לה וכו' עכ"ל היינו לס"ד דהשתא דלא ס"ד חיסורי מחסרא אבל למסקנא דע"כ חיסורי מחסרא לא ניחא ליה להגמ' בסברא זו דאי משכח לה ולכך מוקי לה בנמצא המפקח כיון דע"כ להגיה הברייתא מניה לה גם בזה ולפום סברא דהשתא לא ניחא לית לרש"י לומר דפליגי תנאי בסברא זו ולכך הוצרך לומר לר"א דמתני' דל"ל כר"ש ולא קאמר דטעמא דר"א דמתני' משום דהשתא מיהא אבוד הוא:
תוס' ד"ה ואמאי וכו' וא"כ מאי פריך וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מ"ט דר"א משום די"ל דל"ל מתני' דשובר חבית אע"ג דהגמ' בפ' המביא פריך ול"ל לר"א שובר וכו' המק' דהכא לא ס"ל דאתיא ככ"ע ומה שהק' מהרש"א ז"ל נימא דהמק' ס"ד של בנין ממש ומשני באויר' דלבני ל"ק דא"כ מאי פריך והאמר ר"ן וכו':
ד"ה נוטל וכו' ולמהר"י נראה וכו' עיין להתוס' בפ' הבע"י דס"ד ע"ב בד"ה דתנן וכו' ע"ש:
דף לה.
ד"ה בעיר וכו' בשבת וכו' עכ"ל וכפירש"י והא דלא ניחא להו דבנמצא ביה"ש וס"ל כרבנן דגזרו על השבות ביה"ש משום דא"כ אמאי קאמר דר"א כר"ש ס"ל הא אפי' כרבנן אתי ונימא דס"ל כ"ה דל"ג על השבות ביה"ש:
גמ' במנעול וקטיר במתנא וכו' במ"ש התוס' על פירש"י כ' הרע"ב דבב' שבותים גזרו אפי' לר' ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל ד"ל ודל"ב ועיין לעיל דל"ד גבי נתנו בכותל ע"ש בפירש"י:
דף לו.
גמ' עירבו לי בטהורה בכ"מ שהיא וכו' בעי' סעודה הראויה מבע"י מכאן הוכיח הרב מהר"ם סוזין ז"ל ספיקו של מהריט"א ז"ל בסי' ק"י אות ס' שנסתפק בב' אתרוגין א' כשרה וא' של ערלה ונתערבו שניהם אי נפיק י"ח ע"ש ונראה דממסקנא דגמ' הכא אין ראיה דדוקא גבי עירוב הוא דבעי' סעודה הראויה דאפי' בחזי בסוף היום שהוא זמן קניית העירוב לא מהני כיון דלא היתה ראויה מבע"י כדאמרינן לקמן גבי לוגין ומ"מ שמענו דספיקו של הרב מהריט"א הוא ספיקא דגמ' אלא דבעירוב ל"מ משום דבעי' סעודה הראויה:
שם מספיקא לא פקע קדושה ה' בשמים ראש למר מכאן דביה"ש דמ"ש גזרו על השבות ועיין להמג"א סי' שע"ב ובמ"א כתבתי בזה:
תוס' ד"ה מ"ש וכו' וי"ל דע"כ רבא א"ל וכו' עכ"ל ומ"מ סוף היום לא הוי אלא ספיקא כדמוכח מדברי התוס' לקמן גבי לוגין ועיין למהרש"א ולהריטב"א בחידושיו:
דף לז.
ד"ה דברי ר"מ וכו' והא ר"י ל"ל ברירא אפי' היכא דמבורר וכו' עכ"ל ואע"ג דאמרינן התם בצריכותא דעביד הגמ' שם דגט שאני דכתיב וכתב לה וכו' מ"מ לא מסתברא לומר סברא זו למסקנא אבל ק' לפמ"ש התוס' שם בר"פ כל הגט בשם ר"י דאפי' קי"ל בעלמא יש ברירה מ"מ בגט אין ברירה משום דכתיב וכתב לה ע"ש א"כ נימא לר"י גט שאני דאפי' מברר דבריו ל"מ משום דכתיב וכתב לה וי"ל דס"ל להתוס' דאי בעלמא ס"ל לר"י יש ברירה כה"ג אז גבי גט הוי מיהא ריח גט ור"י קאמר התם אפי' ריח הגט אין בו ואע"ג דעביד צריכותא שם כה"ג לא מסתבר' לומר כן לקושטא דמילתא והיינו דאמר הגמ' שם ואזדא ר"י לטעמיה ע"ש:
דף לח.
גמ' והא איתמר שבת ויו"ט וכו' הקשה מהרש"א לס"ד תק"ל דרב אדרב בעירוב גופיה דמדאמר רב בביצה אין מערבין עי"ת וע"ח מוכח דקדושה אחת הן לס"ד דלא ס"ד טעמא דהכנה ע"ש ונ"ל דלק"מ דודאי ההיא דיו"ט שחל בע"ש דאין מערבין ידע לה שפיר טעמא דהכנה אלא דבשבת ויו"ט דנולדה בזה אסורה בזה לא ס"ד הכנה דמה שייך הכנה בלידה ומשני הכנה דאורייתא וגזרי נולדה ביו"ט ע"ש אטו יו"ט אחר השבת דשייך ביה הכנה דכל דמתילדא השתא מאתמול גמרא לה ועיין להתוס' בביצה דף ד' ע"ש:
דף מ.
גמ' מאי הוי עלה וכו' אע"ג דכבר אותיב מברייתא והוכיח מינה דאינו מזכיר מ"מ מכח הכי נמי מסתברא דקאמר לעיל ע"כ דפלוגתא דתנאי היא והיינו דקאמר לעיל בלשון מתיבי ולא בלשון ת"ש ועיין להריטב"א ז"ל:
שם גמ' אמר רבא נחזי אנן וכו' עיקר פשיטותא מדאמר עולא הלכה כר"י ולא שני ליה בין תענית חובה לתענית רשות וכמ"ש הריטב"א והתוס' לקמן ולפמ"ש מור"ם בהג"ה סי' רמ"ט לחלק בין תענית חובה לתענית רשות א"ל דרבא פשיט מברייתא קמייתא במכ"ש ולא ידע לה להא דעולא אבל אנן קי"ל כעולא ומפלגינן בין תענית חובה לתענית רשות:
פרק רביעי
דף מא.
ד"ה לא הפסידו וכו' דהתם הוי איסורא דאורייתא עכ"ל לפ"ד לא מיירי הכא אלא ביו"ט דבשבת הוי איסורא דאורייתא דמוציא מרה"י לר"ה ומעביר ד"א בר"ה ודלא כפירש"י וכ"כ הריטב"א ז"ל ע"ש ובהכי ניחא מאי דק' בדבריהם דהא גם המעשר בשבת דאיסורא דרבנן הוא דינו כמו מבשל ועפי"ה י"ל דכונתם דשאני שבת דאיכא לפעמי' איסורא דאוריית' והשוו גזירתם וגזרו גם באיסור דרבנן אבל ביו"ט ליכא בשום פעם איסורא דאורייתא ועמ"ש בנימוקי בא"ח סי' ת"ה ע"ש:
דף מב.
גמ' אילימ' במקומן במזיד וכו' צ"ל דשלא במקומן מודה לת"ק דבשוגג שרי כיון דשרי במזיר במקומן כ"ש שוגג שלא במקומן כמו שהוכיחו התוס' בד"ה מכלל ולפ"ז לא פליגי אלא במזיד במקומן דלת"ק אסור ולר' נחמיה שרי לפ"ז תנאי היא אלא דהגמ' קושטא קאמר דל"ל תנאי היא כה"ג מכח ברייתא דלעיל:
רש"י ד"ה והא מדקתני וכו' אבע"ל למתני כדתנ' בקמייתא וכו' עכ"ל ק"ק הא אי תנא הכי הוה טעי' דבמזיד במקומן שרי דהא הגמ' לא דחי האי אוקמתא אלא מכח ברייתא דלעיל וי"ל דודאי תנא דברייתא גופה לית לן למי' דסמיך אברייתא דלעיל אלא דע"כ פשיט' ליה מסבר' דבמזיד במקומן ליכא מאן דשרי אלא דהגמ' מוכיח דהתנא פשיט"ל כן מכח ברייתא דלעיל אבל התנא גופיה דנקט סתמא ע"כ דפשיט"ל כן ובהכי ניחא מאו דק' בגמר' כיון דעיקר ההוכחה דתנאי היא ליתיה אלא מברייתא דלעיל כדמסיק אמאי צריך לאתויי ברייתא בתרייתא בקמייתא לחודה סגי כי פריך מראב"י נימא אנא דאמרי כת"ק ועפי"ה ניחא דצריך לברייתא בתרייתא לאוכחי דפשיטא ליה לתנא דמזיד במקומן ליכא מאן דשרי וא"כ מדלא נקט בקמייתא כדנקט בבתרייתא מוכח דתנאי היא כדמסיק:
ד"ה ומטלטל וכו' דלא שני לן וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל
הא בלאו האי טעמא ע"כ דע"י זריקה אסור דהוי נפרצה במילואה וכו' ע"ש ל"ק דרש"י הוצרך לזה לישב מאי דק' בגמ' מאי פריך לר"ה נימא מאי דקאמר ר"ה מטלטל בד"א היינו כי אורחיה אבל ע"י זריקה מותר אפי' חוץ לאלפים ולא פליג אר"ן אלא בתוך אלפים דלר"ן שרי אפי' כי אורחיה לשי' רש"י ולר"ה אסור ולזה כ' דע"כ אסור אפי' ע"י זריקה דבתוך אלפים דמותר להלך לא שני לן בין ע"י זריקה לכי אורחיה ולהכי פריך הגמ' שפיר ומה שהק' מהרש"א לשי' התוס' כיון דקושית הגמ' דבאלפים מיהא ניטלטל כי אורחיה קאי גם לר"ה הו"ל למפרכה קודם פירכת נטלטל ע"י זריקה דלא קשיא אלא לר"ה ע"ש לק"מ דהתוס' לא כ' דלר"ן כי אורחיה אסור אלא מכח הכרח דנפרצה למקום האסור לה וא"כ בס"ד דגמר' דלא ס"ד הא מילתא יתכן לפ' דברי ר"ן דבתוך אלפים מותר אפי' כי אורחיה ואף לדברי התוס' הגמ' אינה אלא לר"ה דלא כ"כ התוס' אלא למסקנא:
דף מב:
ד"ה לא גזרי' וכו' משום דנאנס הוא עכ"ל ולעיל בד"ה מהלך כ' דדוקא במי שהוציאוהו נכרים משום דאין לו אלא ד"א הקילו חכמים ע"ש ולא ידענא למה שינה:
דף מג.
גמ' הילכת' כר"ג בספינ' הילכת' מכלל דפליגי וכו' מפשטא דלישנא משמע דאדשמואל פריך דאמר הילכתא כר"ג בספינה אבל לרב י"ל דבעמדה דמי לדיר וסהר ס"ל לרב אבל רש"י פי' דאפי' אדרב פריך:
שם גמ' אמ"ר במהלכת ברקק וכו' הא דלא אמר רבא ארישא דרצו להחמיר משום דברישא י"ל משום דחיישינן שמא תהלך ברקק כמ"ש התוס' בד"ה האי וכו' לר' זירא אבל בסיפא צ"ל במהלכת ממש ברקק: